מחר בעזרת הבורא

בלב הומה ובוער, אני מתרגש לשתף אתכם בסינגל-קליפ החדש - 'עוף חול', רגע קצר לפני שאלבום הבכורה 'לנדוד' בחוץ.

עוף חול מספר על מסע החיים בעולם החלקים, שבו יש רגעים של חושך, חורבן, ולילות ארוכים שאין להם סוף בדמיון.

עוף חול מספר על 'ניגון הלילה' המופלא שמתנגן לו בשעות הבלתי אפשריות, ניגון שמלווה אותנו בדממה מחבקת - אם רק מקשיבים.

עוף חול שר את הסיפור של עולם החלקים - אשוב ואחטא ואשוב, אנחנו ואבותינו חטאנו ואנחנו ואבותינו שבים. דווקא מתוך השריפה הקשה יש את היכולת להיוולד מחדש, להתפזר כאבק אל עבר כסא הבורא, ולהתקבץ שוב, מאירים יותר, שלמים יותר, בדרך אל האחד, אל יום שכולו שבת.

עוף חול הוא שיר של יאוש ותקווה, של דממה ושל קול רעש גדול, של עכשיו תמידי.

חלק מהשיר בקע מתוך הנשמה שלי לפני עשור, וקיבל בית שני אחרי השבעה באוקטובר, בהבנה מחודשת על עם ישראל הקדוש.

🙏 אנא שתפו, בואו נאיר את העולם
תודה.

בואו לקרוע יחד את הים,
מבטיח לכם שתצאו רטובים בנשמה.

מגזין קול פליי, ראיון עומק לקראת האלבום והספר

בואו לקבל שבת יחד

נרגש ונפעם,
זה היום עשה המרחם הגדול, אגיל ואשמח בו.

האלבום לנדוד יוצא לאוויר העולם, סוף סוף, אחרי הרבה גלגולי נשמות, טיפוס וחיפוש אל עבר ירושלים.

הנה השיר הראשון בשרשרת שתצא השבוע - 'רצא ושוב', חלק בלתי נפרד מסיפור ההתנוודות של האלבום, סיפורו של 'עולם החלקים'.

יום ההולדת הוא יום הבדידות הגדול, היום שבו אדם הופך מאחד לנפרד, ומשם חיים שלמים הוא מתגעגע בכל הוויתו לחזור שוב ולהיות שלם.

רצא ושוב הוא המציאות של גלויות וגאולות, של חיפוש מציאה וחיפוש מחודש.

רצא ושוב הוא סיפור אהבה בינינו לבין הבורא, שמגיע לידי ביטוי בכל דבר בחיים שלנו.

הלוואי שתאהבו, כי הוא מגיע מעמקי נשמתי.


תודה רבה, זלמן💙

https://youtu.be/cmbC4r_dUfw

מצפה משואה הופך פעמיים בשנה למעלית עם שני כפתורים, אחד שמים ואחד ארץ.

ובמעלית יש אלפי אנשים שעולים ויורדים, נוגעים פה נוגעים שם.

הערב שוב Tomer Rosenfeld מפעיל את החשמל של המקום, להכנה הכי טובה שאני מכיר ליום מתן תורה.
תודה תומר💛

האלבום - לנדוד,
בחוץ🌷🌷🌷

קישור ליוטיוב:
https://youtube.com/playlist?list=PLRejBnkIsERyC7Rf9gEhdbKY4JyHybMiv&si=o00yTyTcsOgEIDfs

כל האלבום זמין עכשיו גם בספוטיפיי

https://open.spotify.com/album/2hXVaaiB5bdkZFQfJgqHAW

ככל שעובר הזמן, אני מבין יותר מה הלב שלי רוצה לספר דרך המילים והמוזיקה, וזאת ממש גאולה פנימית.

תודה נתנאל לייפר על המקום המכובד שנתת למילים ולקולות.

לפני כמה שבועות חבר שלח לי שיר ש'הולחן' על ידי בינה מלאכותית. השיר עצמו היה סביר לחלוטין, ובראש קפצה לי הרהורונת שהלכה והפכה להרהור גדול.

בתוכנית שלי ברדיו קול פליי - Kol Play אני מנסה להביא תמיד קולות שלא נשמעים, שירים שדהו ברוח המדברית, אמנים שמבוססים בשלג האינסופי של האברסט, וטקסטים פורחים באוויר.

באמת שהכי קל להשמיע מיינסטרים, הכי קל ליצור מיינסטרים, והכי קל לשרבט כמה מילים על כמה אלוהים גדול, ואבא, ומלך ועוד.

אני אומר קל ולא דווקא מנקודה מזלזלת, אלא דווקא מהסיבה שנקראת 'דרך שהלכו בה רבים' - יש בה משהו בדרך הזאת שהוכיחה את עצמה, האבנים סוקלו, הקוצים קוצצו, והשלטים מראים לאן כמו ששום תמרור בירושלים העכשווית לא יכול.

ומצד שני, דרך שהלכו בה רבים היא כל כך נורמטיבית, מייגעת בחוסר התעוזה שלה, והולכת ושבה תמיד לאותה נקודה.

בתוכנית שלי, אני מנסה לפסוע בין טיפות יבשות, בין חושך מואר ובין יום שאיננו לילה.

זה בא לידי ביטוי גם בתוככי הצלילים וגם מחוצה להם, בסיפורים שבין, ברעיונות שבין, ובוויב שעוטף את התוכנית.

5 שנים שאני משדר ברדיו, ואני חושב שעל אף המציאות שאנשים זקוקים לחבל ההצלה המיינסטרימי זה שמסדר להם את הראש בפשיטות, הם משוועים גם אל מעבר לחבל, אל המסע וההתנוודות שיוצרים בתוכם אדוות נפש חדשות, ופעימה שיכולה להצית התחדשות.

השבוע - תוכנית מוזיקת AI, שכוללת סגנונות מוזיקליים מכל העולם, וטקסטים אנושיים לגמרי שיצא לי לכתוב על ירושלים.

SEE U THERE
מאשאלללה.

כבקרת רועה עדרו.
אין כמו משהו ויזואלי כדי להבין משהו, במיוחד נס גדול.

את אחי אלחנן אפשר לראות מתחת לאוטובוס, אחרי שזחל בקושי, ירוי בפלג העליון 3 פעמים.

לצידו שוכבים כמה אנשים שעלו בסערה למעלה, הי"ד.

אלחנן סיפר לי על האדם שלצידו, 15 דקות הם דיברו, כשמאחוריהם במרחק מטר ומשו נמצאים שני אבק אדם, מכינים עוד רוע לעולם.

מטח היריות לא היה קצר כמו בסלע האדום, והיהודי שלצידו כבר לא זעק נפגעתי ודמם. את היריה השלישית, הרביעית והחמישית אחי קיבל בפלג העליון, מרוסס מצד שמאל לצד ימין בקו כמעט ישר. נפל על הרצפה, אמר שמע ישראל ווידוי, וחיכה ליריה השישית שתעלה אותו לכסא הכבוד.

אני מניח בתגובה 👇🏼 את השיחה בינינו, 10 שעות אחרי האירוע, שם הוא מספר על כל החסד והרחמים שעברו עליו, מומלץ מאוד לשמוע.

תודה מעוז סימן טוב על התמונה שביררה לנו את גודל הטרגדיה מצד אחד, ואת גודל החסד מהצד השני.

---

וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ, בֶּן-אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר-אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ--כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה, הֻבָאתָה הֵנָּה; הַגֵּד אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל.

https://drive.google.com/drive/folders/1Zxi9GAuRk1gVjXnw6cytXB1uhxzJePIJ

לכרטיסים מוזלים עד מחר בבוקר:
https://tickchak.co.il/89328?ref=nwc

אני רוצה לשתף איזו נקודה קטנה מתוך הלב שלי.

שלש פעמים בשנה אני מתפלל, כשמסביבי הלוויים הקדושים, מנגנים בכלים מכלים שונים.

בשונה משאר אירועים, אל התפילות האלו אני מגיע בכוונה גדולה, בהכנה מוקדמת וביזע נפשי, ככה הן התפילות האלו - עבודת בית המקדש.

ובכל תפילה, אני יודע שיגיע הרגע בו יתרחש משהו מיוחד - זה קורה שוב ושוב, ואף פעם אני לא יודע מתי. סוד.

ובאותו הרגע הנשמה שלי תסתחרר אל מעל לחלקים שעוטפים אותי, וביחד עם הקהל והנגנים יפתח לי לרגע שער קודש הקודשים שעשוי מאינספור חלקיקים אלוהיים. ואני אכנס ברטט ובאחדות מופלאה שרק נהר שוצף של אנשים יכול לחולל.

ושם במקום ההוא, כל גופי ישמע את שם השם המפורש, יוצא. יוצא מכל פינה בחדר אל עבר היקום כולו, ובחזרה אל תוככי כל מולקולה שבתוכי, וחוזר חלילה. שלמות שיש בה ממש. גן האהבה, הרחמים והחמלה.

-

וכשהתפילה נגמרת, ואני שב הביתה כשרוחי מוצפת, אני ממתין איזה זמן, ואז מסתכל לראות על המסך אם אני רואה על עצמי את מה שהרגשתי אז. עדן, ההיית או חלמתי חלום.

עוד רגע יום כיפור, ואחריו גן עדן

🔥תפילה של געגוע לגן עדן ולבורא🔥

🎶♦️שמחת בית השואבה של הבוקר♦️🎶

📍 יום ראשון, כ' תשרי | 12.10 |

🕘 שחרית: 9:34 | הלל 10:13

🎟 *כרטיסים* >>https://tickchak.co.il/91122

💥 געגוע. לב. שמחה.
בואו לשאוב יחד שלמות! 💥

וכך התגלגל הדבר שאת 'שם השם המפורש', הכהן הגדול מווציא מפיו ביום הגבוה ביותר בשנה. משנה תודעה כזה שגורם לכך ששום דבר אחר לא חשוב כעת לכל מי שעומד בבַּיִת המֶקַדֶש. לא הצפיפות הקשה, לא הרעב, ולא שאר כל המחשבות שמונעות מאיתנו אינטימיות עם עצמנו.

"כשהכהן הגדול אומר את השם המפורש אתה מרגיש כאילו כל מאודך, הגוף והנפש - מלא עד הסוף באהבה, בחמלה וברחמים - כאילו תפסת במחשבה את האחד. ורגע אחרי, כשכל כולך בוער את ה'וואו' הכי גדול שאתה יכול לבעור, ונדמה לך שתפסת את ה-אינסוף - ובאמת תפסת את האינסוף, אתה מגלה שיש מקום לעוד אהבה ולעוד רחמים וחמלה - שיש אינסוף גדול יותר, ועוד יותר, והוואו הופך לעצום יותר ובוער יותר", אומר החוזר לכפר מהבית הגדול, וממשיך מיד בלי לעצור.

"מי שלא חווה את אותו הרגע יכול רק לחשוב שהוא מצליח לדמיין את מה שתיארתי לכם, אבל האמת היא שאין דרך לדמיין את זה בלי להיות שם, לא משנה כמה אספר לכם וכמה אנסה למצוא מילים בתוך עצמי. כדי לתפוס את הדבר שאין לו תפיסה, צריך לעמוד במקום שאין לו מקום".

בין סיפור לסיפור, עיניו נעצמות במין חולמניות תודעתית מוזרה לרגע, וכשהן נפתחות - מביטות על של כאן בהשתאות ששואלת 'איפה אני', הוא מנגן לכולם את ניגון ברכת כהנים שסחב איתו כל הדרך חזרה מירושלם. סוחף את לבבותיהם של כל אנשי הכפר שבאו לשמוע על המסע הקדוש, גם אם הם עצמם לא היו שם. והמחשבה הזאת גורמת לי תוך כדי כתיבה לדמוע בגעגוע, לשמוע שיר שאין לו צלילים, ולחזור בזמן אל זמן שלא הייתי בו.

שנזכה לגלות עוד ועוד שמות,
שנזכה לשלמות.
חג שמח ומפורש🩷

מחר בבוקר בעזרתו יתברך,
את הים כבר קרעו,
בואו לקרוע את היבשה יחד.