פוריות ובריאות עם רינת גל
98 subscribers
88 photos
3 videos
61 links
איך להיות במודעות של פוריות ובריאות,
איך לתמוך בגוף כשרוצים להיכנס להריון וזה לא קורה,
איך להבין מה הגוף רוצה ולחזק אותו

אפשר למצוא עוד מידע באתר שלי
https://www.rinatgal.co.il/

ואפשר לכתוב לי דרך האתר או למייל
rinat.galo@gmail.com
Download Telegram
אני אוהבת לדבר ולהתבטא, רק ששנים דיברתי לקיר, או לפחות הרגשתי ככה, שאין תגובה, או לפחות לא התגובה שרציתי לקבל, מההורים, מהחיים, מהעולם. חשבתי שאני חסרת טאקט כי כילדה הרבה פעמים דיברתי אמת שלא אמורים להגיד וזה הכאיב לאנשים. יצרתי בעיות וגם לא הבנתי למה לא הייתי אמורה להגיד כל מיני דברים שנראו לי ברורים מאליהם. המילים שלי פגעו, בלי שהתכוונתי. למדתי להשתיק את עצמי, לא לבקש, לדבר פחות. אפילו לא לראות. העדפתי לפגוע בעצמי, בלב שלי.

כשגיליתי את שבאסטי עם המשפטים המרפאים זה פתח לי עולם שלם, פתאום ראיתי איך מילים מרפאות, גם אם הצד השני אטום, לא מבין, לא רוצה לשמוע, גם עם הלב שלו סגור אליי. ראיתי איך מילים מרפאות קודם כל משהו בתוכי, מציפות כאבים ורגשות, ראיתי מה שהמשפטים עושים לגוף ולתחושת נוכחות וקרקוע, ראיתי כמה זה פשוט ועוצמתי. כמה זה מתחבר לעבודה הקונסטלטיבית פשוט למצוא את המילים שלא נאמרו, מילים של אמת, מילים של הכרה בקיים.
בשנתיים האחרונות אני עובדת ככה בכל סשן, עם המשפטים המרפאים. ואני נותנת משפטים כשיעורי בית ללקוחות שלי, וזה נותן סוג של תמיכה בין המפגשים והקלה גדולה ותנועה. המשפטים הם חלק ממני ומגיעים מעצמם כשצריכים אותם.

המתנה הגדולה שקיבלתי מלדבר עם קירות, היא שגיליתי שקירות גם עונים. שאפשר לדבר עם כל דבר, גם צמחים, עצים, חיות, וגם עם דברים, חפצים, גם עם מי שמת. בגיל צעיר הייתי מדברת עם עצים, מברכת אותם, משחקת איתם. כך שלדבר עם בדים בקונסטלציה היה לי טבעי ביותר.
אבל עוד לפני זה, גיליתי שאני יודעת לדבר עם הגוף. שהגוף מדבר אלינו כל הזמן רק שלא מבינים אותו. ורוב האנשים גם לא רוצים לשמוע אותו. כמו שלא רצו לשמוע אותי כשהייתי ילדה. הגוף כמו הילדה שהייתי, יכול להציק, להיות עקשן, לדבר את האמת שלא רוצים לשמוע או לראות, להפריע בדיוק כשצריכים שקט. כי נראה לו שאולי עכשיו אפשר כבר להקשיב לו.

בגיל 23 למדתי את שיטת גרינברג, כי ריתק אותי להבין את הגוף, למה הוא כואב, למה דווקא בצד ימין או שמאל, למה כאבים חוזרים. ראיתי איך אבי גרינברג בהרצאה מדבר עם יד מודלקת של מישהי ומדבר איתה על הסיבה לדלקת, והיד הגיבה והכאב נעלם, והייתי מרותקת. ידעתי שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות. לדבר עם מי שלא מבינים אותו, עם הגוף. ואז הייתי מטפלת באנשים עם כאבים כרוניים לא מוסברים, ומוצאת את הסיבות, וכל פעם מחדש נדהמת לראות כמה הגוף הוא נאמן וטוב, כמה רק היתה חסרה ההבנה, כמו ילד שמפתח הפרעת התנהגות פשוט כי לא הבינו אותו ולא מצא דרך אחרת שיקשיבו לו, ככה הגוף. תמיד תמיד יש הסבר, לכל כאב, לכל התנהגות.
ואז ראיתי שאני גם מבינה רחמים ושחלות, שגם הן טובות. שאם אין הריון יש תמיד סיבה ממש ממש טובה, והתמקצעתי בתחום הפוריות, ואז בהפלות, כי הפלות הן לא מוסברות ונחוות כמו בגידה של הגוף, וראיתי כשאני מחזירה את האמון של נשים בגוף שלהן, ואני עוזרת להן להבין למה זה קרה, למה זה היה צריך לקרות כמו שזה קרה, זה עושה שקט והקלה ומתפנה מקום להריון חדש ובריא. והיום אני מטפלת במצבים לא מוסברים של פוריות ובריאות. ועם הקונסטלציה המשפחתית קל לראות שיש סדר והגיון בכל מה שעברנו, ששום כאב הוא לא סתם. הגוף אוהב לדבר, ושמקשיבים לו. זו מערכת יחסים שיכולה להיות נהדרת או לא.

בא לי לפתוח קורס שמשלב את המשפטים המרפאים עם הדיבור עם הגוף, שיעזור לאנשים להבין את הגוף שלהם טוב יותר, ולדבר איתו על בסיס קבוע. לא רק כשהוא כואב או מציק או חלש או לא יורד במשקל, או לא נרדם או לא מתעורר בבוקר, או יוצר דלקות מוזרות או פטריות. בא לי להראות איך אני מדברת עם גופים, איך בונים אמון עם הגוף אחרי שאכזב אותנו ואנחנו אותו. יש כל כך הרבה דרכים לדבר עם הגוף, גם דרך ייצוגים, גם עם משפטים מרפאים.
אני רוצה להראות כמה זה יכול להיות פשוט ויומיומי ושימושי ומעצים. ושבריאות היא זכות קיומית שיש לנו. אנחנו לא צריכים מתווכים בשביל להבין מה הגוף צריך כדי להחלים, אם רק נדע איך לדבר איתו ישירות.

זה יהיה בזום. אני עוד לא יודעת כמה מפגשים, ואם בוקר או ערב או שישי, אבל ממש רוצה לשמוע אם זה מעניין אתכם.
ראיתי את הענפים ואיך שהם מתפצלים מהגזע,
עוד פיצול ועוד פיצול,
ואז הבנתי, שאנחנו כמו העצים.

לא משנה כמה נתפצל,
אנחנו אחד. מאותו המקור.
מחוברים לתמיד.
לפעמים כשגזע צומח עם נטייה לצד ימין, הענפים צומחים לכיוון ההפוך, כדי לאזן אותו.
זו לא מלחמה של הענפים בגזע, וזה לא נגדו. זו דרך ליצור איזון והרמוניה איפה שמשהו עקום.

ככה גם הגוף לפעמים יוצר כאב או סימפטום כדי לאזן משהו עקום במערכת. לפעמים מה שנראה כמו בעיה הוא בעצם פתרון.
מה שנראה כמו מחלה הוא בעצם ניסיון לרפא חוסר איזון במערכת. ממש כמו בקונסטלציה משפחתית.

אני עדיין מבשלת את הקורס על איך לדבר עם הגוף, איך להפסיק את המלחמה איתו וליצור שלום פנימי ובריאות ואעדכן בקרוב.

בתמונה עץ חרוב מדגים בריאות.
כשמדברים עם הגוף ומבינים אותו, מבינים מה הוא מבקש, מבינים למה הוא יצר כאב ולמה הוא לא מחכים עד הסוף, ואז דלקות כרוניות נעלמות כמו קסם.
אבל זה לא באמת קסם, זה הכוח של הקשבה ואהבה ושינוי היחס לגוף, ממלחמה לשלום ושיתוף פעולה, מקצר בתקשורת לתקשורת ברורה.

אם בא לך ללמוד איך להבין את הגוף ולתמוך בבריאות שלך, בואי לקורס שלי בזום, משפטים מרפאים לבריאות. הוא ממוקד ואפקטיבי, השקעה של 4 שעות בסהכ. 350 ש"ח סה"כ.
מתחילים בשישי הבא ה5.7 בשעה 10 עד 12 בבוקר.

אם לא בא לך קורס, אפשר גם להגיע לטיפול אישי בזום, ואעזור לך להבין את הגוף שלך, כיתבי לי.

בתמונה מה שכתבה לי אתמול לקוחה שדיברנו עם הגוף הנפלא שלה ששיתף פעולה.
לפעמים אלוהים מתערב ודברים מסתדרים מעצמם, בלי מאמץ או דחיפה.
זה קרה לי כמה פעמים בחיים במצבים שלא יכולתי לדמיין את הפתרון, והפתרון הגיע בעצמו ואפילו עם כמה אפשרויות.

זה קרה כשחשבנו להעביר את הבת שלי לבי"ס חצי פרטי כי הכיתה שלה היתה לא מוצלחת והמורה לא הצליחה לתפקד, ולא היה מקום בביה"ס הפרטי, אבל אז פתאום באוגוסט הודיעו שהתפנה מקום, אבל כשבדקתי עם כלים של קונסטלציה אם המעבר נכון לבת שלי פתאום הרגשנו (אני והבת) שהיא לא צריכה לעבור, והיא נשארה אבל ערבבו את הכיתות (בלי להגיד מראש) ואלו היו שנתיים נפלאות עבורה, עם מורה נפלאה וחברות חדשות שהיא שמרה איתן על קשר שנים אח"כ.

זה קרה לי עם דירה במיקום שרציתי וחשבתי לשכור וחיכתה לי ריקה כמה חודשים, ובעל הדירה החליט פתאום לחדש את המטבח, כי ראה שהדירה לא מושכרת (לא ידעתי מראש מתי בדיוק אצא מהדירה שלי), הוא החליף למטבח חדש ואז יכולתי לחתום.

זה קרה גם ללקוחות שלי, שדברים פתאום הסתדרו להם, כסף פתאום הגיע, אהבה הגיעה, הריון לא הגיוני כנגד כל הסיכויים, ריפוי מהיר, או משהו שנראה מסובך ותקוע פתאום השתחרר או התבהר, בצורה שלא יכלו לדמיין או לצפות.

אז שלום עולמי
אני חושבת על המלחמה הזו, בעזה ובצפון, וכל מה שקורה בעולם, ורוסיה ואוקריאנה, וההפחדות על מלחמת עולם, ואיך בא לי שאלוהים יתערב גם כאן, שיגיע פתרון משמח שלא חשבתי עליו בכלל, בצורה הזויה אפילו, שיביא שלום לכל האיזור שלנו, שלום אמיתי שהוא תוצאה של השגחה אלוהית. כזה שגם לא יתחשק לאף אחד לפתוח מלחמה מולנו שוב. כי אי אפשר ללכת נגד אלוהים, הוא גדול מדי. ואני מאמינה שאפשר, שאלוהים יכול, ולא מזיק לבקש ולהתפלל לעזרה שלו, ואז לסמוך עליו ששמע ושזה קורה.
עד היום הוא עשה עבודה טובה בחיים שלי. כן, קרו גם לי דברים כואבים, מאוד אפילו, אבל הוא היה איתי תמיד, ואת הדברים החשובים שהעזתי לבקש קיבלתי.
אלוהים חיים שלי, מה אתה אומר? אתה על זה? יש משהו שאתה צריך ממני שיעזור לפתרון הזה? שיעזור לשלום?
גם בריאות יכולה להתפשט, לא רק מחלות ופחד ומלחמה.

יצאתי להליכה בבוקר וראיתי בפארק האהוב עליי שהדשא לא נראה טוב, הוא נראה יבש עם קרחות, והיו גם עצים חולים, ונראה היה שהדביקו אחד את השני עם הכנימות האלו והמדרכה היתה דביקה והצטערתי על הדשא והעצים וביקשתי ריפוי והבנה מה זה מראה לי.
נעמדתי על הדשא יחפה והתחברתי לאדמה, והאדמה אמרה לי שלא רק מחלות ומלחמות יכולות להתפשט אלא גם בריאות ושמחה וצחוק.

ונזכרתי איך אתמול צחקנו כל כך במפגש משפחתי, וכמה הצחוק היה מדבק, ונזכרתי בזמנים שעשיתי משהו שהשפיע לטובה על הבריאות שלי בדרכים שלא ציפיתי, נגיד כשהפסקתי לגמרי לצרוך סוכר, בגלל הסוכרת והאנרגיה שלי עלתה ממש ופתאום לא הייתי צריכה לנוח בצהרים וכל מיני דלקות נעלמו לי. ונזכרתי איך כשהתחלתי לתרגל שיטת פאולה הבריאות התפשטה אל הגב ופתאום נעלמו לי כאבי גב ועוד כל מיני דברים שלא ציפיתי.

והאדמה הזכירה לי איך כשרציתי ללדת לידה רגילה אחרי הקיסרי חירום הטראומטי שלי קראתי מלא סיפורים על נשים שהצליחו ללדת לידה טבעית אחרי קיסרי וכמה תיקווה הסיפורים נתנו לי וככה הצלחתי גם אני בלידה השניה.
המשך


ולפני הלידה השלישית פגשתי אמא מהגן שהיתה לה לידה מושלמת והיא אמרה לי שהיא מברכת אותי שגם לי תהיה לידה כזו קלה וטבעית ומוצלחת, וממש ביקשתי להדבק ממנה שגם לי תהיה לידה כזו, כי הקודמת היתה ארוכה וכואבת, וכך היה..

שאלתי את האדמה, ספרי לי עוד איך אפשר לגרום לבריאות להתפשט? איך אפשר לגרום לשמחה, לאופטימיות, לתיקווה, לאהבה להתפשט?

ענתה לי, פשוט תתמקדי בהם, תראי אותם, יש לך בחירה מה לראות ומה להפיץ. והראתה לי שטח דשא בריא ירוק ורענן בהמשך הפארק.

אמרתי לה, סבבה, צודקת. אבל אני גם כותבת מחר לעירייה שידאגו לדשא ולעצים החולים. זה לא סותר.
ועל הדרך הרמתי עטיפה נודדת של ארטיק אל פח הזבל.

נראה לי שהיא חייכה.
ישבנו אני ושיר ארבל, חברתי המתקשרת המהממת, יחד באנרגיה של הפתרון, עם העצמי העתידית שלנו בעוד עשר שנים, וגילינו עתיד נפלא, עם תדר גבוה. ראינו מרכזי ריפוי טבעיים בכל הארץ בהם כל מי שנפגע מהמלחמה יתחבר לעצמו מחדש ויחלים נפשית ופיזית. ראינו את עצמנו שמחות מאוד ורוקדות. ראינו שאין פחד, שאין בעיה, אין מלחמה. שזה פתור. שיש לא רק שלום אלא גם ריפוי מדהים לכל ישראל. שיש דור חדש שיודע שלום. שיודע אהבה. ראינו שאנשים בעתיד מבינים על מה אנחנו מדברות, שזה כבר לא נחשב מוזר לדבר על חיבור ללב ועל אהבה ללא תנאי ורגישות יתר. ראינו שיש תיקווה לעם שלנו. הולך להיות כאן מדהים בצורה בלתי רגילה. אור גדול לעולם כולו.
ולא לפחד. לשמוט את הפחד.
הדברים יפתרו בדרך שאנחנו עוד לא רואים, אבל יפתרו ואפשר לנשום ולחייך. ולשמוח. ולאהוב מלא.
ראיתי את העץ הזה ששתלו במדרון ונראה שיודע איך לצמוח כשהאדמה לא יציבה ולא ישרה, ושאלתי אותו איך הוא עושה את זה? איך הוא ממשיך לצמוח בלי להשבר או להעקר? איך ממשיכים להיות מחוברים לאדמה כשהיא לא יציבה?

ענה לי,
לפעמים הקרקע לא יציבה. אני פשוט שולח שורשים לעומק ולכמה כיוונים. ולפעמים אני הוא זה שמחזיק את האדמה.

וחשבתי כמה הוא צודק.
נזכרתי בבית שלי שאני מרגישה שמחזיק אותי ומאפשר לי לנוח וגם לעבוד, ושאני מנקה אותו ודואגת לטפל בו ולתחזק. הבית מחזיק אותי ואני אותו. זו מערכת יחסים הדדית.

ואני כמו העץ אוהבת גם את האדמה שלי מאוד. אוהבת את הארץ שלי. היא תומכת בי ואני בה. גם כשקשה, גם כשכואב לנו אנחנו ביחד.
אני אוהבת לעמוד מתחת לעצים האלו ולהקשיב לזמזום הדבורים, וחשבתי לעצמי איזה מזל יש לדבורים שהעץ הזה פורח עכשיו, אחרי שכמעט כולם סיימו לפרוח העונה.
ושאלתי את העץ למה פרח באיחור?
ענה לי,
אני לא באיחור, עכשיו זה הזמן שלי.

חשבתי על עצמי שלפעמים אני מרגישה שאני באיחור, ביחס לאחרים, ואולי גם אני פשוט בזמן שלי.
מבשילה את הקורסים שלי בקצב שלי. פורחת בזמני.
השימוש בקונסטלציה משפחתית מאפשר לנוע בזמן לעבר ולעתיד שלי ושל השושלת ולקבל מידע. כל מי שלמד קונסטלציה משפחתית מכיר את זה.

לאחרונה למדתי בקורס של כרמל אגר טכניקה שנקראת הליכה קסומה, שזה בעצם ללכת ולנוע עם ייצוג של מי שאני רוצה להיות, אני עתידית שכזו.

בזמן הליכות הבוקר שלי אני אוהבת לתרגל הליכות קסומות כמו העתידית בריאה ובכושר, עם הסוכר המאוזן שאהיה ועוד כל מיני, אני העתידית שהצליחה בדברים שאני רוצה, כזה.

הבוקר הלכתי כמו מי שאהיה כשהחטופים יחזרו, והיה משמח וגם עצוב, ואז בא לי רעיון ענק,
ללכת כמו מי שאהיה כשלא יהיה יותר שום איום על ישראל או על העם היהודי וזה היה כל כך מרגש!
ואז הלכתי כמו מי שאהיה כשישראל תהפוך להיות אהובה ומוערכת ואור גדול לעולם, והתרגשתי עד דמעות.

ואז הרמתי עיניים וראיתי את הירח. יפהפה מלא וענק.
עד לכל מה שהיה, וקיים עכשיו ועוד יהיה.

אני כל כך אופטימית
לפעמים אני יוצאת להליכה ומדמיינת את הסבתות שלי הולכות איתי. הפער בין החיים שהיו להן לעומת החיים שיש לי הוא מדהים, וזה גורם לי להעריך יותר את מה שיש לי. לסבתא רבה ויקטוריה היו חיים לא קלים, היא נולדה בירושלים העתיקה ונפטרה ב1922 צעירה מאוד. יצאתי איתה להליכה והיא התפעלה בעיקר מהריח הטוב ומהניקיון, ושיש מדרכה ישרה ונוחה ועצים, עצי פרי, חרובים, רימונים, עצי זית, במרחב הציבורי, מרחבים של פארקים ירוקים, ומתקני משחקים לילדים. וכל פעם שהיה ריח טוב של פרחים שמעתי אותה אומרת, מיני בשמים! והבנתי פתאום כמה קשה היה לחיות אז בירושלים העתיקה, בצפיפות, עם הריחות של אז, של אנשים מזיעים שמתקלחים פעם בשבוע במקרה הטוב, ששואבים מים מבאר, שהאוכל בצמצום, שהשבילים הם של עפר ובוץ, ואין צל. הנוף שהיה הכי מוכר לה היה הנוף של התיתורה, עם הסברסים ושבילי העפר והדקלים, ועצי הזית. אבל הריח זה הדבר שהיא הכי העריכה. אז עברתי ליד מאפיה, שבדיוק עלו ממנה ריחות טובים של קינמון ומאפים טריים, והיא התפעלה מהשפע. החיים עכשיו הם הרבה יותר טובים מאיך שהיו לפני מאה שנה.
ורק הירח נשאר אותו הירח.
התחלתי את הליכת הבוקר בלב כבד מאוד. חשבתי על החטופים ועל זה שאני לא יודעת מה יהיה ומה נכון, ועל העם הפגוע והמסוכסך שלנו ועל אלוהים וכמה שלום נראה רחוק וכאבתי מאוד.

כשקשה לי אני מדברת עם השושלת. ביקשתי עזרה והגיע סבא רבה שלי אליעזר טננבוים שלא שרד את השואה. והוא אמר לי, אמונה באלוהים זה לא רק כשהכל בסדר, זה גם לעמוד בניסיונות. להאמין רק כשטוב זה כמו לאהוב את הבן זוג רק כשהכל טוב ולא לאהוב כשקשה לו או כשחולה. הכל זה מאלוהים. החיים והמוות הבריאות והחולי, אין משהו שנפרד. הכל אחד.
ואז הוא אמר
שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.
וחזרתי על המשפט הזה כמה פעמים, בלי להבין, אבל הלב שלי הבין. זה הרגיש אחדות. הכוח של העם שלנו הוא באהבה באמונה ובאחדות. לא במקרה פיזרו אותנו בכל העולם. כדי להחליש. לא במקרה סכסכו בינינו שוב ושוב. גם כשכבר התקבצנו כאן בישראל. אנחנו חזקים ואוהבים מדי ביחד. אנחנו עמך.

ואז ראיתי עץ עתיק עם גזע מפוצל.
והוא אמר לי, הגזעים שלי הולכים לכיוונים שונים אבל לא רבים זה עם זה. הם יודעים שהם אחד.
ואז ראיתי עוד ועוד עצים עם גזעים מפוצלים. שלא רבים עם עצמם.
וככל שראיתי אותם הלב שלי נעשה קל יותר ומשהו בי שלם יותר.
אני לא מאשימה את השנה שהיתה.
נכון, זו היתה שנה כואבת מאוד, שנה קשה, של הרבה אי ודאות ואובדנים וצער ושברון לב,
אבל אני לא מאשימה אותה, השנה לא אשמה במה שקרה בה, במה שקרה לנו,
כמו שהאדמה לא אשמה במלחמה, או בטבח, בפגיעה שעברנו כעם.
היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, בשנה הזו קרו גם המון ניסים,
בשנה הזו אב ילדיי ניצל בבארי בשרשרת של ניסים וצירופי מקרים
(עם הרבה תפילות ועזרה אנרגטית שלי ושל חברותיי, אבל זה יכל בקלות להגמר אחרת)
בשנה הזו גם נולדו תינוקות, והיו חתונות וילדים חגגו ימי הולדת וגדלו,
הרבה אנשים שרדו השנה, הרבה אנשים התחזקו רוחנית ונפשית,
אני יודעת שאני צמחתי מאוד, וגם הלקוחות שלי.
ואני גם יודעת שכשנפרדים מבנאדם או מזמנים קשים במיוחד
טוב לראות גם את הטוב שהיה, לא להיפרד בטריקת דלת אלא עם לב פתוח.
לכאוב את מה שיכול היה להיות ולא קרה, לנצור את הרגעים הטובים,
לכבד את הצער, לכבד את ההתנסויות ואת הבחירות שלנו,
לכבד את מה שהיה גדול מאיתנו, מה שלא יכולנו לעשות לגביו כלום,
לכבד את הגורל של כל מי שלא יכולנו להציל,
ורק אז להסתובב אל העתיד, אל השנה החדשה,
ולברך אותה מכל הלב, שתהיה שנה טובה טובה,
לזרוע בה את כל החלומות והתקוות שלנו, גם אלו שביקשנו ועוד לא התגשמו השנה,
אפשר לבקש שוב, אולי קודם עוד לא הבשיל הזמן, ועכשיו זה יקרה, ואפילו להיות חצופות,
לבקש כל מה שהלב רוצה ויותר מזה, בריאות, פוריות, אהבה, שמחה, שלווה, שלום, הצלחה, שפע, נחת, הגנה לנו ולמשפחה ולחיילים, השגחה אלוהית, ניסים והרבה חסד.
מתי בפעם האחרונה ביקשת סליחה מהגוף?

גוף יקר
סליחה על כל הפעמים
ששכחתי להקשיב לך,
שדחקתי בך כשהיית עייף
ולא הזנתי אותך היטב,

סליחה על כל הפעמים
שלא כיבדתי אותך,
שלא טיפחתי, שזלזלתי בך
ובצרכים שלך

סליחה על הפעמים
שנתתי לך לכאוב
בלי לבדוק מה קורה איתך,
ואפילו כעסתי עליך
והאשמתי אותך בבגידה

סליחה גוף שלי
ששפטתי אותך וביקרתי
והשוותי אותך למודלים
לא מציאותיים

סליחה שאפילו לא עלה בדעתי
לבקש ממך סליחה עד היום,
אתה גוף נהדר
שאלתי את השושלת שלי, שעברה דברים קשים מאוד, איך שמרו על התיקווה?

אמרו לי
היתה לנו אמונה חזקה, התפללנו, חיזקנו אחד את השני, צחקנו גם כשהיה קשה, היינו ביחד, בירכנו, לא ידענו מה יהיה, אבל רצינו לשרוד, בחרנו לחיות גם כשהיה מפחיד וכואב וקשה. בחרנו לחיות.
למות תמיד אפשר, זה החלק הקל של החיים.

בתמונה עץ עתיק שבוחר לחיות, גם כשקשה, צילום מושלם של אורית ישראל.