למשקיעים בתחילת דרכם בשוק יש נטיה להתקבע על יחסים פיננסים ולנסות לחפש השקעות לפי היחס או היחסים המועדפים עליהם. ככל שצוברים ניסיון מבינים שכל יחס נותן לנו תמונה לגבי זווית אחת מסויימת ואין אף יחס שבפני עצמו מצדיק קניה או מכירה של חברה.

הבעיה בהתקבעות על יחס מסויים, היא שחברה שמצטיינת בהיבט מסויים יכולה להיות נוראית בהיבטים אחרים. מנכלים יודעים על איזה יחסים משקיעים מסתכלים ויודעים מה לעשות כדי לשפר את איך שהחברה נראית באותם יחסים.

בואו נראה איך אפשר “לשקר” בכל אחד מהיחסים הנפוצים:

נתחיל מ-P/E -
חברה עם P/E נמוך במיוחד יכולה להיות שמה בגלל שהיא ציקלית והרווחים חד פעמיים.
חברה עם P/E נמוך במיוחד יכולה להיות חברה שחייבת להשקיע את כל הרווחים שלה בעתיד בתשואה הולכת וקטנה (ראה שרשור שלי על נטפליקס)
חברה עם P/E נמוך במיוחד יכולה להיות חברה עם חוב גבוה מאוד (ואולי אי יכולת למחזר אותו)
בנוסף הוצאות פחת והפחתות תלויות בשיקול דעת מסויים. וגם ההכרה בהכנסות תלויה בשיקול דעת.

P/EBITDA -
איבטדה הוא רווח לפני הוצאות מימון, מס פחת והפתחתות.
כלומר רווח פחות חלק מההוצאות. כמובן שהיחס ינטה להציג באור חיובי חברות עם הוצאות מימון, מס ופחת גבוהות במיוחד.
כשמנכ”ל מתגאה במצגת ב- EBITDA אני מייד הולך לחפש את הITDA כדי להבין מה מנסים להסתיר ממני.

P/Free cash flow
יש כל מיני דרכים שונות להגדיר FCF. אני בוחר לקחת את הרווח הנקי להוסיף לו את הוצאות הפחת ולהוריד את הוצאות ה-CAPEX בממוצע רב שנתי זה אמור להיות מייצג טוב יותר של הרווח. גם ב-EBITDA וגם ב-FCF יש מי שמנטרל תשלום מבוסס מניות. שהוא כמובן תשלום לכל דבר שאם החברה תבחר להפסיק לשלם לעובדיה הם יתפטרו.

צמיחה בהון
כשחברה מנפיקה מניות היא בדרך כלל מוכרת מניות בתמורה לכסף, הכסף הזה נכנס להון שלה באופן מיידי. לכן כשחברה משוויצה במצגת בצמיחה בהון שלה אני הולך לתזרים המזומנים ומנסה להבין האם הנפיקו הון במהלך התקופה.
עוד גורם שיכול להוביל לצמיחה בהון זה חברה שלא מחלקת את הרווחים שלה לבעלי המניות (מה שרוב החברות כמעט ולא עושות. לכן המצב ה”טבעי” של העולם הוא שההון יעלה משנה לשנה. כשההון של חברה צומח צריך להבין שהיא מקבלת תשואה טובה על הנכסים החדשים שנכנסים/נשארים בחברה.

צמיחה ברווח למניה
כשהרווח עולה, צריך לבדוק כמה כסף החברה השקיעה בצמיחה. הכסף שהושקע בצמיחה יכל לבוא בצורה של גיוס הון (אבל אז היה מגדיל את מספר המניות) ויכול לבוא בצורה של חוב (ואז לא ישתקף בכלל בצמיחה ברווח למניה) הצמיחה גם יכולה לקרות ללא או כמעט ללא השקעה של כסף מצד החברה ויכולה גם להיות ציקלית וזמנית.

P/book value
מחלקים את מחיר החברה בהון שלה, נהוג בעיקר בבנקים וחברות נדלן.
חברה ששוי הנכסים שלה ירד(או עלה) לאחרונה לא צריכה לשערך אותם על בסיס קבוע ולכן צריך להעריך בעצמנו את שווי הנכסים שלה ולוודא שאנחנו מסכימים עם השווי שבו הם רשומים בדוחות.
סיבה נוספת שנראה חברה ביחס P/B נמוך מ-1 הוא אם למשל החברה לא יודעת להרוויח מספיק מהנכסים שלה ולכן השוק נותן לה מכפיל נמוך.

תשואה על ההון
חברות ממנות את הנכסים שהם צריכות על מנת לפעול בעזרת שילוב של הון וחוב. מהלך טריוואלי שיעלה את התשואה על ההון של כל חברה הוא לקחת חוב נוסף ולחלק את הכסף המיותר לבעלי המניות (או להשקיע אותו בצורה הגיונית). הבעיה שמשפרים פה יחס פיננסי ובתמורה לוקחים סיכון מסויים. אפשר לראות את זה בחברות הסיגריות שהן ממונפות מאוד וחלקן אפילו עם הון מוחשי שלילי.

תשואה על הנכסים
היחס בא להעריך כמה החברה יודעת להרוויח על הכסף שהיא שומרת ומשקיעה בצמיחה העתידית שלה.
שימו לב שחברה שרוכשת מניות של עצמה (או מחלקת דיבידנד) מקטינה את הנכסים שלה ואם שום דבר אחר לא השתנה מעלה את התשואה שלה על הנכסים.

אם סיימתם את הקריאה מבולבלים יותר מאשר בתחילת הקריאה זה טוב. המטרה הייתה להראות כמה שהתחום מורכב. משקיע שיבחר “להינעל” על יחס אחד או שניים יקבל “מוקשים” ביחסים שעליהם הוא לא מסתכל. ולכן ההמלצה היחידה שלי היא ללמוד לפחות קורס או שניים בחשבונאות ולהמשיך לקרוא דוחות. ולהעזר ביחסים חשבונאים בתור “משהו שמעניין לדעת חברה” ולא בתור “כל מה שיש לדעת על חברה”

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

לאחרונה במהלך דיון בארוחת צהריים הייתי צריך לשלוף את תחרות תחרות הטלת המטבעות של באפט כדי לשכנע את חברי לעבודה שהשוק לא יעיל ואפשר לנצח אותו. (כן - בניגוד למה שמלמדים באוניברסיטה) אז פעם באה שאתם נכנסים לדיון הזה מוזמנים לשלוח את לינק לשרשור.

אזהרת טריגר: מתמטיקה.

טיעון השוק היעיל שנלמד באקדמיה הולך ככה: המון אנשים קונים ומוכרים ניירות ערך בשוק, וברור שחצי מהכסף ינצח את המדד בכל שנה וחצי יפסיד. ולכן זה שמישהו ניצח את השוק בשנה או ברצף שנים מסויים לא אומר כלום לגבי היכולת שלו להמשיך לנצח בעתיד. האקדמיה טוענת שהשוק הוא בגדול תחרות הטלת מטבעות וברור שחצי מהמשתתפים הולכים לנצח בכל שנה. רק שזה נקבע בצורה אקראית לחלוטין. (וזה בהנחה שאין דמי ניהול ועמלות)

לזה באפט משיב שאם השוק באמת היה תחרות הטלת מטבעות היינו מצפים לראות בערך 1 מכל מיליון משקיעים בארה”ב שמנצח את השוק במשך 20 שנה ברציפות (2 בחזקת 20 שווה בערך מיליון)

הקטע המעניין שהמון משקיעים שמנצחים את השוק מגיעים מאסכולת “השקעות הערך”. הוא מביא תוצאות של 3 משקיעי ערך שעבדו ביחד איתו אצל בן גרהם - אבי תורת השקעת הערך, המשקיעים הם וולטר שולס, טום קנאפ, ובאפט עצמו. העובד הרביעי בקרן היה בן גרהם בעצמו שסגר את הקרן ויצא לפנסיה. כלומר כל העובדים בקרן ניצחו את השוק בהמשך החיים שלהם. וכולם עשו זאת אחרי שלוקחים בחשבון את דמי הניהול.

המשקיעים בקרן של וולטר שולס הרוויחו בין השנים 1956 ועד 1984 תשואה שנתית משוקללת של 16.4% אל מול 8.4% שעשה המדד באותה התקופה.

המשקיעים בקרן של טום קנאפ הרוויחו בין 1968 ועד 1983 תשואה שנתית משוקללת של 16% מול 7% שעשה המדד.

המשקיעים בשותפות של באפט עצמו שפעלה בין השנים 1957 עד 1969 הרוויחו 23% אל מול 7.4% שעשה המדד.

בנוסף, באפט מביא את צ’ארלי מאנגר וריק גורין בתור דוגמאות. שניהם משקיעים בסגנון השקעות ערך שלמדו אצל גרהם אבל לא עבדו תחתיו.

המשקיעים בקרן של צ’ארלי מאנגר הרוויחו בין השנים 1962 ועד 1975 תשואה שנתית משוקללת של 13.7% אל מול 5% שהרוויחו משקיעי המדד.

המשקיעים בקרן של ריק גורין הרוויחו 23% בין השנים 1965 ועד 1983 בזמן שהמדד עלה רק ב 7.8% בממוצע שנתי לאורך התקופה

באפט קנה את רוב המניות בחברת ברקשייר התאווי בשנת 1965 במחיר ממוצע למניה של 14.85$. היום אותן מניות שוות כמעט חצי מיליון דולר כל אחת. מחיר המניה צמח בקצב שנתי של כמעט 18% לאורך 58 שנים.

לכן לבאפט יש כ-66 שנים של טרק רקורד מוכח שבהם ניצח את המדדים. אם עולם ההשקעות היה “תחרות הטלת מטבעות” הסיכוי לקיום של באפט שכזה היה 1 לחלק ל-2 בחזקת 66. רק בשביל לקבל פרופורציות, בעולם היום חיים כ-8 מילארד אנשים, שזה 2 בחזקת 33. אם נניח שכולם היו משקיעים בשוק במשך 66 שנים רק ב-1 מכל 8 מילארד יקומים אמור להיות אדם כזה.

העובדה שכל העמיתים לעבודה של באפט שהמשיכו להשקיע לאחר שהקרן שבה עבדו ביחד נסגרה הגיעו לתוצאות כאלה מדהימות (וזה אחרי דמי ניהול) אפילו יותר מרשים לדעתי.

לדעתי המתמטיקה פה מספיק משכנעת כדי להאמין שגם אם חלק מהתוצאות בשוק מתקבלות כתוצאה ממזל עיוור קיימים אנשים שמנצחים את השוק בצורה עקבית בזכות כישורים ולא בזכות מזל. ולכן אני משקיע את הזמן שלי בללמוד את התחום ולהשתפר בו.

שימו לב, לא אמרתי שקל לנצח את השוק. רוב מנהלי ההשקעות מפסידים לשוק. ההמלצה שלי לאנשים שלא מעוניינים להקדיש לפחות היקף של חצי משרה מזמנם ללמוד להשקיע ולחקור חברות היא פשוט לקנות את המדד ולחסוך לעצמם כאב לב. אבל למי שכן יש את האופי, הזמן והסקרנות לדעתי לגמרי מדובר בכישור נרכש ולא בתחרות הטלת מטבעות.

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

אם נהניתם לקרוא, העבירו את ההודעה לחבר/ה

השבוע אני רוצה לדבר על טעות השקעה שאני רואה שמפילה המון משקיעים.
הטעות היא לבלבל שינוי ציקלי וזמני בעולם בשינוי קבוע בעולם.
כדי להסביר אני רוצה לקחת אתכם במכונת הזמן שלי לתחילת תקופת הקורונה. למעשה לעונת הדוחות הכספיים של רבעון ראשון של 2020.

פחפחפפששדגשגפפחפחפחש <קולות של מסע בזמן>

טוב הגענו.

העולם בהיסטריה מהוירוס הזה. עוד לא ברור מה ההשפעות שלו לטווח הקצר והארוך. ממש לאחרונה אנשים בכל העולם הסתערו על סופרמרקטים וקנו המון נייר וחומרי ניקוי.
בבורסה בתל אביב ישנם מספר חברות שעוסקות בתחום של “בדים לא ארוגים”. או במילים אחרות, מגבונים.
אותן החברות הציגו רווחיות שיא ברבעון הראשון של הקורונה ואנחנו בתור משקיעי ערך מנסים להבין מה מכפיל הרווח של אחת מאותן חברות מגבונים.

אפשר כמובן להקטין ראש, לפתוח אתר פיננסי לראות מכפיל רווח ולצאת לצהריים מוקדם. מה שאנחנו נפספס במקרה שכזה, זה את ההבנה שהרווח של הרבעון האחרון היה גבוה בצורה חריגה. ושזה לא רווח שיחזור על עצמו בעתיד. ולכן בתור משקיעים שקונים את הרווחים העתידים של העסק אנחנו עשויים לשלם עליו יותר מדי.

ספציפית בחברות המגבונים, היה גם מינוף תפעולי גבוה, מה שהחריף את הבעיה אפילו יותר (כלומר בגלל שלחברות האלה היו הוצאות קבועות גבוהות, והרווח הכולל שלהן היה אחוז חד ספרתי מסך המכירות, כל שינוי לטובה או לרעה בסכום המכירות או בהוצאות הקבועות יכול להכפיל פי 2 או פי חצי את שורת הרווח).

ולכן כחלק מתהליך ההשקעה שלי כשאני רואה חברה עם שינוי משמעותי בתוצאות אני שואל את עצמי “האם המתחרות שלה הציגו שיפור דומה?” וגם “האם השיפור נגרם בגלל שינוי זמני או קבוע בעולם?” השאלה על התחרות מטרתה להבין האם מדובר בחברה יוצאת דופן או בגאות שהרימה את כל הספינות.

בחזרה לקורונה, אני חושב שכבר אפשר לקבוע בביטחון שהיסטריית המגבונים הייתה שינוי זמני של העולם אבל משקיע שניסה לחזות את כוח הרווח של חברות המגבונים באותה התקופה היה צריך להעריך בעצמו ובזמן אמת האם:
1. מדובר בשינוי קבוע
2. מדובר בשינוי זמני
3. הוא לא יודע ולכן יתרחק.

משקיע שידע יותר טוב מהשוק האם מדובר היה בשינוי זמני או קבוע יכל להרוויח (או לא להפסיד) כסף.

אגב אפשר גם להחליט שזה שינוי זמני, ואנחנו מתכננים “לרכב” עליו ולמכור בסוף התקופה. אבל בעיניי זה משחק קשה בהרבה מהשקעות ערך ואני אישית לא יודע לשחק אותו. למרות שבעבר ניסיתי לשחק אותו עם חברת צים (שוב שינוי זמני בעלויות המשלוח שהוביל לרווחיות זמנית עצומה).

אם נרצה לקחת דוגמה לשינוי קבוע בעולם, אפשר לדבר על המעבר של חברות לתשתיות IT “בענן”. לדעתי מדובר על שינוי קבוע בעולם. ולדעתי השווי של אמזון, גוגל מיקרוסופט ואפילו ויז ואורקה הישראליות נגזר בחלקו מההערכה הזאת של השוק שמדובר בשינוי קבוע בעולם.

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

על שיעורי היוון והערכות שווי של נדלן
השבוע מצאתי את עצמי מסביר לחבר מה זה שיעור היוון ואיך מחשבים שווי של נדלן. ואז נזכרתי שכולנו חברים ולמה שלא אספר לשאר החברים?

אז מה זה בעצם שיעור היוון (או cap rate באנגלית( ?
נניח שנרצה להעריך את השווי של נכס נדלן מסויים. ברוב החברות נהוג להסתכל על מכפיל רווח. כלומר תוך כמה שנים רווחי החברה יחזירו את שווי השוק הנוכחי שלה. בחברות נדלן מניב משום מה מסתכלים על היחס ההופכי. כמה אחוז משווי השוק נקבל כל שנה בשכירות. מהשכירות הזאת מורידים את הוצאות התפעול (אבל לא את הוצאות המימון) ומקבלים רווח תפעולי.

קאפ רייט הוא אחוז הרווח התפעולי ביחס לשווי הנכס. הסיבה שמסתכלים על רווח תפעולי ולא על רווח נקי היא שתנאי המימון עשויים להיות שונות מעסקה לעסקה וגם אחוז המימון עשוי להיות שונה. לכן כדי לתת תמונה אחידה של המציאות מסתכלים על הרווח ללא הוצאות המימון. אותה השכירות פחות הוצאות התפעול. נקראת באנגלית גם NOI - Net operating income

כדי להבין כמה שווה נכס מסויים, אפשר לקחת מספר עסקאות עבר שבהם נמכרו נכסים דומים ב-“סוג” וב-“איכות” ולהשוות את היחס שבין המחיר והרווח התפעולי ולפי זה לחשב את ה-cap rate . חשוב להשוות נכסים מאותו הסוג והאיכות למשל “קניונים במרכז תל אביב”. לאחר שיש לנו את ה-cap rate ואת הרווח התפעולי (NOI) אפשר לחשב את השווי של הכנס הספיציפי המדובר .

בעסקאות נדלן בארה”ב נהוג לחלק את הנכסים ל-Class A,B,C ומשם לגזור את שיעור ההיוון. כלומר קניון משופץ ויפיפה בלב העיר יהיה בקלאס A ויצדיק שיעור היוון נמוך יותר מאשר קניון בפרוורים.

למה שיעור היוון נמוך יותר? כי הקונים מוכנים לשלם יותר שקלים על כל שקל רווח ולהסתפק בתשואה נמוכה יותר על כל שקל של השקעה מתוך מחשבה שיש להם ביטחון גבוה יותר שיוכלו למצוא שוכר בעתיד.

באותה המידה, דירה בתל אביב “מצדיקה” שיעור היוון נמוך מאשר דירה בבאר שבע.

מה שמעניין בשיטה הזאת, שרוכש מתוחכם שיודע לקנות נכס ולשפר את ה-NOI שלו, אם ע”י העלאה של שכר הדירה או ע”י הורדה של ההוצאות יכול להרוויח פי כמה על ההשקעה שלו בתקופה קצרה .

לדעתי חשוב שכל משקיע בשוק ההון ידע ויכיר איך מתמחרים נדלן. פשוט כי המון מהחברות מחזיקות בנדלן. בנוסף עליית הריביות גוררת סערות בתחום הנדלן. שעשויות להוביל להזדמנויות בתחום.

איפה זה פוגש אותנו היום?
היום עלויות המימון של חברות הנדלן המניב גבוהות ברובן מה-cap rate שהנכסים שלהן שווים. זה מצב מאוד מיוחד בפרספרקטיבה היסטרית. מי שמחזיק בנכס והלואוות ישנות בריביות נמוכות יותר כמובן שלא ירצה להחזיר אותן היום.

קונים חדשים עומדים מול הדילמה הבאה:
בחלק מהמקרים היום על כל שקל של מימון משלמים יותר מאשר ה-cap rate, ולכן עדיף לקנות ללא מינוף או אפילו לשים את הכסף בהשקעה בסיכון נמוך יותר. העניין שככל ששיעורי הריבית ימשיכו לעלות, ככה השקעה בנדלן תיהיה פחות ופחות אטרקטיבית. וככל ששיעורי הריבית ירדו ההשקעה תיהיה טובה יותר.

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

לפני שבוע חזרתי מחופשת סקי בצרפת.
בין הטיסות הנסיעות והזמן במלון הספקתי לקרוא המון.
אני רוצה להמליץ על ספר בשם An Investment Thinking Toolbox by Daniel Sun Zhang

הספר כתוב בצורה זורמת שכיף לקורא. הספר מכסה את רוב הנושאים שחשוב שמשקיע חדש בשוק יכיר מלבד הבנה של חשבונאות. עוד אספקט שממש אהבתי זה שהספר לוקח אותנו דרך הניתוח החלטת ההשקעה והתוצאה של מספר השקעות שדניאל ביצע בשנים האחרונות. בגלל שהספר יצא ממש לאחרונה הוא מדבר על נושאים והשקעות ממש מהתקופה האחרונה ולי לפחות הרבה יותר קל להתחבר אליהם ולהבין את התקופה מאשר לספרים שיצאו לפני המון זמן.

לדעתי זה ספר מעולה על השקעות וחבל שהוא לא מספיק מוכר.

הספר זמין באמזון אבל ניתן גם לקנות עותק חתום אם שולחים מייל לדניאל (batman@teqnion.se) ומשלמים בפאיפל.

לאחרונה כולם מדברים על הקריסה של סיליקון וואלי בנק,
אבל לפחות מהאנשים סביבי אני מקבל את ההרגשה שאנשים לא מבינים מה זה בנק ולמה הבנק הספיציפי הזה קרס. אז אם את/ה לא יודע/ת מה זה יחס נזילות, השרשור הזה בשבילך!

אז נתחיל בהתחלה, בנק זה חברה עסקית. וכמו כל חברה עסקית, המטרה שלה היא להרוויח כסף.
המודל הכלכלי שבו בנקים מרוויחים כסף קצת שונה מהמודל שבו רוב החברות מרוויחות כסף.

נניח שאני פותח בנק חדש, ונניח שאקרא לו בנקלוד. לבנקלוד יש סכום כסף מסויים ששייך לו. הכסף הזה נקרא ההון העצמי. נניח לצורך השיחה שההון העצמי הזה הוא מיליון שקלים. זה הכסף שאם מחר נסגור את הבנק ונחזיר לכולם את הפקדונות שלהם ונגבה את כל ההלואות שנתנו ישאר לנו בקופה.

את המיליון שקלים שלנו אנחנו יכולים להלוואות ללקוחות שיבואו לבקש הלוואה. ונניח שניקח להם ריבית של 4 אחוז על ההלוואות שניתן.

אז כרגע יש לנו חברה עם מיליון שקלים הון עצמי שיודע להלוואות אותם בריבית של נניח 4 אחוז. אבל הקטע המגניב בבנקים זה שהם יכולים לקחת הלוואה מבנק ישראל (שהוא גוף שהמדינה מפעילה כדי לעזור לכלכלה המקומית ולא חברה “רגילה” שרוצה להרוויח כסף). על הלוואה שניקח מבנק ישראל נשלם ריבית של נניח 3 אחוז.

למעשה הריבית שניקח מהלקוחות שלנו עבור ההלוואה תלויה בהמון דברים אבל בגדול נרצה לקחת ריבית גבוה יותר ללקוחות עם סיכון גבוה יותר וריבית נמוכה יותר ללקוחות עם סיכון נמוך יותר.

ואז נוצר מצב מעניין, שעל כל שקל שנצליח לקחת כהלוואה מבנק ישראל נשלם רק 3% בכל שנה ואם נצליח להלוואת אותו ללקוחות שלנו בעבור 4% בשנה נרוויח 1% על הכסף שלא היה שלנו מראש! בנק ישראל רוצה לשמור על היציבות של המערכת הכלכלית ולוודא שאף בנק לא קורס. ולכן הוא “מרשה” לבנק שלנו להלוואת רק פי X מההון העצמי שלו. ה-X הזה נקרא יחס הנזילות של הבנק. ונניח לצורך הדוגמה שהוא שווה ל-10 למשל.

לכן למרות שלבנק יש רק מיליון שקלים של הון עצמי, הוא יכול להלוואת ללקוחות שלו 10 מיליון שקלים ולהרוויח 1% על ה-9 מיליון שלא שייכים לו ועוד 4 אחוז על המיליון שכן שייכים לו.

כדי להשלים את התמונה, גם כספי הפקדונות של הלקוחות בבנק הם הלוואה שהוא לוקח מהם.

אוקיי אז בנק זאת חברה שלווה ומלווה כסף על מנת להרוויח. מה הקאץ במודל העסקי הגאוני הזה? הבנק לוקח על עצמו את הסיכון בכל הלוואה שנותן. כלומר אם אחד הלקוחות לא יחזיר לבנק את החוב שלו הבנק יפסיד את הכסף (או ירדוף אחריו בעזרת מחלקת הגביה). ולכן בנק עם יחס נזילות של פי 10 שיפסיד רק 10% מהלוואות שלו יגיע להון עצמי של 0. במצב שכזה (ועדיף קצת לפני) הרגולטור מתערב ומציל את כספי הפקדונות כדי למנוע תגובת שרשרת בכלכלה כולה.

אז עכשיו שכאנחנו מבינים מה זה בנק ומה הסיכונים שבו, בואו נדבר על מה קרה ב-SVB!
החבר’ה ב-SVB מצאו טריק נחמד. בתקופת הריבית האפסית הם קיבלו פקדונות שעליהם נתנו ריבית של 0 או מאוד קרובה לזה. ועם הכסף הזה הם קנו אגרות חוב ממשלתיות בתשואה של נניח 1 אחוז.

מה זה בעצם אגרת חוב ממשלתית בתשואה של 1 אחוז? מדובר בנייר ערך שנסחר נניח ב-100 שקלים שהמדינה מבטיחה שמי שיחזיק בו בעוד שנה יקבל 101 שקלים. (או אם מדובר באגרת חוב ל-10 שנים מי שיחזיק בה בעוד עשור יקבל בערך 110 שקלים).

אם נניח שהריבית במשק עלתה ל-2 אחוזים פתאום זה אומר שהממשלה מוכנה למכור אגרת חוב ב-100 שקלים שמי שיחזיק בה בעוד עשור יקבל מהמדינה 120 שקלים. ולכן פתאום אגרת החוב ששווה 110 שקלים בעוד עשור צריכה להיות שווה בערך 10 שקלים פחות מאגרת החוב עליה הממשלה הבטיחה לשלם 120 שקלים בעוד 10 שנים. *

לכן כל עליה של אחוז בריבית שבה הממשלה מוכנה לתת חוב חדש מוריד אחוז אחד לכל שנה מהשווי של אגרות חוב קיימות!

בגלל איזה פינה בחוקי החשבונאות, כל עוד הבנק לא מתכנן למכור את אגרות החוב אלא לשמור אותם עד שיפקעו בעוד עשור מותר לו לרשום אותם בדוחות החשבונאים שלו בשווי שהוא שילם עבורן ולא בשווי שלהן בשוק. ובעצם “להחביא” או “לדחות” את הבעיה שלו. וזה עבד ב-SVB עד שמספיק לקוחות ביקשו למשוך את הכסף שלהם במקביל.

אז מה היה לנו? חברה (בנק) מאוד ממונפת שבה הפסד של אחוזים בודדים מהכסף שאיתו היא עובדת יגרום לה להישאר ללא הון עצמי שהפסידה את הכסף הזה בשוק אגרות החוב בגלל ריבית שעלתה. כשהבינו בבנק שהם בבעיה ניסו לגייס הון, כלומר למכור מניות שלהם כדי להגדיל את ההון העצמי.

הבעיה שברגע שהשוק הבין שהבנק היה ללא הון עצמי מניית הבנק התרסקה והחוסכים שחששו לכסף שלהם מייד משכו אותו מהבנק מה שהוביל לקריסה שלו. ברגע שמשמקיעים הבינו שבנקים יכולים לקרוס התרחיש אפשרי והמצב מסוכן, הם הלכו לבדוק בדוחות של כל הבנקים מי עוד נמצא בסיכון דומה ומה שגרם לאובדן אמון במספר בנקים נוספים.

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

בפגישה השנתית לבעלי המניות של ברקשייר לשנת 2021, באפט מספר שבתחילת המאה ה-20 היו בארה”ב מאות חברות מכוניות. למעשה היו כל כך הרבה חברות שייצרו מכוניות שכשבאפט ניסה להכין שקף עם כל יצרניות המכוניות האמריקאיות שמתחילו באות M הוא גילה שהן לא נכנסות בשקף אחד. ולכן הכניס רק את החברות שמתחילות ב-MA לשקף. יצא לו 39 חברות.

היום יש בארה”ב רק 3 חברות גדולות שמייצרות מכוניות (4 אם סופרים את טסלה) ועוד כמה עשרות חברות קטנות. כל השאר נקנו או פשטו רגל במהלך השנים.
למה אני מספר את זה?

המצאת המכונית שיפרה את איכות החיים של כולנו בצורה מדהימה. אבל גם מי שידע לצפות שזה יקרה לא בהכרך הרוויח מכל הסיפור. ההבדל בין לדעת לחזות הצלחה של תעשיה לבין לדעת לבחור את המנצחות הבודדות בתעשיה הוא עצום.

אם תרצו דוגמה מהמאה הנוכחית, קחו את חברות החלל, נניח שב-2012 הרגשתם שזה הולך להיות הדבר הגדול הבא. הלכתם וקניתם אינדקס חברות חלל (היחיד שמצאתם באותה התקופה הוא ITA). בערך שילשתם את ההשקעה שלכם. אם איכשהו הצלחתם להיכנס לסיבוב המימון של spaceX, ההשקעה שלכם שווה היום בערך פי 100.

קפיטלזים זה ספורט עקוב מדם שבו חברות כל הזמן מתות כדי לפנות מקום למי שיודע לספק את אותם המוצרים והשירותים קצת יותר בזול או באיכות טובה במקצת.

לכן השקעה מהמאקרו למיקרו כלומר לחשוב “כמה ערך נהיגה אוטונומית תביא לעולם, זה בטוח השקעה מעולה” -> “מי החברה הכי טובה שאני מכיר בתחום?”
היא שיטה גרועה להשקיע

עכשיו תזכרו את זה פעם הבאה שחבר/ה שואל/ת איך משקיעים ב-AI

הטיית הנרטיב:
אם השווקים יעלו מחר - הכותרות יגידו שזה כי ההפיכה נעצרה.
ואם השווקים ירדו מחר- הכותרות יגידו שזה כי היא רק הושהתה ולא נמנעה.

על הטיית הנראטיב מהתקופה שהייתי כותב יותר:
https://nadavcc.com/black-swan2/

אחד הנושאים שלקח לי המון זמן להבין בעולם ההשקעות זה מינוף תפעולי. אני חושב שכל מה שראיתי שנכתב בנושא, נכתב בעד חברות עם מינוף תפעולי גבוה. אני מצידי לא מוכן להשקיע בחברות עם מינוף תפעולי גבוה.

רוצים לדעת למה?

קודם כל מה זה מינוף תפעולי?
נניח שחברה “א’ מנופים בע”מ” מקבלת מהלקוחות שלה במהלך שנה 100 מיליון שקלים. ובמהלך אותה השנה החברה מוציאה 99 מיליון שקלים. החברה מרוויחה מיליון שקלים או 1% ממחזור ההכנסות שלה. המספר הזה יקרא מארג’ין הרווח הנקי.

מצד שני, ניקח את חברה “ב’ פתרונות הנמכה”, חברה ב’ מקבלת מהלקוחות שלה במהלך שנה 5 מ’ שקלים, ומוציאה במהלך השנה 4 מ’ שקלים. כלומר המארג’ין הנקי שלה הוא 20%.

שתי החברות מרוויחות מיליון שקלים בשנה, ואם נתמחר אותן לפי מכפיל רווח 15 למשל, שתיהן יהיו שוות 15 מ’ שקלים בשוק.

על חברה א, נגיד שיש לה מינוף תפעולי גבוה. ועל חברה ב’ נגיד שיש לה מינוף תפעולי נמוך.

עכשיו בואו נחשוב מה זה אומר:
נניח שבגלל עליית שכר המינימום, ההוצאות של “א מנופים בע”מ” עולות ב-1%. פתאום הרווח השנתי של מיליון שקלים, יורד כמעט ל-0. עליה של 1% בהוצאות של חברת “ב פתרונות הנמכה” יגדיל את ההוצאות שלה מ-4 מ’ שקלים ל-4.04 ויורד את הרווח השנתי שלה ל-0.96 מ’ שקלים.

מהצד השני, העלאת ההכנסות (ללא עליה בהוצאות) או הורדה של ההוצאות ב-1% יכולה להכפיל את הרווח של “א מנופים בע”מ” ותשפיע הרבה פחות בחברת “ב פתרונות הנמכה”.

כלומר מינוף תפעולי, כשמו כן הוא, ממנף שינויים בהכנסות או בהוצאות לשינוי גדול פי כמה בשורת הרווח הסופית.

מתי בכל זאת נכון (לפחות תיאורתית) להשקיע בחברות עם מינוף תפעולי גבוה? בשיא תקופת השפל הכלכלי, כשכולם מרגישים שהמצב הכי גרוע שאי פעם היה ולעולם לא ישתפר. במידה והכלכלה באמת תשתפר בעתיד שורת הרווח של אותן החברות תושפע הרבה יותר משורת הרווח של מניות בעלות מינוף תפעולי נמוך (ואם קנינו בתמחור סביר אולי אפילו נרוויח מכל הסיפור).

אני אדם די פסימי מטבעי, שאוהב לישון טוב בלילה, ולא אוהב לראות את הרווח הנקי (ומחיר המניה) של חברות שאני משקיע בהן קטן ב-30 אחוז ויותר רק כי ההוצאות גדלו “טיפה”. ולכן אני מתרחק מחברות עם מארג’ין נקי נמוך מ-8% בערך. מבחינתי חברות בעלות מארג’ין נמוך (= מינוף תפעולי גבוה) הן פחות עמידות לזעזועים בסביבה העסקית ואני לא אוהב את זה.

הנה למשל דוגמה מעונת הדוחות האחרונה של חברה שהייתי מושקע בה בעבר (לפני שהבנתי כמה שאני שונא מינוף תפעולי). ההכנסות גדלו השנה ב-18 והרווח קטן ב-34 המניה אגב נשחטה ב-66 אחוז במהלך השנה האחרונה. (לא לבעלי קיבה חלשה)

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חכם מה הוא אומר? מה אתם מתעסקים בהימורים על קרקע חקלאית בחריש ומניות meme? בנו לכם תקציב מסודר קנו את המדד כל חודש. והתפנו לחיות את החיים במקום לשבת כל היום מול תיק ההשקעות.

רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו - פנסיה? פנסיה זה תרמית פירמידה. מי מבטיח שעוד 40 שנה תיהיה פה מדינה לשלם לי את הפנסיה שלי? חבל לחסוך ולהשקיע. עדיף לקנות רכב נוצץ ווילה עם בריכה. אגב יש לך אולי 1000 שקל להלוות לי? נתקעתי.

תם מה הוא אומר? החברה במכפיל מכירות של 2. חובה להשקיע עכשיו!

ושאינו יודע לשאול? משאיר את כל הכסף בבנק וישן על האף.

חג שמח!

למי שיש קצת זמן בחג אני ממליץ ממש על ההרצאה הזאת:
https://www.youtube.com/watch?v=bm5aBsK74dM
מסתבר שב-2005 ג'ואל גרינבלאט שהוא משקיע ערך אגדי העביר סדרה של הרצאות בקולומביה.
בהרצאה הספציפית הזאת מגיע מרצה אורח ומדבר על תעשיית השכרת הוידאו.
לדעתי לשמוע איך הוא חקר תעשיה שלמה ומה היה הניתוח העסקי שלו במהלך כל הדרך ואיך האירוע התגלגל זה הכי קרוב שאפשר לקבל לניסיון בהשקעות על חשבון הזמן והכסף של מישהו אחר :)
בכל מקרה, אני ממליץ על הקורס כולו. אבל ספציפית את ההרצאה הזאת אהבתי במיוחד

מכירים את חוק ה-10,000 שעות?
יש טענה שכדי להיות ברמה עולמית בכל תחום, צריך “לעבוד” ולתרגל אותו בצורה מכוונת במשך 10,000 שעות.
בספר mastery שגרם לחוק הזה להתפרסם יש דוגמאות מהמון סוגים, מאלופי שחמט ועד מוזיקאים ומראים בצורה די יפה איך 10,000 שעות של תרגול “עמוק” מביאה אנשים לרמה עולמית בהמון תחומים שונים.

מה הקטע? שבעבודה רגילה עובדים בערך 180 שעות בחודש. ולכן 10,000 שעות בעבודה יוצא 56 חודשים או כמעט 5 שנים. ואם רק חצי מהזמן בעבודה היה תרגול עמוק או אפקטיבי פתאום הזמן מתארך ל-10 שנים. ועבור תחום שנעשה בשעות הפנאי כמו תחביב כמובן שיקח הרבה יותר זמן.

לי אישית יש איזה “באג” במוח שאני רוצה להיות הכי טוב בכל תחום קשה שאני נכנס אליו.

האסימון שנפל לי לאחרונה הוא שאם אני צריך להמר מי יצבור הכי הרבה ניסיון ומי יהיה הכי טוב בתחום מסויים בעוד 10 שנים. ההימור הכי טוב הוא מי שהכי נהנה מהדרך. כי מי שנהנה מהדרך הלמידה והאימון במה שהוא עושה יקבל את הדרייב לעבוד ולהשקיע המון שעות בדבר ומי שלא פשוט לא.

באפט אומר שהוא tap dance to work every day וגם שהוא היה משלם כדי לעשות את העבודה שלו. אני הייתי בטוח שהוא נהנה כי הוא “טוב בזה”. אבל עכשיו אני מאמין שהוא טוב בזה כי הוא נהנה מהדרך.

מה שכל זה בא לומר זה 3 דברים:
1. יהיה לנו הרבה יותר קל להיות “אלופים” בדברים שאנחנו נהנים בהם. צריך לבחור את התחרויות שלנו גם לפי מה שמרתק ומהנה בעינינו.
2. כשאנחנו מנסים להעריך מי “ינצח” בתחומו בעתיד, מי שנהנה מהדרך כנראה יתמיד ויצליח יותר.
3. כדי להשתפר מהר יותר, שווה לראות איך מכניסים כיף ונהנים מהדרך.

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

אחת השאלות שאני מקבל בערך פעם בשבוע זה “מה כדאי לי לקרוא?” או “מה לומדים כדי להיות משקיע ערך?”. החלטתי לענות במסודר עם רשימת קריאה (והאזנה) מאוד מקיפה. לדעתי יש פה מספיק משאבים לימודיים בתחום ההשקעות לחודשים ואולי שנים של למידה. זאת בעצם רשימת הספרים, הבלוגים והפודקסטים שהשפיעו עלי הכי הרבה.

https://nadavcc.com/reading-list/

באותה נשימה זאת הזדמנות לספר שבת הזוג שלי עוסקת בוורדפרס ועיצבה מחדש את הבלוג שלי. מי שמעוניין בבניה או עיצוב של אתר וורדפרס מוזמן לפנות ואקשר בינכם.

אשמח לשמוע בתגובות, מה ספר ההשקעות שהשפיע עליכם הכי הרבה.

בשבוע שעבר 3 אנשים שאני מכיר התייעצו איתי לגבי קורסי מסחר למינהם. בשבוע רגיל אני לא מקבל שאלות כאלה מהסביבה וזה לא שפתאום יש לי יותר חברים. לכן אני חושב שמשהו השתנה לאחרונה בסביבה או ברמת השיווק שלהם ולכן שווה שאכתוב את דעתי על הקורסים האלה.

לפני שאני כותב מה דעתי על הקורסים האלה אני רוצה לספר על הניסיון שלי במסחר. בערך בשנת 2018 חבר מהעבודה אמר לי שגילה אסטרטגיה למסחר במטבעות דיגיטלים. הוא כתב תוכנה (בוט) שסוחרת לפי חוקים מוגדרים מראש. הוא עיצב את לוח הבקרה יפה ואיפשר לשלוט על מספר פרמטרים באסטרטגית ההשקעה. כידוע, אני אוהב כסף מגיל צעיר ותמיד רוצה כסף קל ולכן החלטתי לבדוק את הרעיון שלו. בניתי סימולטור שיודע להשוות בין אסטרטגיות מסחר על מנת למצוא את הפרמטרים הנכונים להשקעה.

הסימולטור שלי הכיל את כל היסטריית המחירים של ביטקוין ואטריום באותה התקופה. והוא ידע להרכיב “שנה” של תנועות מחירים ע”י הצמדה של 12 תקופות חודש אקראיות. כל תקופה נבחרה מתוך היסטוריית המחירים. ואז שנה יכולה להכיל חודש שהתחיל בינואר 2018 ומייד לאחר מכן אפריל 2016 ואז ספטמבר 2012. וכו’. כמובן שכל תקופה התייחסתי לשינוי המחירים ולא למחיר עצמו כי רק ככה ניתן היה להרכיב תקופות שונות.

אחרי שקידדתי פנימה מספר אסטרטגיות מסחר שהחבר הציע ופרמטרים שונים לכל אסטרטגיה (כולל אגב ממוצעים נעים, בולינגר בנד ועוד מספר קללות שסוחרים טכניים לומדים) סתם בשביל הקטע הוספתי 2 אסטרטגיות של “קנה והחזק בתחילת התקופה” ושל קניה במיצוע (כלומר קניה לאורך התקופה בסכום קבוע בכל חודש). רוצים לנחש מה הייתה האסטרטגיה שניצחה?

בגלל אופי הסימולציה, בכל פעם שהרצתי את התוכנה, היא רצה מול נתונים של תקופת זמן אחרת וקיבלתי תשובה קצת שונה. אבל ברוב רובם של ההרצות (מעל 95%) האסטרטגיה שניצחה הייתה לקנות ולהחזיק. לא משנה כמה שיחקתי עם הפרמטרים, האסטרטגיות וכמה אינדיקטורים טכניים הוספתי אף אחד מהם לא ניצח בסימולציה שלי פשוט לקנות ולהחזיק. שיתפתי את החבר בתוצאות ה”ניסוי” והדיסונסס היה קשה לו מדי. הוא נשאר עם הבוטים.

בהמשך אגב, חבר אחר שהוא טייס, שחקן פוקר מקצועי וגם מילולית גאון (IQ מעל 130) סיפר שיש לו אסטרטגיית מסחר אחרת בקריפטו ושהוא כבר מרוויח בה סכומי כסף משמעותיים. הוא הציע לי לפתח בוט חדש ומשודרג סביב האסטרטגיה שלו ולהיות שותפים. אז לפני שקפצתי לפתח את המסחר עצמו, בדקתי גם אותו בסימולטור שלי. נחשו מה? גם הפעם ברוב הסימולציות “קנה והחזק” ניצח. וזה אגב מבלי להכניס עמלות ומיסים למשוואה.

שימו לב, אני לא אומר שלא ניתן להרוויח בתור סוחר. אני אומר שזה קשה בהרבה ממה שמציגים את זה. אתם צריכים להבין שבצד השני של כל עסקה שאתם עושים בתור סוחרים יושב מישהו אחר. בגלל האופי של השוק הפרייארים מאבדים את הכסף שלהם די מהר וממשיכים הלאה. ולכן בסיכוי גבוה מי שמוכר לכם (או קונה מכם) זה כל מיני גאונים שהתחילו דוקטורט בגיל 17 ופרופסורים לטרמודינמיקה. “לנצח” את השוק בתור סוחר ולעשות תשואה גבוהה מהמדד זה קשה לדעתי כמו להגיע לשחק כדורסל מקצועי. לא כולם יכולים. ואין סיבה לחשוב שאם תשלם למישהו 5500 שקלים הוא יקח אותך לשחק ב-NBA. השוק (כל השווקים) תחרותיים ברמה שקשה לנו לתפוס בכלל.

לכן אני מאוד מתנגד לכל הקורסים האלה של “איך להתעשר בקלות בשוק ההון”. או “איך לסחור קריפטו שעתיים בשבוע ולהביא בוכטה הביתה”. וחושב שחייב להזהיר את הקרובים לנו שיתרחקו מהתחום. צריך להבין שמי שמוכר לנו שיטה להתעשר ומוכן שנשלם לו על הידע בתשלומים הוא כנראה לא עשיר בעצמו. מי שעשיר בעצמו לא הולך לגלות לכם את הסודות שלו בקורס בתמורה ל-5500 שקלים. אם מקור ההכנסה העיקרי של “המורה” שלנו הוא קורסים זה דגל אדום עצום מבחינתי. אפשר ללכת ללמוד ממנו איך לשווק קורסים, אבל לא מסחר.

עוד נקודה שחשוב לי לחדד לגבי ההבדל שבין מסחר להשקעה. יש המון הגדרות שונות למה זה סוחר ומה זה משקיע ואיך מבדילים בינהם. אבל בלי להיכנס לפילוסופיה: סוחר קונה ניירות ערך/נגזרים/מטבע חוץ/מטבעות דיגיטליים כדי למכור אותם במחיר יקר יותר בטווח זמן הקרוב (דקות עד חודשים). ומשקיע קונה בעלות חלקית בחברות(=מניות) על מנת למכור אותה במחיר יקר יותר בטווח זמן הארוך מאוד של שנים ואולי עשורים. נכון שלפעמים שניהם עושים את אותה הפעולה באותו נייר ערך (למשל קניה של 10 מניות אפל) אבל מדובר ב-2 תחומים שונים לחלוטין. סוחר מנסה להעריך לגבי הכיוון שאליו הולכים מחירי ניירות הערך בטווח הקצר. ומשקיע מנסה להעריך מה הכיוון שאליו הולך העולם/החברה שבה הוא משקיע ומקווה שמחיר המניה ילך ביחד איתו בטווח הזמן הארוך.

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

בתגובות, הניחוש שלי להסבר למה דווקא עכשיו צצו כל הקורסים למסחר למינהם

על ההבדל הגדול בין משקיעי נדלן ומשקיעים בשוק ההון (או למה רוב הישראלים מפסידים בבורסה ומרוויחים בנדלן?)

לאחרונה פגשתי חבר בשם דני, דני סיפר שהוא ואשתו בדיוק קנו דירה על הנייר בתל אביב. היינו כבר באזור שבו הדירה שלהם תיבנה ולכן קפצנו לראות את השכונה. מדובר בשכונה בתנופת פינוי בינוי גדולה. בכל אתר בניה שעברנו בדרך דני ידע לספר מה המחיר למטר, מה היתרונות והחסרונות של הקבלן והבניין. עד לרמה שאמר שבבניין מסויים הוא לא אוהב את הצורה של הדירות. ובבניין אחר יש סבירות גבוהה לתמא38 בבניין שמולו שתחסום לו את הנוף.

דוגמה נוספת, כשאבא שלי החליט לבנות את הבית שבו הם עדיין גרים, הוא היה מגיע לאתר הבניה כל יום אחרי או לפני העבודה. הוא היה מנקה ומסדר את אתר הבניה. תוך כדי זה הוא היה מוודא שהכל מתקדם לפי התוכנית ושלא “מסתירים ממנו” תקלות ופאקים בבניה. שהכל נבנה נכון ובסטנדרט הכי גבוה. בחלק מהימים הוא אפילו גייס אותי ואת האחים שלי לעזור לו.

לעומת זאת, איך פועלים רוב המשקיעים בשוק ההון? רוב האנשים שאני מכיר קונים מניות כי:
1. הם אוהבים את המוצר. (אין להם מושג לגבי החברה או המניה)
2. מחיר המניה ירד/עלה (או ירד ואז עלה).
3. מישהו אמר להם שזאת השקעה בטוחה.
במקרה הכי טוב הם אולי מסתכלים על היחסים הפיננסים של החברה באתרים השונים. מבלי להיכנס לדקויות של הכנסה חד פעמית או הוצאה שצריך לתאם.

ומה הנקודה פה? דני ואשתו בילו חודשים במחקר של שכונות שונות בתל אביב. הם למדו את מחירי הנדלן באזור. הבינו מה הם מחפשים ואיפה הם יכולים להרשות לעצמם. למדו על הקבלנים השונים ועשו כל מה שבשליטתם כדי לוודא שאחת ההחלטות הפיננסיות הכי גדולות בחיים שלהם תיהיה “טובה”. אם תגידו לדני שמחיר הדירות בתל אביב ירד, זה לא יגרום לו לרצות למכור. כי הם יודעים מה יש להם ולמה הם קנו את זה.

אני חושב שהקלות שבה ניתן לקנות ולמכור מניות והעבודה שניתן לעשות את זה בסכומים נמוכים בהרבה מהסכומים הדרושים לנדלן בישראל גורמת לאנשים “לזלזל” בתהליך או לעשות אותו מבלי לחקור ולברר היטב מה הם קונים. אנשים מתייחסים לשוק ההון כמו ל-“ווינר” ולכן זה מה שהוא הופך להיות עבורם. עמוק בפנים הם יודעים שאין להם מושג מה הם מחזיקים. ולכן ברגע שהמחיר יורד הם מייד מוכרים ובורחים.

אני לא טוען שכל רוכשי הנדלן עושים תהליך ברמה שדני ואבא שלי עשו. אני רק טוען שהתהליך שעושים רוב משקיעי הנדלן מקיף בהרבה מהתהליך עושים רוב משקיעי שוק ההון. בנוסף למשקיעי נדלן יש אופק השקעה ארוך באמת והם לא חשופים לאתגר הפסיכולוגי היום יומי שבא עם מניה “שמתרסקת” במחיר שלה.

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

בחיים לא הבנתי למה מפרסמים את השינוי היומי במחירי המניות. אף פעם לא הבנתי אנשים בעבודה (הקודמת) שהיו מדברים על מחירי מניות כאילו שזה משחק כדורגל “ראית שאפל עלתה 4% אתמול?”. אם חברה מסויימת היא השקעה טובה במחיר מסויים, היא עדיין השקעה טובה גם אם עלתה או ירדה ב-4%. ואם אני לא רוצה להשקיע במחיר הזה. אני גם לא רוצה להשקיע אם המחיר יעלה או ירד ב-4%.

האמת שהמצב אפילו יותר גרוע. רוב המניות זזות בשברי אחוזים ברוב הימים. ואנשים מסתכלים, מתעניינים, ויש להם דעה על זה. ואני יושב מהצד ולא מבין אם המלך ערום או שאני טיפש.

אני שמח לספר שהשבוע הבנתי מה הולך פה ואני ממש גאה בעצמי! אבל כדי להעביר את הנקודה אני צריך לשתף חוויה מהילדות.

מכיתה ד ועד יא הייתי בתוכנית למחוננים בבאר שבע. יום בשבוע הייתי הולך לבית ספר מיוחד ולומד 3 קורסים בנושאי העשרה לבחירתי במקום ללכת לבית הספר. בכיתה ו למדתי במסגרת הזאת קורס בתורת המשחקים. בכל שבוע ערן המורה היה מביא איתו משחק מלמד את החוקים ומדבר על אסטרטגיות שונות. כולל קונספטים כמו אסטרטגיה שולטת ושיווי משקל נאש.

בשבוע האחרון בשנת הלימודים ערן הביא משחק מחשב בשם Peace in the middle east. במשחק אנחנו דיפלומט וצריכים לעשות שלום במזרח התיכון. כמובן שפעולות שונות מביעות לתוצאות שונות. אפשר לשלוח מתנות, לקיים יחסי מסחר ואפשר גם לבנות צבא ולהתחיל במלחמה. זה לא היה שיעור בפוליטיקה (ואנחנו לא פה היום לדבר על פוליטיקה). המסר של השיעור ההוא נשאר איתי עד היום. “מי שקובע את חוקי המשחק קובע מה יעשו השחקנים!”.

כמה פשוט ככה גאוני. מי שתכנן את משחק המחשב ההוא החליט מה יקרה בעקבות כל פעולה שלנו. וקבע איך אפשר לנצח ואיך אי אפשר לנצח במשחק הנה! מי שקובע את חוקי המשחק קובע מה יעשו השחקנים!

בחזרה לשוק ההון: בכל עסקה בשוק ההון יש 3 צדדים. המוכר, הקונה, והמתווכים. המוכר והקונה חושבים שהם מקבלים יתרון אחד על השני בעצם ביצוע העסקה. אבל המנצחים הבטוחים היחידים בשוק הם המתווכים בעסקה שגוזרים קופון ומרווחים בכל מקרה. כלומר בית ההשקעות שדרכו אתם משקיעים (פסגות, IBI, אקסלנס, אינטאראקטיב ברוקרס וכו’) והבורסה לניירות ערך (שהיא אגב חברה למטרת רווח עם מניות משל עצמה למי שלא יודע). אותם מתווכים רוצים שתעשו כמה שיותר עסקאות. ולהם לא אכפת אם הרווחתם או הפסדתם. לא אכפת אם תקנו או תמכרו. מה שחשוב זה שתעשו עוד ועוד עסקאות.

העיתונאות הכלכלית אגב גם צריכה להצדיק את הקיום שלה. ולמכור עיתונים (או מנויים דיגיטליים) כל הזמן. לכן חשוב לייצר כמה שיותר כותרות לגבי שוק ההון. “השוק עולה!” “השוק מתרסק”. “אפל מרוויחה”. “גוגל מפסידה”. למי שמייצר את הכותרות לא אכפת. העיקר לרשום משהו והעיקר לעודד עסקאות. המתווכים והעיתונות הכלכלית הרגילו אותנו להסתכל על תנועה יומית במחירי המניות כאילו שזה חשוב. תתמקדו במה שחשוב. העתיד העסקי ומחיר החברה.

נדב קלוד כהן - ערוץ ההשקעות
https://t.me/nadavcc

אני יודע שלא כתבתי פה המון זמן. מקווה לחזור בקרוב.

בינתיים משתף הרצאה מעולה מקבוצת יזמים ומשקיעים שבועית שאני חבר בה.
https://youtu.be/Pdg-nHwlqg8
הרבה זמן שלא שמעתי כל כך הרבה קונסטפטים ורעינות מעניינים על יזמות בהרצאה כל כך קצרה.
מקווה שיעניין אתכם כמו שהיה לי מעניין

שבת שלום

ליאור ברקן, אחד החברים שלי שהוא משווק מעולה אבל לא מבין מספיק בשוק ההון מנסה ללמוד את העולם שלנו.
ככל שהוא יצליח, נקבל פרסומות קצת יותר טובות וקצת פחות בורות פיננסית בעולם, אז זה win-win.
מדובר בסקר אנונימי לחלוטין שלוקח כ-5 דקות.
https://polls.antimarketing.co.il/fin1

אגב יש לו פודקסט מעולה על שיווק ואני ממליץ במיוחד על הפרק עם ברננדו בלחוביץ מי שהקים את פיצה מטר.
יש שמה כמה רעיונות עסקיים מדהימים שלא הייתי מצפה מרשת פיצות. הייתי כנראה קצת קטן מדי כדי לשים לב אליהם בזמן אמת.
https://www.antimarketing.co.il/podcasts/%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A8%D7%93%D7%95-%D7%91%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5/

הייתה לי היום שיחה מעניינת עם בן משפחה. והבנתי שאנשים שלא עוסקים בתכנות לא מבינים מה כל כך מיוחד ב-AI הזה.
אז החלטנו לנסות להסביר את הפלא הטכנולוגי הזה גם לעוקבים הפחות טכנולוגים שלי.

קודם כל חשוב לי לומר ש-AI זה קסם.

אם ניקח כמעט כל המצאה אנושית וננסה להבין איך היא עובדת מאחורי הקלעים נוכל להבין פחות או יותר מה הולך שמה. וגם אם ספציפית אנחנו לא מבינים כלום במכניקה, יש מי שיודע לבנות את המכשיר ויודע להסביר שכשהמנוע מסתובב הוא מסובב את גלגל השיניים שגורם לשרשרת לזוז ולהזיז את הגלגל.

ממש עד לאחרונה כל התוכנות עבדו ממש ככה מאחורי הקלעים. גם אם אני/אתם לא יודעים לתכנת, בסוף תוכנה זה רצף של פקודות שאומר למחשב מה לעשות ובסופו מקבלים את התוצאה הרצויה.

נניח שאני אומר לאקסה או לסירי להתקשר לשחר, התוכנה מקשיבה לקול שלי בעזרת מיקרופון, הופכת את קובץ השמע לרשימה של מילים. ואז מחפשת פקודות מתוך רשימה מוגדרת מראש שהמתכנתים הגדירו לה. עבור כל פקודה שכזאת יש קוד לטיפול. והטיפול בפקודה "להתקשר" כולל לחפש איש קשר בהמשך המילים בפקודה בעוד הטיפול בפקודה "להשמיע מוזיקה" כולל לחפש שם של אומן או ג'אנר בהמשך הפקודה. אני יודע שגם זה נשמע כמו קסם, אבל מאחורי הקלעים ברור איך ולמה זה עובד.

עד כאן דיברנו על "תכנות רגיל" שעובד ממש כמו מערכת מכאנית ויחסית קל לנו להבין אותה. וזה בדיוק הזמן להבין למה אני אומר ש-AI זה קסם.

כשאנשים אומרים היום AI, הם בדרך כלל מתכוונים למודולי שפה גדולים. זה מה ש-openAI
מודל שפה גדולים כמו צ'אט ג'יפיטי זה בגדול תוכנה, שכחלק מתהליך האימון שלה קיבלה "לקרוא" המון המון המון טקסטים, ולאחר מכן יודעת לקבל טקסט ו"לנחש" מה תיהיה המילה הבאה בטקסט הזה כמה פעמים שצריך עד שהיא מחליטה שהתשובה "שלמה" ויש בה מספיק מילים.

עד כאן נשמע כמו "תכנות רגיל" וזה באמת תכנות רגיל. מה שקסום פה, זה התוצאות שמתקבלות. אם הייתם שואלים את כל מומחי ה-AI בעולם לפני כמה שנים, הם בחיים לא היו מאמינים שנגיע לתוצאות שאליהם הגענו.

אותם מודלי שפה גדולים יודעים "לנחש" תשובות שנשמעות הגיוניות לשאלות על סמך דוגמאות וטקסטים שראו בעבר. אין באמת ישות תבונית מאחורי אותם מודלי שפה. אבל משום מה ע"י הרכבה של משפטים הגיוניים תחבירית הם יודעים לבנות תשובות לפעמים נכונות ולפעמים סתם יצירתיות לדברים אמיתיים וזה החלק שהוא קסם מבחינתי.

בעייני זה מטורף שאפשר לבקש מצ'אט ג'יפיטי שיכתוב ברכה בחרוזים ולקבל משהו הגיוני. אבל הרבה יותר מטורף ובלתי נתפס זה שאפשר לבקש ממנו לכתוב קוד ולקבל משהו סביר. (צריך לזכור שהתוכנה רק מנחשת מה המילים הבאות בהינתן רצף מילים. מי יכל להאמין שאפשר לכתוב ככה קוד? ועוד קוד עובד?)

https://t.me/nadavcc