מחקר גנטי גדול זיהה גנים הקשורים להפרעות חרדה. חרדה היא מצב נפשי שבו אנשים "רואים שחורות", כלומר חוששים שמשהו רע עומד לקרות, וחשש מאירועים שליליים מעיב על שגרת חייהם. במקרה של הפרעות חרדה, מדובר במצבים קיצוניים המובילים למצוקה נפשית וגופנית מתמשכת. במחקר החדש של אוניברסיטת ייל נעשה שימוש במידע גנטי מ"פרויקט מיליון וטרנים" (Million Veteran Program) של הסוכנות לחיילים משוחררים בארצות הברית, המכיל מידע גנטי שנאסף ממאות אלפי יוצאי זרועות ההגנה. החוקרים זיהו שישה אזורים בגנום האנושי שמוטציות בהם מעלות את הסיכון להפרעות חרדה. מדובר במחקר הגנטי המקיף ביותר שנעשה עד כה בנושא חרדה והחוקרים מקווים כי זיהוי המקור הגנטי של ההפרעות יוביל לפיתוח תרופות וטיפולים יעילים וממוקדים יותר, כפי שנעשה במחלות אחרות. אחד מראשי צוות המחקר, ד"ר דן ליווי (Levey) אמר כי הממצאים מקדמים אותנו לקראת ההבנה של מצבי חרדה והאופן שבו הגנטיקה משפיעה על מצבים נפשיים. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/35pAeek | בתמונה: מדענים מעבדים מידע גנטי שנאסף מ-800 אלף משתתפי הפרויקט, Robert Lisak

התחממות האקלים העולמי מעוררת חששות רבים, ובינהם ההפשרה של קפאת-עד (Permafrost). זהו המונח המתאר אדמות השרויות מתחת לטמפרטורת הקיפאון של המים למשך כל השנה, והן כולאות תחתיהן כמויות גדולות של גזי חממה. קפאת העד מכסה אזורים נרחבים ברוסיה ובצפון אמריקה, ובמקרה שתפשיר כל אותם גזים ישתחררו לאטמוספירה. כדי לחקור את התהליכים שצפויים להתרחש בעקבות ההפשרה, צוות חוקרים בינלאומי, ביניהם חוקרים מישראל, בחנו זקיפים ונטיפים במערות סיביר. הממצאים הכימיים במערות אפשרו לחוקרים לשחזר את האקלים באזור במהלך מיליוני השנים האחרונות, וללמוד על התקופות הגיאולוגיות הקדומות שגם בהן ארעה הפשרה של קפאת עד. החוקרים גילו שבתקופות בהן האוקיינוס הארקטי הפשיר לגמרי במהלך הקיץ התרחשה גם הפשרה נרחבת של קפאת העד, בעוד שבתקופות בהן חלקו נותר מכוסה קפאת-העד לא הצטמצמה. מספר מודלים אקלימיים חוזים כי קרח הים צפוי להיעלם לגמרי בעונת הקיץ עד שנת 2050, וכעת עולה האפשרות שהדבר יוביל לתגובת שרשרת של שינויים אקלימיים נוספים. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/35vQgDu | בתמונה: צילום לוויין של אגמים הנוצרו כתוצאה מהפשרה של קפאת עד

מערכת לייזר חדשה מסוגלת לזהות בעת ובעונה אחת מגוון רחב של מולקולות אורגניות בתוך רקמות חיות ברגישות גבוהה מאוד. לכל מולקולה בטבע יש תנודות אופייניות המושפעות מההרכב הכימי והמבנה המרחבי שלה, ואפשר לראות בתנודות מעין "טביעת אצבע" ייחודית של כל מולקולה, הניתנת לזיהוי בעזרת גלאי של קרינה תת-אדומה. מה שמנע עד היום שימוש נרחב בתת-אדום לדגימות ביולוגיות היה חוסר היכולת למדוד חומרים בריכוז נמוך מאוד. את המערכת החדשה פיתח צוות חוקרים בין תחומי מגרמניה, והיא מבוססת על לייזר שמייצר הבזקים מהירים מאוד בטווח רחב של תדרי תת-אדום, כל הבזק נמשך מיליונית של מיליארדית השנייה (פֶמְטוֹ-שנייה). כתוצאה מכך, הקשרים הכימיים בין אטומי החומר רוטטים בצורה מוגברת ופולטים אור. כאשר מודדים את אורכי הגל שנפלטים ואת תדרי הרטט של האטומים בחומר אפשר לזהות את המולקולות שנמצאות בו. מדידה כזו תאפשר לזהות מחלות פעילות ביולוגית בשלב מוקדם יחסית, שעד כה עברו "מתחת לרדאר". החוקרים הדגימו את השיטה על עלים ודגימות דם והם מקווים שהיא תיכנס בקרוב לשימוש במחקר ביולוגי ורפואי. למאמר המלא: https://go.nature.com/2shiN25

יותר ויותר חיידקים מפתחים היום עמידות לאנטיביוטיקה שמקשה על הטיפול בזיהומים. מדענים ברחבי העולם חוקרים את המנגנונים שמובילים להתפתחות העמידויות האלו, ומנסים להבין אותם כדי לפתח גישות טיפוליות שיסייעו לצמצם ככל הניתן התפתחות עמידויות. אחת הדרכים למניעת התפתחות של עמידות היא שימוש בשילוב של כמה סוגי אנטיביוטיקה במקביל. כעת, חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים מדווחים על עמידות לאנטיביוטיקה שהתפתחה אף שהחולה קיבל שילוב של שתי תרופות. מחקרים קודמים הראו שלרוב חיידקים בעלי סבילות לאנטיביוטיקה, כלומר שלאנטיביוטיקה לוקח זמן רב יותר להרוג אותם, יהפכו לעמידים בשלב מאוחר יותר. במקרה המדווח הייתה לחיידקים סבילות קודמת לאחת התרופות, שביטלה את כל היתרונות שבשילוב אנטיביוטיקה. הממצאים האלו מדגישים את החשיבות של בדיקת סבילות של חיידקים לטיפולים אנטיביוטיים לפני בחירת הטיפול המתאים. לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://eurekalert.org/pub_releases/2020-01/aaft-atr010620.php

היום הוכרזו הזוכים בפרס וולף, הפרס הבינלאומי היוקרתי ביותר המוענק בישראל. הפרס יוענק השנה בחמישה תחומים מדעיים ובתחום אחד באמנות. הפרס ברפואה יחולק בין שתיים מהחוקרות העומדות מאחורי אחת מפריצות הדרך החשובות ביותר של העשור האחרון במדע, מערכת קריספר/Cas9 (או CRISPR/Cas9), המאפשרת עריכת גנים.
הפרס בפיזיקה יחולק בין שלושה מדענים על פריצות דרך בתחום המוליכות החשמלית. הפרס במתמטיקה יחולק בין שני חוקרים מארצות הברית ומבריטניה, על פריצות דרך חשובות בגיאומטריה דיפרנציאלית ובטופלוגיה. הפרס בחקלאות יוענק לבוטניקאית הבריטית קרוליין דין שגילתה מדוע צמחים מסוימים חייבים לעבור חורף לפני שיוכלו לפרוח? וכיצד הצמחים "זוכרים" אם נחשפו לטמפרטורות קרות? הפרס באמנות יוענק השנה לצלמת האמריקאית סינדי שרמן, הידועה בזכות צילומי דיוקן עצמי שבאמצעותם היא חוקרת סטריאוטיפיים חברתיים ותרבותיים, בעיקר כאלה הנוגעים למעמד האישה. פרס וולף נחשב גם ל"מנבא" פרסי נובל – כרבע מהזוכים בפרס בתחומי הפיזיקה, הכימיה והרפואה זכו לאחר מכן גם בפרס נובל. לכתבה המלאה באתר מכון דוידסון על הפרסים: http://bit.ly/2FIJWOi

מנהל התרופות האמריקאי (FDA) אישר לשימוש מערכת לבלב מלאכותי חדשנית, שמנטרת את רמות הסוכר בדמם של חולי סוכרת מסוג 1 ומזריקה את כמות האינסולין הנחוצה באופן אוטומטי. היום חולי סוכרת מסוג 1 צריכים לעקוב אחר רמות הסוכר בגופם לאורך כל היממה ולהזריק אינסולין באופן עצמאי או בעזרת משאבת אינסולין מיוחדת שמחוברת לגופם. הלבלב המלאכותי החדש, שפותח על ידי חוקרים מהמרכז הטכנולוגי לחקר הסוכרת באוניברסיטת וירג'יניה שבארצות הברית, מתוכנן לבצע את כל הפעולות בעצמו: לעקוב אחר רמות הסוכר בדם, להחליט כמה אינסולין המטופל צריך לקבל ולהחדיר את האינסולין לגופו. ממש כפי שעושה הלבלב בגופנו. בניסויים קליניים החוקרים בחנו את יעילות הפיתוח החדש כנגד משאבת אינסולין רגילה שנמצאת בשימוש היום. החוקרים הראו שהנבדקים שהשתמשו בלבלב המלאכותי החדש הצליחו לשמור על רמות תקינות של סוכר בדם במשך 71% מהזמן, בהשוואה לקבוצת הביקורת שנשארה בטווח התקין במשך 59% מהזמן. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/2FMAxoY, למידע מעמיק יותר על סוכרת באתר מכון דוידסון: http://bit.ly/2NN4pq5 | בתמונה: אילוסטרציה של תאי בטא בלבלב מפרישים אינסולין, spl

מה מייחד את המוח האנושי משאר בעלי החיים? תאי העצב של כל בעלי החיים מתקשרים זה עם זה באמצעות העברת אותות מתא אחד לשני. בתוך תאי העצב האותות האלה נעים כפולסים חשמליים מהשלוחה התאית שקיבלה את האותות ונקראת דנדריט, לעבר שלוחה תאית הקרויה אקסון ושמעבירה את האותות הלאה. במקרים רבים כל דנדריט מקבל אותות מאקסונים רבים היוצרים יחד רשת עצבית, ומדענים סבורים שתגובת הדנדריטים לאותות אלו מעורבת ביכולות שכליות כמו זיכרון ולמידה. כעת, חוקרים מגרמניה גילו פולסים חשמליים יחודיים שנוצרים בדנדריטים של בני אדם, ויכולים לאפשר לתא עצב בודד לבצע פעולות חישוביות מורכבות שבעבר חשבו שדורשות רשת עצבית. מאחר שנראה שפולסים כאלה לא מתרחשים בבעלי חיים אחרים שנחקרו בעבר, עולה השאלה באשר לתרומתם האינטליגנציה האנושית (ואולי לזו של פרימטים אחרים). לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/2TlTWFt

*מה מאפשר לעצים לחיות כל כך הרבה שנים?*
חוקרים מסין בדקו מה מאפשר לעצי הגינקו (Ginkgo biloba) להמשיך ולחיות במשך אלף שנה ויותר. הם בחנו את טבעות הגדילה של העצים, ואספו נתונים נוספים כמו גודל העלים, יכולות הפוטוסינתזה ואיכות הזרע. הם גילו שלא רק שהעצים לא מפסיקים לגדול במשך מאות שנים, אלא שהם גם שומרים על בריאותם במשך כל השנים הללו. "ברירת המחדל בצמחים היא חיי-אלמוות", אמר הביולוג האוורד תומס, שלא היה מעורב במחקר. החוקרים בדקו גם את רמות הביטוי של גנים בתאי הגזע סמוך לליבת העץ, ומצאו שתאי הגזע של עצים בני מאות שנים אינם מבטאים גנים שמקושרים להזדקנות אך הם כן מאבדים בהדרגה את כושר החלוקה שלהם. החוקרים גם זיהו שרמות הביטוי של גנים הנחוצים להגנת הצמח מפני מזיקים היו גבוהות באותה מידה בעצים המבוגרים ובעצים הצעירים, הם משערים שזה מה שעוזר לעצים לשמור על צעירותם לאורך השנים. החוקרים מסכמים שסביר יותר שהעצים ימותו כתוצאה מגורמים סביבתיים כמו שינויי אקלים או פציעות, לפני שהם ימותו מהזדקנות. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/2QSTtJl

שימוש עודף בחומרי דישון בחקלאות גורם, פעמים רבות, לדליפת ניטראט (חנקה) מהקרקע אל מאגרי המים, וכך לזיהום מי השתייה ולבעיה אקולוגית ברחבי העולם. כדי לבדוק את הקף הדליפות, חוקרים מהזרוע היישומית של אוניברסיטת בן גוריון, BGN Technologies, פיתחו טכנולוגיה חדשה למדידה של רמות הניטראט בקרקע. הפיתוח מבוסס על חיישן מיוחד, שמזהה את הניטראט באמצעות מדידה של אורכי הגל הנפלטים מהמים שבקרקע. החיישן מסוגל לבצע את המדידה באופן רציף, וכך לספק תמונה מדויקת יותר של השינויים בריכוזי הניטראט במי הקרקע. לדברי החוקרים, השיטות המקובלות היום למדידת ניטראט בקרקע אינן יעילות ולא מדויקות מספיק. באמצעות הפיתוח החדש חקלאים יוכלו להמנע מדישון יתר, לחסוך במים ולהפחית את הזיהום שלהם. לקריאה בהרחבה על הפיתוח (באנגלית): http://bit.ly/2uIfJN9

חוקרים גילוי ראיות לקיומו של כוכב לכת נוסף סביב פרוקסימה קנטאורי – הכוכב הקרוב ביותר למערכת השמש שלנו. לפני כארבע שנים התגלה כוכבת לכת "תאום ארץ", סביב הכוכב הזה, ננס אדום המרוחק רק כ-4.25 שנות אור מאיתנו. החוקרים מאירופה, מארצות הברית ומצ'ילה מדווחים כי כוכב הלכת שהתגלה במדידות עקיפות של טלסקופ הרדיו "אלמה" הוא בעל מסה גדולה פי שישה בערך משל כדור הארץ, ומשלים הקפה של השמש שלו בכחמש שנות ארץ. החוקרים מעריכים כי הטמפרטורה על פניו היא בערך מינוס 230 מעלות צלזיוס, כך שקלושים מאוד הסיכויים למצוא שם חיים כפי שהם מוכרים לנו. עם זאת, הם מקווים כי המערכת תשפוך אור חדש על תהליכי היווצרם של כוכבי לכת, בעיקר כוכבי לכת קטנים יחסית, סביב שמשות קטנות. הכתבה המלאה באתר מכון דוידסון: http://bit.ly/389Zrem | בתמונה: כוכב הלכת שהתגלה (מימין), לצד פרוקסימה קנטאורי (אדום), כוכב הלכת הקטן יותר וטבעת האבק | איור: Lorenzo Santinelli

מכונה חדשנית מסוגלת להחזיק בחיים כבד שמיועד להשתלה במשך שבוע, ובזמן הזה אף לשפר את איכות האיבר. היום, כבד המיועד להשתלה יכול בדרך כלל להחזיק כ-12 שעות מחוץ לגוף התורם. כעת פיתחו חוקרים משווייץ מכשיר מיוחד ששומר על הכבד בתנאי לחץ דומים לאלה של גוף חי, מזין אותו בחמצן ונוטריינטים ומפנה ממנו חומרי פסולת. החוקרים בדקו את המכשיר על 10 כבדים אנושיים שלא ניתן היה להשתמש בהם להשתלה. מתוך העשרה, שישה שרדו את השבוע בעזרת המכונה. מדובר בהישג מרשים, אך יש עוד עבודה רבה שבסופה, כך החוקרים מקווים, יותר אנשים יקבלו איברים להשתלה. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/2tqEpJV

שמעתי שהזדקנת: מחקר חדש מגלה שדרורי ביצות יכולים לזהות ציפורים זקנות לפי השירה שלהן. בתחילתו של כל אביב, הדרורים מהמין Melospiza georgiana בוחרים טריטוריה ומגינים עליה מפני פולשים, באמצעות שירה. רק אם השיר לא מבריח את הפולש, הדרור המגן יתקוף אותו. במחקר, חוקרים מארצות הברית השמיעו ל-35 דרורי ביצות שכבר בחרו טריטוריה, הקלטות שירים של דרורי ביצות אחרים: דרורים בני שנתיים הנמצאים בשיאם, ודרורים בני עשר הנמצאים ב"גיל הזהב". כשהחוקרים בדקו כמה קרוב התקרבו הדרורים לרמקולים כדי להגן על שטחם, התברר שהייתה להם נטייה להתקרב קרוב יותר למשמע שירם של הדרורים הצעירים, ככל הנראה כי דרורים זקנים נתפסים כמאיימים פחות. "בני אדם טובים מאוד בהערכת גיל של אדם אחר על פי קולו, אבל זו הפעם הראשונה שהתופעה הודגמה בבעלי חיים בטבע", אמר החוקר סטיב נווויקי (Nowicki) בהודעה לעיתונות. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/37eFl2Q

חוקרים מישראל ומקנדה הצליחו להפיק רקמות לב מתפקדות מתאי גזע מושרים של בני אדם. תאי גזע מושרים הם תאים מרקמה מסוימת, למשל תאי עור, שתוכנתו מחדש כך שיוכלו להפוך לתאי גזע ולהתפתח לתאים של רקמה אחרת. החוקרים מהטכניון, מהקריה הרפואית רמב"ם ומבית החולים המחקרי UHN בקנדה, גרמו לתאים המושרים להתמיין לשני סוגים של תאי שריר הלב: תאי עלייה ותאי חדר. משתי אוכלוסיות התאים יצרו מודל תלת ממדי של רקמת לב, והצליחו להדגים באמצעותו את פעולת הלב בעת הפרעות קצב. "ההפרדה בין סוגי התאים חשובה משום שתרופות המונעות הפרעות קצב עלייתיות, עלולות להזיק לתפקוד תאי החדר ולעורר הפרעות קצב חדריות", הסביר פרופ' ליאור גפשטיין, מוביל המחקר. "אנחנו רוצים להשפיע באמצעות תרופות על הפעילות החשמלית של תאי העלייה בלי לפגוע בתפקוד הרקמה החדרית". החוקרים מקווים שעבודתם תסייע לטפל בהפרעות קצב ובעתיד אף לייצר רקמות לב להשתלה בחולים. למאמר המלא: https://go.nature.com/2ucMnXd

חוקרים גילו מיקרואורגניזם חדש בקרקעית האוקיינוס השקט, שיכול לעזור לנו להבין איך התאים המורכבים התפתחו על פני כדור הארץ. לפני כשני מיליארדי שנים הופיעו לראשונה בכדור הארץ תאים מורכבים בעלי מידור פנימי, אברונים בעלי תפקידים מיוחדים ושלד פנימי שמאפשר לתאים לנוע. אחד השלבים בהתפתחות התאים המורכבים, כמו התאים שלנו, התרחש כשיצור חד תאי גדול בלע יצור חד תאי קטן ופשוט, שבמקום להתעכל המשיך להתקיים בתא הגדול ואף החל לייצר עבורו אנרגיה. האורגניזם החדש שגילו החוקרים הוא קרוב משפחה מודרני של אותו חד תא גדול קדום, וגם קרוב משפחה של התאים המורכבים. יש לו גנים שהיו ידועים רק מתאים מורכבים ושקשורים למבנה הפנימי שלהם, ולכן החוקרים שיערו שגם לו יהיו מבנים כאלו. עם זאת, לאחר שהצליחו לראשונה לגדלו במעבדה, הם בחנו אותו תחת מיקרוסקופ והופתעו לגלות שהוא חסר מבנים פנימיים. הגנים הקשורים למבנים האלה מבצעים אצלו דברים אחרים, ממצא שרומז ש"קיבלו" תפקיד אחר רק לאחר המיזוג בין התא הגדול הקדום לתא הקטן. לקריאה בהרחבה(באנגלית): https://nyti.ms/30BjaB8 | למאמר המלא: https://go.nature.com/2ucMnXd
בתמונה: צילום מיקרוסקופי של היצור החדש

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא כיום אבחון נפשי שכיח ביותר אצל ילדים ומבוגרים צעירים, והטיפול התרופתי הנפוץ הוא מתילפנידאט, המוכר בשם ריטלין. אף שהטיפול נחשב יעיל, מנגנון הפעולה המדויק שלו עדיין אינו ברור לחלוטין. חוקרים מברזיל ויפן גילו כיצד אזורים מסוימים במוח מגיבים לריטלין. בניסוי, נבדקים עם וללא ADHD שיחקו במשחק מחשב שבו אפשר לנצח או להפסיד, בזמן שמוחם נסרק באמצעות מכשיר MRI תפקודי (fMRI) הם גילו שבהשפעת ריטלין, אזור הגמול במוח הופעל ביתר במצב "ניצחון" בהשוואה למצב "הפסד". ללא השפעת התרופה ההבדלים בתגובת האזור הזה בין ניצחון להפסד היו קטנים יותר. בנוסף החוקרים גילו שאצל הלוקים ב-ADHD אזור הגמול במוח מתקשר חזק יותר עם אזור האחראי על עיבוד גירויים חיצוניים, והטיפול התרופתי הוריד את הפעילות הזו לרמה נמוכה יותר, הדומה לקבוצת הביקורת. החוקרים מקווים שהבנת מנגנון הפעולה של התרופה והשפעתה על מערכת הגמול יאפשרו לשפר את יעילות הטיפול ולמזער את תופעות הלוואי הגורמות לחלק מהאנשים להימנע מטיפול תרופתי ל-ADHD , מה שמקשה על חייהם ביומיום. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/2sOMAzu

שיטת דימות חדשה משתמשת במולקולות ממוגנטות לזיהוי אזורים פעילים בגידולים של סרטן השד. חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' שבבריטניה הדגימו לראשונה את הסריקה על שבע מטופלות עם סרטן שד מסוגים שונים. הטכנולוגיה מבוססת על בדיקת MRI ומתמקדת במולקולה פירובט, הנוצרת באופן טבעי בתאים כחלק מתהליכי פירוק סוכרים. הרופאים מקררים מולקולות פירובט המכילות אטומי פחמן 13 עד קרוב לאפס המוחלט, ואז חושפים אותן לשדה מגנטי חזק ולקרינת גלי מיקרו. את המולקולות הממוגנטות הם מזריקים לנבדקות לפני סריקת MRI, ובעזרתה בודקים באיזה קצב הן מומרות לשלב הבא במסלול המטבולי - מולקולות לקטאט. קצב ההמרה מפירובט ללקטאט הוא למעשה מדד לקצב חילוף החומרים של התאים בגידול, ומאפשר לחוקרים להסיק על האגרסיביות שלו. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/2sKxcUJ

חוקרים פיתחו בינה מלאכותית המסוגלת לזהות אנשים בדיוק רב על סמך... צורת הריקוד שלהם. החוקרים מפינלנד ביקשו לפתח מערכת שתזהה סגנון ריקוד, על פי תנועות הרוקדים. הם רישתו בחיישני תנועה את גופם של 73 נבדקים וביקשו מהם לרקוד באופן חופשי לצלילי שמונה סגנונות מוסיקליים: בלוז, קאנטרי, דאנס, ג'אז, מטאל, פופ, ראפ ורגאיי. נתוני התנועה הוזנו למערכת למידת מכונה שניסתה לאתר מאפיינים משותפים לכל סגנון ריקוד ולכל רקדן. המערכת הצליחה לזהות את סגנון הריקוד רק בכ-30 אחוז מהניסיונות, אך להפתעת החוקרים היא זיהתה את הרקדן המסוים בדיוק של מעל 90 אחוז ברוב סגנונות הריקוד. במוזיקת מטאל הדיוק היה רק כ-80 אחוז, אולי בעקבות השפעות תרבותיות שגורמות לאנשים שונים לרקוד באופן דומה לצלילי מוזיקה כזו, כולל טלטולי הראש האופייניים (headbanging). כעת החוקרים מעוניינים לברר אם "חתימת הריקוד" הייחודית של כל אחד משתנה במהלך החיים ואם אפשר להשתמש במערכת לזיהוי הבדלים תרבותיים בין אנשים. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/38vMNGV

הברווזן האוסטרלי (Platypus) הוא יונק ביב הנבדל משאר היונקים בכך שהוא מטיל ביצים ודוגר עליהן, בדומה לעופות ולכמה קבוצות נוספות. מדענים מאוניברסיטת NSW בסידני מדווחים במחקר חדש על ירידה מדאיגה במספר הברווזנים בטבע. ראש צוות המחקר, גלעד בינו, קורא לפעול מיד למניעת היעלמותן של החיות המיוחדות האלה. החוקרים העריכו את ההשפעה של מגוון גורמים המאיימים על חיי הברווזנים, בהם בניית סכרים וייבוש נהרות, פינוי שטחים לחקלאות, תקופות יובש קיצוניות וגורמים נוספים. כל אלה מצמצמים את סביבת המחייה של הברווזנים. למרות שרק לאחרונה איגוד השימור העולמי שינה את הגדרת הברווזנים מ "נמצאים בסכנת הכחדה" ל- "קרובים לסכנת הכחדה", החוקרים טוענים שהסימנים המתריעים כבר כאן וכדי לשמור על האוכלוסייה שנותרה ולהסיט אותה מהמסלול להכחדה, יש לבצע כבר עכשיו פעולות שימור כמו ניטור ופיקוח, שימור בתי גידול וניהול נכון יותר של מקורות המים הטבעיים. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/30Uq2Kl | צילום: Tahnael Hawke

בכל מקום אליו הגיעו בני האדם, בעלי חיים אחרים החלו להיעלם: כאשר הגיעו לאירופה הם תרמו ככל הנראה להכחדתם של הקרנף הצמרירי, הממותות, האייל האירי ועוד, בצפון אמריקה נעלמו בין השאר עצלני הענק, והכחדות דומות נראו בדרום אמריקה, באוסטרליה ובאיים רבים. במחקר חדש טוענים חוקרים משוודיה שאותה השפעה של האדם על הסביבה עתיקה אפילו יותר. הם בדקו את תיעוד המאובנים ממזרח אפריקה, המקום בו לפי ההשערה התפתח המין שלנו, ומצאו ראיות לכך שמינים מוקדמים ממשפחת האדם תרמו להכחדתם של טורפים גדולים בארבעת מיליוני השנים האחרונות. בעוד קצב ההכחדה של טורפים קטנים, במשקל נמוך מעשרים קילוגרם, נשאר קבוע במשך תקופה זו, קצב ההכחדה של הטורפים הגדולים עלה עם העלייה בגודל המוח של מיני האדם. "ההשפעה של השושלת שלנו על הטבע", סיכם אלכסדר אנטונלי, מהחוקרים החתומים על המאמר, "היא הרבה יותר גדולה וארוכת טווח ממה שיכלנו לדמיין". לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן: https://bbc.in/36dQVtC | ציור: Mauricio Antón

שלשום (24.01.20) התרחשה בדרום-מזרח טורקיה רעידת אדמה בעוצמה 6.7 בסולם מגניטודה לפי מומנט, שגרמה למותם של לפחות 22 בני אדם, לפציעתם של אלפים נוספים ולנזק כבד למבנים ולתשתיות. רעידות אדמה מתרחשות בעיקר באזורים הסמוכים לקווי המגע בין הלוחות הטקטוניים הבונים את קרום כדור הארץ, בעקבות שחרור פתאומי של מתחים המתפתחים ביניהם במהלך תנועתם אחד ביחס לשני. במקרה של הרעידה בטורקיה, למשל, היה זה מתח שהצטבר בקו המגע בין הלוח הערבי מדרום ללוח האנטולי מצפון-מערב שגרם לאסון הטבע הקשה. ב-24 השעות שקדמו לרעידה הגדולה בטורקיה התרחשה סדרה של רעידות חלשות יותר, שהגיעו לעוצמה ממוצעת של כ-4.3. זוהי תכונה אופיינית לרעידות אדמה, הנוטות להופיע במקבצים של אירועים הדומים זה לזה בעוצמתם ובמיקומם הכללי, ומתרחשים בתוך פרק זמן קצר יחסית. סדרה של רעידות חלשות מקדימה לעיתים רעידות אדמה חזקות, אבל אי אפשר לסמוך עליהן כהתרעה - ודאי לא כשהן מתרחשות ימים או אפילו שעות לפני רעש חזק. לכתבה המלאה באתר שלנו: http://bit.ly/30TiAyZ. בתמונה: רעידת אדמה חזקה בטורקיה,1999.