המטען הייחודי של הגבנוניתיים
גבנוניתיים הם חרקים זעירים, קרובי משפחה של הציקדות, שאת ראשיהם – ולעיתים את כל גופם – מעטרים מבנים גדולים ומורכבים בצורות שונות ומשונות, המכונים "קסדות". במשך שנים ניסו חוקרים לפענח את תפקידן של הקסדות, וכעת חוקרים מאנגליה גילו כי לפחות חלק מתפקידן הוא חישת מטען חשמלי. החוקרים הראו כי הגבנוניתיים חשים במטען חשמלי, וכי יש הבדל גדול במטען שנוצר על גופן של צרעות שטורפות אותם, למטען על גופן של דבורים שניזונות מהפרשותיהם ושומרות עליהם.
לדברי החוקרים, חישת המטען החשמלי כנראה אינה הגורם העיקרי להתפתחות האבולוציונית של מבנים כה מורכבים, אבל היא משתלבת עם תפקודי חישה אחרים שעשויים להיות לקסדות, ועם השימוש שלהן בהסוואה, חקיינות והגנה פיזית מפני טורפים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/4mff22n
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
גבנוניתיים הם חרקים זעירים, קרובי משפחה של הציקדות, שאת ראשיהם – ולעיתים את כל גופם – מעטרים מבנים גדולים ומורכבים בצורות שונות ומשונות, המכונים "קסדות". במשך שנים ניסו חוקרים לפענח את תפקידן של הקסדות, וכעת חוקרים מאנגליה גילו כי לפחות חלק מתפקידן הוא חישת מטען חשמלי. החוקרים הראו כי הגבנוניתיים חשים במטען חשמלי, וכי יש הבדל גדול במטען שנוצר על גופן של צרעות שטורפות אותם, למטען על גופן של דבורים שניזונות מהפרשותיהם ושומרות עליהם.
לדברי החוקרים, חישת המטען החשמלי כנראה אינה הגורם העיקרי להתפתחות האבולוציונית של מבנים כה מורכבים, אבל היא משתלבת עם תפקודי חישה אחרים שעשויים להיות לקסדות, ועם השימוש שלהן בהסוואה, חקיינות והגנה פיזית מפני טורפים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/4mff22n
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מדד צואת הלווייתנים לחקר ההתחממות
חוקרים השתמשו בצואת לווייתנים כמדד למצבו של מארג המזון באזור הארקטי עקב עליית טמפרטורת הים.
כשטמפרטורת מי הים עולה רואים לא פעם התרבות מהירה וצפופה של אצות זעירות במים. רוב הפריחות תורמות לייצור חמצן ומזינות את המים, אך מינים מסוימים מייצרים רעלנים מזיקים. במשך 19 שנה אספו חוקרים דגימות צואה של 205 לוויתני בָּלֵנָה גרינלנדית. הלווייתנים מסננים כמויות גדולות ולא בררניות של מזון ימי, והחוקרים מדדו את ריכוז הרעלנים בצואתם. בדגימות נמצאו רעלנים כמעט אצל כל הלווייתנים שנבדקו, וריכוזם עלה בשנים חמות. היות שחלק מהאצות פורחות בין שכבות הקרחונים, החוקרים גם מצאו קשר בין תקופות של המסה נרחבת של קרחונים לבין ריכוז הרעלנים הגבוה בצואה.
נוסף על הפגיעה בסביבה ובבעלי החיים הימיים, הרעלנים משפיעים גם על בני אדם הניזונים מדגים. החוקרים מדגישים כי חשוב לנטר היטב רעלנים כדי להבין איך הם משפיעים על מארג המזון בים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4lNIFYM
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חוקרים השתמשו בצואת לווייתנים כמדד למצבו של מארג המזון באזור הארקטי עקב עליית טמפרטורת הים.
כשטמפרטורת מי הים עולה רואים לא פעם התרבות מהירה וצפופה של אצות זעירות במים. רוב הפריחות תורמות לייצור חמצן ומזינות את המים, אך מינים מסוימים מייצרים רעלנים מזיקים. במשך 19 שנה אספו חוקרים דגימות צואה של 205 לוויתני בָּלֵנָה גרינלנדית. הלווייתנים מסננים כמויות גדולות ולא בררניות של מזון ימי, והחוקרים מדדו את ריכוז הרעלנים בצואתם. בדגימות נמצאו רעלנים כמעט אצל כל הלווייתנים שנבדקו, וריכוזם עלה בשנים חמות. היות שחלק מהאצות פורחות בין שכבות הקרחונים, החוקרים גם מצאו קשר בין תקופות של המסה נרחבת של קרחונים לבין ריכוז הרעלנים הגבוה בצואה.
נוסף על הפגיעה בסביבה ובבעלי החיים הימיים, הרעלנים משפיעים גם על בני אדם הניזונים מדגים. החוקרים מדגישים כי חשוב לנטר היטב רעלנים כדי להבין איך הם משפיעים על מארג המזון בים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4lNIFYM
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
זכר אלפא? לא תמיד
עד לאחרונה, חוקרים נטו להניח שברוב מיני בעלי החיים הזכרים דומיננטיים על הנקבות, וחברות מטריארכליות הן יוצאות דופן. ההנחה הייתה שכל הזכרים נמצאים במעמד גבוה יותר מכל הנקבות, כמצב מולד וקבוע, ולכן גם אין כמעט מאבקים על מעמד בין המינים.
מחקר חדש קורא תיגר על ההנחות האלו. החוקרים בחנו מחקרים על 151 אוכלוסיות מ-84 מינים של פרימטים, ומצאו שמאבקים בין זכר לנקבה היו נפוצים מאוד. כשבדקו את תוצאות הקרבות האלו, הם גילו שרק ב-17% מתוך 151 האוכלוסיות הזכרים ניצחו כמעט בכל פעם שנלחמו בנקבה (ב-90% מהפעמים או יותר). ב-13% מהאוכלוסיות הנקבות היו אלה שכמעט תמיד ניצחו. כך שב-70% לא הייתה שליטה מוחלטת של אף אחד מהמינים.
מאפיינים שמובילים לשליטה גדולה יותר של הנקבות על מתי ועם מי הן מזדווגות, היו קשורים למעמד גבוה יותר שלהן. זה כולל מבנה חברתי של זוגות מונוגמיים, גודל גוף דומה של הנקבות והזכרים, תקופה קצרה יותר שבה הנקבות יכולות ומוכנות להזדווג, וגם חיים בעצים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3IXWKo7
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
עד לאחרונה, חוקרים נטו להניח שברוב מיני בעלי החיים הזכרים דומיננטיים על הנקבות, וחברות מטריארכליות הן יוצאות דופן. ההנחה הייתה שכל הזכרים נמצאים במעמד גבוה יותר מכל הנקבות, כמצב מולד וקבוע, ולכן גם אין כמעט מאבקים על מעמד בין המינים.
מחקר חדש קורא תיגר על ההנחות האלו. החוקרים בחנו מחקרים על 151 אוכלוסיות מ-84 מינים של פרימטים, ומצאו שמאבקים בין זכר לנקבה היו נפוצים מאוד. כשבדקו את תוצאות הקרבות האלו, הם גילו שרק ב-17% מתוך 151 האוכלוסיות הזכרים ניצחו כמעט בכל פעם שנלחמו בנקבה (ב-90% מהפעמים או יותר). ב-13% מהאוכלוסיות הנקבות היו אלה שכמעט תמיד ניצחו. כך שב-70% לא הייתה שליטה מוחלטת של אף אחד מהמינים.
מאפיינים שמובילים לשליטה גדולה יותר של הנקבות על מתי ועם מי הן מזדווגות, היו קשורים למעמד גבוה יותר שלהן. זה כולל מבנה חברתי של זוגות מונוגמיים, גודל גוף דומה של הנקבות והזכרים, תקופה קצרה יותר שבה הנקבות יכולות ומוכנות להזדווג, וגם חיים בעצים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3IXWKo7
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הברק הענק
ארגון המטאורולוגיה העולמי (WMO) אישר השבוע כי נשבר השיא של הברק הארוך ביותר שנמדד אי פעם: 829 קילומטרים. הברק, שאורכו דומה למרחק בין ישראל לכרתים, תועד במהלך סופה שהתרחשה באוקטובר 2017 באזור "המישורים הגדולים", במרכז ארצות הברית, המועד לסופות ברקים חזקות. הברק לא זוהה בתצפיות בזמן אמת, אבל אותר ונמדד בניתוח מחדש של צילומי לוויין. את הצילומים עשה הלוויין GOES-16 של הסוכנות האמריקאית לחקר האוקיינוסים והאטמוספרה (NOAA), באחת הסופות הראשונות שהוא תיעד. הברק הזה ארוך ב-61 קילומטרים מהשיאן הקודם – ברק שתועד בדרום ארצות הברית באפריל 2020.
"מגה-ברקים מסוכנים לתעופה, לשיט ולפעילות על הקרקע, משום שהם יכולים לפגוע במרחק של מאות קילומטרים ממרכז הסופה שבה הם נוצרו", הסביר פרופ' יואב יאיר מאוניברסיטת רייכמן, חבר בוועדת האירועים הקיצוניים של הארגון שאישרה את השיא. "ברקים כאלה עלולים להצית שריפות יער ולשחרר כמויות ענקיות של עשן ותחמוצות חנקן לאטמוספרה, עם השפעה אקלימית לא מבוטלת".
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/41lUInX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
ארגון המטאורולוגיה העולמי (WMO) אישר השבוע כי נשבר השיא של הברק הארוך ביותר שנמדד אי פעם: 829 קילומטרים. הברק, שאורכו דומה למרחק בין ישראל לכרתים, תועד במהלך סופה שהתרחשה באוקטובר 2017 באזור "המישורים הגדולים", במרכז ארצות הברית, המועד לסופות ברקים חזקות. הברק לא זוהה בתצפיות בזמן אמת, אבל אותר ונמדד בניתוח מחדש של צילומי לוויין. את הצילומים עשה הלוויין GOES-16 של הסוכנות האמריקאית לחקר האוקיינוסים והאטמוספרה (NOAA), באחת הסופות הראשונות שהוא תיעד. הברק הזה ארוך ב-61 קילומטרים מהשיאן הקודם – ברק שתועד בדרום ארצות הברית באפריל 2020.
"מגה-ברקים מסוכנים לתעופה, לשיט ולפעילות על הקרקע, משום שהם יכולים לפגוע במרחק של מאות קילומטרים ממרכז הסופה שבה הם נוצרו", הסביר פרופ' יואב יאיר מאוניברסיטת רייכמן, חבר בוועדת האירועים הקיצוניים של הארגון שאישרה את השיא. "ברקים כאלה עלולים להצית שריפות יער ולשחרר כמויות ענקיות של עשן ותחמוצות חנקן לאטמוספרה, עם השפעה אקלימית לא מבוטלת".
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/41lUInX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
זיעה לא מופרשת בטיפות
חם לכם? מרגישים שאתם שוחים בזיעה? מחקר חדש הראה שבניגוד למה שסברו עד כה הזיעה לא מופרשת בטיפות.
במטרה לפענח איך בדיוק אנחנו מזיעים, חוקרים מארה"ב שילבו טכנולוגיות דימות ברמה המיקרוסקופית עם מדידות פיזיולוגיות של שינויים בהולכה החשמלית ובלחות של העור. שישה נבדקים לבשו חליפת גוף עם בקרת טמפרטורה, ובזמן שהיא התחממה או התקררה לסירוגין החוקרים בדקו כמה זיעה נוצרה אצלם במצח ובסביבתו, איך היא עברה מבלוטות הזיעה אל פני העור ובאיזה קצב היא התאדתה.
הממצאים העלו שהייתה עלייה ניכרת במוליכות החשמלית של העור זמן קצר אחרי חימום החליפה, אך לפני שהופיעו אגלי זיעה על העור. העלייה הזאת מלמדת על הצטברות של נוזלים בשכבות העור התחתונות. באמצעות הדמיה אופטית קוהרנטית (OCT) זיהו שהזיעה מרווה את שכבת העור החיצונית (הקרנית) כמו ספוג, ונקווית לשלוליות רדודות על העור ליד פתחי הבלוטות. שערות זעירות על העור נרטבות בהן, ותנועתן מחברת את השלוליות לאגלי הזיעה המוכרים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4fm9WiK
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/45nuGSJ
הצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חם לכם? מרגישים שאתם שוחים בזיעה? מחקר חדש הראה שבניגוד למה שסברו עד כה הזיעה לא מופרשת בטיפות.
במטרה לפענח איך בדיוק אנחנו מזיעים, חוקרים מארה"ב שילבו טכנולוגיות דימות ברמה המיקרוסקופית עם מדידות פיזיולוגיות של שינויים בהולכה החשמלית ובלחות של העור. שישה נבדקים לבשו חליפת גוף עם בקרת טמפרטורה, ובזמן שהיא התחממה או התקררה לסירוגין החוקרים בדקו כמה זיעה נוצרה אצלם במצח ובסביבתו, איך היא עברה מבלוטות הזיעה אל פני העור ובאיזה קצב היא התאדתה.
הממצאים העלו שהייתה עלייה ניכרת במוליכות החשמלית של העור זמן קצר אחרי חימום החליפה, אך לפני שהופיעו אגלי זיעה על העור. העלייה הזאת מלמדת על הצטברות של נוזלים בשכבות העור התחתונות. באמצעות הדמיה אופטית קוהרנטית (OCT) זיהו שהזיעה מרווה את שכבת העור החיצונית (הקרנית) כמו ספוג, ונקווית לשלוליות רדודות על העור ליד פתחי הבלוטות. שערות זעירות על העור נרטבות בהן, ותנועתן מחברת את השלוליות לאגלי הזיעה המוכרים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4fm9WiK
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/45nuGSJ
הצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
תנובת האדמה של עצי הפיקוס
מחקר שהוצג בכנס בפראג, אך טרם עבר ביקורת עמיתים, מראה שעצי פיקוס מסוימים מסוגלים לאגור סידן פחמתי, שהוא המרכיב העיקרי בסלעי גיר וקירטון.
כל העצים בעולם קולטים פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה בתהליך הפוטוסינתזה, אך החוקרים גילו שעצי הפיקוס גם ממירים אותו לגבישי סידן אוקסלט. בעזרת חיידקים ויצורים זעירים אחרים, הגבישים מומרים לסלעים ונאגרים בגזע העץ ובקרקע סביבו.
מיני הפיקוס שנחקרו הם בין עצי הפרי הראשונים שנמצאה בהם היכולת הזו, המכונה "מסלול אוקסלט-קרבונט", ושהתגלתה גם בעצים נוספים. לדברי מייק ראולי (Rowley), שהציג את המחקר בכנס, "ידענו על המסלול, אבל הפוטנציאל שלו לקיבוע פחמן טרם נבחן". לדבריו, הממצא מציג הזדמנות לצמצום כמות הפחמן הדו-חמצני באוויר על ידי יערנות או נטיעת עצי פרי
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/45DQYRi
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מחקר שהוצג בכנס בפראג, אך טרם עבר ביקורת עמיתים, מראה שעצי פיקוס מסוימים מסוגלים לאגור סידן פחמתי, שהוא המרכיב העיקרי בסלעי גיר וקירטון.
כל העצים בעולם קולטים פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה בתהליך הפוטוסינתזה, אך החוקרים גילו שעצי הפיקוס גם ממירים אותו לגבישי סידן אוקסלט. בעזרת חיידקים ויצורים זעירים אחרים, הגבישים מומרים לסלעים ונאגרים בגזע העץ ובקרקע סביבו.
מיני הפיקוס שנחקרו הם בין עצי הפרי הראשונים שנמצאה בהם היכולת הזו, המכונה "מסלול אוקסלט-קרבונט", ושהתגלתה גם בעצים נוספים. לדברי מייק ראולי (Rowley), שהציג את המחקר בכנס, "ידענו על המסלול, אבל הפוטנציאל שלו לקיבוע פחמן טרם נבחן". לדבריו, הממצא מציג הזדמנות לצמצום כמות הפחמן הדו-חמצני באוויר על ידי יערנות או נטיעת עצי פרי
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/45DQYRi
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
טיפול "מקפח" לנשים חולות טרשת נפוצה
נתון מטריד: נשים בגיל הפוריות שחולות בטרשת נפוצה – מחלה ניוונית של מערכת העצבים – נוטות לקבל פחות תרופות שמעכבות את התפתחות המחלה בהשוואה לגברים שמצבם דומה.
חוקרים מצרפת בחנו תיקים רפואיים של עשרות אלפי נשים וגברים שחלו בטרשת נפוצה עד גיל 40. גם אחרי שלקחו בחשבון את תקופת ההיריון, שבה יש חשש שטיפול תרופתי יזיק לעובר, נמצא שהסיכוי שאישה תקבל תרופה שיכולה לעכב את ההידרדרות במצבה היה נמוך ב-8 אחוזים מזה של גבר. הפער זינק ל-20 אחוז בתרופות חדשות ויעילות יותר.
לדעת החוקרים הפער נובע, בין היתר, מהימנעות מטיפול גם בתקופה ללא היריון עקב חשש מהשפעת התרופות על הריונות עתידיים של האישה. כדי לעכב את התפתחות המחלה חשוב להתחיל את הטיפול התרופתי כמה שיותר מוקדם, אך הרופאים לא תמיד מודעים לקיומן של תרופות בטוחות לנשים בגיל הפוריות. "יש תרופות שבטוחות לשימוש בהיריון, או שממשיכות להילחם במחלה גם כשמפסיקים לקחת אותן כשמנסים להרות" , אמרה מחברת המאמר סנדרה ווקוזיק (Vukusic).
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3GYVDnC
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
נתון מטריד: נשים בגיל הפוריות שחולות בטרשת נפוצה – מחלה ניוונית של מערכת העצבים – נוטות לקבל פחות תרופות שמעכבות את התפתחות המחלה בהשוואה לגברים שמצבם דומה.
חוקרים מצרפת בחנו תיקים רפואיים של עשרות אלפי נשים וגברים שחלו בטרשת נפוצה עד גיל 40. גם אחרי שלקחו בחשבון את תקופת ההיריון, שבה יש חשש שטיפול תרופתי יזיק לעובר, נמצא שהסיכוי שאישה תקבל תרופה שיכולה לעכב את ההידרדרות במצבה היה נמוך ב-8 אחוזים מזה של גבר. הפער זינק ל-20 אחוז בתרופות חדשות ויעילות יותר.
לדעת החוקרים הפער נובע, בין היתר, מהימנעות מטיפול גם בתקופה ללא היריון עקב חשש מהשפעת התרופות על הריונות עתידיים של האישה. כדי לעכב את התפתחות המחלה חשוב להתחיל את הטיפול התרופתי כמה שיותר מוקדם, אך הרופאים לא תמיד מודעים לקיומן של תרופות בטוחות לנשים בגיל הפוריות. "יש תרופות שבטוחות לשימוש בהיריון, או שממשיכות להילחם במחלה גם כשמפסיקים לקחת אותן כשמנסים להרות" , אמרה מחברת המאמר סנדרה ווקוזיק (Vukusic).
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3GYVDnC
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
התגלה כוכב לכת סביב השמש התאומה הקרובה אלינו
מדענים גילו בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס וב ראיות חזקות לקיומו של כוכב לכת סביב הכוכב אלפא קנטאורי A, הדומה מאוד לשמש שלנו ונמצא במערכת השמש הקרובה אלינו ביותר. מערכת אלפא קנטאורי מורכבת משתי שמשות דומות יחסית לשלנו, ומהננס האדום פרוקסימה קנטאורי, שכבר התגלה שיש לו כנראה שלושה כוכבי לכת משלו.
כוכב הלכת שזוהה ככל הנראה סביב אלפא קנטאורי A הוא ענק גזי הדומה בגודלו לשבתאי, ומקיף את השמש שלו במסלול אליפטי, במרחק שבין פעם לפעמיים המרחק בין כדור הארץ לשמש שלנו. בהיותו ענק גזי, החוקרים מעריכים כי קלושים הסיכויים למצוא שם חיים דומים לאלה המוכרים לנו, אם כי כמובן יכולים להיות לו ירחים.
גילוי כוכב הלכת היה מאתגר ביותר, כי בהירותו קטנה פי 10,000 מזו של השמש שלו והם קרובים מאוד זה לזה, ונעים מהר יחסית. לדברי החוקרים, התגלית עשויה לסלול את הדרך להבנה טובה יותר של מערכות פלנטריות, ואולי לגילוי כוכבי לכת נוספים. עם זאת, היא עדיין טעונה אישור באמצעי תצפית ומדידה נוספים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/457MemL
הצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מדענים גילו בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס וב ראיות חזקות לקיומו של כוכב לכת סביב הכוכב אלפא קנטאורי A, הדומה מאוד לשמש שלנו ונמצא במערכת השמש הקרובה אלינו ביותר. מערכת אלפא קנטאורי מורכבת משתי שמשות דומות יחסית לשלנו, ומהננס האדום פרוקסימה קנטאורי, שכבר התגלה שיש לו כנראה שלושה כוכבי לכת משלו.
כוכב הלכת שזוהה ככל הנראה סביב אלפא קנטאורי A הוא ענק גזי הדומה בגודלו לשבתאי, ומקיף את השמש שלו במסלול אליפטי, במרחק שבין פעם לפעמיים המרחק בין כדור הארץ לשמש שלנו. בהיותו ענק גזי, החוקרים מעריכים כי קלושים הסיכויים למצוא שם חיים דומים לאלה המוכרים לנו, אם כי כמובן יכולים להיות לו ירחים.
גילוי כוכב הלכת היה מאתגר ביותר, כי בהירותו קטנה פי 10,000 מזו של השמש שלו והם קרובים מאוד זה לזה, ונעים מהר יחסית. לדברי החוקרים, התגלית עשויה לסלול את הדרך להבנה טובה יותר של מערכות פלנטריות, ואולי לגילוי כוכבי לכת נוספים. עם זאת, היא עדיין טעונה אישור באמצעי תצפית ומדידה נוספים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/457MemL
הצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
החתול שצד נגיפים
לחוקר הנגיפים ג'ון לדניקי (Lednicky) מאוניברסיטת פלורידה יש חתול מאוד שימושי: פֵּפֵּר, שמסייע לו בתגליותיו המדעיות. לפני כשנה צד פפר עכבר, ובהתאם למנהג הכבוד החתולי העניק אותו לבעליו כמנחה. כיאה לחוקר סקרן, לדניקי בחן את המנחה במעבדתו ומצא שהעכבר היה נשא של נגיף שלא תועד מעולם בארצות הברית. במאמר שפרסם עם עמיתיו הדגישו החוקרים את חשיבות התגלית: "זיהוי מוקדם של נגיפים מקומיים שמופצים באמצעות פונדקאים באזור פלורידה עשוי לשפר את יכולתנו לנטר התפרצויות פוטנציאליות ולהגיב להן ביעילות".
לאחרונה היכה פפר שנית, והפעם הקורבן ביש המזל שהביא לבעליו היה חדף – יונק קטן. לדניקי ועמיתיו קפצו גם הפעם על ההזדמנות וזיהו אצל החדף זן לא מוכר של הנגיף אורתוראווירוס (Orthoreovirus) מסוג 3, השייך לסוג נגיפים לא מאוד מוכר, שנמצא קשור בעבר להתפרצויות של בעיות עיכול ושל דלקת קרום המוח אצל ילדים. "זה היה מחקר שהתבסס על הזדמנות. אם נתקלים בחיה מתה, למה לא לחקור אותה? אפשר לזכות כך בהרבה מידע", אמר לדניקי.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4fvlcJH
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לחוקר הנגיפים ג'ון לדניקי (Lednicky) מאוניברסיטת פלורידה יש חתול מאוד שימושי: פֵּפֵּר, שמסייע לו בתגליותיו המדעיות. לפני כשנה צד פפר עכבר, ובהתאם למנהג הכבוד החתולי העניק אותו לבעליו כמנחה. כיאה לחוקר סקרן, לדניקי בחן את המנחה במעבדתו ומצא שהעכבר היה נשא של נגיף שלא תועד מעולם בארצות הברית. במאמר שפרסם עם עמיתיו הדגישו החוקרים את חשיבות התגלית: "זיהוי מוקדם של נגיפים מקומיים שמופצים באמצעות פונדקאים באזור פלורידה עשוי לשפר את יכולתנו לנטר התפרצויות פוטנציאליות ולהגיב להן ביעילות".
לאחרונה היכה פפר שנית, והפעם הקורבן ביש המזל שהביא לבעליו היה חדף – יונק קטן. לדניקי ועמיתיו קפצו גם הפעם על ההזדמנות וזיהו אצל החדף זן לא מוכר של הנגיף אורתוראווירוס (Orthoreovirus) מסוג 3, השייך לסוג נגיפים לא מאוד מוכר, שנמצא קשור בעבר להתפרצויות של בעיות עיכול ושל דלקת קרום המוח אצל ילדים. "זה היה מחקר שהתבסס על הזדמנות. אם נתקלים בחיה מתה, למה לא לחקור אותה? אפשר לזכות כך בהרבה מידע", אמר לדניקי.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4fvlcJH
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הטובות לטיס
רק כשישה אחוזים מכלל הטייסים בחברות תעופה בעולם הן נשים. ממצאי מחקר חדש מלמדים שאם שיעור הנשים הטייסות יעלה, עשויה להיות לזה תועלת ניכרת.
בניסוי שנערך בקנדה לקחו עשרה טייסים ועשר טייסות בתחילת דרכם, שצברו פחות מ-300 שעות טיסה, והניחו להם להתמודד עם עשרה תרחישים של הנחתת מטוס במכשיר הדמיה (סימולטור) תלת-ממדית, כולל נחיתת חירום. המשתתפים והמשתתפות הרכיבו משקפיים שניטרו את תזוזות עיניהם במהלך ההדמיות ומדדו כמה זמן השהו את מבטם על איזורים שונים במכשיר ההדמיה. כמו כן נמדד הזמן שנדרש למטוס לנחות, עוצמת הפגיעה של הגלגלים במסלול הנחיתה ומידת הסטייה שלו ממרכז מסלול הנחיתה.
זמני הנחיתה של הטייסות היו קצרים יותר מאלה של הטייסים, והן דורגו גבוה יותר בנחיתות בתנאי לחץ בתרחישי החירום. לעומת זאת, לא נמדדו פערים משמעותיים בתזוזות העיניים או בהשהיית המבטים בין הקבוצות. כלומר הנשים הצליחו טוב יותר מהגברים בנחיתות המורכבות, אף שהסתמכו על מידע חזותי דומה.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4ooviQt
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4ovEJh1
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
רק כשישה אחוזים מכלל הטייסים בחברות תעופה בעולם הן נשים. ממצאי מחקר חדש מלמדים שאם שיעור הנשים הטייסות יעלה, עשויה להיות לזה תועלת ניכרת.
בניסוי שנערך בקנדה לקחו עשרה טייסים ועשר טייסות בתחילת דרכם, שצברו פחות מ-300 שעות טיסה, והניחו להם להתמודד עם עשרה תרחישים של הנחתת מטוס במכשיר הדמיה (סימולטור) תלת-ממדית, כולל נחיתת חירום. המשתתפים והמשתתפות הרכיבו משקפיים שניטרו את תזוזות עיניהם במהלך ההדמיות ומדדו כמה זמן השהו את מבטם על איזורים שונים במכשיר ההדמיה. כמו כן נמדד הזמן שנדרש למטוס לנחות, עוצמת הפגיעה של הגלגלים במסלול הנחיתה ומידת הסטייה שלו ממרכז מסלול הנחיתה.
זמני הנחיתה של הטייסות היו קצרים יותר מאלה של הטייסים, והן דורגו גבוה יותר בנחיתות בתנאי לחץ בתרחישי החירום. לעומת זאת, לא נמדדו פערים משמעותיים בתזוזות העיניים או בהשהיית המבטים בין הקבוצות. כלומר הנשים הצליחו טוב יותר מהגברים בנחיתות המורכבות, אף שהסתמכו על מידע חזותי דומה.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4ooviQt
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4ovEJh1
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הארוחה הזוגית של הקטלנים
לא מעט יונקים חברתיים נוהגים לצוד בצוותא. מחקר חדש מגלה שגם קטלנים (אורקות) עושים כך לפעמים.
חוקרים נעזרו ברחפנים למעקב אחרי 26 קטלנים במים הרדודים לחופי נורבגיה. הקטלנים ניזונים מדגי מליח אטלנטי, ששוחים בלהקות ענק, אחרי שהם מהממים אותם בחבטות של סנפיר הזנב. החוקרים מצאו שהקטלנים מעדיפים לשתף פעולה עם פרטים מוכרים, אולי קרובי משפחה שלהם. מסע הציד מתחיל כשפרט בוגר וגדול מפנה את בטנו לפרט צעיר וקטן ממנו, כנראה כדי להציע לו לצוד ביחד. שני הפרטים מסתדרים במרחק ובזווית קבועים זה מזה ואז אחד מהם, או שניהם יחד, חובטים בסנפיר הזנב.
מהמחקר עולה שזכרים נוטים יותר להשתתף בציד הזוגי ושהסעודה אחרי החבטה בשיתוף פעולה נוטה להימשך יותר זמן, דבר שמעיד על הצלחת השיטה. הזכרים הגדולים הם החובטים העיקריים, והצעירים לפעמים רק עוזרים להניס את הלהקה לעברם ולפעמים חובטים גם הם. נראה שהצעירים לומדים מהבוגרים לשתף פעולה ולצוד יחדיו, ובתוך כך נהנים מארוחות משביעות יותר.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3UiSYbk
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/41DJ4F5
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לא מעט יונקים חברתיים נוהגים לצוד בצוותא. מחקר חדש מגלה שגם קטלנים (אורקות) עושים כך לפעמים.
חוקרים נעזרו ברחפנים למעקב אחרי 26 קטלנים במים הרדודים לחופי נורבגיה. הקטלנים ניזונים מדגי מליח אטלנטי, ששוחים בלהקות ענק, אחרי שהם מהממים אותם בחבטות של סנפיר הזנב. החוקרים מצאו שהקטלנים מעדיפים לשתף פעולה עם פרטים מוכרים, אולי קרובי משפחה שלהם. מסע הציד מתחיל כשפרט בוגר וגדול מפנה את בטנו לפרט צעיר וקטן ממנו, כנראה כדי להציע לו לצוד ביחד. שני הפרטים מסתדרים במרחק ובזווית קבועים זה מזה ואז אחד מהם, או שניהם יחד, חובטים בסנפיר הזנב.
מהמחקר עולה שזכרים נוטים יותר להשתתף בציד הזוגי ושהסעודה אחרי החבטה בשיתוף פעולה נוטה להימשך יותר זמן, דבר שמעיד על הצלחת השיטה. הזכרים הגדולים הם החובטים העיקריים, והצעירים לפעמים רק עוזרים להניס את הלהקה לעברם ולפעמים חובטים גם הם. נראה שהצעירים לומדים מהבוגרים לשתף פעולה ולצוד יחדיו, ובתוך כך נהנים מארוחות משביעות יותר.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3UiSYbk
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/41DJ4F5
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האיבר המוזר של הזוחל המאובן
חוקרים שבחנו מאובן של זוחל קטן, שחי ביערות כדור הארץ לפני 247 מיליון שנה, עוד לפני תקופת הדינוזאורים, גילו שמגבו בולטת תוספת מבנית דמוית מפרש או כנף. במבט ראשון חשבו שהיא עשויה קשקשים מוארכים או נוצות, אך בדיקה מדוקדקת של המבנה פסלה את שתי האפשרויות.
"לפני התגלית שלנו, תוספות מבניות מורכבות כאלה נצפו רק אצל יונקים, ציפורים או קרוביהם, בעיקר בדמות שיער או נוצות", אמר סטיבן ספיקמן, ממובילי המחקר, בריאיון לאתר ScienceAlert. "כעת יש לנו סוג חדש ושונה של תוספת מבנית מורכבת אצל זוחל קדום מאוד".
אף שעדיין לא לגמרי ברור ממה עשויה התוספת, החוקרים חושדים שהיא מורכבת מקרטין, אותו חלבון שנמצא בציפורניים ובשערות שלנו. מאחר שהתוספת היא איבר יחיד שמזדקר מהגב, החוקרים מעריכים שהיא לא שימשה לתעופה או לבידוד, אלא כנראה לתקשורת של הפרט עם בני מינו או להפחדת אויבים.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/45uB4Yf
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/46M3fEn
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חוקרים שבחנו מאובן של זוחל קטן, שחי ביערות כדור הארץ לפני 247 מיליון שנה, עוד לפני תקופת הדינוזאורים, גילו שמגבו בולטת תוספת מבנית דמוית מפרש או כנף. במבט ראשון חשבו שהיא עשויה קשקשים מוארכים או נוצות, אך בדיקה מדוקדקת של המבנה פסלה את שתי האפשרויות.
"לפני התגלית שלנו, תוספות מבניות מורכבות כאלה נצפו רק אצל יונקים, ציפורים או קרוביהם, בעיקר בדמות שיער או נוצות", אמר סטיבן ספיקמן, ממובילי המחקר, בריאיון לאתר ScienceAlert. "כעת יש לנו סוג חדש ושונה של תוספת מבנית מורכבת אצל זוחל קדום מאוד".
אף שעדיין לא לגמרי ברור ממה עשויה התוספת, החוקרים חושדים שהיא מורכבת מקרטין, אותו חלבון שנמצא בציפורניים ובשערות שלנו. מאחר שהתוספת היא איבר יחיד שמזדקר מהגב, החוקרים מעריכים שהיא לא שימשה לתעופה או לבידוד, אלא כנראה לתקשורת של הפרט עם בני מינו או להפחדת אויבים.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/45uB4Yf
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/46M3fEn
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מנגיפי ריאות לסרטן גרורתי
מחקר חדש חושף כי נגיפים שפועלים על מערכת הנשימה עלולים להעיר תאים סרטניים רדומים שנמצאים בריאות של חולי סרטן שהחלימו, ולעודד התפרצות גרורתית של המחלה.
החוקרים לקחו עכברות מעבדה שבריאות שלהן היו תאים רדומים של סרטן השד וחשפו אותן לנגיפי קורונה או שפעת. בשני המקרים הופיעו גרורות סרטניות בריאות תוך שבועות בודדים מההדבקה.
בנוסף ניתחו החוקרים שני מאגרי מידע רפואי של בני אדם ומצאו באחד מהם שנשים שנדבקו בקורונה אחרי שהחלימו מסרטן השד היו בסיכון גבוה ב-50 אחוז לפתח גרורות בריאות לעומת מחלימות שלא חלו בקורונה. במאגר השני, שכלל מחלימים מכל סוגי הסרטן, מצא שאלה שחלו בקורונה אחרי החלמתם, היו בסיכון כפול למות מסרטן בהמשך חייהם לעומת אלה שלא חלו.
הממצאים מדגישים כמה חשוב למנוע תחלואה נגיפית אצל חולי סרטן. החוקרים גם זיהו חלבון שמופרש בגוף בתגובה לזיהום ועשוי להיות אחראי על ההתעוררות של תאי הסרטן. ייתכן שהבנה מעמיקה של החלבון ומנגנונים נוספים תאפשר בעתיד לחסום את היקיצה של התאים האלה.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/414ydDY
הצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מחקר חדש חושף כי נגיפים שפועלים על מערכת הנשימה עלולים להעיר תאים סרטניים רדומים שנמצאים בריאות של חולי סרטן שהחלימו, ולעודד התפרצות גרורתית של המחלה.
החוקרים לקחו עכברות מעבדה שבריאות שלהן היו תאים רדומים של סרטן השד וחשפו אותן לנגיפי קורונה או שפעת. בשני המקרים הופיעו גרורות סרטניות בריאות תוך שבועות בודדים מההדבקה.
בנוסף ניתחו החוקרים שני מאגרי מידע רפואי של בני אדם ומצאו באחד מהם שנשים שנדבקו בקורונה אחרי שהחלימו מסרטן השד היו בסיכון גבוה ב-50 אחוז לפתח גרורות בריאות לעומת מחלימות שלא חלו בקורונה. במאגר השני, שכלל מחלימים מכל סוגי הסרטן, מצא שאלה שחלו בקורונה אחרי החלמתם, היו בסיכון כפול למות מסרטן בהמשך חייהם לעומת אלה שלא חלו.
הממצאים מדגישים כמה חשוב למנוע תחלואה נגיפית אצל חולי סרטן. החוקרים גם זיהו חלבון שמופרש בגוף בתגובה לזיהום ועשוי להיות אחראי על ההתעוררות של תאי הסרטן. ייתכן שהבנה מעמיקה של החלבון ומנגנונים נוספים תאפשר בעתיד לחסום את היקיצה של התאים האלה.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/414ydDY
הצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
יתושות אנופלס שלא מעבירות מלריה?
מלריה היא מגורמי המוות העיקריים באפריקה, במיוחד בקרב ילדים. מחולל המחלה הוא טפיל חד-תאי בשם פלסמודיום, שמדביק בני אדם ובעלי חיים בעקיצות של יתושות אנופלס. אחת הדרכים להיאבק במחלה היא באמצעות שינויים גנטיים (מוטציות) שייעשו ביתושות ויקשו על הטפילים להפיץ את עצמם.
חוקרים מארצות הברית הנדסו גנטית יתושי Anopheles stephensi עם שינוי זעיר של החלפת אבן בניין אחת בחלבון שמאפשר לטפיל להגיע מהדם המתעכל, לעבור מבעד לדופן המעי של היתושה ולהמשיך לשלב הבא במחזור חייו. החוקרים התבססו על שינוי דומה שזוהה בטבע אצל יתושים ממין אחר.
נמצא שהשינוי הפחית מאוד את מספר הטפילים בבלוטות הרוק של היתושות, ולכן גם את יכולתן להדביק בני אדם ובעלי חיים, בלי לפגוע כמעט בכלל בתפקוד וביכולת הרבייה וההישרדות שלהן. בנוסף, החוקרים פיתחו שיטה שמפיצה את המוטציה במהירות באוכלוסיית היתושים, עד כדי יותר מ-90 אחוז מהם בתוך עשרה דורות.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/471MK7d
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3HBRENU
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מלריה היא מגורמי המוות העיקריים באפריקה, במיוחד בקרב ילדים. מחולל המחלה הוא טפיל חד-תאי בשם פלסמודיום, שמדביק בני אדם ובעלי חיים בעקיצות של יתושות אנופלס. אחת הדרכים להיאבק במחלה היא באמצעות שינויים גנטיים (מוטציות) שייעשו ביתושות ויקשו על הטפילים להפיץ את עצמם.
חוקרים מארצות הברית הנדסו גנטית יתושי Anopheles stephensi עם שינוי זעיר של החלפת אבן בניין אחת בחלבון שמאפשר לטפיל להגיע מהדם המתעכל, לעבור מבעד לדופן המעי של היתושה ולהמשיך לשלב הבא במחזור חייו. החוקרים התבססו על שינוי דומה שזוהה בטבע אצל יתושים ממין אחר.
נמצא שהשינוי הפחית מאוד את מספר הטפילים בבלוטות הרוק של היתושות, ולכן גם את יכולתן להדביק בני אדם ובעלי חיים, בלי לפגוע כמעט בכלל בתפקוד וביכולת הרבייה וההישרדות שלהן. בנוסף, החוקרים פיתחו שיטה שמפיצה את המוטציה במהירות באוכלוסיית היתושים, עד כדי יותר מ-90 אחוז מהם בתוך עשרה דורות.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/471MK7d
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3HBRENU
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האבולוציה החוזרת של אוכלי הנמלים
יונקים אוכלי נמלים, כך מתברר במחקר חדש, התפתחו שוב ושוב במהלך האבולוציה – לפחות 12 פעמים שונות. וכל המינים השונים הללו פיתחו תכונות דומות, כהתאמה לתפריט הייחודי שלהם.
ב-66 מיליוני השנים האחרונות הנמלים והטרמיטים נהיו נפוצים מאוד, והמושבות שלהם הגיעו לגדלים מרשימים. בעלי חיים רבים אוכלים את החרקים הללו, אך רק כעשרים מיני יונקים אוכלים נמלים וטרמיטים באופן בלעדי או כמעט בלעדי. למינים אלו יש לרוב לשון ארוכה ודביקה, פה מוארך וטפרים חזקים לחפור באדמה. לרבים מהם יש שיניים מעטות או אין שיניים כלל. יש להם גם התאמות שקשורות לאנזימי עיכול, וקצב נמוך של חילוף חומרים כדי להתמודד עם מזון דל באנרגיה.
המחקר החדש הראה שאוכלי הנמלים והטרמיטים התפתחו בעיקר ממינים אוכלי חרקים, אבל כמה גם מאוכלי בשר. החוקרים זיהו רק מקרה אחד שבו יונק שהתמחה באכילת נמלים, מקבוצת חדפי הפיל, עבר במהלך האבולוציה לתזונה מגוונת יותר. נראה שההתאמות המיוחדות שלהם מקשות על אוכלי הנמלים לאכול מזון אחר.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3V9sARq
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
יונקים אוכלי נמלים, כך מתברר במחקר חדש, התפתחו שוב ושוב במהלך האבולוציה – לפחות 12 פעמים שונות. וכל המינים השונים הללו פיתחו תכונות דומות, כהתאמה לתפריט הייחודי שלהם.
ב-66 מיליוני השנים האחרונות הנמלים והטרמיטים נהיו נפוצים מאוד, והמושבות שלהם הגיעו לגדלים מרשימים. בעלי חיים רבים אוכלים את החרקים הללו, אך רק כעשרים מיני יונקים אוכלים נמלים וטרמיטים באופן בלעדי או כמעט בלעדי. למינים אלו יש לרוב לשון ארוכה ודביקה, פה מוארך וטפרים חזקים לחפור באדמה. לרבים מהם יש שיניים מעטות או אין שיניים כלל. יש להם גם התאמות שקשורות לאנזימי עיכול, וקצב נמוך של חילוף חומרים כדי להתמודד עם מזון דל באנרגיה.
המחקר החדש הראה שאוכלי הנמלים והטרמיטים התפתחו בעיקר ממינים אוכלי חרקים, אבל כמה גם מאוכלי בשר. החוקרים זיהו רק מקרה אחד שבו יונק שהתמחה באכילת נמלים, מקבוצת חדפי הפיל, עבר במהלך האבולוציה לתזונה מגוונת יותר. נראה שההתאמות המיוחדות שלהם מקשות על אוכלי הנמלים לאכול מזון אחר.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3V9sARq
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
ירח חדש לכוכב הלכת אורנוס
חוקרים מארצות הברית גילו בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס וב ירח נוסף של כוכב הלכת אורנוס (אורון), שלא היה מוכר עד כה. בכך עלה מספר הירחים של אורנוס ל-29. זהו סלע שקוטרו כעשרה קילומטרים בלבד, והוא מקיף את אורנוס במסלול כמעט מעגלי במרחק של כ-56 אלף קילומטרים, בין מסלולי הירחים אופליה וביאנקה. כעת ידועים 14 ירחים קטנים בקבוצת הירחים הפנימיים של אורנוס, והוא הקטן מביניהם. הוא גם קרוב מאוד לטבעות שסביב כוכב הלכת. גילויו הצריך חשיפות ארוכות של עד 40 דקות במצלמת התת-אדום של טלסקופ החלל, בסדרת תצפיות שנעשו בפברואר השנה. הגילוי טרם פורסם במאמר מדעי שעבר בקרת עמיתים. לאחר שהוא יאושר רשמית, יוכלו המגלים לבחור שם לירח החדש.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3Uzuue7
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חוקרים מארצות הברית גילו בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס וב ירח נוסף של כוכב הלכת אורנוס (אורון), שלא היה מוכר עד כה. בכך עלה מספר הירחים של אורנוס ל-29. זהו סלע שקוטרו כעשרה קילומטרים בלבד, והוא מקיף את אורנוס במסלול כמעט מעגלי במרחק של כ-56 אלף קילומטרים, בין מסלולי הירחים אופליה וביאנקה. כעת ידועים 14 ירחים קטנים בקבוצת הירחים הפנימיים של אורנוס, והוא הקטן מביניהם. הוא גם קרוב מאוד לטבעות שסביב כוכב הלכת. גילויו הצריך חשיפות ארוכות של עד 40 דקות במצלמת התת-אדום של טלסקופ החלל, בסדרת תצפיות שנעשו בפברואר השנה. הגילוי טרם פורסם במאמר מדעי שעבר בקרת עמיתים. לאחר שהוא יאושר רשמית, יוכלו המגלים לבחור שם לירח החדש.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3Uzuue7
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
כתוב על הקרח
יונים, מכתבים, טלפונים, אינטרנט – הרבה דרכי תקשורת התפתחו לאורך ההיסטוריה האנושית. עכשיו מצטרפת אליהן שיטה מפתיעה: בועות בקרח. חוקרים מציעים להשתמש בבועות שנוצרות בקרח כדי להצפין מסרים עמידים שישרדו שנים רבות בתנאי קור קיצוני. השימושים מגוונים: חישבו למשל על סוכן חשאי שקורא הוראות ממפעיליו בקוביות קרח, ומאפשר להן להיעלם במשקה.
כדי לקבוע את צורת הבועות צריך לשלוט במהירות הקפיאה, שתלויה בטמפרטורה של התבנית שבה מקפיאים את המים. כשמקפיאים מהר נוצרות בועות עגולות, ואילו בהקפאה איטית הן נהיות צרות וארוכות, עד לסף שממנו והלאה לא נוצרות בועות מאחר שהמים קופאים בצורה אחידה ולא לוכדים בתוכם אוויר. לשתי הצורות – העגולה והמוארכת – אפשר להתייחס כמעין ביט, כלומר מערכת דו-מצבית שאפשר לכתוב בה במורס או בקוד בינארי.
השיטה מציעה דרך זולה לקידוד מסרים. היא עשויה לשמש לתקשורת מוצפנת באזורי הקטבים, שלא תהיה תלויה במקור אנרגיה חיצוני – והעיקרון שמאחוריה הוא עצמו חידוש בחקר הקרחונים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3HFIT5q
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4mk9i7V
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
יונים, מכתבים, טלפונים, אינטרנט – הרבה דרכי תקשורת התפתחו לאורך ההיסטוריה האנושית. עכשיו מצטרפת אליהן שיטה מפתיעה: בועות בקרח. חוקרים מציעים להשתמש בבועות שנוצרות בקרח כדי להצפין מסרים עמידים שישרדו שנים רבות בתנאי קור קיצוני. השימושים מגוונים: חישבו למשל על סוכן חשאי שקורא הוראות ממפעיליו בקוביות קרח, ומאפשר להן להיעלם במשקה.
כדי לקבוע את צורת הבועות צריך לשלוט במהירות הקפיאה, שתלויה בטמפרטורה של התבנית שבה מקפיאים את המים. כשמקפיאים מהר נוצרות בועות עגולות, ואילו בהקפאה איטית הן נהיות צרות וארוכות, עד לסף שממנו והלאה לא נוצרות בועות מאחר שהמים קופאים בצורה אחידה ולא לוכדים בתוכם אוויר. לשתי הצורות – העגולה והמוארכת – אפשר להתייחס כמעין ביט, כלומר מערכת דו-מצבית שאפשר לכתוב בה במורס או בקוד בינארי.
השיטה מציעה דרך זולה לקידוד מסרים. היא עשויה לשמש לתקשורת מוצפנת באזורי הקטבים, שלא תהיה תלויה במקור אנרגיה חיצוני – והעיקרון שמאחוריה הוא עצמו חידוש בחקר הקרחונים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3HFIT5q
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4mk9i7V
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
איך החיידק מסתובב לו
הצורך לצמצם את השימוש בפלסטיק מזהם מוביל מדענים לחפש חלופות מתכלות ממקורות טבעיים. אחד החומרים הנחקרים הוא תאית שנוצרת בתהליכי חילוף חומרים של חיידקים.
התאית הזאת מורכבת מסיבים, היא מתכלה וחזקה אפילו יותר מתאית צמחית. כיום, מפיקים אותה בתהליך שבו הסיבים מאורגנים באקראי, בלי סדר פנימי, וזה מחליש אותם. במחקר שפורסם לאחרונה הצליחו חוקרים לייצר את הסיבים בצורה מיושרת (מסודרת), ולשפר את העמידות שלהם לחום ולכן גם את הפוטנציאל השימושי שלהם. החוקרים גידלו את החיידקים בתרחיף בתוך כלי מסתובב, כך שהסיבים שלהם נוצרים בכיוון הסיבוב. כך נוצר מבנה מסודר יותר וחזק יותר לעומת תנאי הגידול הרגילים, שבהם החיידקים מורחפים באקראי בנוזל. החוקרים אף הצליחו לגדל את התאית בנוכחות חומר נוסף, בורון ניטריד, וכך לייצר חומר מרוכב חזק אף יותר ועמיד יותר לחום.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/476a97I
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4lE9iOX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הצורך לצמצם את השימוש בפלסטיק מזהם מוביל מדענים לחפש חלופות מתכלות ממקורות טבעיים. אחד החומרים הנחקרים הוא תאית שנוצרת בתהליכי חילוף חומרים של חיידקים.
התאית הזאת מורכבת מסיבים, היא מתכלה וחזקה אפילו יותר מתאית צמחית. כיום, מפיקים אותה בתהליך שבו הסיבים מאורגנים באקראי, בלי סדר פנימי, וזה מחליש אותם. במחקר שפורסם לאחרונה הצליחו חוקרים לייצר את הסיבים בצורה מיושרת (מסודרת), ולשפר את העמידות שלהם לחום ולכן גם את הפוטנציאל השימושי שלהם. החוקרים גידלו את החיידקים בתרחיף בתוך כלי מסתובב, כך שהסיבים שלהם נוצרים בכיוון הסיבוב. כך נוצר מבנה מסודר יותר וחזק יותר לעומת תנאי הגידול הרגילים, שבהם החיידקים מורחפים באקראי בנוזל. החוקרים אף הצליחו לגדל את התאית בנוכחות חומר נוסף, בורון ניטריד, וכך לייצר חומר מרוכב חזק אף יותר ועמיד יותר לחום.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/476a97I
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4lE9iOX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
קטלנים, אבל שונים
קטלנים (אורקה) חיים בכל האוקיינוסים בכדור הארץ, אך מוגדרים כמין אחד בלבד – Orcinus orca. עם זאת יש לפחות עשרה אקוטיפים של אורקות – קבוצות נבדלות שלא הוגדרו כתת־מינים או כמינים נפרדים, בהיעדר נתונים תומכים.
האקוטיפים ביג ורזידנט חיים ליד חופי צפון האוקיינוס השקט ונבדלים זה מזה בגנטיקה, בתכונות הגוף, במבנה החברתי ובטרף שהם צדים. אף ששניהם חיים באותו אזור, אין ראיות לרבייה ביניהם והם שומרים זה מזה מרחק. הביג גדולים יותר, חיים בלהקות קטנות ומותאמים לציד יונקים ימיים, ואילו הרזידנט קטנים יותר, חיים בלהקות גדולות יותר ומתמחים בציד דגי סלמון.
עד כה לא הוכרז מעמד השימור של האורקות כולן, אם כי ידוע שתת־אוכלוסיות שלהם כבר בסכנת הכחדה. לדעת החוקרים יש כעת די ראיות להכיר בביג וברזידנט כמינים נפרדים. אם הצעתם תתקבל, יהיה אפשר לקבוע את מצב השימור שלהם ולהכריז במקרה הצורך שאחת האוכלוסיות מצויה בסכנת הכחדה, וכך להפנות את תשומת הלב לשימור הקטלנים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4mqXj8O
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4mOGpR1
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
קטלנים (אורקה) חיים בכל האוקיינוסים בכדור הארץ, אך מוגדרים כמין אחד בלבד – Orcinus orca. עם זאת יש לפחות עשרה אקוטיפים של אורקות – קבוצות נבדלות שלא הוגדרו כתת־מינים או כמינים נפרדים, בהיעדר נתונים תומכים.
האקוטיפים ביג ורזידנט חיים ליד חופי צפון האוקיינוס השקט ונבדלים זה מזה בגנטיקה, בתכונות הגוף, במבנה החברתי ובטרף שהם צדים. אף ששניהם חיים באותו אזור, אין ראיות לרבייה ביניהם והם שומרים זה מזה מרחק. הביג גדולים יותר, חיים בלהקות קטנות ומותאמים לציד יונקים ימיים, ואילו הרזידנט קטנים יותר, חיים בלהקות גדולות יותר ומתמחים בציד דגי סלמון.
עד כה לא הוכרז מעמד השימור של האורקות כולן, אם כי ידוע שתת־אוכלוסיות שלהם כבר בסכנת הכחדה. לדעת החוקרים יש כעת די ראיות להכיר בביג וברזידנט כמינים נפרדים. אם הצעתם תתקבל, יהיה אפשר לקבוע את מצב השימור שלהם ולהכריז במקרה הצורך שאחת האוכלוסיות מצויה בסכנת הכחדה, וכך להפנות את תשומת הלב לשימור הקטלנים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4mqXj8O
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4mOGpR1
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
קוסמטיקה רעילה מסין העתיקה
חשבתם פעם להוביל טרנד של עיטורי שיניים ולהדביק עליהן אבנים יקרות או מדבקות? אם כן, לא תהיו הראשונים שניסו את זה – וכדאי מאוד שתוודאו מראש ממה מורכבים הקישוטים.
בתחילת השנה התפרסם מאמר שבדק את הרכב הצבע האדום שעיטר את שיניה של אישה שמתה לפני כאלפיים שנה, בסין העתיקה. החומר זוהה כצינובר (כספית גופריתית): מינרל רעיל שצבעו אדום בוהק. במקרה הזה, החוקרים הופתעו לגלות שאת החומר מרחו על שיני האישה בעודה בחיים, אף שהוא ידוע מהשימוש שנעשה בו בטקסי קבורה. זו הפעם הראשונה שבה מתגלה שימוש בצינובר לעיטור שיניים, כך שלא ברור אם מדובר בגילוי ראשון של מנהג קדום או באירוע חד פעמי.
הצבע האדום מסמל בתרבות הסינית שגשוג, והשימוש בו בטקסי קבורה הוביל חוקרים לשער שהוא סימל חיים או אלמוות. מאחר שהצינובר אינו נפוץ באזור שבו נמצא אתר הקבורה, משערים שהאישה הייתה אמידה או מכובדת מספיק כדי שיטרחו להביא אותו מרחוק למענה.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4fU0DXv
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חשבתם פעם להוביל טרנד של עיטורי שיניים ולהדביק עליהן אבנים יקרות או מדבקות? אם כן, לא תהיו הראשונים שניסו את זה – וכדאי מאוד שתוודאו מראש ממה מורכבים הקישוטים.
בתחילת השנה התפרסם מאמר שבדק את הרכב הצבע האדום שעיטר את שיניה של אישה שמתה לפני כאלפיים שנה, בסין העתיקה. החומר זוהה כצינובר (כספית גופריתית): מינרל רעיל שצבעו אדום בוהק. במקרה הזה, החוקרים הופתעו לגלות שאת החומר מרחו על שיני האישה בעודה בחיים, אף שהוא ידוע מהשימוש שנעשה בו בטקסי קבורה. זו הפעם הראשונה שבה מתגלה שימוש בצינובר לעיטור שיניים, כך שלא ברור אם מדובר בגילוי ראשון של מנהג קדום או באירוע חד פעמי.
הצבע האדום מסמל בתרבות הסינית שגשוג, והשימוש בו בטקסי קבורה הוביל חוקרים לשער שהוא סימל חיים או אלמוות. מאחר שהצינובר אינו נפוץ באזור שבו נמצא אתר הקבורה, משערים שהאישה הייתה אמידה או מכובדת מספיק כדי שיטרחו להביא אותו מרחוק למענה.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4fU0DXv
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada