השליח הבין-כוכבי – פתרון לתעלומה?
בשנת 2017 גילו אסטרונומים לראשונה עצם שהגיע אלינו ממערכת שמש אחרת – השביט אוֹמוּאַמוּאַה (Omuamua'). ניתוח מדוקדק של מסלולו העלה כי העצם המסתורי נע מהר יותר ממה שהיה צפוי לפי כוחות הכבידה, מה שהוביל חוקרים להשערות שונות ומשונות, ובהן אפילו שמדובר בתוצר של חייזרים תבוניים. כעת, חוקרת מאוניברסיטת ברקלי מציעה הסבר טבעי להאצה של השביט.
במאמר חדש מסבירה ג'ניפר ברגנר (Bergner) כי הקרינה שאליה נחשף השביט בחלל הבין כוכבי עשויה לגרום לפירוק קרח המים בשביט לחמצן ולגז מימן. הגז נשאר כלוא בתוך בועות בקרח של השביט. אבל כשהוא התקרב לשמש והתחמם, חלק מהקרח התאדה, והגז נפלט בסילונים חזקים יחסית. "מכיוון שאומואמואה הוא גוף כה קטן, אנו חושבים שפליטת הגז מייצרת מספיק דחף כדי להסביר את ההאצה שלו", אמרה ברגנר. עם זאת, לא כולם מסכימים, בהם הפיזיקאי אברהם לייב (Loeb) שטועם כי החישוב של ברגנר שגוי ואינו מסביר את מהירות השביט.
לכתבה באתר: http://bit.ly/3TKhSPW
📸: NASA, ESA and Joseph Olmsted and Frank Summers of STScI
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
בשנת 2017 גילו אסטרונומים לראשונה עצם שהגיע אלינו ממערכת שמש אחרת – השביט אוֹמוּאַמוּאַה (Omuamua'). ניתוח מדוקדק של מסלולו העלה כי העצם המסתורי נע מהר יותר ממה שהיה צפוי לפי כוחות הכבידה, מה שהוביל חוקרים להשערות שונות ומשונות, ובהן אפילו שמדובר בתוצר של חייזרים תבוניים. כעת, חוקרת מאוניברסיטת ברקלי מציעה הסבר טבעי להאצה של השביט.
במאמר חדש מסבירה ג'ניפר ברגנר (Bergner) כי הקרינה שאליה נחשף השביט בחלל הבין כוכבי עשויה לגרום לפירוק קרח המים בשביט לחמצן ולגז מימן. הגז נשאר כלוא בתוך בועות בקרח של השביט. אבל כשהוא התקרב לשמש והתחמם, חלק מהקרח התאדה, והגז נפלט בסילונים חזקים יחסית. "מכיוון שאומואמואה הוא גוף כה קטן, אנו חושבים שפליטת הגז מייצרת מספיק דחף כדי להסביר את ההאצה שלו", אמרה ברגנר. עם זאת, לא כולם מסכימים, בהם הפיזיקאי אברהם לייב (Loeb) שטועם כי החישוב של ברגנר שגוי ואינו מסביר את מהירות השביט.
לכתבה באתר: http://bit.ly/3TKhSPW
📸: NASA, ESA and Joseph Olmsted and Frank Summers of STScI
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הורמון ההתפכחות
סוכר פירות הוא אחד ממקורות המזון הטעימים והעשירים ביותר בקלוריות שקיימים בטבע. אך הוא לא חף מסיכונים – פירות שנפלו מהעץ ועברו תסיסה מכילים לא רק סוכר רב אלא גם אלכוהול. השתכרות מאלכוהול עשויה להיות מסוכנת מאוד לבעלי חיים בטבע, שכן היא מאיטה את הרפלקסים ואת יכולתו של היצור החי להגיב לשינויים או לנוע. עם זאת, יונקים רבים ניזונים מפירות שתססו ובכל זאת שורדים. איך זה ייתכן?
במחקר חדש בחנו את הפעילות של ההורמון FGF21, שמופעל בכבד באופן טבעי בגוף האדם כשאנו נחשפים לאלכוהול - וגם אצל עכברים. ההורמון לא משפיע ישירות על רמת האלכוהול בדם, אלא מאיץ את תהליך ההתפכחות באמצעות הפעלת תאי עצב באזור בגזע המוח המכונה הגשרון, שמווסת ערנות ועירור. ההורמון הראה הצלחה גם ככלי טיפולי, וכשהזריקו אותו לעכברים שתויים משך השכרות שלהם התקצר בחצי. הודות לכך החוקרים מעריכים כי ניתן יהיה להשתמש בו כתרופה לשכרות או אף להרעלת אלכוהול.
למאמר המקורי (באנגלית): http://bit.ly/3ZhKb9I
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3FXUdFZ
📸: Light-Dew, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
סוכר פירות הוא אחד ממקורות המזון הטעימים והעשירים ביותר בקלוריות שקיימים בטבע. אך הוא לא חף מסיכונים – פירות שנפלו מהעץ ועברו תסיסה מכילים לא רק סוכר רב אלא גם אלכוהול. השתכרות מאלכוהול עשויה להיות מסוכנת מאוד לבעלי חיים בטבע, שכן היא מאיטה את הרפלקסים ואת יכולתו של היצור החי להגיב לשינויים או לנוע. עם זאת, יונקים רבים ניזונים מפירות שתססו ובכל זאת שורדים. איך זה ייתכן?
במחקר חדש בחנו את הפעילות של ההורמון FGF21, שמופעל בכבד באופן טבעי בגוף האדם כשאנו נחשפים לאלכוהול - וגם אצל עכברים. ההורמון לא משפיע ישירות על רמת האלכוהול בדם, אלא מאיץ את תהליך ההתפכחות באמצעות הפעלת תאי עצב באזור בגזע המוח המכונה הגשרון, שמווסת ערנות ועירור. ההורמון הראה הצלחה גם ככלי טיפולי, וכשהזריקו אותו לעכברים שתויים משך השכרות שלהם התקצר בחצי. הודות לכך החוקרים מעריכים כי ניתן יהיה להשתמש בו כתרופה לשכרות או אף להרעלת אלכוהול.
למאמר המקורי (באנגלית): http://bit.ly/3ZhKb9I
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3FXUdFZ
📸: Light-Dew, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
עכבר אחד, שני אבות
מדענים יצרו עכברים עם שני אבות ביולוגיים, באמצעות ביצית מלאכותית שנוצרה מתא עור של עכבר זכר.
החוקרים החדירו תא זרע של עכבר לתא ביצית שהונדס מתא של עכבר זכר שני והשתילו את התא המופרה ברחם של נקבה פונדקאית. מתוך כ-600 עוברים שיוצרו כך, שבעה התפתחו לעכברים בריאים ותקינים, עם תרומה גנטית משני האבות. כדי ליצור את הביציות המלאכותיות לקחו תאי עור מאחד האבות וגרמו להם לחזור להיות תאי גזע עובריים, שיכולים להפוך לכל סוג של תא בגוף. מהם בחרו תאים שאיבדו את כרומוזום המין הזכרי Y ובמקומו נוצר עותק כפול של כרומוזום X, וגרמו להם להפוך לביציות.
למחקר עשויות להיות השלכות על טיפולי פוריות שנעשים לבני אדם, ובייחוד לזוגות חד-מיניים המעוניינים בילדים. עם זאת, קיימים חששות אתיים ביחס ליצירת עוברי אנוש עם גנים מהונדסים. המחקר מציג התקדמות משמעותית בחקר הביולוגיה של הרבייה, ומדגיש את הצורך בבחינה מדוקדקת של ההשלכות האתיות והחברתיות של טכנולוגיות בתחום הפוריות.
למחקר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3LVVQaW
📸: Zsschreiner, Raul Baena, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מדענים יצרו עכברים עם שני אבות ביולוגיים, באמצעות ביצית מלאכותית שנוצרה מתא עור של עכבר זכר.
החוקרים החדירו תא זרע של עכבר לתא ביצית שהונדס מתא של עכבר זכר שני והשתילו את התא המופרה ברחם של נקבה פונדקאית. מתוך כ-600 עוברים שיוצרו כך, שבעה התפתחו לעכברים בריאים ותקינים, עם תרומה גנטית משני האבות. כדי ליצור את הביציות המלאכותיות לקחו תאי עור מאחד האבות וגרמו להם לחזור להיות תאי גזע עובריים, שיכולים להפוך לכל סוג של תא בגוף. מהם בחרו תאים שאיבדו את כרומוזום המין הזכרי Y ובמקומו נוצר עותק כפול של כרומוזום X, וגרמו להם להפוך לביציות.
למחקר עשויות להיות השלכות על טיפולי פוריות שנעשים לבני אדם, ובייחוד לזוגות חד-מיניים המעוניינים בילדים. עם זאת, קיימים חששות אתיים ביחס ליצירת עוברי אנוש עם גנים מהונדסים. המחקר מציג התקדמות משמעותית בחקר הביולוגיה של הרבייה, ומדגיש את הצורך בבחינה מדוקדקת של ההשלכות האתיות והחברתיות של טכנולוגיות בתחום הפוריות.
למחקר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3LVVQaW
📸: Zsschreiner, Raul Baena, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
שינויים בעצמות בני אדם קדומים מראים שרכיבה על סוסים החלה כבר לפני 5,000 שנים
סוסים שיחקו תפקיד חשוב ביותר בציוויליזציות האירופיות והאסיאתיות, ככלי תחבורה או מלחמה, ואף לספורט ולשעשוע. אך עדיין איננו יודעים מתי והיכן החלו אנשים לרכוב בפעם הראשונה.
ב-1998 בחנו חוקרים עצמות סוסים שנמצאו בקזחסטן, בנות כ-5,000 שנים, ומצאו סימנים לנזק על השיניים שלטענתם נגרם ממתג המחובר לרסן, ולכן מעיד על רכיבה. אלא שחוקרים אחרים טענו שהנזק לשיני הסוסים יכול היה להיגרם מסיבות אחרות, והמחלוקת טרם הוכרעה.
במחקר חדש, חוקרים בחנו עצמות של בני אדם שחיו באותה תקופה בערבות אסיה ומזרח אירופה, ומצאו סימנים למה שמכונה "תסמונת הרכיבה": שינויים בעצם הירך, האגן ועצמות נוספות שנגרמים מרכיבה מרובה על סוסים. החוקרים מצאו חמישה שלדים שנשאו לפחות ארבעה סימנים של התסמונת, ועוד 19 שנשאו רק שלושה או שניים מהם. כך הגיעו למסקנה שרכיבה על סוסים התפתחה באזור זה, כבר באלף הרביעי לפני הספירה.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3nyhNCL
📸: Michał Podsiadło
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
סוסים שיחקו תפקיד חשוב ביותר בציוויליזציות האירופיות והאסיאתיות, ככלי תחבורה או מלחמה, ואף לספורט ולשעשוע. אך עדיין איננו יודעים מתי והיכן החלו אנשים לרכוב בפעם הראשונה.
ב-1998 בחנו חוקרים עצמות סוסים שנמצאו בקזחסטן, בנות כ-5,000 שנים, ומצאו סימנים לנזק על השיניים שלטענתם נגרם ממתג המחובר לרסן, ולכן מעיד על רכיבה. אלא שחוקרים אחרים טענו שהנזק לשיני הסוסים יכול היה להיגרם מסיבות אחרות, והמחלוקת טרם הוכרעה.
במחקר חדש, חוקרים בחנו עצמות של בני אדם שחיו באותה תקופה בערבות אסיה ומזרח אירופה, ומצאו סימנים למה שמכונה "תסמונת הרכיבה": שינויים בעצם הירך, האגן ועצמות נוספות שנגרמים מרכיבה מרובה על סוסים. החוקרים מצאו חמישה שלדים שנשאו לפחות ארבעה סימנים של התסמונת, ועוד 19 שנשאו רק שלושה או שניים מהם. כך הגיעו למסקנה שרכיבה על סוסים התפתחה באזור זה, כבר באלף הרביעי לפני הספירה.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3nyhNCL
📸: Michał Podsiadło
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
ריקוד בין הערביים של העכבישים
עכבישי זאב זכרים מהסוג Schizocosa מתהדרים בקישוטים על רגליהם הקדמיות: החלק האמצעי של הרגל מעוטר בצבע כהה, או בזיפים כהים שיוצרים "מברשת" סביב הרגל ונראים כמו חותלות. תפקידם של הקישוטים הוא למשוך בנות זוג, אך העכבישים לא מסתפקים בכך וגם "רוקדים" ריקוד חיזור שבו הם מתופפים ברגליהם הקדמיות על הקרקע.
חוקרים מארה"ב בדקו את הקשר בין צורת החיזור של העכבישים לכמות האור בסביבה. הם שיערו כי הסימן הבולט יותר יימצא אצל עכבישים שפעילים באזורים או בשעות שהאור בהם מעומעם. ואכן, נמצא שהעכבישים שהתהדרו בחותלות בולטות חיים באזורים חשוכים יותר, כמו קרקע היער, ופעילים גם בשעות הדמדומים. העכבישים הללו רקדו גם באור עמום, בעוד שאלה שהסתפקו בצבע כהה העדיפו לרקוד באור חזק. מתברר שאצל עכבישים, וכנראה בטבע בכלל, אין טעם לרקוד "כאילו אף אחד לא רואה אותך".
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3TX9GvD
📸: Usha Roy, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
עכבישי זאב זכרים מהסוג Schizocosa מתהדרים בקישוטים על רגליהם הקדמיות: החלק האמצעי של הרגל מעוטר בצבע כהה, או בזיפים כהים שיוצרים "מברשת" סביב הרגל ונראים כמו חותלות. תפקידם של הקישוטים הוא למשוך בנות זוג, אך העכבישים לא מסתפקים בכך וגם "רוקדים" ריקוד חיזור שבו הם מתופפים ברגליהם הקדמיות על הקרקע.
חוקרים מארה"ב בדקו את הקשר בין צורת החיזור של העכבישים לכמות האור בסביבה. הם שיערו כי הסימן הבולט יותר יימצא אצל עכבישים שפעילים באזורים או בשעות שהאור בהם מעומעם. ואכן, נמצא שהעכבישים שהתהדרו בחותלות בולטות חיים באזורים חשוכים יותר, כמו קרקע היער, ופעילים גם בשעות הדמדומים. העכבישים הללו רקדו גם באור עמום, בעוד שאלה שהסתפקו בצבע כהה העדיפו לרקוד באור חזק. מתברר שאצל עכבישים, וכנראה בטבע בכלל, אין טעם לרקוד "כאילו אף אחד לא רואה אותך".
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3TX9GvD
📸: Usha Roy, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
גלימת ההיעלמות של הסרטנים
לבעלי חיים רבים בים הפתוח יש גוף שקוף, שמסתיר אותם מעיניהם של טורפים. אבל העיניים שלהם, המכילות צבענים (פיגמנטים) כהים, אינן שקופות, ולכן חושפות אותם לסיכון. כדי להתמודד עם הבעיה הזאת, אצל סרטנאים (crustaceans) צעירים התפתחה אסטרטגיה מעניינת: שכבה מחזירת אור המונחת מעל הצבענים שבעין. השכבה מחזירת האור יוצרת זוהר בצבע המותאם לסביבת המחיה של הסרטן הצעיר. הזוהר מסתיר את העיניים, וכך מאפשר לבעל החיים להיות כמעט בלתי נראה.
מחקר בינלאומי חדש בהובלת חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון הצליח לפענח את המבנה של השכבה הזאת, וגילה כי היא עשויה מגבישי חומר מחזיר אור המאורגנים בצורה של כדוריות זעירות. המבנה הזה מאפשר להם להתאים את זוהר העין לסביבה בלי קשר לזווית שממנה מביטים בסרטן הצעיר.
פענוח המבנה של השכבה מחזירת האור פותח צוהר ליצירת חומרים אופטיים הבנויים ממולקולות אורגניות ויכולים להתאים את עצמם לתנאים המשתנים של הסביבה.
למחקר : https://bit.ly/3TZD44B
לכתבה באתר: http://bit.ly/3G85TG8
📸:קשת שביט, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לבעלי חיים רבים בים הפתוח יש גוף שקוף, שמסתיר אותם מעיניהם של טורפים. אבל העיניים שלהם, המכילות צבענים (פיגמנטים) כהים, אינן שקופות, ולכן חושפות אותם לסיכון. כדי להתמודד עם הבעיה הזאת, אצל סרטנאים (crustaceans) צעירים התפתחה אסטרטגיה מעניינת: שכבה מחזירת אור המונחת מעל הצבענים שבעין. השכבה מחזירת האור יוצרת זוהר בצבע המותאם לסביבת המחיה של הסרטן הצעיר. הזוהר מסתיר את העיניים, וכך מאפשר לבעל החיים להיות כמעט בלתי נראה.
מחקר בינלאומי חדש בהובלת חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון הצליח לפענח את המבנה של השכבה הזאת, וגילה כי היא עשויה מגבישי חומר מחזיר אור המאורגנים בצורה של כדוריות זעירות. המבנה הזה מאפשר להם להתאים את זוהר העין לסביבה בלי קשר לזווית שממנה מביטים בסרטן הצעיר.
פענוח המבנה של השכבה מחזירת האור פותח צוהר ליצירת חומרים אופטיים הבנויים ממולקולות אורגניות ויכולים להתאים את עצמם לתנאים המשתנים של הסביבה.
למחקר : https://bit.ly/3TZD44B
לכתבה באתר: http://bit.ly/3G85TG8
📸:קשת שביט, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
משיכה קטלנית
הנמטודה (תולעת נימית) הטפילית Steinernema carpocapsae תוקפת חרקים. היא אורבת להם כשהיא עומדת על זנבה ומזנקת על חרקים שעוברים לידה. הנמטודה נצמדת לקורבן שלה, חודרת לתוכו, והורגת אותו בעזרת חיידקים. לכן משתמשים בה להדברה ביולוגית.
בכנס שנערך לאחרונה בלאס וגאס הציגו חוקרים מאוניברסיטאות מיין וג'ורג'יה-טק ממצאים שמראים כי הנמטודה הטפילית מתבייתת לחרקים בעזרת חשמל סטטי שמצטבר עליהם בשעת מעופם, ונצמדת אליהם כמו שערות שנצמדות לבלון. החוקרים הניחו זבוב מת מעל משטח ובו הנמטודות הטפיליות. כשלא היה לו מטען חשמלי הנמטודות קפצו לכל עבר ורק אלה שבמקרה זינקו לכיוון הזבוב נצמדו אליו. אולם כשהחוקרים העניקו לזבוב מטען חשמלי, גם נמטודות שקפצו לכיוון הלא נכון נתפסו בשדה החשמלי ונצמדו אליו. הנמטודות הטפיליות מנצלות כנראה את התופעה הזאת כדי לייעל את יכולתן להתביית על חרקים מעופפים.
סרטון שחובה לראות: https://youtu.be/k_8ysQlMPLk
למידע נוסף (באנגלית): http://bit.ly/3U5LnvB
📷 https://doi.org/10.1371/journal.ppat.1006302
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הנמטודה (תולעת נימית) הטפילית Steinernema carpocapsae תוקפת חרקים. היא אורבת להם כשהיא עומדת על זנבה ומזנקת על חרקים שעוברים לידה. הנמטודה נצמדת לקורבן שלה, חודרת לתוכו, והורגת אותו בעזרת חיידקים. לכן משתמשים בה להדברה ביולוגית.
בכנס שנערך לאחרונה בלאס וגאס הציגו חוקרים מאוניברסיטאות מיין וג'ורג'יה-טק ממצאים שמראים כי הנמטודה הטפילית מתבייתת לחרקים בעזרת חשמל סטטי שמצטבר עליהם בשעת מעופם, ונצמדת אליהם כמו שערות שנצמדות לבלון. החוקרים הניחו זבוב מת מעל משטח ובו הנמטודות הטפיליות. כשלא היה לו מטען חשמלי הנמטודות קפצו לכל עבר ורק אלה שבמקרה זינקו לכיוון הזבוב נצמדו אליו. אולם כשהחוקרים העניקו לזבוב מטען חשמלי, גם נמטודות שקפצו לכיוון הלא נכון נתפסו בשדה החשמלי ונצמדו אליו. הנמטודות הטפיליות מנצלות כנראה את התופעה הזאת כדי לייעל את יכולתן להתביית על חרקים מעופפים.
סרטון שחובה לראות: https://youtu.be/k_8ysQlMPLk
למידע נוסף (באנגלית): http://bit.ly/3U5LnvB
📷 https://doi.org/10.1371/journal.ppat.1006302
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האמריקאים שיחזרו לירח
נאס"א הכריזה לפני זמן קצר על הצוות של משימת ארטמיס 2, המשימה המאוישת הראשונה שתטיס בני אדם סביב הירח מאז תוכנית אפולו.
מפקד המשימה יהיה גרגורי ריד ויסמן (Wiseman) בן 47, שעשה משימה אחת לתחנת החלל הבינלאומית. טייס המשימה יהיה ויקטור גלובר (Glover), בן 46, גם הוא טס פעם אחת לתחנה הבינלאומית. מומחי המשימה יהיו כריסטינה קוך (Koch) בת 44, ששהתה בתחנת החלל כמעט שנה תמימה, וג'רמי הנסן (Hansen) - אסטרונאוט קנדי בן 47 שטרם טס לחלל.
תוכנית ארטמיס יצאה לדרך בסוף 2022 עם שיגור הבכורה המוצלח של הטיל החדש SLS, שנשא חללית אוריון לא מאוישת למסע של 26 יום סביב הירח. ארטמיס 2 אמורה לטוס לחלל בעוד כשנתיים בחללית אוריון שתקיף את הירח, אך לא תנחת עליו. המשימה תסלול את הדרך לנחיתה מאוישת ראשונה על הירח מאז 1972, ככל הנראה ב-2026.
📸 מימין הנסן, מאחור גלובר, מלפנים וייסמן, משמאל קוך. צילום: NASA.
כתבה על תוכנית ארטמיס: https://bit.ly/3U60ntp
ראיון עם ג'יימס פרי, מראשי תוכנית ארטמיס: https://bit.ly/42ZPgXa
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
נאס"א הכריזה לפני זמן קצר על הצוות של משימת ארטמיס 2, המשימה המאוישת הראשונה שתטיס בני אדם סביב הירח מאז תוכנית אפולו.
מפקד המשימה יהיה גרגורי ריד ויסמן (Wiseman) בן 47, שעשה משימה אחת לתחנת החלל הבינלאומית. טייס המשימה יהיה ויקטור גלובר (Glover), בן 46, גם הוא טס פעם אחת לתחנה הבינלאומית. מומחי המשימה יהיו כריסטינה קוך (Koch) בת 44, ששהתה בתחנת החלל כמעט שנה תמימה, וג'רמי הנסן (Hansen) - אסטרונאוט קנדי בן 47 שטרם טס לחלל.
תוכנית ארטמיס יצאה לדרך בסוף 2022 עם שיגור הבכורה המוצלח של הטיל החדש SLS, שנשא חללית אוריון לא מאוישת למסע של 26 יום סביב הירח. ארטמיס 2 אמורה לטוס לחלל בעוד כשנתיים בחללית אוריון שתקיף את הירח, אך לא תנחת עליו. המשימה תסלול את הדרך לנחיתה מאוישת ראשונה על הירח מאז 1972, ככל הנראה ב-2026.
📸 מימין הנסן, מאחור גלובר, מלפנים וייסמן, משמאל קוך. צילום: NASA.
כתבה על תוכנית ארטמיס: https://bit.ly/3U60ntp
ראיון עם ג'יימס פרי, מראשי תוכנית ארטמיס: https://bit.ly/42ZPgXa
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
כלים עתיקים חושפים את סודות המומיות
המומיות של מצרים העתיקה מרתקות את העולם כבר שנים רבות. למרות המחקר הרב, לא ידוע כמעט דבר על תהליכי החניטה והחומרים ששימשו בו. עתה חוקרים ממצרים ומאירופה חשפו חלק מסודות המצרים הקדומים, כשעשו ניתוח כימי וארכיאולוגי של 35 כלי קיבול ששימשו לאחסון חומרי חניטה לפני כ-2,600 שנה.
על הכלים, שנמצאו בבית מלאכה לחניטה ובחדר קבורה בעיר המתים סַקַארָה שמצרים, היו כתובות הוראות שימוש (לדוגמה "חומר לראש" או "לייפוי העור") ותוויות עם שמות החומרים. אנליזה כימית חשפה את הרכב החומרים שהיו בכלים, כגון שמנים מעצים מחטניים, שעוות דבורים, אספלט מים המלח ואפילו שרף שמקורו ביערות הטרופיים של אסיה. הגילוי מקדם מאוד את הידע הקיים על תהליך החניטה המורכב, ועל קשרי הסחר שנדרשו כדי ליצור מומיות.
למחקר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3K6McQw
לקריאה נוספת (באנגלית): http://bit.ly/437Yel5
📸: TheRunoman, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
המומיות של מצרים העתיקה מרתקות את העולם כבר שנים רבות. למרות המחקר הרב, לא ידוע כמעט דבר על תהליכי החניטה והחומרים ששימשו בו. עתה חוקרים ממצרים ומאירופה חשפו חלק מסודות המצרים הקדומים, כשעשו ניתוח כימי וארכיאולוגי של 35 כלי קיבול ששימשו לאחסון חומרי חניטה לפני כ-2,600 שנה.
על הכלים, שנמצאו בבית מלאכה לחניטה ובחדר קבורה בעיר המתים סַקַארָה שמצרים, היו כתובות הוראות שימוש (לדוגמה "חומר לראש" או "לייפוי העור") ותוויות עם שמות החומרים. אנליזה כימית חשפה את הרכב החומרים שהיו בכלים, כגון שמנים מעצים מחטניים, שעוות דבורים, אספלט מים המלח ואפילו שרף שמקורו ביערות הטרופיים של אסיה. הגילוי מקדם מאוד את הידע הקיים על תהליך החניטה המורכב, ועל קשרי הסחר שנדרשו כדי ליצור מומיות.
למחקר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3K6McQw
לקריאה נוספת (באנגלית): http://bit.ly/437Yel5
📸: TheRunoman, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מבזקי מהנשמדע יוצאים לחופשת פסח, בינתיים בואו לבקר אותנו באתר האינטרנט, שם תוכלו ליהנות משלל כתבות וחידונים לכבוד פסח.
https://davidson.weizmann.ac.il/
נחזור אחרי החג.
חג שמח לכולם 🍷
https://davidson.weizmann.ac.il/
נחזור אחרי החג.
חג שמח לכולם 🍷
הסוסים שהקדימו את רוכביהם
כשחושבים על שבטי ילידים בצפון אמריקה (אינדיאנים), סוסים נראים לנו כחלק טבעי מחייהם. אלא שהסוסים בויתו באסיה, והובאו לאמריקה עם האירופאים החל מהמאה ה-16. איך הפכו הסוסים מהר כל כך לחלק מחייהם של שבטי הילידים שחיו במישורים הגדולים של היבשת? מחקר חדש מראה שהילידים החלו לגדל סוסים, שהגיעו ממושבות אירופיות דרומה ומזרחה משם, עוד לפני שפגשו את האירופאים עצמם.
החוקרים בחנו עצמות סוסים שנמצאו במערב ארצות הברית, מקנזס ועד איידהו, ותיארכו אותם לתחילת המאה ה-17, יותר ממאה שנה לפני הגעת המתיישבים הבריטים. בדיקת DNA הראתה שהם צאצאי סוסים מספרד. ככל הנראה, הסוסים הגיעו לאזור דרך רשת מסחר של שבטים ילידיים, ממושבות ספרדיות במקסיקו ובדרום מזרח ארצות הברית. הם השתלבו במהרה בחיי השבט: לפי העצמות למדו החוקרים שבני השבטים רכבו עליהם, העניקו להם טיפול רפואי, האכילו ואף הרבו אותם. הסוסים המודרניים החיים באזורים אלו קרובים גנטית לאותם סוסים קדומים, כך שהשושלות שלהם ממשיכות עד היום.
Tom Tietz, Shutterstock 📸
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3mDxR6g
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
כשחושבים על שבטי ילידים בצפון אמריקה (אינדיאנים), סוסים נראים לנו כחלק טבעי מחייהם. אלא שהסוסים בויתו באסיה, והובאו לאמריקה עם האירופאים החל מהמאה ה-16. איך הפכו הסוסים מהר כל כך לחלק מחייהם של שבטי הילידים שחיו במישורים הגדולים של היבשת? מחקר חדש מראה שהילידים החלו לגדל סוסים, שהגיעו ממושבות אירופיות דרומה ומזרחה משם, עוד לפני שפגשו את האירופאים עצמם.
החוקרים בחנו עצמות סוסים שנמצאו במערב ארצות הברית, מקנזס ועד איידהו, ותיארכו אותם לתחילת המאה ה-17, יותר ממאה שנה לפני הגעת המתיישבים הבריטים. בדיקת DNA הראתה שהם צאצאי סוסים מספרד. ככל הנראה, הסוסים הגיעו לאזור דרך רשת מסחר של שבטים ילידיים, ממושבות ספרדיות במקסיקו ובדרום מזרח ארצות הברית. הם השתלבו במהרה בחיי השבט: לפי העצמות למדו החוקרים שבני השבטים רכבו עליהם, העניקו להם טיפול רפואי, האכילו ואף הרבו אותם. הסוסים המודרניים החיים באזורים אלו קרובים גנטית לאותם סוסים קדומים, כך שהשושלות שלהם ממשיכות עד היום.
Tom Tietz, Shutterstock 📸
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3mDxR6g
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חברת ספייס אקס דחתה ברגע האחרון את הניסוי הראשון בשיגור לחלל של סטארשיפ - החללית החדשה והענקית שלה. כשבע דקות לפני השיגור המיועד הודיעה החברה כי היא דוחה אותו ביומיים לפחות בשל תקלה באחד משסתומי הדלק בחללית. התכנון המקורי היה לשגר את החללית מבסיס החלל של החברה בטקסס על גבי טיל סופר הבי בטיסת הבכורה שלו. החללית תוכננה לבצע הקפה חלקית סביב כדור הארץ, בגובה מרבי של 250 קילומטר, ולהתרסק באופן מבוקר באוקיינוס השקט לאחר תמרון נחיתה אנכית. תוכנן גם כי טיל השיגור יצלול לים לאחר תמרון דומה לא רחוק מאתר השיגור.
בעתיד, שני המרכיבים אמורים לנחות נחיתה רכה ביבשה, ולהיות מוכנים לשימוש חוזר. השילוב של טיל חזק, חללית שיכולה לשאת מטענים גדולים ועלויות נמוכות צפוי לשנות את כללי המשחק בשיגור לחלל, ולהפוך שיגורים למסלול נמוך סביב כדור הארץ לנגישים יותר. חללית סטארשיפ נבחרה להנחתת בני אדם על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א, והיא אמורה לאפשר טיסות מאוישות גם ליעדים רחוקים יותר, כמו מאדים, ושיגור מטענים גדולים לפעילות מאוישת על הירח, על מאדים ואפילו ביעדים רחוקים יותר.
📸: SpaceX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
בעתיד, שני המרכיבים אמורים לנחות נחיתה רכה ביבשה, ולהיות מוכנים לשימוש חוזר. השילוב של טיל חזק, חללית שיכולה לשאת מטענים גדולים ועלויות נמוכות צפוי לשנות את כללי המשחק בשיגור לחלל, ולהפוך שיגורים למסלול נמוך סביב כדור הארץ לנגישים יותר. חללית סטארשיפ נבחרה להנחתת בני אדם על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א, והיא אמורה לאפשר טיסות מאוישות גם ליעדים רחוקים יותר, כמו מאדים, ושיגור מטענים גדולים לפעילות מאוישת על הירח, על מאדים ואפילו ביעדים רחוקים יותר.
📸: SpaceX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
קשר אפשרי בין רעלן מהמעיים לטרשת נפוצה
טרשת נפוצה היא מחלה כרונית שבה מערכת החיסון פועלת נגד הגוף ופוגעת בתאי העצב. ככל שהיא מתקדמת, השליטה של החולה בשרירי גופו מידרדרת. למרות התקדמות בשנים האחרונות, התהליכים המובילים להתפרצותה של המחלה עדיין אינם לגמרי ברורים. מחקר חדש מראה שייתכן כי רעלן מסוים של חיידקי מעיים ממלא כאן תפקיד מכריע.
החוקרים מצאו שחיידקיי Clostridium perfringens, שמייצרים את הרעלן epsilon toxin, או ETX, נמצאים בריכוזים גבוהים במעיים של חולי טרשת נפוצה. כדי לבדוק אם הרעלן אכן קשור למחלה, השתמשו בעכברים המפתחים תסמיני טרשת בתגובה לחומר בשם PTX, שמגביר את חדירות כלי הדם ומאפשר לתאים של מערכת החיסון להגיע למוח. כשהעכברים קיבלו ETX במקום PTX, הם פיתחו תסמינים של טרשת נפוצה ואף דימו את המחלה טוב יותר מעכברים שקיבלו PTX. עדיין נחוצים מחקרי המשך בבני אדם, אך אפשר להסיק בזהירות שלחיידקים מייצרי ETX עשויה להיות השפעה חשובה על התפתחותה של המחלה.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3A5NNkH
📸: DAVID SCHARF / SCIENCE PHOTO LIBRARY
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
טרשת נפוצה היא מחלה כרונית שבה מערכת החיסון פועלת נגד הגוף ופוגעת בתאי העצב. ככל שהיא מתקדמת, השליטה של החולה בשרירי גופו מידרדרת. למרות התקדמות בשנים האחרונות, התהליכים המובילים להתפרצותה של המחלה עדיין אינם לגמרי ברורים. מחקר חדש מראה שייתכן כי רעלן מסוים של חיידקי מעיים ממלא כאן תפקיד מכריע.
החוקרים מצאו שחיידקיי Clostridium perfringens, שמייצרים את הרעלן epsilon toxin, או ETX, נמצאים בריכוזים גבוהים במעיים של חולי טרשת נפוצה. כדי לבדוק אם הרעלן אכן קשור למחלה, השתמשו בעכברים המפתחים תסמיני טרשת בתגובה לחומר בשם PTX, שמגביר את חדירות כלי הדם ומאפשר לתאים של מערכת החיסון להגיע למוח. כשהעכברים קיבלו ETX במקום PTX, הם פיתחו תסמינים של טרשת נפוצה ואף דימו את המחלה טוב יותר מעכברים שקיבלו PTX. עדיין נחוצים מחקרי המשך בבני אדם, אך אפשר להסיק בזהירות שלחיידקים מייצרי ETX עשויה להיות השפעה חשובה על התפתחותה של המחלה.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3A5NNkH
📸: DAVID SCHARF / SCIENCE PHOTO LIBRARY
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
החיפושית ששותה מהתחת
כל צורות החיים שאנחנו מכירים זקוקות למים כדי לשרוד. רוב בעלי החיים שותים אותם דרך הפה, אך יש גם כאלה שמסוגלים לספוג אותם מהצד השני.
החיפושיות היא הסדרה הגדולה ביותר במחלקת החרקים, וחלק מחבריה מסוגלים לחיות גם באזורים יבשים במיוחד. חלקם יכולים לעבור מחזור חיים שלם בלי לשתות מים, וקולטים את המים שהם צריכים מהאוויר. חוקרים מארה"ב שחקרו את חיפושית הקמח Tenebrio molitor גילו שבתאי החלחולת (רקטום) שלה, בקצה מערכת העיכול, יש תאים שתפקידם לשאוב מים פנימה. בתאים האלה יש חלבון המשמש כמשאבה ביולוגית, ומעביר יונים של אשלגן אל האזור הסמוך לחלחולת. מים עוברים באוסמוזה (פעפוע) אל האזור העשיר ביונים. כך המים בצואת החיפושיות ממוחזרים ונספגים חזרה בגוף.
החיפושיות לא מסתפקות בכך: כשהלחות באוויר גבוהה הן פותחות את פי הטבעת כדי להחדיר אוויר לחלחולת ולספוג אל הגוף את אדי המים שבתוכו. כך הן שומרות על מאזן מים תקין – בלי טיפה של מים נוזליים!
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3AbGhF2
📸: Kenneth Veland Halberg
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
כל צורות החיים שאנחנו מכירים זקוקות למים כדי לשרוד. רוב בעלי החיים שותים אותם דרך הפה, אך יש גם כאלה שמסוגלים לספוג אותם מהצד השני.
החיפושיות היא הסדרה הגדולה ביותר במחלקת החרקים, וחלק מחבריה מסוגלים לחיות גם באזורים יבשים במיוחד. חלקם יכולים לעבור מחזור חיים שלם בלי לשתות מים, וקולטים את המים שהם צריכים מהאוויר. חוקרים מארה"ב שחקרו את חיפושית הקמח Tenebrio molitor גילו שבתאי החלחולת (רקטום) שלה, בקצה מערכת העיכול, יש תאים שתפקידם לשאוב מים פנימה. בתאים האלה יש חלבון המשמש כמשאבה ביולוגית, ומעביר יונים של אשלגן אל האזור הסמוך לחלחולת. מים עוברים באוסמוזה (פעפוע) אל האזור העשיר ביונים. כך המים בצואת החיפושיות ממוחזרים ונספגים חזרה בגוף.
החיפושיות לא מסתפקות בכך: כשהלחות באוויר גבוהה הן פותחות את פי הטבעת כדי להחדיר אוויר לחלחולת ולספוג אל הגוף את אדי המים שבתוכו. כך הן שומרות על מאזן מים תקין – בלי טיפה של מים נוזליים!
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3AbGhF2
📸: Kenneth Veland Halberg
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
כישלון בשיגור הבכורה של סטארשיפ
חברת ספייס אקס נכשלה בניסיון הראשון של שיגור החללית החדשה והענקית סטארשיפ. השיגור עצמו הושלם בהצלחה, בניסוי המלא הראשון של טיל סופר הבי. כשלוש דקות לאחר מכן, בגובה של כמה עשרות קילומטרים, ההפרדה של סטארשיפ מטיל השיגור לא בוצעה כמתוכנן, ושניהם התרסקו יחד והתפוצצו באוויר כארבע דקות אחרי השיגור. לפי התכנון הייתה החללית אמורה לבצע הקפה חלקית סביב כדור הארץ, בגובה מרבי של 250 קילומטר, ולהתרסק באופן מבוקר באוקיינוס השקט לאחר תמרון נחיתה אנכית. תוכנן גם כי טיל השיגור יצלול לים בתום תמרון דומה לא הרחק מאתר השיגור.
השילוב של טיל חזק, חללית שיכולה לשאת מטענים גדולים ועלויות נמוכות צפוי לשנות את כללי המשחק בשיגור לחלל. הסטארשיפ גם נבחרה להנחית בני אדם על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א, והיא אמורה לאפשר טיסות מאוישות גם ליעדים רחוקים יותר, כמו מאדים, ושיגור מטענים גדולים לפעילות מאוישת בירח, במאדים ואפילו ביעדים רחוקים יותר.
לכתבה באתר: https://bit.ly/41f7Uck
📸: צילום מסך מתוך השידור של ספייס אקס
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חברת ספייס אקס נכשלה בניסיון הראשון של שיגור החללית החדשה והענקית סטארשיפ. השיגור עצמו הושלם בהצלחה, בניסוי המלא הראשון של טיל סופר הבי. כשלוש דקות לאחר מכן, בגובה של כמה עשרות קילומטרים, ההפרדה של סטארשיפ מטיל השיגור לא בוצעה כמתוכנן, ושניהם התרסקו יחד והתפוצצו באוויר כארבע דקות אחרי השיגור. לפי התכנון הייתה החללית אמורה לבצע הקפה חלקית סביב כדור הארץ, בגובה מרבי של 250 קילומטר, ולהתרסק באופן מבוקר באוקיינוס השקט לאחר תמרון נחיתה אנכית. תוכנן גם כי טיל השיגור יצלול לים בתום תמרון דומה לא הרחק מאתר השיגור.
השילוב של טיל חזק, חללית שיכולה לשאת מטענים גדולים ועלויות נמוכות צפוי לשנות את כללי המשחק בשיגור לחלל. הסטארשיפ גם נבחרה להנחית בני אדם על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א, והיא אמורה לאפשר טיסות מאוישות גם ליעדים רחוקים יותר, כמו מאדים, ושיגור מטענים גדולים לפעילות מאוישת בירח, במאדים ואפילו ביעדים רחוקים יותר.
לכתבה באתר: https://bit.ly/41f7Uck
📸: צילום מסך מתוך השידור של ספייס אקס
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
להתנשק עם טי-רקס
טירנוזאורוס רקס הוא דינוזאור טורף מהתת-סדרה תרופודים, שגודלו העצום, כ-13 מטר מראש עד זנב ושישים שיניו החשופות, הפכו אותו לנער הפוסטר של עידן הדינוזאורים. אך האם הוא באמת חשף שיניים כל העת כמו התנינים, ששיניהם בולטות החוצה גם בלסתות סגורות, או שמא היו לו שפתיים שכיסו את שיניו?
מחקר חדש, שהשווה בין גודל הגולגולת ואורך השיניים של זוחלים בעלי שפתיים בימינו לאלה של תרופודים כמו טי-רקס, הראה ששיני התרופודים לא היו גדולות מדי לגודל הפה, ושבניגוד לתנינים שכבת האמייל בצד החיצוני של שיניהם אינה דקה יותר מהשכבה הפנימית המוגנת. בנוסף, השוואה אנטומית של גולגולות מאובנות של תרופודים לאלה של זוחלים בני זמננו הראתה כי מבנה הגולגולת של התרופודים דומה יותר למבנה הגולגולת של לטאות בעלות שפתיים מאשר לזה של תנינים. כך שלפי הממצאים האלה אולי מוטב שתשכחו מתיאורי הטי-רקס חושף השיניים, ותתרגלו לחשוב עליו כדינוזאור מאופק למראה - ובעל שפתיים.
למאמר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3LlaRCC
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/40Ach0p
📸: James Kuether / Science Photo Library
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
טירנוזאורוס רקס הוא דינוזאור טורף מהתת-סדרה תרופודים, שגודלו העצום, כ-13 מטר מראש עד זנב ושישים שיניו החשופות, הפכו אותו לנער הפוסטר של עידן הדינוזאורים. אך האם הוא באמת חשף שיניים כל העת כמו התנינים, ששיניהם בולטות החוצה גם בלסתות סגורות, או שמא היו לו שפתיים שכיסו את שיניו?
מחקר חדש, שהשווה בין גודל הגולגולת ואורך השיניים של זוחלים בעלי שפתיים בימינו לאלה של תרופודים כמו טי-רקס, הראה ששיני התרופודים לא היו גדולות מדי לגודל הפה, ושבניגוד לתנינים שכבת האמייל בצד החיצוני של שיניהם אינה דקה יותר מהשכבה הפנימית המוגנת. בנוסף, השוואה אנטומית של גולגולות מאובנות של תרופודים לאלה של זוחלים בני זמננו הראתה כי מבנה הגולגולת של התרופודים דומה יותר למבנה הגולגולת של לטאות בעלות שפתיים מאשר לזה של תנינים. כך שלפי הממצאים האלה אולי מוטב שתשכחו מתיאורי הטי-רקס חושף השיניים, ותתרגלו לחשוב עליו כדינוזאור מאופק למראה - ובעל שפתיים.
למאמר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3LlaRCC
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/40Ach0p
📸: James Kuether / Science Photo Library
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לראות את הלבן בעיניים
הצבע הלבן מורכב מכל הצבעים בתחום הנראה, כך שעצמים לבנים הם אלה שמפזרים את כל אורכי הגל של האור הנראה. לייצור חפצים לבנים משתמשים בחומרים המורכבים משכבות ובעלי מקדם שבירה גבוה, כלומר משפיעים מאוד על מעבר האור דרכם.
אין בנמצא חומרים רבים כאלה, ולאחרונה אסר האיחוד האירופי על שימוש בנפוץ מביניהם, טיטניום אוקסיד, במוצרי מזון. מחקר חדש, בהשתתפות חוקרים ישראלים, בחן אזורים לבנים בגופו של החסילון הפסיפי במטרה לפתח בהשראתם חומרים לבנים חדשים. נמצא שבתוך שכבת תאים דקה באזורים הלבנים של החסילון יש ננו-כדוריות רבות ודחוסות המכילות מולקולה בשם איזוקסנתופטרין. המולקולות מסודרות בצורה שמעניקה לננו-כדוריות שני מקדמי שבירה שונים, שמאפשרים פיזור גבוה של האור אפילו בשכבה דקה של חומר בעל צפיפות גבוהה.
הגילוי עשוי להוביל לפיתוח חומרים אולטרה-לבנים מלאכותיים, עשויים שכבות דקיקות ומתכלים ביולוגית. חומרים כאלה דרושים לבניית חיישנים, תאים סולריים, צגים ואף תרופות.
למחקר: https://bit.ly/3NehCHS
Nigel Downer, Science Photo Library📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הצבע הלבן מורכב מכל הצבעים בתחום הנראה, כך שעצמים לבנים הם אלה שמפזרים את כל אורכי הגל של האור הנראה. לייצור חפצים לבנים משתמשים בחומרים המורכבים משכבות ובעלי מקדם שבירה גבוה, כלומר משפיעים מאוד על מעבר האור דרכם.
אין בנמצא חומרים רבים כאלה, ולאחרונה אסר האיחוד האירופי על שימוש בנפוץ מביניהם, טיטניום אוקסיד, במוצרי מזון. מחקר חדש, בהשתתפות חוקרים ישראלים, בחן אזורים לבנים בגופו של החסילון הפסיפי במטרה לפתח בהשראתם חומרים לבנים חדשים. נמצא שבתוך שכבת תאים דקה באזורים הלבנים של החסילון יש ננו-כדוריות רבות ודחוסות המכילות מולקולה בשם איזוקסנתופטרין. המולקולות מסודרות בצורה שמעניקה לננו-כדוריות שני מקדמי שבירה שונים, שמאפשרים פיזור גבוה של האור אפילו בשכבה דקה של חומר בעל צפיפות גבוהה.
הגילוי עשוי להוביל לפיתוח חומרים אולטרה-לבנים מלאכותיים, עשויים שכבות דקיקות ומתכלים ביולוגית. חומרים כאלה דרושים לבניית חיישנים, תאים סולריים, צגים ואף תרופות.
למחקר: https://bit.ly/3NehCHS
Nigel Downer, Science Photo Library📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הפטרייה שמשחירה את העיר
תושבים במדינת טנסי בארה"ב טוענים, "תעשיית הוויסקי עושה לנו שחור בעיניים". בתביעה שהגישו נגד המחוז הם טוענים כי "פטריית הוויסקי", שמקורה במחסני יישון הוויסקי של חברת ג'ק דניאלס, מכסה את בתיהם, שלטי הדרכים, המכוניות והעצים בשכבה שחורה.
בזמן היישון בחביות, משתחררים לאוויר אדי אלכוהול דרך נקבוביות העץ, ומהם הפטרייה ניזונה. חוקרים סבורים כי בלילה תאי הפטרייה חשופים לטמפרטורה נמוכה ואוויר לח. הטל הנוצר על המשטחים סופג את אדי האתנול שבאוויר ומרכז אותם. האתנול מגרה את נבגי הפטרייה להתעורר לחיים, ומשמש כחומר מזין. הוא אף גורם לפטרייה לייצר חלבונים שמסייעים לה לשרוד כשהטמפרטורות עולות במהלך היום. בבוקר, כשהשמש מחממת את המשטחים, האתנול מתאדה, תאי הפטרייה מתייבשים וחוזרים למצב רדום, וחוזר חלילה. כיום לא ידוע על סכנות לבריאות מחשיפה לפטרייה. חברת ג'ק דניאלס מסרבת לקחת אחריות על נזקי הרכוש והסיפור כנראה לא ייגמר כאן, כל עוד שגשוג הפטרייה מונע למעשה מאינטרסים כלכליים של תעשייה רבת עוצמה. לכתבה באתר: https://bit.ly/3HiZ0Cv
📸: Mark Connelly, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
תושבים במדינת טנסי בארה"ב טוענים, "תעשיית הוויסקי עושה לנו שחור בעיניים". בתביעה שהגישו נגד המחוז הם טוענים כי "פטריית הוויסקי", שמקורה במחסני יישון הוויסקי של חברת ג'ק דניאלס, מכסה את בתיהם, שלטי הדרכים, המכוניות והעצים בשכבה שחורה.
בזמן היישון בחביות, משתחררים לאוויר אדי אלכוהול דרך נקבוביות העץ, ומהם הפטרייה ניזונה. חוקרים סבורים כי בלילה תאי הפטרייה חשופים לטמפרטורה נמוכה ואוויר לח. הטל הנוצר על המשטחים סופג את אדי האתנול שבאוויר ומרכז אותם. האתנול מגרה את נבגי הפטרייה להתעורר לחיים, ומשמש כחומר מזין. הוא אף גורם לפטרייה לייצר חלבונים שמסייעים לה לשרוד כשהטמפרטורות עולות במהלך היום. בבוקר, כשהשמש מחממת את המשטחים, האתנול מתאדה, תאי הפטרייה מתייבשים וחוזרים למצב רדום, וחוזר חלילה. כיום לא ידוע על סכנות לבריאות מחשיפה לפטרייה. חברת ג'ק דניאלס מסרבת לקחת אחריות על נזקי הרכוש והסיפור כנראה לא ייגמר כאן, כל עוד שגשוג הפטרייה מונע למעשה מאינטרסים כלכליים של תעשייה רבת עוצמה. לכתבה באתר: https://bit.ly/3HiZ0Cv
📸: Mark Connelly, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
איך דגים מנווטים?
במחקר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון ומצרפת גילו תאי עצב במוחם של דגי זהב (Carassius auratus) שמגיבים למרחק בין הדג לגבול מסוים, וכך מסייעים לו להתמצא במרחב.
החוקרים החדירו אלקטרודות למוח הדג, תיעדו במכשיר הקלטה זעיר את פעילות תאי העצב שלו וצילמו אותו שוחה. הם גילו תאי עצב שפעילותם נחלשת ככל שהדג מתרחק ממשטח כלשהו, כמו קרקעית האקווריום, פני המים, הקירות או מדף שהוכנס לאקווריום. תאים כאלה, החיוניים לניווט ולהתמצאות במרחב, זוהו בעבר אצל יונקים, ציפורים וכעת גם דגים. החוקרים סבורים שבניגוד ליונקים, תאי העצב החדשים שגילו מושפעים גם מכיוון השחייה של הדג ולא רק מהמרחק שלו מהמשטח, אולם נחוצים ניסויים נוספים לבדיקת העניין.
המחקר שופך אור על דרכי הניווט של דגים, ומראה שהשיטה שבה משתמשים יונקים וציפורים נכונה גם לדגים, הקבוצה הגדולה ביותר של בעלי חוליות.
למחקר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3Ho7los
📸: Lear Cohen, CC-BY 4.0
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
במחקר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון ומצרפת גילו תאי עצב במוחם של דגי זהב (Carassius auratus) שמגיבים למרחק בין הדג לגבול מסוים, וכך מסייעים לו להתמצא במרחב.
החוקרים החדירו אלקטרודות למוח הדג, תיעדו במכשיר הקלטה זעיר את פעילות תאי העצב שלו וצילמו אותו שוחה. הם גילו תאי עצב שפעילותם נחלשת ככל שהדג מתרחק ממשטח כלשהו, כמו קרקעית האקווריום, פני המים, הקירות או מדף שהוכנס לאקווריום. תאים כאלה, החיוניים לניווט ולהתמצאות במרחב, זוהו בעבר אצל יונקים, ציפורים וכעת גם דגים. החוקרים סבורים שבניגוד ליונקים, תאי העצב החדשים שגילו מושפעים גם מכיוון השחייה של הדג ולא רק מהמרחק שלו מהמשטח, אולם נחוצים ניסויים נוספים לבדיקת העניין.
המחקר שופך אור על דרכי הניווט של דגים, ומראה שהשיטה שבה משתמשים יונקים וציפורים נכונה גם לדגים, הקבוצה הגדולה ביותר של בעלי חוליות.
למחקר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3Ho7los
📸: Lear Cohen, CC-BY 4.0
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מטאור ישראלי בשמי נאס"א
חוקר ישראלי יקבל היום את אחד העיטורים הגבוהים של סוכנות החלל האמריקאית על הישגיו במחקר ובפיתוח משימות חלל. ד"ר אליעד פרץ, בן 40, מדען משימות ומכשירים ראשי בחטיבה לחקר השמש במרכז גודרד של סוכנות החלל בוושינגטון, יקבל את מדליית סוכנות החלל על הישגים יוצאי דופן (NASA Exceptional Achievement Medal), בזכות שורה ארוכה של פיתוחים ומשימות חלל. בין השאר הוא יקבל את העיטור על פיתוח מכ"ם לייזר לחלליות שמיועדות לנחות על הירח שלנו ועל טיטאן, ירחו הגדול של שבתאי; פיתוח כלים לחקר כוכבי לכת במערכות שמש רחוקות ופעילות הכוכבים שלהן; פיתוח משימה לחקר חגורות הקרינה של כדור הארץ; ופיתוח שיטה להגדלת כושר ההפרדה של טלסקופים קרקעיים. "הפרס הוא מבחינתי ציון דרך משמעותי במסלול יוצא הדופן שזימנו לי החיים", אמר פרץ לאתר מכון דוידסון, "ומהווה אינדיקציה מהותית לחשיבות ואיכות משימות החלל והמחקר המדעי שאני מוביל".
לכתבה באתר: https://bit.ly/3HuC0k9
📸: אליעד פרץ. צילום: NASA
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חוקר ישראלי יקבל היום את אחד העיטורים הגבוהים של סוכנות החלל האמריקאית על הישגיו במחקר ובפיתוח משימות חלל. ד"ר אליעד פרץ, בן 40, מדען משימות ומכשירים ראשי בחטיבה לחקר השמש במרכז גודרד של סוכנות החלל בוושינגטון, יקבל את מדליית סוכנות החלל על הישגים יוצאי דופן (NASA Exceptional Achievement Medal), בזכות שורה ארוכה של פיתוחים ומשימות חלל. בין השאר הוא יקבל את העיטור על פיתוח מכ"ם לייזר לחלליות שמיועדות לנחות על הירח שלנו ועל טיטאן, ירחו הגדול של שבתאי; פיתוח כלים לחקר כוכבי לכת במערכות שמש רחוקות ופעילות הכוכבים שלהן; פיתוח משימה לחקר חגורות הקרינה של כדור הארץ; ופיתוח שיטה להגדלת כושר ההפרדה של טלסקופים קרקעיים. "הפרס הוא מבחינתי ציון דרך משמעותי במסלול יוצא הדופן שזימנו לי החיים", אמר פרץ לאתר מכון דוידסון, "ומהווה אינדיקציה מהותית לחשיבות ואיכות משימות החלל והמחקר המדעי שאני מוביל".
לכתבה באתר: https://bit.ly/3HuC0k9
📸: אליעד פרץ. צילום: NASA
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada