כימיה בניחוח בינה מלאכותית
חוקרים מארצות הברית פיתחו מערכת מבוססת בינה מלאכותית שמנבאת מה יהיה ריחו של חומר מסוים על פי הרכבו הכימי. החוקרים, בהובלת צוות ממעבדות גוגל, אימנו את המערכת כשהציגו לה חומרי ריח עם התיאור המתאים להם מתוך מאגר של 55 ריחות. לאחר שלמדה לזהות קשרים כימיים מסוימים עם הריחות שלהם, הציגו לה כ-5000 חומרים שהיא לא הכירה, והראו שהיא אכן מצליחה לבחור את התיאור לריחותיהם ברמה קרובה מאוד ליכולותיו של בודק אנושי. בשלב הבא החוקרים רוצים להבין בעזרת המערכת כיצד חומרים עם ריחות מסוימים מגיבים זה עם זה ליצירת חומר עם ריח אחר. על אף ההתקדמות המרשימה זו צפויה להיות משימה מורכבת במיוחד – ערבוב של מאה חומרים בשילובים שונים יכול להניב 17 טריליון אפשרויות, הרבה מעבר לכמות המידע שמחשב יכול לנתח.
למאמר המלא: https://bit.ly/3Zednjr
🎨: Ilonka K-Art, , Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חוקרים מארצות הברית פיתחו מערכת מבוססת בינה מלאכותית שמנבאת מה יהיה ריחו של חומר מסוים על פי הרכבו הכימי. החוקרים, בהובלת צוות ממעבדות גוגל, אימנו את המערכת כשהציגו לה חומרי ריח עם התיאור המתאים להם מתוך מאגר של 55 ריחות. לאחר שלמדה לזהות קשרים כימיים מסוימים עם הריחות שלהם, הציגו לה כ-5000 חומרים שהיא לא הכירה, והראו שהיא אכן מצליחה לבחור את התיאור לריחותיהם ברמה קרובה מאוד ליכולותיו של בודק אנושי. בשלב הבא החוקרים רוצים להבין בעזרת המערכת כיצד חומרים עם ריחות מסוימים מגיבים זה עם זה ליצירת חומר עם ריח אחר. על אף ההתקדמות המרשימה זו צפויה להיות משימה מורכבת במיוחד – ערבוב של מאה חומרים בשילובים שונים יכול להניב 17 טריליון אפשרויות, הרבה מעבר לכמות המידע שמחשב יכול לנתח.
למאמר המלא: https://bit.ly/3Zednjr
🎨: Ilonka K-Art, , Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הנפשת עכבישים וכלי אוכל מחושמלים: איג נובל 2023
ביום חמישי האחרון הוענק לראשונה, בפעם ה-33, פרס איג נובל הנכסף. הפרס ההיתולי מוענק לחוקרים שתוצאות מחקריהם או המצאותיהם "גורמות לאנשים לצחוק ואז לחשוב". הזוכים מקבלים את הפרסים מידיהם של חתני וכלות פרס נובל האמיתי, בטקס שכולו מתנהל ברוח שטות.
בין הזוכים השנה אפשר למצוא גיאולוג שהסביר למה חוקרים מלקקים סלעים: מתברר שכך ניתן להבחין בחומרים שקשה לראות כשהסלעים יבשים. גם הטעם, לפעמים, עוזר. זוכה אחר המציא אסלה חכמה שמנטרת את בריאות המשתמשים בה, וגם מצלמת אותם לזיהוי על פי "טביעת פי טבעת".
בתחום הספרות זכו חוקרים שבדקו את תופעת הז'מה וו (jamais vu, "מעולם לא נראה"), שבה מרגישים שמשהו שמכירים הוא חדש, או לא אמיתי. הם גילו שקל לעורר את התחושה הלא נעימה הזו: כל מה שצריך הוא לכתוב מילה מוכרת שוב, ושוב, ושוב, עד שהיא מאבדת כל משמעות.
חתנים וכלות נוספים הנפישו גופות של עכבישים מתים, ספרו שיערות באפים של גופות, גרמו לאנשים להסתכל למעלה, ועוד ועוד.
תוכלו לקרוא על כל המחקרים הזוכים באתר שלנו: https://bit.ly/3sRwsf0
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
ביום חמישי האחרון הוענק לראשונה, בפעם ה-33, פרס איג נובל הנכסף. הפרס ההיתולי מוענק לחוקרים שתוצאות מחקריהם או המצאותיהם "גורמות לאנשים לצחוק ואז לחשוב". הזוכים מקבלים את הפרסים מידיהם של חתני וכלות פרס נובל האמיתי, בטקס שכולו מתנהל ברוח שטות.
בין הזוכים השנה אפשר למצוא גיאולוג שהסביר למה חוקרים מלקקים סלעים: מתברר שכך ניתן להבחין בחומרים שקשה לראות כשהסלעים יבשים. גם הטעם, לפעמים, עוזר. זוכה אחר המציא אסלה חכמה שמנטרת את בריאות המשתמשים בה, וגם מצלמת אותם לזיהוי על פי "טביעת פי טבעת".
בתחום הספרות זכו חוקרים שבדקו את תופעת הז'מה וו (jamais vu, "מעולם לא נראה"), שבה מרגישים שמשהו שמכירים הוא חדש, או לא אמיתי. הם גילו שקל לעורר את התחושה הלא נעימה הזו: כל מה שצריך הוא לכתוב מילה מוכרת שוב, ושוב, ושוב, עד שהיא מאבדת כל משמעות.
חתנים וכלות נוספים הנפישו גופות של עכבישים מתים, ספרו שיערות באפים של גופות, גרמו לאנשים להסתכל למעלה, ועוד ועוד.
תוכלו לקרוא על כל המחקרים הזוכים באתר שלנו: https://bit.ly/3sRwsf0
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חזירים רדיואקטיביים: לא רק בגלל צ'רנוביל
בדיקות שנעשו לחזירי בר (Sus scrofa) בדרום-מזרח גרמניה מצאו בגופם כמות מסוכנת של האיזוטופ הרדיואקטיבי צזיום 137. עד כה שיערו שמקורו באסון הגרעיני שאירע בצ'רנוביל ב-1986. אך בעוד שהרדיואקטיביות של בעלי חיים אחרים דעכה, לא כך קרה אצל החזירים. התופעה מכונה "פרדוקס חזירי הבר".
מחקר חדש פתר את התעלומה. החוקרים מדדו את תכולת הצזיום ב-48 דגימות בשר חזיר בר מבוואריה, ומצאו בהן לצד האיזוטופ שמקורו בצ'רנוביל גם צזיום 135, היציב הרבה יותר, שמקורו בנשורת גרעינית שנותרה מניסויים שנעשו באמצע המאה ה-20. חישוב היחס בין שני האיזוטופים העלה כי ניסויים גרעיניים תרמו תרומה משמעותית של 68-10 אחוז לרדיואקטיביות הגבוהה של החזירים.
החזירים אוגרים צזיום יותר מבעלי חיים אחרים בשל חיבתם לפטריות שגדלות מתחת לאדמה וסופחות את האיזוטופ המזהם מהקרקע. כך, עשרות שנים אחרי שהזיהום נוצר, עדיין יש סיכון משמעותי לפגיעה בשרשרת המזון ולהשפעה על הטבע והאדם. בהחלט חומר למחשבה בתקופה שיש בה עניין רב בהפקת אנרגיה גרעינית.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/44ShUt2
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
בדיקות שנעשו לחזירי בר (Sus scrofa) בדרום-מזרח גרמניה מצאו בגופם כמות מסוכנת של האיזוטופ הרדיואקטיבי צזיום 137. עד כה שיערו שמקורו באסון הגרעיני שאירע בצ'רנוביל ב-1986. אך בעוד שהרדיואקטיביות של בעלי חיים אחרים דעכה, לא כך קרה אצל החזירים. התופעה מכונה "פרדוקס חזירי הבר".
מחקר חדש פתר את התעלומה. החוקרים מדדו את תכולת הצזיום ב-48 דגימות בשר חזיר בר מבוואריה, ומצאו בהן לצד האיזוטופ שמקורו בצ'רנוביל גם צזיום 135, היציב הרבה יותר, שמקורו בנשורת גרעינית שנותרה מניסויים שנעשו באמצע המאה ה-20. חישוב היחס בין שני האיזוטופים העלה כי ניסויים גרעיניים תרמו תרומה משמעותית של 68-10 אחוז לרדיואקטיביות הגבוהה של החזירים.
החזירים אוגרים צזיום יותר מבעלי חיים אחרים בשל חיבתם לפטריות שגדלות מתחת לאדמה וסופחות את האיזוטופ המזהם מהקרקע. כך, עשרות שנים אחרי שהזיהום נוצר, עדיין יש סיכון משמעותי לפגיעה בשרשרת המזון ולהשפעה על הטבע והאדם. בהחלט חומר למחשבה בתקופה שיש בה עניין רב בהפקת אנרגיה גרעינית.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/44ShUt2
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פטרוזאור, לפני שלמד לעוף
כשהדינוזאורים הגדולים הסתובבו על הקרקע, עפו באוויר מעליהם הפטרוזאורים - זוחלים מעופפים, שעפו עם כנפי עור. מאובן שנמצא בברזיל, ותואר במאמר שפורסם לאחרונה, חושף פרטים חדשים על אבותיהם של הפטרוזאורים והאבולוציה שלהם. בעל החיים, שחי לפני כ-230 מיליון שנה, לא ידע לעוף, אך היו לו ידיים מותאמות לטיפוס – וגם מקור.
המין החדש, ונטורפטור גאסני (Venetoraptor gassenae), היה קטן למדי, משקלו בין ארבעה לשמונה קילוגרם. היו לו אצבעות ארוכות ומצוידות בטפרים גדולים ומעוקלים, ומקור גדול, מחודד וחסר שיניים, ממש כמו מקור של ציפורים.
המאפיינים הייחודיים של הוונטורפטור מראים שהשונות בקבוצה שקדמה לפטרוזאורים הייתה גדולה משחשבנו בעבר. הקבוצה הזו הכילה מינים עם התאמות ספציפיות לסביבה שלהם ולאורח חייהם, שהיו בעלי צורות גוף ותכונות ייחודיות. זה מאתגר את התפיסה שרווחה לפני כן, לפיה "צורות מוקדמות יותר היו פשוטות יותר, ונידונו להיכחד כדי לפנות מקום לדינוזאורים ולפטרוזאורים המפותחים יותר", אמר רודריגו מולר, שהוביל את המחקר.
לכתבה באתר: https://bit.ly/48oK4yy
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
כשהדינוזאורים הגדולים הסתובבו על הקרקע, עפו באוויר מעליהם הפטרוזאורים - זוחלים מעופפים, שעפו עם כנפי עור. מאובן שנמצא בברזיל, ותואר במאמר שפורסם לאחרונה, חושף פרטים חדשים על אבותיהם של הפטרוזאורים והאבולוציה שלהם. בעל החיים, שחי לפני כ-230 מיליון שנה, לא ידע לעוף, אך היו לו ידיים מותאמות לטיפוס – וגם מקור.
המין החדש, ונטורפטור גאסני (Venetoraptor gassenae), היה קטן למדי, משקלו בין ארבעה לשמונה קילוגרם. היו לו אצבעות ארוכות ומצוידות בטפרים גדולים ומעוקלים, ומקור גדול, מחודד וחסר שיניים, ממש כמו מקור של ציפורים.
המאפיינים הייחודיים של הוונטורפטור מראים שהשונות בקבוצה שקדמה לפטרוזאורים הייתה גדולה משחשבנו בעבר. הקבוצה הזו הכילה מינים עם התאמות ספציפיות לסביבה שלהם ולאורח חייהם, שהיו בעלי צורות גוף ותכונות ייחודיות. זה מאתגר את התפיסה שרווחה לפני כן, לפיה "צורות מוקדמות יותר היו פשוטות יותר, ונידונו להיכחד כדי לפנות מקום לדינוזאורים ולפטרוזאורים המפותחים יותר", אמר רודריגו מולר, שהוביל את המחקר.
לכתבה באתר: https://bit.ly/48oK4yy
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הצ'ופצ'יק של הגנום
פרויקט הגנום האנושי הושלם ב-2003, אך אי אפשר לומר שבסיומו ידענו את כל הרצף התורשתי שלנו. נותר כרומוזום אחד שקשה מאוד לקבוע את סדר מקטעיו – כרומוזום המין הזכרי, שנקרא Y. הכרומוזום הזעיר מורכב מהרבה רצפים חוזרים, שקשה להבין מהו הסדר הנכון שלהם. דמיינו הרכבת פאזל שרוב חלקיו דומים. עקב הקושי הזה, ומיעוט הגנים בו, שיערו שהוא מורכב ברובו מחומר גנטי לא חשוב.
שני מאמרים שפורסמו בכתב העת Nature, שמים סוף לקשיים הללו ומפרסמים את הרצף המלא של כרומוזום Y. בראשון נמצא שיש בו 62,460,029 זוגות בסיסים, פוענח הסדר של הרצפים החוזרים והתגלו רצפים שלא היו ידועים עד כה. במחקר השני ריצפו כרומוזומי Y של 43 גברים ממגוון תרבויות וגזעים. להפתעת החוקרים נמצאו פערים גדולים בגודל הכרומוזום ובמספר העותקים של חלק מהגנים שבו. המידע הזה פותח פתח לחקר ההבדלים בכרומוזום המין הזכרי של גברים שונים והקשר שלהם לפוריות, למחלות תורשתיות ועוד. שני המחקרים תורמים להבנת תפקודו של כרומוזום Y.
למאמר הראשון (באנגלית): https://bit.ly/3sYpIMy
למאמר השני (באנגלית): https://bit.ly/45Y8GwK
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פרויקט הגנום האנושי הושלם ב-2003, אך אי אפשר לומר שבסיומו ידענו את כל הרצף התורשתי שלנו. נותר כרומוזום אחד שקשה מאוד לקבוע את סדר מקטעיו – כרומוזום המין הזכרי, שנקרא Y. הכרומוזום הזעיר מורכב מהרבה רצפים חוזרים, שקשה להבין מהו הסדר הנכון שלהם. דמיינו הרכבת פאזל שרוב חלקיו דומים. עקב הקושי הזה, ומיעוט הגנים בו, שיערו שהוא מורכב ברובו מחומר גנטי לא חשוב.
שני מאמרים שפורסמו בכתב העת Nature, שמים סוף לקשיים הללו ומפרסמים את הרצף המלא של כרומוזום Y. בראשון נמצא שיש בו 62,460,029 זוגות בסיסים, פוענח הסדר של הרצפים החוזרים והתגלו רצפים שלא היו ידועים עד כה. במחקר השני ריצפו כרומוזומי Y של 43 גברים ממגוון תרבויות וגזעים. להפתעת החוקרים נמצאו פערים גדולים בגודל הכרומוזום ובמספר העותקים של חלק מהגנים שבו. המידע הזה פותח פתח לחקר ההבדלים בכרומוזום המין הזכרי של גברים שונים והקשר שלהם לפוריות, למחלות תורשתיות ועוד. שני המחקרים תורמים להבנת תפקודו של כרומוזום Y.
למאמר הראשון (באנגלית): https://bit.ly/3sYpIMy
למאמר השני (באנגלית): https://bit.ly/45Y8GwK
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לרגל אחרי סוסי הבר
מדענים שעקבו בעזרת רחפנים אחרי קבוצה של יותר מ-270 סוסי פז'בלסקי (Przewalski), חשפו את המורכבות הרב-שכבתית של החברה שלהם, הכוללת קבוצות רבייה דינמיות בתוך העדר הגדול.
העדר של סוסי הבר מורכב מקבוצות רבייה המורכבות מזכר אחד וכמה נקבות. בשל גודלו של העדר קשה לעקוב אחר השינויים המתרחשים בקבוצות ויחסי הגומלין ביניהן. כעת, בעזרת רחפנים, הצליחו החוקרים לתעד את ההתנהגות החברתית בעדר, שנחקר כבר למעלה מעשרים שנה. הצילומים הראו שהקבוצות נעות כמקשה אחת, כשהוותיקות והמבוססות ביותר נעו במרכז העדר ואילו הצעירים הרווקים היו בשוליו. קבוצות שחלקו קרבה גנטית זו עם זו נטו להימצא בשכנות, אף שזה העלה את הסיכוי שנקבה תעבור בין קבוצות קרובות גנטית. הבנת דפוסי ההתנהגות החברתית של הסוסים אפשרה גם לנבא זיווגים עתידיים שנצפו כשנתיים אחרי הצילומים.
המחקר מראה איך רחפנים יכולים לסייע לנו ללמוד על התנהגות חברתית והרגלי רבייה של בעלי חיים שעד כה היה קשה לעקוב אחריהם וכך לסייע לשימור מינים בסכנת הכחדה.
למאמר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/45ZxaWc
Katalin Ozogány :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מדענים שעקבו בעזרת רחפנים אחרי קבוצה של יותר מ-270 סוסי פז'בלסקי (Przewalski), חשפו את המורכבות הרב-שכבתית של החברה שלהם, הכוללת קבוצות רבייה דינמיות בתוך העדר הגדול.
העדר של סוסי הבר מורכב מקבוצות רבייה המורכבות מזכר אחד וכמה נקבות. בשל גודלו של העדר קשה לעקוב אחר השינויים המתרחשים בקבוצות ויחסי הגומלין ביניהן. כעת, בעזרת רחפנים, הצליחו החוקרים לתעד את ההתנהגות החברתית בעדר, שנחקר כבר למעלה מעשרים שנה. הצילומים הראו שהקבוצות נעות כמקשה אחת, כשהוותיקות והמבוססות ביותר נעו במרכז העדר ואילו הצעירים הרווקים היו בשוליו. קבוצות שחלקו קרבה גנטית זו עם זו נטו להימצא בשכנות, אף שזה העלה את הסיכוי שנקבה תעבור בין קבוצות קרובות גנטית. הבנת דפוסי ההתנהגות החברתית של הסוסים אפשרה גם לנבא זיווגים עתידיים שנצפו כשנתיים אחרי הצילומים.
המחקר מראה איך רחפנים יכולים לסייע לנו ללמוד על התנהגות חברתית והרגלי רבייה של בעלי חיים שעד כה היה קשה לעקוב אחריהם וכך לסייע לשימור מינים בסכנת הכחדה.
למאמר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/45ZxaWc
Katalin Ozogány :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
"זיהוי פלילי" של בעלי חיים
כדי לשמור על אוכלוסיות החיות בעולם עלינו לדעת, בין השאר, איפה הן חיות. כיום הדרכים להעריך תפוצה של בעלי חיים דורשות שימוש במצלמות יקרות, שמחמיצות חיות קטנות רבות, או נטילת דגימות DNA מהסביבה בשיטות מסורבלות שדורשות כלים מתאימים, זמן רב, התמקצעות ומיומנות.
לאחרונה הצליחו חוקרים לאסוף DNA סביבתי כזה בקלות, במהירות, בפשטות ובזול. הם עשו זאת בעזרת מטוש פשוט, כמו בבדיקות קורונה, שבו לקחו דגימות מעלים ביערות אוגנדה. ניתוח הדגימות חשף חומר גנטי ממגוון גדול של חיות: עופות, עכברים, פילים, צפרדע אחת, ואפילו דג, שכנראה נטרף בידי עוף.
בזכות פשטותה של השיטה, החוקרים מקווים ליזום פעילויות ציבוריות של איסוף DNA סביבתי, בשיתוף בתי ספר למשל. כך חובבי מדע יוכלו לעזור למדענים להעריך את התפוצה של בעלי חיים בבתי גידול נוספים, ולהילחם יחדיו בפגיעה במגוון הביולוגי בעקבות פעילות האדם.
📸 © HIOH / Andreas Sachse
לקריאה נוספת (באנגלית):https://bit.ly/46rxi0x
למחקר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3rywcBi
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
כדי לשמור על אוכלוסיות החיות בעולם עלינו לדעת, בין השאר, איפה הן חיות. כיום הדרכים להעריך תפוצה של בעלי חיים דורשות שימוש במצלמות יקרות, שמחמיצות חיות קטנות רבות, או נטילת דגימות DNA מהסביבה בשיטות מסורבלות שדורשות כלים מתאימים, זמן רב, התמקצעות ומיומנות.
לאחרונה הצליחו חוקרים לאסוף DNA סביבתי כזה בקלות, במהירות, בפשטות ובזול. הם עשו זאת בעזרת מטוש פשוט, כמו בבדיקות קורונה, שבו לקחו דגימות מעלים ביערות אוגנדה. ניתוח הדגימות חשף חומר גנטי ממגוון גדול של חיות: עופות, עכברים, פילים, צפרדע אחת, ואפילו דג, שכנראה נטרף בידי עוף.
בזכות פשטותה של השיטה, החוקרים מקווים ליזום פעילויות ציבוריות של איסוף DNA סביבתי, בשיתוף בתי ספר למשל. כך חובבי מדע יוכלו לעזור למדענים להעריך את התפוצה של בעלי חיים בבתי גידול נוספים, ולהילחם יחדיו בפגיעה במגוון הביולוגי בעקבות פעילות האדם.
📸 © HIOH / Andreas Sachse
לקריאה נוספת (באנגלית):https://bit.ly/46rxi0x
למחקר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3rywcBi
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
אלוף העולם בפתיחת פה
מי הנחש שיכול לפתוח את פיו הכי רחב ולבלוע את הטרף הגדול ביותר?
מחקר חדש מראה שאם מחשבים את רוחב הפה יחסית לגודל הנחש, התשובה המפתיעה היא נחש הביצים גאנס (Dasypeltis gansi), נחש רזה באורך מטר שחי באפריקה.
חוקר מארצות הברית מדד לאיזה רוחב יכול הפה של נחש הביצים להיפתח, והשווה אותו לנחש אחר, מהמין Pantherophis alleghaniensis. אצל נחשים, עצם הלסת התחתונה מורכבת משתי עצמות נפרדות שביניהן רקמת חיבור, באזור שאצלנו הוא הסנטר. החוקר הכניס גלילים בגודל משתנה לפה של נחשים מורדמים, וגילה שנחש הביצים יכול למתוח את רקמת החיבור הזו, ואת העור שסביבה, בצורה יוצאת דופן. כך הוא יכול להגדיל את רוחב הפה ב-50 אחוז, יותר מכל נחש אחר שנבדק, כולל נחשי הפיתון הגדולים.
כמשתמע משמו, נחש הביצים אוכל כמעט רק ביצים. הפה הרחב שלו מותאם לזה ומאפשר לו לבלוע אותן שלמות. לאחר הבליעה הוא שובר את הביצה בעזרת חוליות עמוד השדרה שלו, ומקיא החוצה את הקליפה.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/467lfWC
לקריאה נוספת (באנגלית): https://bit.ly/3t2fkmU
📸: Bruce Jayne
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מי הנחש שיכול לפתוח את פיו הכי רחב ולבלוע את הטרף הגדול ביותר?
מחקר חדש מראה שאם מחשבים את רוחב הפה יחסית לגודל הנחש, התשובה המפתיעה היא נחש הביצים גאנס (Dasypeltis gansi), נחש רזה באורך מטר שחי באפריקה.
חוקר מארצות הברית מדד לאיזה רוחב יכול הפה של נחש הביצים להיפתח, והשווה אותו לנחש אחר, מהמין Pantherophis alleghaniensis. אצל נחשים, עצם הלסת התחתונה מורכבת משתי עצמות נפרדות שביניהן רקמת חיבור, באזור שאצלנו הוא הסנטר. החוקר הכניס גלילים בגודל משתנה לפה של נחשים מורדמים, וגילה שנחש הביצים יכול למתוח את רקמת החיבור הזו, ואת העור שסביבה, בצורה יוצאת דופן. כך הוא יכול להגדיל את רוחב הפה ב-50 אחוז, יותר מכל נחש אחר שנבדק, כולל נחשי הפיתון הגדולים.
כמשתמע משמו, נחש הביצים אוכל כמעט רק ביצים. הפה הרחב שלו מותאם לזה ומאפשר לו לבלוע אותן שלמות. לאחר הבליעה הוא שובר את הביצה בעזרת חוליות עמוד השדרה שלו, ומקיא החוצה את הקליפה.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/467lfWC
לקריאה נוספת (באנגלית): https://bit.ly/3t2fkmU
📸: Bruce Jayne
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חשמל מחיידקים
משחר התרבות האנושית, בני האדם נעזרו בחיידקים לייצור מזון, ולאחרונה גם למדנו לסנתז בעזרתם תרופות וחומרי טעם. במקביל נעשים מאמצים לפתח דרכים להשתמש בהם גם כמקור אנרגיה. אחת הדרכים לעשות את זה היא לנצל חיידקים שמייצרים חשמל באופן טבעי, בעזרת מערכת העברת אלקטרונים שנקראת EET.
הבעיה היא שקשה מאוד לעבוד עם החיידקים האלה. למשל, למין Shewanella oneidensis יש מערכת EET יעילה להפליא, אך הוא צורך מזון ספציפי מאוד, שמקשה לגדל אותו באופן תעשייתי. לעומת זאת, לחיידק E.coli אין מערכת כזאת, אך קל מאוד לעבוד איתו והוא שימש ביותר מחקרים מכל אורגניזם אחר. במחקר שהתפרסם לאחרונה, שילבו חוקרים משווייץ ב-DNA של E.coli גֵנים של מערכת ה-EET. כשגידלו את החיידקים המהונדסים במצע של שפכים תעשייתיים של מבשלת בירה, הצליחו להפיק העברת אלקטרונים בקצב גבוה כפליים מהחיידק המהונדס הטוב ביותר שקדם לו עד כה. בנוסף, החיידקים גם פירקו את השפכים המזוהמים.
התגלית החדשה סוללת את הדרך לטכנולוגיות חדשניות של ייצור חשמל ביולוגי בקנה מידה רחב.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3PtMu6y
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
משחר התרבות האנושית, בני האדם נעזרו בחיידקים לייצור מזון, ולאחרונה גם למדנו לסנתז בעזרתם תרופות וחומרי טעם. במקביל נעשים מאמצים לפתח דרכים להשתמש בהם גם כמקור אנרגיה. אחת הדרכים לעשות את זה היא לנצל חיידקים שמייצרים חשמל באופן טבעי, בעזרת מערכת העברת אלקטרונים שנקראת EET.
הבעיה היא שקשה מאוד לעבוד עם החיידקים האלה. למשל, למין Shewanella oneidensis יש מערכת EET יעילה להפליא, אך הוא צורך מזון ספציפי מאוד, שמקשה לגדל אותו באופן תעשייתי. לעומת זאת, לחיידק E.coli אין מערכת כזאת, אך קל מאוד לעבוד איתו והוא שימש ביותר מחקרים מכל אורגניזם אחר. במחקר שהתפרסם לאחרונה, שילבו חוקרים משווייץ ב-DNA של E.coli גֵנים של מערכת ה-EET. כשגידלו את החיידקים המהונדסים במצע של שפכים תעשייתיים של מבשלת בירה, הצליחו להפיק העברת אלקטרונים בקצב גבוה כפליים מהחיידק המהונדס הטוב ביותר שקדם לו עד כה. בנוסף, החיידקים גם פירקו את השפכים המזוהמים.
התגלית החדשה סוללת את הדרך לטכנולוגיות חדשניות של ייצור חשמל ביולוגי בקנה מידה רחב.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3PtMu6y
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
נובל ברפואה למפתחי חיסוני ה-mRNA
פרס נובל ברפואה יוענק השנה לקתלין קריקו (Karikó) ולדרו וייסמן (Weissman) מאוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית על המחקרים שהובילו לפיתוח של חיסוני mRNA, שהיו הבסיס לחיסוני הקורונה.
בעוד החיסונים ה"קלאסיים" מבוססים על הזרקת נגיפים, חיידקים או חלקים שלהם, בחיסון mRNA מזריקים לגוף רק את מולקולת ה-RNA שליח, או mRNA, עותק של ה-DNA שעל פיו מייצרים התאים את החלבונים. כשה-mRNA המוזרק, שיוצר בהנדסה גנטית, חודר לתאים, הם מייצרים את החלבונים הדרושים. אבל mRNA הוא חומר מאוד לא יציב, המתפרק בקלות וגם מפעיל מנגנוני הגנה של הגוף נגדו. במחקרים משותפים מצאו וייסמן וקריקו שיטות לייצב את מולקולת ה-mRNA המהונדסת, כך שהיא שורדת מספיק זמן, וגורמת לגוף לייצר את החלבון הנגיפי בכמות מספקת כדי לייצר נגדו תגובה חיסונית יעילה. במחקרים משותפים משנת 2005 ואילך הראו השניים את יעילות השיטה, ובמקביל לעבודות של חוקרים אחרים הם סללו את הדרך לייצור המוני ומהיר של החיסונים שאיפשרו לנו לצאת ממגפת הקורונה.
לכתבה באתר: https://bit.ly/45uhnhn
🎨: Nobelprize.org
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פרס נובל ברפואה יוענק השנה לקתלין קריקו (Karikó) ולדרו וייסמן (Weissman) מאוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית על המחקרים שהובילו לפיתוח של חיסוני mRNA, שהיו הבסיס לחיסוני הקורונה.
בעוד החיסונים ה"קלאסיים" מבוססים על הזרקת נגיפים, חיידקים או חלקים שלהם, בחיסון mRNA מזריקים לגוף רק את מולקולת ה-RNA שליח, או mRNA, עותק של ה-DNA שעל פיו מייצרים התאים את החלבונים. כשה-mRNA המוזרק, שיוצר בהנדסה גנטית, חודר לתאים, הם מייצרים את החלבונים הדרושים. אבל mRNA הוא חומר מאוד לא יציב, המתפרק בקלות וגם מפעיל מנגנוני הגנה של הגוף נגדו. במחקרים משותפים מצאו וייסמן וקריקו שיטות לייצב את מולקולת ה-mRNA המהונדסת, כך שהיא שורדת מספיק זמן, וגורמת לגוף לייצר את החלבון הנגיפי בכמות מספקת כדי לייצר נגדו תגובה חיסונית יעילה. במחקרים משותפים משנת 2005 ואילך הראו השניים את יעילות השיטה, ובמקביל לעבודות של חוקרים אחרים הם סללו את הדרך לייצור המוני ומהיר של החיסונים שאיפשרו לנו לצאת ממגפת הקורונה.
לכתבה באתר: https://bit.ly/45uhnhn
🎨: Nobelprize.org
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פרס נובל בפיזיקה למפתחי הלייזרים הסופר-מהירים
פרס נובל בפיזיקה יוענק השנה לשלושה מהחוקרים שתרמו לפיתוח שיטות לייצור הבזקי אור קצרים במיוחד, בטווח של אטו-שניות, או מיליארדית של מיליארדית השנייה: פייר אגוסטיני (Agostini) מארצות הברית, פרנץ קראוס (Krausz) מגרמניה, ואן ל'הוליייר (L’Huillier) משוודיה.
ייצור הבזקי לייזר כה קצרים נחשב בלתי אפשרי זמן רב, עד לגילוי של תופעה בשם הרמוניות גבוהות. ב-1987 ל'הולייר הראתה כי תגובה של לייזר עם גז אציל מאפשרת הרמוניות גבוהות שיוצרות הבזקים קצרים כאלה. בשנת 2001 אגוסטיני וקראוס היו הראשונים שייצרו בפועל הבזקים כה קצרים.
הבזקי האור הקצרצרים מאפשרים למדוד ולחקור תהליכים כמו תנועה של אלקטרונים בתוך מולקולות, שינוי המטען החשמלי של חומרים, תופעות קוונטיות ועוד. לתהליכים אלו יש השפעה עצומה בכל תחומי החיים, כמו מביולוגיה ורפואה ועד זכרונות מחשב וייצור אנרגיה סולרית.
🎨: Nobelprize.org
לכתבה באתר: https://bit.ly/3rFOuAE
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פרס נובל בפיזיקה יוענק השנה לשלושה מהחוקרים שתרמו לפיתוח שיטות לייצור הבזקי אור קצרים במיוחד, בטווח של אטו-שניות, או מיליארדית של מיליארדית השנייה: פייר אגוסטיני (Agostini) מארצות הברית, פרנץ קראוס (Krausz) מגרמניה, ואן ל'הוליייר (L’Huillier) משוודיה.
ייצור הבזקי לייזר כה קצרים נחשב בלתי אפשרי זמן רב, עד לגילוי של תופעה בשם הרמוניות גבוהות. ב-1987 ל'הולייר הראתה כי תגובה של לייזר עם גז אציל מאפשרת הרמוניות גבוהות שיוצרות הבזקים קצרים כאלה. בשנת 2001 אגוסטיני וקראוס היו הראשונים שייצרו בפועל הבזקים כה קצרים.
הבזקי האור הקצרצרים מאפשרים למדוד ולחקור תהליכים כמו תנועה של אלקטרונים בתוך מולקולות, שינוי המטען החשמלי של חומרים, תופעות קוונטיות ועוד. לתהליכים אלו יש השפעה עצומה בכל תחומי החיים, כמו מביולוגיה ורפואה ועד זכרונות מחשב וייצור אנרגיה סולרית.
🎨: Nobelprize.org
לכתבה באתר: https://bit.ly/3rFOuAE
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פרס נובל בכימיה למפתחי הנקודות הקוונטיות
פרס נובל בכימיה יוענק השנה לשלושה ממפתחי ההתקנים הזעירים המכונים נקודות קוונטיות (Quantum dots). הפרס יוענק למונג'י בוונדי (Bawendi) מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בארצות הברית, ללואיס ברוס (Brus) מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ולאלכסיי אקימוב (Ekimov), כימאי רוסי העובד כעת בחברת תרופות בארצות הברית.
נקודות קוונטיות הם ננו-חלקיקים, כלומר גבישים זעירים של חומר, המתפקדים כמוליכים למחצה, כלומר משנים את המוליכות החשמלית בתנאים מסוימים. ניתן לשלוט בתכונות האלקטרוניות והאופטיות של הנקודות הקוונטיות, וכך להתאים אותן למגוון עצום של שימושים, ברכיבים אלקטרוניים, בתאים סולריים, במיקרוסקופים, בלייזרים, בהתקני תאורה ועוד. כבר כיום נעשה בהן שימוש בדימות רפואי ובטלוויזיות חדשניות, ויש המשתמשים בנקודות קוונטיות גם לצורך מעקב "חי" אחר מולקולות ותאים בתנועתם, ואף להובלה של תרופות לאתרי יעד בגוף.
לכתבה באתר: https://bit.ly/46e0VTf
🎨: Nobelprize.org
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פרס נובל בכימיה יוענק השנה לשלושה ממפתחי ההתקנים הזעירים המכונים נקודות קוונטיות (Quantum dots). הפרס יוענק למונג'י בוונדי (Bawendi) מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בארצות הברית, ללואיס ברוס (Brus) מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ולאלכסיי אקימוב (Ekimov), כימאי רוסי העובד כעת בחברת תרופות בארצות הברית.
נקודות קוונטיות הם ננו-חלקיקים, כלומר גבישים זעירים של חומר, המתפקדים כמוליכים למחצה, כלומר משנים את המוליכות החשמלית בתנאים מסוימים. ניתן לשלוט בתכונות האלקטרוניות והאופטיות של הנקודות הקוונטיות, וכך להתאים אותן למגוון עצום של שימושים, ברכיבים אלקטרוניים, בתאים סולריים, במיקרוסקופים, בלייזרים, בהתקני תאורה ועוד. כבר כיום נעשה בהן שימוש בדימות רפואי ובטלוויזיות חדשניות, ויש המשתמשים בנקודות קוונטיות גם לצורך מעקב "חי" אחר מולקולות ותאים בתנועתם, ואף להובלה של תרופות לאתרי יעד בגוף.
לכתבה באתר: https://bit.ly/46e0VTf
🎨: Nobelprize.org
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
נתיב הבריחה של היתושים
מדוע כל כך קשה לחבוט ביתושים מציקים? במחקר חדש, חוקרים מהולנד מציעים הסבר פשוט. הם השתמשו בכמה סוגי מחבטים כדי לנסות להרוג יתושים, ותיעדו את תנועתם במצלמות. כך הצליחו לאמוד את זרמי האוויר הנוצרים בעקבות תנועת המחבט ואת תנועת החרקים העוקצניים עצמם. מכך הסיקו שתנועת המחבט, או היד שלנו, יוצרת זרמי אוויר שמאפשרים ליתושים לזהות שעצם מסוכן מתקרב לעברם, ולראיה: היתושים הצליחו להתחמק גם כשהניסוי נערך בחושך מוחלט. נראה כי כשהיתושים חשים במחבט הנע לעברם, הם מטים את גופם לזווית שתאפשר להם להינשא על זרמי האוויר הלאה מהמחבט.
לא הכול פועל לטובת היתושים. לפי החוקרים, מחבטים מחוררים, שהאוויר עובר דרכם, יוצרים זרמי אוויר הרבה יותר חלשים, וכך מעלים את הסיכוי לפגוע בחרק החמקמק. המחקר עשוי לעזור ביצירת מלכודות יתושים יעילות יותר - יעד חיוני באזורים שבהם נפוצות מחלות שמועברות בידי יתושים.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/48wWFjD
לקריאה בהרחבה: https://bit.ly/3ZMcf6Y
🎨: Alphavector, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מדוע כל כך קשה לחבוט ביתושים מציקים? במחקר חדש, חוקרים מהולנד מציעים הסבר פשוט. הם השתמשו בכמה סוגי מחבטים כדי לנסות להרוג יתושים, ותיעדו את תנועתם במצלמות. כך הצליחו לאמוד את זרמי האוויר הנוצרים בעקבות תנועת המחבט ואת תנועת החרקים העוקצניים עצמם. מכך הסיקו שתנועת המחבט, או היד שלנו, יוצרת זרמי אוויר שמאפשרים ליתושים לזהות שעצם מסוכן מתקרב לעברם, ולראיה: היתושים הצליחו להתחמק גם כשהניסוי נערך בחושך מוחלט. נראה כי כשהיתושים חשים במחבט הנע לעברם, הם מטים את גופם לזווית שתאפשר להם להינשא על זרמי האוויר הלאה מהמחבט.
לא הכול פועל לטובת היתושים. לפי החוקרים, מחבטים מחוררים, שהאוויר עובר דרכם, יוצרים זרמי אוויר הרבה יותר חלשים, וכך מעלים את הסיכוי לפגוע בחרק החמקמק. המחקר עשוי לעזור ביצירת מלכודות יתושים יעילות יותר - יעד חיוני באזורים שבהם נפוצות מחלות שמועברות בידי יתושים.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/48wWFjD
לקריאה בהרחבה: https://bit.ly/3ZMcf6Y
🎨: Alphavector, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
צוואר הבקבוק של האנושות
חוקרים מסין בחנו את ה-DNA של 3,154 אנשים מחמישים אוכלוסיות מודרניות, בניסיון לשחזר את גודל האוכלוסייה בימים עברו. הם התחקו אחר מוטציות שמשותפות רק לחלק מהאוכלוסיות, ופיתחו מודלים סטטיסטיים שמחשבים מה היה צריך לקרות בעבר כדי לקבל את הנתונים שאנחנו רואים כיום. לטענתם, המודלים מצביעים על צוואר בקבוק במהלך האבולוציה האנושית: לפני 930 אלף שנים, האוכלוסייה שממנה יתפתח בעתיד המין שלנו איבדה תוך זמן קצר יותר מ-98 אחוזים מאנשיה. לפני המשבר היא מנתה כמאה אלף אנשים, אך לאחריו, ובמשך יותר ממאה אלף שנים, המספר הממוצע עמד על 1,280 בלבד. החוקרים משערים שהגורם לכך הוא שינוי אקלימי, שכלל התקררות, ירידת פני הים ובצורות נרחבות.
חוקרים אחרים מטילים ספק אם מודלים סטטיסטיים אכן יכולים לשחזר את גודל האוכלוסייה האנושית בעבר, ולכן גם אינם ממהרים לאמץ את מסקנות המחקר. מחקרי DNA נוספים, ואולי גם חקר מאובנים, יידרשו כדי להכריע את המחלוקת.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3RTrjxx
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חוקרים מסין בחנו את ה-DNA של 3,154 אנשים מחמישים אוכלוסיות מודרניות, בניסיון לשחזר את גודל האוכלוסייה בימים עברו. הם התחקו אחר מוטציות שמשותפות רק לחלק מהאוכלוסיות, ופיתחו מודלים סטטיסטיים שמחשבים מה היה צריך לקרות בעבר כדי לקבל את הנתונים שאנחנו רואים כיום. לטענתם, המודלים מצביעים על צוואר בקבוק במהלך האבולוציה האנושית: לפני 930 אלף שנים, האוכלוסייה שממנה יתפתח בעתיד המין שלנו איבדה תוך זמן קצר יותר מ-98 אחוזים מאנשיה. לפני המשבר היא מנתה כמאה אלף אנשים, אך לאחריו, ובמשך יותר ממאה אלף שנים, המספר הממוצע עמד על 1,280 בלבד. החוקרים משערים שהגורם לכך הוא שינוי אקלימי, שכלל התקררות, ירידת פני הים ובצורות נרחבות.
חוקרים אחרים מטילים ספק אם מודלים סטטיסטיים אכן יכולים לשחזר את גודל האוכלוסייה האנושית בעבר, ולכן גם אינם ממהרים לאמץ את מסקנות המחקר. מחקרי DNA נוספים, ואולי גם חקר מאובנים, יידרשו כדי להכריע את המחלוקת.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3RTrjxx
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
יד ביונית "עתידנית" - כבר היום
ידה של אישה שוודית בת 50 נכרתה מתחת למרפק. חוקרים חיברו יד תותבת באופן ישיר לעצמות, לשרירים ולתאי העצב של זרועה, וכך היד הפכה לחלק בלתי נפרד מגופה.
יש לפחות שני יתרונות לטכניקה שבה המפתחים השתמשו. ראשית, כשהיד התותבת מחוברת לעצם, לא צריך להפעיל לחץ חיצוני כדי לחבר אותה לגדם. כך היד גורמת פחות כאב לאורך זמן, ונוח יותר להשתמש בה. שנית, החיבור בין היד התותבת למערכת העצבים מאפשר מעבר דו-כיווני של מידע: מידע מגיע מהמוח אל היד ומשמש להפעלתה, ומידע מגיע מהיד אל המוח וכך הנבדקת מרגישה שהיא נוגעת בעצמים שבהם היד התותבת נגעה. החיבור היה תת-עורי, ולכן המידע עבר בצורה איכותית ויציבה.
המטופלת משתמשת ביד התותבת כבר שלוש שנים. האותות שמגיעים מהמוח לאלקטרודות מאפשרים לה לשלוט בכל אצבע בנפרד, בהצלחה של 95 אחוזים. היא מבצעת מטלות יומיומיות רבות, למשל אריזת מזוודה ובישול, חווה משמעותית פחות כאב מבעבר, ומדווחת על שיפור ניכר ברמת חייה.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3MqhcfZ
📸: Ortiz-Catalan et al., Sci. Rob., 2023
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
ידה של אישה שוודית בת 50 נכרתה מתחת למרפק. חוקרים חיברו יד תותבת באופן ישיר לעצמות, לשרירים ולתאי העצב של זרועה, וכך היד הפכה לחלק בלתי נפרד מגופה.
יש לפחות שני יתרונות לטכניקה שבה המפתחים השתמשו. ראשית, כשהיד התותבת מחוברת לעצם, לא צריך להפעיל לחץ חיצוני כדי לחבר אותה לגדם. כך היד גורמת פחות כאב לאורך זמן, ונוח יותר להשתמש בה. שנית, החיבור בין היד התותבת למערכת העצבים מאפשר מעבר דו-כיווני של מידע: מידע מגיע מהמוח אל היד ומשמש להפעלתה, ומידע מגיע מהיד אל המוח וכך הנבדקת מרגישה שהיא נוגעת בעצמים שבהם היד התותבת נגעה. החיבור היה תת-עורי, ולכן המידע עבר בצורה איכותית ויציבה.
המטופלת משתמשת ביד התותבת כבר שלוש שנים. האותות שמגיעים מהמוח לאלקטרודות מאפשרים לה לשלוט בכל אצבע בנפרד, בהצלחה של 95 אחוזים. היא מבצעת מטלות יומיומיות רבות, למשל אריזת מזוודה ובישול, חווה משמעותית פחות כאב מבעבר, ומדווחת על שיפור ניכר ברמת חייה.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3MqhcfZ
📸: Ortiz-Catalan et al., Sci. Rob., 2023
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הכדורים הקדומים שסותתו במכוון
באתרים רבים מתקופת האבן, לצד כלים כמו סכינים, נמצאים גם כדורי אבן קטנים, בקוטר כמה סנטימטרים. לא ברור למה הם נועדו, והיו ששיערו שהם תוצרי לוואי בתהליך היצירה של כלים אחרים. בתל עוּבֵּדִיָה שליד הכנרת נמצאו כמה מאות כדורים כאלו. הם תוארכו ל-1.4 מיליון שנים לפני זמננו, ונוצרו כנראה על ידי בני המין הומו ארקטוס. במאמר חדש, חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטאות בספרד בחנו 150 מהם, ומסקנתם: תהיה אשר תהיה מטרת הכדורים, מי שיצר אותם עשה זאת בכוונה.
החוקרים סרקו את האבנים בסריקת תלת ממד, ומדדו את הזוויות על הפיאות של הכדורים ואת הסימנים שעליהן. כך הצליחו לשחזר כיצד יצרו אותם. הם גילו שהכדורים נושאים סימנים לסיתות מכוון: היוצרים הסירו עוד ועוד חומר מפני השטח של האבנים, בנקודות המדויקות שנדרשו כדי להפוך אותן לעגולות יותר. מדוע רצו תושבי תל עובדיה ליצור כדורים מושלמים? עדיין איננו יודעים. אך האבנים המסותתות מראות את היכולות והיצירתיות של האנשים הקדומים.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3sneTDQ
לכתבה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/475Qyle
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
באתרים רבים מתקופת האבן, לצד כלים כמו סכינים, נמצאים גם כדורי אבן קטנים, בקוטר כמה סנטימטרים. לא ברור למה הם נועדו, והיו ששיערו שהם תוצרי לוואי בתהליך היצירה של כלים אחרים. בתל עוּבֵּדִיָה שליד הכנרת נמצאו כמה מאות כדורים כאלו. הם תוארכו ל-1.4 מיליון שנים לפני זמננו, ונוצרו כנראה על ידי בני המין הומו ארקטוס. במאמר חדש, חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטאות בספרד בחנו 150 מהם, ומסקנתם: תהיה אשר תהיה מטרת הכדורים, מי שיצר אותם עשה זאת בכוונה.
החוקרים סרקו את האבנים בסריקת תלת ממד, ומדדו את הזוויות על הפיאות של הכדורים ואת הסימנים שעליהן. כך הצליחו לשחזר כיצד יצרו אותם. הם גילו שהכדורים נושאים סימנים לסיתות מכוון: היוצרים הסירו עוד ועוד חומר מפני השטח של האבנים, בנקודות המדויקות שנדרשו כדי להפוך אותן לעגולות יותר. מדוע רצו תושבי תל עובדיה ליצור כדורים מושלמים? עדיין איננו יודעים. אך האבנים המסותתות מראות את היכולות והיצירתיות של האנשים הקדומים.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3sneTDQ
לכתבה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/475Qyle
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הפרחים שרדו כשרוב הדינוזאורים נכחדו
לפני 66 מיליון שנה פגע אסטרואיד בכדור הארץ, והוביל לשריפות ענק, גשם חומצי, וענן של אבק ואפר שכיסה את השמש במשך חודשים. 75% מהמינים שחיו אז בכדור הארץ נכחדו. אבל דווקא הפרחים העדינים, כך עולה ממחקר חדש, הראו יכולת מפתיעה לשרוד את האסון.
החוקרים בנו את עץ המשפחה של הצמחים הפורחים, וחישבו בעזרתו את שיעור ההכחדה של מינים ושל קבוצות גדולות יותר, כגון משפחות ושושלות שלמות. הם מצאו שפגיעת האסטרואיד גרמה להכחדה של מינים רבים, אבל קצב ההכחדה של השושלות כמעט ולא השתנה במהלך התקופה הזו. כלומר, בעוד מינים מסוימים נכחדו, מינים מאותה משפחה במקום אחר שרדו. ואמנם, המשפחות של רבים מהצמחים הפורחים שאנחנו מכירים כיום, מסחלבים ועד לתפוח אדמה, הופיעו לפני ההכחדה הגדולה ושרדו אותה.
איך הצליחו הפרחים במקום בו רוב הדינוזאורים נכשלו? החוקרים מעריכים שהיכולת שלהם להסתגל לתנאים משתנים עזרה להם. למשל, פרחים רבים מואבקים על ידי חרקים וחלקם יכולים להיעזר במקרה הצורך גם ברוח.
למאמר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3QMeQe4
📸 : Peter Etchells, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לפני 66 מיליון שנה פגע אסטרואיד בכדור הארץ, והוביל לשריפות ענק, גשם חומצי, וענן של אבק ואפר שכיסה את השמש במשך חודשים. 75% מהמינים שחיו אז בכדור הארץ נכחדו. אבל דווקא הפרחים העדינים, כך עולה ממחקר חדש, הראו יכולת מפתיעה לשרוד את האסון.
החוקרים בנו את עץ המשפחה של הצמחים הפורחים, וחישבו בעזרתו את שיעור ההכחדה של מינים ושל קבוצות גדולות יותר, כגון משפחות ושושלות שלמות. הם מצאו שפגיעת האסטרואיד גרמה להכחדה של מינים רבים, אבל קצב ההכחדה של השושלות כמעט ולא השתנה במהלך התקופה הזו. כלומר, בעוד מינים מסוימים נכחדו, מינים מאותה משפחה במקום אחר שרדו. ואמנם, המשפחות של רבים מהצמחים הפורחים שאנחנו מכירים כיום, מסחלבים ועד לתפוח אדמה, הופיעו לפני ההכחדה הגדולה ושרדו אותה.
איך הצליחו הפרחים במקום בו רוב הדינוזאורים נכשלו? החוקרים מעריכים שהיכולת שלהם להסתגל לתנאים משתנים עזרה להם. למשל, פרחים רבים מואבקים על ידי חרקים וחלקם יכולים להיעזר במקרה הצורך גם ברוח.
למאמר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3QMeQe4
📸 : Peter Etchells, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האדם המודרני שבתוך הניאנדרטל
לפני כ-70 אלף שנה יצאה מאפריקה קבוצה של בני המין שלנו, הומו ספיינס, והתפשטה ברחבי העולם. מחקרים גנטיים מראים שכל האנשים הלא-אפריקאים החיים כיום הם צאצאי הקבוצה הזו. באסיה ובאירופה הם פגשו מיני אדם אחרים, הניאנדרטלים, הדניסובים ועוד. DNA ממאובנים הראה שניאנדרטלים והומו ספיינס העמידו צאצאים יחדיו, ומעט DNA ניאנדרטלי נמצא גם כיום בתאיהם של כל מי שאינו אפריקאי.
אלא שמחקר חדש, בו בחנו החוקרים 180 איש מאוכלוסיות אפריקאיות שונות, הראה שגם אצל האפריקאים יש רצפי DNA שזהים לרצפי הניאנדרטלים. החוקרים גילו שרוב הרצפים הללו היו במקורם גנים של הומו ספיינס, שנכנסו לגנום הניאנדרטלי. זה מתאים למחקרים קודמים, שמצאו שניאנדרטלים שחיו לפני יותר מ-120 אלף שנים נשאו DNA של הומו ספיינס. איך הוא הגיע לשם? החוקרים משערים שקבוצה של בני המין שלנו יצאה מאפריקה והעמידה צאצאים עם ניאנדרטלים, כבר לפני כ-250 אלף שנים. הם לא השאירו אחריהם צאצאים שחיים כיום, אך אפשר לשחזר כמה מרצפי ה-DNA שלהם, שהעבירו לניאנדרטלים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3Syy5t6
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לפני כ-70 אלף שנה יצאה מאפריקה קבוצה של בני המין שלנו, הומו ספיינס, והתפשטה ברחבי העולם. מחקרים גנטיים מראים שכל האנשים הלא-אפריקאים החיים כיום הם צאצאי הקבוצה הזו. באסיה ובאירופה הם פגשו מיני אדם אחרים, הניאנדרטלים, הדניסובים ועוד. DNA ממאובנים הראה שניאנדרטלים והומו ספיינס העמידו צאצאים יחדיו, ומעט DNA ניאנדרטלי נמצא גם כיום בתאיהם של כל מי שאינו אפריקאי.
אלא שמחקר חדש, בו בחנו החוקרים 180 איש מאוכלוסיות אפריקאיות שונות, הראה שגם אצל האפריקאים יש רצפי DNA שזהים לרצפי הניאנדרטלים. החוקרים גילו שרוב הרצפים הללו היו במקורם גנים של הומו ספיינס, שנכנסו לגנום הניאנדרטלי. זה מתאים למחקרים קודמים, שמצאו שניאנדרטלים שחיו לפני יותר מ-120 אלף שנים נשאו DNA של הומו ספיינס. איך הוא הגיע לשם? החוקרים משערים שקבוצה של בני המין שלנו יצאה מאפריקה והעמידה צאצאים עם ניאנדרטלים, כבר לפני כ-250 אלף שנים. הם לא השאירו אחריהם צאצאים שחיים כיום, אך אפשר לשחזר כמה מרצפי ה-DNA שלהם, שהעבירו לניאנדרטלים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3Syy5t6
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
קטן כמו לווייתן
צוות חוקרים בינלאומי גילה מאובן של מין בלתי מוכר עד כה של לווייתן, שחי לפני 40 מיליון שנה בים הקדום שכיסה את מצרים של היום. הם קראו לו תותצטוס ראיינסיס (Tutcetus rayanensis), על שם המלך תות ענח' אמון.
תותצטוס הוא המין הקטן ביותר, ובין העתיקים ביותר, שהתגלה עד כה במשפחת הבזילוזאורידים (Basilosaurid) – הלווייתנים הראשונים שהיו ימיים לחלוטין. המאובן כלל עצמות ראש: גולגולת, לסת, שיניים, עצם הלשון וחוליית צוואר. החוקרים מעריכים שתותצטוס היה כמעט בוגר, אורכו היה כ-2.5 מטרים והוא שקל כ-187 קילוגרם. ניתוח העצמות העיד שתוחלת חייו הייתה קצרה מזו של לווייתנים בני זמננו.
"האבולוציה של הלווייתנים מחיות יבשה ליצורים ימיים מגלמת את ההרפתקנות המופלאה של מסע החיים. תותצטוס הוא גילוי יוצא דופן שמתעד את אחד השלבים הראשונים של המעבר לאורח חיים ימי מלא", אמר השאם סאלם (sallam), מוביל המחקר.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3PyH7mv
לריאיון עם החוקר (באנגלית): https://bit.ly/48uB1fI
📸: Hesham Sallam - Mansoura University Vertebrate Paleontology Center
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
צוות חוקרים בינלאומי גילה מאובן של מין בלתי מוכר עד כה של לווייתן, שחי לפני 40 מיליון שנה בים הקדום שכיסה את מצרים של היום. הם קראו לו תותצטוס ראיינסיס (Tutcetus rayanensis), על שם המלך תות ענח' אמון.
תותצטוס הוא המין הקטן ביותר, ובין העתיקים ביותר, שהתגלה עד כה במשפחת הבזילוזאורידים (Basilosaurid) – הלווייתנים הראשונים שהיו ימיים לחלוטין. המאובן כלל עצמות ראש: גולגולת, לסת, שיניים, עצם הלשון וחוליית צוואר. החוקרים מעריכים שתותצטוס היה כמעט בוגר, אורכו היה כ-2.5 מטרים והוא שקל כ-187 קילוגרם. ניתוח העצמות העיד שתוחלת חייו הייתה קצרה מזו של לווייתנים בני זמננו.
"האבולוציה של הלווייתנים מחיות יבשה ליצורים ימיים מגלמת את ההרפתקנות המופלאה של מסע החיים. תותצטוס הוא גילוי יוצא דופן שמתעד את אחד השלבים הראשונים של המעבר לאורח חיים ימי מלא", אמר השאם סאלם (sallam), מוביל המחקר.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3PyH7mv
לריאיון עם החוקר (באנגלית): https://bit.ly/48uB1fI
📸: Hesham Sallam - Mansoura University Vertebrate Paleontology Center
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
ללמוד בלי מוח
מדוזת הקופסה הקריבית (Tripedalia cystophora) חיה בסבך שורשי המנגרובים הצומחים באזורים טרופיים. במקום מוח יש לה ארבעה מרכזי חישה נפרדים, שבכל אחד מהם שש עיניים וכאלף תאי עצב. מערכת הראייה הפשוטה הזו מספיקה לה כדי לנווט את דרכה בין השורשים. חוקרים משווייץ ומספרד החליטו לבדוק איך המדוזות מצליחות לנווט אפילו במים עכורים, כשהניגודיות בין השורשים למים נמוכה.
החוקרים צפו ב-12 מדוזות ששחו במכלים עגולים. על הקירות של חלקם נצבעו פסים שחורים על רקע לבן, ועל קירות האחרים פסים אפורים, שייצגו ניגודיות נמוכה יותר. נמצא שמדוזות ששחו במכל עם הפסים השחורים לא התנגשו כלל בקירותיו. אלה ששחו במכל עם הפסים האפורים התנגשו בקירות בתחילה, אך כעבור כמה דקות למדו לתמרן טוב יותר, ולהימנע מהתנגשויות. זו הראיה הראשונה לכך שמדוזות מסוגלות ללמוד, בלי מוח.
חוקרים הצליחו בעבר להראות למידה דומה גם אצל שושנות ים, קרובות משפחה של המדוזות, כך שייתכן שהיכולת הזו משותפת לכל המינים במשפחת הצורבים.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3u3tK6L
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מדוזת הקופסה הקריבית (Tripedalia cystophora) חיה בסבך שורשי המנגרובים הצומחים באזורים טרופיים. במקום מוח יש לה ארבעה מרכזי חישה נפרדים, שבכל אחד מהם שש עיניים וכאלף תאי עצב. מערכת הראייה הפשוטה הזו מספיקה לה כדי לנווט את דרכה בין השורשים. חוקרים משווייץ ומספרד החליטו לבדוק איך המדוזות מצליחות לנווט אפילו במים עכורים, כשהניגודיות בין השורשים למים נמוכה.
החוקרים צפו ב-12 מדוזות ששחו במכלים עגולים. על הקירות של חלקם נצבעו פסים שחורים על רקע לבן, ועל קירות האחרים פסים אפורים, שייצגו ניגודיות נמוכה יותר. נמצא שמדוזות ששחו במכל עם הפסים השחורים לא התנגשו כלל בקירותיו. אלה ששחו במכל עם הפסים האפורים התנגשו בקירות בתחילה, אך כעבור כמה דקות למדו לתמרן טוב יותר, ולהימנע מהתנגשויות. זו הראיה הראשונה לכך שמדוזות מסוגלות ללמוד, בלי מוח.
חוקרים הצליחו בעבר להראות למידה דומה גם אצל שושנות ים, קרובות משפחה של המדוזות, כך שייתכן שהיכולת הזו משותפת לכל המינים במשפחת הצורבים.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3u3tK6L
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada