מה על תנאי בזה

דוד מבקר את אלה שמייחלים לשותפות איתם

אניגם מייחל לשותפות עם הערבים.
במצב הנוכחי היום לא מאמין שנצליח לייצר שותפות אמת

הספרים של יאיר גולן נראים כולם כאלה כריכה רכה, ידיעות ספרים סטייל. איזו דלות מחשבה.
השווה לביבי והספרים העבים והכהים שמעלים אבק מאחוריו.

מה אתה רוצה, הוא רק השתחרר מצה"ל לפני רגע

שלוש מחשבות על פוליטיקה וחברה שלא נותנות מנוח:

.

א. כולנו, כל היהודים, מימין ומשמאל בנינו את כל הפוליטיקה שלנו, במיוחד בעשור האחרון אבל בעצם מהקמת המדינה - על ההנחה שהערבים לא באמת משתתפים בתהליך הדמוקרטי.
אז הפתעה: הם כן.

מטריד לחשוב שכולם בנו על משהו שקלירלי אין סיבה שיחזיק מעמד, ועכשיו כשהוא קרס להם מול הפרצוף לא מסיקים מסקנות אלא מנסים להחזיר את הגלגל אחורה. הרי הנסיונות של הליכוד לבטל את הבחירות בטענה למעורבות של קטאר (סליחה אבל מי מנהל לכם את הקמפיין?) לא יחזירו את השד הזה לבקבוק. כח שניטל סידי ההמון - לא משנה באיזו מניפולציה - כמעט אף פעם לא יוחזר אחורה (ע"ע האביב הערבי).
לענ"ד מוטב לא לרקוד לצלילי החליל של אוריך אלא להפנים את המצב ומהר, ולהפסיק את המחנאות הפלגנית לפני שיהיה מאוחר מדי.

ב. אני הולך ומשתכנע שגולדקנופף שימש כאיד הלאומי כשאמר 'למי רע פה?'.
חוץ מאנשי העוטף והצפון שחייהם הורעו לאין ערוך, המילואימניקים שחייהם הונחו בצד בלי תאריך תפוגה, והתעשיות והתחומים העסקיים שנפגעים מהבידוד הבינלאומי המתגלגל - לרוב המדינה המלחמה לא באמת הפריעה. קצת טילים לא נעים, כמה לילות בלי שינה, אבל בגדול חייהם לא השתנו.
זה ההסבר הכי סביר בעיני לשינוי המועט כל כך בדפוסי הצבעה ואפילו בהתארגנות פוליטית.

וואי הייתי צריך ללכת ושכחתי מה השלישי

ועכשיו המחשבה על מה רציתי לומר היא זאת שלא נותנת לי מנוח 🥲

אני מלמד בשבוע הבא (קורס קריאות טקסטים) על הכתות ואנחנו נתחיל מהטקסט הגדול של יוספוס שמתאר את שלוש הכתות בזמנו ובעיקר את האיסיים.
אז יצא לי בימים האחרונים לקרוא כל מיני דברים על יוספוס ושמתי לב בפעם הראשונה למשהו מאוד מעניין: כידוע באחרית חייו הוא התאמץ מאוד לנקות את עצמו מהאשמה בבגידה, והטריגר המרכזי לזה הוא דווקא לא הקנאים שהאשימו אותו אלא ספר של יוסטוס מטבריה, שאבד ואין לנו אותו כיום, שהיה המנהיג של המורדים בטבריה ולמעשה נכנע לרומאים הרבה לפני יוספוס. יוסף המשיך לנהל את הלחימה ברומאים במגדל הסמוכה ואחר כך ביודפת עוד זמן ארוך לפני שנכנע, הימר על חייו כשניבא לאספסיאנוס שייעשה קיסר, היה שבוי בתנאים גרועים תקופה לא קצרה אבל בסוף ההימור השתלם והוא זכה להציל את משפחתו וחלק נכסיו ולהתחיל חיים חדשים ברומא.
ומה שמתי לב? הוא בשום מקום לא מאשים את יוסטוס בבגידה - לכאורה יוסטוס הוא הסיבה הראשונית שבגללה בכלל הוא הואשם בבגידה. את כל האנרגיות השליליות הוא מפנה אל יוחנן מגוש חלב ולקנאים בכלל, ומאשים אותם בשריפת האסמים ובהרס ירושלים, באשמתם החורבן והכשלון, חוזר היכולת לצאת עם פשרה מכובדת ולהציל את המקדש וכן הלאה.

וזה נורא מעניין לאור אירועי זמננו, כי ברגע שאתה באמת בוגד, למשל אוריך, אז אתה ישר מאשים את כולם שהם באמת הבוגדים ואתה בסדר גמור. ודווקא סוג הטענה של: "תראו, היו דברים קשים והחלטות קשות לקבל, אני לא בטוח שעשיתי הכל מיטבי אבל באמת השתדלתי, הייתם עושים במצבים הקשים שאני עמדתי מולם" וכיוצא בזה - אלה טענות שטוען נפתלי בנט בקמפיין הפרלמנטים שלו. כלומר כשמאשימים מישהו בבגידה כשהוא בבירור לא בוגד ככה הוא עונה.
שאדם הוא בבירור כן בוגד הוא כבר חצה את הקווים והוא רק מאשים את כולם ומצטדק הצטדקויות גמורות

זה לא מספיק ברור אז אחדד: אני לא מתכוון להתמקד באירועי זמננו אלא לחדד את אופי התגובה של יוספוס ליוסטוס - שהפתיעה אותי. ובעיניי מחזקת את האמינות של יוספוס

אם הייתי רוצה לעשות מתקפות פוליטיות - יש מספיק יוחנן מגוש חלב לכולם

יוספוס - שכנראה גם שנא אותו אישית וגם קינא בו - מתאר אותו בתור קיצוני פופוליסט שקרן ומעודד אלימות ושטחיות, שלא מסוגל לקבל החלטה אחת שלא תשרת את קידומו-שלו בעיני תומכיו, וכך מוביל את כולם לאבדון

בנט גנב קולות. זה חמור אבל כמובן זה רחוק מלהיות בגידה במובן הלאומי (שהיא דבר מאוד קרוב למה שאוריך כנראה עשה)

כלומר, אתה צודק גם בלי הפלפול (המעניין) הזה

אכן לא צריך פלפול, זה פשוט לגמרי

הנקודה היא לא מי אשם אלא שוב - איך מגיבים להאשמה

אוריך בז לכולם בטוויטר כאילו כלום, התגובה של יוספוס שונה לגמרי. ואין צורך להמשיך, כבר טענתי את העיקר