עסקים כרגיל בסין: צמיחה בתמ״ג וצמיחה גדולה יותר בחוב.

The Chinese economy’s debt ratio reached a new record high, according to central bank and statistics bureau data compiled by Bloomberg.

The macro leverage ratio — or total debt as a percentage of gross domestic product — inched up to 286.1% in the fourth quarter. The debt ratio held by household and non-financial corporates both declined, while government sector saw an increase of 2.3 percentage points.

https://www.bloomberg.com/news/articles/2024-01-17/china-s-debt-to-gdp-ratio-rises-to-fresh-record-of-286-1

תאגיד RAND (אחד ממכוני המחקר הוותיקים והמשפיעים בארה״ב) פרסם ב-2010 מחקר כיצד התקוממויות מסתיימות (insurgency, אתם יודעים כמו חמאס). הוא מצא מתאם חזק בין היעדר אזור מקלט והפסד של ההתקוממות.

רוצים לנצח את חמאס? כובשים את רפיח
(בגרף - אדום - הממשלה הפסידה, ירוק - הממשלה ניצחה. ניתן לראות הבדלים משמעותיים בין מצב בו להתקוממות יש מקלט [למעלה] ובין מצב בו אין לה [למטה]).

קישור לדו״ח המלא: https://www.rand.org/pubs/monographs/MG965.html

פרק חדש להאזנה בפודקסט-

האם אנחנו בדרך לניצחון בעזה? אולי. ואולי לא. בכל מקרה, אנחנו צריכים לעשות תיאום ציפיות איך הוא יראה.
אני מזמין אתכם לשיחה של חצי שעה על מלחמה, לוחמה נגד התקוממויות ולמה כיבוש כל הרצועה כל-כך חשוב לניצחון.

קישור: https://greatgame.blog/2024/01/23/%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%a4%d7%a8%d7%a7-79/

האזנה/קריאה נעימה!

הפוסט על הצטלקסטן עודכן, עם דרכי עבודה. כנראה עוד יורחב בהמשך. תהנו.

https://greatgame.blog/2024/01/04/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%A2-%D7%94%D7%A6%D7%98%D7%9C%D7%A7%D7%A1%D7%98%D7%9F/

בזמן שאנו ממתינים לראות מה תהיה תגובתה של ארה"ב על הרג החיילים בירדן, כדאי להתעכב ולהבין מה בדיוק ממשל ביידן ניסה להשיג במזרח התיכון. לחשוב שאת הבית הלבן מאכלסים פחדנים, טיפשים או גם וגם זה קל. להבין איך הם חושבים עוזר לנו להעריך מה הם יעשו בעתיד.
את הגישה של ממשל ביידן למזרח התיכון בפרט ולעולם בכלל אפשר לתאר בשתי מילים: משמעת ו-דה-אסקלציה. משמעת - ארה"ב תעבוד לפי סדר העדיפויות שלה והעקרונות שלה, מכירה במגבלות הכוח שלה; דה-אסקלציה - ארה"ב תנסה להוריד מתיחות ולמנוע הסלמה כדי לא להיגרר להרפתקאות צבאיות.
ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן, הוא חובב גדול של דה-אסקלציה. במאמר ל-Foreign Affairs שנכתב לפני מלחמת חרבות ברזל סאליבן חגג את ההצלחה של הממשל בהבאת המזרח התיכון למצב הכי שקט שלו "מזה עשורים" ודה-אסקלציה של המשברים ב... עזה. אופסי.
בכיר אחר שקרא לדה-אסקלציה עוד לפני שזה נהיה אופנתי הוא ברט מקגורק, כיום המתאם למזרח התיכון וצפון אפריקה במועצה לביטחון לאומי. מקגורק היה מעורב במגעים עם איראן וכיום בעסקת החטופים. הוא גם שירת תחת טראמפ, אובמה ובוש הבן. הוא "חי" את המזרח התיכון כבר כמעט 20 שנה. מקגורק התפטר מתפקידו תחת טראמפ בסוף 2018 במחאה על החלטת הנשיא לצאת מסוריה. מאז הוא הפך למבקר חריף של ממשל טראמפ והמדיניות שלו במזרח התיכון, במיוחד מול איראן. במאמר מינואר 2020, כשלושה שבועות אחרי חיסול סולימאני, הוא טען שאסטרטגית מקסימום לחץ של טראמפ היא לא ממושמעת ומבולבלת.
ממשל טראמפ הדגיש את התחרות המעצמתית נגד סין כאתגר הכי גדול של ארה"ב. אם סין היא האתגר הכי גדול על ארה"ב, אזי איראן והצרות הקשורות אליה הן בהכרח במקום שני (או שלישי). מדיניות ממושמעת לסדר העדיפויות תחפש להוריד מתיחות עם איראן (דה-אסקלציה) ולהתמקד בסין.
במקום, אסטרטגיית מקסימום לחץ העלתה את המתיחות מול איראן תוך העמדת דרישות שהן מעשית קריאה להחלפת משטר האייתוללות - הפסקת תוכנית הגרעין, הפסקת פיתוח הטילים, בחירות חופשיות, כיבוד זכויות אדם, הפסקת התמיכה בפרוקסי באזור.
איראן הגיבה ללחץ הכלכלי בלחץ צבאי וממשל טראמפ מצא עצמו במשבר במזרח התיכון. לדעת מקגורק מה שהממשל היה צריך לעשות, אם באמת היה ממושמע לסדר העדיפויות, הוא לפתוח מסלול דיפלומטי לדה-אסקלציה עם איראן כדי להתמקד בבייג'ינג. המטרה תהיה להוריד את המתיחות עם טהרן, להגיע להבנות ולהרגיע את המזרח התיכון.
מה שממשל ביידן מנסה לעשות מהיום הראשון הוא דה-אסקלציה מול איראן: להחזיר אותה להסכם הגרעין, להפסיק את הפעולות ההתקפיות במפרץ הפרסי ולהוריד את גובה הלהבות באזור. מבחינת ממשל ביידן הפסקת האש בתימן והשיחות בין הסעודים לחות'ים, הנורמליזציה בין איראן וערב הסעודית, החזרה של אסד לחיק מדינות ערב - כולם דברים טובים; הם מביאים דה-אסקלציה. אחרי שהשיחות על חזרה להסכם הגרעין קרסו, מקגורק ניהל שיחות עקיפות עם איראן דרך עומאן כדי להגיע להבנות, במסגרתן טהרן תאט את העשרת האורניום בתמורה להקלה באכיפת הסנקציות נגדה. שוב, דה-אסקלציה.
אין כאן לגלוג על הממשל. אפשר להבין את ההיגיון. אפשר אפילו לחשוד שמתקפת שמחת תורה של חמאס הרסה לא רק לארה"ב את הדה-אסקלציה, אלא גם לטהרן. נראה היה שארה"ב ואיראן באמת הגיעו להבנות ו-2024 תהיה שנה רגועה ביחסים. ואז ה-7.10 קרה.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ממשל ביידן נמצא בדילמה. מצד אחד, הוא מאמין בגישה ממושמעת שדורשת דה-אסקלציה במזרח התיכון והתמקדות בסין. מצד שני, איראן וציר ההתנגדות רק הגבירו את ההתקפות שלהם אל מול הריסון האמריקאי. מותם של 3 חיילים אמריקאים היה צפוי, שלב טבעי בהסלמה.
השאלה היא מה ממשל ביידן יעשה. הוא יכול לבחור אסטרטגיה התקפית מול איראן, מחליט להעניש את טהרן בשטחה על פעולות הפרוקסי שלה. או, הוא יכול להסתפק בתגובה קשה מול הפרוקסי האיראנים - האחראים הישירים להתקפה - ולהמשיך לקדם עסקה שתביא הפסקת אש זמנית או קבועה לרצועת עזה. אם המלחמה בעזה היא שהציתה את המשבר הנוכחי, לכאורה הפסקת אש זמנית או קבועה תעצור את המשבר. ארה"ב תחסוך מעצמה מלחמה אזורית. היא גם אולי תשיג נורמליזציה בין סעודיה וישראל - יעד בו הממשל מעוניין - ואף תתניע מחדש את תהליך השלום בין ישראל והפלסטינים.
כשאנו מתמקדים בחזית צבאית אפשרית בין ממשל ביידן והפרוקסי של איראן, כדאי לשמור עין על החזית הדיפלומטית. אולי דווקא הרג החיילים בירדן יביא את הממשל להגביר את הלחץ על ישראל כדי להשיג הפסקת אש ולסיים את ההסלמה.

לא מפרסם כאן בכלל מה שלא קשור למשחק הגדול, אבל פנה אלי עוקב וביקש שאשתף ואני חושב שהמטרה חשובה:

לאחר כמעט ארבע חודשי לחימה אינטנסיביים
עמותת חטיבה 7 יוצאת למהלך גיוס משאבים מחודש.
*כל תרומה שלכם תנוטב לרווחת לוחמי ולוחמות החטיבה ולמערך החטיבתי התומך בסדיר ובמילואים* .

מצורף לינק פשוט לתרומה 🫡.

*7 -את החטיבה*
https://causematch.com/hativa_7

‏לישראל יש כבר עסקה בלבנון - החלטה 1701. הפעילות הצבאית והדיפלומטית שלנו צריכה להיות מכוונת ליישומה. אם את ההחלטה תיישם לבנון או צה״ל - זו כבר החלטה שתהיה תלויה בביירות וחיזבאללה.
מוזמנים לחצי שעה על לבנון ודיפלומטיה.
קישור: https://greatgame.blog/?p=14491
האזנה נעימה!

ייצור ביטחוני אמריקאי סעודי:

Lockheed Martin today awarded Terminal High Altitude Area Defense (THAAD) subcontracts to a pair of Saudi Arabian suppliers, paving the way for a first international customer to locally produce parts of the anti-ballistic missile system.
The contractors include Middle East Propulsion Company (MEPC), based in Riyadh, and Arabian International Company (AIC) for Steel, from Jeddah, with the contract awards aligned to “project approvals announced by the General Authority for Military Industries (GAMI)” in 2022. The agreements are designed to “localize the manufacture of THAAD interceptor canister and THAAD Missile Round Pallet in Saudi Arabia,” according to a Lockheed Martin statement.

https://breakingdefense.com/2024/02/lockheed-martin-strikes-subcontractor-deals-in-saudi-arabia-for-local-thaad-parts-production/

השימוש הטוב ביותר בכוח צבאי ביחסים בין מדינות (או קהילות אנושיות, כדי לא להיות מוגבל בהגדרות) הוא אי-שימוש. מלחמה היא עסק יקר מאוד. עדיף בהרבה שרק האיום במלחמה יביא את האויב לעשות כרצונך - אם ממש לעשות משהו, או להימנע ממנו.
אבל איך מגיעים לכך? טוב, יכולת ההשפעה של הכוח הצבאי הוא מכפלה של גודל הכוח במידת האמינות שתשתמש בו. שני הדברים נקבעים לא על-ידך, אלא ע״י היריב. אתה צריך לנסות ולשכנע את היריב שהכוח הוא גדול (לפעמים הוא דווקא לא) ושאתה מוכן להשתמש בו (גם אם לא).
אבל איך היריב יודע אם תשמש בו או לא? הדרך הפשוטה ביותר היא מקרי עבר. יש פתגם חביב בסינית: להרוג את התרנגולת כדי להפחיד את הקוף. תדגים עם מישהו אחד כדי לאיים על אחרים.
כשאורליאנוס, קיסר רומא, החל בתהליך האיחוד מחדש של האימפריה, הוא פתח במערכה אכזרית נגד הברברים שאיימו על איטליה. האכזריות שם הקלה עליו מאוד להביא את אויביו האחרים לכניעה מהירה, מבינים מה עלול לעלות בגורלם. כשהצרפתים פלשו ללומברדיה ב-1499, הם טבחו את תושבי העיר הראשונה שנלחמה נגדם. כל שאר הערים לאחר מכן פתחו את השערים.
כמובן, איני קורא לנהוג באותה אכזריות. המקרים האלה רק מדגימים כיצד הוכחת המוכנות שלך חוסכות בחשבון הכללי נזק רב ומצילה חיי אדם, בהתאם להיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה.
אויב הוא ״מורתע״ כשהמכפלה של כוח ומוכנות גדולה מספיק. קשה מאוד לדעת מהו הערך הנכון והאם בכלל האויב מורתע. אבל אנו יכולים להיות בטוחים שאם לא נפגין את המוכנות להפעיל כוח מוחץ כדי להשיג את מטרותינו, לא משנה כמה גדול יהיה הכוח - הוא יתאפס, משום שהמוכנות שלנו להפעיל אותו תהיה אפסית.

מזה שני עשורים איראן שוקדת על פיתוח רשת הפרוקסי שלה. מלחמת חרבות ברזל חשפה למה הפכה הרשת - אימפריה פרסית חדשה.

לאור חשיבות הנושא, החלטתי לפתוח את הפרק על איראן שפורסם לראשונה למועדון המנויים.
אני מזמין אתכם להצטרף למועדון ולהנות מפרקים חדשים ועדכניים שעולים מידי שבוע.

קישור: https://greatgame.blog/?p=14590
האזנה/קריאה נעימה!

עליית המכונות:
בתקיפות בתחילת פברואר במזרח התיכון, האמריקנים השתמשו בבינה מלאכותית לשם זיהוי מטרות.

https://www.benzinga.com/economics/macro-economic-events/24/02/37317328/us-military-utilizes-ai-in-middle-east-operations-weve-been-using-computer-vision

משום שיותר ויותר אנשים צורכים חדשות דרך הטלגרם, החלטתי להקים ערוץ חדש עם עדכונים על אירועים ומאמרים שנראים לי מעניינים, אולי גם פרשנויות קצרות שלי.

הערוץ הנוכחי - המשחק הגדול - ישאר באופן בלעדי לפרסומים של המשחק הגדול.

מוזמנים לבדוק את הערוץ החדש! 😁

https://t.me/greatgameupdates

האתגר של ישראל במלחמה היא האורך שלה.

ככל שמלחמה מתארכת, כן גדלה החשיבות של אורך הנשימה של מדינה, של חוזק הכלכלה שלה והיכולת שלה לשמור על אספקה יציבה של כוחות וציוד. אי-אפשר ״לאלתר״ כלכלה, או ליצור יש מאין כוחות חדשים למערכה. דרוש ניהול נכון, תכנון ארוך טווח ומשמעת כדי לוודא שהמדינה תוכל להחזיק במאמץ לאורך זמן.
‏דברים שנראים ״זניחים״, כמו השקעה במחקר ופיתוח, עידוד תעסוקה, אפילו טקסים - כולם הופכים חשובים. הם חלק מהמערכה הארוכה יותר, חלק מהמאמץ להבטיח אורך נשימה.
‏במקביל, דברים שנראו ״הכרחיים״ מתגלים כמותרות, בזבוז, דברים שהתאימו לזמנים נוחים יותר. מוסדות שלמים עלולים להתגלות כאבן ריחיים על צווארה של מדינה, שיש להרוס כדי לנצח.
‏האתגר המרכזי של מקבלי ההחלטות הוא לא לתת לצרכים מיידים לדרוס צרכים ארוכי טווח. האתגר הוא לקדם רפורמות שכואבות עכשיו כדי להבטיח את הניצחון. אחרת, הם עלולים למצוא עצמם בבעיה קשה פי כמה בעתיד.

שמחתי להתארח בפודקסט ״הינשוף״ של היזם לירון רוז, לשיחה על אסטרטגיה, מלחמה וניצחון. מקווה שתהנו.
https://open.spotify.com/episode/6YxxpGUpHvGnZfgoOY4SJU?si=e6Phf0HBTKyTiDPJcYOdlg&context=spotify%3Ashow%3A7jdpebwsKDHoO5tEWK1C4b

או.קיי אנסה להיות קצר וממוקד:
‏אני לא חושב שארה״ב מתכוונת לתקוף באיראן או אפילו לאפשר לישראל לעשות זאת. אני מקווה לאכול את הכובע.
‏למה אני חושב כך?
‏1. הדבקות של ממשל ביידן בדה-אסקלציה לאורך כל ימי המלחמה. לתת לישראל לתקוף באיראן יהרוס את כל האסטרטגיה.
‏2. לביידן יש בחירות עוד 7 חודשים. הוא רוצה את מחיר הנפט מתחת ל-80$, לא מעל 90$ (או 100$). אנחנו מדברים על ממשל שביקש מהאוקראינים להפסיק לתקוף מתקני נפט רוסים בגלל ההשפעה על מחיר החבית.
‏אז מה לדעתי יקרה?
‏1. איראן תלמד עכשיו את מערכות ההגנ״א שלנו וכנראה תפוצץ מבנה.
‏2. ישראל אולי תחטיף לפרוקסי.
‏סוף סיפור.
‏זו הערכה ספקולטיבית, רגישה לנזק שיגרם מההתקפה האיראנית והמוכנות או הכוונה של ישראל להסלים גם ללא קשר לארה״ב.

חשיבות אירועי ליל אמש נמצאת לא ברמה הצבאית כי אם ברמה המדינית. התגובה הישראלית, אם ישראל רוצה להגיב באופן חכם, צריכה גם להיות בעיקר ברמה המדינית.

כדי להבין זאת, ננסה לנתח את המצב ברמה המדינית: עברו כמעט שבועיים בין התקיפה ״השבדית״ בדמשק ובין התגובה האיראנית. בשבועיים הללו איראן מצד אחד הבטיחה התקפה, מצד שני הרגיעה את האמריקנים שאיראן אינה מעוניינת במלחמה אזורית (בדיוק מה שהאמריקנים רוצים לשמוע). כלומר האיראנים הכינו את האמריקנים לכך שהם יגיבו, מורידים את הסיכוי לתגובה מצד ארה״ב.

למה זה חשוב? אם אירועי ליל אמש יסתיימו ללא תגובה אמריקנית משמעותית (מעבר לגינוי דיפלומטי וסנקציות), וושינגטון בעצם מכירה בכך שלטהרן יש את הלגיטימיות לתקוף ישירות בעלת ברית אמריקנית בתיאום עם ״ציר ההתנגדות״, רשת הפרוקסי שאיראן בנתה. ארה״ב מכירה שזו זכותה של איראן להעניש מדינות אחרות באזור, כראוי למעצמה אזורית.

עד היום איראן השתדלה לטשטש או להכחיש את השליטה שלה בפרוקסי באזור. כשלחצו אותה על פעילות החות׳ים השיבה טהרן שהחות׳ים הם שחקן עצמאי ולה אין קשר אליהם. עד היום האיראנים הכחישו את הקשר כדי לא לחשוף את עצמם להתקפה ישירה.

אבל מהיום הם לא צריכים לחשוש: הם יכולים לתקוף ישירות עם הפרוקסי ולא תהיה תגובה. הם רק צריכים את העילה המתאימה. כל מה שקרה כאן בשבועיים האחרונים הוא שאיראן השיגה מארה״ב הסכמה להעניש אותנו, מוודאים שהדבר לא ישבור את הכלים. והאמריקנים השלימו עם הדרישה.

ההשלכות עלולות להיות דרמטיות: באבו-דאבי וריאד רואים את ההתנהלות האמריקנית ותוהים עד כמה ההגנה האמריקנית תהיה אפקטיבית לאור הקרבה שלהן לאיראן והיעדר מערכות הגנ״א מתקדמות ומיומנות כמו אלו של ישראל. הן גם תוהות מה זה אומר על האינטרסים האמריקנים באזור, כשארה״ב מכירה בטהרן כמעצמה אזורית.

מה צריכה להיות התגובה הישראלית? תגובה צבאית ישראלית לא תשנה את המשוואה ותחשוף את ישראל לעוד התקפות מצד איראן. למה ישראל אמורה לסכן את עצמה בגלל ההתנהלות של וושינגטון? תגובה חכמה יותר תהיה להפעיל קמפיין לחץ גלוי וסמוי על ממשל ביידן בתיאום עם מדינות נוספות באזור, כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וירדן. טענת היסוד של הקמפיין תהיה שארה״ב מפקירה את המזרח התיכון לאיראן ושללא תגובה אמריקנית נחרצת, ההשפעה האמריקנית באזור תחוסל.

תנו לחברי קונגרס להדהד את המסר, למגזינים המשפיעים בארה״ב, לפרשני חדשות. ממשל ביידן צריך להבין שהוא עשה טעות חמורה ו*הוא* צריך לתקן זאת.
שתי הדרכים הכי אפקטיביות לעשות זאת הן:
1. הודעה סעודית על השעיית המו״מ לברית הגנה והדלפה לתקשורת שההתנהלות הפאסיבית של הממשל היא הסיבה.
2. שיחות טלפון של אבו-דאבי, ריאד וירושלים עם בייג׳ינג, ברמת ראשי מדינה.
המטרה אינה לנטוש את ארה״ב, אלא אלו שתי הדרכים שיאותתו הכי טוב לממשל ביידן שהוא מתנהל לא נכון.

ברמה הצבאית, המיקוד הישראלי צריך להישאר בלבנון ועזה. חילופי מהלומות בינינו לאיראן יכלו את מאגר המיירטים וישחקו את חיל האוויר. אנחנו כן צריכים להיות מוכנים, במקרה שממשל ביידן לא מגיב לקמפיין (נאמר, בטווח של חודש), להיות מוכנים לתקיפה תקדימית באיראן, שתכין את הקרקע למערכה אווירית עתידית במדינה, אחרי שנטפל בחיזבאללה ונסיים את הטיפול בחמאס. המטרה לא תהיה להעניש את איראן, אלא לקבוע מצב חדש: ישראל תוקפת כרצונה בשטח איראן, מבלי שהדבר יביא למלחמה.

ברור לי שהאסטרטגיה הזו פחות אטרקטיבית מאשר מתקפה רחבה נגד איראן. המטרה היא לדחוף את ארה״ב לטפל במצב שהיא יצרה, של איראן אגרסיבית ובטוחה בעצמה במזרח התיכון. האמריקנים שברו, שהאמריקנים יתקנו. לישראל יהיו מספיק הזדמנויות להגיב לאיראן בזמן ובמקום המתאימים לנו.

בעקבות המתקפה האיראנית יש קולות בקונגרס להעביר חקיקה שתומכת בישראל (העברת סיוע ביטחוני נוסף), פוגעת באיראן (סנקציות) ואף קריאה לארה״ב לתקוף את איראן.

עכשיו ישראל צריכה לרכב על הגל הזה, באופן מתון וחכם. לתת נקודות לחברי קונגרס דרך צד שלישי, לחזור כל הזמן על המסרים ״ארה״ב מפקירה את המזרח התיכון״, ״בעלות הברית של ארה״ב ננטשו״. להגביר את הקולות לתקיפה, כדי להגביר את הלחץ על ממשל ביידן.

במקרה הכי גרוע נקבל עוד סיוע 😁

https://www.axios.com/2024/04/13/iran-israel-attack-bipartisan-congress-response

לדעתי, ישראל צריכה לתקוף ולהשבית בדיוק בית זיקוק אחד באיראן.
מצד אחד, לא דומה בהיקף למתקפה האיראנית. כלומר, אין כאן הסלמה של מתקפת נגד מאסיבית.
מצד שני, שולח מסר ברור לאייתוללות: מרכז הכובד של הכלכלה האיראנית הוא מטרה לגיטימית. ראו הוזהרתם.

כמה הערות בנוגע להשעית משלוחי הנשק מארה״ב:

האם זה צעד תקדימי? לא. ניקסון עיכב מכירת נשק כדי להוציא מישראל וויתורים. רייגן השעה פעמיים משלוחי נשק. זו לא הפעם הראשונה או האחרונה שממשל אמריקני משתמש בסיוע הביטחוני כמנוף נגדנו.

האם אנחנו בעיצומו של קרע עם ארה״ב? לא חושב. בואו נפריד את ארה״ב לשלושה אלמנטים:

הציבור האמריקני
הקונגרס
הנשיא

הציבור האמריקני ברובו אוהד אותנו בפער משמעותי על פני הפלסטינים. אני אפילו לא מתייחס לתמיכה במלחמה. בזמן שצעירים אוהדים יותר את הפלסטינים, הם קבוצה קטנה יותר דמוגרפית והעמדות שלהם עוד יכולות להשתנות עם הזמן. הפגנות הסטודנטים בקמפוסים אינן מייצגות את כל הציבור האמריקני.

הקונגרס אוהד אותנו. הוא העביר סיוע ביטחוני חסר תקדים לארה״ב, עם תמיכה של חברי קונגרס פרוגרסיביים. התמיכה של הקונגרס היא נכס שלא יסולא בפז והוא נשען על התמיכה של הציבור בנו.

הנשיא. ג׳ו ביידן מוכר באדם ופוליטיקאי אוהד ישראל. שגריר ישראל לשעבר בארה״ב מייקל אורן אמר עליו ״ביידן חושב על עצמו כחצי-יהודי״. אין לו איבה אידיאולוגית או אישית נגדנו.
רק מה? הממשל שלו מנהל אסטרטגיה כושלת: דה אסקלציה מול איראן. הממשל כל-כך מודאג מהסלמה מול טהרן ומעוניין בהפסקת אש שהוא מפעיל על ישראל לחץ כדי שתסכים לסיים את המלחמה. הבית הלבן מנסה לפתות את ישראל לכך עם נורמליזציה עם סעודיה. והוא מנסה ללחוץ אותה לסיום המלחמה עם השעיית הסיוע הצבאי.

הצעד של הממשל עכשיו נתון בוויכוח פנים אמריקני. תומכים יהודים של המפלגה הדמוקרטית זועמים על הצעד. הרפובליקנים בקונגרס רואים בו מעשה רמאות, אחרי שהסכימו להעביר את חבילת הסיוע שהממשל ביקש. עצם העובדה שיש לחץ פוליטי שנבנה על ממשל ביידן מעיד שהצעד שנוי במחלוקת ואין כאן קרע בלתי הפיך.

האם הממשלה הייתה יכולה לפעול חכם יותר ואולי למנוע זאת? ודאי:
הדשדוש ברצועת עזה היה הזמנה ללחץ בינלאומי ואמריקני.
היעדר תוכניות לפינוי רפיח גם הן עיכבו.
הריב עם הממשל על רמת הסיוע לרצועה ושאלת היום שאחרי פגעו באמון ויצרו מתח מיותר.

בכל מקרה, ההתפתחויות המעניינות כעת יהיו בזירה הפנים אמריקנית: האם הלחץ הפוליטי יוביל את הממשל לחזור בו?