❤️ למה אני מאשים את ה"אופוזיציה המשפטנית"? 🧠

אני ממש לא חושב שהסיפור של גיוס החרדים הוא זניח. אני חושב שמדובר במעילה נוראה בתורת ישראל, והפניית עורף מזעזעת כלפי עם ישראל בשעתו הקשה. בסך הכל, אני חושב שכל טיפה של כעס ציבורי שמופנית כלפי אי פתרון הבעיה הזאת היא מוצדקת.

יחד עם זאת, זה לא אומר שכל השחקנים בסיפור הזה תמימים חוץ מהפוליטיקאים החרדים. נהפוך הוא. האופוזיציה קיוותה לאורך כל הדרך שהשבר הזה יפיל את הממשלה, והאופוזיציה היעילה באמת בישראל היא לא האופוזיציה הפוליטית, אלא האופוזיציה המשפטנית, והיא לא היססה להשתמש בבעייה הזאת ולהחריף אותה בכוונה תחילה.

בגדול, יש שני דברים ברורים מאליהם:

1. זה ברור מאליו שאין פתרון מיידי כלשהו לבעיית הגיוס החרדית. אין אף צעד שניתן לעשות שיביא לכך שהחרדים ימלאו היום את שורות הצבא.

2. זה ברור מאליו שישראל צריכה להאריך את משך השירות הסדיר. הארכת השירות הסדיר אכן יכולה למלא את שורות הצבא היום, והיא ממילא צורך השעה.

הגורמים המשפטיים שטוענים שלא ניתן לשנות את משך שירות החובה מבלי "לפתור את בעיית הגיוס החרדית" לא עושים את זה מכיוון שזו האמונה המשפטית הטהורה שלהם. הם עושים זאת על מנת למנוע מהממשלה הזאת לבצע את הצעד הזה, כדי לסנדל אותה ולהראות לכולם שהיא "לא מסוגלת להתמודד עם הבעיה החרדית", ומפקירה את ביטחון המדינה.

בגדול, זה משחק צ'יקן. הגורמים המשפטיים האלה היו מוכנים לסכן את ביטחון המדינה ויציבות כוח האדם הצבאי, מתוך אמונה שהממשלה תמצמץ ראשונה ותקרוס תחת הלחץ הציבורי, שכן היא הגורם האחראי לבעייה. הממשלה לא קרסה והמשכנו להתגלגל כפי שהמשכנו. בעיית החרדים, כמובן לא פתרה את עצמה בינתיים, אבל בעיית משך השירות הסדיר הייתה יכולה להיפתר כבר לפני שנתיים, ולהוריד הרבה מאוד עומס ממערך המילואים.

בפועל, צה"ל היה יכול להגיע למבצע שאגת הארי עם הרבה יותר לוחמים מכפי שהוא הגיע ולהשיג בלבנון הישגים גדולים בהרבה ממה שהוא השיג בשל מיעוט כח האדם הזמין. אם זו לא פגיעה מכוונת בביטחון המדינה, אז מה זה?

אני ממעט לכתוב כאן על נושאים פוליטיים, אבל כאן מדובר בבעייה מערכתית שחשוב להכיר ולהפנים. לא אני עושה עליכם כאן ספין פוליטי. מי שעושה עליכם כאן ספין פוליטי זה הייעוץ המשפטי לממשלה ולכנסת.

הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!

ממש חמודה שיטת המצליח הישראלית. אין מה לומר. ב"מצליח" אנחנו חזקים.

זמן לפרסומות!

השתחררנו מסבב חמישי, ואלה מאיתנו שיש להם עסקים עצמאיים מנסים עכשיו לשקם אותם מההריסות. זה כולל גם את אמיר, שכבר סיפרתי עליו כאן בעבר.

אמיר הוא אח יקר בחפ"ק של הפלוגה, ויש לו ידי זהב. אם תרצו, הוא יכול גם לתלות לכם רשתות נגד רחפנים בבית כמו שהוא ארגן במוצבים.

אם לא, תוכלו להסתפק בהזמנות יותר אזרחיות. בכל מקרה תצאו מרוצים.

0526882146. אמיר בר. הנדימן. אזור תל אביב והסביבה.

כאמור, העמדות של איראן ושל ארצות הברית כל כך רחוקות שהן יכולות בעיקר לשחק במשא ומתן למשיכת זמן - לא יותר מזה.

בינתיים עד שהם יסיימו לשחק אנחנו אוכלים רחפנים בלבנון - מה שהופך את המשחק הזה לקצת פחות כיפי לצפייה מהצד.

📜 אנחנו, מלחמת גרמניה-צרפת ומשל מכונת הירייה ⚔️

הצרפתים הגיעו אל מלחמת גרמניה-צרפת בשנת 1870 כאשר ברשותם קיים אב טיפוס של מכונת ירייה - הנשק שישנה מן הקצה אל הקצה את פני המלחמה במאה ה-20. ברם, העתיד המזהיר של מכונת הירייה לא עזר לצרפתים במלחמה הזאת, שבה הגרמנים היכו אותם שוק על ירך בקרב התקדמות מהיר ומכריע ולאחר מכן מצור אכזרי.

עכשיו תארו לעצמכם שהגרמנים היו מחליטים שהם רוצים להתקדם לאט לאט תוך מזעור אבידות ותכנון קפדני. מה היה קורה להם אז?

מה שהיה קורה זה שהצרפתים היו מגלים שמכונת הירייה באמת נותנת עבודה מצויינת וחסרת פרופורציה ביחס לנשקים אחרים. הם היו משכללים אותה מהר, והם היו מציידים את כלל הכוחות איתה, ולבסוף ההתקדמות הגרמנית הייתה נבלמת ואולי גם הופכת לנסיגה.

הלקח המרכזי כאן הוא שלהילחם לאט ובזהירות עשוי להביא לתוצאה ההפוכה בדיוק. האויב הוא לא מטרת קרטון, וגם הוא מנצל את הזמן שאתה מעניק לו. החיזבאללה התחילו את שאגת הארי כאשר הרחפנים היו אירוע זניח מבחינתם (וזה כבר היה חסד גדול עבורנו וכסילות גדולה מבחינתם), אבל ההתקדמות האיטית של צה"ל נתנה להם זמן לשחק בניסוי וטעייה, ולהגיע למסקנה המתבקשת שאין להם כלי חזק יותר נגדנו מאשר רחפן הנפץ שמוטס על סיב.

אני לא משלה את עצמי או אתכם. הם היו מגיעים למסקנה הזאת ממילא בסופו של דבר, אבל יש משמעות למימד הזמן. אם היינו מתקדמים מהר, עד אז כבר היינו יכולים לזרוק אותם מעבר לזהראני, ובהצלחה עם לפגוע בשלומי עם רחפנים, כשאתה יושב מעבר לזהראני בשטח נחות.

מי שחושב שהוא חוסך חיי אדם באמצעות התקדמות זהירה והדרגתית, צריך לזכור שלפעמים זה בדיוק להיפך.

הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!

🤝 מה הקשר בין המשא והמתן לרחפנים? ⏳

כתבתי הבוקר שבזמן שטראמפ משחק עם איראן במשחק המו"מ, אנחנו אוכלים רחפנים בלבנון, וזו טענה שצריך להסביר.

הרחפנים היו קיימים בעולם גם בלי המו"מ עם איראן, וחיזבאללה היה מתאפס על השימוש שלהם במוקדם או במאוחר, אבל אני מתכוון למשהו הרבה יותר ספציפי.

בגלל הפסקת האש, צה"ל יושב בדרום לבנון באופן יחסית סטטי והוא גם מנוע מלהפעיל את כל עוצמת האש שלו על העורף של חיזבאללה. בהקשר לכך, מפעילי רחפנים (בעיקר כאלה שאינם מנוסים מספיק) אוהבים לתקוף עמדות סטטיות למדי, שחקרו אותן היטב מראש, ויש אליהן נתיבי גישה מוכרים ובדוקים.

אם היינו עכשיו בקרב התקדמות מהיר אל עבר הליטאני והזהראני, וזאת תוך גריסת העורף של חיזבאללה בבקעת הלבנון, עדיין היינו פוגשים רחפנים, אבל הרבה פחות מהם. מכונת הרחפנים של החיזבאללה עובדת במיטבה כאשר אנחנו לא זזים, וכאשר יש להם יכולת ופנאי לתכנן את צעדיהם.

בסוף, כמובן, צריך לעצור איפשהו, אבל הקו שבו היינו עוצרים היה מספק לנו את העומק הנדרש על מנת לייצר עורף לוגיסטי מעבר לטווח הרחפנים והטילים בתוך שטח לבנון, ובו זמנית להחליש את העורף של החיזבאללה מספיק על מנת לשבש את אספקת הרחפנים והציוד הדרוש עבורם. בתקווה היינו מצליחים גם לשים את ידינו על המטיסים, ולפגוע בידע הארגוני.

בקיצור, אנחנו כרגע משמשים עבור החיזבאללה מטווח רחפנים מצוין. ידינו קשורות באופן יחסי, והעומק הטריטוריאלי שיצרנו מספיק בקושי על מנת להרחיק את הרחפנים מהגבול עצמו - לא מהעורף הלוגיסטי של צה"ל בלבנון. שימו גם לב לכך, שהרחפנים שכן מגיעים לארץ מגיעים אל האזורים שבהם רצועת הביטחון היא יחסית רדודה.

אם צה"ל היה כובש את מג'דל זון ואת זבקין, לא היו מגיעים עכשיו רחפני סיב לאזור שלומי.
הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!

מי שרוצה פגישה יותר פרסונלית - יכול לקבל היום בערב ❤️

"הכורדים אכזבו אותנו ולא עשו כלום עם הנשק ששלחנו."

-- דונאלד טראמפ.

אני דווקא חושב שהם עשו גם עשו. תמיד כדאי להחזיק קצת יותר נשק ממה שהיה לך קודם, ואת השאר אפשר למכור בכסף מצוין. אולי אפילו למשמרות המהפכה.

ידיעה נאה של דורון קדוש שמתיישרת עם כל מה שכתבתי כאן על רחפנים, מפעיליהם, טווחים, עומק אסטרטגי, טקטי ועוד.

1. משמח לראות שעובדים קשה על להגיע למפעילים.
2. משמח לראות שהקו הצהוב אכן מגן על העורף הישראלי מהרחפנים, כי העומק שלו מספיק גדול בשביל זה.

מוזמנים להצטרף לזום על לבנון בעוד רבע שעה

💥 הרחפנים והפרת החוזה של הלוחם החפ"ש עם המלחמה 🤝

רציתי לנסח כאן מחשבה עקרונית בנוגע לרחפני הנפץ, שאינה ברורה לדעתי מספיק לאנשים מחוץ לעולם של הלוחמים, וגם ללוחמים עצמם היא עוד לא התנסחה ככזאת.

אני מרגיש שיש משהו בכל איום רחפני הנפץ שמפר את ה"חוזה הבסיסי" של הלוחם עם עולם המלחמה המוכרת לו. אחת האבחנות החשובות ביותר עבור לוחם היא בין להיות ב"קו קדמי", או ב"פעילות מבצעית" או כל מונח אחר שמתאר את העובדה שהוא עכשיו נדרש לתפקד כלוחם מקצועי, לבין כל שאר המצבים שבהם הוא יכול לתפקד כסמרטוט רצפה בזולה בים: "כשעובדים עובדים, וכשנחים נחים".

ברור שהאבחנה הזאת איננה מוחלטת, אבל היא טבועה עמוק מאוד בנפש הלוחם. יש זמנים שבהם אתה בכוננות, ויש זמנים שממש לא, ואם זה תלוי בלוחם הפשוט - אז רק כאשר הוא נמצא ממש בחזית של הפעילות הוא באמת דורש מעצמו סטנדרטים כלשהם.

באו הרחפנים ושינו את כל התמונה.

אין יותר חזית ועורף במובן המקובל הקודם. כל פעילות שבה אתה יוצא מן המרחב המוגן היא פעילות שבה אתה צריך להיות בכוננות מתמדת ואינטנסיבית. בכל מקום צריך לחפש מחסה, ובכל מקום צריך לסרוק את השמיים, ובכל מקום צריך להיות בשקט כדי לשמוע את הזמזום, וכל זמזום מקפיץ.

המתח הנפשי הזה שפתאום נפרס על פני כל ספקטרום הפעילות של הלוחם הוא הדבר הכי קשה לעיכול, לדעתי, בכל הנוגע לאיום הרחפנים. מהבחינה הנפשית הזאת - המלחמה איננה מה שהיא הייתה, וחשוב להבין את עומק השבר התרבותי הזה. ההסתגלות למציאות החדשה הזאת מבחינה נפשית היא אחד הדברים שעומדים בשורש האיטיות שבה הצבא מגיב: כי חיילים מסרבים מבחינה נפשית לקבל את המציאות שבה פתאום נדרש מהם הרבה יותר מתח מכל מה שהם הורגלו בו.

בני אדם הם סתגלנים, ולוחמים הם בני האדם הסתגלנים ביותר. הם יסתגלו. רק שזה לוקח זמן, וזה מועיל להבין את שורש הקושי.
הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!

☠️ ההגנה הכי טובה נגד הרחפנים בלבנון היא משוואת אימה ⚖️

אפשר להתמגן נגד רחפנים ביעילות כזאת או אחרת, ובוודאי שיש בכך צורך, אבל האמת היא שההגנה הכי טובה היא גביית מחיר בלתי נסבל מן האויב על כל התקפה.

חבר טוב אמר לי כבר לפני חודשים רבים, שמכיוון שהרחפנים משנים חזק מאוד את מאזן הכוחות בין צבאות ומדינות לבין ארגונים סוררים ומפגעים בודדים, הדרך היחידה האמיתית להתגונן מפניהם היא להפוך לאכזריים בהרבה בנקמה.

כאן חייב להיכנס השיקול הפשוט: הדבר שכואב לאויב יותר מכל הוא אובדן הקרקע. אין מכה אכזרית מזו עבור האויבים שלנו, והגיע הזמן להפנים זאת.

אם על כל תקיפה של חיזבאללה על כוחותינו, זה יהיה ברור שתבוא התקדמות קרקעית בקו הקדמי, או התקדמות אזרחית בקו האחורי, או עדיף מכך: שני הדברים יחדיו - מאזן האימה הזה ישנה את מפת התמריצים.

סיפוח אזרחי של קילומטר רבוע על כל התקפה, ומתן אפשרות לאזרחים להיכנס לשטח המסופח ולהתחיל להכשירו להתיישבות - זה משהו שמזמן היה צריך להכניס ללקסיקון המדיני והצבאי שלנו.

אם יהיה קשר סיבתי ישיר בין התקפות החיזבאללה לאובדן שטח נוסף בדרום לבנון לצמיתות, אני מוכן לשים הרבה כסף על כך שהחיזבאללה לא יחזיק מעמד, ויחזור להפסקת אש. ככלל, הדרך הכי טובה להפסיק את האש מהצד השני, היא לגרום לאויב להבין שאתה דווקא נהנה מאוד כשהוא יורה.

הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!

(בנוגע למבצע חציית הליטאני החדש שאושר לפרסום עכשיו, אני לא מצליח להשתכנע מן הדיווחים שמדובר ביותר מאשר פשיטה שבסופה נסוגנו חזרה. מפשיטות אני לא מתרגש. אנחנו אלופים בלפשוט. כשיהיה ברור שאנחנו אוחזים בשטח מעבר לליטאני באופן קבוע - נדבר).

מובן מאליו שלא התכוונתי שאין ערך לפשיטה כזאת מעבר לליטאני, וייתכן שזו בכלל לא פשיטה, ושאני חושד בכשרים. גם לי יצא להשתתף בפשיטות, ולא חשבתי שהן חסרות ערך באופן אובייקטיבי, אלא רק שהן חסרות ערך באופן יחסי. כוונתי היא שה-big money הוא לא בפשיטה אלא בכיבוש.

צה"ל עצמו הצהיר שמדובר בהוכחת היתכנות של חציית הליטאני באמצעות נמרים, ושזה מכין את הקרקע לחצייה וכיבוש עתידיים, ומכלל הן אתם שומעים לאו.

ונקודה אחרונה ובסיסית על גיאוגרפיה:

הליטאני הוא נהר ארוך. זה שיש מקומות שלו שניתן לחצות אותם כמעט על פרייווט, לא אומר שניתן לעשות זאת בכל המקומות.

כאשר הליטאני מגיע אל מישור החוף הוא נהיה רגוע, חביב ומישורי כמו נהר הירקון. שם בהחלט אפשר לדבר על רכבי 4X4.

הליטאני ההררי באזור שבו צה"ל חצה (לפי הפרסומים) הוא ממש לא נהר שפריווט חוצה או בכלל מתקרב אליו. גם ממש לא ברור לי שזה נעשה או בכלל יכול היה להיעשות ללא גישור. מדובר באפיק עמוק ומחורץ.

לא כל חלקי הליטאני נבראו שווים.

כמו שאמרתי - עם גשר 😊.

וכן - השיפועים משני הצדדים תלולים, אבל הגישה לנהר עצמה דווקא מישורית למדי.

לפני חודשים רבים כתבתי כאן פוסט על הקונספציה החרדית הראשית, לפיה באופן עקרוני כולם עומדים בתור כדי להציע להם את הדיל של הפטור מגיוס, ולכן אין להם סיבה אמיתית להתגמש - רק ללכת עם ההצעה היותר מפתה. הקונספציה הזאת הייתה רלוונטית כאן בעבר, אבל היא איבדה לחלוטין את הטאצ' עם המציאות.

כשאתם קוראים עכשיו בדבריו של הרב לנדו את הפתיחות העקרונית לחבירה לגושים אחרים, זה מייצג לא רק תרגילים פוליטיים, אלא את האמונה הוותיקה והאותנטית הזאת. אמונה שהולכת לנגש את החרדים עם המציאות הפוליטית חזק מאוד. הדיל שהוצע להם בעבר היה ואיננו עוד. שירת חייו באמצע נפסקה.

🤦‍♂️ למה מציקים ליהודים ולא לערבים בנוגע לגיוס? 🤡

כאשר מציגים את השאלה המתחכמת הזאת, אנשים מתבלבלים, כי זה נשמע הגיוני במושגי חשיבה חילוניים אינדיוודואליסטיים שבהם אין הבדל בין לאום, דת, גזע ומין ויש רק אזרחים וכאלה שאינם אזרחים.

דע עקא, המציאות לא מקבלת את הקשקוש הזה. במציאות הישראלית יש יהודים ויש ערבים, והמדינה היא מדינה יהודית, שהערבים הם אזרחים בה מבחינת הזכויות, אבל לא שותפים באתוס הלאומי. אדרבה, הם נמצאים בלבטים קבועים בנוגע לשאלה האם הם מזדהים עם המדינה או עם אויביה.

הערבים (ובפרט המוסלמים) לא נדרשים לשרת בצבא, כי הם ערבים מוסלמים. בדרך כלל, גם כאשר הם מתנדבים לשרת בצה"ל, אין הצר שווה בנזק המלך (אני יודע שיש יוצאי דופן - שירתתי עם כמה). זה מסובך רק למי שעושה את זה מסובך.

החרדים, לעומת זאת, הם חלק מהעם היהודי היושב בציון ולא מכחישים זאת. לכן הציפיות מהם אחרות לגמרי. הויכוח עם החרדים הוא ויכוח בתוך המשפחה, והציפיות מהם הם ציפיות בתוך המשפחה. בהחלט קורה שמצפים מאח להרבה יותר מאשר מצפים מהשכן. כל שכן, יותר ממה שמצפים מהחמולה היריבה.

אפשר בהחלט היה לדבר על לגבות מהערבים "דמי חסות", כלומר מיסים שמפצים על כך שהם לא משרתים בצבא - אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. יש לי אפס עניין בכך שהם יתגייסו, ויש לי אפס עניין בכך שהם יעשו שירות לאומי.

זה מדהים למדי שצריך להסביר דברים כאלה.
הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!