רעייתי שרה ואני אבלים יחד עם עם ישראל כולו על פטירתו של יקיר האומה רפי איתן ז"ל.

רפי היה מגיבורי שירותי הביון של מדינת ישראל באינספור פעולות למען ביטחון ישראל. הוא נטל חלק בלכידתו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן והבאתו למשפט צדק בישראל בירושלים.

במהלך השנים נטל חלק בחיים הציבוריים, היה שר בממשלת ישראל ופעל להחזרת הרכוש היהודי שנלקח בשואה.

הוא היה ידיד אישי קרוב של משפחתנו. לא היה שני לו בחוכמה, בשנינות ובמחויבות אין קץ לעם ישראל ולמדינתנו. אנו מבכים את לכתו.

אני מברך את הנשיא טראמפ, את מזכיר המדינה פומפאו ואת היועץ לביטחון לאומי בולטון על הטלת סנקציות על ראשי תכנית הגרעין הצבאית האיראנית בעקבות חשיפת ארכיון הגרעין האיראני.

איראן ממשיכה לרמות את הקהילה הבינלאומית ולשקר לעולם בעניין תכנית הגרעין הצבאית שלה. המשטר האיראני ממשיך להסתיר את יכולותיו ולחתור לנשק גרעיני. איראן מסכנת את שלום המזרח התיכון ואת העולם כולו ויש לבלום אותה.

דמיינו מה היה קורה אם עיתונאי ימני היה מדבר ככה על הבן של לפיד או גנץ.

המסיכה הוסרה ושוב התברר ש"התקשורת האובייקטיבית" היא לא יותר מתעמולת שמאל.

זו אותה תקשורת שמקדמת את עלילת הדם הבזויה נגדי של לפיד-גנץ –

אותה תקשורת שמסתירה את הודעת חברת הצוללות "טיסנקרופ" שמחסלת סופית את הטענות נגדי -

אותה תקשורת שמסיתה נגדי, נגד הימין ונגד משפחתי ערב-ערב בצורה השפלה והנבזית ביותר.

בושה. הם לא יחליטו. ניפגש בקלפי.

שלושער! כל הכבוד נבחרת ישראל וערן זהבי. תנו בראש! 🇮🇱🇮🇱🇮🇱

זהו יום היסטורי עבור מדינת ישראל - הנשיא טראמפ חתם על הכרה אמריקנית בריבונות שלנו על הגולן!

מישל באקוס, הקברניט הגיבור של מטוס אייר פראנס שנחטף באנטבה, הלך לעולמו. הוא סירב לעזוב את נוסעיו היהודים והישראלים על אף שהחוטפים הציעו לו זאת. הוא נשאר איתם דרך כל תלאותיהם, עד שחיילי צה״ל בפיקודו של אחי יוני ז״ל שיחררו אותם במבצע נועז. אני מרכין ראש לזכרו ומצדיע לגבורתו של מישל. יהי זכרו ברוך.

נפגשתי עם מפקדי האוגדות והמח״טים שנמצאים בקו הראשון מול עזה. בימים האחרונים הנחיתי לעבות כוחות, להוסיף כלים ולהיות מוכנים למערכה רחבה

שמעתי שערוצי הטלוויזיה לא דיווחו הערב מילה על ״תיק 50 מיליון״ - פרשת השחיתות של גנץ שניסה לקחת מיליונים מהכסף של אזרחי ישראל. תמיד ידעתי ש״לא ביבי לא חוקרים״, עכשיו מסתבר שאפילו לא מדווחים

מי שרוצה קואליציית שמאל מצביע ללפיד וגנץ. מי שרוצה קואליציית ימין מצביע רק לליכוד בראשות נתניהו.

שמחתי לפגוש את התומכים הרבים בהפגנת התמיכה האדירה הבוקר מחוץ לבית ראש הממשלה. אתם ענקיים, אני אוהב אתכם! שבת שלום

בני גנץ שתומך בהסכם הגרעין המסוכן עם איראן, שתומך בעקירת 90 אלף מתיישבים, שהתנגד לבניית הגדר שהקמתי בגבול מצרים ובלמה כליל את ההסתננות לישראל, שתופר עלילות דם נגדי ושקורס תחת לחץ של קמפיין בחירות - לא יהיה שר ביטחון בממשלתי.

מי שרוצה קואליציית שמאל מצביע ללפיד וגנץ. מי שרוצה קואליציית ימין חייב להצביע רק לליכוד בראשות נתניהו.

שבוע טוב. עדכון קצר ממני אליכם

זלמן שובל כותב ב״הארץ״: אין תחליף לנתניהו!
==
עשר שנות שלטונו של בנימין נתניהו היו מהפרקים החשובים בתולדות המדינה.

בתחום הביטחוני הוא התאפיין בגישה אסטרטגית זהירה ואחראית, בהעדפתו להימנע ממלחמה כוללת ובדאגה לחיי החיילים. ראויה לציון התמודדותו עם האיומים מצד איראן. שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב והיחסים עמה הם ברמות חסרות תקדים. צה"ל עבר תהליך של התעצמות אדירה וזרועות הביטחון האחרות זכו בצדק בהערכה על מבצעים מוצלחים.

נתניהו היה בין הראשונים בעולם שהתריעו על סכנת ההתגרענות של איראן. הוא מיטיב לנהל מערכת איזונים וקשרים דיפלומטיים קריטיים הן עם בעלת בריתנו האמריקאית והן עם רוסיה. תחת שלטונו חלה התרחבות מרשימה ביחסי ישראל עם מדינות אחרות, לרבות בעולם הערבי. ומה עם הפלסטינים? נתניהו הוא ריאליסט: לדעתו פתרון "המדינה האחת" איננו אופציה, ואילו הקמת מדינה פלסטינית במציאות הנוכחית פירושה הכנסת גורמים תוקפניים קיצוניים ללב הארץ. לכן עדיף לשמור על המצב הנוכחי.

בתחום הכלכלי ידעה ישראל בעשר השנים האחרונות שגשוג שרבים מתקנאים בו. היא צלחה את המשבר הכלכלי העולמי, דירוג האשראי שלה הוא בין הגבוהים בעולם והאבטלה מהנמוכות. האם ממשלה שבמרכזה יעמוד נציג הוועדים הגדולים תצליח יותר? ספק. בחירות אמנם אינן טקס הענקת פרסים, אך הישגי העבר חייבים להדריך את הבוחר האחראי. אדם בעל יושר אינטלקטואלי חייב לשאול את עצמו אם כל זה נפל כמָן מהשמים — או שבכל זאת יש בכך חלק מכריע למי שעמד בראש הפירמידה. נתניהו הוא המשכיל, האינטליגנטי ורחב האופקים ביותר מראשי הממשלה שכיהנו בעשורים האחרונים. הוא שמרן בתחום המדיני וליברל בתחום הכלכלי והחברתי. אלה המבקרים אותו לגבי יחסו המפלה, כביכול, לאזרחים הלא־יהודים, שוכחים לציין שממשלתו אישרה העברת 15 מיליארד שקל למגזר המיעוטים — יותר מכל ממשלה אחרת.

המושגים "שמאל" ו"ימין" כבר מזמן איבדו את משמעותם העיקרית בענייני חברה וכלכלה — לטובת הנושאים הפוליטיים. רוב אלה שרוצים להדיח את נתניהו לא קיבלו אותו מיומו הראשון כראש ממשלה והעלילו עליו האשמות שווא בקשר לרצח יצחק רבין. הם לא סלחו לו על ניצחונו על שמעון פרס. הם אינם מופעלים רק על ידי שיקולים מדיניים — אלא שייכים לגילדות בלתי רשמיות, חלקן משפטניות, שרואות בו נטע זר הפוגע באליטות מטעם עצמן, ומסכן את המשך ההגמוניה שלהן בפוליטיקה, במשפט, בכלכלה, בתקשורת ובתרבות; העובדה שרוב הציבור איננו נוטה ליישר קו עם האליטות ושנתניהו קוצר הצלחות רק חיזקה את נחישותן להפילו בכל דרך אפשרית.

אין ספק שהחקירות מציבות בעיה לא רק בפני נתניהו, אלא גם בפני הבוחר. אך בנוסף, יש לא מעט סימני שאלה, משפטיים וענייניים, לגבי מהות הדברים, והן איבדו בעיני חלק מהציבור מתוקפן בעקבות תופעות שונות שנלוו אליהן: ההדלפות, הפייק ניוז, יחסי הציבור של המפכ"ל לשעבר והתיזמון המוזר שלהן.

נתניהו איננו אדם מושחת. איש כמו האלוף (מיל') גיורא איילנד אמר זאת, והוסיף: "העובדה שכמעט כל ראשי הממשלה בישראל ב–20 השנים האחרונות נחשדו במעשים לא תקינים, חלקם פליליים, מרמזת על חולשה של המערכת הסובבת אותם..." ואכן, נתניהו היה מוקף לפעמים באנשים שניצלו את קירבתם אליו למטרות אישיות — ועל כך שילם מחיר. סיפורי וואלה! ותיק 2000 אינם נתפשים בעיני חלק גדול מהציבור כשוחד, אלא כמהלך להבטחת תקשורת אוהדת, לחם חוקו של כל פוליטיקאי. יש מחלוקת לגבי הדרכים שנתניהו נקט, אך זו סוגיה שגורמי המשפט יכריעו בה. כפי שכתב השר לשעבר חיים רמון, "אם נתניהו יועמד לדין באשמת שוחד על חתירתו לקבל עיתונות מפרגנת, יהיה בכך תקדים בינלאומי הזוי וביטוי לבורות גמורה באשר לאופיו של המשחק הפוליטי". בעבר זה היה פשוט יותר. הממשלה בראשות מפא"י היתה הבעלים של רשות השידור ולשכת ראש הממשלה קבעה את תכניה. לסיכום: אם נתניהו ייבחר מחדש לראשות הממשלה ואם יוחלט להעמידו למשפט, עדיף שזה ייעשה בתום כהונתו, כנהוג למשל בארה"ב, בצרפת ובבריטניה.

כחול לבן נמצאת בנחיתות מבחינת הצגת עמדות ברורות, ואין לה תשובות על אף לא אחד מהעניינים שיקבעו את דרכה של ישראל. בענייני ביטחון אמנם יש לה נבחרת של רמטכ"לים — אך תפקיד שר הביטחון איננו לפקד על הצבא, אלא להתוות מדיניות כוללת על סמך הבנה אסטרטגית וגיאופוליטית רחבה — כפי שעשה בזמנו בן־גוריון, ועושה בשנים האחרונות נתניהו. אמנם מוגזם לדבר על חונטה צבאית ואין זה הוגן לדבר סרה באישים המדוברים, איש מהם איננו נפוליונצ'יק — אבל גם לא דה גול, משה דיין, אריאל שרון, או רבין — ויסלחו לי, גם לא אהוד ברק.

כחול לבן נחרתת בתודעה הציבורית כ"מפלגת גנרלים" — ונתון זה, בצד העובדה שהנה קם גוף פוליטי, עירום מכל אידיאולוגיה או תוכנית מעשית פרט לרצון להחליף את נתניהו, הוא פגיעה מסוכנת ברוח הדמוקרטיה. מעוררת תמיהה השתיקה מצד אישים באקדמיה ובתקשורת, שבדרך כלל יוצאים מגדרם כדי להוקיע כל גילוי של מה שנראה בעיניהם כמיליטריזם.

על העולם יעברו בשנים הקרובות תהפוכות חשובות: במזרח הרחוק מתעצמים מוקדי כוח חדשים; ערכי הדמוקרטיה המערבית והכלכלה הליברלית נמצאים תחת מתקפות פופוליסטיות, מימין ומשמאל; האנטישמיות מרימה ראשה, מימין ומשמאל; והאזור שבו אנו חיים ימשיך עוד זמן רב להיות מוקד של אנרכיה, טרור ואלימות וזירה להתמודדויות גיאופוליטיות. איראן ניצבת באחד המקומות הראשונים בשלל האיומים על שלום העולם, קל וחומר על שלום ישראל. במציאות זאת, ישראל אינה יכלה להרשות לעצמה לבחור ראש ממשלה כברירת מחדל. אמנם אי אפשר להתעלם מהמצב המשפטי השנוי במחלוקת של נתניהו, אבל לא הוא שצריך לקבוע את תוצאות הבחירות.

הפסוק שאין אדם שאין לו תחליף נכון בדרך כלל, אבל לא תמיד. ומכל מקום, מה שקובע הוא דמותם של המוחלף והמחליף, כלומר נתניהו מול בני גנץ. עתיד ישראל אינו תלוי לא במחיר החלב, לא במיצ"ב, ולא בטעמה התרבותי של השרה מירי רגב, אלא כמעט אך ורק במעמדה הביטחוני והמדיני. ואם אלה חלילה ייפגעו, ממילא אין טעם לדבר על כל היתר. מי שיש לו קבלות ברורות בעניינים אלה וחייב להמשיך ולעמוד בראש המדינה בעת הזאת הוא נתניהו ולא כל קומבינציה מקרית אחרת.