ברוך הבא לישראל, ברוך הבא לירושלים, חברי נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, חבר גדול של מדינת ישראל.

ישראל וארגנטינה עומדות יחד, חזקות מתמיד.

צפו >>

🇮🇱🇦🇷

עם ישראל חי 🇮🇱

יו״ר רפא״ל יובל שטייניץ: ״בוודאי שניצחנו. בענק. ניצחון גדול יותר מששת הימים, כבר בשבע השניות הראשונות של המלחמה. הם רחוקים שנים מנשק גרעיני אם בכלל יחשבו לייצר אותו, חוסלו כל המדענים בפרוייקט, הם 4-5 שנים מיכולת לייצר שוב טילים בליסטיים״

אנחנו פותחים היום קו תעופה ישיר בין ישראל לארגנטינה יחד עם ידידי הנשיא חאבייר מיילי. יחד אנחנו מביאים את היחסים בינינו לגבהים חדשים! 🇮🇱🇦🇷
¡Javier querido, esto es amistad de verdad entre nuestros pueblos!

יש רגעים שבהם אין מה לומר. רק לשבת יחד, להסתכל בעיניים, ולהרגיש את מה שאי אפשר להסביר.

כשפגשתי כמדי שנה את אלמנות ויתומי צה״ל, הרגשתי שוב את הכאב שאין לו קצה. את החסר שנשאר בבית, בכיסא הריק, בקול שלא חוזר.

אמרתי להם שגם אני מכיר את השבר הזה מקרוב, את הרגע שבו החיים נחתכים באחת, אבל גם את הדרך הארוכה והשקטה שבה לומדים לנשום מחדש.

לאט כמעט בלי להרגיש נכנסים שוב חיים ויש גם רגעים של אור, אפילו של שמחה. זה קשה להאמין בזה עכשיו, אני יודע, אבל בתוך כל זה יש אמת אחת שלא מרפה, זה לא לשווא.

האנשים היקרים שאיבדנו הם הסיבה שאנחנו כאן, הם שמחזיקים את השרשרת הארוכה של העם שלנו.

ועם כל הכאב והזיכרון וכל מה שחסר, יש דבר אחד שאי אפשר לקחת מכם, הידיעה שהאבות הגיבורים שלכם הם שמבטיחים את נצח ישראל.

האמת היא, שהפצע עמוק מן הזמן. 

הזמן חולף אך אינו משכיח את רגע הבשורה שאין מרה ממנה - על כך שאהובי נפשנו אינם עוד בחיים. 

כך הרגשתם אתם - בכל בית ומשפחה. כך הרגשנו אנחנו -  הוריי, אני ואחי הצעיר עידו, בנפול אחי יוני ז''ל.

הגעגוע נוכח יום-יום, הידיים רוצות שוב לחבק. 

העיניים – לראות את החיוך. 

האוזניים – לשמוע את הקול, קולו של יקירנו.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, כמו בשנים קודמות, אני מניח תפילין לזכרו של אחד מגיבורינו שנפלו למען תקומתנו וחירותנו.

גם השנה נפגשתי עם שליח הרבי, הרב אור זיו, שהביא עימו את התפילין. בכל פעם של לוחם אחר, של בן אהוב, של גיבור ישראל. בכל שנה, סיפור אחר. לב אחר. עולם ומלואו.

השנה זכיתי להניח את התפילין של גיבורינו שון כרמלי ז״ל.

שון, לוחם בודד שהגיע מארצות הברית כדי להגן על מדינת ישראל, בחר לקשור את גורלו בגורל עמנו. מתוך אמונה עמוקה, מתוך שליחות. הוא נפל בקרב בעזה – אך רוחו ממשיכה לחיות בנו, בלב האומה.

כשאני מניח את התפילין שלו, אני חש את הקשר העמוק בין הדורות. בין מסורת של אלפי שנים לבין הגבורה של ימינו. בין תפילה חרישית לבין מעשה של מסירות נפש שאין למעלה ממנו.

ברגע הזה, עם הרצועות הנכרכות על היד והלב, אני נושא תפילה שקטה לזכרו, לזכר כל חללינו, ולמען עתיד עמנו בארץ הזו.

״וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם השם נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״
**
יהי זכר חללינו ברוך ונצור בליבנו לעד.

צילום: מעיין טואף, לע״מ

הזמן חולף. הכאב אינו חולף אף פעם.

חג עצמאות שמח ישראל! 🇮🇱