שבאנג!
רמת קושי: #beginners

כאשר אנחנו מריצים סקריפט שכתבנו ע"י:

$ ./some_ambiguous _script

בברירת המחדל המערכת תריץ את הקובץ באמצעות bash (יש כמה מקרים שבהם זה לא קורה, אבל זה מחוץ לscope של הפוסט), והדרך לשנות את ההתנהגות הדיפולטיבית היא שימוש במשהו שנקרא shebang, הshebang תמיד יופיע בתחילת הקובץ והוא יראה כך:

#!/path/to/interpreter

אפשרי להסתכל על זה בצורה הבאה:
אם יש לנו קובץ ששמו הוא "cool_script" והתוכן שלו הוא:

#!/usr/bin/python3
print("This script was executed via python3")

ואנחנו מריצים אותו ע"י:

$ ./cool_script

מה שבעצם מורץ מאחורי הקלעים זה:

$ /usr/bin/python3 cool_script

הshebang הוא דבר מאד שימושי, ויש אותו בכל מקום במערכת, לדוגמה יש המון פקודות במערכת שהן בעצם סקריפטים של באש\פייטון\פרל\וכו', והדרך שבה המערכת יודעת כיצד להריץ כל קובץ זה באמצעות אותו shebang.

אפשרי גם לקחת את הshebang צעד אחד קדימה ולשלב בפנים ארגומנטים. דוגמה שימושית היא הshebang:

#!/bin/bash -x

אשר תגרום לסקריפט להדפיס כל דבר שהוא עושה (עוזר לדיבוג).

עוד "סוג" של shebang נפוץ הוא הshebang:

#!/usr/bin/env foo

ההבדל בין ה"סוגים" הוא שהאחד תמיד ישתמש באותו הבינארי אשר יהיה בדיוק באותו המקום. בעוד שהשני הוא דינאמי, מאחר והוא משתנה בהתאם לPATH שלנו, אפשרי להסתכל עליו כמשהו ששווה בערך ל:

#!$(which foo)

על פניו נראה שenv תמיד יהיה עדיף, אבל יש לו חיסרון אחד, וזה שאי אפשר להעביר לו ארגומנטים, מה שאומר שמשהו כמו:

#!/usr/bin/env bash -x

לא יעבוד, ולכן צריך להשתמש בכל אחד מה"סוגים" ע"פ צורך


קרדיט: תודה לשחר @bananabun האלוף!

#shebang
#execute_script

@bash_tips