בפינת המובן מאליו:
אין צעד יותר טריוויאלי מגירוש מחבלים לעזה.

בטחונית, מוסרית, משפטית, לאומית, תמריצית.
בכל היבט זה צעד מתחייב.

יש פה גם מסר חד של מידה כנגד מידה.
רציתם איחוד זירות? קיבלתם.
יוצאים לטבוח בנשים ועוברים בגלל מה שקורה בעזה? 45 דקות נסיעה ותגיעו לשם בעצמכם.
מזדהים מהללים ותומכים בטרור למען עזה? קיבלתם רילוקיישן למקום עצמו

רוצים איחוד זירות?
תקבלו אותו.

איזו חרפה.
ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאד

טיימינג טוב להיעצר.
יספיק להכנס לעסקת הכניעה הבאה עם הנאצים.

הו, קצת חדשות טובות.

סיכום של הדיווח של AP על ההתרחשות אצל האנטישמים מהאג (חלק מהדיווחים שראיתי לא היו מדויקים):
1. הצו מפברואר אוסר על חאן ועל 900 אנשי צוות של בית הדין הפלילי הבינלאומי שאינם אמריקאים להיכנס לארה"ב, שאינה חברה בבית הדין. הצו גם מאיים בקנסות ובמאסר על כל אדם, מוסד או חברה אם יספקו לחאן "תמיכה כספית, חומרית או טכנולוגית".
2. בהמשך לכך, כרים חאן, התובע הראשי של ה-ICC איבד גישה לדוא"ל שלו, וחשבונות הבנק שלו הוקפאו. הוא מצורע והבדיחות הפנימיות הן שמסוכן אפילו להשאיל לחאן עט מחשש להופעה על הרדאר האמריקאי. גם עובדים אמריקאים בארגון, הוזהרו שהם מסתכנים במעצר אם יחזרו הביתה לבקר את משפחתם
3. מספר בכירים עזבו את בית המשפט עקב חששות מסנקציות.
4. בפרקטיקה, הICC מסתמך בפעילותו בעיקר על ארגונים ועמותות חיצוניות - ארגונים רבים הפסיקו לעבוד מולם
יותר מכך, עובדים בארגונים ועמותות רלוונטיות הפסיקו להגיב למיילים מפקידי בית המשפט מחשש לעורר תגובה מצד ממשל טראמפ
5. עובדי ה-ICC מסופקים האם הארגון יכול לשרוד את ארבע השנים הקרובות
6. מכיוון שלבית הדין הפלילי הבינלאומי אין מנגנון אכיפה משלו יש משמעות אדירה לכך ששלוש מדינות - כולל שתיים באיחוד האירופי - סירבו בעת האחרונה לבצע צווי מעצר שהוציא בית המשפט.

https://apnews.com/article/icc-trump-sanctions-karim-khan-court-a4b4c02751ab84c09718b1b95cbd5db3

ובמלים אחרות:
ככה נראה באמת השכפץ מהאג

מאתיים עיניים על הכדור.

למי שלא מבין את התמונה הגדולה:
בשנים הקרובות יש למדינת ישראל הזדמנות חד פעמית ואולי בלתי חוזרת לנסות לייצר שינוי אסטרטגי אמיתי ביחס להבטחת בטחון אזרחיה.

עידוד הגירה בכל דרך אפשרית,
השתלטות על שטחים אסטרטגיים,
שינוי מאזן התמריצים של מפגעים בודדים,
יישום מיידי של צעדי ענישה קולקטיבית שיפחיתו משמעותית את הסיכון לרצח נשים ותינוקות ואכיפת אחריותיות על כפרים ואוכלוסיות אויב
יישום מידי של צעדים שנדחו בגלל 'הדין הבינלאומי (העברת מחבלים לעזה, מיצוי מדוקדק של הדין עם משפחותיהם על תמיכה בטרור, הפיכת כפרים לשטחי בטחון וכו')

הנחת היסוד חייבת להיות שכל 'הסכם' עם נאצי כזה או אחר לא שווה את הנייר שיחתמו עליו, ושלאור המגמות בארצות הברית בהחלט יתכן שב-2028 הגיבוי שלנו הולך להיות רעוע ואף לא קיים.

זו תהיה טרגדיה מטורפת אם נכלה את הזמן בריבים פנימיים במקום לקבוע עובדות בשטח.

ובפינת ה"זה היה מצחיק אם זה לא היה החיים שלנו":

בית המשפט העליון (גרוסקופף בהמע 63591-04-25‏) הופך את החלטת בית המשפט המחוזי (זאיד פלאח(!)) ובניגוד להמלצת שירות המבחן במספר תסקירים ולקביעות שהשחרור משקף מסוכנות משמעותית -
משחרר מהכלא לחלופות מעצר מחבל נאצי אשר היה חלק פעיל מתשתית שהייתה בשלב הכנה מתקדם לביצוע פיגוע.

שוב, לא מדבר על זריקת אבנים או . שותפות ממשית בפיגוע ענק ומשולב של פיצוץ מטעני חבלה בצירוף ירי בנשקים על מתפללים בקברי צדיקים בגליל.

למה שוחרר התכשיט?
כמובן בגלל פרשנות אבסורדית לרציונאל השיקום בחוק, ומשעה שבזמן שנעצר הנאצי היה קצת פחות מגיל 18 - כשהיום הוא כמובן בגיר.

וגם - תחזיקו חזק - לאור מצוקה נפשית ונטייה לאובדנות שהתגברה במעצר.

לוגיקה נפלאה, חייבים להודות,
שהרי מה יותר הגיוני מלשחרר מהכלא מחבל שהיה בדרך לרצוח יהודים?!

ואני אכתוב בפעם המליון:
אין קשר בין מחבלים ועבריינים בטחוניים למשפט הפלילי.

עצם ההסתכלות במשקפיים פליליות 'סטנדרטיות' על מחבלים נאצים שמנסים לרצוח יהודים כחלק מממאבק לאומי ותוכנית דתית וכוללת לרצח יהודים - היא עיוות מוסרי ולוגי עמוק.

גם כאן, בדיוק כמו נימוק ה"הפסיכופט הרצחני רוצה להתאבד אז בואו נשחרר אותו ל'פיקוח' באזור בו הוא רצה לעשות את הפיגוע מלכתחילה" - אי אפשר שלא לדפוק את הראש.
הרי את הרעיון הראשוני לפיגוע הוא לא קיבל באגף הבטחוני אלא ברחוב, במסגדים ובקהילה עם חבריו ומכריו בעראבה (ובטיקטוק שם הם למדו להכין את מטעני החבלה).
שם עוצבו "אופיו, תפיסתו ודמותו".

אז מה ההגיון?
למה להתייחס אל נאצי מטורף בן כמעט 18 שניסה לרצוח המוני יהודים בהשפעת סביבתו החברתית כמו עוד נער עבריין שקצת הסתבך עם החוק ורק צריך חום ואהבה?
איזו הצדקה מוסרית יש לסכן חיי אדם על בסיס רעיונות אוויליים על פיס אנד לאב, חדי קרן מעופפים ונאצים משוקמים?

לדפוק את הראש.
בלתי נתפס כמה נזק שלטון המשפטנים גורם לנו.

האם ניתן אפילו לדמיין מעשה יותר אנטי-מוסרי מלגייס ולשלוח אוגדות שלמות למלחמה קיומית בעזה -
ובמקביל להעביר אספקה לאויב הנאצי שממתין להם שם?

תגובת נתניהו, מוזרה ומכילה אינספור סתירות והטעיות.

הנה כמה שאלות שכל אדם עם אונות מתפקדות אמור לשאול כעת:
1. מה זה בכלל אומר "התרעה לרעב"? האם יש צפי עתידי כזה? מתי? באיזו רמה?
2. אם ממילא תהיה מוכנות עוד שבוע - למה להכניס להם עכשיו במקום להמתין שבוע?
3. ואיך זה שרק היום ישראל כץ הכריז בכנסת שאין רעב ברצועת עזה?
4. ואיך בכלל אפשר לדבר על רעב כשלחמאס יש מחסני מזון משל עצמם? כששלטון נאצי בוחר לשמור מחסני מזון לעצמו זו אשמתנו?
5. ובעצם, מכיוון שלישראל אין 'טריק' חדש למניעת השתלטות חמאס על המזון - מה ימנע מחמאס לקחת *שוב* את כל המשאיות לעצמם כך שעדיין ישאר 'רעב'?
6. ונניח שהיו טיעונים סבירים בעד להכניס סיוע לנאצים - ואין כאלה - איזו הצדקה יש להכניס גם לאזורי לחימה בפועל? איזו לגיטימציה יש לשלוח ולאפשר הגעת משאיות גם לצפון-צפון הרצועה אל מקומות ואזורים שצה"ל כבר פיזר אינספור הודעות פינוי בעניינם? נניח שחייבים להכניס, למה לא לפחות להכריח אותם לזוז קצת לדרום הרצועה? האם טראמפ 'דרש' משלוח מיוחד למחבלי בית חאנון?!

ובקיצור, לא רק שפל מוסרי, הפרת התחייבות והקרבת לוחמים לריק -
התירוץ גם משקף זלזול עמוק בבוחרים.

הערה למי שצריך:
בהנחה שהתכנון הוא לבקש דיון נוסף ביחס למאמר הפוליטי (המכונה פסק דין) על נציב שירות המדינה - טור דעה קפלניסטי שביטל דה פקטו סעיף חוק מפורש -
חשוב מאד להגיש את הבקשה באופן מידי (תוך הדגשת חשיבות הדיון המהיר).

למה למהר?
בין היתר, כדי לא לפספס את השופט יוסף אלרון אלרון, ההוא שלא קורץ מחומר של עליון, שפורש בסוף השנה.
(בתמונה, החלטה טריה מהיום של סולברג לקיים בהרכב של שבעה שופטים דיון ביחס לפסק דין בו ברק ארז ועמית היו ברוב של שנים מול אחד מול כשר)

(הנושא של הדיון הנוסף הוא סביב הפרשה המשונה למדי של אונס הקשישה - ובאופן ספציפי בסוגייה המשפטית הנוגעת לאמת-המידה הרצויה להתערבות ערכאת הערעור בהכרעת דין מזכה בעבירות מין - ובפרט בממצאי עובדה ומהימנות)

ובפינת חדשות הבורדל:

דיברנו על דיון נוסף שנקבע היום?
ובכן, הדיון הנוסף שקבע סולברג יתקיים בענין פסק דינו של עמית, שהפך את פסק דינו של השופט אשר קולה במחוזי.
זה אותו השופט קולה שבאירוע מהדהד, לא הרבה זמן לפני כן, הפך (בפועל) את פסק דינו של עמית בנושא רומן זדורוב.

אבל רק התחלנו.
כי הרי כל זה קורה בזמן שעמית שיבץ את עצמו ואת דפנהל'ה לדיון בנוגע לחוק הנוגע לתיקון חוק נציב תלונות הציבור על שופטים.
כזכור, התיקון לקח (מעט) כוח מעמית כך שלא יחזיק בשליטה הרסנית על מינוי מי שיבדוק את התנהלות השופטים בעתיד.
הודות לתיקון זה מונה השופט קולה לנציב תלונות על השופטים - כמובן, בניגוד לעמדתו של רובינשטיין, שישב בוועדה בתקן שופט עליון.
(כמובן שגם המינוי הזה כמעט טורפד ובוצע רק הודות לסירובו העיקש של אלרון, שקיומו הוא סיבה מרכזית בבחירת עמית להנדס הרכב סניוריטי של שלושה מבלי להרחיב הרכבים - לתת צו ביניים שיהרוג את החוק)

אבל הדרמה פה ממשית.
כי זהות הנציב היא כמובן לא סוגיה תאורטית.
שהרע אחד הנושאים הראשונים - וודאי החשוב ביותר - שמונח על שולחנו של נציב התלונות קולה יהיה תלונות על אחד בשם יצחק עמית.
כזכור, עסקינן במספר פרשיות בהן מואשם עמית בהאשמות קשות למדי ובכללן ניגוד ענינים והפרת אמונים, מרמה והסתרת פרטים, עבירות בנייה, תפירת ועדה תוך ניצול מעמדו וכו'

ובמלים אחרות:
לא קרה שום דבר מיוחד.
סך הכל עמית ניצל את מעמדו ואת הסמכות שלו להתערב בקביעת הרכבים, כדי לשבץ את עצמו בהרכב רגיש במיוחד בדיון על חקיקה שתיקח ממנו סמכויות (ומשותפיו להרכב, הנשיאים הצפויים אחריו - סולברג וברק ארז) - וצפויה להכריע לגבי זהותו ומעמדו של נציב התלונות שידון בתלונות לגבי הפרשיות הקשורות בו.

חייבים להודות,
אירוע מושחת גם ביחס לפוליטיקאים חסרי בושה באופן מיוחד.

ואיך אמר מישהו חכם?
דומה כי מדינת ישראל עברה מתרבות פוליטית של it is not done לתרבות של it is now done, בריש גלי ובראש חוצות.

ובפינת התמריצים:
'עיתונאית' פורצת דרך בשם יולן כהן - שאם הבנתי נכון מדי פעם משמשת ככתבת חצר כל כוהני דת החטופים ופעם אפילו צעקה על ביבי - מקבלת פרסים ועיטורים מארגונים פוליטיים.

יחד עם העילוי התקשורתי יקבלו עוד שלושה 'עיתונאים' שונאי נתניהו למיניהם -- שקיבלו מענק חיזוק על 'מחויבותם' הפוליטית.
הכל בחסות עוד פייק-ארגון קפלניסטי שמכנה את עצמו "המכון הישראלי לעיתונות ותקשורת".

מה אפשר לעשות?
לעג בריא ותזכורת לאלו מביניהם עם עבר בעיתונות - ג'וש בריינר - שהעיטור הפוליטי הוא אות קלון במסגרת הפיכת העיתונאי לסוכן בורות.

מה עוד אפשר לעשות בשדה הקרב העגום הזה?
להציב תמריצים נגדיים.

איש לא מנע מכם להקים את "איגוד העיתונות הישראלי", "המועצה לקידום עיתונות חופשית", "ארגון העיתונות הציונית" או כל ארגון אחר ולחלק כמה אלפי שקלים לעיתונאים שמקדמים ומאפשרים רעיונות לאומיים.

תסכול והתבכיינות אינם תוכנית עבודה

רגע רגע, אז אתם רוצים להגיד לי שלמרות שהעתירה הפכה לתאורטית בשל נסיונות ההתחמקות של נתניהו, פוליטיקאים חסרי מעצורים ניצלו את ההזדמנות וההרכב כדי לבצר את המחנה הפוליטי שלהם?
חזיז ורעם, שוד ושבר שוקינג מוחלט מי מאיתנו ראה את זה בא?!

מביך כמה שזה היה צפוי

רק לשם ההמחשה של הפרטאץ' - אם נתניהו (באמצעות בא כוחו עו"ד ציון אמיר) לא היה מסכים שהדיון יתקיים כאילו כבר ניתן צו על תנאי -
כל האירוע היה משתנה.

למה לעזאזל הסכים אמיר? האם זה קשור לכך שאמיר - עם כל הכבוד והחיבה - אינו בקי במשפט מנהלי אלא במשפט הפלילי? אם כבר משחקים את המשחק, איזו סיבה יש שהממשלה לא דואגת לייצוג ראוי ולוחמני עם רקע בתחום? למה להגיע למגרש מוטה מלכתחילה עם נחיתות נוספת?

בפעם המיליון: את הכסף סופרים במדרגות.
המשחק מוטה, זה בהחלט נכון, אבל דווקא בגלל זה כדאי שבמקום שליפות אנקדוטליות -
הימין יתחיל לשחק שחמט בשדה המשפטי-פוליטי של בגץ