תזכורת: דובר צה"ל מתחנן כבר כמעט שבוע ל'בלתי מעורבים' להתפנות צפונה כי האזור שלהם הוא זירת לחימה.

כמה אוטומטיות וצביעות נדרשת כדי להתעלם מכך שהאחראים להרג נטען של ילדים כחלק ממלחמה הם ההורים והחברה העזתית החולה שאיבדה כל ערך לחיי אדם?

איזה עיוות מוסרי נדרש כדי לנסות ללחוץ על צה"ל לסכן חיי לוחמים כדי לא לסכן עזתים שבוחרים במכוון להסתכן כחלק מהמאבק להגנת חמאס?

וגם אם הכל בשמאל הישראלי מטומטם מזמן, איך אפשר בכלל לקיים דיון כשנקודת המפתח, הבחירה המכוונת והשיטתית לסכן ילדים במקום לזוז מרחק קצר ולהוציא אותם מהשטח לגביו ניתנה התראה - פשוט לא מופיעה בדף המסרים של חבורת הליצנים הזו?

אין מה להתייחס לבוז'י ברצינות, אבל חשוב שהטרמינולוגיה תהיה ברורה.

במדינת ישראל יש היום שני פוליטיקאים בולטים שבחודשים האחרונים בחרו שלא לציית למספר רב של חוקים:
דפנהל'ה ואיציק עמית.

הטענה שהגיגים פוליטיים של שני אנשים - יהיו אשר יהיו קודמים לחוקי מדינת ישראל,
היא לא רק אנטי דמוקרטית אלא מופקרת ממש.

מניח שזה ברור מאליו, אבל כמו שעמית ביטל חוקים מבלי לעשות זאת במפורש (אלא תוך פרשנות 'מנהלית' רדיקלית לאופן הפעלתם) -
היום גיל לימון וגלי מיארה פתחו, דה פקטו, בהליך נבצרות של נתניהו.

לא במוצהר. לא באופן רשמי.
בטענות מופרכות גם בסטנדרטים שלהם.
אבל בהחלט. אי אפשר להתבלבל - יש פה ביסוס של נבצרות פרקטית.

אם עמית הסביר שבגלל 'אופיה' של הממשלה לא ניתן לסמוך עליה בבחירת נציב שירות מדינה -
גלי וגילי כבר מסבירים שאם מועמד זכה לאהדתו של נתניהו הוא ממילא פסול למינוי.

שלטון המשפטנים כבר כמעט ולא מתחבא -
הוא מכריז בקול רועש ומחוצף על מלחמתו בדמוקרטיה הישראלית.

ובסוף, הסיפור לא מסובך.
שלטון המשפטנים צריך מיליציה.

באמת, לפחות לכל מי שלא מטומטם גמור, האירוע ברור.

והרי כולנו מבינים אין טעם להכנס לפלפולי סרק על הנייר המגוחך של הפוליטיקאי גילי לימון.
אין באמת תכלית או הגיון בנסיון 'להוכיח' למה אין פה באמת ניגוד ענינים תקף. זה חסר טעם להראות איך עצם הטיעון נוצר קודם והועמד מלכתחילה על ידי רונן בר וגלי מיארה בכובעה השני כאחראית על התביעה (שלא מבינה כלום במשפט פלילי).
אין טעם גם להסביר כיצד, גם אם היה חשש לניגוד שכזה - ניתן לאיין אותו בקלות בעזרת קציבת החקירה, הגבלתה, הפרדת זיני מהחקירה, או האצלת הסמכויות הרלוונטיות בענין אוריך - ככל שישנן - לגוף אחר.
וכמובן, לכל מי שאינו אימבציל ברור - ודאי שאין טעם להסביר למה ראש ממשלה צריך למנות את ראש השב"כ שכפוף לו - או למה זה שנתניהו תומך במועמד לא פוסל אותו מלכהן.

באותה מידה אפשר לדון האם כדור הארץ שטוח.
עצם הדיון מגוחך.

מחוץ לתאטרון ההבלים של גלי גילי ואיציק עמית -
ברור לכולם ששלטון המשפטנים צריך מיליציה.

ככה זה.
שלטון המשפטנים זקוק למיליציה שנאמנה לו ללא סייג.
הצבא דתי מדי, המשטרה מזרחית מדי, וגם מח"ש קטנים ולא מספיק חזקים.

כי השב"כ הוא מיליציה מושלמת לכל דיקטטור משפטי.
מיליציה חשאית, מהודקת, אפקטיבית. עתירת משאבים וסמכויות. כזו שמחזיקה בכלים דרקוניים ומתנהלת כמעט ללא מעצורים.
כזו שהעוצמה שלה גם מקרינה ומשליכה ומאיימת גם על גופי הבטחון האחרים והעומדים בראשם.

בעזרת שליטה בשב"כ המשפטנים יכולים לאפשר כאוס.
לחקור כל אדם - בלי שופט ובלי עורך דין. לבצע מעקבים ובילושים אחרי שרים ומפלגות. לשלוט על אבטחת הבכירים וראש הממשלה. לספק חוות דעת עלומות בכל נושא שבעולם - מהר הבית ואסירים בטחוניים עד ערביי ישראל וגורמי מחאה אלימים. ועל הדרך, כמובן, אפשר להמשיך ולתעדף נערי גבעות עם ספריי צבע על פני מחבלים וגורמי טרור - בדרך למשימת העל של הקמת מדינה פלסטינית והגשמת הזיות אוסלו.

וחשוב מכל, בהתאם לאובססיה שהחלה אצל ברק והמשיכה אצל סריסיו הנוכחיים -
השב"כ הוא נקודת מפתח ב"מבחן הטנקים החשאי" עליו החסידים השוטים של ההפיכה המשפטית מפנטזים ביראה מהולה בעונג.

בסוף, שלטון המשפטנים צריך מיליציה.

תזכורת תקופתית:
דת החטופים המטורללת הייתה ונשארה הנשק הכי חזק שיש לחמאס.

ובהנחה שמדינת ישראל לא תוכל להילחם בדת החטופים ובכוהניה בתקשורת, האופוריה אל מול התמונות בעזה מוזרה עד מגוחכת.

נזכיר שוב: באופן כמעט מובנה חמאס לא יכול לקרוס.
למה? כי הוא מחזיק גלגל הצלה עוצמתי בידו. או ליתר דיוק, 20 גלגלים כאלה.

ולכן, ההגה היה ונשאר כמעט-לחלוטין בידיים של חמאס.
במשוואה ההרסנית שנוצרה כאן - בחסות שיח מטומטם, תקשורת מופקרת ומעט מדי אנשים אמיצים שידברו אמת - לחמאס אין חשש אמיתי מקריסה.

בכל רגע שיבחר, חמאס יכול לאפס מחדש את התמונה ולהחזיר את הכוח לידיו עם עסקה חלקית שתאפשר לו להרוויח זמן וחמצן ולייצר סבב נוסף של התאוששות צבאית ומדינית - עם חידוש המלאים, הענשת סוררים, שחרור רוצחים ורצף חדש של תמונות וסרטוני נצחון - בתקווה שבחודשים שירוויח קטאר, מקרון, יאיר גולן ושות' ישפרו את הקלפים שבידיו.

מעולם לא הייתה מדינה שאפילו התקרבה לטמטום ההיסטרי של מדינת ישראל בנוגע לדת החטופים

טוב, זה נהדר.
המוני מתפרעים קפלניסטים פרצו מחסומי משטרה בעבריינות אלימה לתוך מצודת זאב. הם מתבצרים שם במשך שעות בליווי הבערות צמיגים, התפרעויות, פגיעה ברכוש וכד'

אם הם היו ימנים - הם היו כבר מגיעים למרתפי השב"כ (ואולי בהמשך גם משלמים מאות אלפי שקלים בתביעות אזרחיות) והתקשורת הייתה מסבירה שזו הגרסה הישראלית להסתערות על הקפיטול.

אבל מה הכותרת אצל סוכני הטמטום האלו אחרי שהם מתבצרים במשך שעות תוך הסגת גבול ועבריינות בוטה?
"פינויים אלימים במחאה מול מצודת זאב".

אי אפשר להמציא את זה

להשלמת התמונה, ההסבר של מנכל פורום קהלת.

לא ברור מהדברים מי וכמה מהפורעים נחקר ובעיקר - אילו סעיפי אישום, אם בכלל, עומדים על הפרק.
לא ברור גם האם יוגשו בקרוב תביעות אזרחיות מול פורעים פורצים וכולאים שלקחו חלק באירוע אך לא נעצרו ונחקרו.
בכל מקרה, עם כל הכבוד לס' 42א לפקודת הראיות, עיכוב תביעות אזרחיות מצד גוף מתוחכם ובעל אמצעים כמו קהלת, אחרי אירוע ציבורי מהדהד שכזה, בהמתנה אינסופית להרשעות חלוטות (!!) נראית לי תוכנית מעט תמוהה. בטח מצד גוף ציבורי עם ראייה אסטרטגית שמוכרח לשקלל גם את ההיבט התמריצי שהודגם היטב שוב היום (במה שהתקשורת ודאי הייתה מכנה במקרה הפוך "פוגרום מצודת זאב").

שמישהו יספר לגאונים האלה שגילו לתדהמתם שמלחמה היא לא אירוע סטרילי, ושאי שם רחוק בקרקע מתו גם כמה לוחמים במלחמה הזו (כולל מהפצצות של חיל האוויר - ולא פעם גם בגלל שלא הפציצו מספיק חזק את הנאצים בצד השני)

איני יכול עוד.

לאן הם חוזרים? למה? איך זה שבמקומות שאליהם הם חוזרים יש מים, חשמל, ביוב או אספקה? למה אין שורה של רחפנים וכטבמים שאוכפים באש את הוראות הפינוי? איך זה מתחבר עם התוכנית הכוללת שהצבא והממשלה הצהירו עליה?

בזמן שמתעסקים פה בשטויות, רכילויות, בספינים, בחתונה של אבנר, בדיונים דרמטיים על דונלד דאק ויחסיהם של מילצ'ן ושרה בשנות ה-90 - וכמובן בפנטזיות על היום שבו החרדים יתגייסו בהמוניהם בכפייה -
כמעט חומקת מהרדאר ההזיה הזו שנוגעת ללב המערכה בעזה.

ככל שהם נכונים, הדיווחים האלה סותרים לחלוטין את תוכנית המערכה שדווחה - להשתלט על שטחים, להרוס אותם ביסודיות, לנקות אותם מאויב ולשפר את קווי המגע - והחליפה את תוכנית הפשיטות האינפנטילית של הרצי הלוי.

במדינה נורמאלית, התקשורת והציבור (והממשלה, בהנחה שהנסיגה האווילית הזו לא כרוכה בהחלטה אקטיבית שלה) קוראים את הצבא לסדר ובודקים מה קרה פה.