Adam Gold אדם גולד
20.1K subscribers
1.84K photos
129 videos
53 files
757 links
עובדות, נתונים, טענות ושות'
https://twitter.com/realadamgold
Download Telegram
והכל חלק מהתופעה המרכזית של העשורים האחרונים, בישראל ובעולם בכלל:
בגידת המומחים.

שוב ושוב אנחנו רואים קורלציה מובהקת בין פוליטיזציה של ארגונים לבין ירידה חדה במקצועיות במומחיות ובאיכות שלהם. זה נכון ביחס לצמרת השב"כ, לצמרת הצבא, לאקדמיה (במיוחד במדעי החברה והרוח) וכמובן למערכת המשפט.

ובגידת המומחים רק הולכת ומקצינה.
הכל, כמעין גלגל שוטה טראגי במיוחד.
שהרי מכיוון שהפוליטיזציה רק מחמירה, וככלל היא משקפת כמעט תמיד עמדות מיעוט אליטיסטיות וניידות של שמאל רדיקלי -
הציבור ונבחריו מתחילים להאבק במערכות הללו ולדרוש לתקנם ולהכפיף אותם לאינטרס לאומי או לכללי משחק כלשהם.

או אז, מחליט 'המומחה' שהגיעה שעת השין.
קץ הדמוקרטיה. מלחמה על כל הקופה.
הרי אי אפשר יותר להקפיד על קוצו של יוד ועל אתיקה מקצועית. זו מלחמה. הברברים מגיעים.
המבצר נופל. ארצנו משנה את פניה.
"אתה רציני?", ישאל 'המומחה' את הקולגה בשיחה כנה ונוקבת, "דודי אמסלם בשער המבצר ואתה מדבר איתי על ענייניות, דיוק בעובדות או התייחסות לטיעונים?!"

וכך, במקום שהמומחיות של אדם תחייב אותו ותציב לו רף גבוה של מקצועיות, דיוק -
היא משמשת לו ככלי משחית לעיוות מציאות לטובת השפעה פוליטית אידיאולוגית.
Adam Gold אדם גולד
וכשמבינים את מטרת העל, לנטרל את הרוב בויכוח הציבורי, הכל פתאום נהיה ברור מובן וטבעי. למה יש פה עידוד בלתי-פוסק של שנאה תהומית תוך הבלטה אישית של דמונים כמפחידים והצגת היריב הפוליטי כמפלצת חסרת אנושיות? כי הרבה יותר קשה להסכים עם מישהו כשמסבירים אתה שונא…
כי כמו הביביזם, הטמטום בשיח הציבורי, הסרבנות, האקטיביזם השיפוטי, התמריצים ההרסניים לפוליטיקאים ועוד (ראו בהרחבה 👆) -
גם בגידת המומחים היא לא באג אלא פיצ'ר.

המטרה הייתה ונותרה לנטרל את העמדה הציונית-לאומית של רוב העם ולאיין את יכולתו של הציבור למשול ולעצב את חייו באמצעות נבחריו.
מדמיין חבורת אשכנזים מקשישים וזועפים רוקדים חבוקים במעגל וזועקים בזעם ובאמונה יוקדת :
"בשלטון הבבונים אין אנו מאמינים אין אנו מאמיייניייים - ובמטוסיהם אין אנו מתייצבים אין אנו מתיייצביייים"
קונטקסט והרחבה מעניינת למדי לחובבי ז'אנר האיזון בין בגידת המומחים מול קונספירציה כדרך חיים:
פרק ובו דאגלס מארי מתארח אצל ג'ו רוגן בעודו גומז את דייב סמית' (סטנדאפיסט יהודון שמקושש לייקים ותשומת לב סביב שנאה לישראל) עם כמה התכתשויות מרהיבות במיוחד.

ובפינת המובן מאליו,
את התרומה של מארי לציונות מזמן כבר אי אפשר לפתור בעץ ובהגדרה כחסיד אומות העולם -
הפנומן הדגול הזה צריך לקבל יער שלם
https://www.youtube.com/watch?app=desktop&v=Ah6kirkSwTg&ab_channel=PowerfulJRE
אין מה לראות פה, אפשר להתקדם. סך הכל היועצת המשפטית לממשלה, שסירבה להגן על עמדת הממשלה בעתירה,
שכזכור הוגשה על ידי טרדנים לא קשורים בשם 'הנפגע' רונן בר שבכלל סירב לעתור ולמרות זאת העתירה לא נבעטה על הסף -
כעת עברה לייצג דה פקטו את בר ולהגיש בקשות אישיות בשמו בענין תצהיר אישי נגד הממשלה שבית המשפט איפשר לו להגיש במסגרת הבורדל המכונה דיון בבגץ.
והכל, בזמן שיש עתירה תלויה ועומדת נגד מיארה בטענות משכנעות למדי - שלמיטב הידיעה מעולם לא הוכחשו או נסתרו באופן רשמי - על ניגוד ענינים במערכת היחסים שלה מול בר (ונדב ארגמן).
מה שבאמת מדהים שאותו סולברג שכאן מאפשר את הבורדל כדי לא לריב עם אדוניו-חבריו להרכב, הוא בדיוק זה שחתום על פסק דין בן שש שורות (!!) בו יחד עם עמית ומינץ בית המשפט העליון דחה על הסף בבעיטת וולה את דודי אמסלם בבגץ 8876/21.

עזבו דיון של יום שלם. שש שורות זה כל מה שאמסלם זכה לו.
פסק הדין אפילו לא טרח להציע לצרף משיבים נוספים או להרחיב טיעונים, אלא פשוט קבע בלקוניות בשש שורות כי "על פניו העותר רב בריב לא לו", שאין לאמסלם שום קשר אישי לסעד המבוקש ובהתאם לדין "אין לעותר זכות עמידה להגשת העתירה"

בזמנו, למיטב זכרוני, ביקרתי את אמסלם על אופן ההתנסחות.
עדיין ניתן בהחלט לטעון שאפשר להתנהל ביותר קלאס ואפקטיביות - אבל כשרואים את אותו סולברג מקפץ ומרקד ומגמגם ומאפשר בורדל דיוני, הזעם של דודי אמסלם בהחלט מקבל משמעות חדשה.

שום משמעות למשפט.
פוליטיקה טהורה מושחחת וצינית
אז נכון, התרגלנו לכך שאין שום משמעות לחוק, סדרי דין או לפסיקה מחייבת - וממילא הציבור הרחב פחות רגיש לדקויות שכאלה - אבל חשוב מאד להבין עד כמה מבחינה משפטית האירוע שלפנינו הזוי.

רונן בר החליט שלא להתייצב בישיבת ממשלה כדי לטעון את טענותיו במקום אחר.
אם לא די בהזיה הזו לאחר מכן הוא גם נמנע מלעתור בעצמו נגד הממשלה.
במקומו קפצו כל מיני עסקנים פוליטיים שקשקשו טיעונים על סמך ציוצים, כתבות וספקולציות.
אבל בית המשפט, ובכלל זאת השמרן הדגול נעם סולברג, לא רק שלא בעט אותם מכל המדרגות - בנושא שגם כך הוא לא שפיט בשום צורה ומבוסס על חקיקה מפורשת ביחס למערכת יחסים בטחונית רגישה - אלא שקיים דיון ממושך, הוציא צו ביניים, טירפד דה פקטו את שליטת הממשלה בשב"כ, הדגיש בלי בושה שלסמכות שלו למנוע החלפת ראש שבכ שום קשר לאחריות שלו למה שקרה בפועל.
וכעת, איך לא, הוא גם מבקש לאסוף תצהירים כדי להיות בורר-על בסוגיית היחסים הבינאישיים בין ראש הממשלה לרונן בר הכפוף אליו -
בסיוע מיארה שבמקום לייצג את הממשלה מייצגת בחוסר סמכות גורם חיצוני בטענותיו נגד הממשלה.

אין לאנשים הללו שום בושה.
אפשר לדבר בלי סוף על התצהיר הקפלניסטי-עד-גיחוך של מי שעמד עד לא מזמן בראשות השב"כ (ופורמאלית מכהן שם גם כיום)

על העדות הכבושה והגרסה המתפתחת מדי חמש דקות של בר.

על החוצפה של מי שבניגוד לחובתו על פי חוק ובניגוד להוראת הממשלה לא נקף אצבע נגד הסרבנות – ובמובנים רבים ניסה לעודד אותה בהדלפות, תדרוכים וספינים – להתלונן על בקשת הממשלה לאכוף את הדין ביחס לסרבנות ולדוחפיה.

על העזות של מי שכלל לא ניסה לבלום את שיבוש חיי אזרחי המדינה – בניגוד להתנתקות שם השב"כ פעל ב-200 קמ"ש בליווי המשפטנים לבלום באופן דרקוני מחאות מבעוד מועד – להזדעזע

על מי שפעם אחר פעם נכשל בהגנה פיזית על ראש הממשלה ועל השרים – וככל הנראה חלק מבכירי הארגון גם שיתפו פעולה עם הפורעים בהסגרת מידע ומיקומים – מתלונן על רצונו של ראש הממשלה להבטיח דאגה לבטחונו (אחרי שהחיזבאללה כבר ניסה לטווח את ביתו בקיסריה)

על הניתוק המוחלט של מי שהחוק מורה במפורש על כפיפותו לממשלה שרואה את עצמו – כמו היועמשית, כמו מחלקת בגצים, ואולי גם חלק מראשי הצבא – כזרוע הארוכה של שלטון המשפטנים, וככח חלוץ שעיקר תפקידו להיות מוכן ל'מבחן הטנקים' המופרע של אהרן ברק.

וכמובן, על הגרוטסקה בדיון משפטי שמתמקד, כביכול, בפרוצדורה ובהאם ואיך ומתי ובאיזו צורה ובאיזו התראה נערך שימוע לרונן בר – כשבפועל בר עצמו מצהיר שהוא אוטוטו מתפטר אבל יש פה נושאים עקרוניים שנוגעים לעצם סמכותה של הממשלה להיות אחראית על פעילות השב"כ.

אבל הרי כל זה מיותר, נכון?
האם נותר מישהו שלא הבין שאין פה אפילו מיליגרם אחד של ענייניות?
שהכל פוליטי וציני?
כי הרי אין פה שום טעם בטיעונים או עובדות או רציונאל.
אין שום דבר ענייני בתצהיר העילג אך מהונדס שלפנינו.

רונן בר הוא כשלון מקצועי שנכשל בתפקידו ובשליחות העל שלו – להגן על אזרחי ישראל ולספק מודיעין על כוונות טרור.

החושם שהשקיע משאבים אינסוף בגרפיטי ובאלימות זניחה למדי של קומץ יהודים, וזרק עם העבריינים במיליציה שלו נערים עם גוזמבות לתאים עם עכברים בלי ראיות –
לא טרח למצוא מקור סביר שיספר לו על 6000 נוכבות שהתכוננו כל הלילה לפשוט לאנוס ולטבוח יהודים באשר הם.

ומכאן הגיע כל ההליך.
הכל פוליטי.
ברמה הפרטית, האיש המופרע הזה לוקח את הפרויקט הציוני כבן ערובה במסע הטיהור שלו.

עד לא מזמן, על כשלון קולסואלי ומדמם כמו זה של בר היה אפשר להתגבר עם אקדח ומכתב פרידה – ולכל הפחות עם הסתגרות בביתו למשך 30 שנה בדכאון קליני עמוק.
אבל היום? הכל בקטנה.
איך מתגברים על אחריות לטבח 1,200 איש? בלי בעיה.

כי משורה אולי תשחרר רק המוות, אך מאדישות פלילית והסתרת מידע קריטי מהנהגת המדינה שהוביל לטבח המוני, אפשר להשתחרר בקלות בעזרת 'מעשי גבורה רלביסטים' לתפארת הקפלניזם ויתר מטורפי ארצנו.
ומה באמת מצחיק פה?
שיש לפנינו נסיון עילג וגמלוני במיוחד לחזק את "תזת הנבצרות" ולהסביר לאזרחי ישראל שנתניהו המהוסס שבמשך עשרות שנים לא טורח לנקוף אצבע נגד בגץ היועמשית או מטורללים כמו רונן בר - ובהתאם לכך, כבר מי-יודע-כמה-זמן לא מצליח אפילו למנות פאקינג ממלא מקום לנציב שירות המדינה –
הוא בעצם דיקטטור אימתני וחסר מעצורים שעושה כל מה שהוא רוצה.
ובפינת התמריצים:
שימו בצד את התועבה המוסרית הבלתי נתפסת של פגיעה בילדים בני 6 ו-9 כאמצעי פוליטי.
אבל יש מישהו שלא מבין את ההשלכות של פרקטיקות כאלה על איכות האנשים שיבחרו לשמש כנבחרי ציבור?!
איזה בנאדם איכותי ומוצלח שאינו פסיכופט מוחלט יבחר להכניס את עצמו למקום שבו מערכת אכיפת החוק לא מגנה עליו, על משפחתו ועל ילדיו הקטנים מפני הטרדות בלתי פוסקות?

אנשים פה נדפקו לגמרי? האם נשאר עוול שהחסידים השוטים של דת החטופים לא יכשירו בדרכם המטורפת? יש סיבה לשקט המוחלט מצד שמאל מול הטירוף הזה? האם השב"כ וגלי מיארה לא יעשו אפילו הצגה של נסיון להגן על של שרים ומשפחותיהם?

כותב כבר כמה שנים כיצד דרדור המערכת הפוליטית הוא, בפועל, אינטרס חבוי של המיעוט שמקדם את שלטון המשפטנים במקום שלטון הציבור - אבל אחרוני השפויים בשמאל לא מבינים עד כמה זה הרסני? שאין שום סיכוי לתקן או לשפר את מדינת ישראל אם אלה יהיו התמריצים של נבחרי הציבור?
ומול הטירוף הזה צריך לעשות כמה דברים:
א. קודם כל, צריך לדבר על זה. אם ילד (או נכד) בן 6 של שופט עליון היה נתקל בטירוף כזה - ערוץ 12 היה פותח עם זה מהדורות במשך שבוע. לכל אחד מכם יש מיקרופון ותחנת שידור. אל תסתפקו בלהגיב על 'הסערה' שכמה עיתונאים מהשמאל הרדיקלי החליטו עליה. תדברו על הדברים החשובים.

ב. אחר כך צריך לפעול לגבי זה באופן פלילי. אסור לנבחרי הציבור לזלזל בכבודם. אין פה רק ענין אישי. זה סיפור לאומי, ציבורי וממלכתי. את הדרישה לשמור על ניהול אורח חיים תקין לא צריך לדרוש מרונן בר כלאחר יד. הדרישה הזו צריכה להיות ברורה, חדה ולא מתפשרת.

ג. מציאת חלופות לפקידים שסרחו - אם הפרקליטות השבכ והייעוץ המשפטי בוגדים בשליחותם - צריך למצוא פונקציות אחרות.
את ההדלפה של גלעד קריב מצאו בעזרת חקירה עצמאית של הכנסת. למה שהכנסת לא תחקור גם פגיעה בחברי כנסת ומשפחותיהם? למה שבמקום טקסים או גינוני כבוד אמיר אוחנה לא יקצה כמה מיליונים לחוקרים, מאבטחים ופונקציות בדיקה שיאפשרו לנבחרי הציבור לפעול באופן תקין לטובת הציבור?

ד. תביעות אזרחיות - גם השרים וחברי הכנסת צריכים לפעול באופן עצמאי. למה אבי דיכטר לא תובע אזרחית את הפורעת שדפקה לו מקל בראש? למה יריב לוין לא פועל מול המטורפים שחסמו אותו באלימות ביציאה מביתו? למה אין פונקציה מטעם הממשלה שתפעל מול הפוליטיקאים מיארה ואיסמן למיצוי החקירות וככל שהם ממסמסים את האירוע - עותרים נגדה לבגץ?! למה לאפשר לעברייני קפלן לא לשלם שום מחיר למרות עבריינות שיטתית ואלימה מצידם?

ה. תמריצים חיוביים מצד המחנה הלאומי והדמוקרטי - וכמובן, מול הטירוף הזה, ומול פשיטת הרגל של התקשורת ומערכת אכיפת החוק, צריך להעמיד איזשהו משקל נגד. זה שמקללים מישהו עוד לא הופך אותו לצדיק. אבל אם איש ציבור כמו שיקלי מבטא עמדה ציונית שפויה ונתקל באלימות והטרדות וגידופים ופגיעה בילדיו ואש גיהנום מצד התקשורת ומטורפי קפלן - המינימום של כל אזרח שפוי הוא לחזק אותו. לשלוח לו הודעה חמה ותומכת. לפרגן, לעודד, לייצר רשת תמיכה. להסביר שבפרמייריז הבאים הוא בטופ הרשימה שלו. אל תחשבו על שיקלי. תחשבו על זה שנמצא עכשיו על הגדר ומתלבט האם לעזוב קריירה מצליחה וחיים נעימים כדי לייצג את הציבור בפרלמנט הישראלי.

תמריצים זה הכל.
רוצים לשפר את נבחרי הציבור שלנו?
לפני הכל שפרו את התמריצים שלהם.
ובעצם, כמעט כל כותרת שאנחנו רואים מולנו היא חלק ממערכת התמריצים ההרסנית שנוצרה כאן.

וכמובן, גם הסיפור של בר הוא כל כולו חלק מזה.
שהרי רונן בר לא נאחז בקרנות המזבח ונלחם נגד הפיטורים למרות הכשלון המחפיר שלו -
אלא בגלל האחריות הישירה שלו לטבח 1,200 אנשים.

בר משוכנע, במידה רבה של הגיון, שהמסע הפוליטי שלו נגד נתניהו יזכה אותו בנקודות אצל התקשורת ומטורללי קפלן.
שבמקום להתאבד, כדברי וינשטיין, או להעביר את יתרת חייו בדכאון קליני מסוגר בביתו בלי להיות מסוגל להסתכל למשפחות הנטבחים בעיניים - הוא יהפוך לגיבור קפלניסטי ולכוכב של ראיונות סגידה אצל אילנה דיין.

משורה ישחרר רק המוות.
אבל מרשלנות פלילית שהביאה לטבח של 1200 הרוגים?
בשביל זה יש רלביזם.
ושוב, סוגיית התמריצים - והנסיון המוצהר של קפלן והשמאל הרדיקלי לפגוע באופן כמה שיותר כואב בחייו של איש ימין - רלוונטית כמעט לכל כותרת.

אפשר לאהוב את גלית דיסטל ואפשר לא. זה לא הנושא.
להפך, דווקא מי שרוצה להחליף את דיסטל, חייב לייצר אקוסיסטם שיאפשר תחלופה כזו ויעודד כמה שיותר אנשים מוצלחים להכנס למערכת הפוליטית.

יש מישהו שלא מבין שמציאות בה חברת כנסת/שרה נאלצת (לפי האמור כאן) לעבור מקום מגורים בגלל שתקפו אותה היא מציאות הרסנית?
יש מישהו שלא קולט שיחס מלגלג מקטין ואינפנטילי כמו זה של לוינסון פה (תוך נסיון מניפולטיבי לשאוב לגיטימציה להצדקה דה פקטו של האלימות על בסיס ירידה על סילמן מ"התקיפה שככל הנראה לא היתה בתחנת הדלק") הוא בומרנג שעוד יתהפך על כל איש ציבור ובכלל זה לוינסון, ובכירי מחנה השמאל ממערכת אכיפת החוק?
https://news.walla.co.il/item/3744025
למי שלא מכיר, הסיפורים הדי מחרידים של גלית דיסטל.
ושוב, לגיטימי לשנוא אותה ולהפגין מולה ולבקר אותה - עדיף, כמובן, בצורה עניינית כמה שניתן.
עם הסמכות בהחלט אמורה להגיע גם אחריות.

אבל יש פה מחנה שבעזרת שנאה, מחנאות, טמטום כרוני דמוניזציה והשחרה מוחלטת של היריב הפוליטי - ויתר לחלוטין על כללי משחק.

פייר, קשה להאמין שיש מישהו מספיק קלולס כדי לאלהמבין שמערכת פוליטית שבה מנרמלים תקיפות, איומים, גידופים, איומים, פגיעות בבני משפחה והחרבה מוחלטת של חיי השרים וחברי הכנסת (בעיקר אם הם מהצד הפוליטי שהתקשורת ומערכת אכיפת החוק לא אוהבים) -
היא מערכת שלא תוכל למשוך אנשים מוצלחים, חכמים ואיכותיים שינהלו עבורנו את המדינה.
וכשמתרגלים לחפש,
מגלים את הדומיננטיות של מערך התמריצים בכל פינה ובכל כותרת.

השמאל הרדיקלי רוצה להרתיע או להשפיע על גורמי אכיפת החוק?
מצד אחד, באחד מהאירועים המופרעים שהיו לנו במציאות האנומלית של השנים האחרונות, רונן בר ומיארה חקרו ועצרו את מפקד ימ"ר ש"י (!) מועלם (ועל הדרך מקורבים נוספים של בן גביר). למה? בגלל שנסיונו להגשים את מדיניות השר הממונה לתעדף אירועים על פי החומרה ותוחלת הסיכון - ובתוך כך להתמקד בטרור ועבריינות פלסטינית ולא לכלות את כל המשאבים על גרפיטי ועבירות במדרג נמוך - הוא לא פחות משוחד(!!).

מצד שני, גם היום, מפקד המחלקה היהודית-ימנית טרם נשלח למעצר עד תום ההליכים על הודאתו המוקלטת בכליאת שוא, שיבוש הליכי חקירה, הפרת אמונים ושימוש לרעה בכוח המשרה בניגוד לס' 280 לחוק העונשין ועבירות רבות נוספות. (וגם פה, מכיוון שאין מה לבנות על חשוב שלכל הפחות איציק בם ושותפיו ימצו הליכים ויעתרו להעמדתו לדין פלילי)

האם יש מישהו שהכוונה הנסתרת פה לא ברורה לו?
היש ספק מה הסיגנל שנשלח לקצינים ופקידים בכירים שיושבים ומתבוננים במערכת 'אכיפת החוק' פועלת ב-200 קמ"ש (ובאופן עקום) בצד אחד ועוצמת עיניים בצד השני?
רוצים לעודד ולתמרץ אנרכיה התפרעויות אלימות משמאל אבל להרתיע מפגינים ומחאות מהצד השני?
אין שום בעיה.
פשוט תדאגו לתמריצים אפקטיביים.

אז מצד אחד, מפגיני קפלן מוגנים הרמטית ולא משלמים שום מחיר כבר שנתיים. מיארה שומרת עליהם, איסמן לא תובע איש מהם, התקשורת מלטפת אותם והשב"כ מעניק להם חסינות מלאה גם אם הם מבצעים מרי אזרחי - ובכלל זה ביצוע באופן שיטתי של המרדה, הפרעה לנתיב תחבורה, סיכון חיי אדם, קשירת קשר לפשע ועוד ועוד.

אבל מצד שני, בלי למצמץ לרגע - ועוד לפני שדיברנו על 'האנוסים' הרבים ועל אזרחים טובים שחוששים שאם יזדהו פומבית כימנים ותומכי ממשלה הם ייפגעו מבחינת קידום, הזדמנויות, מינויים, פרסים, תעסוקה וכו' - שליחים וסוכנים של רונן בר מרגישים מספיק בטוחים ב'עצמאותם' ואי כפיפותם לשום ביקורת או רסן למאבק פוליטי בימין. עד כמה הם בטוחים? עד כדי ניצול כספי המיסים שלנו כדי שהשב"כ יפעל בתקציבי עתק נגד הפגנות ימין סולידיות שקוראות לתיקון מערכת המשפט.