אם כבר מדברים על עסקאות עם השטן,
מישהו סיפר למטומטמת הזו שהיהודים שעזרו לנאצים בשואה הם דווקא היודנראטים והקסטנרים שבהחלט תמכו בהסכמים מפוקפקים, ממוקדים בטווח הקצר מאד תוך הקרבת אנשים אחרים?
(צריך להגיד ביושר שאי אפשר להשוות. לפחות תאורטית, גם אם ברוב המקרים לא פרקטית, המו"מ עם הנאצים בשואה טמן בחובו הגיון רב פי כמה מזה שישראל מנהלת מול הנאצים חהחמאס. בטח אם מתמקדים בהצלת יהודים כמטרת על.
יש סיבות רבות, ובין היתר: שם היו הרבה פחות חלופות לפעולה, מצב העניינים לא היה 'משחק סכום אפס', רוב הדילמות היו חד פעמיות עם פחות השלכות אסטרטגיות, ובחלק מהעסקאות שנידונו מול הנאצים כמו "עשרת אלפים משאיות תמורת מיליון יהודים" של יואל ברנד היה פוטנציאל לכאורי לתמורה משמעותית והצלת יהודים מסיבית)

כך נראה "בכל מחיר".
חזרה לשישי באוקטובר.

לא הבנתי, מה הטיעון של סוכן הטמטום הזה?

הוא כתב רוטמן, וכתב שלמה קרעי והוסיף גם מירי רגב. נהדר. הקצף של השנאה כבר עובד והמוח נכבה.
אבל מה לעזאזל הטיעון?

הרי נדב מדבר פה בפסקנות-כל-יודעת על מחקר שלכאורה נערך במשך שנה והוגש.
האם הוא עיין במחקר? האם הוא עבר על החומר שמופיע בו? האם הוא בכלל ביקש לקבל אותו? האם הוא ניסה להבין את הטיעונים שמכוחם המכון למשילות ודמוקרטיה טוענים שנשיא העליון נמצא בניגוד ענינים ושאסור שימנה את יו"ר הוועדה?

אילו טיפוסים מנרמלים ומהדהדים 'עיתונאי' שמבטל בנחרצות וברעל מחקר מפורט מבלי שהוא בכלל מכיר אותו?

אבל יודעים מה?
בוא נגיד שנדב איל לא באמת צריך לעיין במחקר ובחומרים שבו כדי להסביר שזה לא מחקר.
בוא נניח שאיל כבר מנחש מה שיופיע בו.
שכעיתונאי שבכלל-לא-טועה-בכל-דבר-בערך איל ביצע קריאה מודרכת בטיעונים מקבילים והוא יודע לצפות את הכיוון הכללי.

אוקיי, ועכשיו מה הטיעון? שרוטמן מסריח? שקרעי מפלצת? נהדר, אבל מה הטיעון לגופו של ענין?

האם בוועדה כזו לא תהיה ניגוד ענינים? האם ועדה כזו תזכה באמון העם?האם הוועדה לא תצטרך לחקור נושאים שקשורים לאינטרסים המוסדיים של בית המשפט העליון?

האם, סתם לשם הדוגמה, אין בעיה שאסתי חיות תדון בקריסת הפרימטר? האם באמת הגיוני שחיות תבדוק כיצד ומדוע עוצבו הוראות פתיחה באש שהפכו את הגדר לבדיחה? האם ראוי שפוליטיקאית בדימוס תבחן את הוראות הדין המורכבות והמסרבלות שהיא עצמה הכתיבה בבגץ 3003/18?

והאם חיות היא גם זו שתחקור מדוע לא הועמדו לדין סרבנים למיניהם? האם היא תבחן עד כמה הטבח הושפע מהסרבנים והמתדרכים על כך ש"לא יהיה צבא"? האם חיות אמורה לבקר את ראשי המאבק שליטרלי התחילו בו בעקבות ועל בסיס הנאום הפוליטי של חיות ובהמשך לתדרוכים שלה לשופרות בתקשורת?

האם חיות היא שתבחן את המסלול שבו עברו אינספור טונות של נשק לעזה? את החדירות בציר פילדלפי? את הסיבה שבה בגץ והיועמשים מנעו פעם אחר פעם הריסת בתים מסיבית באזור רפיח כדי למנוע הברחות נשק?

ועוד ועוד ועוד.
האם אסתי חיות, או שיבוט דומה אחר, אכן מתאימים לבדוק את הכנסת משפחות חמאס לטיפולים בארץ? הזיית נוהל הקש בגג? את הימנעות התביעה הצבאית מלדרוש עונשי מוות למחבלים? תנאי כליאה למחבלים? אספקת חשמל ודלקים לחמאס?

שהאל הטוב יעזור לכולנו,
מה לעזאזל הטיעון של סוכן הטמטום הזה?

טוב, נכון לעכשיו מסתמן שיש נשיא בוושינגטון
(טראמפ מודיע שאם חמאס לא ישחררו את "כל החטופים" (!) עד שבת בצהריים ישראל צריכה לבטל את הפסקת האש ואז הגיהנום יתפרץ והבלאגן הגדול יתחיל (ובמקור - "all hell break loose"))

מניח שזה ברור מאליו, אבל אין למדינת ישראל זכות או לגיטימציה שלא לנצל את ההזדמנות החד-פעמית שמנהיג העולם החופשי העניק לה לפני כמה שעות.

למעשה, אין בעולם אף חברה חפצת חיים שלא הייתה מנצלת הזדמנות כזו.

כל ויתור על האור הירוק שקיבלנו יהיה לא רק מעשה מטופש ברמה הבינאישית מול טראמפ - אלא עוול מוסרי של ממש.
חברה שמוכנה לשמר קולקטיב של נאצים, שנמצא סמוך לגבולה, כדי לא לסכן 20-30 מאנשיה - שבינתיים סובלים ומתענים על ידי אותם נאצים - בדרישה לשחרורם היא חברה מתאבדת.

חשוב להדגיש: עם מערך תמריצים נכון, ניתן להקטין משמעותית את הסיכון לחטופים החיים. לישראל יש לא מעט קלפי מיקוח 'עצמאיים' אם תחליט כך - חיי מחבלים בכירים ובני-מוות בכלא הישראלי, נכסים של חמאס ועוזריהם ביו"ש ובמזרח ירושלים, הגבלת אספקה, תג מחיר של ניתוק ונטרול חשמל דלק ומים, חלוקה סימון וצביעת שטחים ברצועה ככאלו שיפונו באש וייתפסו לצמיתות בהינתן פגיעה בחטוף פלוני - ועוד אמצעים רבים.

אבל בכל מקרה, ובמבט קר רוח של מדינה בת 10 מיליון תושבים, צריך לשקול כל סיכון ביחס למחיר שעזה עלולה לגבות מאתנו ומילדינו בדורות הבאים אם לא נסיים את הסיפור הנוכחי באופן נחרץ ומהדהד.

קצת פרופורציות. כדאי להביט רגע על המחירים האסטרונומיים ששילמו חברות שהגנו על עצמם מפני תוקפנים בהיסטוריה האנושית הקרובה והרחוקה.
יודעים מה? אפילו לא צריך ללכת לאינספור דוגמאות בעבר, יש מספיק בהווה.
מספיק ללכת לאוקראינה, מדינה עם פריון נמוך, ללא גיבוי כמו זה שטראמפ זה עתה העניק לנו, עם אופי סכסוך שונה לחלוטין, ושמתמודדת עם יריבה גדולה וחזקה בכמה וכמה סדרי גודל שאינה ברת-הכנעה -
כאשר בשלוש שנים האחרונות איבדה מעל 100 אלף חיילים ואזרחים במלחמת ההישר הנחושה שלה.

טראמפ מעניק לנו הזדמנות של פעם בחיים של מדינה.
אנחנו חייבים לנצל אותה

איני יכול עוד. בחייאת.
לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

עכשיו, אם להיות הוגנים, מניח שבאופן לא-רשמי לנתניהו יש תירוץ. הו, בהחלט. אם תשאלו אותו (ובטח התדרוכים ייצאו בהקדם) לנתניהו יש ודאי טיעון מתוחכם למה הוא שובר את המילה של האיש החזק והחשוב בעולם שרק הרגע נתן לו קארט בלאנש לשחרר את הגיהנום על האויבים הנאצים שלנו.

אפשר לנחש שהסיבה של נתניהו היא משהו בסגנון הזה:
הרי רוב הסיכויים שחמאס גם ככה לא יחזיר את כל תשעת החטופים עד שבת בצהריים, נכון?
ואז תהיה לנו לגיטימציה גבוהה יותר לפעול, נכון?
ולכן התוכנית ההו-כה-מתוחכמת תביא לכך שגם הצגנו גישה מתונה (יותר מזו של נשיא ארצות הברית!) וגם בסוף נוכל לחזור ללחימה!

וזה מה שנתניהו השמרן-עד-אימה מסרב להבין.
שמעבר לשטיקים והניסוחים הפתלתלים והמסמוס והדחייה והקמת הוועדות וכל הרעש הזה יש חשיבות למסר פשוט ברור ובהיר.
בטח מול האויבים הברברים שלנו.

כבר היינו שם.
הכל כבר נכתב בלי סוף בזמן אמת.
אם מיד לאחר הטבח ישראל הייתה מכריזה - כמו דובה זועמת שלקחו את גוריה - שלא יכנסו מים, דלק, מזון או כל אספקה אחרת עד שלא מחזירים את כל החטופים (וכנגד כל הרוג יוצא להורג בכיר חמאס בכלא) זה היה יעד ריאלי. העולם היה מבין, גם אם כועס. המסר היה ברור.

אבל אף אחד לא מבין את המסרים הפתלתלים של ישראל.
מצד אחד יש חמאס אבל מצד שני יש בלתי מעורבים. וחמאס חטף את העזתים אבל הם מריעים לו. והעזתים הם חיות אדם שרק רוצים להרוג אותנו - אבל הם מחפשים לעבוד ולהתפרנס בעולם. וצריך להחזיר את החטופים, אבל לא את כולם. ולא נוותר, אבל כן נתפשר. ואנחנו קשוחים לגמרי אבל הסכמנו להסכם הכניעה כבר מזמן ורק חמאס התנגד. ואנחנו עושים הסכמים עם חמאס אבל חייבים להשמיד אותם. וחמאס נאצים לא אנושיים שהורגים תינוקות ואונסים - אבל אנחנו מאד נעלבים שהם עושים טקסים לא מכובדים. וכו' וכו'.

יש חשיבות לכבוד לאומי. לטוטאליות.
לנקמה ושחרור בלמים מול רוע מוט.
פעם אחת בחיים האלה נתניהו צריך לקחת את ההזדמנות ולשרוף את הספינות. פעם אחת.

עוד זה נכתב וזה בא.
בחייאת, כאילו נתניהו עושה פה פרודיה על עצמו.

יאללה, ביבי, לשרוף את הספינות.
(ואם אפשר במסר ברור בהיר ומהדהד, שהעולם יוכל לאמץ ולכל הפחות להבין היטב - מה טוב)

פרדות עצלות זה אנדרסטייטמנט (ואפשר רק לנחש מה המתפ"ש ושות' עושים בפועל בשטח כדי לפייס את החמאס)

נכתוב את זה שוב.

בשישי באוקטובר - ליטרלי, לא כביטוי - פורסם הטור של אלון בן דוד על עזה ששיפרר את קולות מערכת הבטחון (מהמר על רונן בר, לפי התוכן).

בן דוד הסביר בזחיחות עד כמה "ההימור של ישראל השתלם" בעזה. הוא התמוגג מאיך שילוב של "מדיניות של הקלות ברצועה" ועזרה של החבר'ה הטובים מקטאר "הספיקו למנהיג חמאס יחיא סינוואר כדי לעצור את האלימות". הו, פרגמטיסט שכזה.
וכמובן, בן דוד לא התאפק לשפרר כיצד "בהתגלות נדירה של שכל ישר בממשלה הנוכחית" (ובלחץ רונן בר, כפי שכולנו יודעים) מדינת ישראל הרחיקה את "תומך הטרור איתמר בן גביר" מנושאים רגישים כמו האסירים והר הבית - וכך הכל מתנהל "באופן מופתי".

ונשאל בפעם המי יודע כמה:
באיזה עולם, שנה וקצת אחרי הטבח, הפושעים האלה בכלל יוצאים מהבית, ולא כדי להתנצל בפני 1,200 הרוגי הטבח?
באיזו מציאות השופרות האלה לא רק שלא מתאבדים - או לכל הפחות מחליפים מקצוע - אלא שהם אשכר ממשיכים להטיף בנחרצות בעד הכלת הנאצים על הגדרות שלנו?
מה נדפק איתנו כחברה שהשיח שלנו מנרמל תופעות כמו אלון בן דוד?

אגב, שימו לב איך כחלק מדף המסרים בן דוד מנסה להדהד שוב את שיטת הפשיטות של הרצי הלוי כאפשרות היחידה הקיימת - הפעם, תוך הסבר למה אין תוחלת לכניסה כי אין טעם בכיבוש עוד סמטה ורחוב.

אז בדבר אחד הביש גדא הזה אכן מדייק.
אסור לישראל לחזור לטמטום הפשיטות של הרצי הלוי.
אסור לנו להיות בזבזנים בחיי לוחמים.

המלחמה שלנו היא נגד אויב עזתי והמטרה היא כיבוש שטח וריקונו מאויב כדי להקים בו בהדרגתיות פרימטר בטחוני מסיבי וריק מאדם כחלק מתוכנית ההתנתקות של טראמפ (ולאחר מכן, אזורי תעשיה, חממות שלום עם בדואים ויהודים, גרעיני נח"ל, חוף נובה שיקומי וריביירה של טראמפ, כמובן).

ובשביל זה לא צריך לטהר בתים או להכנס לזירות מטענים.
בשביל זה צריך תוכניות עם סיכון נמוך ללוחמים דוגמת 'תוכנית האלופים'.

כל מה שצריך זה להודיע על פינוי מצפון לדרום - ואחר כך לאכוף אותו על פעילי ותומכי טרור שלא יתפנו, בפינוי באש כבדה ובמניעה מוחלטת של אספקה.
ובסוף, אחרי הכל, לשלוח את הדיניינים הדנדשים בדרך לקידום תוכנית ההתנתקות של טראמפ.
אין שום טעם או הצדקה לסכן חיילים מטעמי דאגה לאויב.

טראמפ הבטיח לשחרר את הגיהנום.
בואו לא נשבור את המילה שלו.

לא זוכר, החמאתי כבר לעמית איסמן?
פרגנתי לאיש ולחוטיני המנומר על כך שבאומץ רב ביקר את המשטרה על כך שהיא אינה חוקרת חשדות נגד גורמים שלטוניים בכירים ובעלי כוח? (שופטים יועמשים ופרקליטים בכירים, יש להניח).

יותר מכך. איסמן אף הודה ביושר שיש טעם לפגם בכך שרק העיתונות (מניח שהוא התכוון למיעוט העיתונאים שאינו מאתרג את הרשות השלטת) חושפת פרשיות נגד שופטים עליונים ומשפטנים בכירים - והדגיש בפני החוקרים כי "בסופו של יום, הכל שאלה של החלטה, תיעדוף והקצאת משאבים".

איסמן אמנם לא ציין האם הוא מתכוון גם לחשד לעבירות מין שלו - שנבדק בצורה רופפת רק באופן פנימי-משמעתי ולא פלילי - אולם עצם העלאת הנושא הינה אמיצה ורומזת באופן ברור לצבר הפרשיות שלא מוצו על ידי המשטרה בענין שי ניצן, מזוז, מנדלבליט, ליאת בן ארי, יהודית תירוש, אסתי חיות, פוגלמן ועמית.

אז אמנם אין שום דבר חדש בכך שבכירי מערכת החוק מקבלים חסינות מוחלטת הודות לניגוד הענינים המובנה -
ובכל זאת, כל הכבוד לעמית איסמן על הכנות.