עידית סילמן אינה כוס הפאנטה שלי, אם תהיתם.
אבל אם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ויתר נבחרי הציבור יאפשרו לאדם כמו דני אלגרט (שכבר אינו חלק מבני 'משפחות החטופים' אחרי שגופת אחיו הוחזרה) אפילו להתקרב למשכן הכנסת אחרי שהוא מתאר בשידור שהיה רוצה שיאנסו שרה ואת הילדה שלה -
תהיה להם אחריות מלאה לזילות המתמשכת של מעמד נבחרי הציבור בישראל.

ולמי שמנסה להבין את ההיררכיה הפנימית בדת החטופים:
אדם גס רוח וחלאתי למדי,
שאח שלו נחשב פעם כחטוף (וגופתו כבר נקברה בישראל)
- שמוזמן לאולפנים פעם אחרי פעם כדמות לגיטימית למרות שהוא מטנף ומגדף כל מה שזז, כולל ממש היום איחולי אונס לילדות קטנות -
לא רק עולה לשידור אלא יכול גם לבזות בשידור אמא של חטוף שנמצא בעזה כי העמדות שלה ביחס למדיניות ישראל מול החמאס שונות משלו.

ועוד רגע של לוגיקה על פי דת החטופים:

דיצה אור, אמא של חטוף שמקדמת דרך אקטיבית יותר לשחרור הילד שלה - ופועלת גם מתוך דאגה למדינה ולחייהם של עשרה מיליון אזרחי ישראל - היא מפלצת נוראית שיש לגנות ולהשפיל.

אבל עינב צנגאוקר, שלדברי הקפלניסטים הקריבה במכוון את בנה, ומתנהלת תוך ידיעה ברורה שבנה יהיה החטוף האחרון (וכל כן, בפועל ולשיטתה, כנראה שלעולם לא ישוחרר) - כשההטפה לכניעה ולשחרור אלפי רוצחים לחופשי מתבצעים, לדבריה, מתוך דאגה לכעשרים חטופים חיים המצויים בעזה -
היא גיבורה לאומית.

ובפינת התמריצים:
מוזמנים להציץ בויקיפדיה של סילמן ולהשוות את השינוי החד בסיקור הקדנציות השונות מהצטרפותה ההרואית לממשלת השינוי המהוללת - ועד לרגע שבו מכרה את נשמתה, עזבה את בני האור ובשלב מסוים הצטרפה אל ממשלת הימין האיומה.

ובכן, מצד אחד בשנת 2021, בעקבות התפטרות סתמית, היא נכנסה לרשימה בלי שום מדיניות מוצהרת, ואז הצטרפה לממשלה בלי להפר שום הבטחה או התחייבות, ומונתה ליו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת בריאות. ושם היא סך הכל העבירה קדנציה נחמדה ונינוחה ללא סקנדלים ועם הישגים מפוארים במסגרת "הוועדה בראשותה השיגה" 100 מיליון שקלים לבסיס התקציב של בתי החולים. ולתפארת מדינת ישראל (התוספת היחידה מופיעה אח"כ במסגור ברור שציין כי "בראיון עימה סיפרה סילמן כי היא ובני משפחתה מותקפים קשות בעקבות החלטתה לתמוך במפלגתה שהצטרפה לממשלת השינוי")

זה תיאור ויקיפדי מסוג אחד. רגוע ומלטף.
אבל אז, מספרים בויקיפדיה, הפכה פתאום סילמן למפלצת צינית שמבצעת מהלכים עבור אינטרסים. וכך, סילמן הרעה הפילה את הממשלה והצטרפה לליכוד ואז לממשלה הנוכחית.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%9E%D7%9F

ומה קרה בממשלה הנוכחית על פי התיאור הויקיפדי בערך של סילמן?
הו, שם הכל התחיל להסתבך.

יו"ר הקואליציה המקצועית ויו"ר ועדת הבריאות המהוללת (שהוועדה בראשותה "השיגה" 100 מיליון שקלים למערכת הבריאות!) התחילה פתאום לקרטע.

זו חתיעת פארודיה.
ערך הויקיפדיה שמאן דהוא שטופי שנאה יצרו לה מפרט פחות-או-יותר כל ציוץ זועם בטוויטר שנכתב עליה אי פעם על ידי הקפלניסט המצוי.

בין היתר, מוצגים שם בפסקאות מפורטות תיאור מדוקדק של פקידים במשרד שלה שעזבו, מתארים פגישות עם אנשים שחושבים אחרת, צעקות שצעקו עליה, 'סערות' שעוררה בקרב אנשים מסוימים, פגיעות בתקציבים, פסילת מינויים שניסתה לקדם ושלל ידיעות מנופחות איזוטריות וכמובן מוצאות מקונטקסט (כשלא פעם 'המקור' המסומן מתגלה כשונה ו/או ידיעה מוטה שגם היא הוצאה מהקשרה)
השגים, אם תהיתם, לא היו לה בקדנציה החדשה.

מוזמנים להציץ בעצמכם, ואם יש לכם זמן גם להשוות לתיאור קדנציות של שרים משמאל או סתם שרים שלא סומנו כמטרה על ידי קפלן ושות'.

ואולי כשיא, שימו לב לסיפור המטורף הבא:
אי שם, בתקופה שבה סילמן הייתה 'הפרח המוגן' של השמאל,
הגיבורה המרטירית שעל ידי הפרת הבטחותיה הוקמה הממשלת השינוי - אירעה 'התקיפה' המפורסמת בתחנת דלק, אז סילמן 'הותקפה' על ידי פעיל ימין זה או אחר.

באותה תקופה, כך מלמד דף השיחה של סילמן, נאבקו כל מיני פונקציונרים בויקיפדיה כדי להשאיר את הסיפור מחוץ לערך שלה.

כך, אל מול אלו שביקשו להכניס את הפרשה לערך נעמד כחומה בצורה ויקיפד מקצועי-וענייני-במאה-אחוז בשם דוד שי. שוב ושוב קבע שי כי אין לאירוע שום חשיבות. כך הסביר כי מדובר באירוע "חסר חשיבות" ש "זו אנציקלופדיה, לא פייסבוק", ואף גער במשתמשים אחרים שבכלל חשבו שיש חשיבות לסיפור ("מעניין עד מתי צריך יהיה להסביר לך שוויקיפדיה היא אנציקלופדיה, ולא אתר לסיקור הפעילות בפייסבוק ובטוויטר").
יותר מכך, בכובעו כויקיפד-בכיר שי אף הסביר כי "גם אם נקבל את הטענה ששיקרה, זהו אירוע חסר חשיבות. לא חסרים שקרנים בכנסת"

אוקיי, זו אינציקלופדיה.
הסיפור 'הותקף' והורחק באלימות מהערך.

אלא מה?
שמתישהו התחלפה הממשלה והפוזיציה הפוליטית.

ובכן, לא תאמינו אבל בערך הנוכחי של סילמן לא רק 'שהוחלט' לפתע שסיפור התקיפה ראוי לאזכור - אלא שהוסיפו פרק שלם שכותרתו האינציקלופדית היא "תקיפות שטענה שעברה".

כן, כן. איי שיט יו נוט.

בפרק הזה, חוץ מסקירה מקיפה ברמת הדוקטורט על כרונולוגיית התקיפה בתחנת הדלק במודיעין,
העורכים המקצועיים והענייניים (לא היה לי זמן או אנרגיה לבצע עבודת ארכיאולוגיה תוך תארוך השינוי וזיהוי מבצעיו) גם הוסיפו את האירוע בו הוגש כתב אישום נגד קפלניסטית בחשד לתקיפת סילמן כ"תקיפות שטענה שעברה". (אגב, הערך כלל לא מזכיר את כתב האישום אלא רק את המעצר תוך קביעה שבתיעוד מסוים 'לא נראית תקיפה' וציטוט דברי התוקפת שהכחישה את התקיפה).

ובקיצור, מידיעה לא מעניינת -
סיפור התקיפה הפך למגה-אירוע שגם מסייע למסגר מחדש ולהלעיג אירוע אחר שבו קפלניסטית הציקה, הטרידה והתקיפה באופן-זה-או-אחר את סילמן.

מדדי שי, הויקיפד המסור שסבור שזו אינציקלופדיה ולא פייסבוק - לא נמסרה תגובה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%9E%D7%9F

ושוב, עידית סילמן איננה מושא הערצה פוליטי עבורי, בלשון המעטה. מוזמנים לחפש ולהבין לבד.
אבל הסיפור הזה עוסק בהרבה יותר מסילמן.

הסיפור הזה הוא על (העדר) כללי משחק.

האירוע של סילמן הוא דוגמא מסמרת שיער לבחינת היכולת שלנו להציב קווים אדומים וגבולות.
להבנת האופן שבו חברה שפויה צריכה להתייחס לפסיכופט שמספר כמה הוא רוצה שילדה קטנה תאנס בעזה רק כי הוא חלוק פוליטית על אמא שלה.
לדבר על הצורה שבה אנשים נורמטיביים בוחרים להשחית ולעוות מידע - גם בתקשורת אבל גם במוסד 'שיתופי' כמו ויקיפדיה (וזו הזדמנות לקרוא לכל מי שיכול להתאמץ קצת, להצטרף לעורכים הקבועים ולאזן את ניסוח ומסגור הערכים).

מי שמנרמל קריאות לאונס ילדות כי אמא שלהם אמנם תמכה כשרה הממשלה בשתי עסקאות הכניעה לחמאס (!) אך הטרמינולוגיה שלה, כנראה, לא מספיק נחרצת בנושא -
איבד את היכולת לבוא אי פעם בטענות בנוגע לאלימות או לשיח לא ראוי.

כתבתי מיד אחרי הטבח על מבחן "הסבתא בכסא הגלגלים".

מכיוון שסירוס הפרימטר היה הגורם *הנשלט* המרכזי, לטעמי, באיפשור הטבח - ייצוב של קווים אדומים ברורים ונחרצים הוא גם המפתח לשינוי כל עוד הנאצים נמצאים מרחק יריקה משדרות וניר עוז.

המבחן פשוט: האם יש קו סכמטי נחרץ וברור שכל מי שעובר אותו יקבל כדור בראש?
האם ברור לנו שגם מקרה הקיצון (סבתא בכסא גלגלים) תזוהה כאויב אם תבחר לחצות את הקו הזה?

זה המבחן.
וההודעה האדיוטית הזו של דובר צה"ל מראה שטרם נתקלנו בסבתא על כסא גלגלים אבל נכון לעת עתה - ב"מבחן הילד בן 4" נכשלנו.
כשלון מוסרי צורב.

אבל הכל טוב, חברים.
בואו נחזור להוראות הפתיחה באש הישנות והטובות בחסותם של משפטנים מוסריים כמו אסתי חיות, שרון אפק וגאונים כמו ד"ר ערן שמיר-בורר.
מה לא ברור?
אומרים לכם שמצד אחד ההוראות קבועות אבל מצד שני הפרדיגמה בה הן פועלות משתנה בהתאם למציאות בשטח ובכלל זהטופוגרפיה של השטח, גודל האיום, ממשיותו ומיידיותו, היענות מפרי הסדר לאזהרות, פעילות המפגינים ומעורבות של גורמי טרור בגדרן וכדומה, ושימוש באמצעים 'מגוונים'
כאשר גם ההוראות ההו-כה-מאפשרות המתירות ירי לעבר רגליים מיועדות רק למפר סדר מרכזי או מסית מרכזי, וזאת כמוצא אחרון בלבד, בכפוף לדרישות מחמירות הנגזרות מן העקרונות של צורך הכרחי ומידתיות, ולאחר שמוצו, אך לא צלחו – כל האמצעים האחרים.

מה לא ברור?
ולמה יש אנשים שחושבים שיש קשר בין ההוראות הנחרצות הללו לכך שהפרימטר סורס והנאצים טבחו ילדים בני 4 יהודים עם הוריהם אחיהם והסבים והסבתות שלהם?

למען הסדר הטוב, צריך להוסיף שעל ההנחיות המטורללות שסירסו את הפרימטר, אותם פירט ערן שמיר בורר מהפרקליטות הצבאית בפסקה המצולמת - בבגץ 3003/18 'שלא קיבל' את העתירה של פרוקסיז הנאצים מגישה, עדאללה יש דין האגודה לזכויות החמאס והמוקד להגנת הנאצי -
שופטי בגץ הוסיפו עוד החמרות והתחייבויות נוספות ואזיקים מגבילים נוספים על לוחמי צה"ל.

כך, מעבר לדוקטורט שכל לוחם צריך להריץ בראש לפני שהוא יורה ברגל של מסית מרכזי (כמוצא אחרון!),
ואחרי שהעתירה השיגה את מטרתה המרכזית להביא את המשפטנים מהפרקליטות להצהיר על מדיניות של הפקרות שהביאה לטבח ( כך שדחיית העתירות, *במתכונת הנוכחית* שהוגשה התבצעה לפי מלצר "על בסיס הנחתי כי המשיבים עומדים בהצהרתם, כפי שנמסרה לנו בכתובים ובמהלך הדיון שהתקיים בפנינו")"

על כל זה קבע בגץ שיש להרבות ולשפר עוד יותר "את השימוש באמצעים חלופיים לא קטלניים" וכל זאת לצד בחינה של אירועים בהם נפגעו חלילה 'בלתי מעורבים' ותוך קיום תהליך סדור לתחקור ולהפקת לקחים מבצעיים ואחרים ולהטמעתם".

ובקיצור, השאלה היא לא האם 'בלתי מעורבים' ייפגעו כתוצאה מהוראות הפתיחה באש -
השאלה היא איזה 'בלתי מעורבים' יפגעו כתוצאה מהוראות הפתיחה באש.

האם, כשהנאצים מנסים לבחון אותנו, יפגעו ילדים/נערים אומללים שמשפחתם, קהילתם והקולקטיב הנאצי שהם חלק מהם שלחו אותם למות כדי לשחוק את הפרימטר ולאפשר את הטבח הבא -
או האם ייטבחו ילדים משדרות ומבארי?

במי אנחנו בוחרים?

האם יפגע ילד עזתי שנשלח על ידי הנאצים,
או שתירצח ילדה ישראלית דוגמת אלין קפשיטר הקטנה שבשביעי באוקטובר נטבחה בדם קר, כולל וידוא הריגה, יחד עם כל בני משפחת קפשיטר שנמחקה כליל באותו יום נורא?

וזה הזמן לתזכורת יומית,
אשמח מאד אם תסייעו לי בתגובות לדובר צהל ולכתבים צבאיים,
ובעזרת לחץ של ארגונים וחברי כנסת (שאשמח לרטווט ולהדהד) -

איפה לעזאזל התחקיר של הפרקליטות על מחדל הפתיחה באש בפרימטר ובאזור הגדר?!

יכול להיות שאני צריך להשלים לימודי יסוד בדת החטופים - אבל מודה שלא הבנתי את גוש הפופוליזם הזה.

בואו נניח שהמדינה צריכה להוקיר באופן אישי את העובדה שמישהו נחטף.

ובואו נניח שאין נזק עקיף מההאדרה הבלתי-פוסקת של המדינה לנושא הזה והפיכתו לגביע הקדוש של כל ארגון טרור ולנקות התורפה הישראלית. נניח, רק לצורך הדיון.

ובואו נניח שהמדינה צריכה לתעדף את ההוקרה הזו של החטופים על פני הוקרה להורים שכולים, אלמנות לוחמים שנפלו, יתומים וקרובי משפחה אחרים, מילואימניקים, נשות מילואימניקים, מתנדבים אחרים, נשות קבע, שוטרים, לוחמי ימ"מ אחרים או כולם ביחד.

אבל למה דווקא אלי שרעבי?
נכון, היה לו ראיון אצל אילנה דיין, אבל למה לתעדף אותו על פני אחרים?
למה לייצר תרבות מכוערת ופופוליסטית של 'חטופי סלבס' וחטופים סוג א' וחטופים סוג ב' ומשפחות כאלה ומשפחות אחרות?

וממתי הימין - כולל נציגיו בכנסת ואנשי התקשורת הבולטים שלו - לא רק הצטרף לדת החטופים אלא מוביל ומאדיר את הטקסים שלה?

ברייקינג:
טור ביקורת נוקב בבטאון חמאס שמוריד את הכפפות מול עינב צנגאוקר,
אחרי שהודיעה לחבריה בכת שהיא מסנמת ביודעין ובכוונה את בנה מתן ושברור לה "שמתן ישלם את המחיר בכך שיהיה החטוף האחרון" בשל פעילותה -
והכל, מתוך מסירות נפש ונכונות להקרבה עבור דת החטופים ועקרונותיה.

האם אפשר להעלות על הדעת עמדה פוליטית-בטחונית יותר משיחית,
יותר הזויה, יותר מנותקת מהמציאות -
מלחשוב שיש פיתרון ארוך-טווח עם תתי-האדם האלה מעבר לגבול?

האם ניתן אפילו להמציא תפיסה יותר סהרורית מעמדה פוליטית לפיה ישראל יכולה וצריכה לחיות ליד נאצים שמגדירים את הקולקטיב שלהם על סמך שלילת מדינת היהודים ופנטזיות 'לשחרר' את הירדן עד לים?

"שלטון חוק מהותי"

ייאמר לזכות הניצב בדימוס (!!) אריה עמית,
שיש לו הרבה יותר יושרה והגינות מאשר כל מיני פוליטיקאים בגלימה בעליון או עסקנים משפטיים דוגמת לימון ומיארה.

למעשה, היה ראוי פי כמה שבמקום ללכת סחור-סחור,
ולהשתמש ברטוריקה משפטית עמומה חלולה וחסרת פשר להסביר את ההבדלים,
נציגי שלטון המשפטנים היו מסבירים בפשטות ובישירות שבמדינת ישראל אין חוק ואין כללי משחק -
אלא שתי מערכות חוק לשני סוגי אנשים.