מניח שזה מובן מאליו, בטח לכל מי שמקפיד לחשוב עצמאית מדי פעם,
אבל כנראה שצריך גם לכתוב את זה בבירור:
השתגענו לגמרי.

להשקיע משאבים אדירים ולסכן חיי אדם כדי להביא שרידי גופות מלפני ארבעים ומשהו שנה?
האם לא ברור שזה אירוע שנע בין פגאניות לטרלול מוחלט?

אז נכון, שמחה ציבורית וחיזוק מוראלי הם בהחלט אלמנטים חשובים בחיי עם בכלל ובמהלך מלחמה בפרט.
אבל אתוס אפשר וצריך לעצב.
ומדינה צריכה לאמץ לעצמה נורמות שמאפשרות לה לשרוד.

לסכן אנשים חיים ולהשקיע משאבים בטחוניים אדירים (שכמובן, מוגבלים מטבעם) עבור שרידים של גופה שנקברה לפני עשרות שנים?
צריך בכלל להסביר עד כמה זה מופרע?

(וכן, צריך פרופורציות. תאורטית, חוץ מנראות מטרידה במיוחד עוד לא שמענו על תשלום כלשהו מצד ישראל. ובכלל, חשוב לשמור על קור רוח ויכולת התבוננות - בטח מול העולם הכאוטי של טראמפ. אבל דבר אחד ברור מוחלט ועומד בבסיס כל הדשדוש שלנו מול הנאצים מעזה: אם מדינת ישראל לא תדע לכפור סוף-סוף בדת החטופים ההתאבדותית שאומצה פה, קשה לראות סיכוי לשרוד לטווח ארוך בשכונה הקשוחה הזו)

קחו לדוגמה את נושא ההגירה.

לאדם הכי חזק וקפריזי בעולם נכנס ג'וק.
הנאצים לא יכולים להישאר בעזה. אין טעם.
למה? כי טראמפ החליט.

ומה ישראל עשתה?
הפחיתה את קצב ההגירה.
כן, כן. זו לא טעות. לפי פרסומים עדכניים שנראים אמינים-למדי בשלושת החודשים האחרונים, מאז הצהרת טראמפ, עזבו רק 600 עזתים.
בערך שבעה נאצים ליום.

בנאדם נורמאלי לא יכול שלא לשאול איך הגענו למצב הזה?
מאיפה ניהול הסיכונים המופקר הזה?
למה לא לנצל את המומנטום?
למה אין ספינות שמשגרות פליטים אל חופי מצרים וטורקיה?
למה אין 24/7 של שאטלים שמסיעים משפחות לסוריה?
יש לנו הזדמנות של פעם בחיים של מדינה, למה לפספס אותה?
איך זה שמדינת ישראל מתנהלת באופן כל כך הזוי?

וזה הפרסום של נורית יוחנן מכאן,
שמתיישב עם לא מעט דיווחים משלימים.

יוחנן טוענת, ומביאה לא מעט מקורות סבירים לכך, שלא רק שמדינת ישראל לא מייצרת מאסות של הגירה - או סתם קווים רציפים שכאלה - מדיניות ההגירה של ישראל מעזה היא למעשה נוקשה מאוד,

לטענת יוחנן, עזתים-נאצים רבים שרוצים מאד לעזוב, אפילו כאלה שמחזיקים באזרחות זרה ויש מדינות זרות שמאשרות להם לצאת מהרצועה ולהגיע אליהן - תקועים בעזה חודשים ארוכים.

מעין מפגש פסגה של פולישוק, בירוקרטיה, יועצים משפטיים ועיניים שהם בערך על כל מקום חוץ מהכדור
https://x.com/nurityohanan/status/1920796610272915566

מה שכן, מי שטרם הבין איפה הוא חי,
מוזמן להתרשם מהנהי המחושב-היטב של השמאל הקפלניסטי בטוויטר.

די בסיבוב קצר בפיד שמאל להבין שכמו בקלישאה של עסקני הדת הציניים - גם למאכרים שעומדים מאחורי דת החטופים אין יותר מדי של אכפתיות לחטופים.

האומללים האלה מבחינתם הם לא יותר מאמצעי.
21 קלפים פוליטיים.
זו גם הסיבה שמבחינתם עבור החטופים צריך לעשות "הכל" - חוץ ממניעת אספקה צעדים התקפיים, הוצאת מחבלים להורג או כל כלי שאינו כניעה והפסד.

כי בסוף, דת החטופים מיועדת להיות חלק מפסיכוזה המונית.
הרי אף אדם עם אייקיו ממוצע לא חושב שהיא בסיס רציני למדיניות לאומית-בטחונית.
הפסיכוזה הזו היא רק מכשיר ציני במיוחד.
כלי משחק בדרך למטרה הקדושה
(מטרה שנושאת שני פני יאנוס: "רק לא ביבי" לרלביסטים ו"רק לא נצחון" לשמאל הרדיקלי)

אשכרה סדום.
איזה עיוות מוסרי נדרש כדי שהיוזמה המעוותת הזו, בה החטוף הולך להודות למיליארדרים שמימנו את חטיפתו, אפילו תעלה לאוויר העולם (פרקטית, מניח שאפשר למסמס אותה בקלות בשל 'נסיבות רפואיות' וצורך בהתאוששות - ובכל זאת).

ברייקינג:
במהלך נכלולי ואופייני,
כשתשומת הלב נמצאת במקומות אחרים,
הפוליטיקאים עמית וברק ארז מחליטים בהסכמה רחבה (שניים מול אחד בהרכב סניוריטי שעמית הינדס לעצמו!) לדרוס את הממשלה ולכפות בניגוד לחוק המפורש (ולפסיקת בגץ עדכנית למדי..) הגבלות ומחסומים בדרך לבחירת נציב שירות המדינה.

מה שמצחיק זה לעיין במגילות שברק ארז ועמית הליצנים מספקים לציבור.

שוב הארכנות מתגלה כתחליף לבהירות.

במקום לנמק בפשטות, בחצי עמוד: "על אף שאין לנו בדל מקור סמכות לגיטימציה או מומחיות רלוונטית - מטרתנו היא להעביר כוחות וסמכויות מהרוב הלאומי למיעוט מהשמאל הרדיקלי", הם מנסים להטביע את הציבור ברעש.

וכך, בתזמון מכוון היטב - שמאפשר רעש בתוך רעש - צמד הנוכלים עוטף את הקפלניזם הבוטה בפמפלט טרחני של 109 עמודים בו הם מנסים בחצי-כח לבסס את המניע הפוליטי החצוף שלהם ברטוריקה 'משפטית'.

קומץ בריונים שכל מטרתם היא גזילת סמכויות מהציבור.

סיכום: המאבק פה על מי שולט, איך ומי קהל היעד שלו.

הרוב הלאומי-דמוקרטי סבור שנבחרי הציבור שולטים, באמצעות כנסת וממשלה (ומערכת משפט שבוחנת בצורה עניינית ונייטראלית עמידה בחוק) כשקהל היעד הוא הציבור שמכריע בהתאם לאמונתו (בבחירות ובסיגנלים לאורך הכהונה) מה יהיה מסלול הספינה.

המיעוט העריצי-רדיקלי מעוניין לשמר את השליטה שלו על הציבור, באמצעות בירוקרטיה פקידים ועדות ובעלי זכות וטו('שומרי סף') כשקהל היעד הוא קבוצת הייחוס הפרוגרסיבית-ליברלית שנעה בין קפלן רחוב שוקן והקהילה הבינלאומית.

ושוב: הארכנות היא לא באג אלא פיצ'ר.

כשבוררים היטב בין השורות מגלים שהשורה התחתונה של סולברג,
המתארת את המציאות 'המשפטית' הפשוטה,
מבהילה וצריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח שמאמין בדמוקרטיה:
1. גיל לימון ושולייתו גלי מיארה משתמשים בכלי הייעוץ באופן פוליטי מוטה וחסר אמינות.
2. בין היתר, לימון מייצר 'מניעה משפטית' על עמדות משפטיות שלא מזמן הגיעו מטעם הייעוץ עצמו.
3. גם עמית וברק ארז סותרים פסיקה עדכנית, בלי טעם או הצדקה או ביסוס משפטי.
4. בפועל, יש פה מצב אנומלי עם עמדות משפטיות כמעט הופכיות – לגבי החלטות ממשלה זהות זו לזו.
5. באופן כללי, באקלים המשפטי של היום - אי אפשר לצפות יותר שום החלטה. הכל תלוי בגחמות של השופט.
6. בגץ ומיארה משתמשים בקונספט 'שומרי הסף' כדי לחנוק ולבלום את הממשלה. כולם עצמאיים חוץ מהממשלה (ומהבוחרים שלא יכולים להשפיע)
7. השופטים משתמשים במשפט נתניהו ככלי ציני בנסיון לייסד הליכים קבועים שיפגעו בסמכות ראש הממשלה והממשלה לשלוט.

ובכן, סולברג, ואחרי כל זה,
ואחרי התהליכים האנטי דמוקרטיים שאתה מתאר -
מה לדעתך אמור האזרח לעשות?
איך לדעתך הוא אמור להתגונן מול ברק ארז ועמית, צמד הזאבים שחושבים שעמדתם עדיפה על פני עשרה מיליון כבשים?

דל"מ (דעה לא מטומטמת):
אם אין בזה חדש אז זה לא חדשות.

הטלנובלה המגוחכת בתקשורת סביב שחרורו של עידן אלכסנדר היא פסטיבל ריאליטי חלול ונחות.
מחול של טמטום שלא מביא שום ערך או תועלת.
נאדה.

מעבר לליקוי המוסרי בכך שאנו מקדישים משאבים אדירים לחיי אדם של קבוצות מסוימות,
תוך הקדשת תשומת לב שגבווה באלפי אחוזים (!) ביחס ללוחמים שמסרו את חייהם עבורנו - כשבחלק גדול מהמקרים דווקא במקרה של הלוחמים שנפלו בקרב יש חשיבות רבה לדיון, כאשר לא פעם היה ניתן למנוע את מותם בהפעלת כוח זהירה ואגרסיבית יותר -
אין בדיון באולפנים שום חדש. נאדה.

ומעבר לכך, זפזופ מהיר בין הערוצים מגלה שוב חפיפה כמעט מלאה בין דף המסרים של החמאס לזה של אולפני החדשות.

עצוב, אבל ככה זה.
אין פה אפילו דעה מורכבת או ניתוח מסובך אלא תיאור עובדתי כמעט-טכני.

נזכיר שוב את התרגיל הבסיסי:
דמיינו לכם שאתם אחמד סינוואר.
ובדרך-לא-דרך רכשתם במימון איראני-קטארי את היכולת לערוך את מהדורת 12,
כאשר מטרתכם הברורה היא לקדם את נצחון הנאצים על היהודים במלחמה,
אילו שינויים בתכנים או בסגנון הייתם עושים כדי להשפיע באופן אפקטיבי על הציבור הישראלי?
התשובה הטראגית היא כמעט ושום דבר
(אולי להחליף בדיונים חשובים את עמית סגל ב'נציג ימין' סטייל שרקי אבל זה בערך הכל)

כן, זה עצוב, זה בלתי נתפס. אבל קשה לחלוק על התיאור העובדתי.
אחמד סינוואר היה שומר כמעט בדיוק על אותו דף מסרים מייאש והתאבדותי שקיים כיום:
אין טעם להילחם, צריך לתת הכל בשביל החטופים, אין לנו סיכוי, המלחמה פוליטית, המלחמה מיותרת, מילואימניקים לא רוצים יותר לבוא, לא מוסרי להלחם כשיש חרדים משתמטים, אסור לפתוח את שערי הגהנום מחשש לפגיעה בחטופים ששם, צריך להכנע ולהמליך בעזה ממשלת בובות, אין תוחלת, בואו נשתקם ונתקדם, יהיה בסדר, אי אפשר למנוע אספקה, נוותר עכשיו ובעתיד כבר נראה להם מה זה, אין ברירה אלא לקשור לנו את הידיים בגלל המשפט הבינלאומי וכו'

דף מסרים שכל כולו אינטרסים אנטי ישראליים.

כמעט והתרגלנו אבל השנאה קלקלה את השורה.
עצוב, בלתי נתפס. אבל אלו הם חיינו הציבוריים-תקשורתיים.

סך הכל אנשים שפויים ושקולים שלא ברור איך לא הגענו איתם עד היום להסכמות רחבות.

ויש פה תזכורת חשובה על מה מסתתר מאחורי ה'מקצועיות' של שומרי הסף.

שהרי, למה נקבע היום 'בהסכמה רחבה' של שני פוליטיקאים עם גלימה - מול סמרטוט אחד בדעת מיעוט -
שלנציגים שתבחרו בקלפי יהיה פחות כוח להשפיע על החיים שלכם?
שיתקיים ממשל ללא הסכמת ושליטת הנמשלים?
שלממשלה שתיבחר לא יהיה כוח אלא ל'שומר סף' שיהיה 'עצמאי' וישרת את האינטרס הציבורי כפי שהוא מבין אותו?

כי כך, פחות או יותר, נראים מדברים ומרגישים 'שומרי הסף העצמאיים' שישמשו כזרוע הארוכה של עמית וברק ארז בקרב נבחרי הציבור.

האם יש בכלל טעם להסביר כמה שלטון המשפטנים שלנו עקום, מעוות וכזה שדורס כל רציונאל בסיסי?
.
שהרי בסוף, בצד השני אין באמת עמדה קוהרנטית או הגיון משפטי כלשהו.

ובעצם איך נראית בעיניהם ה'בלמים ואיזונים' במדינת ישראל?
1. לשיטתם, כל עותר יכול לפנות בכל מצב, בכל זמן ובכל ענין בעתירה להכרעת בגץ. הכל שפיט. הכל מותר. זכות עמידה לכולם. הייד פארק משפטי.
2. מרגע שהתבצעה העתירה, פעמים רבות ללא פניה מקדימה וכשהיא נכתבת לפני שההחלטה הרלוונטית התקבלה (שהרי צריך להיות ראשונים!) אדם בודד שולט בדרך ניהולה.
3. האדם הזה הוא כל יכול - ובפועל, לא חשוף לשום הגבלה, ביקורת או ערכאה מעליו. לציבור, כמובן, אין שום יכולת מעשית לגעת בו או להדיח אותו.
4. החופש המוחלט תקף גם אם מדובר באדם שממש הרגע מינה את עצמו כשיש שורה של פרשות סמי-פליליות וחשדות שקשורים בו (ומעולם לא נחקרו כראוי).
5. הלאה, אותו שליט-עליון יכול (זכות מקודשת! אסור לגעת בסמכות זו!) להנדס הרכב שידון בנושא.
6. בתוך כך, השליט יכול לעשות הכל. הוא מחליט מי, כמה מתי ואיך ידונו בעתירה. מה שבא לו. בלי נוהל פומבי וללא כל שקיפות. הישר בעיניו ייעשה. בהמשך לכך, גם בהליכים פוליטיים לגמרי, השליט מחליט על פי גחמותיו איך יתקיים הדיון, האם ישודר, אילו צדדים יצורפו, ואת מי הוא יבחר לשמוע (כשזרועו הארוכה, העילוי המשפטי גלי מיארה, תחליט האם לציבור ונבחריו בכלל יזכו לייצוג משפטי משל עצמן או שזה ישלל בשל 'מניעה').
7. בשיטה הזו יש קיצורי דרך רבי עוצמה. כך, כבר בסמוך להגשת העתירה ניתן ומקובל להוציא צו ביניים כל-יכול. הצו יכול לבטל דה-פקטו ובקלילות חוק, מינוי או פעולה ממשלתית לתקופה ארוכה (ולעתים שנים!) וללא נימוקים.
8. אבל זה לא הסוף. כי באותו הרכב מהונדס, אחרי שהשליט משבץ חברה טובה ורדיקלית, יכול אדם הבודד לעשות מה שהוא רוצה. לבטל החלטות, לשכתב חוקים, לפסול מינויים, להדיח שרים וגם למחוק חוקי יסוד.
9. כן, כן. תאורטית, לשיטת החסידים השוטים, השליט יכול להזמין בנינוחות עתירה נגד חוק היסוד, לשבץ שם את עצמו ואת דפנהל'ה, למחוק את חוק היסוד ברוב של שניים מול עלה תאנה אחד - ולהמשיך כאילו כלום.
10. וכמובן, שני הפוליטיקאים עם הגלימה גוברים על כל חוק. חייבים לציית להם. לא משנה כמה מופרך קובץ הוורד שהוא פרסם לעולם.
בשיטה הזו, המלך והמלכה קודמים לממלכה. הוראות השופטים מחייבות את המשטרה השבכ וכלל האזרחים - גם אם הן מנוגדות במפורש לחוק.
10. ובקיצור, בשיטה המשפטית הייחודית שחסידי קפלן מקדמים פה אין שום מחסום בפני השליט. שני אנשים, איציק ודפנה, יכולים לעשות הכל. הם יכולים לקדם הליך בזק ותוך זמן קצר להורות על הרג ג'ינג'ים, ביטול הבחירות, מינוי ראשי מערכת הבטחון, נבצרות המנהיג או כל גחמה אחרת. אין בפניהם שום מחסום מעשי או אפילו תאורטי.

האם יש בכלל טעם להסביר לאדם מעל גיל 5 למה השיטה המטורללת הזו היא תועבה מוסרית שאין בינה ובין דמוקרטיה דבר וחצי דבר?