בלתי נתפס.

באמצע מדינת ישראל, באוניברסיטה של 'העיר העברית הראשונה",
במוסד ציבורי שנהנה ממימון של מיליארדים מכספי משלם המיסים,
בהשתתפות בעלי תעודות כחולות שרובם ככולם נהנים מתקציבי עתק על חשבון המדינה,
באור יום ובלי להתבייש -
טקס ג'נוסיידי של כנופיה נאו נאצית שמקדם חזון ששם קץ לקיומה של מדינת ישראל ומנקה אותה מיהודים.

בסוף. בעזה, בלבנון, ביו"ש וגם בתוך ישראל, המסקנה זהה.
ניהול סיכונים מופקר.
עצימת עיניים מופקרת מול מציאות ברורה.

בחסות משפטנים חסרי אחריות, ממשלה פחדנית, ותקשורת שמשתמשת בטמטום ככלי כדי להחריב את הדיון הציבורי,
נמנעים מלעשות את מה שלכולם ברור שנדרש וראוי לעשות -
עד שלא משלמים בפועל את המחיר הכבד.

סתם סכנה אסטרטגית מוחשית?
פחות מ1,200 הרוגים?
אפשר איכשהו לדחות ולמסמס?

נסתפק בהצהרות, הכרזות ודיבורים ריקים.

מה הכוונה בניהול סיכונים מופקר?
עזה, כמובן, היא דוגמא קלאסית.

זה די מדהים.
הרי בשנת 2003, במבצע 'קטיף כלניות', גם בפגישה של ראשי הפירמידה של הנאצים - ובכללם יאסין רניסי הנייה דף וג'עברי א-זהאר - הגבלות משפטיות של נזק אגבי הקטינו את הפצצה מטון ל250 קילו בלבד כדי להפחית את הפגיעה ב'בלתי מעורבים'. קשרו לנו את הידיים, הורידו את משקל הפצצות ברבע

ומה קרה אתמול?
מטר של פצצות במשקל של טונות,
מומטר באזור בית חולים (!),
רק כדי לפגוע בסגנים המקודמים ובעוזרים של מי שעוד לא חוסל.

מה השתנה?
שום דבר.
חוץ מהפנמה של ניהול הסיכונים המופקר ולחץ ציבורי.

ובמלים אחרות -
למה לא עושים מה שצריך?
למה דם יהודי עדיין זול?
למה מדינת ישראל לא עושה מה שצריך כדי להגן על אזרחיה?

בגללנו. כולנו.
בגלל שאנחנו מאפשרים לנרמל את ההפקרות.

אחרי הכל, בסוף נשארת השאלה,
האם נעשה מה שצריך אחרי נסיונות הירי הראשונים גם אם הם נכשלו?
האם נחכה להיום, אחרי שנאצי ירד מהכפר לכביש וטבח באשה ובעובר הקטן שלה -
או שאולי נמתין בסבלנות לעשרה או מאה או אלף הרוגים?

מתי נתעשת ונעשה מה שצריך?

אסור לשכוח לרגע:
העיוורון היום חמור ומופקר פי כמה מזה של השישי באוקטובר.

הרי בעיצוב הרפיסות בעזה עוד היה רציונאל שלמרבה הצער, חלק אדיר מהציבור האמין בו.
מעין משוואה של עלות-תועלת.
פחד ממחירים גבוהים מדי אם נתמודד עם האיום שמחכה לנו.
אמונה פתטית שאפשר לאלף את הנאצים עם עבודות והיתרי כניסה.
מחשבה שמישהו ירד מהשמיים ויציל אותנו.
רציונאל שגוי הרסני ופחדני, ובכל זאת - משהו.

אבל מה התירוץ שלנו היום ביו"ש?

איזה הסבר יש לנו אחרי טבח השביעי באוקטובר?
מאיפה ההנחה שיהיה בסדר?
למה אנחנו לא מבצעים צעדים שהוכחו יעילים - ביו"ש, בעזה ובכל זירה אחרת?
למה הענישה הקולקטיבית שלנו כל כך רפה?
למה אנחנו לא מגרשים מחבלים ובני משפחותיהם שתומכים בטרור לעזה?
למה מוקדי סיכון פלסטיניים לא הופכים לבסיסים צהליים?
למה אפשר להרוס את רפיח ולפנות תושבים מאזורים שיורים מהם טילים, אבל כפרים שמשמשים כבסיסי טרור ומהם יוצאים רוצחי נשים וילדים עומדים על תילם?

ואולי הכי אבסורד, איפה בכלל הסיכון פה?
מה כבר יקרה?
איזה מחיר נשלם אם ניישם צעדים בטחוניים הכרחיים גם לנאצים ביו"ש ולא רק לנאצים בעזה?
נתניהו וגלנט כבר עם צווי מעצר, ממה אנחנו מפחדים?
שהפצרית תנזוף במישהו? שבאו"ם יגנו?
המחיר כבר מגולם. מזמן.

אסור להפרות מזה לרגע -
איזה תירוץ יש לנו להפקרות הזו?

אלוהים.
איזה נורא.

כמה עיוות מוסרי צריך בשביל לחשוב שהזכות של קולקטיב של נאצים - שתומכים באופן גורף בתרבות הטבח המבחילה הזו - לחופש תנועה,
גוברת על הזכות של אשה יולדת להגיע לבית חולים בלי שירצחו אותה?

בפינת המובן מאליו:
אין צעד יותר טריוויאלי מגירוש מחבלים לעזה.

בטחונית, מוסרית, משפטית, לאומית, תמריצית.
בכל היבט זה צעד מתחייב.

יש פה גם מסר חד של מידה כנגד מידה.
רציתם איחוד זירות? קיבלתם.
יוצאים לטבוח בנשים ועוברים בגלל מה שקורה בעזה? 45 דקות נסיעה ותגיעו לשם בעצמכם.
מזדהים מהללים ותומכים בטרור למען עזה? קיבלתם רילוקיישן למקום עצמו

רוצים איחוד זירות?
תקבלו אותו.

איזו חרפה.
ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאד

טיימינג טוב להיעצר.
יספיק להכנס לעסקת הכניעה הבאה עם הנאצים.

הו, קצת חדשות טובות.

סיכום של הדיווח של AP על ההתרחשות אצל האנטישמים מהאג (חלק מהדיווחים שראיתי לא היו מדויקים):
1. הצו מפברואר אוסר על חאן ועל 900 אנשי צוות של בית הדין הפלילי הבינלאומי שאינם אמריקאים להיכנס לארה"ב, שאינה חברה בבית הדין. הצו גם מאיים בקנסות ובמאסר על כל אדם, מוסד או חברה אם יספקו לחאן "תמיכה כספית, חומרית או טכנולוגית".
2. בהמשך לכך, כרים חאן, התובע הראשי של ה-ICC איבד גישה לדוא"ל שלו, וחשבונות הבנק שלו הוקפאו. הוא מצורע והבדיחות הפנימיות הן שמסוכן אפילו להשאיל לחאן עט מחשש להופעה על הרדאר האמריקאי. גם עובדים אמריקאים בארגון, הוזהרו שהם מסתכנים במעצר אם יחזרו הביתה לבקר את משפחתם
3. מספר בכירים עזבו את בית המשפט עקב חששות מסנקציות.
4. בפרקטיקה, הICC מסתמך בפעילותו בעיקר על ארגונים ועמותות חיצוניות - ארגונים רבים הפסיקו לעבוד מולם
יותר מכך, עובדים בארגונים ועמותות רלוונטיות הפסיקו להגיב למיילים מפקידי בית המשפט מחשש לעורר תגובה מצד ממשל טראמפ
5. עובדי ה-ICC מסופקים האם הארגון יכול לשרוד את ארבע השנים הקרובות
6. מכיוון שלבית הדין הפלילי הבינלאומי אין מנגנון אכיפה משלו יש משמעות אדירה לכך ששלוש מדינות - כולל שתיים באיחוד האירופי - סירבו בעת האחרונה לבצע צווי מעצר שהוציא בית המשפט.

https://apnews.com/article/icc-trump-sanctions-karim-khan-court-a4b4c02751ab84c09718b1b95cbd5db3

ובמלים אחרות:
ככה נראה באמת השכפץ מהאג

מאתיים עיניים על הכדור.

למי שלא מבין את התמונה הגדולה:
בשנים הקרובות יש למדינת ישראל הזדמנות חד פעמית ואולי בלתי חוזרת לנסות לייצר שינוי אסטרטגי אמיתי ביחס להבטחת בטחון אזרחיה.

עידוד הגירה בכל דרך אפשרית,
השתלטות על שטחים אסטרטגיים,
שינוי מאזן התמריצים של מפגעים בודדים,
יישום מיידי של צעדי ענישה קולקטיבית שיפחיתו משמעותית את הסיכון לרצח נשים ותינוקות ואכיפת אחריותיות על כפרים ואוכלוסיות אויב
יישום מידי של צעדים שנדחו בגלל 'הדין הבינלאומי (העברת מחבלים לעזה, מיצוי מדוקדק של הדין עם משפחותיהם על תמיכה בטרור, הפיכת כפרים לשטחי בטחון וכו')

הנחת היסוד חייבת להיות שכל 'הסכם' עם נאצי כזה או אחר לא שווה את הנייר שיחתמו עליו, ושלאור המגמות בארצות הברית בהחלט יתכן שב-2028 הגיבוי שלנו הולך להיות רעוע ואף לא קיים.

זו תהיה טרגדיה מטורפת אם נכלה את הזמן בריבים פנימיים במקום לקבוע עובדות בשטח.

ובפינת ה"זה היה מצחיק אם זה לא היה החיים שלנו":

בית המשפט העליון (גרוסקופף בהמע 63591-04-25‏) הופך את החלטת בית המשפט המחוזי (זאיד פלאח(!)) ובניגוד להמלצת שירות המבחן במספר תסקירים ולקביעות שהשחרור משקף מסוכנות משמעותית -
משחרר מהכלא לחלופות מעצר מחבל נאצי אשר היה חלק פעיל מתשתית שהייתה בשלב הכנה מתקדם לביצוע פיגוע.

שוב, לא מדבר על זריקת אבנים או . שותפות ממשית בפיגוע ענק ומשולב של פיצוץ מטעני חבלה בצירוף ירי בנשקים על מתפללים בקברי צדיקים בגליל.

למה שוחרר התכשיט?
כמובן בגלל פרשנות אבסורדית לרציונאל השיקום בחוק, ומשעה שבזמן שנעצר הנאצי היה קצת פחות מגיל 18 - כשהיום הוא כמובן בגיר.

וגם - תחזיקו חזק - לאור מצוקה נפשית ונטייה לאובדנות שהתגברה במעצר.

לוגיקה נפלאה, חייבים להודות,
שהרי מה יותר הגיוני מלשחרר מהכלא מחבל שהיה בדרך לרצוח יהודים?!

ואני אכתוב בפעם המליון:
אין קשר בין מחבלים ועבריינים בטחוניים למשפט הפלילי.

עצם ההסתכלות במשקפיים פליליות 'סטנדרטיות' על מחבלים נאצים שמנסים לרצוח יהודים כחלק מממאבק לאומי ותוכנית דתית וכוללת לרצח יהודים - היא עיוות מוסרי ולוגי עמוק.

גם כאן, בדיוק כמו נימוק ה"הפסיכופט הרצחני רוצה להתאבד אז בואו נשחרר אותו ל'פיקוח' באזור בו הוא רצה לעשות את הפיגוע מלכתחילה" - אי אפשר שלא לדפוק את הראש.
הרי את הרעיון הראשוני לפיגוע הוא לא קיבל באגף הבטחוני אלא ברחוב, במסגדים ובקהילה עם חבריו ומכריו בעראבה (ובטיקטוק שם הם למדו להכין את מטעני החבלה).
שם עוצבו "אופיו, תפיסתו ודמותו".

אז מה ההגיון?
למה להתייחס אל נאצי מטורף בן כמעט 18 שניסה לרצוח המוני יהודים בהשפעת סביבתו החברתית כמו עוד נער עבריין שקצת הסתבך עם החוק ורק צריך חום ואהבה?
איזו הצדקה מוסרית יש לסכן חיי אדם על בסיס רעיונות אוויליים על פיס אנד לאב, חדי קרן מעופפים ונאצים משוקמים?

לדפוק את הראש.
בלתי נתפס כמה נזק שלטון המשפטנים גורם לנו.

האם ניתן אפילו לדמיין מעשה יותר אנטי-מוסרי מלגייס ולשלוח אוגדות שלמות למלחמה קיומית בעזה -
ובמקביל להעביר אספקה לאויב הנאצי שממתין להם שם?

תגובת נתניהו, מוזרה ומכילה אינספור סתירות והטעיות.

הנה כמה שאלות שכל אדם עם אונות מתפקדות אמור לשאול כעת:
1. מה זה בכלל אומר "התרעה לרעב"? האם יש צפי עתידי כזה? מתי? באיזו רמה?
2. אם ממילא תהיה מוכנות עוד שבוע - למה להכניס להם עכשיו במקום להמתין שבוע?
3. ואיך זה שרק היום ישראל כץ הכריז בכנסת שאין רעב ברצועת עזה?
4. ואיך בכלל אפשר לדבר על רעב כשלחמאס יש מחסני מזון משל עצמם? כששלטון נאצי בוחר לשמור מחסני מזון לעצמו זו אשמתנו?
5. ובעצם, מכיוון שלישראל אין 'טריק' חדש למניעת השתלטות חמאס על המזון - מה ימנע מחמאס לקחת *שוב* את כל המשאיות לעצמם כך שעדיין ישאר 'רעב'?
6. ונניח שהיו טיעונים סבירים בעד להכניס סיוע לנאצים - ואין כאלה - איזו הצדקה יש להכניס גם לאזורי לחימה בפועל? איזו לגיטימציה יש לשלוח ולאפשר הגעת משאיות גם לצפון-צפון הרצועה אל מקומות ואזורים שצה"ל כבר פיזר אינספור הודעות פינוי בעניינם? נניח שחייבים להכניס, למה לא לפחות להכריח אותם לזוז קצת לדרום הרצועה? האם טראמפ 'דרש' משלוח מיוחד למחבלי בית חאנון?!

ובקיצור, לא רק שפל מוסרי, הפרת התחייבות והקרבת לוחמים לריק -
התירוץ גם משקף זלזול עמוק בבוחרים.

הערה למי שצריך:
בהנחה שהתכנון הוא לבקש דיון נוסף ביחס למאמר הפוליטי (המכונה פסק דין) על נציב שירות המדינה - טור דעה קפלניסטי שביטל דה פקטו סעיף חוק מפורש -
חשוב מאד להגיש את הבקשה באופן מידי (תוך הדגשת חשיבות הדיון המהיר).

למה למהר?
בין היתר, כדי לא לפספס את השופט יוסף אלרון אלרון, ההוא שלא קורץ מחומר של עליון, שפורש בסוף השנה.
(בתמונה, החלטה טריה מהיום של סולברג לקיים בהרכב של שבעה שופטים דיון ביחס לפסק דין בו ברק ארז ועמית היו ברוב של שנים מול אחד מול כשר)

(הנושא של הדיון הנוסף הוא סביב הפרשה המשונה למדי של אונס הקשישה - ובאופן ספציפי בסוגייה המשפטית הנוגעת לאמת-המידה הרצויה להתערבות ערכאת הערעור בהכרעת דין מזכה בעבירות מין - ובפרט בממצאי עובדה ומהימנות)