כדאי להסתכל על החגיגות על מינוי יועמש לאוצר שהשר והמנכל לא רוצים, כחלק ממכלול רחב בהרבה של אנרכיה בחסות בגץ ומיארה :
* נציב שירות המדינה לא קיים למעשה כפונקציה ממשלתית (מכוח צווים של בגץ והתערבות של מיארה)
* מי שמכונה ראש השב"כ לא כפוף כבר שבועיים וחצי לאף גורם נבחר
* מינוי של השר לבטחון פנים עובר אישור מחדש על ידי היועצת ובגץ (אחרי שבהרכב מורחב כבר קוצצו כנפיו והוגבלה משמעותית היכולת שלו לנהל את המשטרה בכל מה שנוגע למדיניות שאינה ממרחק 40 אלף רגל)
* "הדיקטטור האימתני" מכתת רגליו 2-3 פעמים בשבוע בזמן מלחמה כדי לדון בכתבות בוואלה סלבס
* מפקד מחוז ש"י עדיין נמצא בחקירה על שוחד בגלל שניסה לקדם את מדיניות השר
* מפקד החטיבה היהודית לא נעצר ואפילו לא נחקר למרות שהוקלט מבצע 3-4 עבירות פליליות מובהקות (ולצידו אינספור בכירים במערכת אכיפת החוק שזוכים לחסינות הרמטית)
* בהמשך ישיר, בכירי המערכת עושים טובה שמגיעים לישיבה בענין אכיפה בררנית, ועושים הכל כדי להראות שהם לא סופרים את נבחרי הציבור.
* ועוד ועוד. כל הכרעה משמעותית, כמעט ללא יוצא מן הכלל - ממינוי, דרך חוק שעובר בתמיכה של 90 חכים ועד לחוק יסוד - היא לא יותר מטיוטה זמנית שכפופה לאישור בגץ.

ואחרי זה, איך אפשר שלא,
מעזים להעלב כשמישהו רומז שיש להם אחריות לסרבול ולבעיות.

ובהמשך לכך בדיוק - מדהים שנתניהו עדיין לא מבין את המשחק.
מדהים שאחרי 30 שנה שתחת חסותו "שלטון המשפטנים" הולך ומתעצם - הוא טרם גיבש אסטרטגיה משפטית סבירה.

לפחות בתחום הזה, הכל בשליפות, ואלתורים, ללא חשיבה קוהרנטית, עם אנשי מקצוע לא מתאימים, עם הסכמות דיוניות מגוחכות (הסכמה לצו על תנאי של ציון אמיר!) -
וכעת ההיגררות שלו לספינים של בגץ בהליך עם אפס זכות עמידה.

איזה הגיון יש לראש ממשלה להתכנס להתנצחות עם רונן בר בפורום כל כך עוין?

דואג למשפט הציבור? אוקיי. פרסם איזה מסמכים שאתה רוצה. תדרך את השאר. למה לאפשר לעמית וברק ארז לשלוט ולפרסם הכרעות ("על בסיס החומר הסודי שהוצג בפנינו") קפלניסטיות כמי שבוררים בין התצהירים השונים?

ובכלל, איזה הגיון משפטי יש פה? הרי הסמכות להעביר ראש שב"כ היא של הממשלה? מה זה משנה בכלל אילו התכתשויות יש בין הפרסונות כשכל הממשלה עומדת על החלטתה להדיח את בר?

יש הגיון רב בכך ש"מבחן הטנקים" לא צריך להיות סביב החלפת ראש השבכ - בטח לא בזמן מלחמה - אבל למה לייצר פה מגה-הליך שבו פורום עם שליטה קפלניסטית יוכל לנווט את ההליך לכל כיוון שירצה תוך התמקדות באיזה טיעון שיהיה לו נוח ציבורית לפעול בו?

הרי הם שוב ושוב הסבירו בדיון כמה הכל ענין של פרוצדורה, אז למה להשאיר להם אפשרות לייצר את הקרקס הזה?

ישאירו את בר בשל פלפולים פורמליסטיים? האחריות תהיה עליהם.
ניהול דיון עמוק יותר? רק במשפט הציבור.

למה נתניהו עובד כל כך לא חכם?

ס' 3(ג) לחוק שירות הבטחון הכללי ברור ומפורש -
"*הממשלה* רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו".

מקסימום, אפשר לכתוב כמה משפטים מטעם הממשלה באופן כללי על השביעי באוקטובר ולהתקדם.

אבל איזה הגיון בעולם יש מבחינת נתניהו לתת לאליעד שרגא, מיארה, עמית וברק ארז להיות אחראים על קרקס דיוני שבו ניתן לזרוק לחלל האוויר כל ספין קפלניסטי שאי פעם עלה?
מה בהתנהלות הפוליטיקאים הללו גורם לנתניהו לסמוך עליהם?

האם הוא היה מגיש תצהירים אסטרטגיים גם לבוררות של שקמה ברסלר משה רדמן תוך 'איזון' סולברגי של מתן כהנא?

לדפוק את הראש מההתנהלות המוזרה הזו.

וגם היום הוא זמן טוב לימין לגבש אסטרטגיה משפטית למאבק הלא פשוט מול הפוליטיקאים חסרי העכבות מיארה, עמית, איסמן וברק ארז.

עוד לפני הסוגיות הכבדות, ובמקביל לחשיבה איך נערכים באופן אחראי ל"מבחן הטנקים" המופקר של אהרן ברק ושות',
קריטי לבחור מטרות חכמות ואת הזירות הציבוריות הנכונות והיעילות לפעול בהן (שקיפות, הדלפות, בטחון והגירה, תובע מיוחד, תגבור שופטים להקלת העומס וכו').

החגיגות בימין קצת מוזרות.
אכן, ברמה האישית, רונן בר הושפל ונתפס בתצהיר שקר - וקיבלנו לא מעט מידע קריטי על אירועים חשובים.
אז מה?

הצד השני משחק שחמט,
צריך לראות שאנחנו מתעלים מעל לגן ילדים או לכותרות קצרות-טווח.

ובשביל להבין צריך לזכור את המטרות של העסקנים הפוליטיים - מיארה, שרגא, עמית, ברק ארז - בכל הטרללת הזו.
וכאן, הבריונים המשפטיים שולטים במצב.


א. להמשיך ולתמרץ עותרים סדרתיים להעביר הכרעות לבגץ - צ'ק.
ב. להכניס את נתניהו לקרבות בוץ - צ'ק (גם אם הוא מנצח שם)
ג. להרגיל את כולם שהכל שפיט ובגץ אומר את המילה האחרונה - צ'ק.
ד. לקבע את העובדה שראש השב"כ כפוף לשופטי בגץ, בחסות צו ביניים עליו חתום גם השמרן סולברג - צ'ק (כבר 18 יום)
ה. אולי המטרה הכי חשובה, להרתיע את נתניהו ביחס למינוי ראש השב"כ הבא שיחליף את בר - צ'ק
ו. לייצב כנורמה שגם העבודה מול ראש השב"כ הבא תהיה כפופה לביקורת שיפוטית שתשמור על 'עצמאות' הארגון - צ'ק
ז. לשלוט בהליך כדי לעצב את המסלול הדיוני בהתאם לאינטרסים, לנושאים ולעקרונות שנוחים לאג'נדה הפוליטית - צ'ק.

ובקיצור, את הכסף סופרים במדרגות.
המטרה של המחנה האנטי דמוקרטי הייתה ונשארה העברת סמכויות וכוח מהדרג הנבחר לדרג שממנה את עצמו.

ובמסלול הזה, לפחות נכון לעכשיו,
הם משאירים לאזרחי ישראל רק אדמה חרוכה.

בפינת המובן מאליו:
מי שפוטר על ידי הממשלה בהתאם לסמכותה וחובתה בחוק - לא יכול להתפטר.

למעשה, רק בשיח ציבורי הזייתי במיוחד פקיד חצוף לפני יותר מחדש כבר פוטר פה אחד על ידי ממשלת ישראל - אחרי שכשל בצורה הכי חריפה ואחראי באופן אישי ישיר ומרכזי על הטבח הנורא ביותר מאז השואה - יכול להודיע שהוא 'מתפטר' בעצמו.

הו, וכמובן, בינתיים המפוטר 'מאריך' את כהונתו הפורמלית בעוד יותר מחודש וחצי.
כי איך שיתוף פעולה רגיש בנושאים חשאיים בין ממשלה וראש ממשלה לפקיד סורר שבמקביל מוביל מסע תקשורתי-ציבורי עוין נגד אותה ממשלה, יכול להיכשל?

ובפינת דת החטופים:

רויטרס מדווחים מהמשא ומתן בקהיר כי "יש קונצנזוס על הפסקת אש ארוכת טווח" עם הנאצים - לצד 'אי הסכמות' על סוגיית הנשק של חמאס.

אפשר לקוות שזה לא נכון, או לא ריאלי, איכשהו.

אבל כך או כך, לא ניתן להתעלם מזה שחודשיים וחצי אחרי שהאיש החזק להם נתן לנו אור ירוק "לפתוח את שערי הגהנום",
ואחרי שבהתאם העולם די השתעמם מכל הסיפור הזה של עזה,
ואחרי יותר משנה וחצי מאז שרצחו אנסו ושרפו את ילדינו נשותינו ואנשינו -
אנחנו עדיין מורחים זמן בניסיון להגיע להסכם.

הסכם שביי דפינישן האויבים הנאצים שלנו יחשבו - כקבוצה, לא כיחידים - שהוא משרת את האינטרסים שלהם ואת היכולת שלהם לשרוד בדרך לעוד ועוד שביעי באוקטובר.

כי מה שמדהים בדת החטופים היא ששום סיסמא שלה לא יכולה להחזיק אפילו חצי דקה בדיון ענייני עם כל מי שאינו מטומטם מוחלט.

קחו לדוגמה את התוכנית הגאונית הזו של האיש והתהליכים יאיר גולן.

מאיפה בכלל מתחילים, לעזאזל.
"אם חמאס ירימו ראש נחזור ונרסק אותם בכל הכוח"?! אתה אמיתי? כמו שריסקנו אותם בלילה שלפני השביעי באוקטובר?

וזה כמובן הרבה יותר מטומטם מזה. כי מה אם 'הרמת הראש' תתחיל בחטיפת 20 ישראלים נוספים עוד ארבע שנים. יודעים מה? בלי טבח ובלי כיבוש ישובים ובלי 1,200 הרוגים. 'סתם' התעצמות וחטיפת 20 אזרחים. נו, אז מה אז? אז ניקח הפסקת אש לעוד חמש שנים?

ומה אם הממשל אז יהיה דמוקרטי ועוין? ומה אם תהיה קפיצה טכנולוגית בתחום רחפני התקיפה כך שהאיום לא יהיה 1,200 הרוגים אלא 12 אלף?

ובכלל, איך מי שמסביר שנתניהו הוא האשם הברור בטבח כי איפשר לחמאס לשרוד - ולא הרג מאות חיילים בכיבוש פתאומי של עזה - כעת מאפשר לחמאס לשרוד בגלל סיכון של 20 אנשים?

וכיצד מי שמסבירים לנו שכל הסיפור זה הכסף הקטארי שעבר בתקופת נתניהו, כעת תומכים בשיקום עזה שמשמעו העברת פאקינג מאות מיליארדים לחמאס ו/או לממשלת הבובות מטעמם?

דת סהרורית שכולה טמטום.

חידה לשעת ליל:
מהו המסלול הפרוצדוראלי שבו עסקן פוליטי ועותר סדרתי כמו שרגא יכול ללכת "ישר" לנשיא בית המשפט העליון אחרי ששילם (בשחור) מספיק כסף כדי להשיג פוטנציאל ללכלוך על נבחר ציבור?
(רמז: אין כזה)

יום יבוא ולנתניהו אולי תהיה אסטרטגיה כלשהי ביחס לשלטון המשפטנים - ולא רק שליפות, אלתורים, התנהלות פרטאצ'ית ונסיונות נואשים לדחיית עימותים.

היום בהחלט איננו היום הזה.

האם היה לנו בשיח הציבורי מושג מופרע יותר מאשר "עצמאות השבכ"?
האם מסתובב בינינו אדם שפוי אחד - טיפש ככל שיהא - שבאמת מאמין שהקונספט של "משטרה חשאית עצמאית" הוא משהו שאמור להתקיים בדמוקרטיה?
האם יש שמאלני אחד שהיה תומך ב"משטרה חשאית עצמאית" גם אם הייתה פה ממשלת שמאל ונציגי המשטרה החשאית 'העצמאיים' מהימין היו מקדמים באופן שיטתי מהלכים ועמדות שמשרתים את תפיסתם ביחס ל'אינטרס הציבורי' ולצרכי 'הממלכה'?

במסגרת המודל הקפלניסטי ל1984 בולטת במיוחד המילה 'עצמאות'.
מעין מילה אחות של 'שומרי סף שנדרשים להיות 'עצמאיים' (אחרת איך ישמרו עבור כולנו על הסף?).

כי מהי בעצם "עצמאות"?
הרי כולנו עבדים של מישהו.
לכל גוף יש את מערך התמריצים ושדרת הניהול והבקרה והמינויים שלו.

כי בפועל, המשמעות של 'כפיפות לממלכה' מבחינת משפטני קפלן היא העדר כפיפות.
'הממלכה' היא גוף אמורפי.
'הממלכה' לא יכולה להדיח אותך או להורות לך לפעול אחרת.
להיות כפוף 'לממלכה' זה למעשה לעשות מה שבא לך .
וליתר דיוק: מה שקבוצת הייחוס הרלוונטית (עיתון הארץ, גורמים בינ"ל, אליטות למיניהן) החליטו ש'הממלכה' צריכה לעשות.

מנגד, ואחרי כל הספינים והקלישאות, להיות כפוף "למלך" משמעו להיות כפוף לממשלה.
מבנה שבפועל אומר להיות כפוף לכנסת.
להיות כפוף לפרלמנט בכל רגע להחליף או לשלוח אותה לבחירות.
לתת דין וחשבון לכנסת, שגם אם לעתים מעצבנת אותנו - אפשר לבקר להשפיע ולהחליף אותה.
כנסת שקבוצת הייחוס המרכזית שלה היא הציבור שצריך לבחור שוב ושוב מי יהיו נציגיו בכנסת.

ובמלים אחרות:
כשמשפטנים מדברים איתנו על 'עצמאות' מדברים על עצמאות מהציבור ומהכרעותיו בקלפי.

ודווקא בימים הקדושים האלה, צריך להזכיר עד כמה הבעיה עמוקה.
עד כמה כולנו מצויים בעיוות מוסרי חמור כשאנחנו מנרמלים תפיסות שאומרות שיש אנשים שאמנם טובים בשביל לשרת בקרבי ולהיות קצינים ולטחון מילואים -
אבל הם לא מספיק 'ערכיים' בשביל שהם ונבחריהם יכריע מה 'ערכי' ומה 'סביר' ומהם 'אינטרסים ציבוריים' לגיטימיים.

עם תפיסות אנומליות שבשם 'דמוקרטיה מהותית' מקדמות מציאות בה השב"כ והצבא והיועמשית ויתר מקבלי ההחלטות בשלטון המשטנים זוכים ל'עצמאות' - ומפטור בהתחשבות בעמדות רוב הציבור.

פייר, ומתנצל מראש על התיאור שמשקף את המציאות,
קשה אפילו להתחיל להתמודד מול העוול בו יש אנשים שנשלחים ומתנדבים בהמוניהם למות בשביל הממלכה -
אבל יש מלחמה של ממש מול היכולת שלהם ושל משפחותיהם לבחור ולהכריע מה טוב 'לממלכה'.

רונן בר בתגובה:
הכל טוב חברים, המשטרה החשאית תמשיך להיות מגנת הדמוקרטיה המהותית והלוחמים והחוקרים ימשיכו להתכוונן ולראות מול עיניהם קודם כל את השאלה הקרדינלית שעומדת בבסיס קיומה של כל משטרה חשאית -
האם ד"ר אביעד בקשי יהיה 1 מ-15 שופטי עליון?!

למה בעצם אין עדיין עוצר מלא ביו"ש שנאכף באש?

רונן בר שוב חושש ממיסקלקולציה?