#קצרים
טיפ למדריך החדש🛠️

נכנסתי לתפקיד כבר לפני כמה שבועות. מה צריך לעשות עכשיו?

שירה, רכזת הדרכה של אזור ירושלים עונה👇

"להיות חלק מעילית זה להיות חלק מחבורה שמוביל אותה דגל, רעיון, קו מחשבה שאליהם מצטרפים עוד ועוד אנשים שרוצים לקחת אחריות על המציאות.
להיות חלק מקבוצה כזו זה לבחור לא לוותר לעצמך, להיות בחבורה שמתפתחת כל הזמן ודורשת מעצמה את הטוב ביותר, זה לקחת אחריות במקומות שהחברה והמציאות צריכים אותך, זה להיות חלק מהתפתחות קבוצתית וממגוון אנושי שמגדיל כל אחד ואחד מחברי הקבוצה.
כל אחד יכול לקחת חלק, זה לגמרי תלוי ברף שהוא מציב לעצמו ובחזון המשותף עם שאר חברי 'העילית'."
(מתוך המאמר 'איך מתחילים שינוי?' של ראש מחלקת הדרכה לירן גרוס, עמ' 136, ספר עילית)

אנו נמצאים בפתחו של חודש ארגון שבו נדבר על איך אנחנו יכולים להיות עילית. כדי להצליח לסלול דרך ולהוביל, אנו נדרשים ליצור את אותה חבורה שתנהיג. כל אחד מאתנו ומהחניכים יכול להיות שותף בחבורה כזו ומהשינוי שהיא מובילה. וכאן, אצלנו, השינוי מתחיל.

מוזמנים לשתף אותנו במגוון הפעולות והפעילויות שאתם עושים במהלך החודש!

שבת שלום וחודש ארגון מוצלח!

מתחילים עם ההפתעה הראשונה שהכנו לכם לקראת חודש ארגון- אזור עילית מיוחד באתר שמתעדכן כל הזמן 📲⏰

תוכלו למצוא בו את כל מה שצריך לקראת החודש! לדוגמא גרסה וירטואלית לספר - שהכנסנו לתוכה את כל הסרטונים💪

נמשיך לעדכן כאן, ובינתיים- מוזמנים לספר עלינו לחברים מהצוות! 🔥

קליק ואתם שם >> https://ezra.org.il/עילית/

חודש ארגון מלא בשאלות טובות.

ביקשנו מישראל, רכז אזור ירושלים בתנועה את הטיפ שלו למדריכים בתקופת חודש ארגון💡

עילית- השינוי מתחיל כאן!

אספנו לכם את השאלות מהסרטון, קחו כמה דקות למחשבה ואת המד"ש (אם יש) ותכתבו את התשובות לשאלות הבאות:


•מה יקרה השנה?
•מה אני לומד השנה?
•במה אני מתמקד עם הקבוצה שלי?
•איפה אנחנו מעמיקים?
•מתי זה קורה?
•איך עושים את זה?
•למה?

כמובן שאפשר ואף רצוי לחשוב על שאלות נוספות!

לכבוד חודש ארגון אנחנו רוצים יותר מתמיד לשמוע מה יש לכם להגיד, אז פתחנו קבוצה לתגובות, מוזמנים לשתף אותנו בתשובות ובמחשבות שלכם 🙂

בטוחים שגם מדריכים נוספים ישמחו😇

https://t.me/joinchat/UfYX8yTOUKdwNDyP

היום ב16:00, סרטון חדש בערוץ היוטיוב שלנו!

כמו שדיברנו ביום עיון, יש שתי דרכים עיקריות לבניית פעולות מהספר עילית:

הראשונה להפוך כל טיפ לפעולה אחת (וכל כמה טיפים למערך), והשנייה לעשות פעולה מכמה טיפים ביחד.

לפניכם כמה 'מסלולים' שאפשר לחבר אותם למערך או לפעולה מתוך ספר הטיפים.

בהצלחה! חזקו חברים 💪

"איך להפוך את חודש ארגון למקפצה בשביל הקבוצה והחניכים שלי?"

יהל רכזת אזור מר"צ בטיפ מיוחד לעוקבים שלנו בטלגרם👇

ביקשתם- קיבלתם!

🛎 פלייליסט של כל הסרטונים מספר עילית:

https://youtube.com/playlist?list=PLLlE04GhoiHoJDRGrj27EW6-TpFxsrXCr

🛎 פלייליסט של סרטוני חודש ארגון עילית:
(אנחנו עומדים להעלות כמה סרטונים חדשים, שווה לעקוב!)

https://youtube.com/playlist?list=PLLlE04GhoiHoR7nGHpQGSVfzkY8QyYFWh

🛎 פלייליסט שירי עזרא מכל הזמנים:
https://youtu.be/9CcsqkqOzVs

צוותי עשייה בחודש ארגון? יש דבר כזה! 🎯

ביקשנו לשמוע מלירן- ראש מחלקת הדרכה , על היעדים והמשימות שעומדות לפניכם בחודש הזה🔥

סומכים עליכם🙌

https://youtu.be/81MTNx8tYX8

מה רואים בסרטון המטושטש והישן שמצורף כאן?

אלו הם חיילי גרעין הנח”ל של העזרא בטקס האזרוח של הישוב נצר חזני במעמד ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל בשנת 1977. זהו בעצם רגע הקמת ההתיישבות בגוש קטיף.

מה המשמעות של הסרטון הזה?

באותם שנים כל המשתתפים בטקס הזה- גם יצחק רבין, גם העזראים ומקימי גוש קטיף מאמינים ביחד שההתיישבות בגוש קטיף היא חלק מהותי מהתפיסה הציונית.

28 שנה לאחר מכן בחודש אב תשס”ה יקופל הדגל ע”י מזכיר היישוב נצר חזני יקי יזרעאלי ואשתו נאווה- מי שהייתה המרכזת שלי בסניף עזרא בני ברק, הסניף בו גדלתי וצמחתי, בו התפתחה וגובשה הזהות הערכית שלי בדיונים הערניים מלאי להט הנעורים שנערכו מידי ליל שבת בקרוואן רעוע ועל גבי ספסלי ברזל מגושמים.

המפה הערכית הזו הובילה אותי שנים אח”כ בהתמודדות עם אתגרים גדולים בין חולות גוש קטיף, אבל שום דבר לא הכין אותי לשבר הגדול של “ההתנתקות”.

מה קרה במהלך 28 שנים אלו?
איך מתחושה של שותפות לדרך הגענו למחלוקת כל כך כבדה וכואבת? המראות הכואבים של הבתים ההרוסים והחממות החרבות התמונות של חיילים עוקרים מתיישבים מבטאים שבר עמוק מאוד. בימים אלו , הרשתות החברתיות מלאות בפוסטים המשקפים את העובדה שגם היום, אחרי 15 שנה עדיין הפצע מדמם.

לא מדובר רק על מחלוקת פוליטית או ביטחונית ואפילו לא רק על תפיסה שונה של מהות הציונות ודרכי הגשמתה.
הופתענו למצוא את עצמנו מול גלי שנאה שצפו דרך כלי התקשורת, קיבלו ביטוי בכוחנות של השוטרים, בעויינות מצד גורמי השלטון, בכתף הקרה של הבג”ץ ובשתיקה הרועמת של ארגוני זכויות האזרח.

ולא הבנו איך- הרי התחלנו יחד! הרי חלמנו ביחד על התיישבות יהודית בחבל עזה, כולנו האמנו כי “היכן שתעבור המחרשה, שם יעבור הגבול…”

מה עושים כשמגלים שבר שכזה ?
אפשר להתבצר בשיח של שנאה או התגוננות, לנסות לכופף חזרה את האגרוף שניסה למעוך אותנו.
לצערנו לפני 15 שנה למדנו שאכן יש כאלו המנסים בכל דרך שהיא להשתיק את הקולות שלנו וטוב שיש מביננו כאלו העוצרים את הכוחנות המרושעת הזאת.

אבל האם זוהי הדרך היחידה שתקדם אותנו הלאה?
לדעתי כדאי גם לקחת נשימה עמוקה, לנסות להתבונן במבט שהוא “מעבר”. במבט צופה לעתיד המציב לעצמו את השאלה – איזו חברה אנו רוצים להקים פה ביחד?

אני מאמין שאם אכן אנו רוצים להיות מוליכי הרוח של תורת ישראל, אם אנו חפצים לחזק את הקשר החי בן עם לאדמתו, אם אנו משתוקקים לבנות פה חברת מופת מוסרית המסוגלת לשלב בין תורה לדרך ארץ ישראלית, אזי יש משהו נוסף שכדאי לעשות.

צריך לחפש את הדרך בה אפשר להפוך את המחלוקת הכבדה הזו לשיח ערכי מעמיק שבונה ביחד בתוך החברה הישראלית את היכולת להתקדם קדימה גם תוך כדי המשך המחלוקות הכבדות בין עוגנים ערכיים שונים ואף סותרים שנמצאים בתוכנו.

איך אני יכול להתקדם לשם?
ראשית אני רוצה לפתח בתוכי יכולות להביא את האמונות שלי לשפה של המרחב הישראלי.

לא פחות מכך אני רוצה לפתח מסוגלות לזהות לא רק את האגרופים שרוצים לרמוס אותי ולשים מעלי תקרת ברזל, אלא גם את הקולות המבטאים ערכים אחרים שמאתגרים אותי…

לשם כך עליי לבנות בתוכי עמוד שדרה ערכי עמוק ומבוסס יחד עם היכולת לנהל שיח עם שאר חלקי החברה הישראלית.

זוהי אכן דרך לא פשוטה. הסוף שלה ואפילו הפיתולים הבאים שלה לא נראים באופק, אבל החולות והדקלים של גוש קטיף לימדו אותי – “עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה…”

קובי בורנשטיין-
גרעין ישי, סניף בני ברק.
הרב קובי הינו ראש צוות בית המדרש התנועתי ומנהל התוכן של מרכז ‘קטיף’.

בתקופה הקרובה נשתדל להביא בכל יום או יומיים סוגיה אחת מעולמות החינוך וההדרכה. בתחילה נציג אותה ואז נציג כמה שאלות בעקבותיה וכמה כיווני יישום.
נשמח לשמוע מכם בתגובות על סוגיות נוספות שמעסיקות כל אחד ואחד מכם ונשתדל לכתוב עליהם גם.✏️✏️

אז יאללה, יוצאים למסע. 🗺️🎒

______

*חניכים שאובדים בתוך הקבוצה המתגבשת*

תיאור הסוגיה
בקבוצת נטעים החניכים עדיין מאוד צעירים ורגילים למסגרות מסוימות. למסגרת המשפחתית ולרוב גם למסגרת הכיתתית. כאשר הם מגיעים למקום חדש שהם לא מכירים ובנוסף הם גם הכי קטנים ועדיין לא מכירים אף אחד, זה יכול ליצור מצב שיהיו כמה חניכים (שלעיתים אלו החניכים שבאופן כללי נוטים להתקשות בסיטואציות של כניסה לחבורה חדשה) שלא ירגישו בנוח ולא ימצאו את עצמם בקבוצה המתגבשת בסניף. ככל שהקבוצה גדולה יותר כך סוגיה זו יכולה להתרחב לכמות גדולה יותר של חניכים.

איזה שאלות/מחשבות זה מעורר

• על מה אני מסתכל בפעילות הקבוצתית? איך אני בוחן שאכן כולם שותפים בפועל או לפחות מקבלים התייחסות לאורך המפגש.
• איך קולטים חניך אבוד? מבט בעיניים, לא מדבר, מדבר אבל מרגישים שהוא חושש או אבוד, תשומת לב גבוהה לפרטים.
• איך אותו חניך בכיתה/בבית הספר? האם גם שם זה כך? או שמא פשוט ככל שהזמן יעבור זה ישתפר..

כיווני יישום בקבוצה

• שיחות אישיות עם החניכים ויצירת חיבור ותחושה טובה אצלם.
• שינוי הסטינג הקבוצתי – כל פעם חניכים אחרים שותפים, שינוי מקומות ישיבה וכו'.
• חוויות קבוצתיות משמעותיות.
• הרבה זמן יחד – לא לוותר על זמנים משותפים בקלות.