"איך להפוך את חודש ארגון למקפצה בשביל הקבוצה והחניכים שלי?"

יהל רכזת אזור מר"צ בטיפ מיוחד לעוקבים שלנו בטלגרם👇

ביקשתם- קיבלתם!

🛎 פלייליסט של כל הסרטונים מספר עילית:

https://youtube.com/playlist?list=PLLlE04GhoiHoJDRGrj27EW6-TpFxsrXCr

🛎 פלייליסט של סרטוני חודש ארגון עילית:
(אנחנו עומדים להעלות כמה סרטונים חדשים, שווה לעקוב!)

https://youtube.com/playlist?list=PLLlE04GhoiHoR7nGHpQGSVfzkY8QyYFWh

🛎 פלייליסט שירי עזרא מכל הזמנים:
https://youtu.be/9CcsqkqOzVs

צוותי עשייה בחודש ארגון? יש דבר כזה! 🎯

ביקשנו לשמוע מלירן- ראש מחלקת הדרכה , על היעדים והמשימות שעומדות לפניכם בחודש הזה🔥

סומכים עליכם🙌

https://youtu.be/81MTNx8tYX8

מה רואים בסרטון המטושטש והישן שמצורף כאן?

אלו הם חיילי גרעין הנח”ל של העזרא בטקס האזרוח של הישוב נצר חזני במעמד ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל בשנת 1977. זהו בעצם רגע הקמת ההתיישבות בגוש קטיף.

מה המשמעות של הסרטון הזה?

באותם שנים כל המשתתפים בטקס הזה- גם יצחק רבין, גם העזראים ומקימי גוש קטיף מאמינים ביחד שההתיישבות בגוש קטיף היא חלק מהותי מהתפיסה הציונית.

28 שנה לאחר מכן בחודש אב תשס”ה יקופל הדגל ע”י מזכיר היישוב נצר חזני יקי יזרעאלי ואשתו נאווה- מי שהייתה המרכזת שלי בסניף עזרא בני ברק, הסניף בו גדלתי וצמחתי, בו התפתחה וגובשה הזהות הערכית שלי בדיונים הערניים מלאי להט הנעורים שנערכו מידי ליל שבת בקרוואן רעוע ועל גבי ספסלי ברזל מגושמים.

המפה הערכית הזו הובילה אותי שנים אח”כ בהתמודדות עם אתגרים גדולים בין חולות גוש קטיף, אבל שום דבר לא הכין אותי לשבר הגדול של “ההתנתקות”.

מה קרה במהלך 28 שנים אלו?
איך מתחושה של שותפות לדרך הגענו למחלוקת כל כך כבדה וכואבת? המראות הכואבים של הבתים ההרוסים והחממות החרבות התמונות של חיילים עוקרים מתיישבים מבטאים שבר עמוק מאוד. בימים אלו , הרשתות החברתיות מלאות בפוסטים המשקפים את העובדה שגם היום, אחרי 15 שנה עדיין הפצע מדמם.

לא מדובר רק על מחלוקת פוליטית או ביטחונית ואפילו לא רק על תפיסה שונה של מהות הציונות ודרכי הגשמתה.
הופתענו למצוא את עצמנו מול גלי שנאה שצפו דרך כלי התקשורת, קיבלו ביטוי בכוחנות של השוטרים, בעויינות מצד גורמי השלטון, בכתף הקרה של הבג”ץ ובשתיקה הרועמת של ארגוני זכויות האזרח.

ולא הבנו איך- הרי התחלנו יחד! הרי חלמנו ביחד על התיישבות יהודית בחבל עזה, כולנו האמנו כי “היכן שתעבור המחרשה, שם יעבור הגבול…”

מה עושים כשמגלים שבר שכזה ?
אפשר להתבצר בשיח של שנאה או התגוננות, לנסות לכופף חזרה את האגרוף שניסה למעוך אותנו.
לצערנו לפני 15 שנה למדנו שאכן יש כאלו המנסים בכל דרך שהיא להשתיק את הקולות שלנו וטוב שיש מביננו כאלו העוצרים את הכוחנות המרושעת הזאת.

אבל האם זוהי הדרך היחידה שתקדם אותנו הלאה?
לדעתי כדאי גם לקחת נשימה עמוקה, לנסות להתבונן במבט שהוא “מעבר”. במבט צופה לעתיד המציב לעצמו את השאלה – איזו חברה אנו רוצים להקים פה ביחד?

אני מאמין שאם אכן אנו רוצים להיות מוליכי הרוח של תורת ישראל, אם אנו חפצים לחזק את הקשר החי בן עם לאדמתו, אם אנו משתוקקים לבנות פה חברת מופת מוסרית המסוגלת לשלב בין תורה לדרך ארץ ישראלית, אזי יש משהו נוסף שכדאי לעשות.

צריך לחפש את הדרך בה אפשר להפוך את המחלוקת הכבדה הזו לשיח ערכי מעמיק שבונה ביחד בתוך החברה הישראלית את היכולת להתקדם קדימה גם תוך כדי המשך המחלוקות הכבדות בין עוגנים ערכיים שונים ואף סותרים שנמצאים בתוכנו.

איך אני יכול להתקדם לשם?
ראשית אני רוצה לפתח בתוכי יכולות להביא את האמונות שלי לשפה של המרחב הישראלי.

לא פחות מכך אני רוצה לפתח מסוגלות לזהות לא רק את האגרופים שרוצים לרמוס אותי ולשים מעלי תקרת ברזל, אלא גם את הקולות המבטאים ערכים אחרים שמאתגרים אותי…

לשם כך עליי לבנות בתוכי עמוד שדרה ערכי עמוק ומבוסס יחד עם היכולת לנהל שיח עם שאר חלקי החברה הישראלית.

זוהי אכן דרך לא פשוטה. הסוף שלה ואפילו הפיתולים הבאים שלה לא נראים באופק, אבל החולות והדקלים של גוש קטיף לימדו אותי – “עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה…”

קובי בורנשטיין-
גרעין ישי, סניף בני ברק.
הרב קובי הינו ראש צוות בית המדרש התנועתי ומנהל התוכן של מרכז ‘קטיף’.

בתקופה הקרובה נשתדל להביא בכל יום או יומיים סוגיה אחת מעולמות החינוך וההדרכה. בתחילה נציג אותה ואז נציג כמה שאלות בעקבותיה וכמה כיווני יישום.
נשמח לשמוע מכם בתגובות על סוגיות נוספות שמעסיקות כל אחד ואחד מכם ונשתדל לכתוב עליהם גם.✏️✏️

אז יאללה, יוצאים למסע. 🗺️🎒

______

*חניכים שאובדים בתוך הקבוצה המתגבשת*

תיאור הסוגיה
בקבוצת נטעים החניכים עדיין מאוד צעירים ורגילים למסגרות מסוימות. למסגרת המשפחתית ולרוב גם למסגרת הכיתתית. כאשר הם מגיעים למקום חדש שהם לא מכירים ובנוסף הם גם הכי קטנים ועדיין לא מכירים אף אחד, זה יכול ליצור מצב שיהיו כמה חניכים (שלעיתים אלו החניכים שבאופן כללי נוטים להתקשות בסיטואציות של כניסה לחבורה חדשה) שלא ירגישו בנוח ולא ימצאו את עצמם בקבוצה המתגבשת בסניף. ככל שהקבוצה גדולה יותר כך סוגיה זו יכולה להתרחב לכמות גדולה יותר של חניכים.

איזה שאלות/מחשבות זה מעורר

• על מה אני מסתכל בפעילות הקבוצתית? איך אני בוחן שאכן כולם שותפים בפועל או לפחות מקבלים התייחסות לאורך המפגש.
• איך קולטים חניך אבוד? מבט בעיניים, לא מדבר, מדבר אבל מרגישים שהוא חושש או אבוד, תשומת לב גבוהה לפרטים.
• איך אותו חניך בכיתה/בבית הספר? האם גם שם זה כך? או שמא פשוט ככל שהזמן יעבור זה ישתפר..

כיווני יישום בקבוצה

• שיחות אישיות עם החניכים ויצירת חיבור ותחושה טובה אצלם.
• שינוי הסטינג הקבוצתי – כל פעם חניכים אחרים שותפים, שינוי מקומות ישיבה וכו'.
• חוויות קבוצתיות משמעותיות.
• הרבה זמן יחד – לא לוותר על זמנים משותפים בקלות.

ממשיכים במסע והפעם סוגיה שקיימת הרבה פעמים בקבוצת עיינות בנים

סניף כמפגש חברתי ולא כמקום מחנך ומגדל

תיאור הסוגיה

סניף הוא מקום מפגש חברתי. מקום שמה שגורם לחלק משמעותי מהחניכים להגיע הוא לא הערכים שמועברים או ההערצה למדריכים אלא האינטראקציה החברתית. בשל כך, לעיתים הרצון להיות עם החברים, לדבר ולשחק איתם גובר על הרצון או הצורך להיכנס לפעולה. כמובן, שאנחנו בתור מדריכים עושים ככל יכולתנו שהחניכים לא ירגישו שיש פער בין הדברים, אך תמיד יהיה את המתח הזה. זה יכול להשפיע על הדרך בה החניכים משתתפים בפעולה, אך זה יכול גם ליצור מצב שחניכים מגיעים לסניף ומחליטים לא להיכנס לפעולה אלא להסתובב בחוץ עם החברים.

איזה שאלות/מחשבות זה מעורר

• למה הם לא נכנסים? בגלל שהם לא נהנים בפעולות/ ביחסים לא טובים עם שאר הקבוצה/ ביחסים לא טובים עם המדריך/ 'סתם'?
• האם זו בעיה קבוצתית או סניפית? זה חד פעמי או תופעה שחוזרת על עצמה?
• מה מפריע לי- שהם לא נמצאים? שזה מפריע לחניכים שנמצאים בפעולה? או אולי שהם בתחום אחריותך ואתה לא יכול להשגיח עליהם?
• ממילא השאלה הבסיסית היא האם מפגש ללא פעולות הוא אכן סניף או תנועת נוער?
• עד כמה אני צריך להשקיע בשביל שכל החניכים ירצו להיכנס?
• את מי אני יכול/רוצה/צריך לערב בזה? צוות/מרכזת/הורים?

כיווני יישום בקבוצה

• חוזה קבוצתי – לכנס את כל הקבוצה גם אלו שבחוץ ולייצר איתם תיאום ציפיות מחודש.
• האחריות של כל אחד על הקבוצה – כל אחד מחברי הקבוצה נושא באחריות על הקבוצה ולא רק המדריך. ממילא צריך לעורר את שאר חברי הקבוצה (אלו הנכנסים לפעולות) לקחת אחריות על חבריהם ולדבר איתם על כך.
• חשיבות של שמירה על סדר וחוקים גם במקומות לא פורמאליים – שיח שמסביר שישנה מחויבות גם במרחב הסניפי. אנו מגיעים לסניף לא כמקום מפגש רק אלא כחלק ממרחב חינוכי שמתקיימים בו פעילויות וחוקים שונים שנדרשים לפעול על פיהם.
• ניקוד למגיעים לפעולות ומגיעים בזמן – חיזוק חיובי ופירגון לחניכים שעושים מעשים טובים הוא מהכלים הכי חזקים שיש למחנך!

היום אנו מציינים את יום פטירתה של זלדה, אשר נבחרה כאחת מדמויות התנועה.

מי היא הייתה?

זלדה שניאורסון-מישקובסקי,

נולדה בכ”ו בסיון תרע”ד, 20 ביוני 1914, בעיר יקטרינוסלב, רוסיה, נצר למשפחה חסידית.

את שנות ילדותה עשתה בביתו של הסב, הרד”ץ (רבי דוד צבי חן). היא התחנכה בין שתי תרבויות, דתית-רבנית ורוסית, וכל ימיה אהבה לקרוא ספרות רוסית. את שירה הראשון כתבה כשהיתה כבת 8 (!)

שיר המנון לחבריה שהיו חברי תנועת החלוץ. היא למדה בגן עברי ואחר כך בבית ספר רוסי.
 
עלתה ארצה עם משפחתה ב-1925 והתיישבו בירושלים. כשנה לאחר מכן מת סבה, הרד”ץ וזמן קצר לאחר מכן נפטר אביה ממחלה. 

היא התחנכה בבית ספר לבנות ‘שפיצר’ ובהמשך למדה הוראה בסמינר לבנות “מזרחי” במוסררה.

סיימה את לימודיה ב-1932 והיא ואמה עברו לתל-אביב. 

זלדה החלה ללמוד ציור אצל הצייר חיים גליקסברג. ב-1935 חזרה לירושלים ולמדה בבצלאל. לאחר מכן עברה לחיפה, בה גרה אמה שנשאה בשנית.

זלדה עבדה כמורה בבית ספר דתי. לאחר שאמה התאלמנה בשנית, חזרו השתיים לירושלים והשתכנו בדירה קטנה בשכונת כרם אברהם. זלדה חזרה לעבוד כמורה.

ב-1950, לאחר המצור על ירושלים במלחמת העצמאות, נישאה לחיים-אריה מישקובסקי.  בעלה עודדה לפרסם את שיריה וב-1967 יצא לאור ספרה הראשון ‘פנאי’ שהתקבל בהתלהבות והפך לרב-מכר.

“גם ספריה הבאים התקבלו בחום ובשבחים. מאוחר יותר מצאה שירתה עוד ועוד קוראים מוקירים, עוד ועוד יוצרים הלחינו ושרו את שיריה”.

ב-1971 נפטר בעלה. ובכ”ז בניסן תשמ”ד, 29 באפריל 1984, נפטרה זלדה בירושלים.
 
חדר החינוך בהנהלת התנועה – “הכרמל” נקרא על שם ספרה “הכרמל האי נראה”.

https://youtu.be/mNvrKWXoD10

הכנו לכם לוחופש עם תאריכי המחנות והסמינרים!⛱

מוזמנים להשתמש 🤗

חודש ארגון תשפ"ג | תורה עם דרך ארץ ישראלית

תבניות לקנבה

עזראים יקרים! לקראת חודש ארגון הבא עלינו לטובה הכנו לכם תבניות לעיצוב.

ניתן להשתמש מכל חשבון🙌

בימים הקרובים נוציא בעז"ה חומרים נוספים🤗

**

תבנית חוד"א ריבועית

דף לוגו

**
רוצים להציע רעיון לתבנית? דברו איתנו בוואטסאפ- 052-2223431

חזקו חברים!

חודש ארגון מתקרב אלינו בצעדי ענק!

אז אחרי שנפגשנו איתכם בימי העיון- קבלו מאיתנו תבניות נוספות לקראת העשייה החינוכית:

👈 אז מה היה לנו השבוע? תבנית לסטורי

המקום שלכם לסכם בכמה מילים ותמונות את מה שקרה השבוע בקבוצה.

▪︎ טיפ מאיתנו: תשלחו סיכום שבועי גם להורים!😉 זו הזדמנות מעולה להיות איתם בקשר ולשתף אותם במה שקורה עם החניכים.

👈תבנית לסרטון מונפש לסטורי/ סטטוס בוואטסאפ

▪︎איך בונים אווירה מסביב לרעיון? סרטונים קצרים שיוצרים עניין הם דרך מצויינת🤩🤩

👈לוחודש מעוצב!

השארנו לכם מקום למטה להודעות, ציטוט מלא השראה או מסר לאומה.

תנצלו אותו בהתאם למה שמתאים לקבוצה שלכם...

בהצלחה! 🥁
**

ספויילר: מחר תקבלו כאן ראשונים את הקישור לסרטון חודש ארגון הרשמי שלנו!

בהמשך בערוץ: טיפים חינוכיים במיוחד לחודש ארגון, הרחבות לתכני החודש ועוד המון הפתעות! ✌️

תתעורר, נשמה! ⏰️
קבלו אותו, סרטון חודש ארגון תשפ"ג 👇

https://katzr.net/29d8f1

קבלו את ערכת חודש ארגון העזראית שלנו!🎺✌️

ערכה ייחודית למדריכים ובתוכה עזרים לחודש הארגון הקרוב, כשהראשון הוא מחברת העמקה ולימוד,

והכלי השני הוא אקורדיון פעילות שמאגד בתוכו הסברים ופעילויות לחניכים על הנושא הנבחר, ובו דילמות שונות באמצעותן הם נדרשים להנגיש את החיבור בין התורה לחיי המעשה.

המקרים מחולקים לאירועי מאקרו ואירועי מיקרו במטרה להנגיש את המסרים ולחבר אותם ליום-יום של החניכים.

כך לדוגמא, בחוברת ישנה התייחסות תחת פרק הצבא לטרור מתוך אוכלוסיה אזרחית בהסתכלות מאקרו, ובהסתכלות המיקרו – התייחסות לענישה קולקטיבית, כשבחלק הזה החניכים נשאלים כיצד הם מרגישים כאשר מענישים את כל הכיתה לא לצאת להפסקה, ומתוך כך לומדים על הנושא הרחב יותר שבסוגיה, מתוך ראייה הלכתית, מוסרית וחברתית.

הרעיון המסדר של החוברת הוא להעמיד בפני החניכים סוגיות שלכאורה נתפסות כגדולות מהם, אך בעצם לחבר אותם לחייהם שלהם – כך בנושאי טכנולוגיה, תרבות, צבא, אדם ואדמה, יחסים בינלאומיים, ארץ ישראל ועוד...

אז מה עושים עם הערכה ואיך משתמשים בה בצורה הטובה ביותר?

בקרוב כאן בערוץ ההסבר המלא🤗