כבר שבוע שביעי, שבו אימהות שרגילות לחלוק את ההורות עם בן זוג, הפכו לחד הוריות. על פי החוק, בת הזוג זכאית לעבוד שעה אחת פחות בכל יום, אך מה תעשה בשאר השעות? עם מי יישארו הילדים כדי שהיא תלך לעבוד? על השאלה הזו לחוק אין עדיין פתרון. השבוע יתקיים דיון על כך בכנסת בוועדה לקידום מעמד האישה ברשות ח"כ פנינה תמנו שאטה, אך בוועדות האחרות – זה נושא מושתק. יעל יחיאלי על מיזם "העוגן למשפחות המילואים" שהוקם ממש עם פרוץ המלחמה, ועל החשיבות של תמיכה חברתית-כלכלית ושוויון מגדרי, גם ביום שאחרי המלחמה - לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/familyatwar/

כולנו חייבים להן סליחה. אלו התצפיתניות שאיש לא הקשיב להתרעותיהן ולאזהרותיהן באשר למתרחש ליד הגדר מצד החמאס, שנרצחו ונחטפו בפלישה של הרוצחים לנחל עוז, בשבעה באוקטובר 2023.

כשהן התריעו, זלזלו בהן, כעסו עליהן, מפקד בכיר אמר להן ״אני לא רוצה לשמוע עוד פעם על השטויות האלה. אם שוב תציקו עם הדברים האלה, אתן תעמדו למשפט״.

•
סליחה שזלזלו בכן, סליחה שהפקירו אתכן, סליחה שלא הקשיבו לכן, סליחה ששכרון הכוח של המפקדים שלכן גבר על האמת שזעקתן. סליחה שאתן לא מוערכות מספיק, סליחה שברגעים האחרונים שלכן חוויתן את הסיוט הכי גדול שמפניו התרעתן.

סליחה שאתן בשבי בגללנו, בגלל ההפקרות, בגלל הזלזול בנשים בצבא ובתצפיתניות בפרט. אתן גיבורות, אני מעריצה אתכן, מצדיעה לכן ולכל תצפיתנית וסמבצית בצהל - התפקידים הכי חשובים שיש. כל שנותר הוא לבקש סליחה, ולהתפלל שהחטופות יחזרו בשלום.
הלוואי שמותן של הנופלות לא יהיה לשווא
גיבורות ישראל, יהי זכרן ברוך.
סליחה.

פארן רז
@faran.raz

גם אני מאחלת את הגרוע מכל למי שביצעו את טבח השביעי באוקטובר. ואני גם מבינה, באמת, את האנשים שרוצים להתחמש עכשיו, אחרי פגיעה כל כך דרמטית בביטחון האישי של כולנו. ועדיין, בשני האירועים האלה, שמפחידים אותי עד מאוד, יש שתי הנחות ששווה להתעכב עליהן: (1) ההנחה ש*עוד* כוח הוא תמיד לטובתנו, ושזה הכלי היחיד שעומד לרשותנו, ו-(2) התעלמות מופגנת מהיום שאחרי.

בשניהם, אין מסוגלות להתמודד עם האפשרות שהנזק ההיקפי מהפעולה שלנו יהפוך להיות הנזק המרכזי שאיתו נצטרך להישאר ולהתמודד ביום שאחרי, וייתכן מאוד שהנזק הזה יהפוך להיות משמעותי ומסוכן עבורנו יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות.

לטקסט המלא של ליהי יונה: https://politicallycorret.co.il/gaza-mad/

"כמו כל אחד ואחת מהנרצחות והנרצחים בשבעה באוקטובר, גם דניאל הייתה עולם ומלואו – בוודאי עבור הקרובים לה ועבור אלה שפגשו אותה בתחנות חייהם. גילה מצאה בסיפור על דניאל כוחות של ריפוי ושל השלמה עם האובדן. חשבתי שאם אוכל לסייע לה ולו במעט, בתהליך הריפוי ובהנצחתה של דניאל – אז אני שם איתה. בשבילה ובשביל דניאל".

גילה, חברתה של דניאל בן סניור ז"ל, פנתה אלינו וביקשה לספר על דניאל ושאנשים ישמעו מי היא הייתה בחייה, כמה השפעה טובה הייתה לה על אנשים וכמה טוב ואהבה היא הרבתה בעולם, ולא רק על האופן בו היא נרצחה. היה לה חשוב שאנשים יכירו ויזכרו את דניאל כפי שהיא הכירה אותה.

לכתבתה של אתי בן שימול: https://politicallycorret.co.il/danielbesenior/

#פוליטיקלי_מנציחות
רוצות להנציח את היקירים והיקרות לכן.ם באתר שלנו?
יחד נכתוב את סיפורם וסיפורן של מי שאיבדנו בשבעה באוקטובר.
לפנייה: politically.corret@gmail.com

לפני כמה חודשים כתבתי על הוצאתו להורג של זוהיר רליד, משת"פ פלסטיני שהוצא להורג, לאחר שנסחט על ידי צה"ל רקע נטייתו המינית. הסיפור של רליד הוא סיפור ידוע, של כיצד הצבא שלנו משתמש באלימות מגדרית באופן שוטף ובגלוי. הם משתמשים באלימות מגדרית בשביל "לגייס" משת"פים. לא מזמן, חברה לסבית מהגדה סיפרה לי שהיא כבר לא יוצאת לדייטים בגלל שהפחד שתצא עם משת"פית גדול מידי, אי אפשר לסמוך על אף אחת. והיא לא צריכה להיות מחבלת כדי לפחד, כשהזהות שלך היא קלף מיקוח פוטנציאלי, הפחד תמיד קיים.

לכתבה המלאה של איילת גל: https://politicallycorret.co.il/lgtb-at-war/

על הקירות של בתי בארי לא כתובות קריאות לשחרור פלסטין, אלא שמותיהם של ארגוני הטרור שהגיעו, כבשו, רצחו וטבחו. "היינו פה, גדודי עז א-דין אל-קאסם". כיבוש גופה של ילדה, רצח תינוק בעריסתו. כמו פיראטים זועמים, תאבי דם, חוזרים הביתה עם ראשים כרותים. בשם איזו התנגדות נעשתה הזוועה הזו? ובאיזה עולם אפשר יהיה להצדיק את ההתנגדות לכיבוש דרך תינוק שנרצח בעריסה, או דרך ילדה שנאנסה.

בחרנו להביא את הסיפורים הקשים ואת תיאורי הזוועות דווקא בגלל ההשתקה וההכחשה שתופסות תאוצה ברחבי העולם. יש תחושה כאילו ככל שאנחנו מתרחקות מהשבעה באוקטובר, מנגנוני ההכחשה וההדחקה עובדים שעות נוספות וכל עדות על אכזריות המתקפה, אונס, טבח, כריתת ראשים, נדחקת הצידה כשאנשים מעדיפים לסובב את הראש ולומר "לא היה ולא נברא".

אז הנה. היה, נברא ושאלוהים ישמור אותנו מאלו המסוגלים למעשים כאלו.

לכתבה המלאה של לירון לביא מקיבוץ בארי:
https://politicallycorret.co.il/visit-beeri/

נשות מסאפר יטא מאז החלה הלחימה בעזה נותרו לבדן בכפרים, בעוד הגברים יצאו לעבוד בערים ובגלל הדרכים החסומות בגדה לא יכולים לשוב הביתה מדי יום נותרו הכפרים בידיהן של הנשים וילדיהן.

אמש חושפת אילנה דיין שהשר לביטחון לאומי (!!!) מתיר את דמן של אותן נשים וילדיהן בידי טרוריסטים יהודים והנשים נאלצות להתמודד לבדן עם מתקפות המתנחלים בגיבוי צה"ל.

לנו הן מספרות: "כדי שנוכל להתקדם קדימה חייבים לחייך. להראות לילדים שלנו שיש בשביל מה לחיות. אנחנו מחייכות כדי שלא נמות"

לכתבה המלאה של גלי אלון: https://politicallycorret.co.il/msaferyata

בשעה ארבע אחה״צ הגענו למטה העיתונות הממשלתית ברחוב קפלן בתל אביב שם הקרינו בלייב את מסע החטופים מרצועת עזה לגבולות ישראל. חיכינו במתח, ביחד עם העיתונאים של התקשורת הזרה לכל פיסת מידע. את מי מחזירים? מתי נראה אותם בריאים ושלמים? מתי נחזור לנשום שוב?

ראינו את הסרטונים הראשונים של רכבי הצלב האדום עוברים במעבר רפיח. קודם האזרחים התאילנדים ואחריהם הישראליות, מנופפות לשלום מהרכבים. התרגשנו לראות את חנה קציר, שהיו שמועות שנפטרה בשבי, חוזרת בריאה ושלמה. את יפה אדר, שכולנו זוכרות את תמונות החטיפה שלה, חוזרת הביתה, אלינו.
הן איתנו.
תודה לאל שהם איתנו.

משם עברנו לכיכר החטופים, שם התרכזו מאות ישראלים ליד השולחן הארוך הערוך, לצפות במסך קטן בשידור החי מערוצי החדשות.
אנשים במעגל נשאו תפילה לשלומם של החוזרים ולשובם במהרה של אלו שעדיין בשבי. הגענו גם למטה המשפחות בו שהו משפחות שיקיריהם עדיין לא שבו.

נושמות לרגע, עם חזרתם של השבים אלינו.
לא שוכחות לרגע את אלה שעדיין שם.
אמן שיחזרו כולם.

שחרור חטופים משבי החמאס לידי הצלב האדום

נשות "תחנת אליק" של הCIA עקבו במשך שנים אחר צמיחתו של ארגון "אל קעאדה". כל האותות המרכזיים לתקיפת ה11/9 היו שם – אך אזהרותיהן נענו בתגובות מזלזלות, שמסגרו אותן כ"חבורה של בנות היסטריות". במקום אחר, 22 שנים אחר כך, נעשתה אותה הטעות – כשקצינים בכירים בצה"ל התייחסו לאזהרותיהן החוזרות ונשנות של התצפיתניות הישראליות, בביטול – כהיסטריה נשית מדומיינת.

זה היה השיעור האחרון שלנו. לעם ישראל אין אפשרות להכיל עוד בדל של היתכנות לאסונות נוספים. קולן של נשים במוסדות הביטחון קורא לכולנו להשתנות ולהפוך לחלק מעיצוב וייצוב המציאות בה אנו חיות.

שירה ברביבאי-שחם, "ביטחוניסטית מזרח תיכונית", בטור פרשנות חדש: https://politicallycorret.co.il/bitho-1/

שלוש אסירות פלסטיניות שהשתחררו בעסקת השבויים ביום הראשון להפסקת האש (24.11) מודות לחמאס, בריאיון לתקשורת הפלסטינית, על שחרורן מידי הכיבוש הישראלי. "עמדת בהבטחתך מוחמד דף", היא אומרת. "הצדעה של נאמנות וניצחון ברצועת עזה, לימדה אותנו את משמעות הכוח של אנשינו בעזה!".

אותם רוצחים שנכנסו לערים, לקיבוצים ולמושבים – רצחו, שחטו בני אדם חפים מפשע, מוטטו אסון על תושבי עזה אחרי שהשתמשו בהם שוב ושוב כמגינים אנושיים, עכשיו מצליחים לייצר בקרב העם הפלסטיני תמונת ניצחון, כאילו מה שעשו היה להיטיב עם בני עמם.
השקר הזה – חמאס כארגון שחרור והתנגדות – הצליח.

שיחות של שמאל מרוקאי - על תמונת הניצחון של חמאס. לטור המלא של לירון לביא:
https://politicallycorret.co.il/morroco-smol-4/

The walls of the Beeri houses do not have calls for the liberation of Palestine written on them. They have the names of the terror organizations that came there, occupied, murdered and slaughtered. “We were here, Izz ad-Din al-Qassam Brigades”. Conquering a girl’s body, murdering a baby in her crib. Just like raging and bloodthirsty pirates, they returned home with severed heads. In the name of what resistance was this horror carried out? And in what world can resistance to occupation be justified by a baby murdered in his crib, or a child who’s been raped?

Read the full article on Kibbutz Be'eri, by Liron Lavie: https://politicallycorret.co.il/human-tapestry/
Translation: Nancy Zeitlin

"התחיל מאבק על הידית. אני שומע אותם צועקים לי 'איפתח אל באב' ואני לא פותח. שתקנו שנינו. לא ענינו. אשתי עזרה לי להחזיק את הידית. שבע שעות החזקתי את הידית. בשלב מסוים הם עזבו את הדלת ונשארו בבית שלי", כך מספר לנו ישראל, תושב הקיבוץ כפר עזה.

במשך 36 שעות הם שהו בממ"ד כשהמחבלים עומדים על גג ביתם ובתוכו, יורים בעוברים והשבים. "שמענו שמות, שמענו צרחות שנכנסו לנו לתוך הלב. ונשארנו שם בפנים". ישראל נושם לאט, נעצר בדבריו. נוגע בשרשרת החטופים. "כשחולצנו מהבית, ביום ראשון אחרי צוהריים, עוד היו כאן מחבלים ובכניסה לבית שלי עשרות גופות", הוא מספר.

ביקרנו בכפר עזה ושמענו את סיפוריהם של התושבים ואת סיפור הקרב על הידית: https://politicallycorret.co.il/kefar-azza/

*אזהרת טריגר חמורה*

נציג זקא, חיים אוטמזגין, בכינוס מיוחד של הוועדה למעמד האישה בנוגע ליום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים בדגש על אירועי השביעי באוקטובר בכנסת. לדבריו אלו נושאים שהוא לא מתעסק בהם לרוב אבל מאז השביעי באוקטובר הוא מגוייס בצו שמונה ואמון על הטיפול בחללים . מתנדבי הארגון טיפלו בחללים במסיבה ובהמשך בחללים שנותרו באזור הדרום גלויים. הוא בחר לשתף עובדות מהתיעוד בשטח כך שאי אפשר להתכחש להן.
הוא התמקד בתיאור פגיעות מיניות *טריגר*
במוצאי שבת הוא חזר וירד מהאמבולנס בדרום, הוא רואה רכב עם אדם ירוי ודלתות פתוחות שמצביעות על כך שאנשים נמלטו מהרכב. אחת הנשים שהיו ברכב הייתה חשופה בחלקה העליון, בגד קרוע, שבבירור נקרע במכוון.
בקיבוץ אחד, באחד הבתים הוא ראה ממד שהמנעול שלו קרוע מהדף, הדלת מלאה בכדורים, בצמוד לדלת שתי נשים, אמא ובת, ירויות, בחדר ממול נערה בת 19 שמכנסיה מופשלות.
עכשיו תגידו לי אם כשהחליטו להכנס לממד, אחת הבנות לא נכנסה לממד.

מדובר בתיאורים קשים אבל לאור מה שעלה בוועדה, לאור הצורך לקבל הכרה בינלאומית במה שקרה, החלטנו שיש חשיבות לחלוק את העדות.

עאישה ובלאל בני 17 ו-19 ממשפחת אל-זיאדנה המתגוררת בכפר לא מוכר, דרומית לרהט, לא נכללו עד כה בעסקת חילופי השבויים. משפחת אלזיאדנה חששה לפרסם את סיפורם של ארבעת החטופים בתקשורת והיום נדרשת להפעיל לחץ ציבורי אדיר על מנת להשיב את בניה ובנותיה הביתה ולהכליל אותם בעסקת השבויים.

אחותם הגדולה כותבת לפוליטיקלי קוראת:
"פקידים רבים, תומכים, חברי כנסת, מנחמים, אנשי העיתונות הצהובה והלא צהובה נהרו לכפר מאז הידיעה על היעלמותם של בניו. אנחנו שומעים אותם אומרים שוב ושוב "אנחנו רוצים להשמיע את קולכם לעולם, אנחנו רוצים לעזור לכם, אל תשתקו".
והקול שלנו, הקול האמיתי שלנו שכולם חייבים לשמוע, הוא קולו של הכאב. קולו של החשש לגורל ילדינו ולעתידם.

אנו שותים מרירות ויגון מידי יום ממדיניות הריסת הבתים, מהמחסור במים, מהבתים השבירים, מהמחסור במקלטים בטוחים, חוסר במסגרות לילדים, חוסר ברחובות, בתשתיות, בתחבורה ובמה לא.
וזה הקול האמיתי שלנו.
אנחנו רוצים לחיות חיים מכובדים, בטוחים. חיים בטוחים! עם משפחותינו"
לטקסט המלא: https://politicallycorret.co.il/ziadne/

מתרגשות לבשר שעאישה ובילאל אל זיאדנה עתידים להשתחרר היום משבי חמאס. השניים, תושבי רהט, נחטפו מקיבוץ חולית כשהגיעו לעבוד שם עם אביהם.

סיפרנו את סיפורם השבוע:

https://politicallycorret.co.il/ziadne/

בועז, בנו של אריה זלמנוביץ, שמשפחתו התבשרה כי נרצח בשבי חמאס, סיפר על הפרטים שגילו הוא ומשפחתו בימים האחרונים: אריה נלקח לעזה בכוח, אחרי שנשאל על ידי המחבל אם יעדיף למות או לעלות לאופנוע. 'בחרתי בחיים', אמר לחטופים ששהו עימו. במהלך ימי השבי, אכל אריה, איש בריא בן 86 כמעט רק תה וביסקוויטים, כיוון שלא יכול היה לעכל את האורז המתובל שניתן לחטופים. החטופים ששהו עימו אמרו שהוא הוצא מהחדר כשהוא עומד על שתי רגליו - ולא חזר.

בועז אמר שאביו מת לבד, רחוק ממשפחתו, מקהילתו ומחבריו ואמנם המשפחה מתעקשת שישראל תדאג להשבת הגופה אך קודם לכן, אמר - על ישראל לדאוג להשבת החטופים שעודם בחיים. על מדינת ישראל לקיים את ההסכם שהפרה בשבעה באוקטובר, לדאוג לביטחון אזרחיה ולהשיב אותם הביתה.

"אנחנו לא רוצים לשמוע עוד סיפורים על מוות של חטופים. אבא שלי הוא סמל ודוגמא לדחיפות לשחרורם. כל יום הוא קריטי עבורם".

בשבעה באוקטובר, היה עאמר אבו סבילה בשדרות. "שלחתי לו הודעה על הבוקר", מספרת לנו ראדה אישתו. "אבל הוא לא ענה לי". אחרי כמה שעות כתב עאמר לאביו שהוא מסייע לאישה עם שתי ילדות להגיע לתחנת המשטרה. היו אלה אודיה סויסה ושתי בנותיה. דולב, האב, נרצח דקות ספורות קודם לכן ועאמר, ששמע את אודיה קוראת לעזרה, נכנס למושב הנהג והחליט לנסוע לתחנת המשטרה. ממדי האירוע עוד לא היו ברורים ולעאמר לא היה מושג שהוא נוסע הישר אל תוך מלכודת מוות.

סמוך לתחנת המשטרה בשדרות, המחבלים יורים למוות באודיה ובעאמר. הבנות הקטנות, בנות שש ושלוש, מתחבאות במושב האחורי, מכוסות בסדין לבן שהן, אימן, אביהן או עאמר פרשו קודם מעליהן. כמה ימים לאחר מכן נשמע בסרטון שמופץ לכל עבר, את קולה של רומי בת השש, שואלת, "אתם של ישראל?".

יומיים לאחר מכן, באחד הניסיונות של ראדה להשיג את בעלה, ענה שוטר לטלפון הנייד שלו ואמר לה "מי שהטלפון הזה שייך לו נרצח - אבל הוא הציל את חייהן של שתי ילדות".

זהו סיפורה של אישה צעירה, שנותרה אלמנה בזמן שבעלה האהוב הציל את חייהן של שתי ילדות שלא הכיר. לראיון המלא עם ראדה אבו סבילה: https://politicallycorret.co.il/rada/

לפני מספר שבועות סיפרנו על הגורמים הביטחוניים בקבינט המלחמה המצומצם, שמזהירים מפני מגבלות הכוח: לחץ צבאי על חמאס הוא הכרחי ויעיל – אבל לחץ צבאי רב מידי עלול ליצור מצב בו לחמאס לא משתלם להחזיק בחטופים חיים והוא מתחיל לרצוח אותם אחד אחד.

אחרי התמונות מאתמול, של חיילים שנהרגים בעת חילוץ גופות של חטופים, נראה כאילו המצב ממנו חששנו הגיע.
"החטופים והפצע": סדרת כתבות על מאמצי השחרור של חטופי השבעה באוקטובר

לחלק הראשון: https://politicallycorret.co.il/hatufim/

לחלק השני: https://politicallycorret.co.il/the-switch-2/

אני לא יכולה לעצור את הדמעות, כשאני חושבת על הרגעים האחרונים של אותם חטופים. כיצד במשך ימים ניסו לסמן לחיילים את מיקומם עד שהבינו שאין ברירה אלא לצאת אליהם. כיצד הכינו דגל לבן מבד שמצאו. כיצד אחד מהם הגה את הרעיון להתפשט מחולצותיהם – כדי שהחיילים לא יחשבו אותם למחבלים מתאבדים. כיצד כרתו ברית אמיצה של חברות ברגעים בלתי נתפסים, נשמו נשימה עמוקה, עודדו זה את זה – ויצאו החוצה. מה עבר בראשו של השלישי אחרי ששני חבריו נורו למוות? האם לקחו בחשבון את האופציה שאיש לא ישמע אותם, שחיילי צה"ל פשוט ירו בהם ללא התראה? האם כששמעו שחיילי צה"ל בסביבה, התעוררה תקווה בליבם?

צה"ל פרסם היום תחקיר ראשוני על אירוע הירי אתמול בבוקר, שגבה את חייהם של שלושה חטופים. אבל אלה לא רק הנהלים שהופרו, שגרמו למותם, אלא גם מדיניות "אלה החיים" שהפכה למדיניות המובילה במלחמת השבעה באוקטובר. לכתבה המלאה עם כל פרטי התחקיר: https://politicallycorret.co.il/hatufim-3/