תערוכה חדשה במוזיאון אורי ורמי בעמק הירדן של מי את?", מספרת את סיפורו של הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים, דרך טיול שורשים מצויר של האמנית רעות דפנא שאיירה צילומים מארכיון המשפחתי שלה ושל בן זוגה. "תהליך היצירה והתערוכה הם סוג של הומאז' לחיי הקיבוץ" משתפת ד"ר איילת כרמי, אוצרת התערוכה, חיים שנכנסו עמוק לתודעה הישראלית מאז השבעה באוקטובר.

לכתבה המלאה של שרון אורשלימי: https://politicallycorret.co.il/whose-are-you/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

תערוכה חדשה במוזיאון אורי ורמי בעמק הירדן של מי את?", מספרת את סיפורו של הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים, דרך טיול שורשים מצויר של האמנית רעות דפנא שאיירה צילומים מארכיון המשפחתי שלה ושל בן זוגה. "תהליך היצירה והתערוכה הם סוג של הומאז' לחיי הקיבוץ" משתפת ד"ר איילת כרמי, אוצרת התערוכה, חיים שנכנסו עמוק לתודעה הישראלית מאז השבעה באוקטובר.

לכתבה המלאה של שרון אורשלימי: https://politicallycorret.co.il/whose-are-you/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

לוחמת מג"ב נוסעת בסופ"ש החופשי שלה למסיבה שעם אור הבוקר הופכת לטבח המוני. היא רואה את חבריה ואת בן זוגה נרצחים ולאחר שבועיים - חוזרת לשירות פעיל. כלוחמת. המלצות הפסיכיאטר שליווה אותה לא מיושמות והליווי הפסיכולוגי של הצבא לא נותן מענה למצוקה הנפשית שלה שהולכת ומחמירה.

תסמיני הפוסט טראומה שלה מחריפים. פלאשבקים, סיוטים, התקפי חרדה ומחשבות חודרניות מלווים אותה יום ולילה. לילה אחד, כשהיא מתעוררת משינה מסויטת, היא מעשנת קנאביס כדי להקל על עצמה ולהצליח, סוף סוף, לישון.

ימים ספורים לאחר מכן מתבצעת בדיקת סמים בבסיס והיא נשפטת ל-35 ימים במחבוש. העונש המירבי על עישון קנאביס בשירות צבאי. היא מנסה לערער, להסביר, לספר את סיפורה אך נתקלת בחומות בצורות. אף אחד לא מעוניין להמתיק את עונשה. גם לא כשהפסיכיאטר קובע שכליאה עלולה להחמיר את מצבה.

גלי אלון ונועה בורשטיין חדד עם סיפורה של מ', שבעיצומה של טראומה אישית ולאומית, ניסתה לעשות את הדבר הנכון ולהמשיך בשירות צבאי משמעותי. כעת, משלמת מ' את המחירים על חוסר האונים של המערכת הצבאית. לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/magav/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

ההוצאה הזו להורג, של ששת הצעיריםות, הייתה החשש של משפחות החטופיםות עוד מהרגע הראשון - האם מדינת ישראל נדרשה לכך? האם התכוננה צבאית לכך? האם היה לה מענה ביטחוני לחשש הזה, שהתברר כמציאות מחרידה? האם טנקים בפילדלפי ימנעו את האירוע הבא?

ציר פילדלפי הוא סלוגן. הוא מטבע לשון. הוא ביטוי המשמש לצרכים פוליטיים. הוא ממש לא מביא ביטחון. ביטחון, זה לראות אותםן חוזריםות הביתה.

שירה ברביבאי-שחם, ביטחוניסטית מזרח-תיכונית על צור ביטחוננו האמיתי: https://politicallycorret.co.il/philadelphi

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

"הקדימו לו את המשמרת אחרי שיום כיף למשפחות המילואים במימדיון בוטל בגלל הנחיות פיקוד העורף. הוא ירד אל הכביש וסימן לי בעיניו לפתוח את החלון כדי שניפרד. לחצתי על הכפתור, אבל להסתכל עליו לא הייתי מסוגלת. איך הוא נוטש אותי ככה. מחשבה נצתה בראשי – אולי נחליף ואני אלך במקומו למילואים והוא יחזור איתם הביתה? המחשבה כבתה".

בתאל קולמן משתפת אותנו איך זה מרגיש לסיים את הקיץ עם כוחות מועטים, שנגמרו כשבן זוגה נקרא לעוד משמרת במילואים, במקום בילוי משפחתי משותף: https://politicallycorret.co.il/secnod-service/
עריכה: אבקילש קולץ'

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

היום צה"ל מאשר ששלושת החטופים – רון שרמן, ניק בייזר ואליה טולדנו נהרגו כתוצאה מתקיפה ישראלית ישירה על מתחם המנהרות בו שהו. שרמן, בייזר וטולדנו "שמרו" בגופם על מפקד החטיבה הצפונית של חמאס, אחמד רנדור. כשצה"ל חיסל את רנדור, נהרגו גם השלושה.

את המידע הזה כתבנו ב-18 בינואר, אחרי ריאיון עם אימו של רון שרמן, שקיבלה את תחקיר צה"ל, הכירה את החדשות על חיסול רנדור, עשתה אחד ועוד אחד והבינה בעצמה. "אם זו המדיניות – להקריב את החטופים עבור מיטוט חמאס, או חיסול בכירים, אני רוצה שהם יבואו ויגידו לי את זה", אמרה אז.

לפני חודש וחצי, בסוף יולי, חוסל איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס. יומיים לפני החיסול שלו, התבשלה עסקה לשחרור חטופים. כינו אותה "עסקת נתניהו". כל שנותר אז, היה לחתום. הראשונות להשתחרר באותה עסקה, היו כרמל גת ועדן ירושלמי.

חיסול הנייה, הרואי ומדהים ככל שיהיה, הוריד לטמיון את אותה עסקה מלהתבצע. כרמל ועדן נרצחו חודש לאחר מכן, בשבי, ביחד עם עוד ארבעה חטופים, גיבורים. ששרדו עד כאן.

ללא ספק, צה"ל והממשלה הישראלית רוצים לחלץ חטופים. אבל לפעמים זה מרגיש כאילו ה"ניצחון המוחלט" חשוב הרבה יותר.

מספיק. אנחנו רוציםות אותםן בבית.

לריאיון המלא עם מעיין, אימו של רון שרמן: https://politicallycorret.co.il/ron/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

---
לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

"אני בחוויה קשה של כישלון מאוד גדול. עשינו כל מה שאפשר לעשות – ונכשלנו. בסוגייה של החטופים יש מדד הצלחה מאוד ברור. או שהאדם שאת נלחמת למענו חוזר חי, או שלא".

לפני שבועיים נרצחה כרמל גת על ידי חמאס ו-11 חודשים של מאבק חוצה יבשות הגיעו לסיומם באופן הטרגי ביותר. ערב לפני כן, ישבה מאיה רומן, בת משפחתה של כרמל, בכיכר החטופיםות. שמועות על מותם של עוד שישה חטופים בשבי התרוצצו. "חוץ משמועות על כרמל, לא היה לנו מושג מי זה יהיה", אומרת מאיה. "את יושבת עם אנשים ואת מבינה שאת לא רוצה שזו תהיה כרמל – אבל אם זו לא היא, זו מישהי אחרת. וזה שובר את הלב. כי זה יכול להיות כל אחד מאיתנו. זו הרגשה כל כך חדה, שהמשפחות מבינות כל כך לעומק. זה יכול להיות כל אחד מאיתנו".

להציל את כרמל, הכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/carmel-gat/

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

"אני בחוויה קשה של כישלון מאוד גדול. עשינו כל מה שאפשר לעשות – ונכשלנו. בסוגייה של החטופים יש מדד הצלחה מאוד ברור. או שהאדם שאת נלחמת למענו חוזר חי, או שלא".

לפני שבועיים נרצחה כרמל גת על ידי חמאס ו-11 חודשים של מאבק חוצה יבשות הגיעו לסיומם באופן הטרגי ביותר. ערב לפני כן, ישבה מאיה רומן, בת משפחתה של כרמל, בכיכר החטופיםות. שמועות על מותם של עוד שישה חטופים בשבי התרוצצו. "חוץ משמועות על כרמל, לא היה לנו מושג מי זה יהיה", אומרת מאיה. "את יושבת עם אנשים ואת מבינה שאת לא רוצה שזו תהיה כרמל – אבל אם זו לא היא, זו מישהי אחרת. וזה שובר את הלב. כי זה יכול להיות כל אחד מאיתנו. זו הרגשה כל כך חדה, שהמשפחות מבינות כל כך לעומק. זה יכול להיות כל אחד מאיתנו".

להציל את כרמל, הכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/carmel-gat/

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

הבת שלי נאנסה על ידי ידיד קרוב כשהייתה בת 14. ידיד שהכרנו ואירחנו בביתנו, סמכנו עליו, חיבבנו אותו. לאחר המקרה, הבת שלי הייתה במצב קשה. פוסט טראומה לפי הספר. פגיעות עצמיות, אלכוהול, סמים. הכל כדי לשכך את הכאב ולהשכיח את זיכרון הפגיעה. והיא רק בת 14.

שנה וחצי אחר כך, כשמצבה הנפשי התאזן, הילדה האמיצה שלנו החליטה להגיש תלונה במשטרה. היא נחקרה ואפילו ערכה עימות עם האנס. הוא נעצר ומעצרו הוארך. לאחר מכן, הוא חזר הביתה, גם לבית הספר.

החקירה ארכה חודשים ארוכים. חיכינו בסבלנות שהמשטרה תסיים את חקירתה ותגיש את הממצאים לפרקליטות. כעבור שנה, החלטתי להגיע לתחנה ולהבין היכן עומדים הדברים. גיליתי שהתיק שכב שם בתחנה במשך שנה, בלי שאף אחד טיפל בו. במהלך השנה הזו, האנס הסתובב חופשי, הלך לבית הספר והמשיך בחייו כאילו כלום.

אחרי שהפעלנו לחץ, החוקרים המשיכו בחקירה. לבסוף, התיק חזר לפרקליטות. השבוע התקשרה אלי הפרקליטה האמונה על התיק ובישרה לי "החלטנו לסגור את התיק". לא מחוסר אשמה, אלא מחוסר ראיות. "המשטרה לא הגישה את חומרי החקירה שביקשנו", הסבירה הפרקליטה. "והילדה שלי צריכה לשלם את המחיר?" שאלתי.

איך מספרים לנערה צעירה שהפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגד האנס שלה? לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/praklitut/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

בבוקר ה-7 באוקטובר התעוררנו, כמו כל אזרחיות המדינה, מאזעקות. הידיים, מיד, תופסות את הטלפון. בקבוצה של צוות פוליטיקלי קוראת מהומה. לירון שולחת סרטונים משדרות - מתחת לבית של אמא שלה. "מישהי מהישוב לידי נהרגה", מעדכנת מורן. "איבדנו קשר עם בת דודה שלי בבארי", זורקת מאיה.

בתוך כל זה, אנחנו מתעדכנות ברשתות, בטלגרמים, בוואטסאפ. נחשפות לעוד ועוד נדבכים של הזוועות. מבינות, מהר מאוד, שלא משנה מה - גם עכשיו, אולי בעיקר עכשיו, אנחנו עיתונאיות.

יום שבת. הכל כאוטי. ערוצי הטלוויזיה מתקשים לעקוב אחרי המהירות המסחררת של המידע בטלגרמים. של סרטוני הזוועות. בהפוגה שבין האזעקות, לקראת הצהריים, לירון ואני מתיישבות בזום. רועדות. כותבות. מתעדות את מה שקורה ואת מה שאנחנו יודעות. גם מדברות. נזכרות בכלי העיתונאי שמציל אותנו, שמגרש את הפחד כשהוא מבקש לבחון את המציאות דרך עיניים חקרניות, אמיצות. אמיתיות - גם כשהכל סביבנו מתמוטט.

אחרי עשור של עבודה עיתונאית אני מאמינה בכל ליבי, שהאמת המלאה ביותר נמצאת בזמן הקרוב ביותר לאירועים. כל תחקיר שמתבצע בדיעבד נצבע בצבעים נרטיביים, מארגן את הזכרון שלנו מחדש כדי להתאים אותו לפוזיציות פוליטיות.

אם אנחנו רוצות לדעת מה קרה לנו באותו יום - עלינו לחזור אליו.

בשבוע הקרוב נעלה כאן את הכתבות שכתבנו לאורך השנה האחרונה, כשהלב שלנו עדיין הולם בקצב אירועי ה-7 באוקטובר. ונתחיל, עם הכתבה הראשונה שכתבנו אז, באותו יום שבת, כשהחיים כפי שהכרנו - קרסו.

נועה

טבח בדרום | לירון לביא ונועה בורשטיין-חדד | 7.10.2023 | https://politicallycorret.co.il/haravot/

"תקשיבו יש מחבלים בשדרות בתוך העיר. השתלטו על תחנת המשטרה ויורים באנשים ברחוב. אנחנו רוצות לדווח על זה?"

היום לפני שנה, התעוררנו מהאזעקות. היד נשלחת אל הטלפון. הידיעות על מה שמתחולל מתחילות לזרום אל קבוצת הוואטסאפ של צוות פוליטיקלי קוראת. הבנו שמתרחש כאן משהו שלא התרחש בעבר. כשהמשפחה של לירון שולחת סרטונים של מחבלים מחלון הבית בשדרות, כשבני המשפחה של מאיה, בבארי, לא עונים להודעות כבר שעות - - - המקצועי הפך לאירוע האישי ביותר.

היום אנחנו מפרסמות כאן את ההתכתבות שלנו, בצוות פוליטיקלי, באותו היום. את העדכונים בלייב על החטיפה של ירדן רומן, את הסרטונים והתמונות הכי ראשוניות משדרות. בעיקר, את מה שהוביל אותנו בסיקור המורכב של אותו היום.
ככה זה היה. >> https://www.instagram.com/reel/DAz6r1lNGj7/?utm_source=ig_web_button_share_sheet&igsh=MzRlODBiNWFlZA==

האסטרטגיה של ישראל לגבי החטופיםות פשוטה: החטופיםות הם חפץ בשוק, חמאס הוא המוכר. ואנחנו? אנחנו הקונה שצריך להתמקח, להתנהג כאילו לא אכפת. להפנות את הגב, עד שהמוכר יקרא לנו לחזור וייתן לנו את המוצר בחינם.

יש לא מעט תקלות באסטרטגיה הזו. הראשונה – בני אדם הם לא מוצר. בנוסף, חייהםן של החטופיםות תלויים בזמן המיקוח. מה גם שלמוכר יש אקדח – והוא צמוד לרקתם.

לאורך שנה שלמה, ישראל עשתה הכל כדי לשכנע את חמאס שהחטופיםות לא חשוביםות לה. היא התנהלה במשא ומתן כקונה ממולח בשוק הפשפשים. אבל היא לא לקחה בחשבון את העובדה שבשלב מסוים, לחמאס כבר לא ישתלם להחזיק את החטופיםות חיים. ועל פי איזה היגיון בדיוק הם ימסרו אותם לישראל ללא תמורה? לא עדיף להם להרוג אותם ולפחות להרגיש שנקמו?

הרש, עדן, כרמל, אלמוג, אלכס ואורי נרצחו בידי חמאס. אבל הם היו גם קרבנות של האסטרטגיה הזו, שהוזילה את מחירם עד כדי כך, שלא היה משתלם להמשיך ולהחזיק בהם.

עכשיו, מי שנתן את הפקודה לרצוח אותם - סינוואר - חוסל. ועל ישראל לעשות הכל כדי לשכנע את מי שמחזיק בחטופיםות - שהחיים שלהםן יקרי ערך עד מאוד. בדיוק ההפך ממה שעשתה עד עכשיו.

בחסות הכאוס הכללי ותחת הרושם שלישראל לא אכפת, מי שמחזיק בחטופיםות עלול לרצות להיפטר מה"עול" הזה. בתוך הוואקום הזה, לישראל יש הזדמנות פז להשיב, סוף סוף, את החטופיםות הביתה.

"חיים יקרים", לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/end-of-sinwar/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

אליוט בת ה-18 עומדת לעזוב את בית הוריה ולעבור לעיר הגדולה. לילה אחד וכמה פטריות הזיה מסדרים לה מפגש עם הגרסה הבוגרת שלה, אליוט בת ה-39. כך מתחיל הסרט "התחת הזקן שלי", קומדיית התבגרות מקסימה ונוגעת ללב המתרחשת על גדות נהר פסטורלי בקנדה.

בשילוב של הומור כנה ומתפרץ, נטול ציניות שמקלף את דרכו לרבדים עמוקים בנפש, הסרט מדבר באופן ישיר על הכאב ושברון הלב הכרוכים בהתבגרות. הוא בוחר להמשיך קו נהדר של כתיבה נשית מצחיקה, גועשת וכאוטית אבל עם מטרה ברורה: לאפשר התבוננות עמוקה ורצינית בסוגיות כבדות משקל, על מנת לעשות בהן היגיון וסדר.

מושקא קורקוס חזרה מהקולנוע מוארת. לביקורת המלאה: https://politicallycorret.co.il/be-with-or-talk-about/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

בין ספטמבר 1970 בירדן, לאוקטובר 2023 בישראל, עד לסופו של אוקטובר 2024 בלבנון, עובר קו אחד. הקו הזה הוא השיעור שלימד אותנו חוסיין מלך ירדן, אי אז ב"ספטמבר השחור" - מלך ירדן בחר אז בחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. הוא בנה קואליציה מדינית ואזורית שכללה את ישראל, ארה"ב ומצרים – והעלה את ארצו על המסלול. הוא שילם מחיר כבד, אבל המדינה אותה ניהל נותרה יציבה מאז ועד היום.

ממשלות לבנון וישראל עומדות היום בפני צמתים טראגיות. עם מחירים קשים, שבסופן, כמו בסופה של כל מלחמה, יושב הסכם מדיני שיאפשר את סיום הקזת הדם ההדדית, החזרת תושבי צפון ישראל ודרום לבנון לבתיהםן, ועלייה על מסלול יציב של התפתחות. האם יבחרו בראייה אסטרטגית ארוכת טווח? או שימשיכו לתת למיליציות למשול בחיינו?

שירה ברביבאי-שחם, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, על אז ועל היום: https://politicallycorret.co.il/hossein-king/

"הייתה לי תוכנית סדורה מאוד של חיים, חלומות ומשפחה לצד הגשמה, ואני מרגישה שזה נטרף. כל הקלפים שלי נטרפו. הדברים שהעסיקו אותי היו אחרים. אני מרגישה כאילו התרסקתי ואני לא יכולה להגיד עדיין שנבניתי מחדש, כי אני ממש מרגישה שאני עוד בונה את עצמי".

שחר טפירו בשיחה עם דלית נלקן, כתבת בפוליטיקלי קוראת ואחת ממקימות פורום נשות המילואימניקים, מספרת על השנה האחרונה בצל המלחמה עם בן זוג במילואים, חלומות שנגנזו וכוחות פנימיים שהתגלו: https://politicallycorret.co.il/life-in-the-shadow-of.../

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

"העניין הוא ההבנה שעם האהבה המטורפת הזו, שבאמת גורמת לך לרחף, מגיעים מחירים בלתי נתפסים. ושהאהבה הזאת על תנאי, כל עוד את מתנהגת יפה, עד הקלקול הבא, הבלתי נמנע, שלך".

בטור אמיץ, משתפת אותנו כותבת אנונימית, כיצד אהבה אינטנסיבית מדי יכולה להיות דגל אדום, ומתארת את הדרך להבחין בין קשר בריא לקשר רעיל: https://politicallycorret.co.il/on-the-edge-of-a-cliff/

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

בישראל 2024, בנוסף למלחמה הקשה מאז השבעה באוקטובר, מתרחשת מלחמה נוספת – מלחמה יומיומית של אלפי נשים הנאבקות על ביטחונן, זכויותיהן, ועל היכולת לחיות חיים בכבוד ובביטחון אישי.

בעקבות כך יצאה עמותת "עיגול לטובה" במהלך לחזק באופן מיידי 15 עמותות נבחרות המסייעות לנשים נפגעות אלימות ולארגונים המסייעים לנפגעות תקיפה מינית.

על הקמפיין הייחודי, החשיבות של כל אגורה והיכולת של כל אחת ואחת מאיתנו לסייע, בכתבה של קלי רוזן: https://politicallycorret.co.il/round

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

בואו נודה על האמת. במרחב הפמיניסטי שלנו, אם תכתבי באופן חשוף על מיניות או על פגיעות מיניות, זה יהיה לגיטימי. תעשי סרט הכולל עירום, גם זה יהיה לגיטימי. תתפשטי ב"צעדת השרמוטות"?, וודאי שלגיטימי. אבל להתפשט בשביל כסף? עד כאן.

ירדן לסרי, כוכבת "אונלי-פנס" בת 26, הצליחה לאתגר את כולנו כשהתראיינה השבוע וסיפרה איך היא עושה מהמיניות שלה כסף. למרות התפיסות החיוביות שלה על מיניות ועל מין, היא הצלחה לעצבן א.נשים רבים ולהסעיר את הקהילה הפמיניסטית. ולא רק.

אז מה עומד בבסיס הקושי שלנו עם הדברים שאומרת לסרי? כל התשובות בטור של הידד ליטמן ושרון אורשלימי: https://politicallycorret.co.il/the-feminist-sex-wars/

עם זריחת החמה, בעוד רובנו עוד ישנים, יפה רז בת ה-70 כבר בשטח. היא מנהלת לבדה את המשק החקלאי במושב שעל שברמת הגולן, ממשיכה מסורת של 50 שנות חקלאות והתיישבות.

בשנות ה-70, יפה ובעלה דוד היו המשפחה הראשונה שהגיעה למושב שעל. הם חיו בתנאים בלתי אפשריים - ללא חשמל, מים זורמים או כבישים. "חיינו כמו בסיפורי העליות הראשונות לארץ," היא מספרת. "רבים עזבו. מעטים שרדו את התקופה הזו".

היום, בגיל 70, היא ניצבת מול אתגר אחר: עתיד החקלאות הישראלית. "היום אף צעיר לא רוצה להתעסק עם זה", היא אומרת בדאגה. המלחמה המתמשכת רק העמיקה את המשבר. בלי פועלים קבועים, בלי מלגזנים ונהגי משאיות, פירות רבים נשארים על העצים ונרקבים. למרות הכל, יפה ממשיכה. היא קמה בחמש בבוקר, עובדת עם מתנדבים, ומחכה לבדה בשמש הקופחת למשאית שתיקח את הפרי.

בארץ יש לנו את הגידולים היפים ביותר, שפיתחו מיטב המוחות הישראלים. למה לייבא כשיש לנו את הידע, האדמות ואת דור ההמשך שיכולים למנף את זה? השאלה הגדולה נשארת פתוחה: האם נדע לשמר את החקלאות הישראלית למען הדורות הבאים?

סוף עונה, כתבתה של בת ארז יוגב: https://politicallycorret.co.il/end-of-the-season/

נשות המילואימניקים הן בין הקורבנות השקטים ביותר של המלחמה הזו. בציבוריות הישראלית הן מכונות "גיבורות", כאלה שמקריבות את היקר להן מכל, ולא תמיד מבחירה, למען ביטחון המדינה. אבל כפי שמבהירה יעל (שם בדוי) היטב, בין המושג "גבורה" לבין מציאות החיים היומיומית, אין כל קשר.

מזה לפחות שישה חודשים שאנחנו עובדות על פרויקט "לא גיבורות ולא נעליים", בו נשים, שבני זוגן קיבלו ממש לאחרונה צו 8 לעוד סבב של מילואים, מדברות על איך זה באמת נראה. על איך שזה באמת מרגיש. על איך זה לחיות מעל לשנה וחצי בחוסר וודאות מוחלט? איך זה מרגיש ללכת לישון לבד כל לילה, רחוק מהאיש איתו הקמת משפחה, איתו בנית חיים, איתו חלמת חלומות גדולים? איך זה מרגיש כשהוא חוזר הביתה אחרי שכבר התרגלת לשגרה בלעדיו?

הנשים האמיצות הללו פתחו בפנינו את ליבן ואת הדלת לבתים שלהן, שעוברות מקרוב את הזעזוע שכולנו מרגישים.

#לא_גיבורות_ולא_נעליים
נשות המילואמניקים מדברות על הכל.

המונולוג של יעל: https://politicallycorret.co.il/reserved-women/