"הם עולים על החומה, יושבים עליה, זורקים בקבוקי תבערה על רכבים של מג"ב, יש הרבה יריות, המואזין מאוד חזק כאילו את בתוך הכפר. אבל הכי מעצבן זה הלייזרים".
זה אולי לא מזיק כמו ירי רובה, אבל מייצר תחושה תמידית של איום, של פחד, של "אנחנו יכולים להגיע אליכם". ניסינו לדמיין את עצמנו יושבות אחר הצהריים עם הילדים בסלון וחרדות שבכל רגע יכול לחדור כדור ולאיים על חיינו. מפחיד.

יצאנו לדבר עם תושבות ותושבים החיים בסמוך לגדר, על תחושות החרדה, חוסר מענה ביטחוני והרתמות האזרחים להגנה על היישוב.

לכתבה המלאה של מושקא קורקוס ועדן קליבן פקטר: https://politicallycorret.co.il/separation_wall/

השמאל בישראל חווה בגידה אמיתית מהשמאל העולמי, שדוחה בשאט נפש את המראות מהדרום, את תחושת הפחד שלנו. השמאל בעולם בוחר להתעטף בדגל פלסטין, להכיר אך ורק בכאב העזתי, תוך התעלמות מוחלטת מהצד הישראלי. ומהצד השני, בישראל, אלו ימים בהם כל ציון עמדה ליברלית, שמאלנית הדוגלת באמצעי שלום ולא באמצעי מלחמה תיענה בהשתקה, קריאות בגידה ונידוי. לא סתם נדמו עד השתתקו לחלוטין קולות השמאל.

הכתף הקרה שמקבלים חבריי בשמאל הישראלי מהשמאל העולמי נכון להיום, מתחברת לכתף הקרה שקיבלתי בעצמי מאותם חברים בשמאל הישראלי בימי שגרה. לירון לביא מארחת את ליאור אלפנט בשיחות של שמאל מרוקאי

לטור המלא: https://politicallycorret.co.il/morroco-smol-3/
צילום: אדם גריי AFP

הביזוי הזה של אישה שדרכה היא דרך השלום מצטרף גם לביזוי של יוכבד ליפשיץ, שכששוחררה התעקשה להושיט יד למחבל ששחרר אותה – אקט שבעולם כולו פורסם בהערכה והערצה לגדלות הנפש של האישה הזו, אך בישראל כמו בישראל, ספג קללות, נאצות וביזוי. מעניין שכשנרצחים אנשים מצדו השני של המתרס הפוליטי, כמו למשל האחים הלל ויגל בחווארה, אף אחד לא אמר ש"מגיע להם, הנה עכשיו הם יבינו שהדרך שלהם לא הצליחה".
https://www.facebook.com/share/p/q11Xy4rVWCiSwzeH/?mibextid=I6gGtw

עסקת חטופים רצינית ראשונה על הפרק. על פי מקורות ביטחוניים, אם העסקה הזו תשתבש - כל העסק עשוי להתפוצץ לנו בפנים.



על פי גורמים אמריקאיים ישראל הגיעה לקצה מגבלת הכוח - כשהלחץ הצבאי על חמאס הביא לתוצאות שכעת, יבואו לידי ביטוי בשולחן המשא ומתן בקטאר ובמצרים.
נועה בורשטיין חדד בשיחות עם גורמים מהארץ ומהעולם, בניתוח תמונת המצב העכשווית של החטופים ושל עתיד מלחמת השביעי באוקטובר. לטור המלא: https://politicallycorret.co.il/hatufim/

התמונה בה מונף דגל הגאווה, עם הסיסמא "בשם האהבה" על רקע הריסות וחורבן עזה, מכילה ניגודיות שקשה לתאר במילים. השבועות האחרונים הם שברון פנימי ולאומי עמוק. ההלם עוד לא עבר, תחושת החוסר אונים אל מול כיבוש יישובים יהודיים, רצח, מעשי זוועה ואונס, לא מניחים את דעתי.

אבל כשאנחנו מניפים דגל גאווה בעזה, זה לא אומר שהבאנו לעם העזתי זכויות להט"ב, זה בא להגיד שאנחנו נאורים יותר וטובים יותר.

למאמר המלא: https://politicallycorret.co.il/in-the-name-of-love/

עם אירועי השבעה באוקטובר, קשה שלא לעשות את ההיקש בין אותו מחדל שאפשר לאזרח ישראלי לחצות לשטח עוין לבין המחדל שאפשר את כניסתו של האויב העוין לתוך שטח מדינת ישראל. מחדל מנגסטו המשיך גם שנה לאחר מכן, כאשר בשנת 2015 הישאם א-סייד, גם הוא מתמודד נפש, מצליח בלא תחכום או עורמה לחצות את הגבול שבין ישראל לעזה ולהיכנס ישירות לרצועה.

שוחחנו עם משפחותיהם של אברה והישאם ועם טליינש פנטה, מי שניהלה את המטה להשבת אברה וכיום פועלת במסגרת 'קבוצת החברים למען אברה', כדי להבין האם אירוע החטופים מהשבעה באוקטובר משנה את סיכויי החזרה של אברה מנגסטו והישאם א-סייד והיכן האירועים הנוראים הללו תופסים אותם במאבקם הארוך לשחרור הבנים החטופים.

כתבתה של אבקילש קולץ': https://politicallycorret.co.il/two

את המלחמה בעזה מנהל היום קבינט מלחמתי שאין לי (ולרבים בציבור הישראלי) שום אמון בו. חבורה של אנשים שנכשלו בכל קנה מידה מנהיגותי הם אלה השולחים את החיילים לשדה הקרב. החשש הגדול ביותר הוא שמטרות המלחמה הענייניות מתערבבות עם מטרות פוליטיות של אלה שנכשלו ורוצים להבטיח כי ישובו לכיסאם, שרואים לנגד עיניהם רק את תמונת הניצחון שתנער מעליהם את וועדות החקירה, את ההמון הזועם, את חבל התלייה המטאפורי.

גם למשפחות החטופים, על פי מקורות פנימיים, לא ברור כרגע מי מנהל את העסקה ומי מקבל את ההחלטות – נתניהו? גנץ? האם ההחלטות הללו מתקבלות בשל תפיסת ביטחון עניינית, ממלכתית? האם האינטרסים של המשפחות ושל החטופים עומדים לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות? או שמא, אינטרסים פוליטיים צרים שעוסקים בשימור השלטון של אלה שכשלו?

לקריאת הפרשנות המלאה של נועה בורשטיין חדד, העורכת הראשית של פוליטיקלי קוראת: https://politicallycorret.co.il/hatufim/

לאורך כל הימים הבלתי נגמרים האלו, מאז ה-7.10, הנפש שלי בתודעת מלחמה והישרדות. התחושה העמוקה של חוסר התכלית, של הבור השחור הזה של הקיום האלים שאנו בתוכו ונשאבים עוד יותר ועוד יותר למטה, אל תהומותיו. חלל שגם כל ההסברים הרציונליים, הרוחניים, הפסיכולוגיים, הסוציולוגיים, הלאומיים והקיומיים, לא ממלאים אותו.

תחושה עמוקה שאנחנו נמצאים במציאות חולה, שהעולם שלנו בוער, שהוא מכלה את עצמו. שאנחנו כבני אדם קיימים כבר אלפי שנים, ועדיין הורגים אחד את השני כאילו כלום לא השתנה מאז קין והבל, כאילו לא למדנו כלום חוץ משפת הכח והשליטה.

מחשבותיו של אורי שרמן-קנוהל, אבא, חייל מילואים: https://politicallycorret.co.il/soul-of-reservist/

שתי עיתונאיות של פוליטיקלי קוראת הותקפו הערב במהלך סיקור הפגנות בפארק צ'ארלס קלור.
הערב, כידוע, התארגנה הפגנה תחת אישור משטרה הקוראת להפסקת אש ולעצירת המלחמה, במקביל אליה התארגנה הפגנה של פעילי ימין.

עיתונאיות פוליטיקלי קוראת סיקרו את האירועים והותקפו על ידי בחור בקסדה, שהסתובב במקום במשך זמן רב ואיים על העוברים ושבים. בשלב מסוים, נתן הבחור אגרוף לאחת מעיתונאיות פוליטיקלי וחטף לה את הטלפון, אותו הכניס לכיסו. שוטרים שנכחו במקום החזירו לכתבת את הטלפון. העיתונאית הספיקה לצלם את התקיפה.

תקיפת עיתונאיות הפכה להיות דבר בשגרה בימים אלו.

כבר שבוע שביעי, שבו אימהות שרגילות לחלוק את ההורות עם בן זוג, הפכו לחד הוריות. על פי החוק, בת הזוג זכאית לעבוד שעה אחת פחות בכל יום, אך מה תעשה בשאר השעות? עם מי יישארו הילדים כדי שהיא תלך לעבוד? על השאלה הזו לחוק אין עדיין פתרון. השבוע יתקיים דיון על כך בכנסת בוועדה לקידום מעמד האישה ברשות ח"כ פנינה תמנו שאטה, אך בוועדות האחרות – זה נושא מושתק. יעל יחיאלי על מיזם "העוגן למשפחות המילואים" שהוקם ממש עם פרוץ המלחמה, ועל החשיבות של תמיכה חברתית-כלכלית ושוויון מגדרי, גם ביום שאחרי המלחמה - לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/familyatwar/

כולנו חייבים להן סליחה. אלו התצפיתניות שאיש לא הקשיב להתרעותיהן ולאזהרותיהן באשר למתרחש ליד הגדר מצד החמאס, שנרצחו ונחטפו בפלישה של הרוצחים לנחל עוז, בשבעה באוקטובר 2023.

כשהן התריעו, זלזלו בהן, כעסו עליהן, מפקד בכיר אמר להן ״אני לא רוצה לשמוע עוד פעם על השטויות האלה. אם שוב תציקו עם הדברים האלה, אתן תעמדו למשפט״.

•
סליחה שזלזלו בכן, סליחה שהפקירו אתכן, סליחה שלא הקשיבו לכן, סליחה ששכרון הכוח של המפקדים שלכן גבר על האמת שזעקתן. סליחה שאתן לא מוערכות מספיק, סליחה שברגעים האחרונים שלכן חוויתן את הסיוט הכי גדול שמפניו התרעתן.

סליחה שאתן בשבי בגללנו, בגלל ההפקרות, בגלל הזלזול בנשים בצבא ובתצפיתניות בפרט. אתן גיבורות, אני מעריצה אתכן, מצדיעה לכן ולכל תצפיתנית וסמבצית בצהל - התפקידים הכי חשובים שיש. כל שנותר הוא לבקש סליחה, ולהתפלל שהחטופות יחזרו בשלום.
הלוואי שמותן של הנופלות לא יהיה לשווא
גיבורות ישראל, יהי זכרן ברוך.
סליחה.

פארן רז
@faran.raz