*קריאה לשבת*
כל הכתבות והטורים שהתפרסמו השבוע בפוליטיקלי קוראת

*"לעולם לא נדע למה ירו באיתי"*: אחרי חמישה וחצי חודשים של מאבק בו שקלה כל מילה, מרב סבירסקי, אחותו של איתי סבירסקי שנרצח בשבי חמאס, מתיישבת לשיחה ללא פילטרים עם פוליטיקלי קוראת. https://politicallycorret.co.il/itay-svirsky/

*"יש מצב שאני מפלצת?"*: י' לא שירת במלחמה הנוכחית. הוא הוכר כהלום קרב אחרי מלחמת צוק איתן. במונולוג מצמרר הוא מספר על האירועים שהפכו לטראומה ומבקש מהחיילים והחיילות של המלחמה הזו - תדברו על מה שעובר עליכם. #מילואימניקים_מדברים: https://politicallycorret.co.il/mmy/

*חיים סבתו של מלחמת השבעה באוקטובר*: השבוע נחשפנו להקלטות בקשר של התצפיתנית רוני אשל, שנרצחה בטבח השבעה באוקטובר. רוני הייתה קו ההגנה הראשון והיא תפקדה באופן מקצועי ומלא ביטחון, עד הסוף המר. איתה בקו ההגנה: אזרחים ואזרחיות העוטף. ביטחוניסטית מזרח תיכונית על גיבורי המלחמה הזו - לא גנרלים גדולים. https://politicallycorret.co.il/bitho-18/

*בְּפָנַיִךְ: מדור חדש* נשים אמיצות שמבקשות ליצור אלטרנטיבה דווקא בימים המתוחים והקשים האלה, מדברות עם פוליטיקלי קוראת במדור חדש. הראשונה בתור - יארה שאהין גראבלה: https://politicallycorret.co.il/yara/

*איך לנהל קבוצת ווצאפ גדולה בלי להשתגע?* הילית קראוזה ישראל בטיפים לתקופה המתוחה הזו: https://politicallycorret.co.il/whatsapp/

ב1999 הייתי קצינת מבצעים צעירה בחטיבה על גבול הלבנון. פיקדתי על החמ"ל החטיבתי ועל עוד עשרות סמב"ציות ותצפיתניות ששירתו במוצבי הגבול הלבנוני, פעילויות חודרות, מארבים, צרחות בקשר של מי שעלו על מטענים וקטיושות, כל אלה היו השגרה שלנו. בתוך עמק החולה היפהפה, המשקיף אל לבנון הירוקה, מרוצפת הכפרים הנושקים לים. שגרה של תופת.

תוך כדי שירותי הצבאי הוקמה תנועת "ארבע אימהות", כשהן הביאו לנסיגה הישראלית מלבנון, הרגשתי כאילו הקרקע נשמטת תחת רגלינו. לא הבנתי איך אפשר לשנות מציאות שהייתה כל כך שגרתית עבורנו.

השבוע, בדוכן ספרים פגומים של סטימצקי, מצאתי את ספרה של רחל מדפיס-בן דור מייסדת התנועה, "אמא, יצאתי מלבנון!". קול מן העבר דפק על דלתי. דווקא עכשיו, בימים בהם לא צריך להיות מדינאית דגולה כדי להבין שהמדיניות הישראלית בעזה, כמו אז בלבנון, מדשדשת. בן דור מתארת את מהלכי התנועה החלוצית שהקימה לפני שלושים שנה ומתוך התיאורים אני קולטת פתאום. נשים, אימהות, מעיזות "לחצות את הרוביקון" ולצעוד בתוך שטחי האש שהיו שמורים עד אז לגנרלים, אלופים, שרי ביטחון ולשעברים. הן חטפו מכל כיוון: מהבכירים ומהציבור, אבל בסופו של דבר הביאו לשינוי יסודי בתפיסות הביטחון הישראליות.

שלושים שנים אחר כך, אנחנו אמנם לוחמות, מתצפתות, מטיסות. יש נשות סייבר ומודיעין, יש אפילו כמה פרשניות ביטחון בתקשורת הישראלית. אבל מי שעדיין משרטטים, מייצרים ומובילים את הדוקטרינה הביטחונית - הם אותם הגברים, אותם הגנרלים, שממנים תחתיהם עוד ועוד גנרלים בדמותם. האם ישראל תהפוך למקום בטוח יותר אם חמישים אחוז מהאוכלוסייה תהיה מיוצגת בקבינט? התשובה היא כן.

שירה שחם-ברביבאי, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, על ה"קונספציה" העיקרית שאנחנו צריכות לנפץ. לטור המלא: https://politicallycorret.co.il/bitho-19/

ב1999 הייתי קצינת מבצעים צעירה בחטיבה על גבול הלבנון. פיקדתי על החמ"ל החטיבתי ועל עוד עשרות סמב"ציות ותצפיתניות ששירתו במוצבי הגבול הלבנוני, פעילויות חודרות, מארבים, צרחות בקשר של מי שעלו על מטענים וקטיושות, כל אלה היו השגרה שלנו. בתוך עמק החולה היפהפה, המשקיף אל לבנון הירוקה, מרוצפת הכפרים הנושקים לים. שגרה של תופת.

תוך כדי שירותי הצבאי הוקמה תנועת "ארבע אימהות", כשהן הביאו לנסיגה הישראלית מלבנון, הרגשתי כאילו הקרקע נשמטת תחת רגלינו. לא הבנתי איך אפשר לשנות מציאות שהייתה כל כך שגרתית עבורנו.

השבוע, בדוכן ספרים פגומים של סטימצקי, מצאתי את ספרה של רחל מדפיס-בן דור מייסדת התנועה, "אמא, יצאתי מלבנון!". קול מן העבר דפק על דלתי. דווקא עכשיו, בימים בהם לא צריך להיות מדינאית דגולה כדי להבין שהמדיניות הישראלית בעזה, כמו אז בלבנון, מדשדשת. בן דור מתארת את מהלכי התנועה החלוצית שהקימה לפני שלושים שנה ומתוך התיאורים אני קולטת פתאום. נשים, אימהות, מעיזות "לחצות את הרוביקון" ולצעוד בתוך שטחי האש שהיו שמורים עד אז לגנרלים, אלופים, שרי ביטחון ולשעברים. הן חטפו מכל כיוון: מהבכירים ומהציבור, אבל בסופו של דבר הביאו לשינוי יסודי בתפיסות הביטחון הישראליות.

שלושים שנים אחר כך, אנחנו אמנם לוחמות, מתצפתות, מטיסות. יש נשות סייבר ומודיעין, יש אפילו כמה פרשניות ביטחון בתקשורת הישראלית. אבל מי שעדיין משרטטים, מייצרים ומובילים את הדוקטרינה הביטחונית - הם אותם הגברים, אותם הגנרלים, שממנים תחתיהם עוד ועוד גנרלים בדמותם. האם ישראל תהפוך למקום בטוח יותר אם חמישים אחוז מהאוכלוסייה תהיה מיוצגת בקבינט? התשובה היא כן.

שירה שחם-ברביבאי, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, על ה"קונספציה" העיקרית שאנחנו צריכות לנפץ. לטור המלא: https://politicallycorret.co.il/bitho-19/

בראשון בערב, משפחות החטופים ומפגינים נוספים ירדו לשדרות בגין בירושלים והבעירו מדורה ואז עברו מצומת לצומת בכניסה לעיר וחסמו אותן, באקט של זעם מתפרץ שעד כה, טרם הגיע לירושלים. עד אותו ערב, אופיינה המחאה בעיר בנאומים, צעדות וקריאות להשבת החטופים. הזעם התעכב מלהגיע לירושלים. אבל בראשון בערב הוא כבר היה פה, נוכח ומורגש.

בין שלטים של חטופים ל"מיצג הפגרה" שהוקם עבור חברי הכנסת, התפתחו וויכוחים ושיחות בין אזרחים מודאגים משני צידי המתרס הפוליטי. בלילה, התקבלו האנשים סביב המאהלים וסייעו זה לזה בהתארגנויות. כל העת הזו, צופים שלטי החטופים אל ההמון. נועה ארגמני מביטה בבחור שמנגן בחצוצרה, יוסף אל-זיאדנה מביט בבחורה שמכינה שלט.

חצי שנה אחרי השבעה באוקטובר, לא רק הזעם הגיע לירושלים - אלא גם התקווה. אביה הירשפלד הסתובבה במאהלים מתחילת השבוע, וחזרה כדי לספר. לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/hope-rage/

----
*להצטרפות לקבוצת העדכונים של פוליטיקלי קוראת*
בוואטסאפ: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO
בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

"בסופו של דבר, רטובים וקפואים מהרוח הירושלמית, ניתבנו את דרכנו בחזרה אל הרכב, דרך היער. אינס הצלמת, בחור נחמד שפגשנו בהפגנה ואנוכי, הנהגת. שלושה אנשים שונים לחלוטין ששני דברים חיברו ביניהם: הסירחון של בואש וההתעקשות שלהם על העתיד של המקום הזה".

עדן קלייבן פקטר ואינס אוסרוף אבו-סייף צעדו אמש בירושלים. הן ליוו את המפגינים לאורך שעות ההתארגנות ולאורך הצעדה הארוכה שבסופה, בטקס כמעט ידוע מראש, חטפו כולם מתזים מסריחים ממכת"זית המשטרה.
על הפחד ועל האומץ, על האלימות ועל התקווה. לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/jeruz/

----
להצטרפות לקבוצת העדכונים של פוליטיקלי קוראת
בוואטסאפ: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO
בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

הבוקר התפרסמה אצלנו כתבה בשם "עיתונאים נעלמים" שעוררה הרבה זעם הן בתגובות לכתבה והן בקרב חברות המערכת השונות שלנו. אתי בן שימול, חברת דסק פוליטיקלי קוראת וכתבתנו בדרום, מגיבה לכתבה: https://politicallycorret.co.il/answer-to-byan/

--
להצטרפות לקבוצת העדכונים של פוליטיקלי קוראת
בוואטסאפ: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO
בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

למקרה שפספסתןם, רגע לפני שבת, מיטב הכתבות מהשבוע האחרון.

- הצילו, שלושה חטופים: מאז נהרג אלון שמריז על ידי חיילי צה"ל, חזרו בני משפחתו על עקבותיו והרכיבו את התמונה המלאה במשך 65 ימי שבי וחמישה ימי מנוסה, בעזה. מבצע ההצלה של אלון שמריז, כפי שמעולם לא שמעתןם: https://politicallycorret.co.il/help-3-hostages/

- בדרך מירושלים לתל אביב: הרחק מהעין הציבורית מפגינים חסמו משאיות סיוע, פרצו אליהן, פינצ'רו אותן ופזרו את האוכל שנשאו ברחבי הכביש. צוות פוליטיקלי קוראת תיעד את האירוע: https://politicallycorret.co.il/tlv-jerus/

- 50 עובדות על הסכסוך: בעקבות ההפגנות בארה"ב, מו חוסייני, פלסטיני אמריקאי, כותב: https://politicallycorret.co.il/mo/

- "אני לא תמיד חייבת לחטוף": ראיון עם העיתונאית עמנואל אלבז פלפס https://politicallycorret.co.il/immanuel/

- "לנווט בשבילי הצדק": על מפגש מורכב עם פוגע שלוקח אחריות: https://politicallycorret.co.il/navigate-justice/

- כרמן אלמקייס עמוס ורולא דאוד במדור "בפנייך" https://politicallycorret.co.il/carmen-elmakyes/
- https://politicallycorret.co.il/rula-daud/

---

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

שלושה שבועות אחרי מתקפת השבעה באוקטובר, תפסה הבמאית נועה אהרוני את המצלמה והחלה בתיעוד חייהן של משפחות התצפיתניות. היא תיעדה את החיים שהתהפכו על אותן משפחות של חיילות הרוגות, חיילות נעלמות, כשעוד לא היה ידוע אם נחטפו, אם נהרגו בחמ"ל או במיגונית והאם נחטפו לעזה כשהן בחיים.

אתמול בערב שודר בתאגיד השידור הסרט "חיילות של אף אחד", סרט תיעודי בהפקת "קסטינה" ובבימויה של הבימאית נועה אהרוני. שירה ברביבאי שחם, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, שוחחה עם אהרוני בשבוע שעבר על הסרט, על תהליך הצילום ועל ההחלטה והבחירה לתעד את משפחותיהן של אחד מסמליה הטראגיים של המלחמה הזו, משפחות התצפיתניות מבסיס נחל עוז: https://politicallycorret.co.il/no-ones-soldier/

מתחילת המלחמה התקשורת מסקרת ביתר שאת את שילובן של נשים בתפקידי לחימה וכניסתן לרצועת עזה עם יחידות לוחמות. אבל איך זה נראה מנקודת מבטן של נשים? פארן רז נפגשה עם נ', פרדמיקית קרבית במילואים, שנכנסה לעזה עם גדוד שיריון, לאחר שיחידת המילואים הקבועה שלה סירבה לשלב אותה בתפקידי לחימה. על הפחד מהמוות ועל היותה אישה יחידה בין גברים, בראיון המלא: https://politicallycorret.co.il/fear-of-dying/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

"התכתבתי עם צבי, חבר שנמצא בממ"ד עם הבת והנכדה שלו", משתפת ח"כ רייטן בכנס של עמותת עדן בקיבוץ דורות. "אין להם מושג מה קורה בחוץ ואני פשוט משקרת ואומרת שצה"ל בדרך. אני מסתכלת על הבת שלי ורואה את הטראומה שלנו. היא לעולם לא תשכח את תחושת הקרקע הנשמטת הזו".

בהמשך, כמענה לשאלת הטיפול בטראומה האישית והקולקטיבית, ענתה ח"כ מירב בן ארי ש"שני דברים מקבילים התרחשו אחרי השבעה באוקטובר. עם ישראל הגיע במלוא תפארתו, מלוא הטנא מתנדבות ומתנדבים, בכל תחום שרק אפשר לחשוב עליו. אבל הממשלה נתקעה בשלב ההלם. יש משרדים שעדיין לא יצאו מההלם. בלי המתנדבות והמתנדבים שהתחילו להזיז את העניינים, לא היינו מתקדמות בכלל". ח"כ רייטן מוסיפה "החוזה בין המדינה לאזרח הופר. יש מדיניות של איש איש לגורלו".

נועה בורשטיין חדד נסעה לכנס שהעמיד את הטראומה הנשית מהמלחמה במרכז וראתה איך כשנשים מספרות מלחמה, הן מפרקות אותה לגזרים: https://politicallycorret.co.il/women-speaks-war/

התערוכה "נשים מספרות מלחמה" מבית עמותת עדן תהיה פתוחה לקהל הרחב עד ה18.5.24, בסופי השבוע. עדן 51, קיבוץ דורות. ימי שישי- 10:00-15:00, ימי שבת: 11:00-16:00.

צילום: רונן ליבוביץ תקשורת בע"מ

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

לפני כחודש ראיינו את סרן במיל' נ', מיחידת אית"ן באוגדה 98. יחידה שמאז השבעה באוקטובר עוסקת באיתור וחילוץ החטופיםות. אתמול לקחה היחידה חלק במבצע החילוץ במהלכו הוחזרו גופותיהןם של עמית בוסקילה, שני לוק ואיציק גלרנטר. לריאיון המלא עם סרן נ': https://politicallycorret.co.il/pazel-of-milion/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

סברין מסרווה הושעתה מעבודתה כמורה לערבית ומחנכת בבית ספר בגני תקווה, בשל השתתפותה בהפגנת 'צעדת השיבה' השנתית של אזרחי ישראל הפלסטינים. הרדיפה הפוליטית הזו הובלה על ידי חלק מתלמידיה, שראו אותה בתמונות מהצעדה ופתחו קבוצת וואטסאפ שמטרתה הייתה לגרום לפיטוריה.

זאת איננה התקרית הראשונה של עימותים פוליטיים בבתי ספר, ובטח שלא בין תלמידים ותלמידות לצוות ההוראה על רקע מלחמת השבעה באוקטובר. בתי הספר שבלטו בשל עימותים חוזרים ונשנים הם שלושה בתי ספר בתל אביב. יהלי אגאי, בוגרת תיכון טרייה למדי מתל אביב, פגשה תלמידות מעירוני ד', עירוני י"ד וגימנסיה הרצליה ושמעה מהן על המתחים הפוליטיים בעיר ללא הפסקה: https://politicallycorret.co.il/imotim-politiim/

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

היום שהיה - שחרור ארבעת החטופים.ות מבי החמאס לאחר 245 ימים

שלשום אמור היה להיערך מפגש יוגה ושירה בסטודיו שבו אני מתרגלת יוגה בדימונה. נצנת מקונן, מדריכת היוגה היקרה הזמינה למפגש את אחינועם ניני. מקונן יזמה את המפגש הזה עבור הנשים שמגיעות אליה לסטודיו, שרבות מהן נושאות כאב וקושי. ביניהן, אמא שכולה לחייל שנחטף ונרצח בעזה, אימהות ובנות זוג לחיילים ונשים נוספות שחרדות מהמצב במדינה. זה אמור היה להיות מפגש מרפא, משחרר, ממלא. אך לצערי, המפגש לא התקיים.

לאחר שמקונן פרסמה את השיעור בעמוד הפייסבוק של מנהל מחלקת התרבות בעירייה, התקבלו עשרות תגובות נאצה שהתנגדו לקיום האירוע. עובדת עיריית פרסמה פוסט בעמוד הפרטי שלה ובו כתבה "לצערנו הרב צריכה להגיע היום עוכרת ישראל שמרבה להתעטף בגל פלסטין ולכנות את חיילי צה"ל רוצחים נתעבים. לא ניתן לזה יד! לעוכרי ישראל לא תהיה כניסה לעיר הזו". היא גם הוסיפה את כתובת הסטודיו ואת מספר הטלפון של העסק וקראה לעוקביה להתקשר, לברר מיקום מדויק ולהגיע ולמנוע את האירוע.

תוך שעות ספורות הגיעו שוטרים לסטודיו. הם בחנו את המקום, בדקו בכמה ניידות יש צורך וביקשו צילום של רכבה של ניני, למקרה ותהיה פגיעה פיזית בו. הם נערכו לאלימות וחששו שיאלצו לשמור על שלומן הפיזי של המשתתפות באירוע.

מעבר לעובדה שהדברים הכתובים בפוסט ובתגובות פשוט לא נכונים, אסור לנו לשכוח שלכל אדם יש הזכות להחזיק בעמדות משלו. אנחנו לא חייבים להסכים איתן. אנחנו יכולים גם שהן יהיו לנו קשות לעיכול. אבל לניני מותר לכאוב את מותם של חפים מפשע ומותר לה לבקר את המדיניות הישראלית. ועדיין, היא יכולה לבוא ולשיר באירוע פרטי של נשים שחפצות בנוכחותה.

ניני הגיבה לכל האירוע הזה בסרטון שפרסמה. הוא מאוד העציב אותי. חשבתי על ההתדרדרות שאנחנו חווים. על השתלטות של גורמים קיצוניים על המציאות של החיים שלנו פה. על המדינה שלנו, שהולכת לאיבוד. על איך באמצעות הפחדה והסתה, הצליחו הקיצוניים בעיר לבטל התכנסות פרטית ולהשאיר כאב ופחד אצל תושבים רבים.

לכתבה המלאה של אתי בן שימול: https://politicallycorret.co.il/nini/

"לפני שלוש שנים פחות חודש הלכתי ליום אימון במילואים. למחרת, באוטובוס בדרכי לעבודה, השתנו חיי מקצה לקצה. כמה קלישאה, ככה נכון. עברתי שלושה – ארבעה שבועות שאני לא ממש זוכר. אני זוכר דברים שעשיתי: עבדתי הרבה, הסתובבתי קצת בארץ, הייתי באירועים ופגשתי חברים. אני זוכר עובדתית שזה קרה, אבל כל החודש הזה זכור לי בתור ערבוב של לילות לבנים, ימים חמים מלאים ברעש וצפיפות מהרגע שאני פוקח עיניים עד שאני איכשהו נרדם שוב, ושכטות בחמש בבוקר כי מה לעשות, שעה וחצי שינה זה לא מספיק וזאת הדרך היחידה כרגע לחזור לישון. לא סיפרתי כמעט לאף אחד אז וכמעט אף אחד לא שם לב".

גיל אליעזר חזר לתחילת ההתתמודדות שלו עם פוסט טראומה משירותו הצבאי, זאת לאחר שאלירן מזרחי ז"ל שם קץ לחייו לאחר שחזר משירות מילואים בעזה ולקראת גיוס נוסף חזרה למילואים. יש לגיל הרבה מה להגיד לנו. תקשיבו לו: https://politicallycorret.co.il/it-could-have-been-me/

---

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

ביום שישי האחרון התקיימה מסיבת גאווה במגדל דוד בירושלים, אבל לא לפני שהמפיקים נדרשו להחליף את כובע ההפקה לכובע של מובילי מאבק משפטי, כדי שיאפשרו להם לקיים את המסיבה.

"לא היה רגע ספציפי שהחלטנו לצאת למאבק״ מספר לנו בראיון יונתן ולפר, ממארגני המסיבה, על המאבק שיצאו אליו.

על המסיבה שהפכה למאבק ציבורי, הקהילה המחבקת, פסק הדין המפתיע ורגעי המתח, כתבתה של שחר טפיארו:
https://politicallycorret.co.il/temporary/

מאז השמונה באוקטובר, אנחנו מקבלים את המילה 'ניצחון', אל כל הטיותיה, ישר לווריד. בשלטי חוצות, בכנסים וכמובן, בפיהם של מנהיגי המדינה ובפרט ראש הממשלה שמכריז כלאחר יד, שוב ושוב, שאנחנו 'כפסע מהניצחון'.
אך מהו אותו ניצחון חמקמק ומתי, לאחרונה, ראינו מלחמה בה צד
כלשהו ניצח באופן מובהק?

שירה ברביבאי-שחם, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, חוזרת להיסטוריית המלחמות הישראלית ומנסה להבין מה יש בה, במילה ניצחון, שגורם למנהליה, מפקדיה וקברניטיה של המדינה להתנהג כמו ילדים במשחק ולהימנע מלנקוט אסטרטגיה שמכירה במציאות המורכבת.

מנצחים, ניצחנו, ננצח - לטור המלא: https://politicallycorret.co.il/bitho-31/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

"הולכים לחופי הים, לבתי הקפה, לגני השעשועים - והורסים את המדינה!" כך טען לפני כמה ימים מחמד רעד, בכיר חיזבאללה, כלפי אזרחי לבנון. לטענתו, הרצון של אותם תושבים לחיות חיים נורמליים, מפריע למאמץ המלחמתי נגד ישראל והורס את המולדת. "מדינת ביירות" לא באה טוב למחרחרי המלחמות.

לבנון, או כפי שכונתה בעבר הרחוק "שוויצריה הקטנה", נולדה כמדינה רב תרבותית עם עדות וקהילות רבות. היא התברכה בנופים יפים ובא.נשים מיוחדים ובזמרת הגדולה פיירוז. אך כניסת כוחות חיזבאללה ומעורבות פוליטית סורית וישראלית לאורך השנים, השאירו את לבנון משוסעת ולא יציבה.

בעשרים השנים האחרונות, שולטת איראן בלבנון באמצעות חיזבאללה ועושה שמות במבנה המדיני, הדמוגרפי והכלכלי של המדינה. לבנון היא מדינה שאליטות ותושבים שוחרי שלום מהגרים ממנה והיא מולדתם של דורות של לבנונים בעולם שמייחלים לשוב אליה ולחיות בה בשלווה. אבל הכוחות ששולטים כעת במדינה הלבנונית לא רוצים שלום ולא רוצים שלווה. הם מעדיפים את האזרחים שלהם שבורים. או מתים בעבור "מטרות לאומיות".

שירה ברביבאי-שחם, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, מבקרת בביירות. לכתבה המלאה:
https://politicallycorret.co.il/bitho-32/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

תערוכה חדשה במוזיאון אורי ורמי בעמק הירדן של מי את?", מספרת את סיפורו של הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים, דרך טיול שורשים מצויר של האמנית רעות דפנא שאיירה צילומים מארכיון המשפחתי שלה ושל בן זוגה. "תהליך היצירה והתערוכה הם סוג של הומאז' לחיי הקיבוץ" משתפת ד"ר איילת כרמי, אוצרת התערוכה, חיים שנכנסו עמוק לתודעה הישראלית מאז השבעה באוקטובר.

לכתבה המלאה של שרון אורשלימי: https://politicallycorret.co.il/whose-are-you/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

תערוכה חדשה במוזיאון אורי ורמי בעמק הירדן של מי את?", מספרת את סיפורו של הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים, דרך טיול שורשים מצויר של האמנית רעות דפנא שאיירה צילומים מארכיון המשפחתי שלה ושל בן זוגה. "תהליך היצירה והתערוכה הם סוג של הומאז' לחיי הקיבוץ" משתפת ד"ר איילת כרמי, אוצרת התערוכה, חיים שנכנסו עמוק לתודעה הישראלית מאז השבעה באוקטובר.

לכתבה המלאה של שרון אורשלימי: https://politicallycorret.co.il/whose-are-you/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

לוחמת מג"ב נוסעת בסופ"ש החופשי שלה למסיבה שעם אור הבוקר הופכת לטבח המוני. היא רואה את חבריה ואת בן זוגה נרצחים ולאחר שבועיים - חוזרת לשירות פעיל. כלוחמת. המלצות הפסיכיאטר שליווה אותה לא מיושמות והליווי הפסיכולוגי של הצבא לא נותן מענה למצוקה הנפשית שלה שהולכת ומחמירה.

תסמיני הפוסט טראומה שלה מחריפים. פלאשבקים, סיוטים, התקפי חרדה ומחשבות חודרניות מלווים אותה יום ולילה. לילה אחד, כשהיא מתעוררת משינה מסויטת, היא מעשנת קנאביס כדי להקל על עצמה ולהצליח, סוף סוף, לישון.

ימים ספורים לאחר מכן מתבצעת בדיקת סמים בבסיס והיא נשפטת ל-35 ימים במחבוש. העונש המירבי על עישון קנאביס בשירות צבאי. היא מנסה לערער, להסביר, לספר את סיפורה אך נתקלת בחומות בצורות. אף אחד לא מעוניין להמתיק את עונשה. גם לא כשהפסיכיאטר קובע שכליאה עלולה להחמיר את מצבה.

גלי אלון ונועה בורשטיין חדד עם סיפורה של מ', שבעיצומה של טראומה אישית ולאומית, ניסתה לעשות את הדבר הנכון ולהמשיך בשירות צבאי משמעותי. כעת, משלמת מ' את המחירים על חוסר האונים של המערכת הצבאית. לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/magav/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/