בשני הקרוב ימונו חברים חדשים לוועדה למינוי דיינים ונשים חייבות להיות חלק מהוועדה למינוי דיינים. בימים האחרונים ישנו עיסוק חרישי בסוגיית הרכב הוועדה למינוי דיינים, שבדומה לוועדה למינוי שופטים היא הוועדה הבוחרת אילו דיינים למנות לשיפוט, אילו לקדם, ואילו למנות לבית הדין הרבני הגדול, ערכאת הערעור המקבילה לבית המשפט העליון. ההתרחשויות במערכת המשפט הזו, עוברת מתחת לרדאר ונדמה כי מינויים רבים נסגרים בדילים פוליטיים מפוקפקים. יתכן שהסיבה לחוסר העניין בנושא היא תחושה ציבורית שהמערכת הזו לא נוגעת לכלל האזרחים, אלא רק לציבור שומר מצוות. מדובר בטעות, כל אזרח יהודי במדינת ישראל עלול יום אחד להגיע לאולמות בית הדין.

תפקידה המקצועי של הוועדה קריטי לכל יהודי המדינה. זהות הדיינים שישבו על כס השיפוט, תפיסת עולמם ודרך פסיקתם היא קריטית, במיוחד עבור נשים, שסובלות מהעדר שוויון מובנה בדין הדתי שחל בענייני הגירושין והנישואין בישראל. בוועדה למינוי דיינים ישנם 13 חברים, 5 מקומות משוריינים לנשים. שמונת האחרים כמעט תמיד גברים, ובהרכב הנוכחי ישנם שישה חברים מהציבור החרדי. בשונה משאר חברי הוועדה, על נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לייצג את הציבור כולו. על כתפי נציגי הלשכה רובצת אחריות כבדה לאזן את הוועדה ולייצג ביתר שאת את הערכים הליברליים במטרה להביא למינוי דיינים ראויים לטובת כלל הציבור הישראלי, שנשים הן 50% מ'קהל לקוחותיו'. בתוככי לשכת עורכי הדין היתה כוונה למנות כנציג הלשכה וועדה-עתירת-הגברים-החרדים, עוד גבר חרדי. ולא סתם, אלא את מי ששימש כיועמ"ש של אחת המפלגות החרדיות. זאת במקום בחירה מתבקשת במינוי נציגות.ים, עם רקורד ליברלי מובהק, בדגש על מינויה של עו"ד ניצן כספי שילוני. שילוני, מועמדת מוכשרת, דתית ופמינסטית, בקיאה היטב במהלכים בבית הדין ומכירה מקרוב את מגוון הדיינים המכהנים ואת הקשיים אותם יש לפתור.

לשמחתנו הביקורת נפלה על אזניים קשובות, ובלשכה נעשו פעולות מהירות המשפרות את המצב באמצעות תמיכה במועמד ראוי יותר שזכויות נשים יקרות לליבו. עד יום שני, אז יבחרו חברי מועצת הלשכה את נציגיה לוועדה, יש לעו"ד בכר ולסיעתו הזדמנות לעשות היסטוריה ולהנהיג בחירה בשתי נשים להיות נציגותינו בוועדה למינוי דיינים.

לפוסט המלא: https://www.facebook.com/story.php?story_fbid=797544645738891&id=100064500890003&mibextid=WC7FNe

---
להצטרפות לקבוצת העדכונים של פוליטיקלי קוראת
וואטסאפ: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO
טלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

בשבוע שעבר ביקרתי בעוטף – בכפר עזה ובנתיב העשרה. פסעתי בשבילי המוות, ראיתי עצים מחוררים מכדורים ומיגוניות עם ציורים יפהפיים עומדות מול בתי תושבים ריקים, על שפת דשא הולך וגובה, שאיש לא מקצר. פסעתי בתוך מגרש המכוניות ממנו גנבו מחבלי החמאס רכבי קיבוץ ומילאו אותם בחטופות ובחטופים. ראיתי קירות שרופים, ערמות של עפר ואפר ופצעי ירי בקירות. א.נשים הסתובבו בישובים הנטושים, והרבה חיילים עמוסי ציוד ונשק עלו לעוד משמרת. הא.נשים באים לקחת דבר מה מהבית, לטפל בגינה, לעשב את גינת השכן שהוריו נהרגו, להדליק את האור בגלריית האמנות או לאסוף עוד ממצא, עוד זיכרון, עוד חלקיק מידע עבור מסע התיעוד האישי של יקיריהם שכבר לא יחלמו על עתיד אחר.

תוך כדי הליכה בנתיבי היישוב, במהלכה אנו שומעים את קורות אותו הבוקר על המחבלים שצנחו ליישוב עם מצנחי רחיפה והחלו את מסע הקטל, מופיע לפתע מצנח רחיפה בשמיים. לרגע, זה נראה לא אמיתי. הרי צה"ל ברצועה, מה המצנח הזה עושה כאן? לאחר ריצה קלה למרחב מוגן, ג'יפים שדוהרים ביישוב ובירור קצר, האירוע 'מחוזלש'. מדובר בחבילת מזון מוצנחת שהרוח הסיעה מספר מטרים צפונה מידי. הכאוס בהתגלמותו. לעמוד ביישוב ישראלי ריק, עם הא.נשים שזה היה ביתם – אך הם כבר לא מזהים בו בית בטוח ולהיבהל מחבילות מזון המוצנחות לאויב הרעב. להבין ברגע אחד, של ריצה לממ"ד, שהתקומה שלנו ושל השכנים מעבר לגדר כרוכה באופן טרגי – האחת בשנייה. עזה צריכה להתאושש ולאפשר חיים סבירים לתושביה כדי שישראל תוכל להתאושש ותושביה יוכלו לחזור לבתיהם. ולהפך.

שירה ברביבאי-שחם, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, על תהליך של "בנייה מדינתית" ועל מה שצריך לקרות שם וכאן, כדי שנוכל לחזור לחיים.

לטור המלא: https://politicallycorret.co.il/bitho-17/

נתחיל מהסוף: י' לא שירת במלחמה הנוכחית. לאחר שלחם במלחמת 'צוק איתן', לקראת סוף שירותו הצבאי, הוא הוכר כהלום קרב. השבעה באוקטובר והמלחמה שהגיעה בעקבותיו, היא עבורו, כמו עבור הלומי קרב רבים אחרים - טריגר. בשיחה עם פוליטיקלי קוראת הוא פותח את כל הפצעים, נזכר באירועים שעיצבו את הלם הקרב שלו, בדריכות
הקבועה שלא עוזבת אותו גם שנים רבות אחרי. הוא מתאר לפרטי פרטים הזכרונות שצפים בו ברגעים הקשים ובעיקר - מבקש מהחיילים ומהמילואימניקים ששבו מהקרבות - תדברו על מה שעובר עליכם. אל תשמרו בפנים.

"גם אם לא ראיתם שום דבר דרמטי, גם אם לא חוויתם חוויה שנראית לכם קיצונית. שתדעו שהסיפור הזה של הציפייה הדרוכה, של השגרה שבתוך הדריכות - דווקא זה מייצר את הפצע בנפש. זה כל כך שקט וכל כך חשאי שכמעט לא שמים לב. בין אם זה טיפול ובין אם זה שיחה עם חבר או חברה קרובים - תוציאו את זה. תשפכו אור ואוויר על הפצע. כי חושך ואטימות רק יחמירו את זה".

למונולוג המלא של י': https://politicallycorret.co.il/mmy/

#מילואימניקים_מדברים

נשים וגברים ששבו מהקרבות ורוצים לקחת חלק בפרויקט מוזמנות.ים לכתוב לנו הודעה כאן או במייל Politically.corret@gmail.com

לפני שלושה שבועות פגשתי את מרב סבירסקי – אחותו של איתי, שנרצח בשבי חמאס וביתם של רפי ואורית, שנרצחו בבארי בטבח השבעה באוקטובר. איתי שרד בשבי 99 ימים עד שנורה למוות על ידי השובה שלו בעת שברחו מהפצצות צה"ל. בתום שלוש וחצי שעות שיחה, מצאתי את עצמי הלומת מחשבות וכאב. דבריה של מרב נשארו איתי ימים ולילות. "היום אלה אנחנו – מחר זה יכול להיות כל אחד אחר", אמרה, מזכירה את המאבק ארוך השנים של משפחות גולדין, מנגיסטו, שאול וא-סייד.

מרב מנתחת בחדות ובכנות את המאבק להשבת החטופים, נוגעת בתחושות הקשות של שעות האמת בשבעה באוקטובר ("סמכנו על זה שמישהו יגיע"), חושפת את הדינמיקות הפוליטיות אליהן נחשפה ("התחושה היא שנשארנו לגמרי לבד"), מספרת על המהלך הנרטיבי שנעשה על גבם של החטופים ("בזמן שהמשפחות נמנעות מפוליטיקה, יש מי שעוסק ללא הרף בפוליטיקה"), אבל יותר מכל אלה, מה שנשאר איתי מהשיחה שלנו, הוא הרגש. רגש של אחות שעשתה כל מה שאפשר כדי להציל את אחיה האהוב - ובכל זאת נכשלה.

ואולי זו לא היא שנכשלה, אלא אנחנו, ה"עם המאוחד", ש-134 מאחיו ואחיותיו אוטוטו סוגרים חצי שנה שם, בשבי. בעזה. "התחושה שאני שבויה על ידי המדינה שלי, היא הדבר הכי קשה בעולם", אומרת מרב.

על רקע השיחות המתחדשות והמגעים לעסקה, דבריה הם סדק ב"קונספציה" שצמחה פה בחמשת החודשים האחרונים – הקונספציה לפיה השארת החטופים בשבי היא דבר הגיוני. תשמעו אותה.

לראיון המלא: https://politicallycorret.co.il/itay-svirsky/

קבלו אותה: יארה שאהין גראבלה

מדור חדש השם בפרונט נשים המבקשות לתת תקווה, מביאות שיח אלטרנטיבי וסוללות דרך לשינוי בשטח.
דווקא בתקופה זו, דווקא במקום בו הייאוש שולט הן מוצאות נקודות אור להיאחז בהן ולמען אפשרות לעתיד טוב יותר.

״אנחנו חייבים לבקש ולדרוש משהו אחר. אנחנו לא צריכות להסתפק בצורת החיים הנוכחית״.
לריאיון המלא במדור החדש של מושקא קורקוס:

https://politicallycorret.co.il/yara

שרון אורשלימי מסכמת את היום:

באמצע היום התבשרנו על רצח אישה נוספת שנמצאה דקורה בכל חלקי גופה בתל אביב. זו האישה העשירית שנרצחת מתחילת השנה ואנחנו רק במרץ! לשם ההשוואה, בשנה שעברה נרצחו 22 נשים לאורך כל השנה. כאילו זה לא מספיק, היום הזה הביא עמו שלל ידיעות שחושפות את מצבנו העגום בדבר מעמדן, זכויותיהן וביטחונן של נשים.

השבוע עתרה מפלגת העבודה לבג"צ בדרישה לפסול את כל רישיונות הנשק שחולקו שלא כדין. תזכורת – מאז החלה המלחמה, הופצו מעל למאה אלף נשקים במרחב האזרחי, רבים מהם חולקו שלא כדין. מדובר במספר מופרע ומסוכן, לנשים במיוחד אבל לא רק. כי גברים עם נשקים הורגים גם גברים אחרים. כל מחקר בעולם מצביע על הקשר הישיר בין מספר הנשקים שיש לאנשים בחברה לבין עלייה בכמות האלימות ומקרי הרצח.

דוגמא מובהקת לכך היא פסק הדין שניתן היום במשפטו של דר גיורא פרי שהורשע ברצח אשתו אסתר אהרונוביץ' ויישלח למאסר עולם. משפטו ארך ארבע (!) שנים. אם זה לא עינוי דין, אני לא יודעת מה כן. ואת האצבע המאשימה אני מפנה כלפי שר המשפטים יריב לוין, שממשיך בעקשנותו ושנאתו למערכת המשפט ואינו ממנה שופטים, שחסרים ללא כל ספק במערכת המשפט שלנו, שקורסת מעומס. כ-54 תקנים של שופטים אינם מיואשים רק כי שר המשפטים מסרב לכנס את הועדה למינוי שופטים. וכן, לכן לוקח ארבע שנים להרשיע את מי שרצח בדם קר ובנשק חם את אשתו.

ואם כל זה אינו מספיק, עוד שתי ידיעות מהיום: תוך שעות בודדות נמכרו כל הכרטיסים לארבע הופעות של אייל גולן, במהירות כזאת שהוא היה חייב לפתוח עוד תאריכי הופעות. מעולם לא התביישתי ככה. ט' ו-נ' ושאר הנפגעות של פרשת "משחקי חברה" פשוט נעלמו, התאדו והתפיידו לנו מהעיניים. כך גם הצדק.

לסיום סיומת, האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה הכריזה על הזוכים בפרס הסיקור תוך סיכון חייהם של כתבים במערכות החדשות בצפון ובדרום. ונחשו מה? נכון מאוד. רק גברים. מזמן כבר הבנו שאולפני החדשות הם זירה גברית שלא רק מדירה נשים אלא גם מכתיבה ומעצבת מציאות, ואם זו המציאות שמשתקפת לנו משם, אבוי לנו.

ועוד לא דיברנו על החטופות.

כשלנו כחברה. כשלנו כמדינה. כשלנו. מה נtמר ומה נגיד לבנותינו? זכויות נשים מעולם לא היו כל כך נמוך סדרי העדיפויות של המדינה, התרבות, החברה. הבטחון שלנו, החיים שלנו, פשוט לא חשובים.

*קריאה לשבת*
כל הכתבות והטורים שהתפרסמו השבוע בפוליטיקלי קוראת

*"לעולם לא נדע למה ירו באיתי"*: אחרי חמישה וחצי חודשים של מאבק בו שקלה כל מילה, מרב סבירסקי, אחותו של איתי סבירסקי שנרצח בשבי חמאס, מתיישבת לשיחה ללא פילטרים עם פוליטיקלי קוראת. https://politicallycorret.co.il/itay-svirsky/

*"יש מצב שאני מפלצת?"*: י' לא שירת במלחמה הנוכחית. הוא הוכר כהלום קרב אחרי מלחמת צוק איתן. במונולוג מצמרר הוא מספר על האירועים שהפכו לטראומה ומבקש מהחיילים והחיילות של המלחמה הזו - תדברו על מה שעובר עליכם. #מילואימניקים_מדברים: https://politicallycorret.co.il/mmy/

*חיים סבתו של מלחמת השבעה באוקטובר*: השבוע נחשפנו להקלטות בקשר של התצפיתנית רוני אשל, שנרצחה בטבח השבעה באוקטובר. רוני הייתה קו ההגנה הראשון והיא תפקדה באופן מקצועי ומלא ביטחון, עד הסוף המר. איתה בקו ההגנה: אזרחים ואזרחיות העוטף. ביטחוניסטית מזרח תיכונית על גיבורי המלחמה הזו - לא גנרלים גדולים. https://politicallycorret.co.il/bitho-18/

*בְּפָנַיִךְ: מדור חדש* נשים אמיצות שמבקשות ליצור אלטרנטיבה דווקא בימים המתוחים והקשים האלה, מדברות עם פוליטיקלי קוראת במדור חדש. הראשונה בתור - יארה שאהין גראבלה: https://politicallycorret.co.il/yara/

*איך לנהל קבוצת ווצאפ גדולה בלי להשתגע?* הילית קראוזה ישראל בטיפים לתקופה המתוחה הזו: https://politicallycorret.co.il/whatsapp/

ב1999 הייתי קצינת מבצעים צעירה בחטיבה על גבול הלבנון. פיקדתי על החמ"ל החטיבתי ועל עוד עשרות סמב"ציות ותצפיתניות ששירתו במוצבי הגבול הלבנוני, פעילויות חודרות, מארבים, צרחות בקשר של מי שעלו על מטענים וקטיושות, כל אלה היו השגרה שלנו. בתוך עמק החולה היפהפה, המשקיף אל לבנון הירוקה, מרוצפת הכפרים הנושקים לים. שגרה של תופת.

תוך כדי שירותי הצבאי הוקמה תנועת "ארבע אימהות", כשהן הביאו לנסיגה הישראלית מלבנון, הרגשתי כאילו הקרקע נשמטת תחת רגלינו. לא הבנתי איך אפשר לשנות מציאות שהייתה כל כך שגרתית עבורנו.

השבוע, בדוכן ספרים פגומים של סטימצקי, מצאתי את ספרה של רחל מדפיס-בן דור מייסדת התנועה, "אמא, יצאתי מלבנון!". קול מן העבר דפק על דלתי. דווקא עכשיו, בימים בהם לא צריך להיות מדינאית דגולה כדי להבין שהמדיניות הישראלית בעזה, כמו אז בלבנון, מדשדשת. בן דור מתארת את מהלכי התנועה החלוצית שהקימה לפני שלושים שנה ומתוך התיאורים אני קולטת פתאום. נשים, אימהות, מעיזות "לחצות את הרוביקון" ולצעוד בתוך שטחי האש שהיו שמורים עד אז לגנרלים, אלופים, שרי ביטחון ולשעברים. הן חטפו מכל כיוון: מהבכירים ומהציבור, אבל בסופו של דבר הביאו לשינוי יסודי בתפיסות הביטחון הישראליות.

שלושים שנים אחר כך, אנחנו אמנם לוחמות, מתצפתות, מטיסות. יש נשות סייבר ומודיעין, יש אפילו כמה פרשניות ביטחון בתקשורת הישראלית. אבל מי שעדיין משרטטים, מייצרים ומובילים את הדוקטרינה הביטחונית - הם אותם הגברים, אותם הגנרלים, שממנים תחתיהם עוד ועוד גנרלים בדמותם. האם ישראל תהפוך למקום בטוח יותר אם חמישים אחוז מהאוכלוסייה תהיה מיוצגת בקבינט? התשובה היא כן.

שירה שחם-ברביבאי, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, על ה"קונספציה" העיקרית שאנחנו צריכות לנפץ. לטור המלא: https://politicallycorret.co.il/bitho-19/

ב1999 הייתי קצינת מבצעים צעירה בחטיבה על גבול הלבנון. פיקדתי על החמ"ל החטיבתי ועל עוד עשרות סמב"ציות ותצפיתניות ששירתו במוצבי הגבול הלבנוני, פעילויות חודרות, מארבים, צרחות בקשר של מי שעלו על מטענים וקטיושות, כל אלה היו השגרה שלנו. בתוך עמק החולה היפהפה, המשקיף אל לבנון הירוקה, מרוצפת הכפרים הנושקים לים. שגרה של תופת.

תוך כדי שירותי הצבאי הוקמה תנועת "ארבע אימהות", כשהן הביאו לנסיגה הישראלית מלבנון, הרגשתי כאילו הקרקע נשמטת תחת רגלינו. לא הבנתי איך אפשר לשנות מציאות שהייתה כל כך שגרתית עבורנו.

השבוע, בדוכן ספרים פגומים של סטימצקי, מצאתי את ספרה של רחל מדפיס-בן דור מייסדת התנועה, "אמא, יצאתי מלבנון!". קול מן העבר דפק על דלתי. דווקא עכשיו, בימים בהם לא צריך להיות מדינאית דגולה כדי להבין שהמדיניות הישראלית בעזה, כמו אז בלבנון, מדשדשת. בן דור מתארת את מהלכי התנועה החלוצית שהקימה לפני שלושים שנה ומתוך התיאורים אני קולטת פתאום. נשים, אימהות, מעיזות "לחצות את הרוביקון" ולצעוד בתוך שטחי האש שהיו שמורים עד אז לגנרלים, אלופים, שרי ביטחון ולשעברים. הן חטפו מכל כיוון: מהבכירים ומהציבור, אבל בסופו של דבר הביאו לשינוי יסודי בתפיסות הביטחון הישראליות.

שלושים שנים אחר כך, אנחנו אמנם לוחמות, מתצפתות, מטיסות. יש נשות סייבר ומודיעין, יש אפילו כמה פרשניות ביטחון בתקשורת הישראלית. אבל מי שעדיין משרטטים, מייצרים ומובילים את הדוקטרינה הביטחונית - הם אותם הגברים, אותם הגנרלים, שממנים תחתיהם עוד ועוד גנרלים בדמותם. האם ישראל תהפוך למקום בטוח יותר אם חמישים אחוז מהאוכלוסייה תהיה מיוצגת בקבינט? התשובה היא כן.

שירה שחם-ברביבאי, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, על ה"קונספציה" העיקרית שאנחנו צריכות לנפץ. לטור המלא: https://politicallycorret.co.il/bitho-19/

בראשון בערב, משפחות החטופים ומפגינים נוספים ירדו לשדרות בגין בירושלים והבעירו מדורה ואז עברו מצומת לצומת בכניסה לעיר וחסמו אותן, באקט של זעם מתפרץ שעד כה, טרם הגיע לירושלים. עד אותו ערב, אופיינה המחאה בעיר בנאומים, צעדות וקריאות להשבת החטופים. הזעם התעכב מלהגיע לירושלים. אבל בראשון בערב הוא כבר היה פה, נוכח ומורגש.

בין שלטים של חטופים ל"מיצג הפגרה" שהוקם עבור חברי הכנסת, התפתחו וויכוחים ושיחות בין אזרחים מודאגים משני צידי המתרס הפוליטי. בלילה, התקבלו האנשים סביב המאהלים וסייעו זה לזה בהתארגנויות. כל העת הזו, צופים שלטי החטופים אל ההמון. נועה ארגמני מביטה בבחור שמנגן בחצוצרה, יוסף אל-זיאדנה מביט בבחורה שמכינה שלט.

חצי שנה אחרי השבעה באוקטובר, לא רק הזעם הגיע לירושלים - אלא גם התקווה. אביה הירשפלד הסתובבה במאהלים מתחילת השבוע, וחזרה כדי לספר. לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/hope-rage/

----
*להצטרפות לקבוצת העדכונים של פוליטיקלי קוראת*
בוואטסאפ: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO
בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

"בסופו של דבר, רטובים וקפואים מהרוח הירושלמית, ניתבנו את דרכנו בחזרה אל הרכב, דרך היער. אינס הצלמת, בחור נחמד שפגשנו בהפגנה ואנוכי, הנהגת. שלושה אנשים שונים לחלוטין ששני דברים חיברו ביניהם: הסירחון של בואש וההתעקשות שלהם על העתיד של המקום הזה".

עדן קלייבן פקטר ואינס אוסרוף אבו-סייף צעדו אמש בירושלים. הן ליוו את המפגינים לאורך שעות ההתארגנות ולאורך הצעדה הארוכה שבסופה, בטקס כמעט ידוע מראש, חטפו כולם מתזים מסריחים ממכת"זית המשטרה.
על הפחד ועל האומץ, על האלימות ועל התקווה. לכתבה המלאה: https://politicallycorret.co.il/jeruz/

----
להצטרפות לקבוצת העדכונים של פוליטיקלי קוראת
בוואטסאפ: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO
בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

הבוקר התפרסמה אצלנו כתבה בשם "עיתונאים נעלמים" שעוררה הרבה זעם הן בתגובות לכתבה והן בקרב חברות המערכת השונות שלנו. אתי בן שימול, חברת דסק פוליטיקלי קוראת וכתבתנו בדרום, מגיבה לכתבה: https://politicallycorret.co.il/answer-to-byan/

--
להצטרפות לקבוצת העדכונים של פוליטיקלי קוראת
בוואטסאפ: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO
בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

למקרה שפספסתןם, רגע לפני שבת, מיטב הכתבות מהשבוע האחרון.

- הצילו, שלושה חטופים: מאז נהרג אלון שמריז על ידי חיילי צה"ל, חזרו בני משפחתו על עקבותיו והרכיבו את התמונה המלאה במשך 65 ימי שבי וחמישה ימי מנוסה, בעזה. מבצע ההצלה של אלון שמריז, כפי שמעולם לא שמעתןם: https://politicallycorret.co.il/help-3-hostages/

- בדרך מירושלים לתל אביב: הרחק מהעין הציבורית מפגינים חסמו משאיות סיוע, פרצו אליהן, פינצ'רו אותן ופזרו את האוכל שנשאו ברחבי הכביש. צוות פוליטיקלי קוראת תיעד את האירוע: https://politicallycorret.co.il/tlv-jerus/

- 50 עובדות על הסכסוך: בעקבות ההפגנות בארה"ב, מו חוסייני, פלסטיני אמריקאי, כותב: https://politicallycorret.co.il/mo/

- "אני לא תמיד חייבת לחטוף": ראיון עם העיתונאית עמנואל אלבז פלפס https://politicallycorret.co.il/immanuel/

- "לנווט בשבילי הצדק": על מפגש מורכב עם פוגע שלוקח אחריות: https://politicallycorret.co.il/navigate-justice/

- כרמן אלמקייס עמוס ורולא דאוד במדור "בפנייך" https://politicallycorret.co.il/carmen-elmakyes/
- https://politicallycorret.co.il/rula-daud/

---

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

שלושה שבועות אחרי מתקפת השבעה באוקטובר, תפסה הבמאית נועה אהרוני את המצלמה והחלה בתיעוד חייהן של משפחות התצפיתניות. היא תיעדה את החיים שהתהפכו על אותן משפחות של חיילות הרוגות, חיילות נעלמות, כשעוד לא היה ידוע אם נחטפו, אם נהרגו בחמ"ל או במיגונית והאם נחטפו לעזה כשהן בחיים.

אתמול בערב שודר בתאגיד השידור הסרט "חיילות של אף אחד", סרט תיעודי בהפקת "קסטינה" ובבימויה של הבימאית נועה אהרוני. שירה ברביבאי שחם, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, שוחחה עם אהרוני בשבוע שעבר על הסרט, על תהליך הצילום ועל ההחלטה והבחירה לתעד את משפחותיהן של אחד מסמליה הטראגיים של המלחמה הזו, משפחות התצפיתניות מבסיס נחל עוז: https://politicallycorret.co.il/no-ones-soldier/

מתחילת המלחמה התקשורת מסקרת ביתר שאת את שילובן של נשים בתפקידי לחימה וכניסתן לרצועת עזה עם יחידות לוחמות. אבל איך זה נראה מנקודת מבטן של נשים? פארן רז נפגשה עם נ', פרדמיקית קרבית במילואים, שנכנסה לעזה עם גדוד שיריון, לאחר שיחידת המילואים הקבועה שלה סירבה לשלב אותה בתפקידי לחימה. על הפחד מהמוות ועל היותה אישה יחידה בין גברים, בראיון המלא: https://politicallycorret.co.il/fear-of-dying/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

"התכתבתי עם צבי, חבר שנמצא בממ"ד עם הבת והנכדה שלו", משתפת ח"כ רייטן בכנס של עמותת עדן בקיבוץ דורות. "אין להם מושג מה קורה בחוץ ואני פשוט משקרת ואומרת שצה"ל בדרך. אני מסתכלת על הבת שלי ורואה את הטראומה שלנו. היא לעולם לא תשכח את תחושת הקרקע הנשמטת הזו".

בהמשך, כמענה לשאלת הטיפול בטראומה האישית והקולקטיבית, ענתה ח"כ מירב בן ארי ש"שני דברים מקבילים התרחשו אחרי השבעה באוקטובר. עם ישראל הגיע במלוא תפארתו, מלוא הטנא מתנדבות ומתנדבים, בכל תחום שרק אפשר לחשוב עליו. אבל הממשלה נתקעה בשלב ההלם. יש משרדים שעדיין לא יצאו מההלם. בלי המתנדבות והמתנדבים שהתחילו להזיז את העניינים, לא היינו מתקדמות בכלל". ח"כ רייטן מוסיפה "החוזה בין המדינה לאזרח הופר. יש מדיניות של איש איש לגורלו".

נועה בורשטיין חדד נסעה לכנס שהעמיד את הטראומה הנשית מהמלחמה במרכז וראתה איך כשנשים מספרות מלחמה, הן מפרקות אותה לגזרים: https://politicallycorret.co.il/women-speaks-war/

התערוכה "נשים מספרות מלחמה" מבית עמותת עדן תהיה פתוחה לקהל הרחב עד ה18.5.24, בסופי השבוע. עדן 51, קיבוץ דורות. ימי שישי- 10:00-15:00, ימי שבת: 11:00-16:00.

צילום: רונן ליבוביץ תקשורת בע"מ

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

לפני כחודש ראיינו את סרן במיל' נ', מיחידת אית"ן באוגדה 98. יחידה שמאז השבעה באוקטובר עוסקת באיתור וחילוץ החטופיםות. אתמול לקחה היחידה חלק במבצע החילוץ במהלכו הוחזרו גופותיהןם של עמית בוסקילה, שני לוק ואיציק גלרנטר. לריאיון המלא עם סרן נ': https://politicallycorret.co.il/pazel-of-milion/

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

סברין מסרווה הושעתה מעבודתה כמורה לערבית ומחנכת בבית ספר בגני תקווה, בשל השתתפותה בהפגנת 'צעדת השיבה' השנתית של אזרחי ישראל הפלסטינים. הרדיפה הפוליטית הזו הובלה על ידי חלק מתלמידיה, שראו אותה בתמונות מהצעדה ופתחו קבוצת וואטסאפ שמטרתה הייתה לגרום לפיטוריה.

זאת איננה התקרית הראשונה של עימותים פוליטיים בבתי ספר, ובטח שלא בין תלמידים ותלמידות לצוות ההוראה על רקע מלחמת השבעה באוקטובר. בתי הספר שבלטו בשל עימותים חוזרים ונשנים הם שלושה בתי ספר בתל אביב. יהלי אגאי, בוגרת תיכון טרייה למדי מתל אביב, פגשה תלמידות מעירוני ד', עירוני י"ד וגימנסיה הרצליה ושמעה מהן על המתחים הפוליטיים בעיר ללא הפסקה: https://politicallycorret.co.il/imotim-politiim/

*רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד?* להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/

היום שהיה - שחרור ארבעת החטופים.ות מבי החמאס לאחר 245 ימים

שלשום אמור היה להיערך מפגש יוגה ושירה בסטודיו שבו אני מתרגלת יוגה בדימונה. נצנת מקונן, מדריכת היוגה היקרה הזמינה למפגש את אחינועם ניני. מקונן יזמה את המפגש הזה עבור הנשים שמגיעות אליה לסטודיו, שרבות מהן נושאות כאב וקושי. ביניהן, אמא שכולה לחייל שנחטף ונרצח בעזה, אימהות ובנות זוג לחיילים ונשים נוספות שחרדות מהמצב במדינה. זה אמור היה להיות מפגש מרפא, משחרר, ממלא. אך לצערי, המפגש לא התקיים.

לאחר שמקונן פרסמה את השיעור בעמוד הפייסבוק של מנהל מחלקת התרבות בעירייה, התקבלו עשרות תגובות נאצה שהתנגדו לקיום האירוע. עובדת עיריית פרסמה פוסט בעמוד הפרטי שלה ובו כתבה "לצערנו הרב צריכה להגיע היום עוכרת ישראל שמרבה להתעטף בגל פלסטין ולכנות את חיילי צה"ל רוצחים נתעבים. לא ניתן לזה יד! לעוכרי ישראל לא תהיה כניסה לעיר הזו". היא גם הוסיפה את כתובת הסטודיו ואת מספר הטלפון של העסק וקראה לעוקביה להתקשר, לברר מיקום מדויק ולהגיע ולמנוע את האירוע.

תוך שעות ספורות הגיעו שוטרים לסטודיו. הם בחנו את המקום, בדקו בכמה ניידות יש צורך וביקשו צילום של רכבה של ניני, למקרה ותהיה פגיעה פיזית בו. הם נערכו לאלימות וחששו שיאלצו לשמור על שלומן הפיזי של המשתתפות באירוע.

מעבר לעובדה שהדברים הכתובים בפוסט ובתגובות פשוט לא נכונים, אסור לנו לשכוח שלכל אדם יש הזכות להחזיק בעמדות משלו. אנחנו לא חייבים להסכים איתן. אנחנו יכולים גם שהן יהיו לנו קשות לעיכול. אבל לניני מותר לכאוב את מותם של חפים מפשע ומותר לה לבקר את המדיניות הישראלית. ועדיין, היא יכולה לבוא ולשיר באירוע פרטי של נשים שחפצות בנוכחותה.

ניני הגיבה לכל האירוע הזה בסרטון שפרסמה. הוא מאוד העציב אותי. חשבתי על ההתדרדרות שאנחנו חווים. על השתלטות של גורמים קיצוניים על המציאות של החיים שלנו פה. על המדינה שלנו, שהולכת לאיבוד. על איך באמצעות הפחדה והסתה, הצליחו הקיצוניים בעיר לבטל התכנסות פרטית ולהשאיר כאב ופחד אצל תושבים רבים.

לכתבה המלאה של אתי בן שימול: https://politicallycorret.co.il/nini/

"לפני שלוש שנים פחות חודש הלכתי ליום אימון במילואים. למחרת, באוטובוס בדרכי לעבודה, השתנו חיי מקצה לקצה. כמה קלישאה, ככה נכון. עברתי שלושה – ארבעה שבועות שאני לא ממש זוכר. אני זוכר דברים שעשיתי: עבדתי הרבה, הסתובבתי קצת בארץ, הייתי באירועים ופגשתי חברים. אני זוכר עובדתית שזה קרה, אבל כל החודש הזה זכור לי בתור ערבוב של לילות לבנים, ימים חמים מלאים ברעש וצפיפות מהרגע שאני פוקח עיניים עד שאני איכשהו נרדם שוב, ושכטות בחמש בבוקר כי מה לעשות, שעה וחצי שינה זה לא מספיק וזאת הדרך היחידה כרגע לחזור לישון. לא סיפרתי כמעט לאף אחד אז וכמעט אף אחד לא שם לב".

גיל אליעזר חזר לתחילת ההתתמודדות שלו עם פוסט טראומה משירותו הצבאי, זאת לאחר שאלירן מזרחי ז"ל שם קץ לחייו לאחר שחזר משירות מילואים בעזה ולקראת גיוס נוסף חזרה למילואים. יש לגיל הרבה מה להגיד לנו. תקשיבו לו: https://politicallycorret.co.il/it-could-have-been-me/

---

רוצות לקבל חדשות פמיניסטיות ישירות לנייד? להצטרפות לערוץ החדשות של פוליטיקלי קוראת: https://chat.whatsapp.com/I2wpxukTqIzCC1qtVK2pIO

בטלגרם: https://t.me/PoliticallyCorret

לתמיכה קבועה או חד פעמית בגוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל: https://politicallycorret.co.il/support-us/