המגזין יעלה מחר בבוקר, יש הרבה על מה לדבר.

בינתיים יש לנו אחלה עלילה בסיפור (מי שעוקב כמובן)
שעת סיפור:

תארו לעצמכם שאתם עומדים על רציף בנמל ונציה של המאה ה-14. מולכם, ספינת עץ גדולה נפרדת מהחוף ויוצאת לעבר האופק, עמוסה בתבלינים, בבדים ובידע שעשוי להפוך אתכם לאנשים עשירים מאוד, או לחסרי כל. באותם ימים, הים לא היה רק מקור לפרנסה; הוא היה התגלמות הקיצונית ביותר של חוסר הוודאות. סערה אחת, טעות אחת בניווט או קבוצת פיראטים רעבים, וכל עולמכם קורס. בנקודת הזמן הזו, המרחק שבין "הצלחה פנומנלית" ל"אסון מוחלט" היה תלוי בדבר אחד בלבד: מה שכינו אז "רצון האלים".

אבל כאן בדיוק התחילה להתרחש המהפכה השקטה שפיטר ברנשטיין מתאר. הסוחרים של ונציה וגנואה לא היו מוכנים להשלים עם המחשבה שגורלם נקבע באופן שרירותי לחלוטין. הם התחילו לחפש דרך "לאלף" את המקרה. הפתרון שלהם לא היה לבנות ספינות חזקות יותר (לפחות לא רק זה), אלא להמציא מכשיר שמשנה את הדרך שבה אנחנו תופסים את הזמן ואת ההפסד. הם המציאו את מה שאנחנו מכנים היום "ביטוח", אבל אז הוא נקרא "הלוואת ים" (Bottomry).

זה עבד בצורה מרתקת: סוחר היה לוקח הלוואה כדי לממן את המסע שלו. אם הספינה חזרה בשלום, הוא החזיר את הכסף בתוספת ריבית גבוהה מאוד. אבל וזה ה"אבל" ששינה את ההיסטוריה - אם הספינה טבעה, הסוחר לא היה חייב להחזיר אגורה. במילים אחרות, הריבית הגבוהה לא הייתה רק "מחיר הכסף", היא הייתה המחיר של העברת הסיכון מהסוחר אל המלווה. לראשונה, הסיכון הפך למצרך. למשהו שאפשר לקנות, למכור ולתמחר.

המעבר הזה היה כרוך במאבק אדיר מול הכנסייה. עבור אנשי הדת של ימי הביניים, המושג "ריבית" היה חטא נורא. הטיעון שלהם היה פילוסופי עמוק: זמן שייך לאלוהים, ואסור לאדם לגבות כסף על זמן שעובר. אבל הסוחרים טענו משהו אחר, הם לא גובים כסף על ה"זמן", הם גובים כסף על ה"סיכון". זה הבדל דק אבל תהומי. ברגע שהצדקת את הריבית כפיצוי על אי-ודאות, פתחת את הדלת לעולם שבו האדם לוקח אחריות על העתיד שלו במקום רק להתפלל עבורו.

המהפכה הזו חוללה שינוי פסיכולוגי עמוק. כשאתה מבטח את הספינה שלך, אתה כבר לא קורבן פסיבי של הגורל. אתה הופך למנהל. אתה מבין שהפסד הוא חלק סטטיסטי מהמשחק, ולא "עונש" משמיים. היכולת להפריד בין הכישלון של המסע הבודד לבין ההצלחה של העסק כולו היא הלב של החשיבה המודרנית. זה מה שאיפשר לאנושות להעז יותר, לשלוח יותר ספינות, לחקור טריטוריות חדשות ולבנות מערכות כלכליות חובקות עולם. בלי היכולת "למכור" את הפחד שלנו למישהו אחר תמורת כסף, סביר להניח שהיינו נשארים תקועים בנמלים הקטנים והבטוחים שלנו עד היום.

ברנשטיין מראה לנו שניהול סיכונים הוא לא רק עניין של נוסחאות אקסל קרירות; הוא הדרך שבה בנינו גשר מעל תהום החרדה האנושית. אנחנו מוכנים לשלם היום פרמיה קטנה כדי שלא נצטרך להתמודד עם אסון מחר. זהו החוזה החברתי הכי בסיסי של המודרנה - היכולת שלנו לשתף פעולה כדי לרכך את המכות של המקרה.

כשמסתכלים על זה ככה, הביטוח הוא לא מוצר פיננסי משעמם, אלא אחת ההמצאות הכי הומניות ונועזות בהיסטוריה. הוא ההצהרה הרשמית של האדם מול האלים: "אולי אתם שולטים בסערה, אבל אנחנו שולטים בהשלכות שלה".

האם אנחנו באמת מנהלים את הסיכונים שלנו היום, או שפשוט החלפנו את האלים הישנים ב"אלים" חדשים של נתונים ואלגוריתמים, שגם בהם אנחנו מאמינים באופן עיוור?

בוקר אור, ושבוע טוב לכולם

המגזין השבועי שלנו, השבוע "מגזין ספיישל" ניסיתי לעשות לנו סיכום של חודש ינואר, האם צדקנו בתזות שלנו מתחילת שנה, בלי הרבה דיבורים אתם זוכרים כבר את החוקים?

כוס קפה ועוגיית דלת קלוריות, מוזמנים.

אה כן ושיהיה לנו שבוע טוב בעזרת ה

שבוע עמוס במיוחד בחברות שמדווחות, שימו לב לתנודתיות בחברות שאתם מחזיקים

נסיעה לאילת עם fsd נשמע חוויה

לשאלה אם לקנות עכשיו או לא אסור לי ולא מקצועי לענות, כל אחד צריך להתאים את התיק שלו לניהול סיכונים שלו, ולדעת שביטקוין זה נכס כרגע מאוד תנודתי.

אבל התמונה הזאת תמיד חוזרת על עצמה.

בכל אופן שום דבר פה לא המלצה פיננסית.

קווין וורש - האיש שנבחר להוביל את הפד בעידן טראמפ

מתחילת השבוע השווקים הפיננסיים מעכלים את אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר של המלך דונלד טראמפ, המועמדות של קווין וורש לתפקיד יו"ר הבנק המרכזי (הפד).
וורש, שצפוי להחליף את ג'רום פאוול עם סיום כהונתו במאי 2026, אינו רק דמות מקצועית מוערכת; הוא מסמל שינוי תפיסתי עמוק בניהול הכסף של הכלכלה הגדולה בעולם, ולכן השווקים זזו בסופש האחרון בצורה כזאת דרמטית, בואו נצלול ונבין מי האיש ומה שוק מפספס.

וול סטריט והניסיון בבונקר

וורש הוא בוגר אוניברסיטאות סטנפורד והרווארד, שהחל את דרכו בבנק ההשקעות מורגן סטנלי. המוניטין המקצועי שלו נבנה בתקופת משבר 2008, אז כיהן כנגיד הצעיר ביותר בתולדות הפד (בגיל 35 בלבד). במהלך המשבר, הוא פעל כגשר חיוני בין הממשל לבין המערכת הבנקאית הקורסת. עם זאת, ב-2011 הוא בחר להתפטר כמחאה על המדיניות המוניטרית המרחיבה, שלטענתו הפכה מכלי חירום זמני לשיטה קבועה ומסוכנת.

שלושת עקרונות היסוד של וורש

מדיניותו הצפויה של וורש נשענת על תפיסה שמרנית אך מותאמת למציאות הטכנולוגית הנוכחית, מעניין כמה זמן יקח לשוק להבין את זה.

אחריות ישירה על יציבות מחירים: בניגוד לנטייה להאשים גורמים חיצוניים (כמו מלחמות או שיבושי אספקה), וורש גורס כי אינפלציה היא תוצאה של החלטות מוניטריות. הוא מאמין שתפקיד הפד הוא לשמור על ערך המטבע בנחישות, ללא "מריחת זמן".

צמצום המאזן המנופח: וורש ביקר לאורך שנים את הזרמת הטריליונים לשווקים (QE). לטענתו, הכסף הזה ניפח נכסים של עשירים במקום לחלחל לכלכלה הריאלית. הוא שואף לצמצם באופן דרמטי את המאזן של הפד כדי להחזיר את השוק למנגנון של היצע וביקוש טבעיים.

הפד כגוף מקצועי ושקט: וורש שואף להחזיר את הבנק המרכזי ל"עמוד 12 בעיתון" - גוף מקצועי שפועל לפי כללים ברורים וצפויים, מבלי לנסות לפתור בעיות פוליטיות או חברתיות שאינן בסמכותו.

ריבית נמוכה מול מדיניות ניצית

הבחירה של טראמפ בוורש עוררה תמיהה, שכן וורש ידוע כ"נץ" (תומך בריבית גבוהה וריסון), בעוד טראמפ דורש ריבית נמוכה. ההסבר טמון ככל הנראה ביכולת של וורש להיות "פרגמטיסט עם דמיון". הוא מאמין שבינה מלאכותית (AI) והתייעלות טכנולוגית יאפשרו צמיחה מהירה מבלי לעורר אינפלציה, מה שעשוי להצדיק הורדות ריבית בתנאים מסוימים. בנוסף, קשריו האישיים עם משפחת לאודר, המקורבת לטראמפ, חיזקו את האמון בינו לבין הנשיא.

היחס לביטקוין ולטכנולוגיה

בניגוד לשמרנים רבים במערכת הבנקאית, וורש הביע תמיכה עקרונית בביטקוין, אותו הגדיר כ"זהב דיגיטלי" ו"שוטר חיצוני" שמונע מממשלות להשתולל עם הדפסת כסף. עם זאת, המועמדות שלו גרמה לירידות זמניות בשוק הקריפטו ובזהב בסוף ינואר 2026, כיוון שהמשקיעים חוששים שהצהרותיו על צמצום המאזן (צמצום הנזילות בשוק) יקשו על נכסי הסיכון בטווח הקצר.

אם אסכם לכם את זה בכמה משפטים, המינוי של וורש מסמל ניסיון "שיקום" של הפד חזרה למדיניות שמרנית שמתמקדת במאקרו, תוך פתיחות לחדשנות טכנולוגית כמנוע פריון. השווקים מצפים כעת לראות האם יצליח לשמור על עצמאות המוסד אל מול הלחצים הפוליטיים בוושינגטון.

ימים יגידו, אני רק מקווה שיש לו כריזמה למה מסיבות העיתונאים של פאוול היו מזעזעות.

שעת סיפור: חלק א - פוסט 4/8
סוף סוף מתחילים לגעת בנקודה שאני מנסה לחתור אליה.

לפעמים אני מוצא את עצמי עומד מול המדף של ספרי הפילוסופיה ותוהה איך מוחות כל כך חדים כמו אלה של אפלטון או אריסטו לא הצליחו לראות את מה שהיום נראה לילד בכיתה ה' מובן מאליו. היוונים היו אובססיביים למספרים ולסדר. הם בנו את הפרתנון בדיוק מתמטי מעורר השתאות, הם חישבו את היקף כדור הארץ כמעט בלי טעויות, והם חקרו את נפש האדם לעומק שעד היום אנחנו מנסים להשתוות אליו. אבל כשהגיעו לשאלה "מה הסיכוי שזה יקרה?", הם פשוט משכו בכתפיים והפנו את המבט לעבר האולימפוס.

ברנשטיין מעלה ב"נגד האלים" נקודה שמרתקת אותי בכל פעם מחדש: היוונים אהבו להמר. הם שיחקו בקובייה (או יותר נכון, ב"אסטרגלוי" עצמות מפרק של כבשים) בכל הזדמנות. היו להם משחקי מזל מורכבים, והם הכירו היטב את תחושת הניצחון וההפסד. אבל למרות שהם גלגלו את העצמות האלה מיליוני פעמים, הם מעולם לא ניסו לשבת ולספור כמה פעמים יוצאת תוצאה מסוימת לעומת אחרת. הם מעולם לא חשבו שיש שם "חוקיות". מבחינתם, התוצאה לא הייתה מקרית - היא הייתה מסר.

הסיבה לכך היא לא חוסר באינטליגנציה, אלא מחסום פילוסופי עמוק שהיה כמעט בלתי אפשרי לפיצוח באותה תקופה. עבור היווני המשכיל, המדע (מה שהם קראו לו "אפיסטמה") עסק רק בדברים שהם נצחיים, מושלמים ולא משתנים. משולש הוא תמיד משולש, והכוכבים נעים במסלול קבוע. אלה דברים שראוי לחקור. לעומת זאת, המקרה, המזל והשינויים היומיומיים נחשבו ל"דוקסה" - סתם דעה או עולם של צללים חולפים שאין טעם לחפש בו אמת. הם פשוט לא האמינו שניתן להפיק ידע ממשהו שהוא "מקרי". מבחינתם, מקריות הייתה היעדר סדר, ובמקום שאין בו סדר, אין למתמטיקה מה לחפש.

אבל יש כאן רובד עמוק יותר, כמעט טרגי.

המושג "גורל" (מוירה) בתרבות היוונית היה כל כך חזק, שהוא לא השאיר מקום להסתברות. בתפיסה שלהם, אם הגיבור אמור למות בקרב, הוא ימות בקרב לא משנה כמה "סיכויים" היו לו לשרוד. העתיד כבר כתוב, והאלים פשוט חושפים אותו לאט לאט. כשאתה חי בעולם שבו העתיד הוא גזירה חתומה מראש, השאלה "מה ההסתברות שזה יקרה?" היא חסרת משמעות. זה או יקרה ב-100% או לא יקרה בכלל. החשיבה ההסתברותית דורשת מאיתנו להאמין שהעתיד הוא לא קו ישר, אלא מניפה של אפשרויות. והיוונים, עם כל החופש הדמוקרטי שלהם, לא היו חופשיים מספיק כדי לדמיין עתיד פתוח.

זה גורם לי לחשוב על הדרך שבה אנחנו מתייחסים היום לנתונים ולסטטיסטיקה. אנחנו מרגישים מאוד מתוחכמים עם המודלים שלנו, אבל האם אנחנו לא דומים קצת ליוונים כשאנחנו מניחים שמה שהיה הוא שיהיה? היוונים היו שבויים בתוך עולם של "סדר נצחי", ואנחנו לפעמים שבויים בתוך עולם של "סדר מתמטי". הם התעלמו מהמקריות כי היא נראתה להם נחותה, ואנחנו לפעמים מנסים "לאלף" את המקריות יותר מדי, עד שאנחנו שוכחים שהיא עדיין שם, פרועה ובלתי צפויה כמו האלים באולימפוס.

המהפכה האמיתית שברנשטיין מדבר עליה היא לא רק המתמטיקה, אלא הנכונות לקבל את העובדה שהעולם הוא לא מושלם, לא קבוע מראש, ובכל זאת - אפשר לנסות להבין אותו. זה המעבר מהערצה של ה"מושלם" (כמו הגיאומטריה של אוקלידס) להתעסקות ב"מלוכלך" ובמשתנה.

אני תוהה, מה הם אותם "מחסומים פילוסופיים" שמונעים מאיתנו היום לראות את המציאות כפי שהיא? אולי בעוד 500 שנה אנשים יסתכלו עלינו וישאלו: "איך הם היו כל כך חכמים בטכנולוגיה, אבל פספסו דבר כל כך בסיסי לגבי הדרך שבה העולם באמת עובד?"

על MetaMask שמעתם? ?

הארנק שעד לפני רגע היה הממלכה הבלעדית של מטבעות קריפטו ותמונות של קופים (NFT), עושה מהלך שטורף את הקלפים. הם משלבים בפנים מניות אמריקאיות, תעודות סל וסחורות שעברו טוקניזציה.

​למי שחי מתחת לסלע ב-5 השנים האחרונות: MetaMask הוא ארנק דיגיטלי שיושב כתוסף לדפדפן או כאפליקציה. הוא השער שלכם לעולם הדיפי (DeFi), והוא מאפשר לכם להחזיק בנכסים שלכם בעצמכם, בלי לבקש רשות מאף בנקאי שיוצא להפסקת צהריים בדיוק כשאתם צריכים לבצע פעולה.

​תבינו שאנחנו לא מדברים פה על עוד "עדכון טכנולוגי", אלא שבירת הקירות בין וול סטריט לבלוקצ'יין. כשאנחנו מדברים על טוקניזציה של מניות (כמו אפל או טסלה) וסחורות כמו זהב, אנחנו מדברים על היכולת לסחור בהן 24/7, בלי לחכות לפתיחת המסחר בניו יורק ובלי העמלות המנופחות של הברוקרים המסורתיים.

​העולם עובר לדיגיטל לא כי זה נחמד, אלא כי המערכת הישנה פשוט איטית ויקרה מדי. להחזיק מניה של S&P 500 בתוך הארנק שבו אתם מחזיקים את האתריום שלכם זה לא גימיק - זו היעילות בהתגלמותה.

​העובדה שזה קורה ב-MetaMask אומרת דבר אחד: הנכסים המסורתיים מאבדים את הבלעדיות שלהם. השליטה עוברת לידיים שלכם, והאחריות (כולל אבטחת המפתחות שלכם) היא עליכם.

תראו ותחקרו טיפה על זה, העולם עובר ל בלוקצ'יין זה מדהים המעבר הזה, בין הכלכלה הישנה והשבורה לכלכלה המהירה והחדשנית שהקריפטו הביא לעולם.

שמעו סיפור על הטיול שיצאתי אליו היום באזור ים המלח, ואיך זה בדיוק מה שקורה לכם עכשיו בתיק ההשקעות.

יצאנו לטיול ג'יפים. לכאורה, פאן. בפועל, ה-4x4 החליט שהוא יוצא לחל"ת בדיוק כשהתחלנו לטפס על הסלעים. למי שלא בקיא במכניקה של גברים עם פנאי מוגזם: 4x4 זה כשכל ארבעת הגלגלים מקבלים כוח מהמנוע ונושכים את השטח. ב-2x2, שזה מה שנשאר לנו, רק זוג גלגלים אחד דוחף. בשביל כביש 6 זה אחלה, בשביל שיפועים של מדבר יהודה זה כמו לנסות לרוץ מרתון עם כפכפי אצבע משומנים.

התוצאה? אפס אחיזה. הגלגלים מסתובבים על ריק, מייצרים עשן ורעש, אבל האוטו נשאר במקום. הנוף היה מדהים, מזג האוויר היה פגז, אבל כשאתה לא מצליח לעלות את המעלה, הפיקניק קצת מאבד מהטעם שלו.

עכשיו תסתכלו על השוק.

יש דוחות, יש מספרים, החברות מציגות תוצאות שהן "בסדר". לא קטסטרופה, אפילו נחמד. אבל משהו ב-DNA של המומנטום נדפק. מרגיש כאילו השוק איבד את ה-4x4 שלו. הוא מנסה לדחוף, המנוע צועק, הנתונים הכלכליים עושים רוח, אבל אין אחיזה. הוא פשוט לא מצליח לייצר את הטיפוס הבא.

כמו בג'יפ התקול, הכל נראה טוב מסביב - האווירה סבבה, הנוף (המדדים) עוד מחזיק - אבל כשמנסים לתת גז כדי לעבור את המכשול הבא, אנחנו פשוט מחליקים על הסלע. חסר הכוח הזה בכל הגלגלים, חסר הדרייב שיזיז את המחט באמת. כשאין אחיזה, גם המנוע הכי חזק בעולם רק יעשה חור באדמה.

פולימרקט פתחו "מכולת בחינם" בניו יורק. כן, קראתם נכון.

האירוניה מתה.

אחרי שהם בנו אימפריה על אנשים ששרפו את הכסף שלהם על הימורים (סליחה, "תחזיות"), הם החליטו לחלק להם קצת אוכל. זה בערך כמו שהקזינו בורגס יחלק לכם כריך חביתה בחינם אחרי שמימשתם את הדירה של ההורים על הרולטה.

זוכרים את הגרף הזה?

בשלב הזה הקריסה של הביטקוין לא מפתיעה אותנו יותר מדי, בכל אופן אם לא נשמור על האזור הזה תחנת 55-65 על הפרק.

אין באמור המלצה לפעולה.

שמעו, פייפאל (PYPL) מזכירה לי קצת את המכוניות האלה שפעם היו שיא הטכנולוגיה והיום פשוט עומדות במוסך עם מנוע פתוח בזמן שכולם עוקפים אותן. אחרי הדו"ח האחרון, הגיע הזמן לדבר תכלס על מה שקורה שם, כי המניה הזאת היא כרגע חידה אחת גדולה, או שלא תלוי את מי אתם שואלים.

1. הבלגן בצמרת אלכס כריס הביתה אחרי שנתיים בלבד. כשמנכ"ל עוזב כל כך מהר, זו הודאה בכישלון, ומועצת המנהלים איבדה את הסבלנות. המנכ"ל החדש, אנריקה לורס (שהגיע מ-HP), נכנס רשמית במרץ, אבל השוק כבר אמר את שלו עם צניחה של 17% ביום אחד. וזה לא רק "סנטימנט שלילי", זה אובדן אמון מוחלט ביכולת של החברה להשתקם, ותאמת אני מבין את השוק, תשאלו 10 אנשים ברחוב על PYPL תגידו לי כמה הכירו את החברה.

2. מספרים שלא משקרים שנת 2025 הייתה שנה של "כיבוי שריפות". אמנם הרווח למניה (EPS) יצא בסדר ($5.31), אבל ההכנסות ב-Q4 פספסו את התחזיות. פייפאל מחזירה המון כסף למשקיעים דרך רכישה עצמית של מניות (6 מיליארד דולר ב-Buybacks), אבל בואו לא נשלה את עצמנו, רכישה עצמית זה פלסטר, לא מנוע צמיחה. בלי צמיחה אמיתית בליבת העסק, הפלסטר הזה יפסיק לעבוד מתישהו.

3. מה עוד עובד? (המנועים הקטנים) יש נקודות אור, אבל הן לא במרכז:

שמעתם על ?Venmo: צומחת יפה (20% בהכנסות) עם מעל 100 מיליון משתמשים. שם נמצא הקהל הצעיר בעיקר באהב.

עוד סגמנט BNPL (קנה עכשיו שלם אחר כך): גדל ב-20%, ופייפאל מצליחה לתת פייט למתחרות בזכות קאשבק אגרסיבי. הבעיה? הלב של החברה, כפתור התשלום באתרים (Branded Checkout) תקוע על צמיחה של 1% מסכן.

4. האיום האמיתי הבעיה של פייפאל היא לא שהיא לא משתפרת, אלא שהמתחרות רצות הרבה יותר מהר. אפל פיי ו-Shopify פשוט שולטות בקצב. בזמן שפייפאל מנסה להכניס אימות ביומטרי ולעצב מחדש את דף התשלום, הלקוחות כבר רגילים לפתרונות נוחים יותר. אפילו הסטייבלקוין שלהם (PYUSD) מדשדש לעומת המתחרים בקריפטו. הם מנסים לדחוף AI לכל חור דרך שותפויות עם גוגל ומיקרוסופט, אבל בינתיים זה לא משפיע על השורה התחתונה.

5. אז מה עושים ב-2026? השנה הזאת הולכת להיות שנת "ניקוי אורוות". ההנהלה החדשה הנמיכה ציפיות בכוונה כדי שיוכלו להתחיל מאפס.

הערכת שווי: המניה נסחרת במכפיל 10.3. זה זול בטירוף (67% מתחת לממוצע ההיסטורי).

תזרים: יש להם מעל 6 מיליארד דולר מזומן חופשי, מה שנותן רצפה מסוימת למניה.

פייפאל היא מניית "חובת ההוכחה". היא זולה להחריד, אבל הסיכון עם המנכ"ל החדש בשיא של עשור. למי שמחזיק למכור עכשיו בשפל מאוד מפתה. לכניסה חדשה? הייתי מחכה לראות את ה-100 ימים הראשונים של לורס ואת דו"ח רבעון 1 כדי לראות אם יש שינוי אמיתי בשטח.

שום דבר לא המלצה לפעולה פיננסית, בכל אופן אני בתיק שלנו מעיף אותה.