הידעתם? הזהב יכול לרדת גם

כמו שיט קוינס הזייה

פתאום לא צריך הגנות על התיק?
פתאום הדולר לא מת?

תגידו, לא לימדו אותנו כשיש פחד ממלחמות הזהב אמור לעלות והשוק לרדת?
או כשיורד גשם כולם נרטבים?

תראו קטע

הירידה של היום, לא קרתה בגלל אסקלציה במזרח התיכון, ההוכחה הכי פשוטה זה שהנפט ירד ביחד עם כל המדדים, והוא עולה עכשיו בחזרה עם כל המדדים, אז אם לא ירדנו בגלל אסקלציה, אז מה הפאניקה?

טוב אולי הם נזכרו שיש להם בעיה של סגירת ממשך השבוע...

לוויתן (זה כינוי למישהו עם הרבה כסף) מכר היום בפאניקה 200 ביטקוין בשווי של כ 17 מיליון דולר.

על פי המעקב הוא קנה אותם במחיר ממוצע של כ111,000 למטבע ומכר היום בפאניקה.

סך הכל ההפסד מעורך ב8 מיליון דולר ממומש.

השוק הזה אכזרי

דוחות שפורסמו עכשיו -

סנדיסק זאת חברת זיכרונות, דיברנו על זיכרונות כחלק מהסקטורים לקראת 2026.

ויזה (טיקר: V) - יורדת 2% בפרי

צמיחה: הכנסות רבעוניות של 10.7 מיליארד דולר עם צמיחה של 12.4% ועלייה ברווח למניה (EPS) ל-3.14 דולר (YoY).
מרווחים: כיוון חיובי עם שולי רווח נקי גבוהים של כ-50% הודות לעלייה בהיקף העסקאות הבינלאומיות.
חוסן: חוק ה-4 תקין עם חוב נמוך משמעותית והנזילות יציבה עם יחס שוטף של 1.08.
סטטוס: על המסלול - החברה שומרת על דומיננטיות וצמיחה דו-ספרתית יציבה.


דוח: סנדיסק - עולה כ 14% באפטר

צמיחה: הכנסות של 3.03 מיליארד דולר המהוות ירידה של 2% בחישוב שנתי (YoY) אך עלייה רבעונית משמעותית.
מרווחים: מרווח גולמי בשיפור רבעוני ל-15.5% בעקבות עליית מחירי זיכרונות הפלאש והתאוששות בביקוש לענן.
חוסן: חוק ה-4 בהמתנה עקב הפסד נקי בתקופה, נזילות מאתגרת עם תזרים מזומנים תפעולי שלילי.
סטטוס: סטייה - דורש מעקב אחרי שיפור הרווחיות ותהליך פיצול חטיבות החברה.

אפל (טיקר: AAPL)

צמיחה: הכנסות שיא רבעוניות של 123.9 מיליארד דולר, צמיחה של 11% (YoY) עם חוזקה משמעותית באייפון ושירותים.
מרווחים: שיפור במרווח הגולמי ל-43.8% הודות לתמהיל מוצרים רווחי וצמיחה מואצת במגזר השירותים.
חוסן: חוק ה-4 תקין עם תזרים מזומנים תפעולי של 47 מיליארד דולר ויחס שוטף יציב של 1.04.
סטטוס: על המסלול - החברה מציגה חסינות לשרשרת האספקה וצמיחה בכל קטגוריות המוצרים והגיאוגרפיות.

שעת סיפור: (נ.ב - הדיווח של אפל יתעדכן בדיווחים למעלה)

יש פה הרבה עומק אז תאחזו ראש בסדרה הזאת, ספר נפלא.

ממשיכים במסע אל תוך המהפכה התודעתית. הפעם נצלול לעומק של אחד הכלים הכי פשוטים לכאורה, אבל הכי דרמטיים שהאנושות אימצה המספרים עצמם, ואיך הם פתחו את השער ליכולת שלנו לדמיין עתיד אחר.

לפעמים אני מוצא את עצמי בוהה בספרה אפס ותוהה איך משהו שהוא בעצם "כלום" הצליח לשנות את הכל. אם בפוסט הקודם דיברנו על הפחד מהאלים ועל המחסום הפסיכולוגי של היוונים, הפעם כדאי להסתכל על המחסום הטכני שהשאיר את האנושות בערפל במשך אלפי שנים. כי בסוף, כדי לנהל סיכון, אתה חייב להיות מסוגל לחשב. ואי אפשר לחשב באמת כשהכלים שבידיים שלך נועדו רק כדי לספור את מה שכבר קיים.

תחשבו על המערכת הרומית. היא הייתה נהדרת בשביל לספור חיילים בלגיון או עמודים במקדש. היא הייתה סטטית. היא נראתה כמו חריצים על אבן - וזה בדיוק מה שהיא הייתה. כשרומאי רצה לכתוב "שלוש", הוא כתב III. כשלוש הפך לארבע, הוא פשוט הוסיף עוד קו. אין כאן שום תחכום של מיקום או של יחסים בין מספרים. זו מערכת שנועדה לתעד את העבר, לא לנבא את העתיד. ובמערכת כזו, מושגים כמו "ריבית", "הסתברות" או "ממוצע" הם כמעט בלתי אפשריים לתפיסה. המספרים הרומיים היו כמו כלוב למחשבה האנושית, הם השאירו אותנו תקועים בתוך הווה נצחי.

השינוי הגדול הגיע ממקום בלתי צפוי, ודרש דמות שמשלבת בין עולם הרוח לעולם המעשה. פיטר ברנשטיין מקדיש מקום של כבוד לליאונרדו מפיזה, המוכר לנו כפיבונאצ'י. אבל לפני שהוא הפך לשם של סדרת מספרים מפורסמת, הוא היה פשוט הבן של סוחר איטלקי שנסע לצפון אפריקה. שם, בין השווקים של באג'יה (באלג'יריה של היום), הוא פגש משהו שזעזע את עולמו: המערכת ההודית-ערבית.

הוא ראה סוחרים ערבים משתמשים בתשע ספרות פשוטות ובסימן מוזר אחד שמייצג ריק האפס. הוא ראה איך בזכות השימוש בערך לפי מיקום (העובדה ש-1 יכול להיות אחד, עשר או מאה, רק תלוי איפה הוא עומד), הם מסוגלים לבצע חישובים מורכבים בשניות, מה שדרש מאירופאי משכיל שעות של עבודה מפרכת עם חשבונייה.

כשפיבונאצ'י חזר לאיטליה ופרסם ב-1202 את "ספר החשבונייה" (Liber Abaci), הוא לא רק הביא שיטה חדשה לכתיבת מספרים. הוא הביא את התשתית הטכנולוגית לניהול סיכונים.

הכוח של המספרים האלה לא היה רק בנוחות. הכוח האמיתי היה ביכולת שלהם לייצג תנועה ושינוי. פתאום, סוחרים יכלו לחשב רווח והפסד בצורה מדויקת. הם יכלו להתחיל לחשוב על מושגים של "זמן" כמשתנה מתמטי. אם אני משקיע היום X, כמה יהיה לי בעוד שנה? השאלה הזו, שנראית לנו טריוויאלית, היא הבסיס לכל מה שאנחנו קוראים לו "קפיטליזם" או "שוק ההון". היא דורשת יכולת להפשיט את המציאות למספרים ולשחק איתם "מה אם".

אבל העולם לא מיהר לאמץ את המתנה הזו.

במשך שנים, המספרים הערביים נחשבו למשהו חשוד, כמעט כמו מעשה כשפים. בערים מסוימות באירופה אפילו אסרו על השימוש בהם כי הם נראו קלים מדי לזיוף או פשוט "זרים" מדי. הכנסייה, שהחזיקה במונופול על הזמן ועל הגורל, לא אהבה את הרעיון שהאדם הפשוט יכול להתחיל לחשב את עתידו בעצמו. היה כאן מאבק כוחות סמוי:
מי מחזיק במפתח לעתיד? האל, או האדם עם העט והנייר?

ברנשטיין מראה לנו שהמעבר לניהול סיכונים לא היה רק גילוי של נוסחאות, אלא קבלה של שפה חדשה. ברגע שהאפס נכנס לתמונה, המרחב שבין "קיים" ל"לא קיים" התמלא באפשרויות. המספרים הפכו מכלי לתיאור הרכוש של המלך לכלי לחיזוי ההסתברות שהספינה תטבע בדרך להודו. זה היה הרגע שבו המתמטיקה ירדה מהמגדלים של הפילוסופים אל רצפת השוק, ושם היא הפכה לכוח המניע של העולם המודרני.

אני תוהה לפעמים כמה מהמגבלות שלנו היום הן לא חוסר ביכולת, אלא פשוט חוסר ב"שפה" הנכונה.

אם המספרים הרומיים מנעו מאנשים חכמים להבין הסתברות, אילו כלים חסרים לנו היום כדי להבין את הדבר הגדול הבא שאנחנו עדיין קוראים לו "גורל"?

🇺🇸 הסנאט הגיע להסכם תקציבי כדי למנוע סגירת ממשלת ארה"ב.

🇺🇸 הנשיא טראמפ יכריז מחר בבוקר על יו"ר הפדרל ריזרב החדש

מתחיל פינה חדשה במגזין שלנו.

פינת האורח.

אם יש מישהו שרוצה לכתוב על נושא מסוים במגזין השבועי, על סקטור מסוים, זה יכול להיות ישראלי, הודי, ארגנטינאי או כל דבר אחר, מוזמן לשלוח הודעה לערוץ.

ניתן לשלוח עד מוצש ב00:00.

כללים:

אסור פומו, וחייב שהמידע יהיה מבוסס, ואם הוא לא לרשום שהוא לא מבוסס.

📊 סופי (טיקר: SOFI) - מפרסמת את הדוחות שלה

צמיחה: הכנסות שיא של 1.0 מיליארד דולר ברבעון עם צמיחה של 37% (YoY) 3

מרווחים: שיפור משמעותי במרווח ה-EBITDA שהגיע ל-32% (לעומת 27% אשתקד) .

חוסן: חוק ה-4 בהמתנה (רווח נתי TTM מורכב משינויי מס) ונזילות גבוהה עם יחס שוטף מעל 1.1

סטטוס: על המסלול - החברה עברה לרווחיות GAAP עקבית ומציגה צמיחה מואצת במנועי הפינטק.

דוח נפלא, גילוי נאות אני מחזיק בה, אחרי שיחת המשקיעים אשלח סקירה מקיפה עליה כולל על הדוח.
אין באמור המלצה.

הפתעה אינפלציונית - ה-PPI רותח שוב

הנתונים שיצאו היום טורפים את הקלפים ומשנים את הנרטיב של "התקררות האינפלציה" שראינו בחודש שעבר.

הנתון המרכזי (הפתעה רעה): מדד המחירים ליצרן (PPI) לדצמבר עלה ב-0.5%, הרבה מעל הצפי שעמד על 0.2% בלבד. לשם השוואה, בחודש שעבר (נובמבר) המדד עלה ב-0.2% מתונים. הקפיצה ל-0.5% היא חריגה ומשמעותית - זהו קצב שנתי של כ-6%, רחוק מאוד ממה שהפד רוצה לראות.

למה זה קרה? בעוד שבחודש שעבר ראינו התמתנות (בעיקר בשירותים), הנתון הנוכחי מעיד על לחצים מחודשים בשרשרת הייצור. כשמחירי היצרן עולים בחדות כזו, היסטורית זה מתגלגל בסופו של דבר לצרכן (CPI). זהו איתות אזהרה שהאינפלציה ב-2026 עלולה להיות "דביקה" יותר ממה שהשווקים תמחרו.

מה המשמעות עבורנו ועבור על השווקים והפד:

ריבית: החלום על הורדות ריבית מהירות ב-2026 מתרחק. נתון כזה נותן לפד את כל הסיבות שבעולם להמתין ולהשאיר את הריבית גבוהה (Higher for Longer).

אג"ח ודולר: צפו לעלייה בתשואות האג"ח הממשלתיות ולהתחזקות של הדולר, שכן השוק מתמחר מחדש את הסיכון.

מניות: השוק, שבנה על "נחיתה רכה" ואינפלציה יורדת, עשוי להגיב בעצבנות. עלויות ייצור גבוהות יותר פוגעות בשולי הרווח של החברות.

זהו "Hot Print" קלאסי. אם בחודש שעבר חשבנו שהאינפלציה בשליטה, הנתון של היום (0.5%) הוא דלי מים קרים על האופטימיות הזו. הפד יצטרך לראות נתונים הרבה יותר רגועים בחודשים הבאים כדי לשקול הקלה במדיניות.

שבוע טוב, הסילבר מתקן בשעה טובה 40% מהשיא.
אני הבטחתי לכם שהוא יתקן, לא קיים נכס שעולה בצורה כזאת חדה ולא מתקן.
כלל ראשון שלי בהשקעות, לא רצים אחרי נכס שעלה בחדות, תמיד אבל תמיד מגיע תיקון

אה כן הזהב גם ירד 15%.

תחזרו לפוסט ההוא כן

ביטקוין משלים ירידה של כ-40% מהשיא שלו באוקטובר.

משנת 2020, זאת הפעם הרביעית בלבד שהוא יורד 40% או יותר.

(או 5, תלוי איך מסתכלים על זה)

המגזין יעלה מחר בבוקר, יש הרבה על מה לדבר.

בינתיים יש לנו אחלה עלילה בסיפור (מי שעוקב כמובן)
שעת סיפור:

תארו לעצמכם שאתם עומדים על רציף בנמל ונציה של המאה ה-14. מולכם, ספינת עץ גדולה נפרדת מהחוף ויוצאת לעבר האופק, עמוסה בתבלינים, בבדים ובידע שעשוי להפוך אתכם לאנשים עשירים מאוד, או לחסרי כל. באותם ימים, הים לא היה רק מקור לפרנסה; הוא היה התגלמות הקיצונית ביותר של חוסר הוודאות. סערה אחת, טעות אחת בניווט או קבוצת פיראטים רעבים, וכל עולמכם קורס. בנקודת הזמן הזו, המרחק שבין "הצלחה פנומנלית" ל"אסון מוחלט" היה תלוי בדבר אחד בלבד: מה שכינו אז "רצון האלים".

אבל כאן בדיוק התחילה להתרחש המהפכה השקטה שפיטר ברנשטיין מתאר. הסוחרים של ונציה וגנואה לא היו מוכנים להשלים עם המחשבה שגורלם נקבע באופן שרירותי לחלוטין. הם התחילו לחפש דרך "לאלף" את המקרה. הפתרון שלהם לא היה לבנות ספינות חזקות יותר (לפחות לא רק זה), אלא להמציא מכשיר שמשנה את הדרך שבה אנחנו תופסים את הזמן ואת ההפסד. הם המציאו את מה שאנחנו מכנים היום "ביטוח", אבל אז הוא נקרא "הלוואת ים" (Bottomry).

זה עבד בצורה מרתקת: סוחר היה לוקח הלוואה כדי לממן את המסע שלו. אם הספינה חזרה בשלום, הוא החזיר את הכסף בתוספת ריבית גבוהה מאוד. אבל וזה ה"אבל" ששינה את ההיסטוריה - אם הספינה טבעה, הסוחר לא היה חייב להחזיר אגורה. במילים אחרות, הריבית הגבוהה לא הייתה רק "מחיר הכסף", היא הייתה המחיר של העברת הסיכון מהסוחר אל המלווה. לראשונה, הסיכון הפך למצרך. למשהו שאפשר לקנות, למכור ולתמחר.

המעבר הזה היה כרוך במאבק אדיר מול הכנסייה. עבור אנשי הדת של ימי הביניים, המושג "ריבית" היה חטא נורא. הטיעון שלהם היה פילוסופי עמוק: זמן שייך לאלוהים, ואסור לאדם לגבות כסף על זמן שעובר. אבל הסוחרים טענו משהו אחר, הם לא גובים כסף על ה"זמן", הם גובים כסף על ה"סיכון". זה הבדל דק אבל תהומי. ברגע שהצדקת את הריבית כפיצוי על אי-ודאות, פתחת את הדלת לעולם שבו האדם לוקח אחריות על העתיד שלו במקום רק להתפלל עבורו.

המהפכה הזו חוללה שינוי פסיכולוגי עמוק. כשאתה מבטח את הספינה שלך, אתה כבר לא קורבן פסיבי של הגורל. אתה הופך למנהל. אתה מבין שהפסד הוא חלק סטטיסטי מהמשחק, ולא "עונש" משמיים. היכולת להפריד בין הכישלון של המסע הבודד לבין ההצלחה של העסק כולו היא הלב של החשיבה המודרנית. זה מה שאיפשר לאנושות להעז יותר, לשלוח יותר ספינות, לחקור טריטוריות חדשות ולבנות מערכות כלכליות חובקות עולם. בלי היכולת "למכור" את הפחד שלנו למישהו אחר תמורת כסף, סביר להניח שהיינו נשארים תקועים בנמלים הקטנים והבטוחים שלנו עד היום.

ברנשטיין מראה לנו שניהול סיכונים הוא לא רק עניין של נוסחאות אקסל קרירות; הוא הדרך שבה בנינו גשר מעל תהום החרדה האנושית. אנחנו מוכנים לשלם היום פרמיה קטנה כדי שלא נצטרך להתמודד עם אסון מחר. זהו החוזה החברתי הכי בסיסי של המודרנה - היכולת שלנו לשתף פעולה כדי לרכך את המכות של המקרה.

כשמסתכלים על זה ככה, הביטוח הוא לא מוצר פיננסי משעמם, אלא אחת ההמצאות הכי הומניות ונועזות בהיסטוריה. הוא ההצהרה הרשמית של האדם מול האלים: "אולי אתם שולטים בסערה, אבל אנחנו שולטים בהשלכות שלה".

האם אנחנו באמת מנהלים את הסיכונים שלנו היום, או שפשוט החלפנו את האלים הישנים ב"אלים" חדשים של נתונים ואלגוריתמים, שגם בהם אנחנו מאמינים באופן עיוור?

בוקר אור, ושבוע טוב לכולם

המגזין השבועי שלנו, השבוע "מגזין ספיישל" ניסיתי לעשות לנו סיכום של חודש ינואר, האם צדקנו בתזות שלנו מתחילת שנה, בלי הרבה דיבורים אתם זוכרים כבר את החוקים?

כוס קפה ועוגיית דלת קלוריות, מוזמנים.

אה כן ושיהיה לנו שבוע טוב בעזרת ה

שבוע עמוס במיוחד בחברות שמדווחות, שימו לב לתנודתיות בחברות שאתם מחזיקים

נסיעה לאילת עם fsd נשמע חוויה