הפעם הגשת הבקשה לפטור מחוק חינוך חובה הייתה מעיקה במיוחד עבורי.
דווקא עכשיו, כשכולנו עדיין זקוקים להתאוששות מהמלחמה וליבנו דואג לילדינו ולטראומות הסמויות שייתכן שנגרמו להם, אנו נאלצים להתמודד עם בירוקרטיה ועוד כשהזמנים דוחקים. עצם העובדה שאנחנו, ההורים, מחויבים לבקש אישור מגורם חיצוני כדי לחנך את ילדינו בביתנו – היא מקוממת.
אך מעבר לעיקרון, ההתעסקות השנתית החוזרת באותן פעולות היא פשוט מתישה: להדפיס את אותם המסמכים (שהדבר היחיד שמשתנה בהם הוא התאריך), למלא, לחתום, לסרוק, להעלות למחשב, לשמור בתיקייה ולבסוף לעחות למערכת של משרד החינוך. זה מאוס. אפשר היה לצפות ממשרד בעל התקציב השני בגודלו במדינה להעמיד מערכת ידידותית יותר, שתאפשר מילוי טפסים מקוון באופן פשוט.
והנה, אחרי שהגשתי הכול, להפתעתי התקשרו אליי עוד באותו היום כדי להודיע שעליי להגיש מספר טפסים מחדש. ושוב חזר הניגון – להדפיס, למלא, לסרוק, לעלות למחשב ולשמור. אלא שהפעם, כשהתאריכים לוחצים מתמיד, המערכת פשוט קרסה😡.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
דווקא עכשיו, כשכולנו עדיין זקוקים להתאוששות מהמלחמה וליבנו דואג לילדינו ולטראומות הסמויות שייתכן שנגרמו להם, אנו נאלצים להתמודד עם בירוקרטיה ועוד כשהזמנים דוחקים. עצם העובדה שאנחנו, ההורים, מחויבים לבקש אישור מגורם חיצוני כדי לחנך את ילדינו בביתנו – היא מקוממת.
אך מעבר לעיקרון, ההתעסקות השנתית החוזרת באותן פעולות היא פשוט מתישה: להדפיס את אותם המסמכים (שהדבר היחיד שמשתנה בהם הוא התאריך), למלא, לחתום, לסרוק, להעלות למחשב, לשמור בתיקייה ולבסוף לעחות למערכת של משרד החינוך. זה מאוס. אפשר היה לצפות ממשרד בעל התקציב השני בגודלו במדינה להעמיד מערכת ידידותית יותר, שתאפשר מילוי טפסים מקוון באופן פשוט.
והנה, אחרי שהגשתי הכול, להפתעתי התקשרו אליי עוד באותו היום כדי להודיע שעליי להגיש מספר טפסים מחדש. ושוב חזר הניגון – להדפיס, למלא, לסרוק, לעלות למחשב ולשמור. אלא שהפעם, כשהתאריכים לוחצים מתמיד, המערכת פשוט קרסה😡.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
בשנים האחרונות ניכר כי הרגש, ולא ההיגיון, הוא שמנהל את החברה.
במוחנו קיים אזור המכונה "לוקוס קורולוס" (Locus Coeruleus), האחראי בין היתר על ויסות ובלימה של תגובות בלתי נשלטות. ככל שרמת הגירויים הסביבתיים עולה, כך נפגעת יכולת הבלימה של אזור זה, והאדם עלול לאבד את שליטתו העצמית. אובדן שליטה מסוג זה מהווה את אחד הגורמים להופעתן של הפרעות נפשיות, כגון סכיזופרניה, ששכיחותן הולכת ועולה בקרב האוכלוסייה.
הדעת נותנת כי ילד הגדל ומתחנך בסביבה ביתית נהנה מאורח חיים רגוע ושליו יותר בהשוואה לילד הנדרש להתייצב מדי בוקר במסגרת נוקשה. אין תחליף לאווירה הביתית לשם שמירה על חוסנו ושלומות נפשו (Well-being) של הילד.
אף שניתן לטעון כי בבית קיימת זמינות גבוהה יותר למסכים, הורים מעורבים יודעים לווסת את שעות הצפייה ולמנוע חשיפת יתר, שכן הילד נמצא תמיד תחת השגחתם. יתרה מכך, הגירויים המכבידים אינם מסתכמים רק במסכים; עצם החובה ללמוד ב"מסגרת" אינה טבעית לילד: הישיבה הממושכת, שיעורי הבית, דרישות המשמעת, עונשים, חובות רבות והתמודדויות עם סיטואציות חברתיות מורכבות – כל אלו יוצרים עומס נפשי שאינו קיים בחינוך הביתי.
כך בעצם החינוך הביתי מחזיר לילד יכולת שליטה בסיסית על חייו שזו פריבילגיה של אדם חירותי. (כמובן שהנושא מורכב ועל הורים מעורבים לחנך את בניהם ובנותיהם ערים למציאות הסובבת אותם. זאת בנוסף לצעד מבורך של לשליפת הילד מהמערכת לחינוך ביתי).
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
במוחנו קיים אזור המכונה "לוקוס קורולוס" (Locus Coeruleus), האחראי בין היתר על ויסות ובלימה של תגובות בלתי נשלטות. ככל שרמת הגירויים הסביבתיים עולה, כך נפגעת יכולת הבלימה של אזור זה, והאדם עלול לאבד את שליטתו העצמית. אובדן שליטה מסוג זה מהווה את אחד הגורמים להופעתן של הפרעות נפשיות, כגון סכיזופרניה, ששכיחותן הולכת ועולה בקרב האוכלוסייה.
הדעת נותנת כי ילד הגדל ומתחנך בסביבה ביתית נהנה מאורח חיים רגוע ושליו יותר בהשוואה לילד הנדרש להתייצב מדי בוקר במסגרת נוקשה. אין תחליף לאווירה הביתית לשם שמירה על חוסנו ושלומות נפשו (Well-being) של הילד.
אף שניתן לטעון כי בבית קיימת זמינות גבוהה יותר למסכים, הורים מעורבים יודעים לווסת את שעות הצפייה ולמנוע חשיפת יתר, שכן הילד נמצא תמיד תחת השגחתם. יתרה מכך, הגירויים המכבידים אינם מסתכמים רק במסכים; עצם החובה ללמוד ב"מסגרת" אינה טבעית לילד: הישיבה הממושכת, שיעורי הבית, דרישות המשמעת, עונשים, חובות רבות והתמודדויות עם סיטואציות חברתיות מורכבות – כל אלו יוצרים עומס נפשי שאינו קיים בחינוך הביתי.
כך בעצם החינוך הביתי מחזיר לילד יכולת שליטה בסיסית על חייו שזו פריבילגיה של אדם חירותי. (כמובן שהנושא מורכב ועל הורים מעורבים לחנך את בניהם ובנותיהם ערים למציאות הסובבת אותם. זאת בנוסף לצעד מבורך של לשליפת הילד מהמערכת לחינוך ביתי).
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
מתברר שלפי סקרים והשוואות בינלאומיות אין שימוש בחיים הבוגרים של תלמידים לכ-65% מהחומר הנלמד בבתי הספר.
אך הדעה הרשמית מתרצת כך את התועלת שבלמידת החומר הלא שימושי בחיים הבוגרים של התלמידים:
בית ספר הוא לא רק מכשיר אימון לאינטלקט(🤔) - תהליך למידה מורכב אפילו של החומר שאין בו צורך מאמן ישיבה ממושכת, זכרון ולוגיקה - מיומנויות הנדרשות לכל.
מה אתם אומרים על הנטען?
האם לא היה עדיף שילד יחקור וילמד את מה שלבו קורא לו ויכניס לראשו את 100% מהדברים בהם הוא חפץ ובזמן מהיר יותר מ-12 שנות לימוד וללא מךכורח?
וזה נכון שפיתוח זיכרון ולוגיקה הם מיומנויות נדרשות. רק איך בדיוק בכוח המיומנויות האלה יירכשו? ראיתי הרבה ילדים שמתרכזים יופי בדברים שמסקרנים אותם ודעתם מתפזרת ברגע ש"מכריחים" אותם ללמוד דברים שנראים בעיניהם משעמים. וגם הזיכרון אצלם עובד יופי בנוגע למה שמעניין אותם ופחות טוב לחומר הנלמד בבתי הספר אם רוב רובו הם שוכחים ברגע שיוצאים מהם.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
אך הדעה הרשמית מתרצת כך את התועלת שבלמידת החומר הלא שימושי בחיים הבוגרים של התלמידים:
בית ספר הוא לא רק מכשיר אימון לאינטלקט(🤔) - תהליך למידה מורכב אפילו של החומר שאין בו צורך מאמן ישיבה ממושכת, זכרון ולוגיקה - מיומנויות הנדרשות לכל.
מה אתם אומרים על הנטען?
האם לא היה עדיף שילד יחקור וילמד את מה שלבו קורא לו ויכניס לראשו את 100% מהדברים בהם הוא חפץ ובזמן מהיר יותר מ-12 שנות לימוד וללא מךכורח?
וזה נכון שפיתוח זיכרון ולוגיקה הם מיומנויות נדרשות. רק איך בדיוק בכוח המיומנויות האלה יירכשו? ראיתי הרבה ילדים שמתרכזים יופי בדברים שמסקרנים אותם ודעתם מתפזרת ברגע ש"מכריחים" אותם ללמוד דברים שנראים בעיניהם משעמים. וגם הזיכרון אצלם עובד יופי בנוגע למה שמעניין אותם ופחות טוב לחומר הנלמד בבתי הספר אם רוב רובו הם שוכחים ברגע שיוצאים מהם.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
בעקבות הפוסט הקודם ובעקבות ראיון (ברוסית) עם ד"ר למדעים פדגוגיים על מה נותנת מערכת חינוך בת זמננו:
1. אין לעולם שימוש לכ-90% מהמידע שילד לומד בבית ספר;
2. 89% של ילדים שסובלים מבעיות פסיכולוגיות;
3. 93% של בוגרים יוצאים מבתי הספר עם בעיות בריאות כרוניות או נרכשות;
4. 98% איבוד הגאונות.
ואז השאלה: על מה בדיוק ילדי ישראל מבזבזים 10-12 שנים מחייהם?
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
1. אין לעולם שימוש לכ-90% מהמידע שילד לומד בבית ספר;
2. 89% של ילדים שסובלים מבעיות פסיכולוגיות;
3. 93% של בוגרים יוצאים מבתי הספר עם בעיות בריאות כרוניות או נרכשות;
4. 98% איבוד הגאונות.
ואז השאלה: על מה בדיוק ילדי ישראל מבזבזים 10-12 שנים מחייהם?
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
❤1
Forwarded from 🥑 ד'יאנה זקס - נטורופתיה & תזונה טבעית 🍇
מאחלת לכם ולכל אהוביכם חג שבועות שמח, מלא באור, בשמחה ובשלום. מי ייתן והשנה נזכה להתחדשות, לצמיחה, להצלחה בכל מעשי ידינו, ולשפע של בריאות ונחת. שיהיה לכולם סופ"ש חגיגי וטעים בטעמי ביכורים.
❤1
אמא אחת מחנ"ב סיפרה לי שאחד מהילדים שלה החליט בגיל 14 שהוא רוצה ללמוד בבית ספר. אז באין ברירה הוא "שוחרר" למסגרת.
וכרגע אותו ילד שחונך ברוח חופשית בבית מהרגע שנולד מבין כי בית ספר זה מקום לא כייפי בכלל.
לאחר שביטא את נקודת מבטו הלא מורעלת על איזו סוגיה שהוצגה בשיעור האזרחות ספג קריאות גנאי וכונה "ימני מסריח".
הלא הממשלה שלנו מנסה לספר לנו סיפור כי אנחנו עם חופשי בארצנו (איך אפשר אם יש ממשלה, מסים, שירות צבאי חובה והיצמדות לאדג'נדות?). אז למה הזרוע הארוכה של הממשלה לעינייני חינוך ילדנו משרד החינוך משליח אווירה של פחד להתבטא בחופשיות כאשר רק הדעה המקובלת והמנורמלת היא לגיטימית? אה, זה כי הוא מיישם את מדיניות הממשלה.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
וכרגע אותו ילד שחונך ברוח חופשית בבית מהרגע שנולד מבין כי בית ספר זה מקום לא כייפי בכלל.
לאחר שביטא את נקודת מבטו הלא מורעלת על איזו סוגיה שהוצגה בשיעור האזרחות ספג קריאות גנאי וכונה "ימני מסריח".
הלא הממשלה שלנו מנסה לספר לנו סיפור כי אנחנו עם חופשי בארצנו (איך אפשר אם יש ממשלה, מסים, שירות צבאי חובה והיצמדות לאדג'נדות?). אז למה הזרוע הארוכה של הממשלה לעינייני חינוך ילדנו משרד החינוך משליח אווירה של פחד להתבטא בחופשיות כאשר רק הדעה המקובלת והמנורמלת היא לגיטימית? אה, זה כי הוא מיישם את מדיניות הממשלה.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
👍2
Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
על חווית ביקור בית של מפקחות משרד החינוך לצורך אישור בקשה לפטור מחוק חינוך חובה.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
❤1
לא הייתי מודעת לדרישה של משרד החינוך לרשום ילד למסגרת ב"גילאי מעבר": יסודי, ביניים, תיכון" במסגרת בקשה לפטור מחוק חינוך חובה.
אמנם, אין דרישה כזו בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך "פטור מחוק חינוך חובה", אך משרד החינוך מסרב לדון כלל בבקשה של אלה שלא ימלאו דרישה זו.
ההורה נמצא בדילמה: למשל, אם הוא רושם את ילדו למערכת וממשרד החינוך לא מספיקים להגיע אליו בזמן לאשר את בקשתו, האם יהיה מחויב לשלוח את ילדו לבית ספר עד שיבואו הגורמים לביקור בית?
ואני רואה כאן מוקדי לחץ נוספים: ברור שככל שיש יותר ביורוקרטיה יש גם יותר נרתעים ממנה ויתכן שגם ילדים בגיל מסוים יכולים להשתמש בזה ולהפעיל לחץ על הוריהם.
ברור שהדרישה הזו לא בא לשפר ולתמוך בהורים איכפתיים שמבקשים לקחת אחריות על ילדם ולחנך אותם בעצמם. וכבר לפי מה ששומעת יש הורים שהתעקשו לא למלא את דרישתו של משרד החינוך וקיבלו דחייה של בקשתם ללא דיון בה רק בגלל אי מילוי הדרישה.
אני בדעה שאנחנו לא צריכים לנהל מלחמות על גבו של הילד כי הוא זה שיישא במחיר.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
אמנם, אין דרישה כזו בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך "פטור מחוק חינוך חובה", אך משרד החינוך מסרב לדון כלל בבקשה של אלה שלא ימלאו דרישה זו.
ההורה נמצא בדילמה: למשל, אם הוא רושם את ילדו למערכת וממשרד החינוך לא מספיקים להגיע אליו בזמן לאשר את בקשתו, האם יהיה מחויב לשלוח את ילדו לבית ספר עד שיבואו הגורמים לביקור בית?
ואני רואה כאן מוקדי לחץ נוספים: ברור שככל שיש יותר ביורוקרטיה יש גם יותר נרתעים ממנה ויתכן שגם ילדים בגיל מסוים יכולים להשתמש בזה ולהפעיל לחץ על הוריהם.
ברור שהדרישה הזו לא בא לשפר ולתמוך בהורים איכפתיים שמבקשים לקחת אחריות על ילדם ולחנך אותם בעצמם. וכבר לפי מה ששומעת יש הורים שהתעקשו לא למלא את דרישתו של משרד החינוך וקיבלו דחייה של בקשתם ללא דיון בה רק בגלל אי מילוי הדרישה.
אני בדעה שאנחנו לא צריכים לנהל מלחמות על גבו של הילד כי הוא זה שיישא במחיר.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
לאחרונה נשמעות קריאות למסד את החינוך הביתי. משמע לקבל הכרת המדינה בו, סטנדרטיזציה, פיקוח הדוק יותר, מבחני ידי ותקציבים. מה דעתכם?
Anonymous Poll
8%
בעד
15%
רק בעד תקצוב החינוך הביתי לתקציב שווה שכל תלמיד מקבל מהמדינה
77%
מתנגד בתוקף לכל רעיון התערבות המדינה במבלעת החופש החינוך הביתי שנוצרה
השפעת הרשתות החברתיות על רמת הסטרס בקרב ילדים ובני נוער.
הרשתות החברתיות כמובן פוגעות גם במבוגרים, אך ילדנו הם אוכלוסיה פגיעה יותר. ובנוסף מתפקידנו להגן עליהם.
1. הרשתות החברתיות מגרות לתגובה מהירה ולשחרור של סרטונין ודופמין מעשיית לייקים - וזה מנגנון התמכרותי.
2. הקטעים ברשתות הם קצרים והדבר פוגע בשמירת הקשב למרחק בקרב ילדים.
היכולת להחזיק קשב לאורך זמן היא מיומנות אנושית בסיסית. היום ילדים מתקשים לקרוא פרק בספר או טקסט מורכב שדורש מאמץ מודע. אפילו שמבחינת כמות ייתכן והם קוראים אף יותר מהדור שלנו. הם הרי כל הזמן במסכים. בלי היכולת הבסיסית הזו של שמירה על הקשב, קשה מאוד לבנות משהו משמעותי בחיים כי פשוט אין אפשרות לשמור על כל עניין ממושכות.
3. תרבות ה"הייפ" והאלימות 💥
האלגוריתם של הרשתות בנוי להקפיץ קודם כל תוכן שמעורר תגובה רגשית קיצונית. מה עובד הכי טוב? אלימות, פרובוקציות. זה מייצר סביבה פסיכולוגית קבועה של "מצב חירום" וסכנה.
4. קל מאד להפיק ולהפיץ פייקים ברשתות חברתיות ועד שאנטי פייק יגיע - לוקח זמן. וזה מתווסף לפילוסופיה המסוכנת של פוסטמודרניזם שבה אנחנו חיים שלפיה אין אמת אחת ולכל אחת אמת משלו. הילדים מאבדים יציבות ושקט נפשי.
5. בדידות מאחורי מסך של "הצלחה" .
האינסטגרם והטיקטוק מטפחים מצג שווא של חיים מושלמים. המרדף אחרי הדימוי הווירטואלי מחליף את הקשרים האנושיים האמיתיים, והופך מערכות יחסים לעסקאות של "תן וקח". הילדים נותרים מבודדים, בתוך "כלוב של זהב" בתוך הלב של עצמם ומסתגרים יותר מן העולם.
🤝 פתרונות:
1. לתת לילדים דוגמה אישית: בנוכחותם לקרוא ספרים, להסביר שאתם משתמשים במסכים למטרות פרנסה או מחקר, לצפות בקטעים ביחד ולדבר עליהם.
2. לדבר עם הילדים על הסיבות לצמצום שימוש ברשתות חברתיות. להסביר את מהות הפגיעה והשלכות שלה על החיים העתידיים שלהם.
3. לספר להם על כך שבבתי הספר הפרטיים והיוקרתיים ביותר של עמקי הסיליקון (איפה שיושבים האנשים שהמציאו את הטכנולוגיה הזו), הגישה לסמארטפונים ורשתות מוגבלת לחלוטין. שם עדיין לומדים עם ספרים ומחברות מנייר – כדי לאמן את כוח הרצון והקשב.
4. לדבר על כך שהאמת היא אחת וכל דבר ניתן לבדיקה אובייקטיבית מול סטנדרט. ועל הקשר בין הסיבה לתוצאה, בין הבחירה במשהו וההשלכות מכך.
4. לעודד עיסוק בספורט ובאומנות. התחומים האלה דורשים קשב וריכוז רב. ולא משנה איזה ענף ספורט או איזה תחום אומנות. העיקר כמה שיותר.
5. לתרגל ביחד תרגילים לאיזון אונות המוח הנקראים גם "יוגה למוח". התרגילים דרך קואורדינציה משפרים תפקוד מוחי: משפרים זכרון, בונים קשרים ניירוניים, מעלים יכולת ריכוז, משפרים יכולות למידה.
שמרו על ילדיכם מכל נזק אפשרי.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
הרשתות החברתיות כמובן פוגעות גם במבוגרים, אך ילדנו הם אוכלוסיה פגיעה יותר. ובנוסף מתפקידנו להגן עליהם.
1. הרשתות החברתיות מגרות לתגובה מהירה ולשחרור של סרטונין ודופמין מעשיית לייקים - וזה מנגנון התמכרותי.
2. הקטעים ברשתות הם קצרים והדבר פוגע בשמירת הקשב למרחק בקרב ילדים.
היכולת להחזיק קשב לאורך זמן היא מיומנות אנושית בסיסית. היום ילדים מתקשים לקרוא פרק בספר או טקסט מורכב שדורש מאמץ מודע. אפילו שמבחינת כמות ייתכן והם קוראים אף יותר מהדור שלנו. הם הרי כל הזמן במסכים. בלי היכולת הבסיסית הזו של שמירה על הקשב, קשה מאוד לבנות משהו משמעותי בחיים כי פשוט אין אפשרות לשמור על כל עניין ממושכות.
3. תרבות ה"הייפ" והאלימות 💥
האלגוריתם של הרשתות בנוי להקפיץ קודם כל תוכן שמעורר תגובה רגשית קיצונית. מה עובד הכי טוב? אלימות, פרובוקציות. זה מייצר סביבה פסיכולוגית קבועה של "מצב חירום" וסכנה.
4. קל מאד להפיק ולהפיץ פייקים ברשתות חברתיות ועד שאנטי פייק יגיע - לוקח זמן. וזה מתווסף לפילוסופיה המסוכנת של פוסטמודרניזם שבה אנחנו חיים שלפיה אין אמת אחת ולכל אחת אמת משלו. הילדים מאבדים יציבות ושקט נפשי.
5. בדידות מאחורי מסך של "הצלחה" .
האינסטגרם והטיקטוק מטפחים מצג שווא של חיים מושלמים. המרדף אחרי הדימוי הווירטואלי מחליף את הקשרים האנושיים האמיתיים, והופך מערכות יחסים לעסקאות של "תן וקח". הילדים נותרים מבודדים, בתוך "כלוב של זהב" בתוך הלב של עצמם ומסתגרים יותר מן העולם.
🤝 פתרונות:
1. לתת לילדים דוגמה אישית: בנוכחותם לקרוא ספרים, להסביר שאתם משתמשים במסכים למטרות פרנסה או מחקר, לצפות בקטעים ביחד ולדבר עליהם.
2. לדבר עם הילדים על הסיבות לצמצום שימוש ברשתות חברתיות. להסביר את מהות הפגיעה והשלכות שלה על החיים העתידיים שלהם.
3. לספר להם על כך שבבתי הספר הפרטיים והיוקרתיים ביותר של עמקי הסיליקון (איפה שיושבים האנשים שהמציאו את הטכנולוגיה הזו), הגישה לסמארטפונים ורשתות מוגבלת לחלוטין. שם עדיין לומדים עם ספרים ומחברות מנייר – כדי לאמן את כוח הרצון והקשב.
4. לדבר על כך שהאמת היא אחת וכל דבר ניתן לבדיקה אובייקטיבית מול סטנדרט. ועל הקשר בין הסיבה לתוצאה, בין הבחירה במשהו וההשלכות מכך.
4. לעודד עיסוק בספורט ובאומנות. התחומים האלה דורשים קשב וריכוז רב. ולא משנה איזה ענף ספורט או איזה תחום אומנות. העיקר כמה שיותר.
5. לתרגל ביחד תרגילים לאיזון אונות המוח הנקראים גם "יוגה למוח". התרגילים דרך קואורדינציה משפרים תפקוד מוחי: משפרים זכרון, בונים קשרים ניירוניים, מעלים יכולת ריכוז, משפרים יכולות למידה.
שמרו על ילדיכם מכל נזק אפשרי.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
👋 חברים יקרים,
כאן בקבוצה אנחנו דנים רבות ביתרונות של חינוך הילדים בבית על פני שליחתם למערכת החינוך הממוסדת. אנו מדברים על השאלה המוסרית ועל ההשפעות המזיקות של המסגרת על בריאותו הפיזית, המנטלית, הנפשית והרגשית של הילד, כמו גם על ההשלכות העתידיות עליו – כולל האינדוקטרינציה והכפייה השיטתית שהוא חווה שם.
הפעם, אני מבקשת להדגים לכם את השפעות הפרידה מאמא על ילדים קטנים, כדי להמחיש עד כמה שליחתם לגנים בגיל צעיר עלולה להיות הרסנית לבריאותם הנפשית ומהווה עבורם גורם סטרס משמעותי. ילד עד גיל 7 מזדהה טוטלית עם אמו וכל פרידה ממנה פוגעת בהתפתחותו.
אמנם הדוגמה שאציג היא קיצונית, אך היא מעבירה את המסר בצורה חדה. מדובר בילד בן 17 חודשים שנאלץ להיפרד מהוריו למשך 9 ימים: אמו הלכה ללדת את אחיו החדש, ואביו – בשל נסיבות שלא פורטו לא יכל לשמור עליו ובעצת רופא ילדים הכניס אותו למעון יום קהילתי שבו אין גננות קבועות. נכון שבגן ילדים רגיל יש גננת קבועה, ונכון שבסוף כל יום ההורים אוספים את הילד, אך הדוגמה הזו ממחישה באופן עמוק כיצד עצם הפרידה מאמא משפיעה באופן הרסני על ילדים קטנים.
🎬 את הדוגמה הזו אני לוקחת מסרט הדוקו האנגלי "ג'ון" (John) משנת 1969 – אחד התיעודים המטלטלים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של פסיכולוגיית הילדים, הבוחן את השפעתה של פרידה קצרת מועד של פעוט מאמו. בעקבות סרט זה, וסרטים נוספים בסדרה, השתנה לחלוטין כל תחום הטיפול בגיל הרך.
ג'ון נמסר כאמור לטיפול במעון יום קהילתי, ואביו ביקר אותו מדי יום. ג'ון הגיע ממשפחה טובה ומבוססת ששרר בה יחס חם ואוהב. המעון היה נקי ומסודר ושפע צעצועים, אך שום דבר מוחשי – יפה ככל שיהיה – לא יכול היה להחליף עבור ג'ון את המענה הרגשי שאיבד. הוא לא הצליח להתרגל לדמויות המתחלפות של המטפלות, ופיתח בהדרגה תסמינים של דיכאון.
שלב אחר שלב, החוסן הפסיכולוגי של ג'ון נשבר:
שלב המחאה: בשלב זה הוא חיפש נואשות את אמו או תחליף קבוע עבורה (חיבוק וחום מהמטפלות), אך אלו התחלפו ללא הרף והיו עסוקות במטלות נוספות.
שלב הייאוש: לאחר שהבין שלא יקבל מענה, הוא שקע בשתיקה ובאדישות. הוא סירב לאכול, הקיא בלילה מבלי שפיתח תסמיני מחלה פיזית, בכה בכי מרורים לסירוגין והתנתק מסביבתו. בנוסף, מדי יום כשאביו בא לבקרו, הוא הראה שאינו סומך עליו עוד.
שלב ההתנתקות: כשאמו הופיעה כעבור 9 ימים, קרה הדבר המזעזע ף – הוא סירב להסתכל עליה, דחף אותה והתעלם מנוכחותה. כשאמו ניסתה לחבק אותו, הוא פרץ בבכי והפגין כלפיה עוינות.
חיפוש חומר על מה שעלה בגורלו של ג'ון לאחר שחזר הביתה גילה כי נדרשו חודשים ארוכים של טיפול והתמסרות בבית כדי להשיב לו ולו חלקי את האמון בהוריו.
נכון שבאותה תקופה רווחה התפיסה שפעוטות אינם מבינים או זוכרים פרידות, והיום הגישה המדעית שונה. ונכון שבגנים ובבתי הספר ישנן דמויות קבועות של גננות ומורות, והילד שב לביתו בסוף היום. ועם זאת, הסרט הוכיח חד משמעית שפרידה, ולו קצרת מועד, שוברת את הילד פסיכולוגית ומשמיטה מתחת לרגליו את תחושת הביטחון והיציבות. מכאן ניתן להבין בבירור שכל יום שבו ילד קטן נפרד מהוריו, הוא חווה טראומה רגשית המצטברת יום אחר יום.
את כל השלבים שג'ון חווה ב-9 ימים – מחאה, ייאוש והתנתקות – חווים גם התלמידים לאורך שנות הגן ובית הספר. הרי, כשהם מסיימים את חוק לימודיהם, נפער בינם לבין הוריהם פער כה עצום, עד שהוא הופך בלתי ניתן לגישור. וזה בלי לקחת בחשבון את כל התופעות השליליות שהם סופגים כולל הגגלי אכילה, עישון, אלכוהול, סמים,כעסים ועוד כהנה וכהנה.
אני ממליצה לכולכם בחום לצפות בסרט "ג'ון", המתעד בצורה כה מוחשית את השבר שחווה הפעוט. לא מצאתי את הסרט בגישה חופשית לצפייה, אך הנה קישור למידע עליו ב-IMDb:https://www.imdb.com/title/tt1941730/ .
כן צפיתי את הסרט בגישה חופשית בשפה הרוסית וכמובן אפשר לבקש כתוביות אוטומטיות:https://youtu.be/whvdghXw9IY?si=VuEBi8_VQRE6XrYz
הנוכחות שלנו בחיי הילדים היא העוגן הנפשי החשוב ביותר עבורם.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
כאן בקבוצה אנחנו דנים רבות ביתרונות של חינוך הילדים בבית על פני שליחתם למערכת החינוך הממוסדת. אנו מדברים על השאלה המוסרית ועל ההשפעות המזיקות של המסגרת על בריאותו הפיזית, המנטלית, הנפשית והרגשית של הילד, כמו גם על ההשלכות העתידיות עליו – כולל האינדוקטרינציה והכפייה השיטתית שהוא חווה שם.
הפעם, אני מבקשת להדגים לכם את השפעות הפרידה מאמא על ילדים קטנים, כדי להמחיש עד כמה שליחתם לגנים בגיל צעיר עלולה להיות הרסנית לבריאותם הנפשית ומהווה עבורם גורם סטרס משמעותי. ילד עד גיל 7 מזדהה טוטלית עם אמו וכל פרידה ממנה פוגעת בהתפתחותו.
אמנם הדוגמה שאציג היא קיצונית, אך היא מעבירה את המסר בצורה חדה. מדובר בילד בן 17 חודשים שנאלץ להיפרד מהוריו למשך 9 ימים: אמו הלכה ללדת את אחיו החדש, ואביו – בשל נסיבות שלא פורטו לא יכל לשמור עליו ובעצת רופא ילדים הכניס אותו למעון יום קהילתי שבו אין גננות קבועות. נכון שבגן ילדים רגיל יש גננת קבועה, ונכון שבסוף כל יום ההורים אוספים את הילד, אך הדוגמה הזו ממחישה באופן עמוק כיצד עצם הפרידה מאמא משפיעה באופן הרסני על ילדים קטנים.
🎬 את הדוגמה הזו אני לוקחת מסרט הדוקו האנגלי "ג'ון" (John) משנת 1969 – אחד התיעודים המטלטלים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של פסיכולוגיית הילדים, הבוחן את השפעתה של פרידה קצרת מועד של פעוט מאמו. בעקבות סרט זה, וסרטים נוספים בסדרה, השתנה לחלוטין כל תחום הטיפול בגיל הרך.
ג'ון נמסר כאמור לטיפול במעון יום קהילתי, ואביו ביקר אותו מדי יום. ג'ון הגיע ממשפחה טובה ומבוססת ששרר בה יחס חם ואוהב. המעון היה נקי ומסודר ושפע צעצועים, אך שום דבר מוחשי – יפה ככל שיהיה – לא יכול היה להחליף עבור ג'ון את המענה הרגשי שאיבד. הוא לא הצליח להתרגל לדמויות המתחלפות של המטפלות, ופיתח בהדרגה תסמינים של דיכאון.
שלב אחר שלב, החוסן הפסיכולוגי של ג'ון נשבר:
שלב המחאה: בשלב זה הוא חיפש נואשות את אמו או תחליף קבוע עבורה (חיבוק וחום מהמטפלות), אך אלו התחלפו ללא הרף והיו עסוקות במטלות נוספות.
שלב הייאוש: לאחר שהבין שלא יקבל מענה, הוא שקע בשתיקה ובאדישות. הוא סירב לאכול, הקיא בלילה מבלי שפיתח תסמיני מחלה פיזית, בכה בכי מרורים לסירוגין והתנתק מסביבתו. בנוסף, מדי יום כשאביו בא לבקרו, הוא הראה שאינו סומך עליו עוד.
שלב ההתנתקות: כשאמו הופיעה כעבור 9 ימים, קרה הדבר המזעזע ף – הוא סירב להסתכל עליה, דחף אותה והתעלם מנוכחותה. כשאמו ניסתה לחבק אותו, הוא פרץ בבכי והפגין כלפיה עוינות.
חיפוש חומר על מה שעלה בגורלו של ג'ון לאחר שחזר הביתה גילה כי נדרשו חודשים ארוכים של טיפול והתמסרות בבית כדי להשיב לו ולו חלקי את האמון בהוריו.
נכון שבאותה תקופה רווחה התפיסה שפעוטות אינם מבינים או זוכרים פרידות, והיום הגישה המדעית שונה. ונכון שבגנים ובבתי הספר ישנן דמויות קבועות של גננות ומורות, והילד שב לביתו בסוף היום. ועם זאת, הסרט הוכיח חד משמעית שפרידה, ולו קצרת מועד, שוברת את הילד פסיכולוגית ומשמיטה מתחת לרגליו את תחושת הביטחון והיציבות. מכאן ניתן להבין בבירור שכל יום שבו ילד קטן נפרד מהוריו, הוא חווה טראומה רגשית המצטברת יום אחר יום.
את כל השלבים שג'ון חווה ב-9 ימים – מחאה, ייאוש והתנתקות – חווים גם התלמידים לאורך שנות הגן ובית הספר. הרי, כשהם מסיימים את חוק לימודיהם, נפער בינם לבין הוריהם פער כה עצום, עד שהוא הופך בלתי ניתן לגישור. וזה בלי לקחת בחשבון את כל התופעות השליליות שהם סופגים כולל הגגלי אכילה, עישון, אלכוהול, סמים,כעסים ועוד כהנה וכהנה.
אני ממליצה לכולכם בחום לצפות בסרט "ג'ון", המתעד בצורה כה מוחשית את השבר שחווה הפעוט. לא מצאתי את הסרט בגישה חופשית לצפייה, אך הנה קישור למידע עליו ב-IMDb:https://www.imdb.com/title/tt1941730/ .
כן צפיתי את הסרט בגישה חופשית בשפה הרוסית וכמובן אפשר לבקש כתוביות אוטומטיות:https://youtu.be/whvdghXw9IY?si=VuEBi8_VQRE6XrYz
הנוכחות שלנו בחיי הילדים היא העוגן הנפשי החשוב ביותר עבורם.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
חברים, ככל שהילדים המחונכים בחנ"ב גדלים כך אצל הורים רבים עולה הדילמה שנוגעות לתעודה בגרות.
מעניין דעתכם
מעניין דעתכם
Anonymous Poll
10%
בגיל מסוים יש לשלוח ילדים לבית ספר לצורך תעודת בגרות
20%
אשלח רק אם זו תהיה הבחירה של ילדי/ילדתי
50%
תעודת בגרות ניתן לעשות אקסטרני
20%
אם ילדי/ילדתי ירצו בתעודת בגרות, הם יוכלו לעבור המבחנים היעודיים כשיהיו בוגרים
20%
מתנגד לכל מגע עם מערכת החינוך
בעקבות הסקר שערכתי בשבוע שעבר ובו שאלתי את ההורים עד כמה קבלת תעודת בגרות היא שיקול דעת לשלוח ילדים לבית הספר, נשלח אלי בתגובות את הסרטון הזה, בו בחור שלמד בעצמו לבגרויות מהבית חולק מהחוויה האישית.
בטוחה שתמצאו בו עניין ותודה ל-@m000ani ששלחה לי את הסרטון (https://youtu.be/6iwzy1gn7eg?si=820ejfPFTfb27OX7).
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
בטוחה שתמצאו בו עניין ותודה ל-@m000ani ששלחה לי את הסרטון (https://youtu.be/6iwzy1gn7eg?si=820ejfPFTfb27OX7).
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
ה"חינוך" במערכת החינוך הציבורית כיום גדוש במבדקים, בתקנים, בסטנדרטים ובהערכות. בפועל, המערכת כבר אינה מחנכת את התלמיד איך לחשוב, אלא מה לחשוב, והבדיקות נועדו במקרים רבים לוודא שהתלמיד מחזיק בדעות "הנכונות" – אלו שמעצבי המערכת החליטו שעליו לאמץ.
כשבוחנים את מטרות החינוך, ניכר כי עיקרן הוא הכשרת התלמיד לשוק העבודה. לא מדובר עוד בחינוך לערכים נעלים, אלא בהקניית ערכים ה"נדרשים" להשתלבות מוצלחת ופורייה בשוק התעסוקה. הדבר מזכיר את תקופת העבדות, שבה הוכשרו עבדים לבצע משימות מוגדרות. ואם 1תטענו שבעבר נאסר על עבדים ללמוד לקרוא ולכתוב – הרי כיום התלמידים נדרשים לכך פשוט מפני ששוק העבודה השתנה ודרישותיו שונות.
בראשית ימיה של מערכת החינוך הציבורית לא הייתה סטנדרטיזציה ברמה כה גבוהה. אך עם הזמן התופעה הזו הפכה לבלתי נמנעת; הרי זהו כלי שליטה מרכזי, שבלעדיו לא ניתן לפקח על הציות ועל הישגי התלמידים ולבדוק האם הם מחזיקים בדעות נכונות.
בסופו של דבר, בתי הספר מלעיטים את התלמידים בהרבה מידע מיותר ומכוונים בעיקר להתאמתם לשוק העבודה. הכול נעשה באופן טכני וקר, ללא דאגה אמיתית לעיצוב נפש האדם. המטרה היא להפוך את התלמיד לאזרח נאמן ומשלם מסיים, הממלא את חובותיו לחברה מתוך "רצון" שעבר הנדסת תודעה מוקדמת.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
כשבוחנים את מטרות החינוך, ניכר כי עיקרן הוא הכשרת התלמיד לשוק העבודה. לא מדובר עוד בחינוך לערכים נעלים, אלא בהקניית ערכים ה"נדרשים" להשתלבות מוצלחת ופורייה בשוק התעסוקה. הדבר מזכיר את תקופת העבדות, שבה הוכשרו עבדים לבצע משימות מוגדרות. ואם 1תטענו שבעבר נאסר על עבדים ללמוד לקרוא ולכתוב – הרי כיום התלמידים נדרשים לכך פשוט מפני ששוק העבודה השתנה ודרישותיו שונות.
בראשית ימיה של מערכת החינוך הציבורית לא הייתה סטנדרטיזציה ברמה כה גבוהה. אך עם הזמן התופעה הזו הפכה לבלתי נמנעת; הרי זהו כלי שליטה מרכזי, שבלעדיו לא ניתן לפקח על הציות ועל הישגי התלמידים ולבדוק האם הם מחזיקים בדעות נכונות.
בסופו של דבר, בתי הספר מלעיטים את התלמידים בהרבה מידע מיותר ומכוונים בעיקר להתאמתם לשוק העבודה. הכול נעשה באופן טכני וקר, ללא דאגה אמיתית לעיצוב נפש האדם. המטרה היא להפוך את התלמיד לאזרח נאמן ומשלם מסיים, הממלא את חובותיו לחברה מתוך "רצון" שעבר הנדסת תודעה מוקדמת.
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
לאחרונה אני פוגשת עוד ועוד אנשים שכשאר הם שומעים שאני מחנכת את הילדות שלי בחינוך ביתי, הם ממהרים להכריז: "אני בעד, אבל...". מיד לאחר מכן מגיע ההסבר מדוע ילדים שלהם נמצאים במערכת. ברובם המכריע של המקרים, מדובר בעניין של נוחות ובחוסר הבנה של מהות האחריות ההורית.
מערכת החינוך אינה אחראית לחינוך ילדיכם, ולא ילדתם אותם כדי למסור אותם לידי המדינה. חינוך ילדים הוא אמנם עול כבד, ולא תמיד תזכו ממנו לתמורה הולמת לכשתתבגרו, אלא שחינוך אינו אמור להישען על מניעים אגואיסטיים או על מערכת יחסים של "קח ותן". הוא אמור לנבוע מתוך השאלה: "מי הם המחנכים הטבעיים של ילדיי? ומהו החינוך הראוי לילדיי כדי שיגדלו להיות אינדיבידואלים חזקים, בריאים, עצמאיים, מוגנים וחופשיים?".
אל תתרצו בכך שאתם "כבר מבינים" את המצב – ללא מעשים, להבנה זו אין כל ערך. יתרה מזו, דינו של אדם שמבין שונה מדינו של אדם שאינו מבין. אם אתם מבינים את הנזקים שבשליחת ילדיכם למערכת החינוך – נזקים שבחלוף הזמן עלולים להיות מופנים גם כלפיכם – עליכם לפעול. אחרת, אתם הופכים לשותפים פעילים ומודעים לפגיעה בילדים של עצמכם - הלא הם הכי יקר מכול?
https://t.me/HomeSchoolingInPractice
מערכת החינוך אינה אחראית לחינוך ילדיכם, ולא ילדתם אותם כדי למסור אותם לידי המדינה. חינוך ילדים הוא אמנם עול כבד, ולא תמיד תזכו ממנו לתמורה הולמת לכשתתבגרו, אלא שחינוך אינו אמור להישען על מניעים אגואיסטיים או על מערכת יחסים של "קח ותן". הוא אמור לנבוע מתוך השאלה: "מי הם המחנכים הטבעיים של ילדיי? ומהו החינוך הראוי לילדיי כדי שיגדלו להיות אינדיבידואלים חזקים, בריאים, עצמאיים, מוגנים וחופשיים?".
אל תתרצו בכך שאתם "כבר מבינים" את המצב – ללא מעשים, להבנה זו אין כל ערך. יתרה מזו, דינו של אדם שמבין שונה מדינו של אדם שאינו מבין. אם אתם מבינים את הנזקים שבשליחת ילדיכם למערכת החינוך – נזקים שבחלוף הזמן עלולים להיות מופנים גם כלפיכם – עליכם לפעול. אחרת, אתם הופכים לשותפים פעילים ומודעים לפגיעה בילדים של עצמכם - הלא הם הכי יקר מכול?
https://t.me/HomeSchoolingInPractice