הידעתם, שבניסוי מדעי שבא לבדוק את התפתחות המנטליות של תינוקות - התינוקות שנבדקו ללא נוכחות אמם הראו תוצאות למידה נמוכות למדי. ורק אחרי שעורך הניסוי תיקן את המתודולוגיה ובדק תינוקות כשאמא נוכחת בחדר - הם הראו תוצאות גבוהות. עורך הניסוי הגיע למסקנה כי ילדים קטנים לא קיימים ללא אימם וכהיא עולמם.
ניתן גם לנחש כי הצורך החזק בנוכחות האמא נמשך לפחות עד גיל ההתבגרות (ברור שהעוצמה פוחתת ככל שמתקדמים בגיל) - גיל בו מתרחש תהליך separation, כלומר "ההפרדה" בין אמא והילד שבסופו הילד הופך לאישות עצמאית.

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

חברים יקרים, שנה טובה לכם: שנת בריאות, אושר, התפתחות והגשמה עצמית❤️.

אנחנו חיים בתוך חברה, ואף אדם לא נולד או גדל באי בודד.
"השבטיות" היא צורך אנושי בסיסי – "השבט" מגן עלינו, דואג לנו, ובתגובה אנחנו חשים מחויבות כלפיו. מתוך ההרגשה הזו של "להחזיר חובה לשבט" נבנים מושגים של חובה לאומית – כמו למשל חוק חינוך חובה, שמחייב הורים לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך.

חובות חברתיות נוספות כגון: שירות צבאי, ימים לאומיים, בחירות, תשלום מסים ועוד גם הן התקבעו מהרעיון של "חוב כלפי השבט" . כל אלה הם ביטויים של אותו צורך בסיסי – להשתייך, להיות חלק ממשהו שמגן עליך, גם אם הוא דורש ממך להקריב למענו.

טיפוח "התנהגות לאומית" או "גאווה לאומית" הוא, במובן מסוים, מניפולציה מתוחכמת על אותו צורך אנושי לחום ולהגנה של הקבוצה. ומוסדות החינוך הם המקום האידיאלי להעביר את המסרים הללו.
הם נבנו במקור כדי לטפח בבנים תחושת פטריוטיות ולספק "מלאי" של חיילים המוכנים להגן על המולדת.
עם השנים הורחבו מטרותיהם – וכיום הם מהווים את התשתית לטיפוח חובות לאומיות נוספות וכל שינוי נורמה קיימת מלוטש בהם.

איזו מערכת מתוחכמת!
להרגיל את כל העולם לנוהג אחד – חוק חינוך חובה – ובכך לעצב תודעה קולקטיבית מנורמלת בהתאם לצרכים ואשר מקבלת כמובן מאליו את עול ה"חובות הלאומיות" המצופות מכל פרט.

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

בפוסט הקודם דיברתי על כך שחוק חינוך חובה נבנה על בסיס תחושת ההזדהות השבטית.
אחת האמירות הנפוצות ביותר שהורים אומרים לעצמם היא:
"כולם עושים את זה", "בכל העולם המפותח שולחים ילדים לבתי ספר", "מקומם של ילדים במוסדות חינוך", ו"ההורים חייבים לעבוד."

מאחורי אמירות כאלה מסתתרת מצד אחד הזדהות עם הקבוצה, ומצד שני — תחושת ביטחון והגנה הנובעת מההתנהגות המקובלת.
כאשר ההורה שולח את ילדו לבית הספר "כמו כולם", הוא מרגיש מוגן.
הרי הקבוצה מגוננת על מי שמתנהגים על פי נורמותיה — ובתמורה מצופה מהם לציית לכללים.

זו התנהגות טבעית, אך מאידך גם התנהגות של הורה לא מודע.

המודעות, והבגרות הנובעת ממנה, מאפשרות לנו לבחון מחדש את ההרגלים והנורמות החברתיות דרך עדשה של ערכים ובחירות מוסריות.

כאשר הורה בוחר לשלוח את ילדו למוסד חינוך רק משום שכך עושים כולם, הוא בעצם מוותר על האחריות להיות מודע — אחריות שהיא חלק בלתי נפרד מבגרות אנושית.

הורים רבים כבר מבינים עד כמה מוסדות החינוך עלולים להיות סביבה רעילה לילדיהם, ועד כמה מקומם הטבעי של ילדים הוא לגדול ולהתחנך בבית.
ובכל זאת, היציאה מהנוחות ומהתנהגות "שבטית" אינה פשוטה — היא חושפת את ההורה ל"בדידות" בתוך החברה, לקבוצה ממנה הוא בא — אותה קבוצה של הורים ששולחים את ילדיהם לבתי הספר.

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

גיל ההתבגרות: חובה או רשות?
גיל ההתבגרות מסמל תקופת המעבר מילדות לבגרות שמתאפיינת בשינויים פסיכולוגיים, אמוציונליים ושכליים והשקפת העולם בוגרים יותר.

רוב ההורים חווים את גיל ההתבגרות כשלב אתגרי וקשה בחיי המשפחה. כך גם אנחנו חווינו עם ילדינו הבוגרים שחונכו במערכת החינוך.

התחושה שמלווה הורים לילדים מתבגרים שהם מעין מאבדים את הילד, את התינוק שלהם - לאשר נתנו כל כך הרבה, קמו בלילות למענו, החליפו לו חיתולים, פינקו אותו ומה לא עשו למענו ומה לא הקריבו בשבילו והנה הוא "בוגד" בהם, מסתגר בחדרו ובתוך עצמו, מתחצף, אוכל רע, יושן רע ובוחר בדרך שהיא זרה לדרך המשפחה וכל מה שינק ממנה.

אני תוהה עד כמה "פילוג" הילד מהמשפחה בגיל ההתבגרות קשור לעובדה שנשלח להתחנך בידיים זרות. מכמה שיחות שהיו לי עם הורים שהשאירו את ילדיהם להתחנך בבית - בחיק המשפחה, הבנתי שהורים כאלה פחות חווים את את כל ה-💩 של גיל ההתבגרות. ויש גם כאלה שמעידים שהכול עבר בשלום ובכלל לא היה משהו מיוחד - שום כלום ופשוט הילד גדל.

הילדות שלי שאותן הוצאיתי לחינוך ביתי עדיין לא הגיעו לגיל ההתבגרות. כך שאין לי ניסיון אישי בכך.

אך הדעת נותנת ששורש ה"פילוג" הוא הבחירה שילד חייב לבחור בנוגע להשקפת העולם ולדרך החיים שלו. ילד שמתחנך בבית חם, מחבק ואוהב לא נעמד בפני הבחירה לבחור בדרך שונה מדרך משפחתו וסביר להניח שימשיך את דרכה של המשפחה. כמובן בתור אדם בוגר ובעל חשיבה עצמאית ובהירה רצוי ש"יסנן" לעצמו מודל התנהגות חיובית וישליך את השלילית ממה שראה בבית.

הדבר שונה בקרב הילדים שנשלחו להתחנך שלא בבית. בתי ספר "מנרמלים" לילדים את התופעות החברתיות שבזמן הוריהם לא היו מקובלות, משנים חדשות לבקרים את העולמם (שאמור להיות יציב) של ילדים, נותנים פרשנויות התואמות אג'נדה עכשווית למציאות חברתית, כלכלית והמדינית. ובכך בתי הספר, על פי הגדרה, תמיד ובכל הזמנים יצרו פערים בין אבות לבנים. זה פשוט בלתי נמנע ואחד המטרות לשמן נוסדו היא להכין אזרחים טובים המתאימים לשרת את האג'נדה השולטת הרגע.

בסיום תהליך גיל ההתבגרות הילד הופך לאיש בוגר ועליו לבחור בעד מי הוא: הוריו - המיושנים בעיניו, או בעד תוכן שנעטף באריזה יפה, מושכת ומתקדמת והוגש דרך פלטפורמה של בתי הספר על ידי מורים שהוכשרו לכך. לצידם של בתי הספר עומד גם לחץ קבוצתי, החברים, וה"הטבות" שברור שיהיו מנת חלקם של מי שחושבים "נכון".

וכך הבחירה של המתבגר נוטה להיות שונה מדרך המשפחה. ולכן ה"ניתוק" הוא בלתי נמנע. אין כאן הרבה בחירה. ובסופו של יום, ההורים בעצמם בחרו לשלוח את ילדיהם למערכת ה"מנתקת" אותם מהמשפחה ויוצרים קרקע לגיל ההתבגרות שעלול להיות קשה ואף אלים לשני הצדדים. כמובן שאף אחד לא רוצה בזה מראש. ובנוסף כל הפוסט הזה הוא מחשבה שאין לה הוכחות מדעיות.

וברור שכל ילד בסופו של דבר נועד להקים משפחה ולחיות בנפרד מהוריו והשקפת עולמו לא חייבת להיות זהה למשפחתית. אך לדידי דרך זו לא חייבת להיות אלימה ומכאיבה וחינוך ביתי נותן תקווה ליחסים תקינים ושלווים יותר במשפחה.

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

בתי ספר מרגילים תלמידים לקומפורמיות שהיא הרגל חיים והתנהגות המבוססים על הימנעות מאי־נוחות, מאתגר ומחשיבה ביקורתית.

קומפורמיות היא אחת התכונות הפוגעות בסיכוי ההצלחה של ילד שלכם. אדם מצליח יודע לקבל את החלטותיו בעצמו, ללא השפעות חברתיות ולחץ קבוצתי. אדם מצליח יודע לעמוד על שלו, לבחור את דרכו ולהתפתח לפי ייעודו. לעומת זאת, קומפורמיות דוחפת את האדם לבחור שוב ושוב במה שמרגיש לו נוח, צפוי ומקובל — גם אם הדבר מגביל את ההתפתחות האישית שלו.

קומפורמיות היא מעין הסכם שבו אדם מוסר את "עצמאותו" ופועל לפי המצופה ממנו ובתמורה מקבל "הכרת הקבוצה" בכך שמעשיו "בסדר". אדם קומפורמי מאמץ את הרגלים הרעים של חבריו כדי להיות אחד משלהם והוא בהחלט אדם מושפע ומפוחד מִלא לעמוד במה שמצופה ממנו. הלחץ של החברה שחשובה לו כל כך יגרום לו למתח. וכל אלה יפגעו ביצירתיות שלו.

רוצים שהילד שלכם יצליח בחייו ויבטא את היצירתיות שלו? תיצרו לו תנאים שבהם לא יצטרך להפוך לקומפורמי ומושפע.

האם לדעתכם חינוך ביתי או מסגרת חינוכית, שנועדה מראש לטפח ציות וחשיבה קבוצתית, יוצרים תנאים ללא קומפורמיות, ללא השפעות המזיקות שלה ומפחיתים מתח ומגבירים יצירתיות?

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

אהבה ואריכות הימים

להיות בריא ועשיר זה טוב, אך התברר כי זה לא מספיק לאריכות ימים — לשם כך נדרש גם אושר. כך עולה באופן מובהק ממחקר הווארד, שעקב במשך יותר מ־80 שנה אחר יחסים חברתיים, חום בינאישי ומשמעותם לבריאות ואריכות הימים.

נדבר בקצרה על המחקר וננסה לראות כיצד הממשלות “עוזרות” לאריכות הימים שלנו, וגם נשאל: האם מערכת החינוך הממלכתית, שמיישמת את מדיניות הממשלה, יוצרת תנאים המקדמים אריכות ימים עבור ילדינו?

במחקר, שביקש לבדוק במה תלויה אריכות הימים, השתתפו 268 גברים סטודנטים מהרווארד — כולל נשיא ארה"ב לשעבר קנדי — ו־456 גברים צעירים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך מבוסטון, לצד בנות זוגם ואלפי צאצאים שנחקרים עד היום.

ההנחה המקובלת היא שמי שיש לו יותר כסף יכול לדאוג לבריאותו טוב יותר: כולל שירותי בריאות איכותיים יותר או פשוט לאכול בריא, לישון טוב, לחיות בתנאים נוחים. אך מהמחקר התברר כי יחסים חמים ולבביים בין בני זוג והקשרים החברתיים — הם הגורמים המשמעותיים ביותר בהעלאת הסיכוי לחיות יותר זמן.

נניח לרגע את המחקר עצמו ונקבל את מסקנותיו: לאריכות ימים נדרשים בריאות, עושר ואושר. כעת נראה כיצד הממשלות “דואגות” לנו בכל אחד מהתחומים.

1. בריאות

המים מזוהמים, האוויר מזוהם, המזון מלא רעלים, ריסוסים והנדסה גנטית. הפקקים בלתי נסבלים, יש מתח בכבישים, מתח מהתקשורת — מתח מכל מקום.
מערכת הבריאות מציעה בעיקר אבחונים שנועדו לאתר "מחלה" בכל אדם, ולהציע טיפול באמצעות פארמה וטיפולים רפואיים. האם פארמה טובה או לא? זה כבר תלוי בהשקפת עולמכם.
מה שבטוח הוא שהפארמה נועדה לטפל בתסמינים ולהעשיר את בעלי העניין בה (בסדר הפוך, כמובן), ולא לטפל בשורש הבעיה — שממנו התחלתי את הסעיף הזה: מים מזוהמים...

2. עושר

עושר הוא מצב יחסי — בדיוק כמו מסים (חח). יש מדינות שבהן נטל המס גבוה יותר ויש שבהן הוא נמוך יותר. אך בעולם שנמשך לניהול גלובלי, המשחק נעשה לפי כללים זהים:
הממשלה גוזלת את עושר אזרחיה באמצעות מסים, והאזרחים מסכימים לכך בהכנעה.
בנוסף, הממשלות מדפיסות כסף, וכך כופות אינפלציה ומכרסמות עוד בהון של האזרחים.
והמלחמות? אלו פוגעות בהכול — בריאות, עושר ואושר.

3. אושר

זוכרים שלא מזמן הייתה מגפה "ממלכתית" עולמית? במאבק נגדה גרמו ממשלות העולם לסכסוכים פנימיים, אפילו בין בני זוג: בין אלה שפחדו מהמחלה ומהסנקציות והתחסנו, לבין אלה שפחדו מהחיסון ובחרו שלא להתחסן.

כמובן, אנחנו יודעים כי מגפה היא מצב זמני, והחיסון הוא בחירה חופשית לגמרי (!!!). אבל מה לגבי הפגיעה במבנה המשפחה?
עידוד גירושין, קידום להט“ביות, פמיניזם רדיקלי, החלשת הגבר.
אנחנו גם רואים איך מתחילת המאה מקדמים בניית דירות קטנות שמתאימות לאנשים בודדים הרבה יותר מאשר למשפחות.

אהבה היא שיא הרגש האנושי — השלמות והיופי שבנו. אך גם האהבה צריכה תנאים.
אם בני זוג עובדים סביב השעון, נאבקים לשרוד, עומדים שעות בפקקים, מותשים מהתמודדות עם משכנתא, חובות, מצב ביטחוני וכלכלי — לא תמיד נשאר כוח לאהוב ולתת לאחר.
אם נמשיל את האהבה לפסגת הר — תנאי המחייה הפיזיים חוסמים את השבילים אליה. כך גם המצב הנפשי שבו רובנו נמצאים.
ולממשלות, עם המדיניות שלהן — לשלוט במקום לשפר תנאי החיים — אחריות לכך.

וכרגע, כמובטח, ניקח לדוגמה את מערכת החינוך. האם היא חמה ואוהבת כמו חיק המשפחה?
האם מקודמים בה דברים בעלי ערך עבורכם ועבור ילדיכם?
האם הילד מקבל מענה לצרכיו הרגשיים והפיזיים?
האם המערכת מעודדת מחשבה חופשית, יצירתיות והצלחה?
האם יש בה עונשים? השוואות? שליטה?
האם שאלתם את ילדיכם אם הם בכלל רוצים ללמוד בבית־הספר?

בתי ספר מקדמים יישום אג’נדות, נרמול תופעות חברתיות, וגם נהנתנות פיזית — וטיפוח כל מה שבעבר נחשב לסטייה. כלומר, עידוד דאגה עצמית במובן הבעייתי ופורקן של כל מחשבה נסתרת אפלה.
האם ילד שלומך ככה יוכל לאהוב מישהו מעבר למדינתו — הגוזלת במסים לאינפלציה את עושרו, שולחת אותו לחזית, מרעילה ומרססת אותו?

ואם יש פרמטרים שאין לאדם בודד שליטה עליהם,
לדאוג לבריאות באופן מירבי באמצעות אורח חיים ובחירות נכונות - אפשר; וגם להשאיר ילד להתחנך בבית - אפשר.

וזכרו: לפי תוצאות המחקר, לא הכסף יאריך את ימיכם — אלא המעשים החמים והאוהבים כלפי בני המשפחה ומי שזקוק לכך.

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

לפני כמה שבועות פרסמתי פוסט ובו טענתי על החינוך לקומפורמיות שמקבלים ילדים בבתי הספר וכי קומפורמיות מעודדת חשיבה קבוצתית ולכן פוגעת באינדיבידואליות ובתכונות מנהיגות והובלה של הילד.

חשבתי על כמה נקודות שבהן חינוך כזה קורה:

1. ציונים ותגמולים חיצוניים – הילד לומד לא מתוך סקרנות פנימית ולא מה שהוא רוצה ללמוד, אלא מה שאומרים לו וכדי לקבל אישור חיצוני (ציון טוב, מדבקה, מחמאה). כך הוא מתרגל לשפוט את עצמו לפי עיני אחרים ולרצות את אחרים. הדבר גם מבלבל מאד כי הוא לומד לבצע משימות ש"הורידו לו" מלמעלה מבלי להבין צורך אמיתי בהן.
בנוסף, מערכת שבה כולם צריכים ללמוד באותו קצב ובאותה דרך, מעבירה מסר סמוי: “אל תבלוט”. מכירים את זה בארגונים גדולים, במיוחד במגזר ציבורי? אם מישהו מציע דבר חדשני, מסבירים לו בעדינות "שלא טוב הדבר". כך שיוזמה נבלמת וכך גם היצירתיות.

2. חוסר מקום לטעויות – טעות נחשבת כישלון, לא הזדמנות. כך הילד לומד לפחד מסיכון ולבחור תמיד ב"דרך הבטוחה". ואם הוא "טועה" פעם אחרי פעם, אז תחת השפעת הציונים שהוא מקבל ודעות של אחרים, גם הוא בסופו של דבר ייתייג את עצמו כ"לא חכם" במיוחד ואת האחרים כמוצלחים יותר ועדיפים לנהלו.

3. שגרה קבועה וחוסר גמישות – שעות קבועות, מערכת שיעורים נוקשה, הפסקות קצובות. הילד מתרגל לכך שחייו מנוהלים על ידי אחרים. נוסף על כך ישיבה ממושכת לא טבעית לילד והוא מפתח פאסיביות וכתוצאה מכך גם תלות בניהולו של אחר.

4. "דעת חברה" כקריטריון העליון – חיזוק מתמיד של "מה נכון" ו"מה מקובל", תוך הענשת חריגים חברתית.

אלה רק כמה נקודות לדוגמה. מוזמנים להוסיף עוד.


https://t.me/HomeSchoolingInPractice

הי לכם. מפרסם כאן, מוזמנים לשתף.
הסיפור הזה היה אמור להיות מסופר לכם בשיחה המתוכננת והמבוטלת שהייתה אמורה להיות לנו על טלפונים "חכמים":
משפחה חמודה כאן מיבנאל, החליטה לקחת את הטלפון ה"חכם" מילדתם בת ה 11. הטלפון היה ברשותה כחצי שנה או שנה. היא הייתה מכורה לגמרי וגרמה לשאר הילדים במשפחה להתמכר גם. באובססיביות מוחלטת.
במהלך הימים הראשונים היה קשה, אך לאחר כשבוע, הילדה הודתה להוריה על ההחלטה, אמרה להם שהטלפון עשה לה רע והיא שמחה שהם לקחו אותו ממנה.
במקביל, ההורים לא האמינו לארוע הנפלא הזה, ילדת חזרה אליהם, מה שהשפיע גם על שאר בני המשפחה לא להיות מכורים לטלפון. הסיפור הזה עובר יותר טוב בע"פ.זה רק סיפור אחד מני רבים. היו כמו המשפחה הזו וקחו את הטלפון ה"חכם" מהילדים, הוציאו אותם מזרועות התאגידים והחזירו אותם לחיק המשפחה!

סרטון ובו חולקת את החוויות ואת המחשבות בעקבות ביקור בית אצלי שהתקיים בשבוע שעבר על ידי גורמים ממשרד החינוך המאשרים פטור מחוק חינוך חובה. הביקור בגין בקשה לשנה זו שהוגשה בסוף אפריל 2025.

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

"תעשיית אנטי-אייג'ינג מזעזעת צומחת לאחרונה בסין" | וידאו של בלוגרית סינית-אמריקנית עצמאית

🔺אזהרה: התכנים עלולים להיות קשים לצפייה 🔺

בסרטון של ליי (Lei), בלוגרית סינית-אמריקנית עצמאית, היא מספרת על תעשיית אנטי-אייג’ינג סינית שצומחת לאחרונה שנשענת על “דם נעורים”, תאי גזע ושרשרת אספקה אפלה הכוללת סחר בבני אדם, ומשרתת אינטרסים כלכליים ופוליטיים של אליטות ושל המשטר הקומוניסטי בבייג׳ינג.

אשת עסקים מיליארדרית בשם יו וון-הונג (Yu Wenhong) מתוארת כמקדמת טיפולים קבועים של “החלפת דם”, המבוססים לדבריה על מרכיבי דם שנלקחים מגברים צעירים מאוד, בעלויות עתק ללקוח אחד. היא מתוארת כמי שמתפארת בכך שהטיפולים שומרים על גופה צעיר, וכי לקוחות מאירופה ומעולם העסקים הגלובלי מגיעים לסין כדי לקבל "טיפולי אריכות ימים" כאלה.

המגישה קושרת בין ההצהרות הללו לבין המחסור הגדול בדם בסין בימים אלה ולקמפיינים אגרסיביים לעידוד או אף כפיית תרומות דם של צעירים, וגורסת שהביקוש ל“דם צעיר” חורג בהרבה משימוש רפואי רגיל.

העובדה שסרטונים רגישים בנושא זה אינם מצונזרים ברשתות סיניות מוצגת כרמז לכך שהשלטון רואה בתעשיית האנטי־אייג’ינג כלי השפעה רך על אליטות עשירות ברחבי העולם.

בהמשך מובאות עדויות של בלוגר אנונימי הטוען כי בדרום-מזרח אסיה, במיוחד במתחמים המפורסמים של הונאות אונליין הנמצאים בקמבודיה ובמיאנמר, פועלת “תעשייה לייצור תינוקות”: נשים נסחרות, נאלצות לשמש כפונדקאיות דרך הפריה חוץ-גופית, והתינוקות נמסרים לפארקים ביוטכנולוגיים בשליטה סינית לצורך הפקת תאי גזע ובניית “חוות” לאריכות ימים לעשירים.

לפי התיאור, נעשה שימוש חוזר בתינוקות ובילדים להוצאת מח עצם ותאי גזע, והמוצרים נמכרים כטיפולי אנטי-אייג’ינג במחירים של מיליוני דולרים בשנה לאחוז קטן של סלבריטאים וטייקונים.

לבסוף, הווידאו מחבר בין נושא זה לבין הרחבת המעקב אחר ילדים ובני נוער בסין לאחרונה – למשל נעליים עם רכיבי מעקב, תלבושות אחידות “חכמות” ונתוני תנועה בזמן אמת – ולדיווחים על עלייה משמעותית במספר הילדים ובני נוער הנעלמים במדינה.

המגישה מסכמת שטענות אלה, אם הן נכונות, מצביעות על תהליך קיצוני של איבוד האנושיות, שבו בני אדם ובפרט ילדים הופכים למשאב גולמי עבור פרויקט אריכות ימים של המפלגה הקומוניסטית הסינית, וממקמת את התופעה לא רק כסוגיה טכנולוגית או פוליטית אלא כשאלה מוסרית-אנושית יסודית.

👈🏼 לצפייה בחלק א' של הווידאו: https://youtu.be/5PytTLff1mc

👈🏼 לצפייה בחלק ב' של הווידאו: https://youtu.be/GwjVBEwl7Zw

מקור

מזעזע. ממה שעולה מהסרטון, המעקבים הם אחר הילדים שלומדים במערכת.

האם ביקורי בית כתהליך לאישור פטור לחוק לימוד חובה הם מתוקף החוק?
מגיבה לתגובה שבעקבות הסרטון שלי מהשבוע הקודם על ביקור הבית שהתקיים אצלי.

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

לאחר כמה שבועות של המתנה מאז ביקור הבית של גורמי משרד החינוך, קיבלתי אישור לחינוך ביתי לשנה אחת.

מצד אחד, יש ציפייה לאישור ורצון שהכול יעבור חלק וללא כאב ראש.
מצד שני, עצם קיומו של האישור הוא דבר מקומם — הוא מדגיש עד כמה החופש שלנו מוגבל ועד כמה אנחנו כפופים ל"אדון" ולמערכת של שליטה ואישורים.

כמעט כל פעולה מהותית בחיינו הפרטיים נדרשת להיות חוקית, או במלים אחרות — להיעשות באישור.
רוצים לגדל את ילדיכם בחינוך ביתי?
בקשו אישור — וגם זה לשנה אחת בלבד.
וה"אדון" יחליט אם תקבלו אותו או אם לאו.

אם ניתן — תשמחו.
אם לא — תוכלו להיאבק, כשהתוצאה אינה מובטחת, אבל הסבל והמחירים - כן.
או שתשלימו.

גם העובדה שאישור לחינוך ביתי ניתן לשנה אחת בלבד אינה משרתת את טובת הילד.
הרי נקודת המוצא אמורה להיות שההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם ופועלים לטובתם.
אך במקום זאת, מבנה האישור השנתי מדגיש דבר אחר לגמרי:
את התלות שלנו במערכת, ואת ההרגל לכך שכל פעולה משמעותית דורשת אישור חיצוני. ובנוגע לילד, מבנה האישור כל פעם מחדש מעורר את השאלה למי שייך הילד?

ומהם בעצם סימניו של אדם חופשי?

יכולת לנוע בחופשיות?
יציאה לחו״ל דורשת אישורים ובדיקות.
נשיאת נשק — רק באישור.
יכולת לסרב? נסו לסרב לשירות צבאי.
בחירה רפואית?
בחירה חינוכית?
פתיחת עסק? אישורים רבים.
שימוש במזומן — שעומד להיעלם.
חופש הביטוי? "כן, בוודאי" - כל עוד הוא במסגרת המותר.

נסו לעצור לרגע ולחשוב:
אילו פעולות מהותיות בחיינו עדיין נותרו חופשיות באמת, ללא פיקוח, ללא רישוי או ללא אישור?

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

✨ ברכה לשנה אזרחית חדשה ✨

אני מאחלת לנו — הורים וילדים בחינוך ביתי —
עוד שנה של חופש, הקשבה פנימית ואומץ לבחור אחרת, שהמעגל שלנו רק יגדל.

שנה שבה נמשיך להאמין בבנית קשרים משפחתיים חמים וחזקים,
בילדים שלנו וביכולות הטבעיות שלהם,
וביכולת של משפחה להיות מרחב של חיבוק חם, גדילה, למידה וביטחון.

שתהיה זו שנה של בריאות, התפתחות, חופש,
שנה שבה נזכור שלמידה אמיתית מתרחשת מתוך קשר,
ולא מתוך כפייה.

שנה אזרחית טובה, שקטה ומודעת 🌿

הבן שלי, שלומד בי״ב, חייב לעמוד בבגרות באזרחות כדי לקבל תעודת בגרות.
אין לו שום חשק לזה.
והוא באמת לא מבין מאיפה נחת עליו העונש הזה.

אבל הדגש הוא על משהו אחר.

ניסיתי לעזור לו ללמוד, ואז הבנתי:
כל מקצוע האזרחות סובב כמעט כולו סביב מגילת העצמאות של המדינה.
שנים על גבי שנים בבית הספר חוזרים, טוחנים, מנתחים וממחזרים את אותו נושא.
יתרה מזו — נזכרתי שחומר דומה מאוד נלמד גם בשיעורי היסטוריה לפני כשנתיים.

באירוניה אציין שהיסטוריה של ארה״ב מעניינת את בני הנוער הרבה יותר.
וברצינות — אין ספק שלאדם אינטליגנטי חשוב להכיר את ההיסטוריה של עמו.
אבל ידע כזה אמור להילמד בעין ביקורתית, ובעיקר — מתוך ביקורת.

אז מה בעצם המערכת משדרת, כשהיא מקדישה שנים רבות כל כך ללימוד נושאים לאומיים?
פטריוטיות.
נאמנות עיוורת.
הנדסת תודעה.

וגם — הרבה הרבה טמטום.
כי אין דבר מטמטם יותר משטיפת מוח סדרתית, החוזרת שוב ושוב על אותם תכנים במשך שנים,
נושאים שבפועל ניתן היה ללמוד בפרק זמן קצר בהרבה.
וכל זה כמובן בא על חשבון דברים אחרים, משמעותיים הרבה יותר לגדילה ולהתפתחות האישית של הילד.

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

זכיתי לתגובות מעניינות לפוסט האחרון שלי על עול לימוד האזרחות בבתי הספר.
תגובות של הזדהות עם הנטען שהממסד באמצעות מערכת החינוך שבנה עושה עוול לילדים — בכך שמחייב אותם, כתנאי לקבלת תעודת בגרות, ללמוד נושאים שהתועלת שלהם לחייו של ילד בלשון העדינה אינה ברורה ובמלים אחרות, מזיקה בבניית השקפת העולם שתואמת מציאות אובייקטיבית.
היו תגובות שדיברו על הגבלה של מימוש פוטנציאל, ועל הפער בין מה שנלמד במקצוע האזרחות לבין המציאות בפועל — נקודה שהיא בעיניי מהחשובות ביותר.

בין התגובות: האזרחות אינה נלמדת לטובת הילדים, אלא בעיקר לטובת הממסד.

אחזק את המלים בכך שמהניסיון ההיסטורי האנושי ברור ששטיפת מוח שיטתית עובדת:
היא מחלישה את האדם, מצמצמת את עצמאותו לחשוב באופן חופשי, פוגעת בחשיבה ביקורתית ומכינה קרקע להעמקת שליטה עליו — ככל שיידרש.

דרך שיעורי האזרחות ניתן גם להטמיע בתודעה את הרעיון שללא ממשלה חייהם של אזרחים יהיו נתונים לסכנה מתמדת, למשברים אינסופיים, ולכאוס — כאילו אין שום אפשרות אחרת. הממסד דואג להכניס את המחשבה שאין משהו אחר.

במקביל, מוסטים בכוונה מבטם של הילדים מהמציאות הקיימת, שבה משברים מיוצרים או מנופחים, כדי לבלבל, לערפל ולמנוע מאדם לראות את התמונה המלאה.

וכך, במקום לעודד התבוננות ביקורתית, נוצר נרטיב שבו כל מה שקורה — קורה כביכול לטובת האזרחים.
אך מי שמתבונן סביבו דרך מבחן התוצאה, יזהה דפוס חוזר:
משבר → פתרון שמוצע מלמעלה → ובתמורה — פגיעה בחירות ובזכויות.

אין דרך יעילה יותר להטמיע תודעה כזו מאשר להתחיל בגיל צעיר.
ומערכת החינוך — ובמיוחד שיעורי האזרחות, הנלמדים שוב ושוב לאורך שנים סביב אותם נושאים — היא הכלי המושלם לכך.

ותודה לכל המגיבים❤️

https://t.me/HomeSchoolingInPractice

“Diet, injections, and
injunctions {Schooling – Ed} will combine,
from a very early age,
to produce the sort
of character and the
sort of beliefs that the
authorities consider
desirable, and any
serious criticism of the 0
powers that be will
become psychologically
impossible.”- Bertrand
Russell, Fabian Socialist
and Eugenicist writing in
The Impact of Science on
Society, 1953

“The whole function of
education is to create
Nazis” - Bernhard Rust - Minister of Education
in Nazi Germany

“Education is a weapon,
whose effect depends on
who holds it in his hands
and at whom it is aimed.”
Joseph Stalin