💜 לנשים 💜

✨ בואי להתחיל את השנה בחיבור לאור הפנימי שבך - להדליק אותו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו

מתגבשת קבוצת לימוד של נשים המאמינות שבעבודת פנימית, בזיכוך הלב ועבודת המידות ברוח של ׳ואהבת לרעך כמוך׳ - במחשבה דיבור ומעשה, יכולות להשפיע על השלום האישי החברתי והעולמי

לכל הפרטים לחצי כאן:
https://hauma.ravpage.co.il/72days

💜

ג~ וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע

💎 זוֹ מִדָּה גְּדוֹלָה. בקביעה הזאת פותח התומר דבורה את ההסבר על מידת "וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע", המידה השלישית בי"ג מידות הרחמים. המילה "גדול" מתארת את מידת החסד. לכן כשתיאור המידה מתחיל במילים "זוֹ מִדָּה גְּדוֹלָה", אפשר להבין שמידת "וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" מגלה במציאות חסד מושלם. אם כן צריך להתבונן – מדוע המידה מייצגת חסד מושלם.

עכשיו, כשאנחנו מבינים מהי מִדָּה גְּדוֹלָה, נקרא את משפט הפתיחה במלואו:" זוֹ מִדָּה גְּדוֹלָה, שֶׁהֲרֵי אֵין הַמְּחִילָה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אֶלָּא עַל יָדוֹ מַמָּשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדִכְתִיב (כמו שכתוב) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה..."

הגדולה של מידת "וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע", מתבטאת בכך שהקב"ה בעצמו מוחל וסולח לאדם, לא באמצעות שליח. מתי קורה דבר כזה?

כשהקב"ה רוצה להוציא את עם ישראל ממצרים, הוא לא משתמש בשליח, אלא הוא בעצמו מבצע את מכת בכורות: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' ". על המילים אֲנִי ה', כותב רש"י: אני בעצמי ולא ע"י שליח.


🔦 עם ישראל נמצא במצרים במקום נמוך מאוד מבחינה רוחנית, על סף תהום ממש. כדי להוציא אותם מאחיזת העבודה הזרה והחומריות הגסה של מצרים, צריך לגלות בתוכם את הטוב האלוקי הטמון בהם. לנקות אותם מהלכלוך החיצוני שמכסה ומסתיר את האמת שטמונה בהם. את זה לא יכול לעשות מלאך. מדוע? כי הוא אינו בעל יכולת לחטוא, אין לו יצר הרע, אין לו גוף חומרי ורצון לקבל שמשעבד אותו לאגו. וכשהאדם שוקע בתוך פשע הוא צריך סליחה ומחילה רק ממי שיכול להבין אותו, להבין מי הוא באמת.

מה הכוונה?

פשע הוא מדרגת העבירה החמורה ביותר, זוהי עבירה במזיד שנעשתה להכעיס והפכה לקבועה, לא חד פעמית. זאת מדרגה נמוכה כל כך עד שהיא מסתירה בהסתרה כבדה את מהותו האלוקית של האדם עד שנדמה שאין תקוה לגלות בו ניצוץ קלוש כלשהו של אור ושל טוב, או אפילו נדמה שאין בו טוב כלל, אלא שכל מהותו היא רוע צרוף. כדי לצאת משם צריך שני רבדים של ריפוי. הראשון הוא היכולת לגלות לאדם את הטוב האלוקי שטמון בו, כדי שיעשה תשובה על מעשיו. אבל זה לא מספיק, כי כמעט בלתי אפשרי לצאת לבד מהסתרה הכבדה, כפי שאמרו חז"ל: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. הרושם של הפשע ממשיך לצוף ולהטריד את האדם ולנסות לגרור אותו חזרה אחורה, כמו כתם של לכלוך שניקינו כבר מהבגד, אבל רושם הכתם ממשיך ומזכיר לנו שפעם היה כאן לכלוך. לכן צריך רובד שני של ריפוי והוא רחיצת הפשע. ניקוי הכתמים שנותרו בנפש לאחר ניקוי הפשע ע"י התשובה.

את זה יכול לעשות רק הבורא בעצמו. מי שברא באדם רצון לקבל, יודע לאיזה שפל הרצון לקבל יכול להוריד את האדם, ולאיזה גובה רוחני הוא יכול לרומם אותו. הוא יודע שדרך הנפילות הקשות האלה האדם לומד כיצד להשתמש נכון ברצון לקבל כדי להועיל לעולם, אבל בגלל שהרצון חזק כל כך, צריך האדם עזרה מלאת חסד ואהבה כדי לנקות את הרושם המטעה של הפשע כדבר מתוק ונעים ומושך, ולגלות את המרירות שבו ואת הצורך לעשות שינוי מוחלט.

💦 איך מתבצעת רחיצת הרושם של הפשע? באחת מנבואותיו של יחזקאל נאמר: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם". הרחיצה היא ע"י הזיה של מים טהורים. מה הם המים הטהורים האלה? הרי לא מדובר על מים כפשוטם.

כדי לטהר את הנפש צריך דעת. דעת אמת, דעת טהורה וזכה מנקה את הנפש ממחשבות ודעות מוטעות, מדרכי חשיבה והתנהגות שמנוהלים ע"י האגו ששותל באדם מחשבות, דעות ורעיונות שמשרתות את הצרכים האישיים והאנוכיים שלו. הדעת מטהרת את המח ואת הלב. מטהרת את האדם למטה, את מעשיו בעולם הזה, את הנפש הבהמית, ומטהרת אותו למעלה, מטהרת את מחשבותיו שבמקום לשאוף לתיקון העולם, שואפות לסיפוק אישי, ומתוך כך מגלה לו את הנפש האלוקית הגנוזה בו.

🤎 מתוך כך, ממשיך יחזקאל בנבואתו ומגלה לנו את תוצאת רחיצת הפשע בנפש וגוף האדם: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". לב האבן הוא חוסר היכולת להרגיש את הזולת ולהזדהות איתו. לב בשר הוא התלבשות הדעת האלוקית באדם עד בשר הגוף ממש, ניקיון האגו. זאת היכולת לגלות אמפתיה, אהבה וחמלה כלפי כל אדם דווקא מתוך הבשר, להשפיע מתוך רצון הגוף, במעשה ובפועל ולא רק שתהיה לי כוונה במחשבה, או רצון לא ממומש ולא מעשי.

✨ למקום הזה צריך כל אחד מאיתנו לשאוף. לעבור על הפשע של החבר. זה לא פשוט ומחייב התבוננות וניקוי פנימי מכל נגיעה אישית. למה? כי המשמעות היא שגם אם החבר רצה לפשוע כנגדי, בכוונה תחילה, לא בשוגג, לא מתוך היסח הדעת או טעות, אלא בכוונה.

והרצון הזה גרם לו לנזק כלשהו, מבחינה חומרית, כלכלית, פיזית, בריאותית, אם הוא הסתבך למשל עם החוק בגלל פעולה שרצה לעשות נגדי. או גרם לי להפסד כלשהו או נזק כלשהו. או אם הרצון לפשוע כנגדי גרם לו לנזק נפשי, כשהבין את חומרת מעשיו. ואין לו יכולת לתקן בעצמו את הנזק שנגרם לו. על האדם להתגבר על הכעס או ההקפדה על האדם, להאמין שבתוכו עשה תשובה, ועכשיו צריך לעבור במקום הפשע, להתמודד עם הנזק שנגרם לאדם בגלל שרצה להזיק לי, ולעזור לו לתקן את זה, בלי חשבונות אישיים.

זה נשמע גבוה, אולי אפילו לא אפשרי. אבל זאת צריכה להיות התבוננות מתמדת שלנו בצורך שלנו להידמות כאן למטה בארץ למעשיו של הקב"ה, דווקא בימים קשים כל כך לעם ישראל, כשאנחנו מרגישים שיש רצון כביכול להזיק איש לרעהו, קבוצה לקבוצה, פלג לפלג...

💦 בדיוק כפי שהבורא רוחץ את הפשעים שלנו כדי להחזיר אותנו לחיקו, כך רחיצת פשעי החברים תחזיר אותנו בהדרגה איש לחיק חברו מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר. כי אם נעבור איש על פשעו של חברו ונעזור לתקן אחד לשני למרות שהיה רצון של כל אחד לפגוע בשני, נמחק בהדרגה לא רק את הרצון להזיק, אלא אפילו את הכתם, את הזכרון שהיה אי פעם פשע כלשהו בין איש לרעהו, ונגלה כאן דעת אלוקית, אהבה אמיתית בין איש לרעהו ובין כל חלקי העם.

‏https://hauma.org/

🟧🟦🟧🟦🟧

▪️ בטלגרם > הערב (חמישי) ב-20:30

הרב אריה חיים נוה: ״סוד הסוכות הוא סוד הלב״
שיעור הכנה שלישי ואחרון לסוכות

בערוצי הטלגרם של "האמת והשלום״:
ערוץ "האמת והשלום" לגברים:
https://t.me/emetshalomen
ערוץ "האמת והשלום" לנשים:
https://t.me/emetshalomwomen

🟧🟦🟧🟦🟧

"כמה הייתי רוצה שתהיה פה..."
הרהורים אישיים של בעל תשובה ותיק ככה בין כיפור לסוכות עם כל האורות הנפלאים האלה

אנחנו דור מיוחד של המון בעלי תשובה. דור ססגוני ומגוון כמו החיים עצמם. דור שמפלס דרך חדשה.
עולמם של בעלי תשובה רחב ועמוק כל כך.
אנחנו מכילים את כל העולמות שמהם באנו
וממש באותו אופן מכילים את העולם החדש העתיק שאליו נכנסנו. שילוב שרק בורא עולם היה יכול לחשוב אותו.

רוצה לשתף ברגע חיבור מיוחד שזכיתי לו בעיצומו של כיפור האחרון. כמו בכל שנה היינו כולנו ברובע היהודי בירושלים ביחד עם הרב'ה שלנו. זכות נפלאה.
לקראת סיום תפילת מוסף אני ניצב מוקף בחברים עטופים בטליתות. קולות ניגוני התפילה האהובים מרחפים בחלל בית הכנסת. המצח כואב לי עוד מהבוקר. כאב מצח של חוסר בקפאין. אני משתדל להתעלם מהגוף המיוסר ולהתעלות עם מילות התפילה. עבודת כהן גדול בבית המקדש ביום הכיפורים. משהו נשגב ואני מרגיש לא מספיק מחובר. הכאב מקשה עלי להתרכז במילות התפילה הקדושה.

ואז בדיוק שומע קול פנימי שאומר לי... תקשיב...
אתה זוכר את השיר wish you were here ?!... זוכר את התחושות שהיו מגיעות בכל פעם שהאזנת לצלילים הפותחים אותו?!
ובראש כבר מיד מתנגנים כמה אקורדים מוכרים,
מוסיקה של געגועים נצחיים מלאי רוגע.
לרגע אני עוצם את העיניים ונכנס פנימה אל עולם שכאילו לא שייך לסיטואציה כלל.
אני פוקח שוב את העיניים ומביט מבעד לחלון הגדול של בית הכנסת. הנה שם מאחורי ארון הקודש שוכנת רחבת מקום בית המקדש. בלתי נתפס.
‏"How I wish you were here ..."
הצלילים הבודדים שעולים לי בפנים באמצע המעמד הגדול של יום הכיפורים הקדוש מרגיעים את נפשי המיוסרת מהצום.
החיוך מתפשט בפנים. החיבור מושלם.
אני מפנה ומכוון את כל ההרגש הישן המוכר הזה אל הקודש של כאן ועכשיו.
פתאום הכל ברור
‏"How I wish you were here ..."
"כמה היינו רוצים שכבר תהיה אתנו כאן בורא עולם". כמה אנחנו מתגעגעים. מצפים לגילוי השלם "לעיניי כל חי".

במבט לאחור אני חושב שבזכות הקבלה הזאת של כל העולמות שבי זכיתי לחיבור מחודש בתפילת מנחה ונעילה ממקום הרבה יותר מדוייק ופנימי, הרבה יותר רגוע ומלא באהבה.

אני מבקש שנהיה יותר מקבלים את עצמנו. פשוט כפי שאנחנו עם כל סלט המציאויות שחי וקיים בתוכנו.
אילו הייתי כועס על עצמי על "המחשבה החילונית" באמצע היום הקדוש בשנה
ודאי הייתי מפספס משהו בגדול. אשרינו שזכינו ליום כיפור. להיות מהעם הקדוש. להיות בעלי תשובה בעולמו של הקב"ה.

ברוכים תהיו מחפשי תשובה יקרים ואמיצים
יחד עם כל עם ישראל לשנה טובה ומתוקה
וחג סוכות שמח
דוד אגמון

בזום > הערב (מוצאי שבת) בשעה 22:30

הרב אסף פלג בלימוד דר״ש על פי שיעורו השבועי של הרב מרדכי שיינברגר שליט״א לפרשת וזאת הברכה

קישור לזום:
https://us02web.zoom.us/j/4282037318?pwd=Z1ZUb2JsaGNNZXpQN2g2THZlM1RnQT09
סיסמא: 1234

כולם zoomמנים

🟧

לזכור ולא לשכוח
יש מצווה אחת שהיא מעל כל מצוות הסוכה - "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
אנחנו לא מצווים לשמוח באף חג חוץ מבחג הסוכות. איך שמחים בסוכה?
הנה טיפ: כדי לשמוח צריך לדעת מה
לזכור ומה לשכוח.

מה לשכוח?
את היומיום הרגיל שרץ לי בראש, את החשבונות, את השטויות שהתקשורת מפמפמת לנו, את הטעויות שעשיתי בעבר ואת הדאגות מהעתיד.
כן, גם את הלופ המחשבתי שלא עוזב אותי. נכנסים לסוכה ושוכחים הכל.

מה לזכור?
את הניסים האינסופיים שעשה עושה ויעשה עמנו הטוב והמיטיב, שהוציא אותנו ממצרים ושם לנו שבעה ענני כבוד ששמרו עלינו מכל רע ומאז הוא לא מפסיק לשמור עלינו. להכנס לסוכה זה כמו להכנס אל השמירה הפרטית שלו.

איך אפשר לא לשמוח כשאני בתוך השמירה הפרטית של אבא?
שיהיה לכל עם ישראל חג שמח באמת.
שנצליח כולנו לשכוח את מה שראוי לשכוח ולזכור את מה שראוי לזכור.

משה שרון

https://www.mo6.co.il/kabala

🧡💙🧡

בפרוס השנה החדשה
ובפרוס סוכת שלום 🌿

קבוצת לימוד ליקוטי מוהר״ן עם פירוש ״דרך ים״ מאת הרב מרדכי שיינברגר שליט״א
מזמינה ללימוד מיוחד
לכבוד הילולת ✨ רבי נחמן מברסלב

מחרתיים - יום רביעי - בשעה 22:00
הלימוד מועבר בזום עי שמעון פיינשטיין
הקבוצה לגברים בלבד
להצטרפות: 0537288183

מועדים לשמחה
💐

המלצה אישית, תפנו בוקר לנסיעה לירושלים. תכננו את הנסיעה כך שתגיעו לפני עלות השחר, סעו לכביש שיורד לכניסה לכותל, עימדו מול רכס ההרים שגובל בהר הבית, לכוון מזרח, וחכו בסבלנות. לפתע יבצבץ בחושך קו דקיק של אור וישרטט בעדינות את קימורי רכסי ההרים, לאט לאט הוא יתעבה ויצטייר על הרכסים בצבעי כתום אדמדם ועד לצהבהב חלמוני, נוגע לא נוגע באפילת הלילה.

✨ למראה הזה קראו בבית המקדש "בַּרְקַאי". לפנות בוקר היה עולה אחד הכהנים למקום גבוה ומחכה לאור שיבצבץ מעל פסגות ההרים במזרח. כשהופיע קו דק של אור היה הצופה מכריז בקול "בַּרְקַאי". ואז שאלו הכהנים:"הֵאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח, עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן?", והוא היה עונה:"הֵן". אז היו הכהנים מתחילים בעבודת היום. ברגעים האלה כשהחמה עדיין נחבאת מאחורי ההרים, והעולם עדיין חשוך ואפל, הבַּרְקַאי בישר שהיום כבר כאן.

המראה הזה, מראה השחר העולה, הוא הזדמנות להתחבר למבט פנימי עמוק. השקט של אשמורת הלילה האחרונה הנפגשת עם השחר, הגבול המטושטש שבין לילה ליום, יכול ללמד כיצד לגלות בתוכנו את סוד הסכך.

ביום הכיפורים בירושלים הרגשתי לפנות בוקר שזה יום כיפורים שונה, משהו הטריד את שלוותי, לקחתי את הספר שבו עיינתי ויצאתי החוצה, עמדתי מתחת לאורו הקלוש של פנס רחוב, והבטתי בספר, מאמץ את עיניי ומנסה לקרוא באור החלש, הרמתי את מבטי והבטתי אל הר הבית והרי ירושלים. מנסה להרגיש איך ניגשים לתפילות היום הגדול הזה. יום שכולו רחמים, מתוך מציאות חיצונית גועשת וסוערת. ואז זה קרה, קו אור דקיק בקע מעל הפסגות, הולך ומתרחב. עמדתי נפעם מהמראה המרשים, וקו דק של בהירות החל להתפשט, עדיין לא ברור לחלוטין, עדיין מלא תהיות, אבל משהו החל להבריק, להאיר בשקט שחודר לאיטו אל תוך הלב. אולי הייתי צריך להכריז לעצמי בשקט "בַּרְקַאי", אבל כנראה שהנפש מרגישה גם מה שעדיין לא מוגדר במילים. חזרתי חזרה פנימה.

✍️ המראה המפעים הזה יכול לתת לנו הסבר לפסוק מספר ישעיהו: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ. חז"ל שואלים מדוע כתוב כַּשַּׁחַר ולא כשמש?מה רוצה הנביא לספר לנו? ברור שהוא מדבר על תהליך הגאולה. אבל מה בדיוק הוא רוצה שנפנים?

💟 ביום הכיפורים האיר אור של תשובה מאהבה. זה אור עצום שמגלה בתוכנו אהבה מוחלטת. אהבה לבורא ואהבה לחברים. גילוי פנימי שאין כל רע במציאות שלנו, לא מצד הבורא ולא מצד הנבראים. האור הזה מטהר אותנו, וכך כל החטאים, העבירות, המעשים הלא ראויים שלנו, מתגלים כטוב מוחלט ולכן הופכים לזכויות. יש גילוי פנימי עמוק שכל רע שעשינו היה בעצם מהלך שנועד לגרום בשלב כלשהו לזעזוע עמוק בנפש שלנו ובושה כתוצאה מההכרה של הריחוק מהמהות האמיתית האלוקית שבנו, וכתוצאה מכך התנעה של תהליך תשובה עמוק שמבקש לחזור לשם.

🖤🤍אבל יש נקודה עמוקה עוד יותר. הרע לא היה רק כלי לגילוי הטוב שבתוכנו, אלא שהרע עצמו היה טוב,שהתגלה בעולם הזה דרך הרצון לקבל שלנו, ולכן קיבל צורה של עשיית טוב לעצמי.

אם כן זה רע, אני דואג לעצמי, איך יכול להיות שזה טוב?

⏳פה צריך להסביר משהו שהוא מאוד רגיש. אבל עלינו להתבונן בו מתוך בגרות רוחנית. אנחנו בדור שכל כך קרוב לגאולה, ולכן חייבים לדעת מה קורה במציאות ולמה היא כל כך מבלבלת.

הקב"ה ברא את העולם כדי לתת הנאה לנבראים. לכן נברא הרצון לקבל – לתת יכולת לקבל את ההנאה, את האור של הבורא.

🕶️ כשהאדם עדיין אגואיסט, הוא משתמש ברצון לקבל שנתן לו הבורא, כדי להשיג הנאה עבור עצמו. האור שהוא מושך בצורה אגואיסטית, אמנם לא מתקן את החברה, לא משפיע לזולת, אבל משפיע לאדם עצמו. בשלב הזה האדם נמצא בהסתרה כל כך גדולה שנותנת לו תחושה שהוא האדם היחיד שחשוב בעולם, ולכן הוא דואג שכל שפע והנאה אפשריים יגיעו אליו וישרתו את צרכיו, אפילו במחיר של ניצול הזולת. כי הרי הוא האדם הכי חשוב במציאות הקיימת. למעשה האדם במצב הראשוני הזה דואג לעצמו כי ככה הוא נברא.

כל ההבדל בין המצב האגואיסטי למצב שבו האדם משפיע לזולת נובע מהחושך שבו הוא נמצא, ההגדרה של החושך הזה היא שהאדם לא מודע למהותו. יש לו אינסטינקט של קבלה שבגללו הוא דואג לעצמו, אבל מי זה "עצמו"? מי אני בעצם?

כשהאדם מתחיל להבין שהוא בעצם לא אדם אחד שעומד כנגד כל שאר בני האדם, אלא שהוא אדם אחד שכולל בתוכו את כל שאר בני האדם, הוא מבין שכל הטוב שהוא רצה לעשות לעצמו הוא בעצם רצה לעשות לכל החברה, אבל בגלל שהרגיש את עצמו לאישיות נבדלת עשה לעצמו. כל הטוב שהוא הפנה כלפי עצמו, מקבל עכשיו צורה חדשה, כי ה"עצמו" עכשיו זה לא אני הנפרד, אלא אני שיודע שכולם כלולים בי.

✨ את האור הזה השגנו ביום הכיפורים. אבל אחרי שהיינו זמן ארוך כל כך בחושך של האני העצמי הנבדל והאגואיסטי, אי אפשר לתת לנו אור גדול כל כך בבת אחת, זה יכול להזיק לנו. לכן ניתנה לנו מצוות סוכה, כדי לצאת לאט לאט מהחושך, ולגלות שתמיד עשיתי טוב, רק לא ידעתי מי אני באמת.

וכשאני מבין שכולם כלולים בי, אז אני מבין שלעשות טוב לעצמי, זה לעשות טוב לזולת. כי אני ואתה כלולים זה בזה.

לכן כתוב אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, ולא כשמש. כי את האור אנחנו מגלים דווקא בתוך השחר, בתוך השחור, בתוך החושך של הדאגה לעצמי. לאט לאט. בהתחלה אני מבין שהאנשים הקרובים אלי, משפחה, חברים, כלולים בי, אחר כך אני מבין שיש עוד אנשים שדומים לי וחשובים לי, עד שאני מבין לבסוף שכל הנשמות כלולות בתוכי ובתוך כל אחד מאיתנו.

🌿 הסוכה גורמת לנו להתרגל לאור העצום של האהבה לזולת בהדרגה. לכן ההלכה לגבי הסכך הוא שצילתו מרובה מחמתו. הסכך צריך לתת הרבה צל, אבל גם להראות נצנוצי אור מהשמש, או חלק מאור הכוכבים.

זוכרים מה היו הכהנים שואלים את הצופה שהכריז "בַּרְקַאי", כשראה את אור השחר במזרח: "הֵאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח, עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן?". מדוע צריך שהאור יראה עד חברון?

📣 חברון היא מקום קבורת האבות והאמהות. הם לימדו אותנו שכדי ליצור עם, חברה מגובשת ואוהבת, צריך חיבור מתוך התכללות איש ברעהו. חברון מלשון חיבור. מזרח מלשון זריחה. אם אני מרגיש שהאור זורח מתוך תחושת חיבור לזולת, אפשר להתחיל בעבודת בית המקדש הפנימי, בעבודת הלב. גם אם עדיין רק שחר, גם אם המציאות נראית עדיין שחורה. סוכת השלום שלנו מגלה שבעצם כל עם ישראל טובים ואהובים. גם מי שעדיין בצל של הרצון לקבל. הסכך מסתיר כדי לגלות, ולכן האור שנאיר לו ע"י האהבה שלנו, יגלה שהוא נמצא בסוכה לידנו ממש, אז יבקע כשחר אורו של כל אחד ואחד מאיתנו.

https://hauma.org/
.