על רייטינג והשפעה. פוסט שישי >>>

ישראל יוצאת מארבע שנים של סחרור פוליטי, בהן כל צד ניסה ככל יכולתו לשכנע את תומכיו ולהשפיע על המתלבטים.

אחד הכלים המרכזיים בהם השתמשו המפלגות והפוליטיקאים (מלבד הרשתות החברתיות שעוד נחזור אליהן), היו כלי התקשורת המסורתיים - בעיקר ערוצי הטלוויזיה. החשיבות של הערוצים נקבעה על פי מדד "הרייטינג" של כל אחד מהם.

מהו אותו רייטינג והאם הוא בכלל מודד באמת את ההשפעה על דעת הקהל? מתברר שלא ממש.

הרייטינג הוא המצאה עולמית בת כמה עשרות שנים שנועדה למדוד חשיפה לטלוויזיה בימים שזו הייתה מלכת השידורים. בעבר, מי שלא צפה ביומני החדשות שלפני הסרט בקולנוע לא יכל לראות קטעים מצולמים של חדשות. לכולם היה ברור שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים בעיתון, וככה נבנתה עוצמתם של ערוצי הטלוויזיה ורשתות השידור.

הדרך למדידת הצפייה הובילה לבניית מדגם של "בעלי מקלטי טלוויזיה" שימדוד את הצפייה בכל בית. הכלי הזה היה קריטי בין השאר בכדי לקבוע את מחיר הפרסומות בכל שעה, הדלק ממנו התעשרו רשתות השידור בעולם.

גם בישראל הוקמה "ועדת המדרוג", גוף פרטי של ערוצי הטלוויזיה והפרסומאים שאמורה למדוד את אחוזי הרייטינג. צריך לציין כי גם לתוכן הייתה השפעה: מגישים שונים או תכנים ששודרו היו בעלי "אימפקט" השפעה גדול יותר ויצרו באזז ושיח ציבורי סביבם.

לכאן נכנס האבל הגדול: כבר כמעט שני עשורים שאחוזי הצפייה של "בעלי המקלטים" אל מול "האימפקט", ההשפעה על הציבור, נפרדו והתרחקו זה מזה.

הסיבה הראשונה והעיקרית היא האינטרנט והסמארטפון שפרצו לחיינו בתחילת המילניום. הם גרמו לכך שאפשר לראות בזמן אמת סרטוני וידאו של חדשות באתרים ובפושים השונים שלא מפסיקים להטריד אותנו כל כמה דקות, ובכדי להיות מעודכנים אין כבר צורך להמתין למהדורות של 20:00 בערב.

אבל לא פחות מכך, הרשתות החברתיות שחקו את ה"אימפקט", ובעיקר את ההשפעה של שדרני הטלוויזיה: בעבר המגישים והכתבים היו ה"מומחים" שפירשנו ותיווכו לנו את המציאות. הם שלטו במידע ויכלו להציג אותו כרצונם. לא כולם אהבו את ההגשה, אבל כולם היו קהל שבוי שנאלץ להאזין לפרשנויות שלהם.

עד שלפתע צצו בחסות הרשתות החברתיות עשרות "פרשני רשת", אנשים מן השורה, מומחים בתחומם או עיתונאים שהרשו לעצמם לצייץ גם את דעתם הפרטית. לפתע התמלא השיח הציבורי במגוון אדיר של עמדות ודעות, והאימפקט עבר מהשדרנים לעוקבים. כל עוקב יכול בלחיצה לאנפרד, לחסום או לשים על מיוט כל פרשן שירצה.

מקהל שבוי, הפכו הצופים והמאזינים לצרכני תקשורת מתוחכמים ודעתנים שגם עונים ומתווכחים עם הטאלנטים עצמם, ולא רק "צועקים על הטלוויזיה בעצבים".

האלגוריתם של צוקרברג וחבריו דאג לעמת אותנו עם היריבים, או לבדל ולהכניס אותנו לתיבות תהודה שבטיות, הכל לפי התוכן והמעורבות - כלומר היקף השיח והקטטה.

ומכאן אנחנו מגיעים אלינו לישראל. הרייטינג, כלי המדידה האנכרוניסטי שעדיין משמש את הפרסומאים כמודד תשלום לגופי השידור עבור הפרסומות שצפיתם בהן בצפייה ישירה, כבר מזמן לא יכול לשמש כמדד על ההשפעה של אותו גוף שידור על דעת הקהל.

בישראל יש כבר היום לפחות שני עיתונאים שמחזיקים תחנות שידור דיגיטליות חזקות ומשפיעות יותר מכל ערוץ חדשות: עמית סגל וינון מגל. תשאלו את רה"מ היוצא ואנשיו שניסו במהלך הבחירות לבלום את השפעתו את מגל.

ככל שעובר הזמן, הולך וניתק הקשר שהיה בין כלי התקשורת לחשיפה והשפעה. רק לפני שבועיים הסתיימה בישראל מערכת בחירות שבה לראשונה המועמד שזכה אפילו לא טרח להתראיין בערוצי הטלוויזיה המסורתיים, והסתמך בעיקר על הרשתות החברתיות ועל "ערוץ חתרני" אחד.

רק לאחרונה אותו ערוץ פרטי חתרני עובר שוב ושוב באחוזי הצפייה את גוף השידור הציבורי 'כאן 11', שמאז שהוקם מימנו אותו אזרחי ישראל בקרוב ל- 4 מיליארד שקלים.

ערב שנת 2023, אחוזי צפייה והחשיפה כבר לא בהכרח מבטאים את עוצמת ההשפעה, והאירוע הזה רק יילך ויעמיק.

שבת שלום 🙏🏻

גאים לברך על הצטרפותו של נועם קשת לנבחרת דיירקט פולס, אשר ישמש כדירקטור דאטה ואנליטיקס בחברה.

קשת, פסיכולוג חברתי וסטטיסטיקאי, ובימים אלה לקראת סיום דוקטורט במנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

קשת מגיע מעולמות המחקר והנתונים, עם ניסיון עשיר במוסדות אקדמיים בהם עסק במחקר והוראה. במקביל, עבד במספר חברות ומכוני מחקר, בין השאר במרכז הארצי לבחינות ולהערכה, מכון ברוקדייל, ועוד.

עד לאחרונה עבד בחברת קיימא בהובלתו של פרופ' דן אריאלי, במסגרתה ניהל מספר רב של פרויקטים רחבי היקף, העוסקים בתחומי הכלכלה ההתנהגותית.

קשת, בן 37, תושב ירושלים, נשוי ואב לשלושה ילדים.

ברוך בואך נועם ❤️

(קרדיט צילום: שרון גבאי).

האם בכל קמפיין יש ברבור שחור או שהכתובת מרוחה על הקיר? ואיך לא תמצאו את עצמכם מופתעים בתוך שנה?

שלמה פילבר בהרצאת אורח ראשונה מאז סיום מערכת הבחירות. זה קורה כבר בשבוע הבא בוועידת Muni Expo השנתית של מרכז השלטון המקומי.

מהרו לשריין לעצמכם מקום בלינק. מספר המקומות יוגבל >>> www.muniexpo.co.il

זה קורה מחר:

שלמה פילבר, הסוקר מספר 1 בישראל, מגיע להרצאת אורח ראשונה מאז הבחירות, בוועידה השנתית של מרכז השלטון המקומי.

ההחלטות הדרמטיות שלכם לקראת מוניציפאלי 2023 - מתחילות מחר!

כל הפרטים בהזמנה. נתראה 😊

מה צריכים ללמוד הקמפיינרים מבחירות 2022? ומה צריכים לעשות כבר עכשיו ראשי הרשויות כדי לא למצוא את עצמם מופתעים בבחירות המוניציפאליות 2023?

ההרצאה המלאה של שלמה פילבר בוועידת Muni Expo 2022 של מרכז השלטון המקומי, זמינה עכשיו לרשותכם >>>

https://youtu.be/9y5Y-N7t714

כאוס או סדר חדש?

עיתון הארץ סיכם לקוראיו את הקמת הממשלה במילה אחת: "כאוס", אות סיום לחודש של קמפיין נבואות הזעם שהובילה התקשורת הישראלית על העתיד להתרחש במדינה לאחר הקמת "הממשלה הכי ימנית שקמה בישראל אי פעם".

יאיר לפיד השאיר על שולחן לשכת רה"מ מכתב פרידה, שמחקה את המסורת האמריקאית, עם צמד המילים "לפיד 2024". גם שם מבינים שממשלה לא נופלת בשנתה הראשונה.

באופוזיציה ממשיכים לתכנן תכסיסים ותרחישים פוליטיים שיפרקו את הממשלה שרק קמה, והתקשורת משלימה את המהלך עם פרשנויות "למה זה לא יחזיק מעמד".

האמנם? איך באמת תתנהל הממשלה הנוכחית והאם תשלים את הקדנציה?

מעבר לספינים, כדאי לשים לב לשורה של נושאים שעשויים להשפיע בסבירות גבוהה על שרידותה של הממשלה החדשה:

נתניהו מתכוון להמשיך מהמקום בו הפסיק. כולנו זוכרים את הנשיא טראמפ רוטן בעצבנות בירידה ממרין 1 במדשאות הבית הלבן עוד באפריל 2019 אחרי הסבב הראשון. "אני מאד מקווה שהדברים יסתדרו בהרכבת הקואליציה, כדי שביבי ואני נוכל להמשיך ולהפוך את הברית בין ישראל וארה"ב לחזקה יותר מאי פעם. יש עוד הרבה מה לעשות" אמר אז, ומיד הוסיף "למה לא מצליחים להרכיב ממשלה?!"

מאז עברו שלוש וחצי שנים מלאי תהפוכות, שבהן יושמו הסכמי אברהם כשלב א'. החיבוק החם של נתניהו עם השר החדש לעניינים אסטרטגיים, רון דרמר, מספר שהצמד הזה מתכוון להמשיך מהמקום בו נעצר. מחוזקים בשר ביטחון ידידותי וראש מל"ל מנוסה, החבורה הזו מתכוונת להביא בשנה הקרובה "מזרח תיכון חדש" באמצעות ברית עם סעודיה והעולם הערבי הסוני - הפעם לא רק בחלומות אלא במציאות.

שנית, כדאי לקרוא מה לא נכתב בקווי היסוד. השותפות הקואליציוניות הדתיות באו צנועות ומרוסנות. זה נשמע מופרך לנוכח כותרות "החזירות" שחגגו כאן בחודש האחרון, כאלה שבונות על הזיכרון הקצר של בוחרי השמאל וקוצר הרוח של בוחרי הימין.

סמוטריץ' לא יפיל ממשלה על מטוסי חיל אוויר חדשים שינחתו בישראל חצי שעה אחרי כניסת שבת, דרעי לא יפרוש מהממשלה אם משחן נוסף של חברת חשמל יועבר בליל שבת, והאדמו"ר מגור לא יורה לגולדקנופף לפרוש אם רכבת ישראל תעשה עבודות במסילה באיזור ערד.

איש לא הכניס להסכם הקואליציוני את "חוק המרכולים" או ביטול מצעדי גאווה. התיקונים שנכנסו מתייחסים לנסיונות משרד המשפטים לשנות את אורחות חייהם של החרדים בחקיקה, כמו איסור על עירייה לממן לציבור אירועי תרבות בהפרדה, והדרישות התקציביות של אגודת ישראל וש"ס הן מגזריות בתחומי החינוך, הדיור והתעסוקה.

הציונות הדתית דאגה למגזר בוחריה בחינוך ובהתיישבות, בדיוק כמו שהיה עושה הלובי החקלאי או הקיבוצים לו העבודה או המחנה הממלכתי היו מקימים ממשלה.

בכנות, לשותפות הקואליציוניות אין באמת אופציות, ודאי לא להפלת הממשלה: ש"ס מרוצה מהישגיה וממקומה בקואליציה ותהיה שותפה נאמנה, יהדות התורה הגיעה להישג מדהים ביחס למאבקים שכמעט קרעו אותה לחתיכות רגע לפני הבחירות ואיימו להשאיר את אגודת ישראל החסידית מתחת לאחוז החסימה, סמוטריץ' נהנה מהחלל שהשאירו בנט ושקד במגזר הדתי כשהתפוגגו, ובן גביר עד היום צובט את עצמו בכדי להאמין שקיבל 4 מנדטים ליכודיים שמצפים "ליישום משילות".

אם הם יצליחו לממש את דרישותיהם הם יישארו, ואם יכשלו יש להם רק מה להפסיד. ל- 14 מנדטים הם יתקשו מאוד להגיע שוב.

בליכוד עצמו, כל הנסיונות לייצר מרד פנימי, עוד מיוזמות אלקין וסער בממשלה הקודמת - כשלו. כולם ראו כיצד הענישו הבוחרים את אדלשטיין בפריימריז האחרונים וכל ניסיון להפיל ממשלת ימין הוא התאבדות פוליטית של כל קבוצת מורדים חדשה או ותיקה.

הסבירות אומרת כי הסתיימו ימי החלופיים וסבבי הבחירות, ובניגוד לתחזיות לפיד - לא סביר שהבחירות השישיות יתרחשו לפני 2026. נזכיר כי רק לפני חודשיים התחזיות של היועצים והסוקרים שליוו את לפיד לא הצליחו לחזות מה יקרה 4 ימים קדימה. קצת צניעות.

שבת שלום, סופ"ש שקט.

רשימת ההבטחות של הממשלה החדשה מתחילה להפוך לתוכנית עבודה ומעוררת את השיח הציבורי. פרשנות שישי >>>

אחת הסוגיות המרכזיות העומדת על סדר היום היא יחסי דת ומדינה, או בשפה התקשורתית היומיומית: החרדים.

לא סוד שמי שמלבה את היריבות בין השבטים אלו דווקא הפוליטיקאים, מכל הצדדים, שמבינים שהפיכת היריב לדמון מביאה לסגירת השורות ומגבירה את הסולידריות בתוך הבייס הפוליטי שלהם.

החברה החרדית, כמו החברה הערבית, עוברת תהליכים מואצים (יחסית) של התקרבות והשתלבות בחברה הישראלית. בשנתיים האחרונות עסקנו כאן רבות בבידול בין הקבוצות השונות והמאפיינים שלהן בחברה הערבית.

הפעם ננסה לעשות סדר בתהליכים שעוברים על החברה החרדית:

החרדים מונים כיום כ- 1.3 מיליון אזרחים, 74% מהם מתחת לגיל 30 (!). התקשורת ואנשי המחקר השונים שעסקו בסוגיה החרדית בעשורים האחרונים, מתחרים ביניהם בתחזיות מעוררי אימה על הצפוי לנו בעשור הקרוב. המסקנות של רובם דורשות לשנות בכפייה את אורחות החיים של החברה החרדית. הם מעדיפים לדבר על העבר ולנסות שוב ושוב פתרונות שנכשלו.

אבל המציאות קצת יותר מורכבת ואפילו אופטימית. 4 נקודות למחשבה שבעתיד נרחיב עוד יותר על כל אחת מהן:

1. גיוס חרדים ושוויון בנטל – הסיסמא נשענת על טענה צודקת, אבל גרמה לחברה הישראלית לבזבז כמעט שני עשורים, מפלגות שקמו ונעלמו, ובג"צ אחד שהפיל ממשלות על הנושא זה, כדי שכולם יפנימו שגם אם זה לא צודק, זה לא יקרה ועדיף לא להתנות תעסוקה בשירות צבאי.

2. הדור האבוד – המאבק הפוליטי של שני העשורים האחרונים כלא דור אבוד של גברים חרדים (בגילאי 35-55 כיום) שהיו מנועים מלצאת לעבוד או לרכוש השכלה ומקצוע מכניס. השמאל אוהב להצביע עליהם כהוכחה למה שעלול להתרחש במספרים אקספוננציאליים בעתיד. מה שלא מספרים לכם הוא שמדובר בפחות מ- 2% מכוח העבודה בישראל.

3. דור המעבר – בני ה 25-35 כיום, שמסגרת פטור מגיוס לבני 22 ומעלה שהעניקה להם המדינה, ובעיקר בעקבות שינויים פנימיים בחברה החרדית עצמה, הובילו אצלם תהליך של השלמת השכלה אקדמית, יציאה להכשרות מקצועיות לרכישת מקצוע, וגם מיצוי הכישרון ללא תואר או הכשרה (כמו בעיתונות / פיננסים). האחרים מסתפקים בתעסוקה בתוך הקהילה. תוכנית ממשלתית מאסיבית לסיוע בהכשרות מקצועיות, העדפה מתקנת במגזר הציבורי והתאמת מקומות עבודה לאופי החרדי יאיצו תהליכים בקרב דור המעבר אפילו יותר.

4. לימודי ליבה – בצדק אומרים כל נביאי הזעם שמה שיכריע את עתיד המדינה יהיו לימודי הליבה. רק כמה הערות בנושא: למעלה מ- 65% מהתלמידים החרדים בגיל היסודי לומדים כבר כיום לימודי ליבה במסגרת החינוך העצמאי ורשת החינוך של ש"ס. השאר לומדים בתלמודי תורה שמוגדרים כמוסדות פטור, בעיקר בחסידויות שגם בהן ראינו ניצני הסכמה להכניס לימודי ליבה.

שנית וחשוב יותר מכך, הורי הילדים של היום בחברה החרדית הם אותם בני "דור המעבר" מהסעיף הקודם, שמתמודדים בעצמם עם קשיי ההשתלבות בשוק העבודה והשלמת פערי השכלה כאמור. הם המנוע העיקרי שיקדם עוד יותר לימודי ליבה לילדיהם ומעבר לזרם הממלכתי חרדי.

לכו לראות מה קורה בערי החרדים הצעירים כמו רמת בית שמש. זרמים ובתי ספר כאלו "צומחים" מטבעם וגדלים כל שנה. צאו לבדוק את התרחבות התופעה בכיתות א' ו-ב' כדי להבין איפה החברה החרדית תהיה בעוד עשור.

לסיכום, מי שבונה על הון פוליטי מלחבוט בחרדים או בערבים, יעדיף להמשיך לתייג את כולם לפי הקיצוניים והבדלנים שבהם. מי שמחפש לפתור את הבעיות ולהאיץ את ההשתלבות, בשני המגזרים הללו, צריך לצלול לנתונים ולנתח את השינויים עם הפנים קדימה. ובקיצור, אל תהיו פקידי אוצר :)

סופ"שקט לכולנו. שבת שלום.

הנתונים המלאים שפרסמנו הערב בערוץ עכשיו 14 >>>

המדגם נערך על ידי שלמה פילבר וצוריאל שרון באמצעות Direct Polls LTD עבור ערוץ עכשיו 14 בתאריך ה- 12 בינואר 2023, באמצעות מערכת דיגיטלית בשילוב פאנל, בקרב 593 נדגמים בוגרים (18+) המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הכללית בישראל. טעות הדגימה הסטטיסטית 4.4%+- בהסתברות של 95%.

ישראל נמצאת בחודשיים האחרונים בסערה פוליטית, כאשר במרכזה תוכנית שר המשפטים לוין לשינויים משמעותיים במערכת המשפט שאמורים לשנות את מערך הכוחות בין בג"צ והכנסת.

המהלך הזה מביא להתנגדות ציבורית רחבה הכוללת הפגנות גדולות, עצומות, אזהרות מומחים וניסיונות השפעה של קבוצות לחץ שונות. כל צד מנסה להוכיח שרוב העם איתו וכי אין רוב לצד האחר.

מי צודק? בואו נעשה קצת סדר במספרים >>>

בבחירות האחרונות הצביעו כמעט חמישה מיליון ישראלים, לרובם דעה די ברורה מה טוב למדינה.

החברה הישראלית מתחלקת כיום לשלוש קבוצות די דומות בגודלן. כשליש מהישראלים (כמיליון וחצי איש) מאמינים שאנחנו רגע לפני משטר דיקטטורי, על סף "קץ הדמוקרטיה" ויש להילחם במגמה גם בנשק. מולם מתייצב השליש הנגדי של בוחרי הימין שטוען כי לאחר "30 שנות שלטון בג"צ" נוצרה הזדמנות של ממשלת ימין מלא מלא להחזיר את השלטון לריבון, קרי הכנסת שנבחרה ברוב קולות העם, ואסור לעצור לרגע עם הרפורמה.

שני המחנות מצחצחים חרבות, עולים על בריקדות וכמעט נערכים ל"מלחמת אחים".

בתווך, יש את השליש הדומם, כמיליון וחצי ישראלים נוספים שמסתכלים בעיקר בדאגה על שתי הקבוצות היריבות ומבקשים רק לעצור לרגע, לדבר ולנסות להגיע לפשרה.

אז מי מרכיב את השליש הדומם? סקרי עומק מצביעים כי הקבוצה הזו מורכבת חציה מתומכי הקואליציה בימין, וחציה ממצביעי מרכז תומכי האופוזיציה. הקבוצה הזו מאוחדת בנוגע לצורך להאט את תהליך החקיקה, לרכך סעיפים שונים ולנסות להגיע להסכמות. יודגש כי כל הסקרים מראים כי הקבוצה הזו מאוחדת בעמדה המהותית שיש בסופו של ההליך לבצע שינויים משמעותיים ביחסי בג"צ והכנסת.

כך למשל, יש רוב משמעותי בקבוצה הזו שמאמין כי פסילת חוקים צריכה להתבצע רק ברוב של כלל שופטי בג"צ. הם גם חושבים כי יש לגוון הרכב שופטי בג"צ כך שייצג את עמדות כלל הציבור, ולצורך כך יש לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ולהקטין את משקלם של השופטים. רובם גם תומכים בביטול הסניוריטי ובצמצום עילת הסבירות, כך שתחול על החלטות מנהליות של פקידים אבל לא על החלטות ממשלה וכנסת.

בקבוצה זו יש התנגדות משמעותית לפסקת התגברות ברוב של 61 בלבד, שמשמעותה העברת ההכרעה מהשופטים לממשלה בלבד, אבל חקיקה ברוב שיכלול גם חברי אופוזיציה שבו הכנסת תתגבר על בג"צ מקובלת עליהם.

לסיכום, יש רוב נגד הקצב בו הממשלה מובילה את הרפורמה במתכונתה הנוכחית, אך מהצד השני רוב משמעותי שמאמין ותומך בצורך ברפורמה משמעותית במערכת המשפט ובהגבלת כוחו של בית המשפט העליון. כרגע, נשיא המדינה הרצוג הוא הדובר של השליש הדומם, והערב נשמע את קולו בעניין הזה.

נמשיך לעקוב איך יוכרע אחד הוויכוחים הסוערים בתולדות המדינה.

כמה מילים ברשותכם על תחושת אי נוחות שמלווה אותנו בדיירקט בימים האחרונים.

לא סוד שאנחנו משרתים מגוון רחב של לקוחות בזירה המסחרית, הציבורית, התקשורתית, וכן, גם בשדה הפוליטי. למי שלא ידע נדגיש: מכל קצוות הקשת הפוליטית.

שמענו טענות רבות בשנים האחרונות, רובן ככולן גלויות ברשת, אך גם כאלה שנאמרו בשיחות פרטיות מולנו, על הזיהוי שלנו, לכאורה, כחברה בעלת אג'נדת ימין, העובדת בשביל הימין ופועלת לכאורה בשליחותו. דווקא אלו שנאמרו בארבע עיניים הטרידו אותנו יותר.

נכון, הביקורות הללו לא נאמרו בחלל ריק. לשלמה פילבר, בעלים ושותף בחברה, יש זיהוי פוליטי מתוקף שורת תפקידים אותם מילא בעבר, החל כמנכ"ל מועצת יש"ע, דרך ניהול קמפיין הבחירות של הליכוד בבחירות 2015 (מהקמפיינים המוצלחים ביותר של השנים האחרונות) וכלה בעבודתו כמנכ"ל משרד התקשורת תחת ממשלת נתניהו.

לזכותו של פילבר ייאמר כי הוא אינו מסתיר את עמדותיו הפוליטיות וכי לא סטה מהן גם בשנים האחרונות, למרות המחיר האישי והכבד אותו ספג. פילבר מרבה לבטא את תחושותיו ועמדותיו האישיות גם ברשת, ואלו זוכות לחשיפה אדירה. זו זכותו וזה שלו.

מהצד השני, אנחנו נחשפים בימים האחרונים לשורת קולגות במרחב שלנו, החל ממשרדי יחסי ציבור, משרדי אסטרטגיה ומנהלי קמפיינים, שלא מהססים, ובצדק גמור מבחינתם, לתמוך במישרין ובאופן גלוי במחאה שצבועה בצבעים פוליטיים מלא מלא של צד מסוים מאוד במפה הפוליטית.

לא שמענו בימים האחרונים מילה אחת (!) של ביקורת מאותם אלו שתוקפים את דיירקט ואת פילבר בשנים האחרונות, כלפי אותן קולגות בדיוק ועל אותן טענות אחת לאחת.

אין לנו עניין להתכתש מול אלו שתוקפים אותנו או מפקפקים במקצועיות שלנו. אנחנו כבר מזמן לא שם. העובדות והמוניטין אותם צברנו מדברים בעד עצמם. הלקוחות שעבדו איתנו יודעים את זה היטב, ואלו שטרם זכו לעבוד איתנו – יגלו זאת בבוא העת. יש לנו סבלנות, אורך רוח ותוכניות מרחיקות לכת לטווחים ארוכים מאוד.

רק בקשה אחת אליכם: דווקא בימים האלה, תהיו הגונים. איתנו, עם הקולגות, אבל עד הסוף.

הוריקן או ורטיגו?

נתחיל מהסוף: גנץ ולפיד לא ממש מייצגים את עמדות הבוחרים שלהם ביחס לרפורמה המשפטית.

עונת ההוריקנים הגיעה למזרח התיכון, ובישראל הוכרז על מצב חירום רגע לפני מלחמת אחים. כל הפוליטיקאים והעיתונאים התגייסו להסביר כמה המצב מסוכן, כמה אנחנו על סף תהום, ובעיקר: כמה הישראלים לא מבינים לאן אנחנו צועדים. הפוליטיקאים, בעיקר מהאופוזיציה, בגיבוי תקשורתי לא קטן בלשון המעטה, מכים בתופי הטם טם ומזהירים שעוד רגע תגיע הסופה ותחרב הכל.

אבל האם ראשי האופוזיציה מציגים תמונת מציאות נכונה, או שהם בסוג של ורטיגו, בעידוד תקשורתי, שמשבש להם את ההתמצאות במרחב?

אנחנו עוקבים אחרי הרפורמה / ההפיכה (מחקו את המיותר) במערכת המשפט מיום שהושקה לפני כשישה שבועות, ובודקים מה חושבים הישראלים על כלל מרכיביה השונים. בניגוד לנרטיב הפוליטי - תקשורתי, גם מימין וגם משמאל, לפיו 'לציבור אין מושג במה מדובר וחייבים להסביר לו הכל', מתברר שהישראלים מבינים מצוין מה מציעים להם, ויש להם גם עמדות ברורות בנושא, כאלה שלא בטוח שיוזמי המהלך מימין או הלוחמים ברחובות משמאל יאהבו לשמוע.

לראשונה, אחרי ארבע שנות טרלול 'כן ביבי לא ביבי', הרפורמה העלתה על סדר היום הציבורי נושא ערכי - מהותי, שערבב את הקלפים לכל הפוליטיקאים שעדיין מסודרים במחנות הפוליטיים הישנים. הרפורמה שוברת את הדיכוטומיה ומאיימת לשבור את התיקו הפוליטי המוכר בשנים האחרונות.

הימין האידאולוגי והשמאל האידאולוגי מתבצרים בעמדותיהם. בדקנו מה חושבים בוחרי הליכוד, מצביעי המחנה הממלכתי ובוחרי יש עתיד, המהווים יחד 68 מנדטים בכנסת, ובעיקר, מה חושבים 36 המנדטים של יש עתיד והמחנה הממלכתי על היוזמה. התוצאות הפתיעו גם אותנו:

על השאלה 'ממה שידוע לכם עד כה, מה עמדתכם ביחס לרפורמה?' השיבו 67% מבוחרי יש עתיד ו- 73% מבוחרי המחנה הממלכתי כי 'יש צורך בתיקונים במערכת המשפט, אך יש לנסות להגיע להידברות והסכמה רחבה'. רק 31% ממצביעי יש עתיד ו- 21% ממצביעי המחנה הממלכתי השיבו כי 'אין צורך בשום שינוי במערכת המשפט'. מצביעי הליכוד מגבים את שר המשפטים ו- 71% השיבו כי 'יש להמשיך ברפורמה ללא עיכובים או הפסקות'.

78% מבוחרי יש עתיד ו- 65% ממצביעי המחנה הממלכתי סבורים כי 'השסע בישראל מעולם לא היה חריף כל כך ויש סכנה אמיתית למלחמת אחים', ובהמשך לכך מעל 85% מהם תומכים ביוזמת הנשיא כפי שהוצעה. 74% מבוחרי הליכוד לא חוששים ממלחמת אחים, נתון מעניין כשלעצמו, ורק 32% מהם תומכים ביוזמת הנשיא.

אבל יותר מעניין היה לגלות כי הישראלים מבינים היטב את מרכיבי התוכנית, ויש להם עמדות שונות לכל אחד ממרכיביה. שימו לב לנתונים הבאים:

יש התנגדות גורפת לפסקת התגברות ברוב של 61 בקרב 96% ממצביעי יש עתיד ו- 89% מבוחרי המחנה הממלכתי, כך גם לגבי ביטול עילת הסבירות: 89% (יש עתיד) ו- 79% (המחנה הממלכתי) מתנגדים למהלך. אבל מכאן והלאה המצב מתהפך מהתנגדות לתמיכה.

60% מבוחרי שתי המפלגות (יש עתיד והמחנה הממלכתי), תומכים במינוי נשיא בית המשפט העליון לתקופה קצובה של 6 שנים, 56% (יש עתיד) ו- 65% (המחנה הממלכתי) תומכים בהגדלת הרכב הוועדה לבחירת שופטים והוספת נציגי ציבור. בקרב בוחרי המחנה הממלכתי יש רוב של 60% תמיכה לתיקון כי 'בג"ץ יוכל לבטל חוק רק ברוב של 80% מכלל שופטי העליון'. ביש עתיד הקולות חלוקים בסעיף הזה: רוב קטן של 48% תומכים במהלך מול 46% מתנגדים. תיקו סטטיסטי.

מסקנות הביניים שלנו מהמעקב המתמשך שלנו מוכיחות כי לסעיף שעולה השבוע לקריאה ראשונה בכנסת יש רוב מכריע בציבור, כולל חלקים משמעותיים מיש עתיד והמחנה הממלכתי.

הישראלים מכירים את סעיפי הרפורמה ומבדילים בין יוזמות שיעברו ברוב גדול, לתיקונים שיגיעו בעתיד ובהם יהיה רוב קואליציוני רגיל. הפוליטיקאים באופוזיציה לא מצליחים לייצר זהות בין התמיכה המפלגתית לתוכנית, והתמונות על המסכים לא מייצגות נכונה את הלכי הרוח גם בקרב מצביעי מפלגות האופוזיציה.

עם סיום אחד השבועות הסוערים בין המחנות הפוליטיים בישראל, ערכנו את המדגם הראשון שלנו מאז הקמת הממשלה החדשה: אין שינוי בכוחם של הגושים. מה כן יש? תזוזות מעניינות בתוך הגושים.

גנץ מתחזק על חשבון לפיד, והציונות הדתית מפצלת את 14 המנדטים שלה באופן מפתיע: סמוטריץ' עולה מ- 5 ל- 7, ובן גביר נחלש מ- 9 ל- 7.

אז מי המרוויחים ומי המפסידים עד כה? 'המלחמה על הדמוקרטיה' הפיחה רוח קרב בקרב ציבורים גדולים בישראל שיוצאים להפגין. מולם, יש ציבור נחוש לא פחות, שאומנם יושב בבית אך קורא לנבחריו בכנסת להמשיך ברפורמה ללא פחד.

כמה עובדות חשובות שמוקדם לומר איך ישפיעו על הצדדים ועל המשך העלילה:

• בהפגנות הנוכחיות יש נוכחות גבוהה מהמקובל של אנשים בגיל העמידה והגיל השלישי, רובם ממחנה המרכז שמאל. אומנם יש ניסיון למתג את המחאה כצעירה עם שימוש במילים "הייטקיסטים", "מילואימניקים", "טייסים" או "כלכלנים", אבל בניגוד למחאה החברתית של2011, בה המנוע העיקרי היה הדור הצעיר, כאן רואים על המסכים בעיקר "לשעברים" עם שיער כסוף, בהם ראשי ממשלה, רמטכ"לים, ביטחוניסטים ואחרים שהגיעו מבית הלורדים הישראלי עם התוספת מיל'. מה זה אומר על המחאה? שווה מחשבה.

רבים מהמארגנים, הפרשנים והמסקרים את המחאה, מנגישים אותה כחלק מהמשך קרב המחנות כן ביבי / לא ביבי, שהוביל את השיח בישראל בארבע השנים האחרונות. אבל אם צוללים למספרים רואים כמה תופעות מעניינות:

• לראשונה, נשברו המחנות המסורתיים. ליוזמה לתמיכה בצורך בשינויים עמוקים במבנה היחסים בין הכנסת ובית המשפט העליון, יש תמיכה של קצת יוצר מ- 50% מהחברה הישראלית. לא כולם מגיעים ממחנה הימין. חלק מסויים מ'הימין הנוטה למרכז', רובם מתוך הליברלים בליכוד ומהמגזר הדתי לאומי, דווקא נוטים לשמר או להגן על ההגמוניה של בג"ץ, אך מולם יש לא מעט מבוחרי המחנה הממלכתי, תקווה חדשה ואפילו מבוחרי יש עתיד, שחושבים כי יש לרסן את כוחו של בג"ץ ולבצע שינויים משמעותיים.

• תופעה מעניינת נוספת היא העובדה כי לראשונה אחרי 5 מערכות בחירות, ל"מחנה השינוי" יש דגל ערכי אידאולוגי עליו הוא נלחם, ולא "רק לא ביבי" - הדבק שהדביק את אוסף מפלגות המחנה עד כה.

• אבל התופעה אולי הכי מרתקת היא 'המגזר הנעלם', נציגי המגזר הערבי המייצגים כ- 15% מאוכלוסיית המדינה. מכל הסקרים לאורך השנים האחרונות עולה כי לאוכלוסייה הערבית בישראל אמון נמוך בבית המשפט העליון. הם מצידם חשים כי הם מיעוט, בדומה לתחושת החרדים, שלא זוכה להגנת בג"ץ. חלק מהתחושה הזו בנוי דווקא על הגיבוי של בג"ץ למערכת הביטחון ולמלחמה בטרור.

הערבים לא משתתפים בהפגנות, במיוחד לאחר שהמארגנים סילקו את דגלי אש"ף מהמחאה, ולא תראו אותם נאבקים ברפורמה בוועדות הכנסת.

• ולבסוף, האם באמת המשקיעים בורחים מישראל? התשובה מורכבת. משקיעים אכן נוטים להוציא את הכסף ממדינות הנמצאות בחוסר יציבות, אבל האם ישראל נמצאת באמת בחוסר יציבות? אם בודקים את המדדים הכלכליים, ישראל היא אחד השווקים החזקים והצומחים בעולם. אבל אם אנליסטים בלונדון, ציריך או ניו יורק מתבססים על הכותרות שזורמות מאמצעי התקשורת בישראל, הם חייבים להרים דגל אדום למשקיעים שלהם ולהזהיר אותם שמשהו לא ברור קורה בישראל.

בשורה התחתונה, הקרב כעת הוא על הנרטיב, בארץ ובחו"ל. וכמו שפרסמנו בעבר הישראלים חכמים, קשובים, אוספים מידע גם מהרשתות החברתיות ששוברות את שורת המקהלה התקשורתית, ומגבשים לעצמם עמדה עצמאית ביחס לרפורמה, להצעות הפשרה ולמצב הרצוי.

בסוף, גם האנליסטים בחו"ל יקבלו את התמונה המלאה. בשביל זה נצטרך להמתין לפרקים הבאים.

המדגם נערך על ידי שלמה פילבר וצוריאל שרון באמצעות דיירקט פולס בע"מ בתאריך ה-22 בפברואר 2023, בקרב 806 נדגמים בוגרים (18+) המהווים מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה בישראל. טעות הדגימה הסטטיסטית 3.5%+- בהסתברות של 95%.

הפער המשמעותי בין הסקר שפרסמנו הבוקר לבין הסקר שהתפרסם במעריב, הסעיר קצת את הרשת.

אז בואו נעשה לכם סדר בראש, עם 6 עובדות ושאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם ביחס לסקרים הבוקר:

1. מתי בעשורים אחרונים אתם זוכרים 8 מנדטים שקמו בוקר אחד ועברו מגוש לגוש?

2. מדוע 8 מנדטים שלא השתכנעו לחצות את הקווים ארבע שנים וחמש מערכות בחירות, פתאום בגלל קריאה ראשונה של שני סעיפי חוק, שהם לכאורה תומכים בהם, קמים ועושים מעשה?

3. כמה מאותם 8 מנדטים, כרבע מיליון איש, נראה בהפגנות של מוצ"ש?

4. בכל הסקרים, לפחות אחת משלושת המפלגות הערביות לא עוברת את % החסימה והן לא ממצות את כוחן.

5. תבדקו 'טעות נגררת': מי שחזה לגוש הקואליציה 59 מנדטים לפני הבחירות, ובפועל זו קיבלה 64, יש לו סטייה מובנית של 5 מנדטים שמאלה במדגם.

6. ובעניין המוניטין: את מה שחזינו 44 יום לפני הבחירות, יש מדגמים שלא חזו גם 44 שעות לפני. אל תשחקו בראש של הישראלים משמאל או מימין. אף צד לא טיפש ואף צד במפה לא אוהב שחושבים שהוא כזה. דיירקט על המגרש בדיוק בשביל למנוע רגעים מביכים כאלה.

שבת שלום וסופ"ש שקט.

דרמה בכנסת, ברחובות ובעיקר בתקשורת עם המון שידורי Live. כולם מנסים לבחון מה באמת חושבים הישראלים ובאיזה צד הם תומכים יותר. כל המערכות חזרו לפרסם בימים האחרונים סקרי מנדטים, בכולם לא פחות מ- 5 (!) מנדטים עוברים מגוש לגוש. והנה לכם ההוכחה שהמאבק מצליח.

גם אנחנו הצגנו סקר בסופ"ש האחרון, אבל המגמה אצלנו שונה בתכלית. בסקרים שלנו אין תזוזה בין הגושים, למרות השוני בעמדות הציבור ביחס לרפורמה. אבל נו, מה אנחנו מבינים בסקרים.

בעוד סוקרים ופרשנים מנסים לשכנע את כולנו כי מאות אלפי בוחרי ימין החליטו לעבור מגוש לגוש, אנחנו מזהים מגמה הפוכה שצריכה להטריד דווקא את כלי התקשורת עצמם: מאות אלפי צופים ומאזינים עושים את הדרך ההפוכה מכלי התקשורת המזוהים עם המחאה - לעומק ערוץ עכשיו 14 המציג קו מערכתי שתומך ברפורמה.

ככלל, בשנים האחרונות נחתך בשליש אחוז הצופים במהדורות השבט. הצופים עברו לצפייה נדחית או לרשתות החברתיות. שנים התרגלנו לראות את גרף הרייטינג של מהדורות החדשות המרכזיות לפי היררכיה ברורה.

בגרפים של מחצית השנה האחרונה רואים את קשת 12 עם כ- 15% אחוזי צפייה בממוצע, אחריה רשת 13 עם כ- 7% רייטינג בממוצע, אחריהן כאן 11 עם כ- 4% רייטינג בממוצע (למעט תקופת המונדיאל), ובתחתית התייצבה האחות הקטנה עכשיו 14 עם כ- 2.5% אחוזי צפייה.

ארבע שנים וחמש מערכות בחירות החזירו אותנו לעידן של קום המדינה: אז לכל מפלגה היה עיתון יומי. היום ניתן לומר כי לכל מפלגה, או לכל גוש, יש ערוץ טלוויזיה.

ערוץ 14 הולך וכובש נתח משמעותי וגדל של מצביעי ימין, ורק הם. חדשות 12, מהדורת השבט ההיסטורית, הולכת ושוברת שמאלה. במחקר אחרון שלנו הגדירו את עצמם 78% מצופי מהדורת 12 כאנשי מרכז או שמאל. רק 22% מצופי חדשות 12 מזהים את עצמם כאנשי ימין או ימין נוטה למרכז. במהדורת כאן 11 צופים רק 23% תומכי ימין.

עוד עולה מהנתונים שדגמנו, כי במהדורת החדשות של רשת 13 צפו עד לאחרונה יותר מ- 35% בוחרי ימין. הנתונים הללו היו עדכניים כשבוע לפני ההודעה על עזיבתם של שני הטאלנטים הימניים של הערוץ, שרון גל ואיילה חסון. סביר להניח כי הנתונים עוד השתנו מאז, וכפי הנראה מפת הרייטינג הולכת להשתנות דרמטית עוד יותר.

קחו למשל את תוכנית הדגל של עכשיו 14, 'הפטריוטים', ששוברת את שיאי הרייטינג של עצמה בכל שבוע ועולה בקצב כמעט אקספוננציאלי. השבוע כבר התייצבה התוכנית על כ- 7% רייטינג, עם פיק של 8.8% בשיא. בעקבותיה זינקה מהדורת החדשות של עכשיו 14 והתייצבה על כ- 5% רייטינג, תוך שהיא עוקפת את ערוצי כאן 11 ורשת 13. כל מומחה בתחום יודע כמה קשה לשנות הרגלי צפייה, ואם זה קורה, כמה קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור.

לא נתפלא אם בתוך כמה חודשים נראה שני ערוצי תקשורת חזקים ודומיננטיים: קשת 12, עם נטייה חזקה למרכז – שמאל, ועכשיו 14 עם נתח גדל והולך של תומכי ימין, כשהפער ביניהן רק הולך ומצטמצם. הרחק מהן נראה קרבות תחתית בין רשת 13 וכאן 11 על פלח שוק קטן והולך של צופים מהמרכז – שמאל, אך בעיקר בגילאים המבוגרים.

הנתונים למעלה נכונים לסוף ינואר. איך הגרף ייראה בסוף פברואר, ומי נוהר ולאן בדיוק?! מבטיחים לעקוב.

גילוי נאות: חברת דיירקט פולס הינה הזרוע המחקרית של ערוץ עכשיו 14.

סקר המנדטים שלנו הערב במהדורה הזוגית הראשונה של מגי טביבי ושרון גל בחדשות 14. הכותרות המרכזיות >>>

1. המחנה הממלכתי מצמצמת את הפער מיש עתיד, עם עלייה ל- 15 מנדטים של גנץ, אל מול 22 של לפיד.

2. מפלגת העבודה של מרב מיכאלי מחליפה מקומות עם מרצ ולא עוברת את אחוז החסימה. מרצ על 4 מנדטים.

3. בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה גנץ מצמצם את הפער מול לפיד ונתניהו.

4. גוש הקואליציה מאבד שני מנדטים לטובת האופוזיציה.

נתונים נוספים ממתינים לכם באתר עכשיו 14 >>> bit.ly/3ZIn5JW