39 שניות שניות מזוקקות של חובבנות וקונספציה מתוך ריאיון שערך נדב פרי עם אילן שילוח. מוזמנים להאזין גם בעצמכם:

שילוח: "הקואליציה הנוכחית לוקחת בין 38 ל- 45 מנדטים. לא יותר! אני רואה את זה 8 חודשים רצוף!"

פרי: "אתה כל הזמן רואה סקרים?"

שילוח: "כל שבוע, כל שבוע, לפחות שניים שלושה... ולאורך זמן זה לא משתנה..."

פרי: "אין שינוי חוץ מהסקרים של פילבר. אני לא רוצה לעשות כאן לעצמי חיים קלים, אבל פילבר לא רוצה להתבזות הרי, לא?"

שילוח: "לא פילבר הוא... אני לא יודע, לא נכנס לזה, לא נכנס לזה, אני לא נכנס לזה, אני לא לא לא מכיר את פילבר, אני לא עובד איתו, אני לא יודע להגיד... אני מסתכל יותר... אני רואה 3 חברות סקרים שונות שהן יחסית... אף אחד לא 100% אמין אבל אתה רואה מגמה..."

וכך, חברים, התקבלו ההחלטות של אחד מהפרסומאים הגדולים בישראל על קמפיין אדיר מימדים שנמשך מעל לשנה בהיקף של מאות מיליוני שקלים, קמפיין שנמצא בימים אלו בפרפורי גסיסה.

שלא יהיה ספק: אותה שיטה, אותה יהירות ואותה קונספציה הובילו בימים האחרונים בנק גדול לאחד המשברים הגדולים שידע.

דיירקט פולס תמשיך להגיש לכם את הנתונים המדוייקים, המקצועיים והאמינים ביותר בישראל.

קרדיט לפודקאסט (המצוין) של נדב פרי >>> https://open.spotify.com/show/6W7E3AEVC2UOp8ewdJY1MN?si=BnXihj8dT9SGTdx1Fbc-RA

נתחיל מהסוף:

בניגוד גמור לסטריאוטיפים ולסטיגמות, אין הבדל או פער בין ההכנסות למשק בית המזוהה עם הימין למשק בית המזוהה עם המרכז - שמאל. יתירה מכך, נראה שישראל נמצאת אולי לקראת מהפך בעניין הזה.

הסערה המוצדקת סביב אי פרסום קמפיין בנק לאומי בערוץ 14, הציפה שיח ציבורי על כלכלה חופשית וזכותם של חברות עסקיות לקבל החלטות על בסיס כלכלי. חלק מהטענות שנשמעו ברשתות, בבורות גדולה, טענו כי אנשי הימין עליו נמנים מרבית מצופי ערוץ 14 הם בעלי הכנסה נמוכה, לא כלכליים לבנק ולכן לאומי לא מחזר אחריהם בטלוויזיה.

דיירקט כאן כדי לציין שלושה נתונים קריטיים:

הנתון הראשון מציג כמה מרוויחים הבנקים מעמלות וריביות על משקי הבית? כן, אותם חשבונות עו"ש פשוטים לכאורה: רק לפני כארבע חודשים פורסם בדה מרקר כי "בצל המלחמה, משקי הבית תרמו יותר להכנסות ורווחי הבנקים לעומת שנת 2022. מבדיקת דו"חות 2023 של הבנקים הגדולים עולה, למשל, כי הכנסות בנק הפועלים ממשקי הבית עלו מ- 31% ל- 38%, והרווח של בנק לאומי זינק פי שניים ל- 32%" (20 במרץ 2024). חמישה ימים אחר כך פורסם בכלכליסט כי בנק לאומי גרף 3.73 מיליארד ₪ רק מעמלות.

הנתון השני, אותו אנחנו מפרסמים כאן לראשונה, מציג נתונים על בסיס סקר כינון כלכלי שערכנו בינואר 2024, ולפיו אין הבדל ברמת ההכנסה בין לקוחות המזוהים עם הימין והימין מרכז, לבין משקי בית המזוהים עם המרכז שמאל. מסתבר שישראל נמצאת במקום אחר היום.

הנתון השלישי מגיע מהלמ"ס, שמציג כי בישראל יש קצת יותר מ- 2,760,000 משקי בית, שקרוב ל- 60% מהם מזוהים עם הימין והימין מרכז.

המסקנה העולה מכל נתוני האמת הללו היא פשוטה: רוב הכנסות הבנקים ממשקי בית מגיעות מאוכלוסיית הימין והימין מרכז.

הראשונים שצריכים עכשיו להפיק את הלקחים ומהר הם סמנכ"לי השיווק והפרסומאים של מאות חברות אחרות במשק שצופים מהצד באחד המשברים הגדולים שחווה בנק לאומי.

היום אף אחד כבר לא מתווכח שערוץ עכשיו 14 הוא הערוץ השני בישראל במדד הרייטינג. אנחנו חזינו זאת כבר בדצמבר 2021.

שווה הבוקר לקרוא שוב את התחזית ההיא.

הסקרים של סוף השבוע הזה מספרים לכאורה על שגרה. בסקר שלנו בחדשות עכשיו 14 מאתמול היו רק שינויים מינוריים, אבל בניתוחי העומק אנחנו מזהים שינויי מגמה ואופק דרמטיים אחרי שנה וחצי דרמטית לא פחות.

האינדיקטורים שלנו מזהים היפוך מגמה. הממשלה שעמדה תחת מתקפות וזעזועים מיום הקמתה, צלחה אותם בשן ועין ויצאה מהם מחוזקת, בעוד באופוזיציה אנחנו רואים לראשונה בלבול, חוסר כיוון ומחלוקות על הדרך.

אתמול ננעל מושב הקיץ, שהיה אמור לסיים את ימיה של הכנסת ה-25. החל מחודש ינואר נעשה מאמץ חובק עולם, ממחלקת המדינה והבית הלבן, דרך החרמה בינלאומית של נתניהו וניסיון להפוך אותו לפושע מלחמה, ועד לניסיונות לפרק את הקואליציה ולסכסך בין נתניהו לבני בריתו.

כך מצאה את עצמה מחלקת המדינה מטילה חרם וסנקציות על תושבי גבעות זניחים באיו"ש, בניסיונות לתקוע טריז בין סמוטריץ' ובן גביר לנתניהו. באגף אחר גויסו האחים לנשק, התנועה לאיכות השלטון, בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה כדי להחזיר תוך כדי מלחמה את סוגיית גיוס החרדים, בכדי לאיים ולפתות את החרדים לפרוש מהממשלה.

לבסוף התברר כי צה"ל לא זקוק ולא רוצה יותר מ-10% מבעלי הפטור, מה שלא ממש הסיט את גנץ ואייזנקוט מלחבור למהלך ששיאו יהיה פרישה מהממשלה בטיימינג המדויק - יום הגשת חוק הגיוס והדיונים בבג"ץ – כל זאת במטרה לתת עוד מכה שתגרום למגדל הקלפים להתמוטט. אפילו חברי הכנסת דן אילוז ואלי דלאל שאיש לא הכיר הפכו ליעד לגיטימי, יחד עם עוד 4-5 מועמדים לפרישה מהליכוד, בכדי לייצר אי אמון בממשלה.

אולם כמו בפרק סיום מפתיע, כל התוכניות השתבשו: בחודש האחרון ישראל חיסלה את רמטכ"ל חמאס והפציצה לראשונה בתימן, הנשיא ביידן קרס סופית, טראמפ כמעט הצטרף לקנדי, סינוואר מראה סימני שבירה, ונתניהו נתן השבוע כנראה את נאום חייו בפני הקונגרס האמריקאי. הקואליציה כך נראה צולחת את כל המשברים הללו ויוצאת מהם מגובשת ובטוחה יותר, ונתניהו מזנק אתמול בהתאמה לראשות הממשלה ל-48%, קרוב לשיא שלו שעמד על 50% ערב בחירות נובמבר 2022.

בגוש האופוזיציה מסתמנת תמונת ראי הפוכה לחלוטין: כפי שהתרענו, פרישת גנץ הייתה טעות אנושה עבורו שגרמה לגנץ לראשונה זה זמן רב לאבד את ההובלה של הגוש ולדמם מנדטים לליברמן, ועוד הרבה מנדטים שעוברים וחוזרים בין המפלגות. אחרי הצלילה של גנץ בהתאמה ובמנדטים, שלושת המפלגות בגוש מתייצבות סביב קו ה-14 מנדטים ונוצר קרב תלת ראשי של שלוש מפלגות בינוניות שאף אחת מהן אינה מנהיגה טבעית של הגוש. בניגוד לרושם שאולי נוצר, גם כניסת בנט וחיבורים שונים אינם מעבירים מנדטים מגוש הימין. הם בעיקר מסדרים מחדש את אותם 42 עד 44 מנדטים של גנץ, לפיד וליברמן.

במצב הזה כדאי לשים לב במיוחד לאותם 5-6 מנדטים של אנשי ימין הנמצאים כיום בגוש האופוזיציה - אבל ליבם והאידאולוגיה שלהם עם חבריהם בגוש הימין: הם מאמינים ותומכים ב"ניצחון המוחלט" בעזה ומול החיזבאללה, הם מתנגדים לעסקת חטופים שתכלול נסיגה מרצועת עזה, והם אינם תומכים בגיוס כל החרדים אלא רק בהסכמות ובפשרה. הם הצביעו בעבר לכחלון, לבנט, לסער ולגנץ, חלקם הצביעו לליכוד בבחירות האחרונות ושברו את התיקו, אבל התחרטו מהר מאוד אחרי הבחירות וחזרו לגנץ. כיום הם נודדים לליברמן שאינו הבית הטבעי שלהם, רק מהסיבה שהם מאמינים באידאולוגיה שמציג הימין - אבל לא ביכולת של נתניהו ושל הקואליציה שלו לממש אותה.

הניצחונות הקטנים המצטברים בעזה, החזרת התמיכה של ארה"ב בישראל, הסרת האמברגו, ההתקדמות לחוק גיוס בהסכמה והרצון לאחדות השורות בקואליציה, עשויים לייצר בתוך שבועות או חודשים חזרה מדורגת ואיטית של אותם מצביעים לגוש הימין.

הראשון שעשוי לסמן את המגמה הזו יהיה גדעון סער, אם יצטרף לקבינט המלחמה.

אחרי הריאיון עם אילן שילוח ורגע לפני שנפתחת כאן מלחמה אזורית, שלמה פילבר מגיע לפודקאסט של נדב פרי כדי לסגור פינה על הפערים בסקרים בין דיירקט לכל השאר:

נכון, הליכודניקים לא מספיק מרוצים מהממשלה, אבל הם ממש לא נוהרים לגנץ או לגוש האופוזיציה.

כיצד השפיעו אירועי הרפורמה, המחאות והמלחמה על הבוחר הישראלי, מתי יתקיימו הבחירות הבאות, וגם - את מי סביר שנראה בלשכת ראש הממשלה.

וכמובן, אי אפשר לראיין את פילבר בלי קצת להיכנס לעניינים נוספים, אז כן, גם את זה יש.

הפרק המלא עכשיו באוויר >>>
https://open.spotify.com/episode/4zcdsqvPtAf3VRd9Sw7F6Q?si=h2b5P8YSTgqw0OPzYQeuqw

חום יולי אוגוסט השנה, תרתי משמע, דווקא מצנן את האווירה ברחובות. אחרי 18 חודשי מחאות, חסימות כבישים, צעדות ועצרות, עוצמת המחאה דועכת. אפילו בקפלן העמוס של מוצ"ש רואים הרבה יותר קרחות והרבה פחות צילומי רחפן ושידורים ישירים. זאת הזדמנות לבדוק מה חושבים בוחרי האופוזיציה לאחר שנה וחצי של מאבק בווליום שטרם נראה כמותו בישראל:

בדקנו בסקר הנוכחי את מי שהעידו על עצמם כמי שהשתתפו או תמכו במחאות. 95% מהם העידו כי הצביעו למפלגות האופוזיציה: המחנה הממלכתי, יש עתיד, ישראל ביתנו, העבודה ומרצ, השוות יחד ל- 42 מנדטים בכנסת (ועוד כ- 3 מנדטים של מרצ שלא עברה את אחוז החסימה). סך הכל אנחנו מדברים על כמיליון וחצי אזרחים.

רק 38% מהם העידו כי השתתפו בפעולות המחאה השונות באופן קבוע או לעיתים קרובות, ואילו 62% העידו כי כלל לא השתתפו בפעולות המחאה. אולם ההתפלגות הפנימית מעניינת לא פחות: מסתבר כעת גם סטטיסטית, כמו שכבר נאמר לא אחת בשנה האחרונה, כי מדובר במחאה של מבוגרים. בדקנו שתי קבוצות גיל: הצעירים בני 18-44 והמבוגרים בני 45 ומעלה. מסתבר כי 42% מהמבוגרים השתתפו בפעולות המחאה, לעומת 33% בלבד מקרב הצעירים תומכי האופוזיציה.

שאלנו גם איזו גישה מעדיפים תומכי המחאה? גם בשאלה הזו מעניין לראות את ההבדלים בין הצעירים למבוגרים תומכי האופוזיציה: כ- 25% תומכים בהסלמת המאבק עד כדי מרי אזרחי, 44% תומכים במאבק ציבורי רחב שתוקף את הממשלה במחאות, עצרות, ימי השבתה וצעדות המונים, המלווים בקמפיינים פרסומיים אגרסיביים נגד הממשלה, ואילו 29% תומכים בניסיונות להגיע לשיתופי פעולה והבנות בהסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה, כדוגמת ממשלת חירום לאומית וקבינט מלחמה מאוחד.

הנתון המעניין מראה שבקרב הצעירים תומכי האופוזיציה התמיכה להגעה להבנות עומדת על 33% בעוד אצל המבוגרים היא עומדת על 25%. ביחס לקריאתו של אהוד ברק לעבור למרי אזרחי בלתי אלים, הפער בין המבוגרים לדור הצעיר נעשה דרמטי עוד יותר: 61% מהמבוגרים תומכים בקריאה, ומולם רק 39% מהצעירים תומכים בה.

לסיום, שאלנו את תומכי האופוזיציה אילו מבין פעולות המחאה הועילו למחאה ואילו דווקא הזיקו לה: 90% מהם מאמינים כי ההפגנות והעצרות הקלאסיות הועילו למחאה, 78% מצביעים על הטרדת פוליטיקאים ואישי הציבור, ו- 64% גורסים שחסימות הכבישים הן דווקא שהועילו.

בעניין הפסקת ההתנדבות למילואים ומאבק ועימותים עם המשטרה, אנחנו רואים מספרים יותר צמודים בתשובות: 46% מתומכי המחאה השיבו כי פעולות אלו דווקא הזיקו למחאה, לעומת 54% שחושבים שגם הפעולות הללו הועילו למחאה.

בשבועיים האחרונים התרבו הקולות בקרב אנשי המחאה על כך שהמחאה דועכת. זה חד משמעית נכון. יחד עם זאת, אנחנו מציגים כאן נתונים על ההשפעה המשמעותית שהייתה למחאה בשנה החולפת בקרב התומכים בה.

----------

המדגם נערך על ידי שלמה פילבר וצוריאל שרון באמצעות דיירקט פולס בע"מ בתאריך ה-14 באוגוסט 2024, באמצעות מערכת דיגיטלית בשילוב פאנל, בקרב 407 נדגמים בוגרים (18+) תומכי האופוזיציה, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה בחתך זה. טעות הדגימה הסטטיסטית 3.9% ± בהסתברות של 95%.

סיום שהוא התחלה.

מכל הקמפיינים שניהלנו בשנה האחרונה, המרתק והמאתגר ביותר היה דווקא בערד, עם קרב ראש בראש על ראשות העיר כנגד כל הסיכויים.

נפגשנו השבוע עם קהילת גור ערד, יחד עם ראש העיר החדש יאיר מעיין, לערב של מאחורי הקלעים ותובנות לעתיד, שהן במידה רבה גם מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית בשנים הבאות.

אנחנו מודים לקהילת גור על ההפקה והאירוח 🙏🏻

הישראלים מכורים לחדשות. זו עובדה. בשנים האחרונות ההתמכרות הזו התרחבה גם לסקרים – אבל נשים את זה בצד, אתם כבר מבינים למה.

המלחמה, ועוד קודם לכן הרפורמה ושנה של מחאה, הביאו את הישראלים להיצמד עוד יותר למסכים לשעות רבות של שידורים חיים וגלים פתוחים. בחודשי המלחמה הראשונים שודרו בערוצי החדשות גלים פתוחים ברוב שעות היום והלילה, וכמעט בכל בית הטלוויזיה הייתה פתוחה רוב שעות היום.

אנחנו מתקרבים לציון שנה למלחמת חרבות ברזל וסיכומי הביניים שיבואו איתה. הבוקר אנחנו חושפים נתונים מרתקים על השינויים הדרמטיים בהרגלי הצפייה של הישראלים, שינויים שיישארו איתנו כפי הנראה לשנים ארוכות קדימה.

ערוצי הטלוויזיה בישראל משדרים שידורי אקטואליה וחדשות ברוב שעות הפריים טיים, החל מהשעה 15:00 ועד ל- 21:30 בלילה, הרבה יותר מהמקובל בעולם, והישראלים כאמור מכורים לזה. זו הסיבה שערוצי הטלוויזיה בישראל הפכו לכלי דרמטי להשפעה ושינוי תודעה - הרבה יותר מהמקובל בעולם.

בישראל קיימת שנים רבות מערכת לדגימת הצפייה בטלוויזיה, "הרייטינג" בלשון העם, שמבוצעת בידי "ועדת המדרוג". מדובר בוועדה שהיא למעשה חברה פרטית בבעלות ערוצי הטלוויזיה והמפרסמים. כן, שילוב בעייתי משהו, אבל נניח את העובדה הזו בצד כרגע.

על אף שחלף יותר מעשור ממהפכת הסטרימינג והטלוויזיות החכמות, המערכת למדידת הרייטינג דוגמת עדיין רק את "בעלי המקלטים". ובעברית פשוטה: רק את בתי האב המחוברים לספקי תוכן כמו הוט, יס, סלקום TV, פרטנרTV וספקים נוספים.

המערכת למדידת הרייטינג אינה דוגמת לצורך העניין את הציבור החרדי, המגזר הערבי, תושבי יהודה ושומרון, ומעל הכל – היא לא דוגמת את כל מי שצופה בתכנים חדשותיים באמצעות הטלפון הנייד, המחשב או באמצעות אפליקציות. אנחנו מדברים על מאסת ענק של צעירים בגילאי 18 עד 40 שפשוט לא נדגמת. כל זה הופך את נתוני "הרייטינג" המפורסמים למוטים לטובת הציבור המבוגר, היהודי והמסורתי – חילוני.

דיירקט פולס ביקשה לבדוק שני דברים פשוטים: 1. מהו הערוץ הנצפה ביותר של כלל הנדגמים. כן, כולל חרדים, ערבים, מתנחלים וצעירים כאמור. 2. ביקשנו לבדוק גם את האימפקט. כלומר, מה רמת ההשפעה של כל אחד מהערוצים על הצופים.

מתחילת המלחמה ערכנו מאות רבות של סקרים, ובכל אחד מהם בדקנו מהו הערוץ ממנו אנשים ניזונים בפרשנויות ובמידע בנושאים הביטחוניים החשובים ביותר עבורו בשעת המלחמה. בחודש פברואר האחרון ערכנו מדגם משלים ענק שכלל 8,557 נדגמים. שקלול התשובות לאורך אותם חודשים הפתיע גם אותנו:

מקרב אלו שאמרו כי ערוצי הטלוויזיה הם מקור המידע העיקרי שלהם, 39% השיבו כי הם צופים בקשת 12, 38% השיבו כי הם צופים בעכשיו 14, 13% השיבו כאן 11, ורק 10% השיבו רשת 13.

למעשה, קשת 12 ועכשיו 14 הם ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בישראל, וכמעט 80% מהישראלים מסתמכים עליהם בחדשות ובפרשנויות. כדי לפשט את התמונה, אנו מציגים עבורכם את הפילוחים של שני הערוצים 12 ו-14 בלבד. בפוסט נפרד ננתח את נתוני כאן 11 ורשת 13, שפלח הצופים שלהם עומד על 20% סך הכל.

נמשיך. צלילה לפילוחים מניבה נתונים מרתקים נוספים: למשל, בפילוח לפי עמדות פוליטיות, 74% מהמגדירים את עצמם ימין צופים בעכשיו 14, בעוד כ-70% מהמגדירים את עצמם מרכז או שמאל צופים בקשת 12.

רוב מכריע של הציבור החילוני צופה בקשת 12, ואילו בעכשיו 14, ערוץ שומר שבת, צופים רוב המסורתיים, הדתיים והחרדים. אגב, כ- 25% מאוכלוסייה החרדית נחשפים לתכנים טלוויזיוניים באמצעות הנייד, אפליקציות, המחשב או הווטסאפ. מדידת הרייטינג לא סופרת אותם כאמור.

שאלנו את הנדגמים לאורך כל החודשים האחרונים מהי רמת הכנסתם ביחס לממוצע במשק. מסתבר שהטענה של חלק מהמפרסמים שמחרימים את עכשיו 14, על כך שכושר ההשתכרות ויכולת הקנייה של ציבור הצופים של 14 נמוך משל צופי 12 ו-13, מתבררת כמופרכת. נתוני ההכנסה של צופי שני הערוצים די זהים.

נראה כי בישראל בדומה לארה"ב קמו שני ערוצים מרכזיים המייצגים את העמדות הפוליטיות של הקואליציה מול האופוזיציה. קהל הצופים שעבר בין הערוצים בשנה וחצי האחרונות, הגיע על מנת להישאר.

גילוי נאות: חברת דיירקט פולס מעניקה שירותי מחקר ודגימה עבור ערוץ עכשיו 14.

בשבוע שעבר סקרנו את הדרמה הגדולה בשוק השידורים בישראל, כאשר שני הערוצים המובילים, קשת 12 ועכשיו 14, מגיעים ליותר מ-70% חשיפה לציבור שצופה בהם בכלל הפלטפורמות: צפייה אונליין בכבלים, צפייה באפליקציות, בנייד ובאינטרנט וצפייה נדחית. נזכיר כי וועדת המדרוג דוגמת רק פלח חלקי מכלל הצופים.

שאלת המחקר שלנו לאורך המחצית הראשונה של שנת 2024 בתקופת מלחמת חרבות ברזל הייתה: "מהו ערוץ הטלוויזיה העיקרי בו אתם מתעדכנים בחדשות ובפרשנויות על המלחמה?"

השבוע אנחנו משלימים את התמונה עם שני הערוצים הקטנים יותר, כאן 11 ורשת 13.

כאן 11, המכונה גם תאגיד השידור הישראלי, הוקם בשנת 2016 כהבטחה גדולה לשידור ציבורי איכותי שיחליף את רשות השידור הוותיקה והמסואבת. הרבה קרבות התנהלו באותה שנה על הפיכתו לגוף שידור שמייצג את כלל החברה הישראלית, כזה שיעלה את הערוץ מרייטינג של כ-4% למספר דו ספרתי.

בתום שמונה שנות שידורים, ניתן לומר לכל הפחות כי חטיבת החדשות בטלוויזיה של כאן 11 לא עונה על הציפיות. גם בנתוני הרייטינג וגם אצלנו, רק 13% מהציבור הישראלי צופה בכאן 11 לעדכוני חדשות ופרשנויות בזמן המלחמה.

אולם ניתוח פילוח קהל הצופים מראה, כי בקרב צופי הימין, המונים כ-40% מהציבור הישראלי, רק 7% צופים בשידורי החדשות של כאן 11. בחתך הגילאים יש משקל דומיננטי לוותיקי הערוץ הראשון. זו כנראה הסיבה שהתאגיד החדש הוציא מהנפטלין (מושג של בני 70+) את כוכבי 'זהו זה' משנות ה-90.

חדשות רשת 13, שרק לאחרונה ניהלו העיתונאים שלה קרב מתוקשר על ניהול מערכת החדשות שלהם, "זוכה" אצלנו לנתון הנמוך ביותר במדגם עם 10% מהישראלים שמתעדכנים בשידורי רשת 13 במידע ופרשנויות על המלחמה.

בפילוח הנתונים על חדשות רשת 13 עולה נתון מובהק: רוב מכריע של הצופים שם ממוקדם באגף השמאלי של הצופים בישראל. רק 4% מהמגדירים את עצמם ימין צופים בשידורים מול 25% מהשמאל ו-18% מאנשי המרכז שמאל. רק 2% מהמגזר הדתי לאומי, ו-5% מהמסורתיים צופים ברשת 13.

מקרב החילונים, המהווים את קבוצת הצופים הגדולה ביותר (כמחצית מהאוכלוסייה בישראל), צופים ברשת 13 רק 15%. השאר צופים בכאן 11 (14%) בקשת 12 (53%) ובעכשיו 14 (19%).

ניתן לסכם כי בעוד מצביעי הימין והימין מרכז – המהווים יותר ממחצית מהאוכלוסייה - מתמקדים רובם בצפייה בערוץ מרכזי אחד, עכשיו 14, שאר הישראלים מתפצלים לשלושת הערוצים האחרים: כאן 11, קשת 12 ורשת 13.

יהיה מעניין לעקוב בשנה הקרובה איך כל זה ישפיע על שוק הפרסום בטלוויזיה שמגלגל מעל 1.5 מיליארד ₪ בשנה, ועל התנהלות הפוליטיקאים המבקשים לזכות בקולות צופי הערוצים הללו.

גילוי נאות: חברת דיירקט פולס מעניקה שירותי מחקר ודגימה עבור ערוץ עכשיו 14.