השבתי ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, לעניין מכתבה על סמכויות ועדת הבדיקה הממשלתית לפרשת הרוגלות (פגסוס).
במכתבי ציינתי כי עצם התערבות היועמ״שית בנושא שאמור, בין היתר, לבדוק את אופן התנהלות הגוף שהיא עומדת בראשו, מעלה פליאה רבה, וכי ניגוד העניינים בו מצוי הייעוץ המשפטי לממשלה בנושא זה זועק לשמיים.
משכך, הודעתי ליועצת המשפטית לממשלה כי אפעל ללא דיחוי לאישור הקמת ועדת הבדיקה.
במכתבי ציינתי כי עצם התערבות היועמ״שית בנושא שאמור, בין היתר, לבדוק את אופן התנהלות הגוף שהיא עומדת בראשו, מעלה פליאה רבה, וכי ניגוד העניינים בו מצוי הייעוץ המשפטי לממשלה בנושא זה זועק לשמיים.
משכך, הודעתי ליועצת המשפטית לממשלה כי אפעל ללא דיחוי לאישור הקמת ועדת הבדיקה.
הוקמה ועדת בדיקה ממשלתית לפרשת הרוגלות.
ועדת הבדיקה, שמוקמת בהתאם להצעתי, קיבלה באישור הממשלה סמכויות חקירה, ותוסמך לבדוק את התנהלות גורמי המשטרה, הפרקליטות ומערכות הפיקוח עליהן, בכל הקשור לביצוע פעולות רכש, מעקב ואיסוף בכלים קיברנטיים אחר אזרחים ונושאי משרה. כל זאת בשל הצורך לבצע אסדרה מקיפה ולספק תשתית נורמטיבית לשימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים, על מנת לחזק את אמון הציבור שנפגע בעקבות פרשת פגסוס, ונוכח הצורך להגן על הזכות לפרטיות מצד אחד, ולתת בידי גורמי האכיפה כלים אפקטיביים למאבק בפשיעה ובשחיתות מצד שני.
פרשת הרוגלות היא מהחמורות שנחשפו בשנים האחרונות. חשיפת האמת בעניין, ומניעת אירועים דומים של פגיעה אנושה בזכות אזרחי ישראל לפרטיות, היא חיונית וחשובה מאין כמותה. אני מצר על הסתייגות חלק מהגורמים המעורבים בפרשה החמורה לבדיקה מעמיקה של הנושא, חרף ניגוד העניינים החריף בו הם מצויים. אני סמוך ובטוח שחברי הוועדה, בראשות שופט מחוזי בדימוס, יעשו את עבודתם בחרדת הקודש הראויה לוועדה כה רגישה.
אני מודה לחברי הוועדה, לכבוד השופט בדימוס דרורי, לעו״ד רובינשטיין ולמר בן חנן, ומאחל להם הצלחה גדולה במשימה החשובה המוטלת עליהם.
ועדת הבדיקה, שמוקמת בהתאם להצעתי, קיבלה באישור הממשלה סמכויות חקירה, ותוסמך לבדוק את התנהלות גורמי המשטרה, הפרקליטות ומערכות הפיקוח עליהן, בכל הקשור לביצוע פעולות רכש, מעקב ואיסוף בכלים קיברנטיים אחר אזרחים ונושאי משרה. כל זאת בשל הצורך לבצע אסדרה מקיפה ולספק תשתית נורמטיבית לשימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים, על מנת לחזק את אמון הציבור שנפגע בעקבות פרשת פגסוס, ונוכח הצורך להגן על הזכות לפרטיות מצד אחד, ולתת בידי גורמי האכיפה כלים אפקטיביים למאבק בפשיעה ובשחיתות מצד שני.
פרשת הרוגלות היא מהחמורות שנחשפו בשנים האחרונות. חשיפת האמת בעניין, ומניעת אירועים דומים של פגיעה אנושה בזכות אזרחי ישראל לפרטיות, היא חיונית וחשובה מאין כמותה. אני מצר על הסתייגות חלק מהגורמים המעורבים בפרשה החמורה לבדיקה מעמיקה של הנושא, חרף ניגוד העניינים החריף בו הם מצויים. אני סמוך ובטוח שחברי הוועדה, בראשות שופט מחוזי בדימוס, יעשו את עבודתם בחרדת הקודש הראויה לוועדה כה רגישה.
אני מודה לחברי הוועדה, לכבוד השופט בדימוס דרורי, לעו״ד רובינשטיין ולמר בן חנן, ומאחל להם הצלחה גדולה במשימה החשובה המוטלת עליהם.
אם למישהו היה ספק למה הרפורמה כל כך חשובה ועל מה אנחנו נאבקים, הוא קיבל היום תשובה מוחצת לכך.
אנחנו נאבקים על היותה של המדינה יהודית ודמוקרטית. על זכותם של תושבי דרום תל אביב ואילת לחיות חיים בטוחים. על כך שדרום תל אביב לא תהפוך למערב הפרוע.
הממשלה הובילה והכנסת חוקקה במהלך השנים חוקים רבים שנועדו להתמודד עם תופעת המסתננים, אבל בג״ץ פסל מהלכים אלה שוב ושוב.
בספטמבר 2013 בג״ץ ביטל את תיקון החוק למניעת הסתננות, שאפשר להחזיק שוהים בלתי חוקים שנכנסו לארץ בניגוד לחוק במשמורת של עד 3 שנים.
בספטמבר 2014 שופטי בג״ץ פסלו את הסעיפים המרכזיים בחוק למניעת הסתננות המתוקן, הורו על פירוק מתקן חולות בתוך 90 יום, וקבעו כי אסור להחזיק מסתננים שנכנסו ארצה בניגוד לחוק לשנה ללא משפט.
הכנסת תיקנה את החקיקה, אך באוגוסט 2015 בג״ץ התערב בפעם השלישית בחוק למניעת הסתננות, וקבע כי אסור להחזיק מסתננים שגנבו את הגבול במתקן חולות לתקופה שתעלה על 12 חודשים ללא משפט.
גם באפריל 2020 התערב בית המשפט במהלכים שנועדו לסייע בהוצאת המסתננים, ופסל את חוק הפיקדון, שקבע כי המסתננים צריכים להפקיד 20% משכרם, כשהם יוכלו לפדות את הסכום רק כשיצאו מהארץ.
בג״ץ הערים קשיים גם בשלל סוגיות נוספות ויצר עילות פליטות חדשות יש מאין.
הממשלה פעלה, הכנסת חוקקה, בג״ץ ביטל. סמכות ללא אחריות.
לכן חשוב להבטיח שנבחרי הציבור יוכלו לקבל החלטות ולבצע אותן. לכן שיטת בחירת השופטים כל כך חשובה. לכן צריך להבטיח שלבית המשפט ייבחרו גם שופטים שצמחו בשכונות ובפריפריה. שופטים שמעמידים את טובת תושבי השכונות לפני מי שגנבו את הגבול.
אנחנו נאבקים על היותה של המדינה יהודית ודמוקרטית. על זכותם של תושבי דרום תל אביב ואילת לחיות חיים בטוחים. על כך שדרום תל אביב לא תהפוך למערב הפרוע.
הממשלה הובילה והכנסת חוקקה במהלך השנים חוקים רבים שנועדו להתמודד עם תופעת המסתננים, אבל בג״ץ פסל מהלכים אלה שוב ושוב.
בספטמבר 2013 בג״ץ ביטל את תיקון החוק למניעת הסתננות, שאפשר להחזיק שוהים בלתי חוקים שנכנסו לארץ בניגוד לחוק במשמורת של עד 3 שנים.
בספטמבר 2014 שופטי בג״ץ פסלו את הסעיפים המרכזיים בחוק למניעת הסתננות המתוקן, הורו על פירוק מתקן חולות בתוך 90 יום, וקבעו כי אסור להחזיק מסתננים שנכנסו ארצה בניגוד לחוק לשנה ללא משפט.
הכנסת תיקנה את החקיקה, אך באוגוסט 2015 בג״ץ התערב בפעם השלישית בחוק למניעת הסתננות, וקבע כי אסור להחזיק מסתננים שגנבו את הגבול במתקן חולות לתקופה שתעלה על 12 חודשים ללא משפט.
גם באפריל 2020 התערב בית המשפט במהלכים שנועדו לסייע בהוצאת המסתננים, ופסל את חוק הפיקדון, שקבע כי המסתננים צריכים להפקיד 20% משכרם, כשהם יוכלו לפדות את הסכום רק כשיצאו מהארץ.
בג״ץ הערים קשיים גם בשלל סוגיות נוספות ויצר עילות פליטות חדשות יש מאין.
הממשלה פעלה, הכנסת חוקקה, בג״ץ ביטל. סמכות ללא אחריות.
לכן חשוב להבטיח שנבחרי הציבור יוכלו לקבל החלטות ולבצע אותן. לכן שיטת בחירת השופטים כל כך חשובה. לכן צריך להבטיח שלבית המשפט ייבחרו גם שופטים שצמחו בשכונות ובפריפריה. שופטים שמעמידים את טובת תושבי השכונות לפני מי שגנבו את הגבול.
אני מברך את יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה על נאום אמיץ ועל עמידתו האיתנה על מעמדה של הכנסת ועל סמכויותיה. אני תקווה כי דבריו ימצאו אוזניים קשובות אצל שופטי בית המשפט העליון, וכי בית המשפט יכבד את סמכותן של הממשלה והכנסת ואת ריבונות העם.
החלטת בג״ץ לעצור את תלושי המזון היא ביטוי נוסף לפער שבין שופטי בג״ץ לבין העם. זו החלטה שפוגעת בחלשים ובעניים ביותר בחברה, רגע לפני חגי תשרי. משפחות רבות, שמאות השקלים הללו היו קרן אור עבורן, נותרו עם מקרר ריק.
קו ישיר מחבר בין הפסיקות הרבות של בג״ץ, שסיכלו את מהלכי הממשלה והכנסת להוצאת המסתננים מהארץ, לבין ההחלטה הזו.
הגיע הזמן שבבית המשפט העליון ישבו שופטים מכל חלקי העם. שופטים שמבינים לנפשם ולצרכיהם של מליוני אזרחים, שמחוברים לערכים של רוב העם. לכן אני נאבק למען רפורמה במערכת המשפט. לכן אסור לנו לוותר על זכותנו למערכת משפט מגוונת והוגנת.
קו ישיר מחבר בין הפסיקות הרבות של בג״ץ, שסיכלו את מהלכי הממשלה והכנסת להוצאת המסתננים מהארץ, לבין ההחלטה הזו.
הגיע הזמן שבבית המשפט העליון ישבו שופטים מכל חלקי העם. שופטים שמבינים לנפשם ולצרכיהם של מליוני אזרחים, שמחוברים לערכים של רוב העם. לכן אני נאבק למען רפורמה במערכת המשפט. לכן אסור לנו לוותר על זכותנו למערכת משפט מגוונת והוגנת.
ממשלת ישראל בתשובתה לבית המשפט - מקור הסמכות הוא העם, חוקי היסוד הם מימוש רצון העם. גם בית המשפט כפוף לשלטון החוק וסמכויותיו אינן בלתי מוגבלות.
עיקרי הטיעונים בתשובת המדינה בעתירות בעניין עילת הסבירות:
• בתשובתה, מבהירה ממשלת ישראל כי אין לבית המשפט הנכבד סמכות לדון בתוקפם של חוקי יסוד, ולכן תגובת הממשלה ממוקדת אך ורק בעניין זה. ממשלת ישראל סבורה כי דין השאלה העקרונית בעניין הסמכות לדון בחוקי יסוד - לדחייה.
• ממשלת ישראל מוצאת לנכון להעיר בפתח הדברים כי אילוצי היומן של בית המשפט הנכבד הביאו לפגיעה קשה בכלל הגורס כי בעל דין, כל בעל דין (לרבות הממשלה), זכאי ליומו בבית המשפט. אותם אילוצים כפו סד זמנים דחוק ביותר לכתיבת תשובת הממשלה, חסר תקדים בהשוואה לעתירות אחרות הנדונות בפני בית משפט נכבד זה, ובפרט עתירות שעסקו בחוקי יסוד או תיקוניהם. כך בפרט בהתחשב עומק, כובד והיקף הסוגיות שהעתירות מעלות. ובמיוחד לנוכח העובדה שבית המשפט הנכבד בחר באופן חריג לדלג על שלב הדיון המקדמי דווקא בהליך שנוגע ביסודי היסודות של המשפט החוקתי.
• עמדת ממשלת ישראל היא כי בית המשפט הנכבד מנוע מליתן סעד בדבר תוקפו של חוק יסוד או של תיקון לחוק יסוד כמבוקש בעתירות.
עמדתה זו של ממשלת ישראל נשענת על עקרון ריבונות העם; עקרון שלטון החוק; עקרון הפרדת הרשויות; ועל המדרג הנורמטיבי של החקיקה בישראל, שהוכר גם בידי בית המשפט הנכבד עצמו.
היא נסמכת גם על כך שאין בקרב מדינות המערב המתוקנות ביקורת שיפוטית על תיקוני חוקה ללא הרשאה מפורשת בחוקה עצמה; על כך שביקורת שיפוטית על קודקוד ההכרעה הדמוקרטית איננה "משפט", שהרי אין דין שמכוחו ניתן לפסוק, והיא עלולה להוביל לאנרכיה; על שלילת הנחת העותרים שלפיה בית המשפט הוא שליט כל-יכול הנהנה מעליונות על חוק היסוד שהסמיך אותו; ועל שלילת הנחתם שלעולם הצדק והמוסר המוחלטים יעמדו בצדה של הרשות השופטת לבדה.
• ממשלת ישראל סבורה שאין בכוחו של בית המשפט הנכבד לשים עצמו עליון על הריבון בישראל ולנכס לעצמו סמכות ביקורת על חוקי היסוד, שהם קודקודה של הפירמידה הנורמטיבית במערכת המשפט הישראלית.
• ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, הסמכות של מוסדות השלטון ומקורה נתונים לריבון, הלא הוא העם – אזרחי ישראל. אזרחי ישראל מיוצגים בכנסת, בדרך שנקבעה בחוק-יסוד ובחוק, ועל כן הסמכות ומקורה הם בכללים שקובעת הכנסת, בחוקי היסוד, ואין מעליהם דבר.
• ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינת שלטון-חוק, אין מוסד ואין איש העומד מעל החוק. ואם החוק, לפי התורה שפיתח בית המשפט הנכבד, כפוף לחוקי-היסוד, הרי שאין מוסד ואין איש העומד מעל לחוקי-היסוד.
• אלו הם אבני היסוד של המשטר בישראל, כפי שמחייב משטר דמוקרטי וכפי שציין, וחזר וציין, גם בית המשפט הנכבד. אשר על כן, ממשלת ישראל סבורה שהפרתם או שינויים אינם בסמכות בית המשפט הנכבד, הפועל מכוחן של הסמכויות הנרחבות שהעניק לו הריבון בחוק-יסוד ובחקיקה ובגדרן של סמכויות אלו בלבד.
• סמכותה של הכנסת לחוקק חוקי יסוד אינה נתונה במחלוקת. על העותרים, במסגרת הליך זה, להרים את הנטל להראות כי אין גבול לסמכויותיו של בית המשפט הנכבד, וכי זכות המילה האחרונה נתונה לו לעולם, גם על החלטות הריבון העקרוניות ביותר. הממשלה סבורה כי במדינה דמוקרטית לא תיתכן שלילה כזו של ריבונות העם (להבדיל מסוגיית פסקאות נצחיות שיש בחוקה, עניין נפרד אשר איננו רלוונטי לישראל ושיידון בגוף התשובה).
• בהעדר החלטה של הריבון או נציגיו, להעניק סמכות לבית המשפט הנכבד להיות עליון גם על החלטותיו העליונות ביותר של הריבון עצמו, סבורה הממשלה כי אין בכוחו של בית המשפט הנכבד לברוא לו מקור סמכות כזה בעצמו. סמכויותיו של בית המשפט הנכבד, לרבות אלו הקבועות בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, לא ניתנו לו מעצמו אלא מן הריבון, בחוק היסוד.
אין בכוחו של בית המשפט הנכבד לדון בתוקפן של נורמות מן המדרג שממנו הוא עצמו יונק את מקור סמכותו, כלומר חוקי היסוד; קל וחומר, בעת שמדובר על חוק יסוד: השפיטה, שהוא-הוא מקור סמכותו; וביתר שאת כשהתיקון דנן עניינו בהיקף סמכות השיפוט של בית המשפט הנכבד.
• גם לגופו של תיקון מספר 3 לחוק יסוד: השפיטה, המגביל את השימוש השיפוטי ב"עילת הסבירות", ממשלת ישראל סבורה כי טענות העותרים ולפיהן דינו בטלות – הן דוגמה נאה לשימוש אבסורדי שעלול להיעשות בדוקטרינות הביקורת שהעותרים מבקשים לקדם. העותרים מפצירים בבית המשפט הנכבד להרחיב את גבולות סמכותו-שלו בניגוד לקביעות הריבון, כביכול כדי למנוע מקרים קיצוניים של חקיקת יסוד המזעזעת את אמות הסיפים ושוללת מישראל את אופייה הדמוקרטי. כאמור, ממשלת ישראל מתנגדת לדוקטרינה זו שהעותרים מבקשים לברוא.
עיקרי הטיעונים בתשובת המדינה בעתירות בעניין עילת הסבירות:
• בתשובתה, מבהירה ממשלת ישראל כי אין לבית המשפט הנכבד סמכות לדון בתוקפם של חוקי יסוד, ולכן תגובת הממשלה ממוקדת אך ורק בעניין זה. ממשלת ישראל סבורה כי דין השאלה העקרונית בעניין הסמכות לדון בחוקי יסוד - לדחייה.
• ממשלת ישראל מוצאת לנכון להעיר בפתח הדברים כי אילוצי היומן של בית המשפט הנכבד הביאו לפגיעה קשה בכלל הגורס כי בעל דין, כל בעל דין (לרבות הממשלה), זכאי ליומו בבית המשפט. אותם אילוצים כפו סד זמנים דחוק ביותר לכתיבת תשובת הממשלה, חסר תקדים בהשוואה לעתירות אחרות הנדונות בפני בית משפט נכבד זה, ובפרט עתירות שעסקו בחוקי יסוד או תיקוניהם. כך בפרט בהתחשב עומק, כובד והיקף הסוגיות שהעתירות מעלות. ובמיוחד לנוכח העובדה שבית המשפט הנכבד בחר באופן חריג לדלג על שלב הדיון המקדמי דווקא בהליך שנוגע ביסודי היסודות של המשפט החוקתי.
• עמדת ממשלת ישראל היא כי בית המשפט הנכבד מנוע מליתן סעד בדבר תוקפו של חוק יסוד או של תיקון לחוק יסוד כמבוקש בעתירות.
עמדתה זו של ממשלת ישראל נשענת על עקרון ריבונות העם; עקרון שלטון החוק; עקרון הפרדת הרשויות; ועל המדרג הנורמטיבי של החקיקה בישראל, שהוכר גם בידי בית המשפט הנכבד עצמו.
היא נסמכת גם על כך שאין בקרב מדינות המערב המתוקנות ביקורת שיפוטית על תיקוני חוקה ללא הרשאה מפורשת בחוקה עצמה; על כך שביקורת שיפוטית על קודקוד ההכרעה הדמוקרטית איננה "משפט", שהרי אין דין שמכוחו ניתן לפסוק, והיא עלולה להוביל לאנרכיה; על שלילת הנחת העותרים שלפיה בית המשפט הוא שליט כל-יכול הנהנה מעליונות על חוק היסוד שהסמיך אותו; ועל שלילת הנחתם שלעולם הצדק והמוסר המוחלטים יעמדו בצדה של הרשות השופטת לבדה.
• ממשלת ישראל סבורה שאין בכוחו של בית המשפט הנכבד לשים עצמו עליון על הריבון בישראל ולנכס לעצמו סמכות ביקורת על חוקי היסוד, שהם קודקודה של הפירמידה הנורמטיבית במערכת המשפט הישראלית.
• ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, הסמכות של מוסדות השלטון ומקורה נתונים לריבון, הלא הוא העם – אזרחי ישראל. אזרחי ישראל מיוצגים בכנסת, בדרך שנקבעה בחוק-יסוד ובחוק, ועל כן הסמכות ומקורה הם בכללים שקובעת הכנסת, בחוקי היסוד, ואין מעליהם דבר.
• ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינת שלטון-חוק, אין מוסד ואין איש העומד מעל החוק. ואם החוק, לפי התורה שפיתח בית המשפט הנכבד, כפוף לחוקי-היסוד, הרי שאין מוסד ואין איש העומד מעל לחוקי-היסוד.
• אלו הם אבני היסוד של המשטר בישראל, כפי שמחייב משטר דמוקרטי וכפי שציין, וחזר וציין, גם בית המשפט הנכבד. אשר על כן, ממשלת ישראל סבורה שהפרתם או שינויים אינם בסמכות בית המשפט הנכבד, הפועל מכוחן של הסמכויות הנרחבות שהעניק לו הריבון בחוק-יסוד ובחקיקה ובגדרן של סמכויות אלו בלבד.
• סמכותה של הכנסת לחוקק חוקי יסוד אינה נתונה במחלוקת. על העותרים, במסגרת הליך זה, להרים את הנטל להראות כי אין גבול לסמכויותיו של בית המשפט הנכבד, וכי זכות המילה האחרונה נתונה לו לעולם, גם על החלטות הריבון העקרוניות ביותר. הממשלה סבורה כי במדינה דמוקרטית לא תיתכן שלילה כזו של ריבונות העם (להבדיל מסוגיית פסקאות נצחיות שיש בחוקה, עניין נפרד אשר איננו רלוונטי לישראל ושיידון בגוף התשובה).
• בהעדר החלטה של הריבון או נציגיו, להעניק סמכות לבית המשפט הנכבד להיות עליון גם על החלטותיו העליונות ביותר של הריבון עצמו, סבורה הממשלה כי אין בכוחו של בית המשפט הנכבד לברוא לו מקור סמכות כזה בעצמו. סמכויותיו של בית המשפט הנכבד, לרבות אלו הקבועות בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, לא ניתנו לו מעצמו אלא מן הריבון, בחוק היסוד.
אין בכוחו של בית המשפט הנכבד לדון בתוקפן של נורמות מן המדרג שממנו הוא עצמו יונק את מקור סמכותו, כלומר חוקי היסוד; קל וחומר, בעת שמדובר על חוק יסוד: השפיטה, שהוא-הוא מקור סמכותו; וביתר שאת כשהתיקון דנן עניינו בהיקף סמכות השיפוט של בית המשפט הנכבד.
• גם לגופו של תיקון מספר 3 לחוק יסוד: השפיטה, המגביל את השימוש השיפוטי ב"עילת הסבירות", ממשלת ישראל סבורה כי טענות העותרים ולפיהן דינו בטלות – הן דוגמה נאה לשימוש אבסורדי שעלול להיעשות בדוקטרינות הביקורת שהעותרים מבקשים לקדם. העותרים מפצירים בבית המשפט הנכבד להרחיב את גבולות סמכותו-שלו בניגוד לקביעות הריבון, כביכול כדי למנוע מקרים קיצוניים של חקיקת יסוד המזעזעת את אמות הסיפים ושוללת מישראל את אופייה הדמוקרטי. כאמור, ממשלת ישראל מתנגדת לדוקטרינה זו שהעותרים מבקשים לברוא.
אולם ממשלת ישראל תבקש להדגים כיצד ההבטחה לשמירת הדוקטרינה למקרים קיצוניים בלבד מופרת כבר במקרה הראשון שעומד לפתחה. צמצום עילת הסבירות אינו מתקרב לסטנדרט ה"קיצוני" המובטח.
• בשל כל אלה סבורה ממשלת ישראל כי אין מקום לקיומו של דיון בטענות העותרים, שכן יש לדחותן על הסף. ממשלת ישראל סבורה כי אין די בדחיית העתירה לגופה בעניין התיקון דנן, אלא יש הכרח לדחות עקרונית את הרעיון כי חקיקת יסוד ותיקוני חקיקת יסוד הנם בני-ביקורת שיפוטית. על בית המשפט הנכבד לבטל את הצווים שהוציא, לדחות את העתירות על הסף בשל היותן בלתי-שפיטות ומחוץ לגדרי סמכותו, ולחייב את העותרים בהוצאות המשיבים.
מצ״ב לעיונכם התשובה המלאה.
• בשל כל אלה סבורה ממשלת ישראל כי אין מקום לקיומו של דיון בטענות העותרים, שכן יש לדחותן על הסף. ממשלת ישראל סבורה כי אין די בדחיית העתירה לגופה בעניין התיקון דנן, אלא יש הכרח לדחות עקרונית את הרעיון כי חקיקת יסוד ותיקוני חקיקת יסוד הנם בני-ביקורת שיפוטית. על בית המשפט הנכבד לבטל את הצווים שהוציא, לדחות את העתירות על הסף בשל היותן בלתי-שפיטות ומחוץ לגדרי סמכותו, ולחייב את העותרים בהוצאות המשיבים.
מצ״ב לעיונכם התשובה המלאה.
מפגיני קפלן חשפו הערב בשלט אחד את מטרתם האמיתית - בית משפט שהוא עליון על הכל.
• עליון על הממשלה ויכול לבטל כל החלטה או מינוי שלה.
• עליון על הכנסת ויכול לבטל כל חוק ועכשיו אפילו דן בביטול חוקי יסוד.
• עליון על העם ויכול לבטל את הבחירות ולהוציא ראש ממשלה לנבצרות.
• עליון על החוק ויכול לקחת לעצמו כל סמכות בניגוד לחוק, ולפעול בניגוד עניינים כאילו הכללים לא חלים עליו.
ובנוסף לכל זה, בית משפט ששופטיו שולטים בהליכי מינוי השופטים, וממנים את אנשי שלומם בשיטת חבר מביא חבר, בחדרי חדרים וללא פרוטוקול.
לשם הם חותרים. לשם מכוון הדיון שיתקיים ביום שלישי בעילת הסבירות. ליצור מצב שחמישה עשר אנשים שבוחרים את עצמם יהיו מעל הממשלה, מעל הכנסת, מעל העם ומעל החוק. שלטון מוחלט של השופט. בלי הדבר הזה שנקרא רצון העם. בלי דמוקרטיה.
ואני שואל כל אדם הגון, גם מי שעדיין לא רואה את הצורך בשינוי יסודי במערכת המשפט: אם בית המשפט יתערב בחוקי יסוד, איזה איזונים ובלמים יהיו עליו? האם נשאר אפילו איזון או בלם אחד, כפי שמתחייב בדמוקרטיה?
צילום: גלעד פירסט
• עליון על הממשלה ויכול לבטל כל החלטה או מינוי שלה.
• עליון על הכנסת ויכול לבטל כל חוק ועכשיו אפילו דן בביטול חוקי יסוד.
• עליון על העם ויכול לבטל את הבחירות ולהוציא ראש ממשלה לנבצרות.
• עליון על החוק ויכול לקחת לעצמו כל סמכות בניגוד לחוק, ולפעול בניגוד עניינים כאילו הכללים לא חלים עליו.
ובנוסף לכל זה, בית משפט ששופטיו שולטים בהליכי מינוי השופטים, וממנים את אנשי שלומם בשיטת חבר מביא חבר, בחדרי חדרים וללא פרוטוקול.
לשם הם חותרים. לשם מכוון הדיון שיתקיים ביום שלישי בעילת הסבירות. ליצור מצב שחמישה עשר אנשים שבוחרים את עצמם יהיו מעל הממשלה, מעל הכנסת, מעל העם ומעל החוק. שלטון מוחלט של השופט. בלי הדבר הזה שנקרא רצון העם. בלי דמוקרטיה.
ואני שואל כל אדם הגון, גם מי שעדיין לא רואה את הצורך בשינוי יסודי במערכת המשפט: אם בית המשפט יתערב בחוקי יסוד, איזה איזונים ובלמים יהיו עליו? האם נשאר אפילו איזון או בלם אחד, כפי שמתחייב בדמוקרטיה?
צילום: גלעד פירסט
בשורה חשובה למגזר העסקי!
פרסמתי היום להערות הציבור הצעה לתיקון חוק החוזים בעניין פרשנות חוזים עסקיים. לפי ההצעה, חוזה עסקי יפורש בהתאם ללשונו, למעט בנסיבות בודדות שיפורטו בחוק. התיקון נדרש לנוכח אי הבהירות המשפטית הקיימת כיום בנוגע לפרשנות חוזים, דבר שמקשה על המגזר העסקי, מכביד בעשיית עסקים ופוגע ביכולת להסתמך על חוזים.
תיקון החוק יסייע גם בהפחתת העומס על בתי המשפט וימנע דיוני סרק, שכן החוזים יפורשו באופן ישר ובהיר בהתאם ללשונם.
אני מודה למשנה ליועמ"ש (אזרחי) עו״ד כרמית יוליס ולצוותה על עבודתם החשובה בגיבוש תזכיר החוק.
פרסמתי היום להערות הציבור הצעה לתיקון חוק החוזים בעניין פרשנות חוזים עסקיים. לפי ההצעה, חוזה עסקי יפורש בהתאם ללשונו, למעט בנסיבות בודדות שיפורטו בחוק. התיקון נדרש לנוכח אי הבהירות המשפטית הקיימת כיום בנוגע לפרשנות חוזים, דבר שמקשה על המגזר העסקי, מכביד בעשיית עסקים ופוגע ביכולת להסתמך על חוזים.
תיקון החוק יסייע גם בהפחתת העומס על בתי המשפט וימנע דיוני סרק, שכן החוזים יפורשו באופן ישר ובהיר בהתאם ללשונם.
אני מודה למשנה ליועמ"ש (אזרחי) עו״ד כרמית יוליס ולצוותה על עבודתם החשובה בגיבוש תזכיר החוק.