בפרק חדש בפודקאסט על המשמעות של תמיר דורטל,
הוא סוקר את ספרו החדש של ג'ונתן היידט שיצא בארה"ב, ולא תורגם עד עתה לעברית,
ועוסק בחינוך ילדים.

למה אסור לפנק ילדים יותר מדי? מתי חשוב "לפגוע" ברגשותיהם של ילדים?
תמיר הרגיש שהוא חייב לסכם עבורנו את הספר - ובצדק גמור!
הרעיונות המובעים בו חשובים מאד, ופרק הסיכום הזה - מצוין!

חובת האזנה - על המשמעות פרק 422: https://did.li/XOATY

בלי פשרות

בלי פשרות הוא ספר לניהול מו"מ שנכתב על-ידי מומחה FBI שהתמחה בניהול מו"מ עם חוטפים בסיטואציות קשות של בני ערובה וכדומה.
הפרקים מתחילים ברובם בתיאור מקרה - חטיפה, שוד וכדומה - תיאור טקטיקת המו"מ שננקטה מול ה"רעים", ולאחר מכן הסבר כיצד אפשר להשתמש בה גם בעולם העסקי וכו'.

הטקטיקות עצמן לא מהוות חידוש גדול. כולן מוכרות יחסית - שאילת שאלת פתוחות, שיקוף, לתת תווית לכאבים של הצד השני ועוד.
ובכל זאת - איסופן לספר אחד בתוספת הסיפורים, ההדגמות וכו' - יתנו רעיונות טובים בעיקר למי שעוסק ביום יום שלו במו"מ, ויוכל בהחלט לאמץ מפה רעיונות.

דוגמה לטריק אחד שאהבתי ולא הכרתי היה לאופן שימוש מענין בעוגנים דווקא במו"מ שהוא ממש מספרי לכל דבר ועניין:
*נניח שהחלטתי שאני רוצה לשלם עבור שירות מסוים 5,000 דולר (במקרה של כותב הספר - עבור שיחרור חטוף...). איך נכון לנהל את המו"מ?*
ההצעה היא לפעול לפי התהליך הסדור הבא:
1. לקבוע את מחיר היעד. במקרה שלנו הוא 5,000 דולר, כאמור.
2. להציג לצד השני הצעה ראשונה שהיא כ-65% מהסכום שאני רוצה לשלם - כלומר כ3,250 דולר.
3. להשתמש בהרבה אמפתיה כדי להביא את הצד השני להגיב לפני שמגדילים את ההצעה הזו.
4. להגדיל אותה ב3 פעימות - ל85% מהסכום שאני מוכן לשלם, ואז ל95%, ובסוף ל100% כהצעה אחרונה לחלוטין.
5. בחישוב הסכום הסופי מציע המחבר להשתמש בסכומים לא עגולים - 4,870 או 5,120 יפעל טוב יותר מ5,000 מכיוון שהם נשמעים כמספרים שעומדים מאחוריהם רעיון מסוים, ואנשים נוטים פחות להתווכח על רעיונות מאשר על מספרים עגולים שהם רוצים לכופף (רעיון המספרים הלא-עגולים אגב טוב גם להצעות מחירים בתחומים רבים נוספים!).

בשורה התחתונה הספר מומלץ לחובבי הז'אנר אשר עוסקים רבות במו"מ וימצאו בו רעיונות טובים וישימים.

בלי פשרות, הוצאת מטר, 253 עמודים.

כשבשנת המאה לישראל יערכו את מצעד האמירות השערורייתיות בתולדות המדינה, לצד "סבירות נמוכה למלחמה" של אמ"ן, "הצ'חצ'חים של הליכוד" מפי דודו טופז ו"כשחברים קוראים אני בא" של רחבעם זאבי על הסיוע לחבריו הפושעים, תתנוסס בפונט ענק האמירה השערורייתית מכולם. היא שייכת לטייס מילואים עלום שם שרק עורפו נראה במצלמה, במרץ השנה: "לא תעצרו – לא תהיה תקיפה באיראן".
אלמלא זה היה הצבא שלנו, הביטחון שלנו, אפשר היה להביט משועשעים בהלם של חיל האוויר מ"הידרדרות היחס לטייסים", כאילו נכנסו לקולנוע חצי שעה אחרי שהסרט התחיל. מי שדרדר את היחס לחיל האוויר הם החבורה שהפעילה ומפעילה פרוטקשן על מדינת ישראל. רמת הניתוק מדהימה: מצד אחד מפסיקים להגן על המדינה, מצד שני מקוננים על הפגיעה בביטחון. מצד אחד נוטשים את הקוקפיט והבור, מצד שני מצפים שהפלבאים יסתמו ויצדיעו.
כן, המילה סרבנות לא נכונה לתיאור הסיטואציה. לא כי היא מעליבה: היא עוד מחמיאה למי שהחליטו לשחק צ'יקן על בטחון המדינה. אלוף משנה אלי גבע, שסירב לפקד על חטיבה במלחמת לבנון 1982 שהייתה בעיניו מלחמת שולל, היה סרבן מצפון. רב"ט אבי ביבר, שנטש פינוי מתנחלים בגוש קטיף ב-2005, היה סרבן מצפון. שניהם העדיפו את צו ליבם גם במחיר כבד של משפט, נידוי ולעג.
הטייסים במילואים שאינם מתייצבים עד להקפאת החקיקה אינם סרבנים. אין להם שום בעיה מצפונית לתקוף בסוריה, להתאמן בטיסת לילה או לתכנן גיחה בשמי לבנון. הם פוגעים במודע בביטחון המדינה, מתוך מטרה לשנות את כיוונה. למרבה התדהמה הם מאשימים את הממשלה בפגיעה בביטחון, אבל אם היו לומדים קצת משפטים - ולא רק בסמינרים החד-צדדיים שארגנו לעצמם ערב הפרישה ההמונית - היו לומדים על המושג "אשם תורם". הם אלה ששלפו את בטחון המדינה כקלף במאבק פוליטי, מר ככל שיהיה. מייסד "אחים לנשק", רון שרף, קצין במיל' בסיירת מטכ"ל, כבר הודיע שאם יש מתקפה על ישראל הוא לא מתייצב. אז יכול להיות שהם צודקים, ונתניהו הוא גולדה. אבל אם כך, הם לא יואל בן פורת, הקצין שהתריע על מלחמה. הם אלי זעירא על סטרואידים.
כשממשלת רבין הביאה לארץ את ערפאת וחבר רוצחיו, ציידה אותם בנשק ובשטחים, נשאל נתניהו בעיתון זה מה לגיטימי במאבק. "הפגנות, פטיציות והצבעות פרלמנטריות", השיב. ומה לגבי סירוב לשרת בצבא? "אפילו אל תעלה רעיונות כאלה", השיב, "אסור להציע תופעות שתגרומנה לקרע בעם" (ידיעות אחרונות, 3.9.1993).

(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)

*חזרה לחשיבה רציונלית - חיים שפירא*

את ד"ר חיים שפירא נדמה שכבר אין צורך להציג. הוא אחד המרצים המבוקשים ביותר בישראל, הוא מאופיין במיוחד בזכות סגנונו החד ומעורר המחשבה מחד גיסא, אך המשעשע והמצחיק מאוד מאידך גיסא.
*אם למרות כל המלצותיי עד עתה טרם שמעתם אותו או קראתם את ספריו - קדימה, להפסיק להתעצל!*
שפירא ייחודי בתחומי הדעת בהם הוא עוסק: פילוסופיה ומחשבה כללית, יהדות, ספרות, מתמטיקה מופשטת, תורת המשחקים ועוד. תלמידיו ושומעי לקחו, כמוני, אוהבים לשמוע אותו בכל מגוון הנושאים מתוך חיבה לזווית המיוחדת דרכה הוא ניגש לדברים, וכמובן בזכות צורת העברת התכנים – בכתב ובעל-פה.

בספר זה חוזר שפירא אל כור מחצבתו (התחומים בהם קיבל את תאריו) – מתמטיקה ככלל וסטטיסטיקה בפרט (ולכן זה לא הספר הראשון להתחיל בו למי שלא מכיר אותו ולא חובב מיוחד של סטטיסטיקה, אם כי זה בהחלט ספר שלא דורש הבנה מתמטית נרחבת).

הוא מתחיל בהסברים פשוטים ביותר המבהירים מהי סטטיסטיקה וכיצד היא משפיעה כמעט על כל דבר בחיי היום-יום שלנו. וככל שהספר מתקדם הפרקים הופכים להיות מורכבים עוד ועוד. שפירא מרבה לבקר את השימושים השגויים והמניפולטיביים הנעשים באמצעות מספרים, ומשתדל להבהיר כיצד נכון להשתמש בסטטיסטיקה ככלי חשוב לקבל החלטות מושכלות.

*ניקח לדוגמה את מדד העוני,* באמצעותו ישראל מוצגת בכלי התקשורת כאחת המדינות העניות ב-OECD, בעולם או אפילו במערכת השמש כולה. שפירא מבקר את השימוש המניפולטיבי של התקשורת בנתון ומבקש להבהיר לנו בצורה מסודרת כיצד מחושב מדד העוני.
הפרק העוסק בנושא מסביר את המושגים הנדרשים להבנתו: עוני מוחלט לעומת עוני יחסי. *עוני מוחלט הוא כזה הגורם לרעב, ונמדד היום על בסיס הכנסה של 1.9 דולר לאדם ליום. עוני יחסי, לעומת זאת, נקבע לפי היותו של אדם מתחת לאחוז מסוים הנמצא מתחת להכנסה החציונית במדינה מסוימת.*
מורכב? אל דאגה, לשם הבהרת הנושא יוסברו המושגים חציון, אפקט השפעה מוחלט ויחסי, שוויון ועוד.
*במהלך קריאת הפרק יבין הקורא כי ייתכן מצב בו שכרם של כל אזרחי מדינה מסוימת יוכפל פי 10 – אך הדבר לא יסייע להוציא ולו אדם אחד מעבר לקו העוני. זאת מכיוון שהחציון והיחס בקרב תושבי המדינה נשארו זהים, כך שגם אחוז האנשים שיחושבו מתחת לקו העוני יישאר זהה.*
זהו המקום להבין כמובן את החשיבות של קנאה והשוואה חברתית כחלק ממדידת העוני, וגם בזה עוסק הפרק. כך שבסופו של דבר אנחנו מקבלים תמונה עשירה ומורכבת של האופן בו מודדים עוני, ונפטרים מן השיח הילדותי משהו המייצג את הנושא בכלי התקשורת.

*דוגמה נוספת מתוך הספר תוכלו לקרוא בסקירה המצורפת, כפי שפורסמה במגזין אפוק.*
שימו לב: גם אם איבדתם קשב בפרק אחד – כדאי להמשיך לפרק הבא בו ככל הנראה יתחיל נושא חדש לחלוטין.
ספר זה יעניין וישמח את חובבי החשיבה הרציונלית והישרה החסרה כל כך בשיח הציבורי.

*"תנינים, הימורים וימי הולדת", כנרת זמורה, 400 עמודים*

-----------------

*נדב רט | וואלה, רעיון!*

קטע קצר ומענין מתוך ספרו החדש (הקצר והמענין) של הרב חיים נבון - *מתקרבים ורבים*.

התבוללות ליברלית

פרופסור אבינועם רוזנק הוא פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, עמית במכון ון-ליר, וממייסדי מיזם "שיח שלום".
דמות ליברלית בהחלט, המקובלת ומפורסמת בקרב הזרמים הללו.

ועם זאת, לאחרונה הוא הפיל פצצה של ממש - פצצה שקיבלה במה גדולה בכתבה מצורפת מתוך מקור ראשון של השבת האחרונה, והוא טוען כי הזרם הליברלי בחר להקדים את הליברליות ליהדות, ובזה הוא בחר למעשה להכחיד את עצמו - כי הוא נכנע, באופן הדרגתי אך מהיר, להתבוללות של ממש.
הכתבה מעניינת וחשובה ביותר, והדברים מהבהבים באלף נורות אדומות דווקא כשהם יוצאים מפיו של מי שמכיר היטב את האנשים המובילים את הקהילות הללו.

-----------------------
נדב רט, וואלה, רעיון!

מוזמנים לעקוב אחריי ב"וואלה, רעיון!"
1. בטלגרם - https://t.me/wallaidea
2. בפייסבוק - www.facebook.com/wallaidea
3. או בווטסאפ בקבוצה שקטה בה רק מתקבלות הודעות https://katzr.net/1e2480
או בקבוצת הדיונים: https://katzr.net/98889b

ספרו החדש של הרב חיים נבון מבקש לתת לנו קצת אופטימיות בתוך התקופה הקשה שאנחנו עוברים כאן, בארצנו הקטנטונת. האופטימיות שלו היא אופטימית ריאלית, ממשית, הנגזרת מתוך ניתוח היסטורי, ומתוך התבוננות עמוקה במציאות העכשווית. לא כפי שהיא משתקפת לנו במסכי הטלוויזיה אלא כפי שהיא במעמקים הנפשיים העמוקים יותר.

הניתוח ההיסטורי של נבון מחלק את שנותיה של מדינת ישראל לרבעונים של 25 שנה.
את הרבעון הראשון הוא מגדיר כ"ימי מפא"י – השסע הסמוי". הפרק העוסק בתקופה זו מציג את עוצמת הפערים שהיו בין מנהיגי המדינה לבין העולים החדשים או אנשי חרות באותה תקופה. הפערים הם בלתי נתפסים: חינוך מחדש ומתנשא בסגנון רוסי-סוציאליסטי צבע את כל הישראליות, ולא השאיר אפשרות לדעה אחרת להישמע בכלל.
הרבעון השני שמתחיל עם מלחמת יום הכיפורים אך מתעצם עם עליית בגין לשלטון מוציא את הקול המושתק אל ההנהגה, ומחולל מיד גם ויכוח ציבורי סוער שבא לידי ביטוי בעיקר במלחמת לבנון ובימי אוסלו. המתיחות בין הגושים הופכת למוחשית ומפעפעת.
הרבעון השלישי, אותו אנחנו מסיימים בתקופתנו, נשא איתו רוחות אחרות. בשביל לראות זאת צריך פרספקטיבה קצת רחבה יותר מזו שאנו מצויים בה ביום-יום, אבל בדיוק לשם כך נכתב הספר. לטענתו הרבעון הזה היה רבעון של שקט (יחסי, כמובן... זו מדינת ישראל) ועסק ביצירת מרכז כובד חדש. מי הוביל ברבעון הזה? ה"יהדות"? ה"ישראליות"? התשובה בכלל אינה ברורה, וזה בדיוק העניין. אך ברבעון החולף, טוען הרב נבון, הישראלים נעשו הרבה יותר יהודים.

אנקדוטה קטנה שמראה זאת היא הפער שבין מלחמות טומי לפיד בדתיים, לפני 20 שנה, לעומת ההתייחסויות של בנו, יאיר לפיד לדתיים ולחרדים. הוא אמנם מבקר אותם לעתים, אך הוא יודע לצטט ולשלב בנאומיו מקורות יהודיים. הוא שילב במפלגתו דתיים רבים ואפילו רב, הוא דאג להצטלם כשהוא מניח תפילין או מבקר בבית כנסת, וגם רעייתו הצטלמה כשהיא עורכת הפרשת חלה המונית. הסימבולים הללו אינם סתמיים, והם מצביעים על התקרבותם הדרמטית של ה"ישראלים" אל ה"יהודים".
גם מהצד השני יש התקרבות כמובן. רבות כבר נכתב על "דתיי הרצף", ועל כך ש"לא כל הדתיים הם אותו דבר". הדתיות, וכמותה גם החרדיות עברו תהליך ארוך של מודרניזציה ו"ישראליזציה". הספר אינו עוסק בביקורת התופעה הזו או בהערכה אליה. הוא פשוט מתאר זאת כעובדה. כמובן שיש יוצאי דופן, וכמובן שיש שוליים לכל אחד מהתהליכים הללו. אבל מרכז הכובד של מדינת ישראל עבר התגבשות מחודשת, שנוצקה לתוך תבנית חדשה, של ישראליות יהודית או יהדות ישראלית. משהו חדש מתחיל.

אם הכול טוב, אז למה אנחנו רבים כל כך הרבה?
פה נכנסת הנקודה הכמעט מסכמת של הספר. ההסבר של המחבר מתחיל במה שפרויד קרא לו, במאמר בשם "תרבות ללא נחת" - "נרקיסיזם של הבדלים קטנים". פרויד לועג לטענה הקומוניסטית שביטול הרכוש הפרטי יביא לשלום עולמי. לטענתו מריבות בין בני אדם הן טבע אנושי, ואם אין להם אויב חיצוני להילחם בו – הטבע הזה, המבקש להתקוטט, ימצא לו אדם קרוב להתקוטט עימו. וכך כותב פרויד: "פעם עסקתי בתופעה, שדווקא קהילות שכנות ומקרובות זו לזו מסתכסכות זו עם זו ושמות ללעג האחת את חברתה, למשל הספרדים והפורטוגלים, בני צפון גרמניה ודרומה, האנגלים והסקוטים וכו'...".
ציטוט אחר, מההוגה הצרפתי רנה ז'ראר, מנסח בחריפות את העובדה, המהווה את הרעיון הבסיסי של הספר, שדווקא בזמן שקבוצות חברתיות מתקרבות זו לזו – היריבות האלימה מתלקחת: "לא ההבדלים, אלא אובדנם, גורמים ליריבות מטורפת, לקרבות, למאבקים בקרב בני אדם, בני אותה משפחה ואותה חברה".

וזוהי הנקודה החשובה ביותר. אפשר להסתכל על מאבקים חברתיים ולהתמלא באימה משתקת ובדיכאון לאומי, ואפשר להבין כי דווקא מאבקים אלו מבטאים את ההתקרבות שבין הניצים. ההתקרבות בין חלקי העם מביאה איתה הזדמנויות רבות ללידה מחודשת. זוהי המשימה של הדור שלנו.

חיים נבון, "מתקרבים ורבים", הוצאת ידיעות אחרונות, ספטמבר 2023

הסקירה המלאה פורסמה במגזין אפוק.

שנה חלפה, שנה באה, ואני ספריי ארימה!
כבכול שנה, אני מסכם את שנת הקריאה החולפת, כדי לעודד את עצמי לקרוא יותר, לעודד קוראים נוספים להצטרף אליי, וכמובן – לחלק כמה המלצות טובות על הדרך.

לצערי, בשנה האחרונה לא הצלחתי לשבור שיא, וקראתי רק 34 ספרים, לעומת 35 בשנה שעברה.
לשמחתי, יש לי נסיבות מקילות, והן שהלימודים שלי השנה כעמית בתוכנית צ'רצ'יל דרשו ממני שעות רבות של קריאה של חומרים מקצועיים, אך מכיוון שלא היה מדובר בספרים שלמים – הרי שהקריאה הזו לא נכנסה למצעד...

קראתי השנה תשעה ספרי פרוזה וסיפורת, שבעה ספרי קודש (לא כולל סבב תנ"ך שלם ורמב"ם יומי), ועוד 18 ספרי עיון מסוגות שונות. ממוצע הציונים שנתתי לספרי הפרוזה היה 8 בלבד, בעוד ספרי העיון קיבלו ממוצע של 8.65, כלומר עליי להשתפר בבחירת ספרי הפרוזה שלי...
ריבוי קריאת ספרי העיון הגיע בזכות כך שלפני שנתיים בסיכום השנתי שמתי לב שאיני קורא מספיק עיון. השנה שמתי לב שקראתי רק ספרים שיצאו בשנים האחרונות, ולא קראתי ספרי קלאסיקה וותיקים יותר (50 שנים ומעלה), ואני מיצר על כך. מקווה שבשנה הקרובה אזכה לקרוא קצת יותר ספרים עתיקים שלא נס ליחם.

ועכשיו, למצעד השנתי:
בתחום הפרוזה אמליץ השנה על שני ספרים: הראשון הוא אי החירות של ימימה חובב. רומן היסטורי שעוסק בתקופת השנים הראשונות של המאה ה-20, בזמן ההגירה הענקית ממזרח אירופה לארה"ב. זהו סיפור שכתוב היטב, נוגע ומטלטל את הלב, מלמד הרבה על תקופה פחות מדוברת, וניתן לגזור ממנו תובנות גם על יהדות ארה"ב עד היום. מומלץ בחום רב.

הספר השני עליו אמליץ הוא האחרון שקראתי השנה – כהרף עין של יואב בלום. בלום מתמחה בכתיבת ספרים המתרחשים בעולמנו הממשי, אך שכלל אחד מכללי הטבע משתנה בו, ויוצר מערכת חדשה, מפתיעה ומרתקת. בספר החדש מופיעה מכונת זמן ייחודית המאפשרת הצצה לאירועי עבר, וסיפור המסגרת הוא סיפור בלשי סטייל אגתה כריסטי שמסתיים בסצינת חשיפה הרוצח בפורמט המקובל אצלה – כל החשודים יושבים בחדר אחד ונחשפים לראיות בו זמנית. חמוד ומומלץ ביותר!

בתחום העיון אני מבקש להמליץ השנה על שלושה ספרים: הראשון הוא הפסיכולוגיה של הכסף, שהוא ספר שלא עוסק בדיוק בפסיכולוגיה וגם לא בדיוק בכסף, אלא בהתנהגויות של כל אחד ואחד מאיתנו. הוא ממש כינס את כל התובנות המרכזיות שלי על הכסף מהשנים האחרונות אל תוך ספר אחד, קצר וקולע, ואני ממליץ עליו ממש לכל אחד. כבונוס אפשר ליהנות מזה שזכיתי לכתוב את ההקדמה למהדורה העברית של הספר הזה.

השני הוא לברכה ולא לקללה, ספרו של הרב דוקוב מישיבת עתניאל שעוסק, בדיוק כמו הפסיכולוגיה של הכסף בתובנות אנושיות אודות היחס שלנו לכסף, לרכוש, לעושר ולשפע, תוך התבוננות לא רק בכלכלה ופסיכולוגיה אלא גם בהשקפה היהודית על הנושאים הללו. כותרת המשנה של הספר החשוב הזה מקטינה אותו, והוא ממש עושה סדר ומלא תובנות כרימון.
ואחרון חביב, ספר השנה שלי – מילים פשוטות של הרב עדין שטיינזלץ. ספר קטן הכמות ורב האיכות בו מבאר הרב שטיינזלץ את המילים הפשוטות והיסודיות ביותר שכל ילד מכיר – אהבה, מוות, חבר, נשמה ועוד. הוא מפרק כל מילה לאטומים, מרכיב אותה בחזרה, ונותן לה פרשנות חדשה, עמוקה, מרעננת. כזו שעושה חושק לחיות חיים של אמת.

מצורפת גם הרשימה המלאה של הספרים שקראתי. על רובם גם כתבתי סקירות מקיפות כך שמי שרוצה לקבל סקירה על ספר ספציפי – מוזמן לבקש (והמתגוררים בסמיכות אליי מוזמנים לשאול ספרים בספרייתי!).

שנה טובה, שקטה, בריאה ומחכימה לכל ישראל!

הרשימה המלאה (לפי סדר סיום הקריאה, לא הציון):
1. הספר הלא נכון - נעה ידלין
2. חנוך דאום – החיים הם רק תקופה
3. שנית לא תיפול – ישי פרס
4. הפסיכולוגיה של הכסף
5. רגע לפני שנאבד – תמר הרשקוביץ
6. נזק בלתי הפיך – אביגיל שרייר
7. הקטליסט – ג'ונה ברגר
8. איך מסמסים געגוע – דפנה ליבר
9. מלחמת 100 השנים הבאות – ערן ניצן
10. עשרה פרקים על – רועי גרבר
11. לגלגל אבן עד השמים – דוד זולדן
12. הגורם הבלתי סביר
13. אקזיט – ליעד שהם
14. להציל את ישראל – ארי שביט
15. ואינקמה – רועי שרון
16. אי החירות – ימימה חובב
17. חרדי וטוב לו – טוביה טננבוים
18. תנינים הימורים וימי הולדת – חיים שפירא
19. מהפכת הדפוס – מירי אליאב-פדלון
20. מגלת המרד והחרבן – חגי בן ארצי
21. בלי פשרות – כריס ווס
22. מתקרבים ורבים – הרב חיים נבון
23. לב רעב – אשכול נבו
24. כהרף עין – יואב בלום
25. פחד, חרטה, משאלת לב – גדי היימן
26. לברכה ולא לקללה – הרב אמנון דוקוב
27. ביבי – אוטוביוגרפיה
28. אני מאמין – הרב יהושע ברמן
29. יחזקאל הנביא שהיה בן אדם – הרב אמנון בזק
30. ושמו אחד – הרב נגן, רוזנבלט ואסף מלאך
31. לעבור את הגבול – דביר גלסר
32. מור והדס – הרב יגאל אריאל
33. מילים פשוטות – הרב שטיינזלץ
34. ויהי דברך לי לששון – הרב בנימין רוזנצוויג

אני ומה שמצאתי במהירות בבית

אברימי יוסטמן מביא קטע היסטורי מהעיתונות העברית ערב הקמת המדינה, כשהאנגלים מנעו הקמת מחיצה בכותל המערבי.

האיש עם הספר
תוכנית העשרה מותאמת אישית למנהיגים ואנשי עסקים אוהבי דעת.
_________

התחלנו שנה חדשה, ואני מרגיש שזה לגמרי הזמן בשבילי להוציא לאור העולם תוכנית שאני משתוקק להוציא כבר זמן רב.

זוהי תוכנית שמשלבת את כל מה שאני אוהב לעשות, ושאני גם חושב שאני טוב בו: תוכנית העשרה אישית, בנויה ומותאמת לכל אחד ואחד בדיוק לפי צרכיו, לשנה הקרובה.
זו תוכנית שתגרום לכם לעשות השנה את מה שאתם תמיד חולמים לעשות - לקרוא, ללמוד, להפוך להיות לאנשים חכמים ומשכילים יותר.

זו תוכנית שעשויה להתאים לכל אחד - למורה בתיכון ולמטפל עצמאי, לבעל עסק גדול או לר"מ בישיבת הסדר, לעצמאי שעובד לבדו או לפעיל ציבור, לעו"ד או חשמלאי. העיקר: למישהו שאוהב ללמוד ומבין שבשביל להיות אדם גדול הוא צריך לדעת ולהכיר תחומי דעת נוספים מעבר לתחום הדעת המרכזי שלו.

בשביל כל אלו - אני שמח להציג בפניכם את תוכנית האיש עם הספר.
תוכנית במסגרתה אלווה בשנה הקרובה עד שלושה אנשים למסע של קריאה, לימוד והתפתחות אישית ועסקית.
זהו מסע מרתק ועשיר - בלי סוף ידוע מראש...
אבל אני בטוח שמי שיודע להפיק לקחים, מסקנות והתפתחות אישית מספרים ומלימוד - יהיה אדם עמוק, רחב ומשמעותי יותר בעוד שנה.

מצורף קובץ הסבר קצת יותר מפורט.
לשאלות ופניות - דברו איתי באופן אישי.

נדב

______
התוכנית מיועדת לגברים ולנשים ותחל אחרי החגים. ניתן להעביר את הקובץ גם הלאה לאנשים רלוונטיים.

אני מצרף לכאן את לוגו הספרייה הלאומית הישן והחדש.

אני לא יודע לשים על זה את האצבע, אבל...
יכול להיות שמשהו כאן קצת פחות ספרייה וקצת פחות לאומי?
(אולי גם קצת פחות יפה גרפית?)

מעניין למה זה קרה... 🤔

-------------------

נדב רט, וואלה, רעיון!

מוזמנים לעקוב אחריי ב"וואלה, רעיון!"
1. בטלגרם - https://t.me/wallaidea
2. בפייסבוק - www.facebook.com/wallaidea
3. או בווטסאפ בקבוצה שקטה בה רק מתקבלות הודעות https://katzr.net/1e2480
או בקבוצת הדיונים: https://katzr.net/98889b

ביקורת שלי על ספרו החדש של יואב בלום - "כהרף עין", פורסמה הבוקר במוצש של מקור ראשון.

זהו ספר מצוין להעביר איתו חג... אז קראו את הביקורת, קבלו חשק, ו... חג שמח!