החוסר הוא החמצן של היצירתיות.
חובבי הספורט שביניכם בטח הבחינו שלאחרונה התחילו לשדר בערוצי הספורט בשידור חי משחקים של פיפ״א 2020.
אירוע הזוי ומדהים. השדר משדר בהתלהבות וצוחק במבוכה. בספרד לקחו את זה צעד אחד קדימה. כל קבוצה בליגה הספרדית הבכירה (לה-ליגה) שלחה נציג לטורניר שישחק עם הקבוצה שלו כמובן.
המטרה היתה לאסוף כסף למאבק בקורונה -מעל 200,000 אירו נתרמו.
הרעיון נדד לליגה הגרמנית (הבונדסליגה) ובשני סופ״ש (גם הנוכחי) יתחרו 26 קבוצות על תואר אלופת גרמניה בפיפ״א 2020.
בקרוב נראה רכישות והעברות של כוכבי סוני פלייסטיישן וחסויות. בקיצור, ילדי הכאפות של הטוויצ׳ינג כובשים את העולם שוב.

אפלואדר: רותם פרירה

קריאה לעזרה ממדינת אמזונס בברזיל. באזור חיים שבטים שהניתוק מהעולם שבחוץ מנע מהם לפתח חסינות למחלות שרוב העולם כבר חסין בפניהן לזה נוסיף תשתיות בריאות רעועות .
ראש עיריית מנאוס קרה לעולם להתגייס. ראש העיר שלח סרטונים ותייג את מנהיגי העולם בקריאה לעזרה ואת... גרטה טונברג ילדת האקלים. ההבנה שלגרטה השפעה תודעתית רשתית כמו למנהיגי העולם היא מדהימה.
האשטאגים המובילים את הקריאה הם:
#SOSAMAZONIA
#DefendTheDefenders
אפלואדרית: הילה גילר
צילום: רויטרס
שבת שלום לכולם וגם ליערות הגשם - מנעם ושיר Be Water

טיקטוק מוציאה מהמשתמשים שלה יצירתיות מתפרצת. בדיוק כמו שטוויטר מאפשרת לכותבים השנונים להתבלט בפלטפורמה שמאפשרת כתיבה קצרה וממוקדת- בטיקטוק כולם הופכים לבמאים של קצרצרים עם רעיון מגניב וביצוע סופר מקצועי.

כנראה שההסבר טמון בשילוב של הגבלת הזמן (רוב הסרטונים בני 15 שניות),
הסאונדים המפתיעים, האתגרים וההשראה שהם מקבלים מיוזרים אחרים. אחד הטרנדים הוא להעלות את התוצר וגם את "מאחורי הקלעים", סרטון שמראה איך יצרו את התוצר הסופי. זה נותן רעיונות ליוצרים אחרים.

אגב עוד תופעה מעניינת היא הכניסה של משתמשים מהמגזר הדתי לרשת הזו, שיוצרים סרטונים מפתיעים ברמת החשיפה שלהם.

הנה כמה דוגמאות:

תארו לכם שאתם פותחים קבוצת ווטסאפ עם שרים, מנכ״לי משרדים ממשלתיים ואתם דנים איתם על בעיה כלשהי שמטרידה את הציבור. נראה הזוי אבל זה בדיוק מה שעשה ג׳וש כתב הפלילים של הארץ.
הוא פתח קבוצת ווטסאפ אליה הכניס את שר הרווחה היוצא, הנכנס (מי הם?), מנכ״ל המשרד, ברסי מיודענו, ראשי ויצ״ו ונעמת והעלה פוסט פתיחה - 👆.
עכשיו חיכה לראות מה קורה. אז מה שקרה שהם די מהר התחילו לדבר וכנראה שמשהו זז לפי עדכון שהעלה.
אז מה יש לנו כאן, השטחה, כביש עוקף מטורף של ביורוקרטיה, יצירתיות.
https://bit.ly/2T9OtAG

אפלואדר: רותם פרירה

מחאת המכנסיים הקצרים: תמונת הניצחון או תמונת ההפסד?
נראה שרוב התמונות העולות לרשת הן של בנות שעומדות עם הגב שלא לומר תחת אל הצופה. זה הרגע בו השיח עובר משיח שיוויוני לשיח מיני, סקסיסטי, מגדרי, מחפיץ - מהסיבה הפשוטה שבנים לא היו מצטלמים ככה. עדיף היה לראות אותן תוך כדי פעולה הכי בסיסית של ילדה בבית ספר.
והפספוס הראשון מוליד את השני. אין בנים במחאה על שיוויון. מחאה שיוויונית צריכה לסחוף גם בנים, מחאה מגדרית מדירה אותם.
הייתי מצפה לראות האשטאג בסגנון :#בנים_ובנות_בעד_שיוויון
שבו גם בנים מעלים תמונות שלהם במכנסיים קצרים ותומכים בבנות.

זה הזכיר לי את מחאת החצאיות של הבנים הבריטים בגל החום של 2017. הם ביקשו להגיע עם מכנסיים קצרים ולא איפשרו להם... אז הם לבשו... חצאיות

https://bit.ly/3cQk4z0

הבנים מצטרפים. יופי. הפרובוקציה עם המכנסיים למטה אינה משרתת את הרעיון אבל היא חלק מהגיל.
נסלח להם.
אפלואדרים: טל פרי, עוזי יצחקי

כשבית ספר מתחיל למדוד בסרגל את אורך המכנסיים ואת עובי הבצבוץ הבשרי הוא מתחיל להזכיר לי את אירווינג גופמן והחיבור שלו על מוסדות טוטליים משנת 1961 (בית חולים, בית ספר, צבא). מוסדות בהם התקנות משחקים תפקיד מרכזי בהתנהלות (אמלו"ק הספר של גופמן בפוסט הבא) - עד כדי שבשם הסדר הקדוש התקנות באות על חשבון קומון סנס ואנושיות (להלן הילדה בתחתונים). תמיד זה ילווה בהצהרות ענק על חשיבות הסדר התקין והתפקיד החינוכי/בריאותי/ציבורי שהמוסד מופקד עליו. כשהמוסד מתחיל להתעסק במדידות זה סימן אזהרה שהוא מתחיל לאבד את זה. מצרף אמל;ק של הספר של גופמן. יואב פרידן מנהל תיכון בת"א כתב בפייסבוק:
"גילוי נאות לפני סיום - בבית הספר שלי לא בודקים מזמן אורך מכנסיים. בעיקר כי צריך לבחור את קו השבר, נכון לבחור את מוקדי העימות החינוכי בחוכמה. אחרי הכל, כוח האדם של המורות.ים והמנהלים מצומצם, משאבי הזמן מוגבלים - וטובת הילדים מחייבת סדרי עדיפויות.
ההמלצה שלי - להעביר את האחריות להורים בעניין הזה, ולא לקחת סיכון שבגלל טעות, או חוסר הבנה, תתהפך כאן המדינה, או חס וחלילה אמא אחת תחולל רעידת אדמה.