דור הניצחון, נתן השראה לארצות הברית של אמריקה להכות באיראן. ללא דור הניצחון שנאבק בחאן יונס ורפיח, בטול כרם, בכתר החרמון ודרום לבנון; ללא דור הניצחון האזרחי בעורף, בהצלה, במשפחה, ללא דור הניצחון שלא פחד מעצירת חימושים ושנאה עולמית וקרא להמשיך ולהכות; הפרוקסי האיראני חיזבאללה וחמאס לא היו יוצאים מתפקוד, הפסקת אש קבועה הייתה נחתמת, נתניהו היה בלי גב וארה"ב לא הייתה מצטרפת להכות באיראן.

תם עידן דור המדבר, עם ישראל קם כלביא. ומדובר בדור הניצחון לא רק של ישראל, אלא של העולם החופשי כולו.

ימים מורכבים לפנינו, בעזרת השם נעשה ונצליח. זכינו לחיות בעידן דור הניצחון, דור שהאומה העברית, הארץ העברית ואבות האומה; כל כך חיכו לו.

ב-7.10 האומה שלנו נפצעה. אך התעורר אריה ענק עברי קדום. ברוך אתה ה', על בני הניצחון.

https://t.me/Topazram

יפן אחרי האטום, סירבה לכניעה עד שחטפה אחרי כמה ימים את השני. היטלר, התאבד בבונקר ואיבד מומנטום אחרי פיצול צבאו בין בריטניה לקמפיין חדש ברוסיה.

ואצלנו? אש"ף פספסו בלי סוף הזדמנות למדינה, חמאס סירב לעסקת חטופים שתעצור הכל, חיזבאללה עם נסראללה מת.

המשותף? בתרבות רודנית, אין קבלת החלטות חכמה. אלא רק אגו ויוהרה. ההנהגה מתחילה להאמין לתעמולה של עצמה לצד בכירים שמפחדים מתרבות הלשנה ואף אחד לא יכול לקרוא לעצור. תוסיפו לכך שרודנות חייבת תמיד להראות עוצמה, אחרת השלטון ייפול.

אל תצפו מאיראן להיות ראציונלית. זו מדינה שההנהגה שלה כבר דור שני אחרי 40+ שנות המהפכה שחינכה שהם שליחי האל מול השטן. מדובר במדינה ענייה, שפרויקט הדגל שלה מושמד מדי יום ולא תוכל למכור לציבור שלה "נחכה עוד".

כשהתעמולה הופכת לערך עליון, כמו עסק ששורף כסף על יח"צ ופרסום אבל עם מוצר גרוע - בסוף המציאות מתנגשת בתעמולה וככה מתחילה קריסה.

כמו הטילים הבליסטיים של איראן שהם חסרי אפקטיביות צבאית, אך עם תעמולה טובה. איראן רוצחת אזרחים ישראלים וחוטפת חורבן אסטרטגי.

איראן בפאניקה, שלטון משמרות המהפכה בקריסה - ויקח את קבלת ההחלטות הכי גרועה שיש.

עריכה: מעבר להתקפה בקטאר כעת, אלא על העימות כולו.

https://t.me/Topazram

הקריסה האיראנית;

לאחר ההפצצה האמריקאית על פורדו והפצצות הקשות של צה"ל היום בטהרן על נכסי שלטון - איראן עוברת הפקרה מעשית ע"י רוסיה וסין, איראן עם החות'ים כפרוקסי אפקטיבי אחרון והאיראנים עשו מתקפה שכולם צוחקים עליה. אך כשמדובר על נפט, אין צחוקים. (גם אם זה לכאורה מתואם, אז זה עוד יותר משפיל)

1. מה שחשוב זה לא הטילים הבליסטיים. אלא שהמלחמה זלגה למפרץ הפרסי - ציר הלוגיסטיקה העולמי החשוב בשינוע נפט.

2. חסימת המפרץ הפרסי זה "הנשק" האפקטיבי האחרון שנותר לאיראן. הפרוקסי יצאו משימוש, המתקפות שלה על ישראל לא אפקטיביות כשישראל מורידה נכסים כשצה"ל עם שליטה אווירית וטהרן עם טילים בליסטיים שאין להם ערך צבאי גולמי.

3. להבדיל מהעימות מול ישראל - לאיראן עדיין יש חיל ים, יש טילים בליסטיים קצרים ובינונים, יש כטב"מים ויכולת שיבוש אלקטרוני באזור.

איראן קרועה בקבלת ההחלטות: סגירת המפרץ הפרסי זו התאבדות כי אז כל העולם יקפוץ עליה - אך זה הצעד האפקטיבי היחיד שנותר לה.

4. מה שחשוב למשטרים רודניים כמו איראן זו תעמולה. אך היא לא תחזיק מים לאורך זמן כשיש מיליוני גולים איראנים בארצות עם תקשורת חופשית, טהרן מתרוקנת והמטוסים של חיל האוויר שם.

5. איראן לא תוכל לחתום על הפסקת אש או "להנדס כניעה". זה לא מלחמת 67' עם קול הרעם מקהיר.

כעת, עם זליגת המלחמה למפרץ הפרסי - איראן עשתה טעות קשה מאוד בשביל תעמולה זולה. ככה משטרים רודניים מפסידים מלחמות ומתחילים להיסדק. כמובן אסור להיות שאננים, אסור להיות יהירים, מחכים לנו ימים מורכבים - אך ידה של ישראל על העליונה.

https://t.me/Topazram

ישראל - איראן / סיכום
חלק 1 -
איראן:

מדינית: הפרוקסי לא עבדו ברגע האמת. אין לאיראן מרות אמיתית כפי שהיא דמיינה. סין ורוסיה לא היו עם סיוע משמעותי, איראן נאלצה להשתמש "בנשק יום הדין" של סגירת המפרץ הפרסי משינוע נפט ובכך שרפה את עצמה בפני העולם המתועש לדורות, שרפה את עצמה מול העולם הערבי והפכה למדינה שמוגדרת כלא יציבה.

ברמה הצבאית: אין צבא סדיר איראני מכובד. הטילים הבליסטיים זה כלי לרצח אזרחים ושיבוש חיים אבל לא לשיתוק צבאות. איראן היא מדינת עולם השלישי עם צבא בינוני ואף גרוע.

ברמת הגרעין: נכון, יש חומר מועשר. אך להגיע לגרעין אופרטיבי התקפי זה תהליך עמוק שלא אכנס אליו. אגיד ככה: זה שיש לי לפטופ ואינטרנט, לא אומר שאני יכול לכרות ביטקוין. עיראק, סוריה, לוב - לא הצליחו לחדש תכנית גרעין. תכנית גרעין היא יקרה מאוד, העולם הבין שהיא סיכום ממשי על היציבות העולמית. אמנם אפשר לשקם גרעין, אך המשאבים הנדרשים לכך ברמה הכלכלית והמדינית עמוקים. לא סתם מדינות משקיעות הון בתכנית גרעין ולא "קונות גרעין מרוסיה או צפון קוריאה".

המשטר: כולנו רוצים שהמשטר יתחלף וישראל צריכה לשאוף לכך. ולא צריך לוותר על החלום הזה. כשהתותחים פוסקים, הסכינים נשלפות. איראן תהיה מדינה רודנית יותר, אכזרית יותר, ענייה יותר ותלותית יותר - ובהתאמה עם ציבור ממורמר יותר כולל באליטות.

החיסולים יוצרים הנהגה שלא בהכרח סומכת על הפקידות שלה, יצרו אבדן ידע וחמור מכל: אווירת הלשנה. איראן היא לא חיזבאללה או חמאס שנולדו לתוך חיסולים.

השאה הגולה מארצות הברית רוצה להקים משטר חלופי ואם יש לכך סיכוי - זה עכשיו. איראן מדינה עם תשתיות גרועות, לא מופרך שתהיה מלחמה על משאבים ובראשם מים בתוך איראן ויכול להיות שאיראן תתפרק לכמה ישויות.

כאן חשוב להגיד: ישראל לא יכולה "להפיל את המשטר" בטח שלא מרחוק, היא פגעה בנכסיו וזה מה שחשוב. בסופו של דבר, זו עבודה של העם האיראני וישראל צריכה לעזור לו מרחוק.

כאן חשוב לציין שיש מיליוני גולים איראנים בעולם, איראן לא תוכל למכור "ניצחון" ולהנדס תודעה. הציבור של איראן זה לא הציבור של עזה ויש גבול לתעמולה מול מטבעות ובורסה קורסים. זוכרים שאחרי הפסקת האש מול לבנון סוריה קרסה? אותו תהליך יכול לקרות באיראן.

שורה תחתונה: ישראל שמה לעצמה 2 מטרות: תכנית הגרעין והטילים הבליסטיים. היא פגעה בשניהם משמעותית ובלעדיהם איראן מדינת עולם שלישי עם צבא גרוע וכלכלה כושלת. היא תהיה יותר תלותית בסין ורוסיה ואיבדה את יוקרתה המעשית. השלטון הרודני באיראן באווירת הלשנה והפתח למהפכה התחזק.

איראן תהפוך למדינה חלשה יותר, ההגמוניה שלה במזרח התיכון תרד והיא תהיה תלותית יותר בסין ותאבד מעצמאותה דה פאקטו.

https://t.me/Topazram

ישראל - איראן / סיכום
חלק 2 -
ישראל: הניצחון שבדרך לניצחונות

חלק 1 על איראן - ניתן לקרוא כאן.

ברמה הפשטנית ישראל הגדירה 2 יעדים: מיטוט תכנית הגרעין והסרת הטילים הבליסטיים כאיום. היא עמדה בהם ולכן היא ניצחה. כל ישראלי היה חותם על התוצאה הזו לפני שבועיים.

צבאית, כלכלית ומדינית ישראל עם ידה על העליונה. הצבא הישראלי עשה קפיצת דרך טכנולוגית ומעשית, המודיעין והחיסולים הכי טובים בעולם - ואפשר להגיד בלי בושה שישראל היא הצבא החזק במזרח התיכון עם טכנולוגיות שעברו פיילוט מעשי. כלכלית ישראל הראתה שהיא יכולה לעמוד במלחמה לטווח קצר ומדינית היא גייסה מעצמה להתקפה. ישראל עלתה ליגה ונכון, יש לה עדיין תלות בארה"ב ברמה הצבאית אך עם עבודה נכונה שאנחנו נמצאים בתוכה - היא תגיע למחוזות הנכונים.

כלכלת ישראל תתעשר, תעשיות ביטחוניות יזנקו ואחרי הגז וההייטק, היא בונה ותבנה רגליים חדשות לכלכלה שלה ועוצמה מדינית שתתורגם לכסף ויכולת ייצור.

לעומת ישראל - איראן תהיה כנועה בפני סין, פגיעה יותר להפיכה, אין לה טכנולוגיות וצבא סדיר ראוי, היא איבדה נכסים אסטרטגים של הפרוקסי, הגרעין והטילים הבליסטיים בשווי מאות מיליארדים, אין לה כלכלה ראויה - ישראל בתהליך הפוך. ולכן זו ההגדרה השנייה של הניצחון, מי יבוא לסיבוב הבא חזק יותר.

ברמה המדינית - לא זוכר אם כתבתי כאן או אמרתי ברדיו/פודקאסט - הפחד הגדול של מדינות ערב הסוניות התמשש: איראן בלי גרעין וקיימת. כל מדינה חפצת חיים, תצטרך נורמליזציה או שת"פ עם ישראל.

מכאן והלאה ישראל צריכה להימדד ב-3 יעדים צבאיים נוספים:
1. חיסול הפרוקסי חמאס וחיזבאללה.
2. יצירת שליטה באזור.
3. עידוד הפיכה / מהפכה באיראן.

ברמה המדינית ישראל צריכה להימדד:
1. בהחלת המהפכה התעשייתית של הבינה המלאכותית לצד ייעול המשק הישראלי.
2. יצירת הסכמים מול מדינות אחרות באזור בלי ויתורים והכרה בכיבוש.
3. להפחית את התלות בארה"ב על כל המשתמע מכך.

כמו שפותחים עסק או משקיעים במניות - כשיש פרויקט רציני צריך לדעת מתי לצאת. נשיא ארה"ב רצה הפסקת אש, עדיף לתת לו אותה. והגיע הזמן שהשיח בישראל יחלוף משיח "אני הכי נצי", לשיח פרקטי שמוריד את התלות בארה"ב. באותה מידה שלארה"ב יש B2 שיכולים לחרב מדינות, היא יכולה בפעולות מדיניות פשוטות לפגוע עמוקות בישראל. יש לנו עוד משימות על השולחן.

שורה תחתונה: גם מי שרואה ניצחון או פספוס - התוצאה והחתירה למטרה צריכים להיות זהים;
- לעודד הפיכה באיראן מרחוק ובחכמה.
- להרחיב גבולות טריטוריאלים.
- להוציא לפועל את תכנית הגירת העזתים ולטפל בחיזבאללה ודרום לבנון בהמשך.

כפי שכתבתי - בהגדרת המטרה הזמנית ישראל ניצחה. ישראל תתעצם, ישראל צריכה להמשיך לעודד הפיכה מרחוק, לחסל פרוקסי ולהעמיק את השליטה שלה באזור.

המערכה עדיין ממשיכה. יש לנו מסע ארוך - אך אנחנו עם תנאי פתיחה טובים. בעזרת השם, נעשה ונצליח. התמדה היא המפתח. אפשר לסכם את המבצע - כניצחון הראשון, מבין הניצחונות שאנחנו צריכים.

https://t.me/Topazram

ישראל - איראן / סיכום
חלק 3 -
היכולת להשתקם ולבנות מחדש

איראן: רודנות גדולה וענייה שתלויה בסין

1. רודנות נזקקת למשאבים עצומים כדי לשמר שליטה, לדכא אזרחים ולטפח אליטה מושחתת, בעוד שדמוקרטיה מבוססת על הסכמה ושוק חופשי שמחזק את האזרחים. איראן היא מדינה סוציאליסטית ריכוזית, ללא שוק פתוח, ולכן חלשה מטבעה.

2. איראן היא רודנות של 80-90 מיליון אזרחים, על פני אלפי קילומטרים, עם מיעוטים. היא לא קטנה ועם שוק חופשית כמו אמירויות או סעודיה. כבר היום מרבית הכסף שלה מגיע מהנפט וזו מדינה ענייה. כנגזרת לרודנות וסוציאליזם - לאיראן אין יכולת ייצור עצמי וחדשנות. נכון, טילים בליסטיים וכטבמ"ים. אבל לא מעבר. זו מדינה בלי שוק חופשי, בלי מגזר פרטי, עם המון מהנדסים שיושבים בבית מובטלים.

3. פרויקט הגרעין שאב ממנה מאות מיליארדים, פרויקט הפרוקסי שאב ממנה מאות מיליארדים. לא סתם שום מדינה שהפציצו לה גרעין או ירדה ממנו - עיראק, לוב וסוריה - לא חזרו לפרויקט גרעין. זה יקר, מסובך ועם עלויות אחרות. מדובר במדינה שבקושי יש לה מים לשתות.

4. וכעת יכולת השיקום: המפתח כמובן סין. אקצר כבר כאן: סין היא מדינת מלכודת ואיראן חוזרת לשנות ה-50 שלה - מדינה ששותים לה את הנפט והיא הופכת למוגבלת ורקובה עוד יותר.

ברמה הצבאית - איראן הוכיחה שהיא מדינה פרוצה מבחינת מודיעין ואני סקפטי כמה סין או רוסיה יתנו לה מערכות הגנה או התקפה ראויות. אוי ואבוי אם סין תיתן לאיראן מערכת הגנה חדישה ומטוסי F-16 יחדרו אותה. לא סתם העולם הפקיר את איראן.

ברמה הכלכלית - טראמפ מדבר על כך "שסין יכולה לקנות נפט מאיראן", אך סין כבר עושה זאת, איראן מייצאת לשם וברמה הגולמית לא נראה שינוי משמעותי בכניסת המזומנים. ושוב, איראן מדינה סוציאליסטית מאוד, כי היא רודנית מאוד ואם בימי אובמה פנטזו על מפעלי פולקסווגן בטהרן - זה לא ישים ואף חברה נורמלית לא תתקרב לשם כשסין שומרת תעשיות אצלה ולא מתנדבת. סין היא מדינה רודנית וקולוניאליסטית, היא שואבת כלכלות ומדינות ואני לא ממליץ לאף מדינה להיות תלותית בה.

ברמה המדינית - הטעות של איראן היא הייתה האיום על המפרץ הפרסי. סין לא תסכים שאיראן תסתבך שוב וארצות ערב מבוהלות ממנה.

5. יהיו אנשים שיגידו "איראן תהיה פרוקסי סיני". ובכן - יכול להיות וכמובן צריך להיערך לכך. אך רודנויות אף פעם לא מקדמות רודניות כששיתוף הפעולה הוא שרירותי לפי פקידות חשדנית ולא לפי שוק חופשי. סין בכל ההתנהגות העולמית שלה, היא מדינה מוטת כסף וסחר ולא אידיאולוגיה. כמו שלישראל יש את אמריקה המבאסת שלה, לאיראן יש את הסין שלה עכשיו. סין מדינה שונאת אסלאם, זו ברית פוליטית/אידיאולוגית אבל לא ברית מעשית. אין מדינה אחת על פני כדור הארץ שסין חיזקה באמת, פרט לתשתיות.

ישראל:

א) הפחתת תלות בארה"ב אפשרית: ומכאן - כשם שאיראן הופכת לכנועה בפני סין ותצטרך למכור את הנשמה שלה בשביל לשמר רודנות בזבזנית; ישראל צריכה לעלות על מסלול של הפחתת התלות בארה"ב. אני לא אוהב את המונח "התנתקות מארה"ב" כי הוא לא ריאלי לגבי שום מדינה - אלא כן הפחתת תלות.

ישראל עם מתווה הגז הצליחה לבלום את האיחוד האירופאי מ-2016 עד היום, ישראל צריכה להיות מדינה עם ערך מוסף מסוים. גם לדרום קוריאה, יפן, ארה"ב עצמה - אין באמת "ייצור עצמי" והן תלותיות. אך יש להן כוח מדיני ועושר כלכלי, עם ערך נוסף במיקרו תעשיות קריטיות.

ב) פיתוח תעשיות: להבדיל מאיראן ישראל היא כלכלת שוק. אם בעשור הקודם הרגל של ישראל הייתה הייטק, ואז נוספה רגל נוספת של גז, כעת יש רגל נוספת של תעשיות נשק. העולם עובר מהפכה תעשייתית של בינה מלאכותית ורובוטיקה, ישראל צריכה ויכולה להיות בטופ של התחום. כמו שישראל יצרה מנוף על האיחוד האירופאי עם הגז, היא יכולה ליצור עוד מנופים.

בעידן שמדברים על עצירת החימושים של ביידן - פיתוח תעשיות הנשק הישראליות משמעותן בניית פסיי יצור, גיוס כוח אדם והתפשטות לשווקים חדשים וייצור מקומי שנשען על תנאי שוק שמאפשרים את הכסף כסובסידיה לצד מנוף מדיני.

ג) בניית נתיב הסחר: איראן שרפה את עצמה באיום על חסימת המפרץ הפרסי - ומעבר אנרגיה ישיר מהמפרץ לאירופה דרך ישראל הפך לצורך קיומי עבור סעודיה ומדינות המפרץ. יחד עם החות'ים שיש להם איום לסגור את תעלת סואץ, עבור הודו, ארה"ב ואירופה הצורך העליון במאבק מול סין הוא מעבר סחורות יבשתי עוקף. לא רק שזה יכניס המון כסף, כמו שאיראן איימה לסגור את המפרץ וקיבלה הפסקת אש - ישראל בעתיד תוכל לסגור את "כביש 6 העולמי". (וכמובן, יש לכך מחירים כבדים ואני מקווה שלא נגיע לכך, אלא כמנוף)

כל מקבל החלטות ומעצב דעת קהל: היזמות, המהפכה התעשייתית והכלכלה החופשית - הם מפתחות לניצחון שיש לנו וצריך לחזק לא פחות משיח צבאי. מדינות, ארגונים ובני אדם נמדדים לפי היכולת לתקן. ולא החזק שורד, אלא זה שיודע להשתנות.

https://t.me/Topazram

ליהודים במערב אין זמן / מיעוט אסטרטגי

בניו יורק נבחר מועמד מוסלמי קיצוני בפריימריז הדמוקרטיים לראשות העיר. זה כבר לא מקרה בודד. תבנית חוזרת - ערים מערביות נשלטות יותר ויותר בידי אסלאם פוליטי. לא בכוח הרוב, אלא דרך מנגנון אחר:
המיעוט האסטרטגי.

גם כאשר שיעור המוסלמים באוכלוסייה הכללית עומד על 5-10 אחוז בלבד, הם מצליחים להכתיב את סדר היום בזכות שלושה קריטריונים פשוטים:

1. ריכוז גיאוגרפי בערים הגדולות: איפה שנמצא מוקד ההשפעה הפוליטית, הכלכלית והתרבותית.
2. הרכב גילאי צעיר במיוחד: המבטיח רוב דינמי במוסדות החינוך, באקדמיה, ברחוב ובקלפי.
3. אינטגרציה עמוקה לשפה, לתרבות ולמערכות המדינה: עד כדי כך שהמערכת עצמה כבר מתקשה להבחין מהו רוב ומהו מיעוט.

כך הופך מיעוט קטן לגורם מכריע - במפלגות, בקמפוסים, באולפנים, במרחב הציבורי ואפילו בפאבים, במוזיקה ובמועדונים.
אולי מיעוט מהאוכלוסייה הכללית - אך כוח משמעותי במקומות שהתרבות מקבלת החלטות וצבע.

פוליטיקה היא לא שאלה של רוב: אלא של יצירת מקסימום שליטה מול מינימום כוח.

בתודעה, בדמוגרפיה, ובמוקדי הכוח. וזה מה שהאסלאם הפוליטי הבין. בעוד המערב מזדקן ומתפורר תרבותית, דור מוסלמי צעיר גדל לתוך מוסדות, תרבות וחיי המדינה ופשוט מחליף אותם מבפנים.

המוסלמים לא צריכים להיות הרוב. הם צריכים להיות הכוח שיש לו הכי הרבה שליטה ביחס למטרה. כמו לובי של ועד עובדים קטן ששולט במדינה גדולה.

והיהודים?
פעם היו המיעוט האסטרטגי של העולם המערבי: חכמים, מרוכזים בערים, שולטים במסחר ובתרבות. אבל ההתבוללות, הפוסט-לאומיות והמהגרים החדשים - הפכו את המיעוט היהודי ללא רלוונטים.

כל מי שפרוגרסיבי ורוצה לנצח בחירות חייב מוסלמים, לא יהודים. יהודי הגולה כבר לא פרוקסי שרבים עליו.

וככה פתאום, היהודי הליברלי מגלה שהמפלגה שבה תמך - כבר לא סופרת אותו. שהערכים שהוא דגל בהם, הופנו נגדו. שהשלטון שהוא סייע לבנות, שייך עכשיו לאחרים. כי הוא איבד שליטה וכוח. וזה מה שחשוב בפוליטיקה.

המצב ברור:
בכל מדינה מערבית שיש בה 10% מוסלמים או יותר - המערכת הפוליטית כבר חייבת להקשיב להם. ראשות ערים היא אינדקיציה לכוח לאומי, אם אתה פרוגרסיבי אתה חייב את הקול האסלאמי. בלי המוסלמים, הפרוגרסיבים יפסידו מערכות בחירות. לא משנה אם אלו בחירות ליו"ר תנועת סטודנטים, ראש עירייה או ראש מפלגה.

מי שחושב שזה עוד לא "מספיק דרמטי" - חי בבועה. הפרוגרסיבים לא מחבבים סתם את המוסלמים, המוסלמים פשוט צברו שליטה. במרחב הדיגיטלי, בפסטיבלים, באוניברסיטאות, בחיי הלילה, בתקשורת.
פוליטיקה לא נבנית מתוך צדק ממוסר, אלא מכוח ושליטה. לכן גם "הסברה" עם גבול אפקטיביות. הכל זה אינטרסים, אלקטורט.

כבר עכשיו בפסטיבלי מוזיקה או ניצחונות בליגת האלופות - אירופה חוטפת "טריילרים" של 7 באוקטובר. 7 באוקטובר לא יום אחד - אלא תהליך שבו המוסלמי בוחן את הגבולות של האלימות עד לקצה, המערכת מוותרת ומוותרת - עד שיהיה 7.10. האלימות בערים המערביות תגבר, הפרוגרסיבים ימשיכו לפרק את המשטרה, הכאוס יעצים עד שיהיה אירוע שאי אפשר לחזור ממנו. זה טבעה של אלימות - לבחון גבולות.

ובזמן שהמערב מתפורר, בישראל קמים בני דור הניצחון.
דור צעיר שראוי להערצה - שבונה, נלחם, חולם.
בעוד אירופה גוססת דמוגרפית, ישראל נכנסת לעידן אחר.
מלחמת 12 הימים, היא שינוי תודעתי בישראל - מהאומה הפסיבית לאומה יזמית,
לכן אנחנו נכנס לעידן של שגשוג.
אין כאן שלמות. אבל יש עתיד.

וזה הנכס הכי גדול שלנו. לא רואים אותו ב-GDP. לא רואים אותו בסטטיסטיקה. לא רואים זאת כעת. כי הוא העתיד. וכבר עכשיו, ישראל נכנסת לבום כלכלי, הבורסה מזנקת והעולם רוצה מישראל - כי מי שמשקיע על כסף, הולך על העתיד.

ולכן, לא מתוך פחד; אלא מתוך צלילות ומבט אל העתיד.
אל תסתכלו על החיים "עכשיו".
אל תראה את הנוחות הזמנית כחזות הכל.
אל תחכה לרגע שבו לא תהיה טיסה.
אל תחכה ליום ששלטון פרוגרסיבי ילאים נכסים ודירות.
ראש העיר שלך מוסלמי, ראש המדינה שלך יהיה מוסלמי.
אל תחכה לפסטיבל המוזיקה או ליגת האלופות - שיצית את הכאוס.
הטרגדיה של כאוס - שהוא בלתי צפוי, בלתי ניתן לחיזוי ולכן כאוס יוצר "מצב חירום" של תנועת עדר חסרת אונים.

תעלו עכשיו לארץ. זה ה-"עכשיו" היחיד שהוא אפקטיבי. מי שחושב "עכשיו", יהיה "בורח" בעתיד. אל תעשה את הטעות של אבותינו באירופה וביכולת שלך אתה יכול לבחור נכון - במדינת היהודים.

https://t.me/Topazram

מערכת המשפט הישראלית - איום אסטרטגי על אמריקה

1. בשיח הישראלי יש נטייה נרקסיסטית לחשוב שכל תהליך מדיני מתחיל ונגמר בישראל – נתניהו, יהודה ושומרון, כאפה למחבל בחברון. בפועל, מערכת היחסים עם ארה"ב מבוססת על ניהול אינטרסים הדדי, עם כללי פעולה קבועים שמנחים נשיאים וראשי ממשלה לאורך שנים.

2. מערכת המשפט הישראלית היא איום אסטרטגי על ארה"ב.

מהפצ"ר, דרך בג"ץ ועד היועמ"ש – כולם שייכים למערכת אחת. אין מוסד משפטי מרכזי בישראל משום סוג (ברמת קבלת ההחלטות) שהוא יעיל. כל ניסיון לשנות מדיניות מהותית בישראל נתקל בחסמים משפטיים.

3. כשפקידים סותרים מדיניות אמריקאית ברורה של טראמפ למשל סביב הגירה עזתית - הם חותרים תחת ברית מדינית חסרת תקדים.

גנרלים מטנפים על מדיניות ישראל ומרחיקים נורמליזציה, פקידות תוקעת מקלות בהגירת העזתים, יו"ר אופוזיציה מציג "תכנית משלו" מול טראמפ, לוקחים את השותף שלו למלחמה כל שני וחמישי לטרלות בזמן יקר. והנזק מצטבר. חשבו שטראמפ הוא חבר שלהם.

מערכת המשפט הישראלית ושלוחיו בפוליטיקה, בממסד ובתקשורת - הפכה להטרלה וביוהרה נכנסה להתערבות גיאו-פוליטית. או במילים פשוטות: איום. עוד רגולטור בינוני ואפור שתוקע תהליכים.

4. יש שטוענים ש"טראמפ חצה קווים" - אך ארה"ב מתערבת במדינות ידידותיות כבר עשרות שנים, כולל יפן ודרום קוריאה. ארה"ב מתערבת בעומק ישראל יותר מ-30 שנה לטובת הפרוגרסיבים היסטורית. לכל מדינה יש תלות כלשהי בארה"ב, העניין הוא איך לנהל אותה. אפשר למזער אותה רק עם תבונה אסטרטגית ועוצמה מעשית. אפשר לפטפט "אידיאולוגית" עד מחר אבל זו המציאות כלפי כל מדינה בעידן הכלכלה העולמית והביזורית. לכן נתניהו בימי אובמה עשה בר אילן וחתם על הסכמי סחר כמו מטורף והעדיף את הסכמי אברהם על סיפוח בקעת הירדן. אפשר למכור לארה"ב הצהרות, לקבל ממנה נכסים אסטרטגיים וכך בתהליך לצאת מהכפייה שלה.

5. מי שהופך לאיום אסטרטגי על אמריקה, היסטורית - משלם מחירים פוליטיים כבדים. וזה מסר לכל הישראלים שמי שחותר לחירות לאומית אמיתית, היא צריכה להיות מגובה בפרקטיקה כלכלית, תעשייתית וצבאית עם חכמה פוליטית ומדינית גבוהה - לצד חשיבה לטווח ארוך ובניית תשתית.

באותה מידה שיש טראמפ, יכול להיות מחבל פרוגרסיבי מחר בבוקר בבית הלבן. יכולה להיות מלחמת אזרחים בארה"ב, ארה"ב יכולה להיות גם סתם במשבר כלכלי או בינונית. מצופה מכל פוליטיקאי ואידיאולוג להביא תשובה תעשייתית-כלכלית, בכל שיח של עצמאות וריבונות לצד השיח הלאומי.

https://t.me/Topazram

נורמליזציה: חלק 1 - ההתאבדות המדינית של איראן והניצחון הישראלי במלחמת המעצמות

מאז תחילת המלחמה מול איראן ועד עכשיו - השקל הפך למטבע החזק ביותר בעולם לעומת המטבע האיראני (הריאל) הכושל, הבורסה הישראלית עלתה ב-11% בעוד הבורסה האיראנית סגורה, איראן באה כנועה בפני סין בעוד מדינות רוצות בהרחבת הסכמי אברהם, איראן בלי צבא סדיר מודרני וישראל מפציצה בעסקאות נשק. איראן איבדה מעל חצי טרליון דולר, משועבדת לסין ותלותית בנפט - ישראל הולכת לייצר עוד כסף, טכנולוגיות ושליטה בינלאומית ע"י יצירת רגליים חדשות לכלכלה: נשק, לוגיסטיקה ובינה מלאכותית.

הסיבה לכך? "עם כלביא" הסתיים כש -
1. איראן כבר לא אפקטיבית לתקוף את ישראל בלי גרעין וטילים בליסטיים אפקטיבים, אך אפקטיבית מול מדינות ערב במרחב קצר ובינוני.
2. כשאיראן איימה לחסום את המפרץ הפרסי. זה נמר של נייר איראני - אך מדובר בנתיב ימי צר, שעוברות בו עתודות האנרגיה של העולם (נפט) באחוז אדיר מסך האנרגיה העולמית והעולם לא רוצה לשחק בזה.

האיום לסגור את המפרץ הפרסי - זה ההפסד של איראן ותוביל למפולת ריאליסטית. איראן ביצעה התאבדות מדינית.

חידלון האישים הערבי בנושא - זה ההפסד של ארצות ערב הסוניות ותכריח אותן לנורמליזציה.

כאן כתבתי באפריל 2024 במתקפה האיראנית על ישראל - למה היא נכשלה והיא סימן שבמלחמה איראן תיכשל, אך יתרונה מול ארצות ערב יישמר. כאן כתבתי בספטמבר 2024 על נתיב הסחר וישראל הגדולה. הנורמליזציה, היא כלי לשליטה שלארה"ב באזור במלחמה מול סין.

מיד אחר כך חלה התקדמות בהסכם הסחר בין סין לארה"ב. האם בסוף ארה"ב החליטה שאיראן תהיה של סין, סין הבינה שמדינות המפרץ יהיו של ארה"ב? טראמפ אומר עכשיו לסין "תהיו אמא של איראן".

העובדה שהמלחמה מול איראן הסתיימה במטוסים אמריקאים שמפציצים את פורדו בעוד סין במדיניות לא עקבית מול איראן (כמו הגנה) - מראים כי איראן הפסידה בעידן מלחמת המעצמות.

1. חיבור של ארצות ערב לישראל. (גם אם לא במסגרת נורמליזציה)
2. איראן כנועה בפני סין וטבעת החנק שלה ותאבד מעצמאותה.
3. היא תהיה מדינה ענייה יותר בהכרח.
4. היא תמשיך להיות בפיגור טכנולוגי כי היא פרוצה טכנולוגית ואף מדינה לא תעביר לה נשק או ידע מתקדם. אוי ואבוי לסין אם תעניק לאיראן מטוסי קרב ומטוסי F16 יפילו אותם כמו זבובים בשל הפקרות מידע וכוח אדם לא מיומן.

שיקום איראן יצטרך רפורמות אדירות באיראן, כוח מדיני אדיר ושילוב של עושר וכוח גולמי. לאיראן לא יהיה את זה. איראן היא מדינה סוציאליסטית ומדינת עולם שלישי בהגדרה. לעומת זאת - ישראל היא מדינת שוק, מודרנית, עם תעשיות ויכולת יזמות.

לא סתם מדינות היסטורית לא חזרו לפרויקט גרעין אחרי שנעקרו ממנו - התהליך יקר, פומבי ושואב מדינות לאומית. כמובן צריך להיזהר שאיראן לא תהיה צפון קוריאה.

לעומת זאת - ישראל בעידן תגליות ויצירת רגליים כלכליות. וזה המהלך החשוב והעליון מהנורמליזציה: לא חומוס בדמשק, לאף אחד לא אכפת מלבנון. לא צריך "שלום" עם שגרירויות ותיירות. יש לצאת מקונספציית אוסלו. צריך אך ורק אינטרסים כלכליים וביטחוניים. מבחינתי "נורמליזציה" זה רגולטור התחבורה והאנרגיה בישראל, מדבר עם רגולטור התחבורה והאנרגיה בסעודיה וזהו.

לכן הנורמליציה תיבחן אך ורק ע"י יצירת שליטה. לא ניירות. שליטה. וזו הייתה הבעיה של הסכמי אוסלו, הנסיגה מסיני וההתנתקות - ישראל לא נאבקה על שליטה אף פעם.

כמובן - מחכים לנו ימים מאתגרים, קשים וכואבים. אנחנו עדיין במלחמה. אך ישראל בפוזיציית ניצחון וחייבת לפעול מהר כשארצות ערב בפאניקה, עזה ממשיכה להחרב וטראמפ בבית הלבן. גם להיות דרוכה, כי ה-7.10 הגיע לפני נורמליזציה עם סעודיה.

ובאותה מידה: לזכור שהנורמליזציה היא קודם כל אינטרס אמריקאי וערבי. היא גם לא חייבת להיות שגרירויות ושירי אוסלו - רק יצירת שליטה ביטחונית, כלכלית ומדינית. כי יהיו לנו עוד מאבקים, עוד מלחמות, עוד אתגרים. לא משנה אם מול איראן או טורקיה ומצרים.

כשמדברים על "היום שאחרי" - איראן עם "מצעד ניצחון" של תעמולה, ישראל עם מצעד ניצחון של מציאות משתנה. ניצחון במלחמה מופעל ע"י יצירת שליטה. ישראל נכנסת לתור זהב מהיר, העולם והמשקיעים רואים זאת. עלינו רק להיות עם סבלנות והתמדה, לא לחשוב במונחי "עכשיו".

https://t.me/Topazram

נורמליזציה - חלק 2: יצירת שליטה עידן מלחמת המעצמות

לחצו כאן לחלק 1 כרקע

אחת הבעיות בישראל בשיח המיינסטרימי שהוא במונחי מלחמה ושלום ולא יצירת שליטה. למשל - הסכם השלום עם ירדן יחסית קר ושקט וגם עם מצרים (אויבת מעשית שיום אחד נתעמת מולה) אך השגנו עליהן שליטה. בלי ישראל אין חשמל במצרים ואין מים בברזים של ירדן. הרש"פ לא תכריז על מדינה, כי ישראל למחרת תנתק אותה מכל סחר ומערך בנקאי.

כמובן יש ספקטרום של שליטה: הוא יכול להיות צבאי ישיר, כלכלי כבד, מדיני כבד וכן הלאה. כמובן לא הכל אותו אתגר, לכן הפתרון לעולם לא אחיד שכן יש המון דרכים לייצר שליטה. וזו הבעיה באולפנים והאידיאולוגים: הם לא חושבים במונחי יצירת שליטה וסך ההצלחה או הכישלון בעיניים הוא 2 סוגים של שליטה בלבד: מלחמה מוחלטת או שלום. ולא תהליך הדרגתי.

הבעיה של הסכמי אוסלו - שהם ויתרו על שליטה תמורת הצהרות. ההתנתקות ויתרה על שטחים תמורת הצהרות, הסכם השלום המתמוטט בהדרגה מול מצרים, הוא ויתור על שליטה לטובת הצהרה. גם השמרנים מאוד רצים "לסיפוח" אך הוא מהלך שעיקרו ובכן, די סמלי. אך אם הוא מגובה ע"י העולם, האזור מפתח יציבות גם בשיח התרבותי.

היתרון של הסכמי אברהם - קבלת שליטה תמורת הצהרות. ישראל דחתה את סיפוח בקעת הירדן וכנראה תסופח עכשיו ונתנה הצהרה "על פלסטינים" שנמחקה. ישראל מקבלת הסכמים כלכליים ונתנה "הצהרה". (גם סיפוח ד"א, הוא מהלך שעיקרו הצהרתי מול העולם. רמת הגולן ומזרח ירושלים סופחו, זה לא שינה יותר מדי לא בפני העולם או הבנייה בשטח. לעומת זאת, היום יש 500 אלף מתיישבים והאזור "הלא מסופח" רשם את גידול האוכלוסין הגבוה ביותר לעומת מזרח ירושלים והגולן.

ומה השליטה שישראל צריכה לשאוף עליו? נתיב סחר שיעבור מהודו לאירופה דרך ערב הסעודית וישראל. לא צריך "שלום" בשביל זה, אלא שמגדל פיקוח או תחנת רכבת יוכלו לתקשר עם שדות תעופה ורכבות שם ולעבור נסיעה חלקה עם מטוס, רכבת או משאית. נתיבי האנרגיה של העולם המערבי ממדינות המפרץ יעברו דרך ישראל במקום דרך המפרץ הפרסי לאירופה - וישראל תשב על צינורות הנפט והגז העולמי ורק מהערך הבודד הזה מדובר בערך גיאו-אסטרטגי כלכלי מדהים. האיחוד האירופאי וארצות ערב יהיו תלויות בישראל לנצח בעידן הדלק הפוסילי.

כתבתי על זה בהרחבה ב-2024. ארה"ב רואה את המלחמה כחלק מהעימות מול סין. איראן מדינת נפט ותהיה בבעלות סין, מדינות ערב יהיו בבעלות אמריקה וסין וארה"ב עושות סדר בבנות בריתן. רק שאם סין כועסת על איראן שכן איימה לפגוע כלכלית גם בה עם איומי המפרץ הפרסי - ארה"ב רואה את ישראל כשותפה לכל דבר ומדינה מנצחת שגם יציבה.

מכאן הקו שלי כלפי טראמפ שהוא רציני לגבי תקיפה באיראן. למרות באולפנים והדיווחים, אמרו "טראמפ נטש אותנו" והייתי מאוד חשדן לגבי הדיווחים.

המלחמה הראתה שישראל היא המדינה הכי חזקה ויציבה במזרח התיכון בעוד איראן נמר של נייר, סעודיה חסרת אונים ו-2 הצדדים כשלו באבטחה לוגיסטית. ישראל, היא היציבה - וכל מה שיקר ובעל ערך, צריך לעבור בצינורות או משאיות ורכבות דרכה.

היא היכולה שיכולה לאבטח את נתיב הסחר הזה הודו לאירופה, לשמור על זרימת נפט עולמית, היא היכולה שיכולה לעזור למערב להיאבק בסין בעידן מלחמת הסחר. ולכן עוד ב-2024, טענתי שטראמפ הולך לכיוון הזה.

במלחמה איראן איימה כנמר של נייר להפציץ את המפרץ הפרסי. כעת זו השעה לקחת הנפט והגז, שיעברו דרך ישראל. ואם ישראל תהפוך את המשוואה מנפט שיעבור דרך המפרץ הפרסי לים התיכון - ישראל עקרה מאיראן את המנוף הכי חזק בהיסטוריה שלה: הגמוניה ותחנת מעבר על הנפט העולמי בעידן מלחמת הסחר.

ישראל בין הצבאות החזקים בעולם, כעת היא יכולה להיות מהכלכלות העשירות והגדולות בעולם ביצירת רגל לוגיסטית שלמה למשק שלה ושינוי מהותי באחיזתה בכלכלה העולמית וכוחה הריאליסטי מעשי.

https://t.me/Topazram

האויב הבא: טורקיה ומצרים
נורמליזציה - חלק 3:

1. מצרים וטורקיה הן 2 מדינות יריבות. אנחנו לא בשלום קר, אלא מלחמה קרה. כשהיציבות נגזרת מהסדרים מוטי אינטרס כמו אנרגיה. אך סופם של הסדרים, להתמוטט. ומטרתה של מדינת ישראל - לייצר שליטה.

2. במקרה של טורקיה, היא מדינה עם מסורת קולוניאליסטית באזור וכיבוש ירושלים זה חלק מהנרטיב העמוק האימפרליסטי שלה.
במקרה של מצרים, מדובר באחת המדינות העניות והעלובות בעולם, קרועה בין חונטה צבאית לאסלאמיסטים תוך ניהול רודנות לא יציבה ואי רציפות שלטונית. היה כבר משטר של האחים המוסלמים במצרים.

החדשות הרעות - שיש לשניהן צבאות גדולים ומתקדמים. לטורקיה יש יתרון תעשייתי מובנה מול ישראל, אחיזה מול אזברייג'ן ספקית האנרגיה שלנו. כמו כן, טורקיה חברה בנאט"ו ומכת מנע עליה לא אפשרית. לטורקיה אחיזה בפוליטיקה האירופאית. מצרים היא פשוט קן צרעות של עוני אחד גדול שהעולם רוצה לשמור בטוח עם תעלת סואץ.

לטורקיה מפעל פרוקסי חמוש באסיה ואפריקה, לצד פרוקסי פוליטי מהמסגדים באירופה עד למזרח ירושלים.

החדשות הטובות: טורקיה מדינה פושטת רגל, מצרים מפושטות הרגל הגדולות בעולם. 2 המדינות האלו לא שחקן רציני בעולמות הבינה המלאכותית. צבאית היסטורית גרועים בעימותים רב זירתיים. בנוסף יש להם דור שלם של קצונה שטוב אולי בלכפכף כורדים או עזתים אבל לא באמת לקח חלק ממלחמה סדירה עם קרבות אוויר ויירוטים.

כל יום מצרים וטורקיה הולכות אחורה. מצרים עם מעל 110 מיליון איש עניים על רצועת הנילוס, טורקיה בשנמוך כלכלי אין סופי ודמוגרפיה יורדת לעבר קיטון. טורקיה ניתנת לביתור ע"י ניתוק טורקיה האירופאית והאסייתית. מלחמות לא מוכרעות "למי יש צבא יותר גדול", אלא מכלול של מכונה המשלבת טכנולוגיה, ניסיון ודיוק שיוצרים מכות אש שמחסלות נכסים אסטרטגים ויוצרים שיתוק.

בנוסף - מצרים תלויה לחלוטין במעצמות וטורקיה יושבת גיאוגרפית מול רוסיה, רוסיה רואה בה כאיום, לכן קו למוסקבה הוא חשוב. גם סין לא מחובבות הטורקים.

3. הסכמי הנורמליזציה צריכים להיות עם מטרה ברורה: ישראל מייצרת שליטה.

- הנפט והאנרגיה של המפרץ יעברו פה וכך ישראל תבזר את עצמה אנרגטית ולא תהיה מאוימת מטורקיה בחסימת אזברייג'ן.
- שמירה על סוריה כמנגנון עם זכויות חמושות למיעוטים כך שהדרוזים במהירות יוכלו לעבור לצד שלנו תמיד.
- שמירה על קו רמת הגולן מבוצר.
- דרישת עליונות טכנולוגית. טורקיה רוצים את מטוס הF-35, הוא כבר עשור בחיל האוויר הישראלי ועם ניסיון מבצעי. ועל הדרישות הטכנולוגיות, אכתוב בפוסט הבא.

https://t.me/Topazram

זה לא משנה מה הפוליטיקאים הימניים באירופה אומרים בבחירות.

הדבר היחיד שמשנה, הוא המציאות.

במדינות אירופה הזקנות, פשוט אין ידיים עובדות ובעתיד הכול יהיה יותר גרוע.

הברירה היא או להביא מהגרים, או לסגור ענפי תעשייה קריטיים.

ברור כשמש, מה הממסדים האירופאים יעשו.

כל הדיבורים על גירוש מהגרים הם פופוליזם מוחלט כל עוד האירופאים לא יתחילו ללדת, וגם זה ייקח עשורים רבים.

מדריך לעידן דור המדבר:

1. בכלי תקשורת המוניים שהם בחינם, אנחנו המוצר - לא הלקוחות.
2. כל דיווח נועד לשרת אינטרס ושליטה. מעטים הדיווחים שמשרתים אמת.
3. כל דיווח שנשען על מקור "בכיר, גורם, מקורב" הוא או שקר או ספין פוליטי של תרבות כנועה.
4. כל דיון שנשען על בעלי סמכות בצורה טוטאלית (לשעבר, מומחה) ולא על חכמת המונים - סופו להיות רקוב.
5. שיח שמתמקד ברגשות וזהות ולא בפרטיקה ומדיניות מבנית - מתמקד בשחקנים ולא בלוח המשחק.
6. כל שיח במונחי "עכשיו" שמתעלם ממורכבות, לא ענייני. כל פעולה מוצלחת דורשת התמדה. מי שחושב "עכשיו" הוא או רגשני, או חושב על סקרים ורייטינג.
7. הגדרת "ניצחון" הוא יצירת שליטה ולא שום ערך אחר.
8. שיח "מוסרי" שלא משרת את מדינת ישראל - מתאים לסרט נטפליקס ולא לחיים האמיתיים. מדינה היא לא קיבוץ, מושב או גטו - אלא מיליונים.
9. הערך הסגולי של השיח בישראל נמוך כי הוא לא יודע לעבור התאמה ושינוי לעידן החדש.
10. גידופים, קללות, הקטנה, היסטריה ואימפולסיביות הם תרבות רעה.

https://t.me/Topazram

סיפוח של ישראל הגדולה

רקע: מה שחשוב בשיח הסיפוח ביו"ש זה לא רק נייר ונהלים. אלא חזון חדש, של התפשטות טריטוריאלית. ישראל עשתה סיפוח במזרח ירושלים (250+ אלף יהודים) והגולן, אך ההתיישבות (500+ אלף יהודים) היא זו שניצחה. יש לנו משימת יישוב ארץ והיא לא מסתיימת בהכרזות.

בכתיבה זו, נקודות שצריך להציף לתודעה:

1. סיפוח בקעת הירדן: חיסול המדינה "הפלסטינית" ברמה המעשית. בקעת הירדן תכריע. בקעת הירדן היא האזור היחיד שמאפשר מול הגיאוגרפיה ההררית שאפשר לשכן בו מאות אלפים. לכן הרש"פ אמרה "לא" לכל מו"מ שהתעקשו בו על בקעת הירדן. עם הסיפוח יש להקים מטרופולין בבקעת הירדן.

2. פועלים זרים ויהודים - חיסול הכלכלה הערבית: להוביל ליברליזציה בעובדים זרים לצד עובדים יהודים בתחום הבנייה, לבנות מכוני הכשרה לבנייה. אחוז אדיר מהכסף של הרש"פ מגיע מהבנייה בישראל. אם נחליף רק 50% מהעובדים של אש"ף ביהודים, הודים, סינים ועמים נוספים - הרש"פ, כמנגנון כלכלי, קורסת. למובטלים הערבים החדשים יהיה קל לעזוב, כי יש מחסור בעובדי בנייה בכל העולם.

שימו לב: אלו מהלכים שישראל רצתה ומשטר ביידן הרשע שם מקלות בגלגלים. קדימה, ללכת על זה עכשיו.

3. המהפכה התעשייתית: היום העולם הביטחוני, החקלאי, האנרגטי והנדל"ני מסתערים על הרובוטיקה והבינה המלאכותית. ישראל צריכה לבקש מהנשיא טראמפ אישית, לפתוח את השווקים הטכנולוגים האלו ליהודה ושומרון. על ישראל לפרק כל רגולציה בנושא ולהציע מימון משתלם עבור חקלאים, יישובים וחברות ביטחוניות לשלב את המהפכה התעשייתית.

כפר יהודי צריך להיות חמוש ברחפנים כמו כיתת כוננות אוקראינית. חקלאי יהודי צריך שיהיה לו קו לטקסס לחקלאות אוטונומית. חוות מבודדות יכולות להיות עם עצמאות אנרגטית בניהול נכון של אנרגיה ירוקה. ראש עיריית אריאל צריך קו טלפון לעיירות שהטמיעו בינה מלאכותית. שילוב רובוטיקה וטכנולוגיה יקר בטווח הקצר אך משתלם לטווח הארוך - ומעביר את התחרות מכוח אדם זול לפריון מבוסס מיומנות. המשק יחד עם העובדים, צומח.

שאו ברכה והצלחה, רוצים סיפוח. אבל לא רק סיפוח על הנייר.
סיפוח של ישראל הגדולה.

https://t.me/Topazram

עזה - עידן הנכבה

בתחילת חודש יוני לפני מלחמת "עם כלביא" כתבתי שהסיוט הכי גדול של העולם הערבי שאיראן תישאר בלי גרעין ואיום אפקטיבי על ישראל - אך תשרוד ותישאר איום על העולם הסוני + קטאר חלשה יותר מול סעודיה. כתוצאה מכך, יהיה דיבור על נורמליזציה, כשלעולם הערבי אין כוחות להגן על עזה עוד והוא חייב להתכונן למאבקו מול איראן וכינון יחסים עם ישראל. לפוסט המלא, לחצו כאן.

מאז תחילת 2024 כתבתי שוב ושוב: עזה לא תחזור להיות מרחב בטוח לעזתים. הצהרת טראמפ רק חיזקה את הכיוון. מאז תחילת המלחמה יצאו מעל 100,000 עזתים - נתון עצום ביחס לקושי היציאה. וזרם זה יימשך בעתיד, כשהמעברים יפתחו. לחצו כאן להרחבה.

בגדול? שיקום עזה זו תיאוריה בלבד. ונצואלה, צפון קוריאה, שכונות מצוקה בערים ומדינות עשירות, סיוע או"ם - "שיקום" הוא הליך קשה וכמעט בלתי יישים. כך גם בעזה. שיקום הוא הליך לוגיסטי-מדיני-פוליטי. "בכירים" פשוט אוהבים לשפוך כסף ולקוות לטוב.

4 עקרונות:
1) בלי קשרי מסחר עם ישראל – אין לוגיסטיקה לשיקום. המזח של ביידן טבע, הסיוע החיצוני אפור.
2) חמאס לא ייעלם מרצונו. מדובר במנגנון של אלפי לוחמים ומאות אלפי מקורבים. חיסול חמאס הוא למעשה חיסול עזה הפוליטית ומעטים המקרים ששלטון אמר "הולכים הביתה".
3) אין אחדות אפשרית בין חמאס לאש”ף - חמאס פשוט יבלע את הרשות. (אותה סיבה למה דרום קוריאה לא רוצה אחדות עם הצפון)
4) מדינות ערב לא יקחו אחריות כי אין להן כסף וכוח מדיני כמו שמדמיינים במיוחד אחרי המלחמה מול איראן. עכשיו ההצעה המצרית שכולם התלהבו ממנה נפלה, כי ההצעה המצרית הייתה בגיבוי פיננסי קטארי. וכעת קטאר איבדה את איראן וצריכה להתכונן לעימות מול סעודיה.

בואו נדבר מעשית: רפיח, לפי כל התקשורת וצילומי הלווין - נמחקה. ברפיח היו בין 200 ל-300 אלף תושבים. עזה כולה היא 1.5 מיליון איש בערך. חורבן רפיח לבד, שווה ערך לאחוז דו ספרתי מתושבי הרצועה שאין להם לאן לחזור. לא סתם משטר ביידן והעולם התחננו שישראל לא תכנס. תראו צילומי לווינים. פשוט אין לאן לחזור.

וישראל? הרג המוני מעורר תגובת-נגד בינלאומית. לעומת זאת, הריסת מבנים ודחיקת תושבים כפי שקורה בפועל - נמשכים בשקט יחסי. המדיניות של ישראל היא יעילה: לעזתים לא יהיה לאן לחזור, כעובדה בשטח.

וכן - הפסקת האש (אם תהיה) היא גרועה לנו תודעתית. לאומית. פנימית. אני לא מתכוון לייפות זאת. בכך שישראל עלתה לרגל לעולם ואמרה "החטופים החטופים החטופים". בעידן של מלחמת מעצמות - ישראל הפכה את החטופים למנוף דיפלומטי של חמאס. דעתי האישית ידועה: אי אפשר לנהל מדינה עם רגשות וכל ראייה של פעולה כ-"אסון" או "שמחה" על ספקטרום קיצוני סופה כישלון. כל תהליך דורש עקביות, התמדה והפעלת אסטרטגיה.

ישראל תנצל את הימים הקרובים להתחמשות מסיבית מחדש, לקדם הסכמי נורמליזציה שיתנו שקט מדיני, לחסל את פרויקט חיזבאללה, לאכוף סדר במזרח התיכון - ולהשלים את העבודה לצד הזינוק הכלכלי-טכנולוגי שהיא חווה בימים אלו.

אנחנו במלחמה. וזה קשה. לא כיף לשמוע את המילים "הפסקת אש". אך רגשות, קשים וצודקים ככל שיהיו - חסרי ערך אם הם לא מתורגמים לעולם המעשי. לכן האמונה היהודית לא מאמינה "שאלוהים הוא כספומט ניסים", אלא המצוות הם שיטת עבודה, יום יומית, לחיים טובים יותר.

אנחנו צריכים להיות עם המון סבלנות ואמונה. ישראל בשנת 1967 הסתערה על שטחים והובילה ניצחון צבאי, אך לא שינתה את המזרח התיכון. כעת ישראל משנה את המזרח התיכון. זה לא דשדוש, זאת הפעלת חשיבה: חיסול "המדינה הפלסטינית", חיסול רצועת עזה, שאחריה ערביי יו"ש יהיו רצף כפרים שלא יכולים להקים שלטון מרכזי לאחר סיפוחים מדויקים.

התפקיד של הדור שלנו - יהיה להפוך את ישראל לכלכלה 5-10 בעולם, לראות "עוצמה" כמכלול אמוני, כלכלי, תעשייתי וצבאי שלם. כדי שהדורות הבאים, לא יצטרכו לא את נשיא ארה"ב ולא את האיחוד האירופאי. יש לנו אויבים עתידיים, נצטרך לטפל בהם. ובעזרת השם, עם אמונה ועקביות, נצליח.

ובהקשר העזתי - מעשים יותר חשובים מהצהרות. ישראל הורסת את עזה, מתעצמת מדינית, כלכלית, צבאית ומדינית - ומחריבה שכונות וערים ויוצרת מציאות שלעזתים אין לאן לחזור ואין יכולת להשתקם. וזה הערך העליון במלחמה.

https://t.me/Topazram

הרמטכ"ל נזף בשר בממשלה.
ובכן - דור המדבר הצבאי, התקשורתי והפוליטי חייב להבין: דור הניצחון הוא לא דור של יהודי כנוע בפני בעל סמכות. דור הניצחון הוא העברי המתקדם ושואל השאלות.

תרבות המדבר של "המומחים", "הבכירים", "המקצועיים" בכל תחום צריכה להסתיים. בשיח וקבלת ההחלטות מהקצה של התקשורת שהיא תחרות "מי יותר במיל" עד לפוליטיקה שהיא מצעד גנרלים ועד למשרד הביטחון שעושה למשרד האוצר קומבינות ושיטקים - חייבת להסתיים. ראינו כמה היא הייתה מבישה ונמוכה, במלחמת עם כלביא. בני הניצחון רודפים אחרי האויב, הבכירים מתבזים באולפנים. בציוצים. זה פשוט מביך.

(הערה: דור המדבר הוא מצב תודעתי. לא גיל. פשוט כשזה הממסד הצעירים חלשים וחסרי נוכחות)

כשרמטכ"ל אומר לשר בממשלה שביקורת על הצבא היא: "כל דבר יש לך ביקורת. אתה מחליש את המילואמניקים, מחליש את רוח הלוחמים. אתה נגד צה"ל". הוא עוד איש דור מדבר: לא רוצה שישאלו שאלות, לא רוצה ביקורת, לא רוצה דיון.

לא משנה מה השר אמר. מערכת הביטחון והגנרלים עם היסטוריה של פאשלות. הם צריכים לעודד תרבות שאלות, לא לעודד תרבות טיוח.

כל ממסד שאיננו מפוקח, איננו מבוזר רעיונית, איננו מאפשר לשאול שאלות יהיה רקוב. לא משנה אם זה ההסתדרות, בג"ץ, מערכת הביטחון, האקדמיה. לא סתם המערב עובר תהליך של טיפשות. כי הוא רקוב.

לא סתם הגנרלים במיל' נכשלים במגזר הפרטי, הפוליטי והלאומי: אי אפשר לבנות ממסד מתורבת והגון בלי שאילת שאלות. החיים זה לא תחרות פז"ם ילדותית. החיים זה לא רק פקודות. פקודות נועדו לשיח הפנימי הצבאי, לא לשיח הלאומי אסטרטגי.

דור המדבר חייב להבין שדור הניצחון עבר חרפה, בושה וכלימה ע"י "דור הבכירים". לא משנה אם הוא פוליטי, צבאי, תקשורתי או פקידותי. דור המדבר צריך להפסיק עם תכונות מגונות של דריסת האדם החושב. לא הגיוני שבמדינת היהודים, עם הספר והלימוד: שבממסד, כל סוג של ממסד - אי אפשר לשאול "למה".

דור המדבר הוא זה שהוביל את ישראל לתרבות קביעות, הסתדרות, ותק, פז"ם. המורים הצעירים סובלים, הקצינים הבכירים סובלים, הרבנים הצעירים סובלים. עורכי דין צעירים סובלים. אנשי תקשורת ותרבות צעירים סובלים. אנחנו לא יכולים להמשיך להיות חברה כנועה.

שום מגזר לא יכול להתייעל. לא הציבורי, לא הביטחוני. כל ניסיון התייעלות נתקל ב-"תתבייש לך". שחס וחלילה נצא מתמונת הקיבוץ והתפוז. חס וחלילה שהמגזר הציבורי ישתמש בבינה מלאכותית. תתבייש לך. שונא עבודה לך. אתה לא ציונות. אתה שונא עניים.

דור הניצחון פשוט יצטרך לכפכפף את מוסדות המדינה מהיסוד. זה לא הסתה. אף אחד לא מת מכפכף. אני מדבר על כפכפף מטאפורי של רענון השורות, התייעלות, דם חדש בכל מקום, קדושה לחיי אדם וכספי מיסים.

אנחנו דורשים רק התייעלות. תרבות הקובינה, אחי, שירתנו יחד בסיירת, עיגול פינות, חפיף, הוא היה מפקד בצבא הוא מבין, מדורת השבט - צריכים להסתיים. תרבות שמור לי ושמור לך, תרבות המגזר הציבורי הבינוני, הבכירים הבינונים, כספי המיסים המתבזבזים - צריכה להיגמר.

דור המדבר יכול לעשות תשובה לאומית מול התרבות הרעה של המדבר. תפקידו של הותיק הוא להושיט יד לצעיר, לא לדרוס אותו. אל תזלזלו בצעירים, שתיקתם היא אש המחפשת ניצוץ. ושום דבר לא יעצור אותה. אנחנו דורשים ניצחון לא רק מול עזה אלא בהכל.

https://t.me/Topazram

התיישבות וארה"ב:

אני יודע שיש מעצבי דעת קהל והחלטות בין הקוראים. אנחנו בימי ממשל טראמפ עם מפלגה רפובליקנית ואנחנו צריכים לנצל הכל.

בימי משטר ביידן - ארה"ב חסמה מישראל טכנולוגיות, עובדים זרים ואף הרהרה בערכי סנקציות על ההתיישבות. כעת אנחנו חייבים למהר.

אנרגיה: על ישראל לחתור שצינורות הגז מסעודיה והמפרץ יעברו דרך ישראל. זה אינטרס ערבי, אחרי שאיראן איימה לעצור את המפרץ הפרסי מתנועה. כך העולם הערבי, לעולמים - כבר ירד מהרעיון של "המדינה הפלסטינית". אף ערבי לא יתן לערבי אחר להיות עם שאלטר של אנרגיה. זה חשוב מאוד במאבק מול טורקיה שיכולה לחסום את אזרבייג'ן ומנוף על האיחוד האירופאי - אליו הגז והנפט יגיעו.

חיזוק הקשרים עם הודו: הודו היא משמעותית בנתיב הסחר שיקום. ככל שארה"ב תהיה מנוף ליחסים יותר חמים ואישיים עם הודו, היא תאגף את ארצות ערב יותר.

בינה מלאכותית: יצירת ערים חכמות ביו"ש, הזרמה של קרנות אוונגליסטים להשקעה בחממות טק ביו"ש.

רחפנים: אין סיבה שלא יהיו 1000 רחפנים וכטב"מים בכל רגע נתון מעל ג'נין וחברון. צריך לשלב רחפנים בלוגיסטיקה, כיתות כוננות, מועצות, עיריות ומחסומי צבא. ארה"ב יכולה לעזור בכל הקשור לאינטגרציה, ייצור המוני ורחפנים אסטרטגים כמו ריסוס, ביטחון, מעקב וכן הלאה. כמו כן לארה"ב יש קו ישיר לאוקראינה, אחת המדינות המובילות בנושא.

דיור: ארה"ב אחת המדינות המובילות בעולם בבנייה מהירה. בין אם ברובוטיקה, שיטות בנייה או ייצור. זה לא רק יכול להפחית את התלות בעובדים, אלא גם לייצר בנייה מהירה שנוכל לבנות מהר יישובים.

חקלאות+חוות: רובוטיקה, ניהול אגירת אנרגיה, שימוש ברחפני אבטחה וריסוס בפס ייצור ארוך. ארה"ב היא אחת המדינות החקלאיות החזקות בעולם וברמות ייעול גבוהות.

דרך הקידום המעשית:
- הנורמליזציה צריכה להתמקד בסחר בסיסי בלבד ולא בחומוס ושגרירויות. לא צריך שלום עם סעודיה, רק תיאום בין רגולטור סעודיה לרגולטור ישראל בהנחת צינורות אנרגיה. זה הכל.
- תיאום בין רשויות ורגולטורים.
- תיאום בין חברות פרטיות ליזמים מקומיים.
- השכרת יזמים ועובדים מקומיים להטמעה של המהפכה התעשייתית ברמת השטח.
- יצירת מימון, השכלה וידע כאן.
- יצירת תעשיות כאן.

המטרה של ישראל היא לייצר שליטה במזרח התיכון ועליונות מעשית. אלו ימי המהפכה התעשייתית וישראל צריכה לעשות את הצעד הבא בעליונות כלכלית וטכנולוגית על אויבה.

מעבר לכך, מדובר על תחומים קריטיים לכלל המשק הישראלי - וזה חשוב יותר מכל דיון פנימי היום בכל הקשור לכלכלה ויוקר המחיה. לצד אמונה וצדקת הדרך; ככל שהמשק הישראלי יהיה יעיל ומתקדם יותר, כך העוצמה הצבאית והמדינית שלנו תהיה חזקה בהתאמה.

https://t.me/Topazram

דור המדבר.
תרבות ילדותית של פז"ם, פנייה לסמכות ככוח עליון (בכיר, מומחים), לעג לביזור רעיוני, ציוצים וראיית ביקורת ושאלות כאיום.

ככה הממסד הישראלי הפך לבינוני ואפור. הדור שלנו יצטרך להפריט את השידור הציבורי (אין לו הצדקה) ולערוך רפורמות מרחיקות לכת למען תרבות צבאית בריאה ארגונית ולא תרבות "אח שלי". החפיף, השכונה, הקומבינה - הם תולדה של מדינה שלא יודעת לשאול שאלות וכנועה בפני סמכות.

https://t.me/Topazram

מי שנולד בשנות ה-90 כשהיה ילד חי למציאות של שירי שלום בבית הספר, אוטובוסים מתפוצצים וכמובן ארץ נהדרת. בחינוך הממלכתי כילד אני זוכר כמה היא הייתה משפיעה על השיח שלנו בעידן של טלוויזיה עוצמתית ומדורת שבט.

אולי הרגע הראשון בגיל בית הספר היסודי שהתחלתי להרגיש שונה היה שם - כשהציגו את "רוחל'ה". מתנחלת מרושעת שבגללה אין שלום. לא יכלתי להכיל כילד את הדיסוננס בין שירי השלום לקולות המלחמה - והתרבות שפשוט עוסקת "בלהצחיק". לא יודע. אף פעם לא אהבתי את "להצחיק". זה לא ענה לי על השאלה בדיסוננס שירי השלום והאוטובוסים המתפוצצים.

והאמת בראייה היסטורית - "המצחיק" הזה אולי היה תחילת תרבות הציוצים, הגידופים והטויטר, תרבות של חוסר ענייניות, בריונות. קידוש הרייטינג שבהמשך יהיה לייקים.

יש לדור שלנו משימה קשה מאוד: לצאת מהתרבות הרעה של בני דור המדבר. גידופים, קללות, מרירות, ציניות וחוסר פרקטיקה - הם האויב של היהודי המשכיל והמתקדם. הם האויב של תרבות התלמוד, הספר, הפלפול.

וכמו בני המדבר שהתנגדו למשה אדון הנביאים - ככה בני המדבר המודרנים חינכו אותנו לשעבוד ולא לעצמאות. לנוחות ולא חירות. לחשיבת "עכשיו" ולא לדורי דורות. לקידוש הזמני, אבל אנחנו עם נצחי.

אז מצטער,
אני לא רוצה לקחת חלק מתרבות ארץ נהדרת.
אני חולם על דוד המלך ודוד בן גוריון
על יהושע בן נון ומתתיהו
על יוסף הצדיק החולם והתנועה הציונית.

זה באמת לא אידיאולוגי, אלא תודעתי. נמאס לנו. לא בשביל זה יצאנו ממצרים. מותר לנו לחלום על ארץ גדולה וכבירה יותר. מותר לנו.

יוסף הצדיק חלם חלומות מתוך כלא, בני דור הניצחון חולמים מתוך הכלא התודעתי המודרני - להסתפק במועט, להיות מרירים, לא ליזום ולא לשאול שאלות.

אנחנו יוצאים מהמדבר, אנחנו בונים את הכניסה לארץ שלנו. זה קורה בשטח, זה מאוד מיוחד. אנחנו הדור שיוסף החולם ומשה משחרר העבדים חיכו לו.

יש לדור שלנו משימה נשגבת, קודם כל לתקן את האומה הכבירה והאצילית שלנו. קול מלכים, מורדים ונביאים הגיע. וזה יקח זמן, אך האדם העברי יגיע לכבוד והאצילות לו הוא ראוי. מול ההשפלה והבושה של עידן המדבר, יגיע עידן אחר.