דוקטור🎓 יהיר לפיד, גאון הדור.
מסיבת עיתונאים תפתור את בעיית הגרעין,
איך לא חשבנו על זה קודם?🙄

למי שהחמיץ את הסרטון המשעשע הזה

טרמאפ במספר כותרות מהשעה האחרונה :

סעודיה תצטרף להסכמי אברהם. זה יקרה!

לא מנעתי מישראל לתקוף את אתרי הגרעין באיראן, עשיתי את זה פחות נוח עבורם. זאת מפני שאני סבור שאפשר להגיע להסכם ללא צורך בתקיפה.

נתניהו יכול לפתוח מלחמה עם איראן, אנחנו לא נגרר לכך. אם ההסכם עמם ייכשל אני אוביל את המהלך (ההתקפי) בראש החבורה.

אני פתוח למפגש עם המנהיג העליון של איראן.

לגבי הכוונה לספח את קנדה : זו לא הטרלה!

אם אני הייתי הנשיא הרוסים לא היו משתלטים על חצי האי קרים. זה קרה בזמנו של הנשיא אובמה.

נשיא סין, צ'י, התקשר אליי. מתנהלות שיחות עם הממשל שלו כדי להגיע להסכם בעניין מיסוי הסחורות.

##
התמונה המצורפת היא מתוך המגזין טיים - טראמפ על רקע הפורטרט שלו, אותו קיבל במתנה מהנשיא פוטין.

8 תגובות

שכונת תפאח בצפון מזרח העיר עזה, במבט עדכני מלמעלה.

כדי להגיב לכתבה לחצו כאן

שליח ממשל טראמפ סטיב ויטקוף נפגש בשעה זו עם הנשיא פוטין במוסקבה.

ויטקוף יגיע מחר לעומאן שם ייערך סבב שיחות עם האיראנים בסוגיית הגרעין.

כדי להגיב לכתבה לחצו כאן

תוכנית המזון העולמית של האו"ם:

מחסני המזון שלנו ברצועת עזה התרוקנו לחלוטין בשל סגירת המעברים.

היום מסרנו את מלאי האספקה האחרון שלנו למטבחי המנות החמות.

תגובה אחת

שלום הצל
כאן אמא של החיילת שהותקפה אתמול.
אמא שנייה לחיילות שהיו עמה, בנות בית שלנו. יקרות וטהורות.

אני פונה אליך בעילום שם, מעמקי הלב, בשם הדמעות שהיו – ובשם הדמעות שלא יהיו.
הסרטון שפרסמת, שזכה למאות שיתופים, חושף רק תמונה חלקית.
מאחוריו עומדת נשמה שלמה – נשמה של לוחמת אמת.

אתמול, בתי, חיילת בצה"ל, נכנסה יחד עם חברתה – לוחמת בגולני – לקנות קפה במרכז מסחרי בגני תקווה.
שתיהן, גאות במדים. שתיהן, נושאות על גופן את שליחותן – לא כסמל, אלא כגורל.

ופתאום – במקום קפה – הן קיבלו יריקה בפרצוף. מילולית ומעשית.
אשה שניגשה אליהן, שאלה מי הן, וכשקיבלה תשובה – פתחה בשצף של קללות, גידופים, יריקות. ישירות לפנים.
ביום השואה. ביום בו ראוי לזכור מהי שנאה ולא לשכפל אותה.

בתי לא קיללה. לא שתקה. רק ענתה: "שתתביישי. אנחנו כאן כדי לשמור עלייך."
ויצאה החוצה, למתחם הפתוח, יחד עם חברתה.

אבל אז, תוך רגעים – ניגש אליהן בן זוגה של האישה, ככל הנראה.
איש שאני מכירה אישית מעברו – כאדם שנפגע בעצמו, שחווה חיים של מאבק, של קושי.
ואף על פי כן – בחר לתקוף.
בחר לראות במדים אויב.
בחר לקרוע מילים כחרבות: "זבל", "סמרטוט", "עלובה", והכי גרוע: "אני ארצח אותך".
בחר לא לדעת – שאותה ילדה היא חומת המגן שעליה ניצב ביתו.
בחר שלא לדעת מה עברה היא מה עברו אחיה הלוחמים. מה איבדו.

בתי לקחה נשימה וענתה לו בקומה זקופה:
"אני נלחמת וגם אחים שלי ואף אח שלי נלחם בגדוד 13 כדי שתוכל לשתות פה קפה."
והוא השיב – בבוז: "אז גם אח שלך סמרטוט."

וזה קרה – כשברקע יום השואה, שבו כולנו מתבקשים לעצור – ולזכור.
וזה קרה – בזמן שאני הדלקתי נר נשמה לזכר סבתי, ניצולת שואה שהובלה יחפה אל גיא ההריגה.
וזה קרה – כאן, בלב המדינה, מול עיניהם של עוברים ושבים לאור היום.

אז אני כאן.
לא להילחם, אלא להעיד.

אני, שנתתי את כל נכסיי – שלושה ילדים – לצבא, בגאון וביד רועדת אך איתנה.
אני, שגידלתי אותם להאמין בטוב. בארץ הזו. באדם. בצדקת הדרך. באהבת המולדת. בזכותנו לחיות כאן. לנצח.

ואני מבקשת לומר בקול רם:
לא אשנא.
לא אקלל.
לא אקל על עצמי באשליה שהרוע ינצח.

גם היום – אני גאה. גאה בילדה שלי, שעמדה שם בלי פחד.
גאה בעיניים שבערו בה באמונה ובגוף שלה שזכר מי הוא ועל מה הוא מגן.
גאה בילדיי – שהילדות נלקחה מהם בשבעה באוקטובר ועדיין לא חזרה וכל אלה לרגע לא הזיזו אותם מילימטר, מלהמשיך בכל מחיר, עד הסוף, יהא אשר יהא.

היום יותר מתמיד, אני בוחרת לזכור:
שהשנאה היא חרב מתהפכת –
ומי שמניף אותה – חותך גם את נפשו.

לכן אני כאן – לא לנקום, אלא לקרוא:
די לשנאה.
די לשיסוי.
די לירי בתוך הנגמ"ש.

כי אם אנחנו, הורים ששלחנו את ילדינו לשדות הקרב, נתחיל להילחם זה בזה –
מי יישאר להחזיק את קו האש?

תודה לך הצל,
על שהבאת את הסיפור הזה לאור.
על התמיכה, החיבוק, והגב שהענקת – לנו, לה, ולכולנו.

ובסוף, כשיעבור הכאב וייעלם האבק –
יישארו רק אלו שזכרו:
המדים אינם אויב.
המדים הם הסיבה שיש לנו מדינה.
ומי שקורא לחיילת "סמרטוט" –
שיזכור: גם דוד הקטן נראה סתם רועה, עד שעמד מול גוליית עם אבן אחת ואמונה.
אל תזלזלו בבנות ישראל –
כי הן נולדו לשיר את שירת דבורה, לא לשתוק מול גברים מתלהמים.
ומי שמעז לאיים על לוחמת –
שלא יתפלא אם יום אחד תעמוד מולו אמא עברייה,
ותענה בקול אלוהים חיים:
"אָנֹכִי עֲדֵכֶם הַיּוֹם – בֵּין הַמִּצְרִי לְאָחִיךָ."

ומי שעדיין לא הבין – שילמד סוף־סוף את ההבדל בין חיילת לאויבת:
אויבת יורה עליך.
חיילת – שומרת עליך, גם כשאתה יורק לה בפנים.

ומי שקורא לחיילת "סמרטוט" – שיזכור טוב:
הסמרטוט האמיתי הוא מי שיושב על הספה, ויורק על מי שמחזיק לו את הגג מעל הראש.
וחיילת? חיילת היא לא מטרה. היא מגן.
ומי שדורך על המגן – שלא יתפלא כשהאש תגיע עד ביתו.

הלל ביטון רוזן: טרור האבנים באיו״ש: התקבל דיווח על יידוי אבנים של מחבלים יחד עם פעילי שמאל קיצוני סמוך לאביתר לעבר מתיישבים.
כתוצאה מכך ישראלית אחת נמלטה מהמקום ושברה את הרגל.
כוחות בדרכם.

סיום המלחמה ברשע
אחת המסקנות מהשואה היא כי מי שאינו נלחם ברוע, עוזר לו. ומי שתומך בעצירת המלחמה בו, חובר לו. כמו מסע התעמולה של חבר הפרלמנט הבריטי הנאצי סיר אוסוולד מוזלי להפסקת המלחמה כנגד גרמניה בסיסמא: "הפסיקו את המלחמה, בחירות עכשיו". התנגדות היהודים למצעדיו (כמו בקרב ברחוב קייבל) הביא אותו להקמת אגודות הבריונים "החולצות השחורות", לפעולותיו הצטרף ארגון האחווה האנגלו-גרמני שהורכב מקבוצת עילית שכללה אנשי עסקים, אריסטוקרטים, ופוליטיקאים, שכולם התנגדו להמשך המלחמה בגרמניה. האם רק לנו מזכירה דרך פעולתו את המרחש ברחובותנו? הוא המשיך בקמפיין שלו עד שבהמשך המלחמה תנועתו הוצאה מחוץ לחוק.
ובנתיים באמריקה הטייס האגדי צ'רלס לינדנברג הנהיג גם קמפיין נגד המלחמה בגרמנים. אל קריאתו הצטרפו האנטישמים הנרי פורד (מהאוטואים) ושגריר ארה"ב בלונדון ג'וזף קנדי (אבא של). והם פעלו לשימור הניטרליות של אמריקה עליה הצהיר נשיא ארה"ב רוזוולט.
האם למדנו את הלקח שמי שלא מחסל את הרוע, יחוסל על ידו?
קריקטורות בטלגרם
איור: רייבן היל, אנגליה

השמדת אושוויץ 1
היעילות הגרמנית השטנית הגיעה לשיאה באושוויץ. כשמשאבים עצומים הופנו להסתרת ייעודו של המחנה. רכבות המשלוחים היו מגיעות לשלוש הרציפים, ותיכף לאחר סלקציה קצרה היו מופנים היהודים אל תאי הגזים, בפתחם ניגנה תזמורת כדי לטשטש את העובדה שהיהודים שנדחקו במורד המדרגות למבנה הזה יצאו תוך זמן לא רב דרך הארובה שבקצהו. הם הוכנסו לאולם מלתחה בו צוו להתפשט מכל לבושם לקראת "מקלחת חיטוי". כשסיימו נפתחה בקצה האולם הדלת לחדר הגזים שאחריו. משנכנסו אליו ננעלו הדלתות ומפתח בגג החדר הושלכה פחית של גז ציקלון בה. כעבור 20 דקות כבר כל אלפיים היהודים מתו מייסורי החנק. הדלת שבהמשך תא הגזים נפתחה ישירות אל המשרפה, כמתואר בציור, ואסירי היחידה המיוחדת (זונדרקומנדו) העבירו את הגופות המעונות לשריפה. יהודים מדושנים אלו הם שאפשרו את השמדת הקבוצה הבאה. יחידה זו פינתה קודם לכן את תכולת "חדר המלתחה" אל איזור "קנדה", שם מוינו החפצים ונשלחו לגרמניה. בעצם הררי הפריטים שמוצגים במוזיאון שבמחנה, הם רק מה שטרם הספיקו לשלוח. כדי לשמור על הסוד שבחדר היו חברי הזונדרקומנדו מחוסלים ומוחלפים כל כמה חודשים.
קריקטורות בטלגרם
איור: יאן קומסקי, פולין

השמדת אושוויץ 2
אחד הסודות הכמוסים של השואה היה טיבו של "הפתרון הסופי", כשאבן הראשה שלו היה מחנה ההשמדה אושוויץ. החשאיות היתה כה גדולה עד שאסור היה ליהודים לעבור ליד הקרמטוריום אלא בריצה. חוץ מהזונדרקומנדו שנרצחו כל כמה חודשים גם אנשי קומנדו קנדה היו מוחלפים בשל ידיעותיהם על היקף הרצח. אף תיעוד, או עדות אסיר לא דלפו ממנו מעולם (חוץ מארבעה). כדי להבטיח שאף יהודי לא ימלט אפילו המתים בעבודות הפרך הושבו כל יום אל המכלאות כמתואר בציור. וכך יכול היה הצלב האדום האנטישמי להעיד בשקר כי אין השמדה במחנה, ולהצדיק את השמירה שבעלות הברית העניקו למפעל ההשמדה. כך התאפשרה הולכת השולל של קסטנר שסייעה להשמדת כמליון מיהודי הונגריה בלי התנגדות בתוך פחות מחודשיים. ומדוע מוסד הטשטוש השמאלני "יד ושם" מצטרף לשקר זה ומגמד את היקף ההשמדה בגיהינום הפולני בטענה שנרצחו בו רק קצת יותר ממליון יהודים, בשעה ששומרי הסוד עצמם מפקד המחנה רודולף הס, קצין האס.אס אוטו מול ומפקד המשרפות פרידריך אנטרס העידו בעל פה ובכתב כי באושוויץ נרצחו למעלה משלושה מליון יהודים? נתמהה!
קריקטורות בטלגרם
איור: יאן קומסקי, פולין

שמות חיילים לתפילה (56).pdf

חשיפת ארגון תורת לחימה: חרף הנחיית הממשלה לכל המשרדים להתנתק מ"הארץ" דובר צה"ל מקיים סיור לחייליו במערכת העיתון.

לאחר חשיפת ארגון תורת לחימה כי דובר צה"ל תא"ל אפי דפרין מפיץ לכלל קציני הצבא מאמרי סרבנות והכפשת לוחמים מעיתון "הארץ", חושף הארגון כי חיילי חטיבת דובר צה"ל נלקחים במסגרת קורס מש"קי דוברות לסיור במערכת עיתון "הארץ".
בסיור נפגשים חיילי דו"צ עם בכירי מערכת עיתון "הארץ" ולומדים מהם תכנים בדרך לתפקידים הצבאיים השונים בחטיבת דוברות הצבא.

בארגון תורת לחימה פנו הבוקר לשר הביטחון ישראל כ"ץ בדרישה חד משמעית לטפל בדובר צה"ל ולקיים ניקוי אורוות ושידוד מערכות ביחידה:
"חטיבת דו"צ הפכה למאורת פרוגרסיביים פוסט-ציונית, אליה מתנקזים פעילי שמאל רדיקלי תומכי מרצ ובל"ד, וממנה מודרים בשיטתיות רוב בני הנוער האוחזים בדעות לאומיות-מסורתיות יהודיות ורוח לחימה וניצחון.
כעת מתברר כי דובר צה"ל לא רק מפיץ סרבנות, אלא מסרב בעצמו להוראות הדרג המדיני להתנתק מעיתון מחבלים.
אנו שבים וקוראים לך כשר ביטחון וכחבר ממשלה שכבר קיבלה החלטות ברורות בנושא העיתון האנטישמי "הארץ", לבדוק מה קורה במשמרת שלך במוקדי הדיפסטייט בצה"ל, ובדובר צה"ל בפרט.
אי אפשר לדבר על ניצחון החמאס בעוד עיתון תומכי מחבלים שולט ביחידת הדוברות של הצבא."

התרגשתי עד דמעות לשמוע שהאב השכול, רפי ארווס – אביו של סמ"ר שי ארווס הי"ד, לוחם גבעתי שנפל באסון הנמ"ר בג'באליה – נבחר להשיא משואה בטקס יום העצמאות הקרוב.

את רפי הכרתי כשבאתי לנחם אותו, ומאז הוא נכנס לי עמוק ללב. בכל ניחום אבלים שהלכתי אליו מאז, פגשתי את רפי שם. נוסע מרחקים, יושב עם המשפחות, מחבק, מנחם – מהמקום הכי כואב, מהמקום שבו הוא עצמו איבד את כל עולמו.

רפי סיפר לי שדווקא הרגעים האלו, של לנחם אחרים, הם מה שמרגיעים לו את הנפש. שזו השליחות של שי הי"ד – לנחם, לחזק, להיות נר של אהבה בתוך החושך.

מאז נפילתו של שי, רפי הפך לסמל. סמל של אהבת הארץ, של מסירות, של הקרבה, של הנצחה ושל אצילות נדירה. זכיתי להכיר אותו מקרוב. רפי שמנקה את קברו של בנו שי בדמעות שהוא שופך שם מדי יום, ומתפלל שם עלינו, שנחיה באחדות ובאהבה, ולא שוכח לנשק את קברי חבריו לנשק של שי הקבורים לצידו – כאילו היו בניו.

הבחירה ברפי תחת הכותרת "גשרים של תקווה" – כל כך מדויקת, כל כך ראויה, וכל כך מרגשת.

ולתפארת מדינת ישראל!