התרגלנו כבר לשטיקים של איראן. עשרות שנים של בריונות איראנית הפכו, לצערנו, לחלק קבוע מהנוף הפוליטי כאן במפרץ. איבדנו בהם כל אמון; מצד אחד הם תוקפים ומאיימים, ומצד שני מפזרים הצהרות ידידות ריקות מתוכן.

עכשיו, אחרי שהם חטפו תבוסה צבאית מוחצת בשטח, המשטר בטהראן מנסה בכוח להמציא מציאות חדשה כדי להציל את הכבוד שלו. אבל בואו נהיה מציאותיים: כל הניסיונות של איראן להשתלט על מצר הורמוז או לגעת בריבונות הימית של איחוד האמירויות הם פנטזיות מנותקות, שברי חלומות.

המסר שלנו פשוט: מי שרוצה לחיות פה בשלום ובשכנות טובה עם העולם הערבי, חייב להבין קודם כל שהאמון נמחק. כדי לשקם אותו, איראן לא יכולה להסתפק בסיסמאות – היא צריכה להתחיל לדבר באחריות, לכבד את הגבולות שלנו, ולהוכיח במעשים כוונות אמיתיות של שכנות טובה.

גם במהלך חג השבועות צה"ל מצוי בכוננות עליונה וממשיך לפעול בנחישות בכלל הגזרות, בכוננות גבוהה ובמוכנות מלאה לכל משימה

איראן לא יכולה לשמור את האורניום המועשר שלה. ברגע שנקבל אותו, כנראה נשמיד אותו. אנחנו לא רוצים אותו

אם תושג עסקה לסיום הסכסוך האיראני משום שמאמינים כי לא ניתן להגן על מצר הורמוז מפני טרור איראני, ואיראן עדיין מחזיקה ביכולת להרוס תשתית נפט מרכזית במפרץ, אזי איראן תיתפס ככוח דומיננטי הדורש פתרון דיפלומטי.

השילוב הזה של איראן הנתפסת כבעלת היכולת להטיל אימה על המצר לצמיתות והיכולת לגרום נזק עצום לתשתית הנפט במפרץ, מהווה שינוי משמעותי במאזן הכוחות באזור, ובמשך הזמן יהיה סיוט עבור ישראל.

כמו כן, זה גורם לתהות מדוע בכלל החלה המלחמה, אם תפיסות אלה מדויקות. אני אישית ספקן לגבי הרעיון שלא ניתן למנוע מאיראן את היכולת להטיל אימה על המצר, ושהאזור אינו יכול להגן על עצמו מפני יכולת צבאית איראנית.

חשוב שנעשה זאת נכון.