🔷מיסים שמתנהגים כמו רגולציה
לחלקכם משהו מציק. יש מיסים שמיועדים לשנות התנהגות. בספרות הם נקראים מיסים פיגוביאנים. למשל מס על סיגריות, על דלק או על פליטות פחמן. אלו מיסים שאנחנו מטילים על פעולות שהוגדרו כמזיקות או בלתי רצויות ובאמצעות המס אנחנו רוצים לגרום לציבור לצמצם את הפעילויות האלה או להפסיק אותן כליל.
וזה החלק המוזר: זה מס שמטרתו לשנות התנהגות. בנוסף, מבחינת המדינה במקרים רבים זה מס שהיא בכלל לא רוצה לגבות. למשל, תחשבו על הבלו - המס שמוטל בישראל על סיגריות (כמו זה שמוטל על דלק, יש גם אחד על סיגריות). זה לא מס שהמדינה מטילה כדי לייצר לעצמה הכנסות. המדינה הייתה מעדיפה שאנשים לא יעשנו בכלל והיא לא תגבה את המס הזה.
המס הזה נועד לשנות התנהגות ולא נועד לייצר הכנסות למדינה. זה מס די מוזר, הוא לא כל כך מס בעצם טבעו (למרות שמבחינה פורמלית ומשפטית מדובר במס לכל דבר ועניין).
במקרים כאלו יכולנו תיאורטית להחליף את המס הזה בסוג של קנס. זה המחיר שאנחנו גובים מהציבור על כך שהוא מבצע פעולה מסוכנת או לא רצויה. ממש כמו שבקנסות המדינה לוקחת מכם כסף אבל הייתה מעדיפה שלא תפרו את הכללים והיא לא תצטרך לגבות מכם הקנס.
כשהמס דומה לקנס - הוא למעשה יותר קרוב לרגולציה.
ההבדל בין מס לקנס (אחד אנחנו רוצים לגבות ואת השני לא) הוא ההבדל בין מיסים לבין רגולציה.
🔷הצעה לחלוקה
אני מציע להבחין בין רגולציה לבין מיסים, לפי הקריטריונים שהצגתי קודם.
יש הבדל כשמדובר במס "קלאסי" שמטרתו לגבות כסף ולא לשנות התנהגות. אבל אם המס מיועד לשנות התנהגות - אז מדובר במס שלמעשה משמש ככלי רגולטורי.
אז מה צריכים להיות הכללים לגבי קביעה של מיסים?
⬅️אם מדובר במס שמיועד לשנות התנהגות אנחנו צריכים להסתכל עליו כמו על רגולציה.
הסיבה פשוטה: המס למעשה משמש אותנו כנורמה שמגדירה לציבור איך להתנהג ואמורה לשנות את ההתנהגות. אנחנו נגבש את המס הזה כמו שאנחנו מגבשים רגולציה: ננתח את הבעיה ואת הסיכונים, נבחן כמה חלופות (מס, רגולציה, גילוי מידע, תמריץ כלכלי אחר) ונבדוק את ההשפעות הישירות של כל חלופה, כולל עלויות. מס הוא רק חלופה אחת והתהליך של גיבוש רגולציה מתאים במקרה הזה. כנראה שהיבטים כמו גובה המס לא יהיו בליבת התהליך כי הם יותר שאלה כלכלית מאשר שאלה של ניהול סיכונים ומדיניות.
⬅️אם מדובר במס קלאסי - לא מדובר ברגולציה.
אם מדובר במס "קלאסי", שמטרתו להשיא הכנסות למדינה ולא לשנות התנהגות, לא מדובר ברגולציה.
במקרה כזה לא נתייחס אליו כאל רגולציה. קביעת גובה המס היא שאלת מדיניות ציבורית מתחום שונה מרגולציה.
לחלקכם משהו מציק. יש מיסים שמיועדים לשנות התנהגות. בספרות הם נקראים מיסים פיגוביאנים. למשל מס על סיגריות, על דלק או על פליטות פחמן. אלו מיסים שאנחנו מטילים על פעולות שהוגדרו כמזיקות או בלתי רצויות ובאמצעות המס אנחנו רוצים לגרום לציבור לצמצם את הפעילויות האלה או להפסיק אותן כליל.
וזה החלק המוזר: זה מס שמטרתו לשנות התנהגות. בנוסף, מבחינת המדינה במקרים רבים זה מס שהיא בכלל לא רוצה לגבות. למשל, תחשבו על הבלו - המס שמוטל בישראל על סיגריות (כמו זה שמוטל על דלק, יש גם אחד על סיגריות). זה לא מס שהמדינה מטילה כדי לייצר לעצמה הכנסות. המדינה הייתה מעדיפה שאנשים לא יעשנו בכלל והיא לא תגבה את המס הזה.
המס הזה נועד לשנות התנהגות ולא נועד לייצר הכנסות למדינה. זה מס די מוזר, הוא לא כל כך מס בעצם טבעו (למרות שמבחינה פורמלית ומשפטית מדובר במס לכל דבר ועניין).
במקרים כאלו יכולנו תיאורטית להחליף את המס הזה בסוג של קנס. זה המחיר שאנחנו גובים מהציבור על כך שהוא מבצע פעולה מסוכנת או לא רצויה. ממש כמו שבקנסות המדינה לוקחת מכם כסף אבל הייתה מעדיפה שלא תפרו את הכללים והיא לא תצטרך לגבות מכם הקנס.
כשהמס דומה לקנס - הוא למעשה יותר קרוב לרגולציה.
ההבדל בין מס לקנס (אחד אנחנו רוצים לגבות ואת השני לא) הוא ההבדל בין מיסים לבין רגולציה.
🔷הצעה לחלוקה
אני מציע להבחין בין רגולציה לבין מיסים, לפי הקריטריונים שהצגתי קודם.
יש הבדל כשמדובר במס "קלאסי" שמטרתו לגבות כסף ולא לשנות התנהגות. אבל אם המס מיועד לשנות התנהגות - אז מדובר במס שלמעשה משמש ככלי רגולטורי.
אז מה צריכים להיות הכללים לגבי קביעה של מיסים?
⬅️אם מדובר במס שמיועד לשנות התנהגות אנחנו צריכים להסתכל עליו כמו על רגולציה.
הסיבה פשוטה: המס למעשה משמש אותנו כנורמה שמגדירה לציבור איך להתנהג ואמורה לשנות את ההתנהגות. אנחנו נגבש את המס הזה כמו שאנחנו מגבשים רגולציה: ננתח את הבעיה ואת הסיכונים, נבחן כמה חלופות (מס, רגולציה, גילוי מידע, תמריץ כלכלי אחר) ונבדוק את ההשפעות הישירות של כל חלופה, כולל עלויות. מס הוא רק חלופה אחת והתהליך של גיבוש רגולציה מתאים במקרה הזה. כנראה שהיבטים כמו גובה המס לא יהיו בליבת התהליך כי הם יותר שאלה כלכלית מאשר שאלה של ניהול סיכונים ומדיניות.
⬅️אם מדובר במס קלאסי - לא מדובר ברגולציה.
אם מדובר במס "קלאסי", שמטרתו להשיא הכנסות למדינה ולא לשנות התנהגות, לא מדובר ברגולציה.
במקרה כזה לא נתייחס אליו כאל רגולציה. קביעת גובה המס היא שאלת מדיניות ציבורית מתחום שונה מרגולציה.
🔷שימוש במדיניות רגולציה לשיפור מערכת המס
גם בתוך מערכת המס הקלאסית יש דברים שאפשר לשפר כמו שאנחנו משפרים, באמצעות כלי מדיניות רגולציה:
1. הגדרות וקריטריונים - למשל, מי רשאי לפתוח עוסק פטור ומי רשאי לפתוח עוסק מורשה, אילו פעולות פטורות ממס (ולמה?). מדיניות רגולציה מתאימה כדי לבחון היבטים כאלו.
2. תהליכים – מה הם התהליכים והפעולות שאדם צריך לבצע מול מערכת המס כדי לעמוד בחובות שלו? מילוי טפסים, צירוף מסמכים, הגשת דיווחים שונים, האם צריך להגיע פיזית או שאפשר להעביר את המסמכים באופן דיגיטלי? האם צריך לשלם את המס כמקדמה בתחילת השנה או לאורכה? בעולם הרגולציה יש המון ניסיון וכלים בייעול תהליכים ובצמצום בירוקרטיה.
3. פיקוח ואכיפה – כאן יש דמיון רב בין עולם המיסים לעולם הרגולציה כי בשניהם צריך לבצע פיקוח ואכיפה כדי להגביר ולעודד ציות ובמקרה המתאים גם לכפות ציות ולהעניש. למעשה אפשר לטעון שבסוגיות של פיקוח ואכיפה כמעט אין הבדל בין רגולציה לבין מיסים. למשל, סוגיות של הרתעה וענישה, הצורך לבצע ניהול סיכונים ותעדוף משאבים, המתח שבין שירות לפיקוח, הצורך לבצע פיקוח קבוע וידוע מראש וגם פיקוח ופעולות פתע. בכל אלה מערכת המס ומערכת מדיניות הרגולציה יכולות להפיק תועלת מסנכרון והרמוניה.
שימו לב ששלוש הקבוצות שציירתי כאן לא מתייחסות לליבה של מערכת המס – בסיס המס (על מה מטילים את המס – הכנסה, רכוש, פעולה מסויימת) או על גובה המס עצמו. אלו החלטות שהן בליבה של מדיניות המס, והן לא תהליכיות או רגולטוריות. כמובן שגם בהחלטות האלה חשוב לבצע עבודת מטה סדורה ולהתבסס על נתונים. ואני בטוח שרשויות המס בעולם נוהגות ככה. למומחים למדיניות רגולציה ולייעול תהליכים אין יתרון יחסי בתחומים האלו ביחס למי שעוסק במדיניות מס.
🔷🔷
רגולציה ומיסים הם אחים בעולם המדיניות הציבורית. במבט ראשון הם נראים מאוד דומים – בשניהם אנחנו מחייבים את הציבור לעשות משהו ומי שלא מציית נענש.
אבל כשבוחנים את המהות העמוקה של רגולציה מול מיסים אנחנו רואים שיש שוני בסיסי במטרות ובתכליות של שני הכלים האלו.
יש לזה חריג: מיסים שלמעשה משמשים כעוד סוג של כלי מדיניות לשינוי התנהגות.
ראינו שגם בתוך מערכת המס הקלאסית יש תחומים שבהם ניתוח של מדיניות רגולציה בהחלט יכול להועיל ולשפר את המערכת, מבלי לפגוע במדיניות המס – כמו הגדרות, תהליכים, ופיקוח ואכיפה.
מדיניות רגולציה היא כלי שמשרת אותנו. אז כדאי להשתמש בה היכן שזה מועיל.
גם בתוך מערכת המס הקלאסית יש דברים שאפשר לשפר כמו שאנחנו משפרים, באמצעות כלי מדיניות רגולציה:
1. הגדרות וקריטריונים - למשל, מי רשאי לפתוח עוסק פטור ומי רשאי לפתוח עוסק מורשה, אילו פעולות פטורות ממס (ולמה?). מדיניות רגולציה מתאימה כדי לבחון היבטים כאלו.
2. תהליכים – מה הם התהליכים והפעולות שאדם צריך לבצע מול מערכת המס כדי לעמוד בחובות שלו? מילוי טפסים, צירוף מסמכים, הגשת דיווחים שונים, האם צריך להגיע פיזית או שאפשר להעביר את המסמכים באופן דיגיטלי? האם צריך לשלם את המס כמקדמה בתחילת השנה או לאורכה? בעולם הרגולציה יש המון ניסיון וכלים בייעול תהליכים ובצמצום בירוקרטיה.
3. פיקוח ואכיפה – כאן יש דמיון רב בין עולם המיסים לעולם הרגולציה כי בשניהם צריך לבצע פיקוח ואכיפה כדי להגביר ולעודד ציות ובמקרה המתאים גם לכפות ציות ולהעניש. למעשה אפשר לטעון שבסוגיות של פיקוח ואכיפה כמעט אין הבדל בין רגולציה לבין מיסים. למשל, סוגיות של הרתעה וענישה, הצורך לבצע ניהול סיכונים ותעדוף משאבים, המתח שבין שירות לפיקוח, הצורך לבצע פיקוח קבוע וידוע מראש וגם פיקוח ופעולות פתע. בכל אלה מערכת המס ומערכת מדיניות הרגולציה יכולות להפיק תועלת מסנכרון והרמוניה.
שימו לב ששלוש הקבוצות שציירתי כאן לא מתייחסות לליבה של מערכת המס – בסיס המס (על מה מטילים את המס – הכנסה, רכוש, פעולה מסויימת) או על גובה המס עצמו. אלו החלטות שהן בליבה של מדיניות המס, והן לא תהליכיות או רגולטוריות. כמובן שגם בהחלטות האלה חשוב לבצע עבודת מטה סדורה ולהתבסס על נתונים. ואני בטוח שרשויות המס בעולם נוהגות ככה. למומחים למדיניות רגולציה ולייעול תהליכים אין יתרון יחסי בתחומים האלו ביחס למי שעוסק במדיניות מס.
🔷🔷
רגולציה ומיסים הם אחים בעולם המדיניות הציבורית. במבט ראשון הם נראים מאוד דומים – בשניהם אנחנו מחייבים את הציבור לעשות משהו ומי שלא מציית נענש.
אבל כשבוחנים את המהות העמוקה של רגולציה מול מיסים אנחנו רואים שיש שוני בסיסי במטרות ובתכליות של שני הכלים האלו.
יש לזה חריג: מיסים שלמעשה משמשים כעוד סוג של כלי מדיניות לשינוי התנהגות.
ראינו שגם בתוך מערכת המס הקלאסית יש תחומים שבהם ניתוח של מדיניות רגולציה בהחלט יכול להועיל ולשפר את המערכת, מבלי לפגוע במדיניות המס – כמו הגדרות, תהליכים, ופיקוח ואכיפה.
מדיניות רגולציה היא כלי שמשרת אותנו. אז כדאי להשתמש בה היכן שזה מועיל.
עדכון רגולציה: רפורמת "מה שטוב לאירופה - טוב לישראל" מתקדמת עוד צעד.
ביום חמישי בערב פורסמו טיוטות של 4 חוקים כדי לקדם את הרפורמה: בתחום המזון, בתחום התמרוקים (משרד הבריאות), בתחום התקנים (משרד הכלכלה) ובתחום מוצרי החשמל (משרד האנרגיה).
התיקונים מיועדים להקל את היבוא של מוצרים שמשווקים באירופה וליצור מסלולי יבוא חדשים. ההקלה וההתאמה לאירופה היא במספר טכניקות.
תיקוני החקיקה מקודמים במסלול מהיר - הם פורסמו להערות הציבור למשך שבועיים (עד ה-21.3).
אם יש לכם הערות - מהרו להעביר אותן.
לינקים לתזכירים - למעלה.
ביום חמישי בערב פורסמו טיוטות של 4 חוקים כדי לקדם את הרפורמה: בתחום המזון, בתחום התמרוקים (משרד הבריאות), בתחום התקנים (משרד הכלכלה) ובתחום מוצרי החשמל (משרד האנרגיה).
התיקונים מיועדים להקל את היבוא של מוצרים שמשווקים באירופה וליצור מסלולי יבוא חדשים. ההקלה וההתאמה לאירופה היא במספר טכניקות.
תיקוני החקיקה מקודמים במסלול מהיר - הם פורסמו להערות הציבור למשך שבועיים (עד ה-21.3).
אם יש לכם הערות - מהרו להעביר אותן.
לינקים לתזכירים - למעלה.
www.tazkirim.gov.il
אתר החקיקה הממשלתי
<ol><li>פישוט וייעול הליכי העדכון של שינויים בדין האירופי שאומץ לפי סעיף 3א לחוק כך שכאשר מדובר בשינוי בנספח של הוראה מאומצת, שיש כוונה לעדכנו בדין הישראלי ללא תנאים והחרגות – הסמכות לכך תהיה בידי מנהלת שירות המזון, וזאת באמצעות פרסום בילקוט הפרסומים בר…
הרשויות באיחוד האירופי מפעילות אמצעי אכיפה דרסטי כלפי חברת Apple.
לפני שבוע הוטל על Apple קנס בסכום של כ-2 מיליארד אירו בגין עבירות על רגולציית התחרות של האיחוד האירופי. מה הסיפור? חברת Apple בנתה לעצמה מעמד ייחודי.
מצד אחד, יש לה אפליקציות כמו אפליקציית "Apple Music", בה אפשר להאזין למוזיקה ולפודקאסטים.
מצד שני, יש לה גם את חנות האפליקציות Apple Store, שהיא החנות היחידה (מונופול) ממנו משתמשי אפייפון ואייפד יכולים להוריד אפליקציות. במילים אחרות - Apple גם מציעה ("מוכרת") אפליקציות וגם שולטת על הפלטפורמה בה משתמשי Apple יכולים להוריד ולקנות אפליקציות.
עד כאן - מבחינתה של Apple זה מצויין, מבחינה תחרותית זה לא משהו, אבל אין פה הפרה של החוק.
נציבות האיחוד האירופי (ה"ממשלה" של האיחוד) מצאה שבמשך עשור Apple הטילה מגבלות על אפליקציות שמתחרות עם Apple Music. בעיקר - היא חסמה או הגבילה את האפשרות שלהן ליידע את המשתמשים על אפשרויות לרכוש מנויים בזול יותר, מחוץ ל-Apple Store.
זאת אומרת, באמצעות השליטה של Apple בפלטפורמה, היא דאגה למנוע מהמתחרים להתחרות גם באפליקציית המוזיקה שלה וגם להתחרות בפלטפורמה עצמה. ואם מתחרים לא יכולים (או מוגבלים) להציע מחירים זולים יותר - התחרות נפגעת, והצרכן נפגע.
הקנס שהוטל הוא אחד הגבוהים שהוטלו בהיסטוריה. החקיקה מהשנים האחרונות מאפשרת שתי חלופות לקביעת גובה הקנס - או לפי סכום הוגדר בחקיקה או באחוז מהמחזור השנתי (לעיתים - המחזור העולמי).
הטלת קנס באחוז המחזור הכלכלי של המפר מאפשרת להגיע לסכומים מאוד מאוד גבוהים, כמו שרואים כאן, של מיליארדי אירו.
לפי נציבות האחידות האירופי, גובה הקנס נובע מחומרת ההפרה, משיקולי הרתעה וגם מהעובדה שהממפרה נמשכה תקופה ארוכה (עשור!).
בדרך כלל כשמדובר בחברות חזקות, בסוגיות מורכבות ובקנסות בסכומים גבוהים - החברה מערערת. נראה שזה יהיה המקרה גם כאן.
אפל טוענת שלא הוכח שנגרם נזק לצרכנים ושספק אם נגרמה פגיעה בתחרות, כי אפליקציית המוזיקה הגדולה בעולם Spotify מתחרה היטב ב-Apple.
בכל מקרה, המקרה הזה מלמד על היכולת של חברות טכנולוגיה גדולות לשלב זרועות (תשתית ואפליצקציה) וגם על הנחישות של הרגולטורים באירופה לטפל בפרקטיקות שפוגעות בתחרות.
המלצת קריאה: פוסט בבלוג על רגולציה ותחרות
לפני שבוע הוטל על Apple קנס בסכום של כ-2 מיליארד אירו בגין עבירות על רגולציית התחרות של האיחוד האירופי. מה הסיפור? חברת Apple בנתה לעצמה מעמד ייחודי.
מצד אחד, יש לה אפליקציות כמו אפליקציית "Apple Music", בה אפשר להאזין למוזיקה ולפודקאסטים.
מצד שני, יש לה גם את חנות האפליקציות Apple Store, שהיא החנות היחידה (מונופול) ממנו משתמשי אפייפון ואייפד יכולים להוריד אפליקציות. במילים אחרות - Apple גם מציעה ("מוכרת") אפליקציות וגם שולטת על הפלטפורמה בה משתמשי Apple יכולים להוריד ולקנות אפליקציות.
עד כאן - מבחינתה של Apple זה מצויין, מבחינה תחרותית זה לא משהו, אבל אין פה הפרה של החוק.
נציבות האיחוד האירופי (ה"ממשלה" של האיחוד) מצאה שבמשך עשור Apple הטילה מגבלות על אפליקציות שמתחרות עם Apple Music. בעיקר - היא חסמה או הגבילה את האפשרות שלהן ליידע את המשתמשים על אפשרויות לרכוש מנויים בזול יותר, מחוץ ל-Apple Store.
זאת אומרת, באמצעות השליטה של Apple בפלטפורמה, היא דאגה למנוע מהמתחרים להתחרות גם באפליקציית המוזיקה שלה וגם להתחרות בפלטפורמה עצמה. ואם מתחרים לא יכולים (או מוגבלים) להציע מחירים זולים יותר - התחרות נפגעת, והצרכן נפגע.
הקנס שהוטל הוא אחד הגבוהים שהוטלו בהיסטוריה. החקיקה מהשנים האחרונות מאפשרת שתי חלופות לקביעת גובה הקנס - או לפי סכום הוגדר בחקיקה או באחוז מהמחזור השנתי (לעיתים - המחזור העולמי).
הטלת קנס באחוז המחזור הכלכלי של המפר מאפשרת להגיע לסכומים מאוד מאוד גבוהים, כמו שרואים כאן, של מיליארדי אירו.
לפי נציבות האחידות האירופי, גובה הקנס נובע מחומרת ההפרה, משיקולי הרתעה וגם מהעובדה שהממפרה נמשכה תקופה ארוכה (עשור!).
בדרך כלל כשמדובר בחברות חזקות, בסוגיות מורכבות ובקנסות בסכומים גבוהים - החברה מערערת. נראה שזה יהיה המקרה גם כאן.
אפל טוענת שלא הוכח שנגרם נזק לצרכנים ושספק אם נגרמה פגיעה בתחרות, כי אפליקציית המוזיקה הגדולה בעולם Spotify מתחרה היטב ב-Apple.
בכל מקרה, המקרה הזה מלמד על היכולת של חברות טכנולוגיה גדולות לשלב זרועות (תשתית ואפליצקציה) וגם על הנחישות של הרגולטורים באירופה לטפל בפרקטיקות שפוגעות בתחרות.
המלצת קריאה: פוסט בבלוג על רגולציה ותחרות
European Commission - European Commission
Commission fines Apple over €1.8 billion over abusive App store rules for music streaming providers
The European Commission has fined Apple over €1.8 billion for abusing its dominant position on the market for the distribution of music streaming apps to iPhone and iPad users (‘iOS users') through its App Store.
אמל"ק: אני מגייס סטודנטים כוכבים שרוצים לשפר את הרגולציה.
אם אתם לא יודעים, אני סמנכ"ל ברשות הרגולציה במשרד ראש הממשלה, שהיא הגוף המרכזי שמוביל ומתכלל את מדיניות הרגולציה במדינת ישראל.
רשות הרגולציה אחראית לשפר את הרגולציה ולהפחית בירוקרטיה – בכל הממשלה ובכל המשק.
אנחנו מגייסים סטודנטים שרוצים לשנות ולהשפיע.
⬅️ מה חשוב?
– גישה: חשיבה ביקורתית, אסרטיביות, עבודת צוות, רצון לייצר אימפקט.
– מילים: יכולת להבין חומר מקצועי בעברית ואנגלית, כתיבה ברמה טובה.
– מספרים: לא לפחד לעבוד עם נתונים – מספרים וטבלאות.
– ניהול פרויקטים: ראש גדול, יכולת לפרק תהליכים למשימות, ליזום ולהוביל משימה.
מה פחות חשוב? איזה תואר אתן עושות ואיפה.
יש לנו צוות נהדר ונלמד אתכם כל מה שצריך על רגולציה ומדיניות ציבורית.
⬅️ ההזדמנות
למה ניתן לצפות? אתגר, למידה משמעותית ויכולת להשפיע על דברים גדולים.
למה לא ניתן לצפות? אופציות, רכב חברה ומקרר גלידות.
הסטודנטים אצלנו עושים עבודה מהותית: תעסקו במשימות הליבה ותובילו תהליכים כדי לשפר את המערכת הממשלתית.
⬅️ מה תעשו:
– תנתחו את הרגולציה הממשלתית במבט כלל משקי.
– תקדמו רפורמות לצמצום בירוקרטיה והפחתת נטל על הציבור.
– תפתחו כלים ותהליכים לגיבוש רגולציה חכמה.
– תלוו את משרדי הממשלה כדי לייעץ להם בתהליכי קבלת החלטות.
– תגבשו פתרונות לבעיות רוחב ברגולציה. כמו תהליכים מסורבלים וסתירות.
⬅️איך מגישים מועמדות?
שולחים קורות חיים ואישור לימודים ל- enosh@pmo.gov.il וכותבים בנושא – מכרז 40-2024.
אפשר להגיש עד יום חמישי הקרוב, ה- 21.3.2024.
העבודה בירושלים, שלושה ימים בשבוע.
לעיון במכרז הרשמי.
אשמח שתפיצו לסטודנטים שיכולים להתאים!
אם אתם לא יודעים, אני סמנכ"ל ברשות הרגולציה במשרד ראש הממשלה, שהיא הגוף המרכזי שמוביל ומתכלל את מדיניות הרגולציה במדינת ישראל.
רשות הרגולציה אחראית לשפר את הרגולציה ולהפחית בירוקרטיה – בכל הממשלה ובכל המשק.
אנחנו מגייסים סטודנטים שרוצים לשנות ולהשפיע.
⬅️ מה חשוב?
– גישה: חשיבה ביקורתית, אסרטיביות, עבודת צוות, רצון לייצר אימפקט.
– מילים: יכולת להבין חומר מקצועי בעברית ואנגלית, כתיבה ברמה טובה.
– מספרים: לא לפחד לעבוד עם נתונים – מספרים וטבלאות.
– ניהול פרויקטים: ראש גדול, יכולת לפרק תהליכים למשימות, ליזום ולהוביל משימה.
מה פחות חשוב? איזה תואר אתן עושות ואיפה.
יש לנו צוות נהדר ונלמד אתכם כל מה שצריך על רגולציה ומדיניות ציבורית.
⬅️ ההזדמנות
למה ניתן לצפות? אתגר, למידה משמעותית ויכולת להשפיע על דברים גדולים.
למה לא ניתן לצפות? אופציות, רכב חברה ומקרר גלידות.
הסטודנטים אצלנו עושים עבודה מהותית: תעסקו במשימות הליבה ותובילו תהליכים כדי לשפר את המערכת הממשלתית.
⬅️ מה תעשו:
– תנתחו את הרגולציה הממשלתית במבט כלל משקי.
– תקדמו רפורמות לצמצום בירוקרטיה והפחתת נטל על הציבור.
– תפתחו כלים ותהליכים לגיבוש רגולציה חכמה.
– תלוו את משרדי הממשלה כדי לייעץ להם בתהליכי קבלת החלטות.
– תגבשו פתרונות לבעיות רוחב ברגולציה. כמו תהליכים מסורבלים וסתירות.
⬅️איך מגישים מועמדות?
שולחים קורות חיים ואישור לימודים ל- enosh@pmo.gov.il וכותבים בנושא – מכרז 40-2024.
אפשר להגיש עד יום חמישי הקרוב, ה- 21.3.2024.
העבודה בירושלים, שלושה ימים בשבוע.
לעיון במכרז הרשמי.
אשמח שתפיצו לסטודנטים שיכולים להתאים!
סן פרנסיסקו בנתה את תא השירותים היקר בעולם
במרכז סן פרנסיסקו תמצאו את שכונת Noe Valley. מדובר בשכונה מאוד נעימה, בטוחה ומפותחת. אבל יש בעיה אחת שמפריעה כבר שנים לתושבים ולעוברים בה - אין באזור תאי שירותים ציבוריים. אחרי שנים של פניות ובקשות - עיריית סן פרנסיסקו החליטה לתת מענה לפניות. העירייה ניסתה לבנות תא שירותים ציבורי בעלות של 1.7 מיליון$.
בסכום כזה בטח מדובר על מבנה גדול עם המון תאי שירותים. אז לא, מדובר במבנה בגודל של 14 מ"ר (גודל של חדר שינה) שיש בו רק אסלה אחת. סן פרנסיסקו היא אחת הערים הכי יקרות בעולם, אבל זה מופרך.
ואם זה לא מספיק, במקור (שנת 2022) הפרויקט הגרנדיוזי הזה היה אמור להסתיים רק בשנת 2025. לפי ההערכות העדכניות (ולאחר לא מעט לחץ) - נראה שהפרויקט ייחנך בעוד שבועות בודדים במהלך אפריל 2024.
קליפורניה ידועה כמדינה שיש בה המון רגולציה והמון בירוקרטיה, אבל אפילו מושל קליפורניה נאלץ לומר את המובן מאליו: "תא שירות יחיד וקטן לא אמור לעלות 1.7 מיליון $". המושל אפילו הכריז שאם עיריית סן פרנסיסקו מבזבזת ככה כספי ציבור, הוא מקפיא העברת תקציבים ממדינת קליפורניה לעירייה - עד שהנושא יבדקו.
ואחרי שהופעל לחץ, תושבי סן פרנסיסקו יכולים לנשום לרווחה. בעלות של 1.7 מיליון $ יבנו להם שני תאים שירותים! מאט הנדלי (Matt Haney), נציג בבית הנבחרים של מדינת קליפורניה, אמר שזה עדיין מופרך כי סכום כזה צריך להספיק בקלות לשבעה תאי שירותים.
אז איך תא שירותים אחד עם אסלה אחת אמורים לעלות כל כך הרבה? לפי כתבה של הגרדיאן, הבינוי עצמו יעלה 1.05 מיליון $. באופן טבעי זה הסעיף הכי גדול. שאר הסכום יושקע בארכיטקטורה (300,000$), ניהול פרויקטים (175,000 $) ומדידות (40,000 $). לאט לאט העלויות מצטברות והפרויקט מתייקר.
נקווה שהעלויות בפועל לא יחרגו מעבר להערכה הגבוהה ממילא.
מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?
1. יש נטיה לומר שממשלות מטילות עודף רגולציה מאחר שעלות הרגולציה מוטלת על האזרחים והעסקים ולא עליהן. זה כנראה נכון תיאורטית, אבל זו לא הסיבה היחידה.
במקרה הזה - גם כשהגוף הציבורי משלם על הפרויקט הוא עשוי להיות בזבזני. למשל, כי מנהלים את הפרויקט באופן בזבזני (בוחרים ספקים יקרים) או לא משווים עלויות.
2. לכאורה הסיפור הזה הוא על הוצאות של רשות מקומית ולא על רגולציה. אבל רגולציה נמצאת בכמעט כל תחום וכל פעילות בחיים שלנו. והיא גם חלה על רשויות מקומיות. פרויקט תכנון ובניה כפוף להמון רגולציה - תכנון עירוני, רישוי בניה, חיבור למערכת מים וחשמל ועוד.
3. דוגמה קטנה וישירה: עיריית סן פרנסיסקו שילמה 40,000 $ על מדידות. מדובר על מבנה בגודל של חדר קטן - רק 14 מ"ר. למה המדידות עלו כל כך הרבה? אולי זה בגלל רגולציה. כתבתי בעבר על הרגולציה של קליפורניה שמייקרת את עלות המדידות.
4. ולכן כשאנחנו מדברים על רגולציה והעלויות שלה - לא נכון לדבר רק על ההשפעה על העסקים. גם פעילות של גופים ציבוריים מתייקרת בגלל רגולציה. ובגלל שהתקציב של הגופים האלו מוגבל, המשמעות היא שהציבור מקבל פחות מוצרים ושירותים ציבוריים.
5. יש כלל שהעלויות בפועל יהיו יותר גבוהות מאשר בתכנון (אני בטוח שיש חוק פרקינסון על זה ואם לא - צריך להמציא אחד). זה קורה גם בפרויקטים וגם ברגולציה. אחת הסיבות שזה קורה היא תופעה שנקראת "אופטימיות של מקבלי החלטות" - אנחנו נוטים להעריך ביתר את התועלות ובחסר את העלויות. וכשפוגשים את המציאות מגלים שהחשבון יקר יותר ממה שחשבנו.
6. וכמובן - אל תשלמו 1.7 מיליון $ על תא שירותים אחד. זה לא הגיוני.
במרכז סן פרנסיסקו תמצאו את שכונת Noe Valley. מדובר בשכונה מאוד נעימה, בטוחה ומפותחת. אבל יש בעיה אחת שמפריעה כבר שנים לתושבים ולעוברים בה - אין באזור תאי שירותים ציבוריים. אחרי שנים של פניות ובקשות - עיריית סן פרנסיסקו החליטה לתת מענה לפניות. העירייה ניסתה לבנות תא שירותים ציבורי בעלות של 1.7 מיליון$.
בסכום כזה בטח מדובר על מבנה גדול עם המון תאי שירותים. אז לא, מדובר במבנה בגודל של 14 מ"ר (גודל של חדר שינה) שיש בו רק אסלה אחת. סן פרנסיסקו היא אחת הערים הכי יקרות בעולם, אבל זה מופרך.
ואם זה לא מספיק, במקור (שנת 2022) הפרויקט הגרנדיוזי הזה היה אמור להסתיים רק בשנת 2025. לפי ההערכות העדכניות (ולאחר לא מעט לחץ) - נראה שהפרויקט ייחנך בעוד שבועות בודדים במהלך אפריל 2024.
קליפורניה ידועה כמדינה שיש בה המון רגולציה והמון בירוקרטיה, אבל אפילו מושל קליפורניה נאלץ לומר את המובן מאליו: "תא שירות יחיד וקטן לא אמור לעלות 1.7 מיליון $". המושל אפילו הכריז שאם עיריית סן פרנסיסקו מבזבזת ככה כספי ציבור, הוא מקפיא העברת תקציבים ממדינת קליפורניה לעירייה - עד שהנושא יבדקו.
ואחרי שהופעל לחץ, תושבי סן פרנסיסקו יכולים לנשום לרווחה. בעלות של 1.7 מיליון $ יבנו להם שני תאים שירותים! מאט הנדלי (Matt Haney), נציג בבית הנבחרים של מדינת קליפורניה, אמר שזה עדיין מופרך כי סכום כזה צריך להספיק בקלות לשבעה תאי שירותים.
אז איך תא שירותים אחד עם אסלה אחת אמורים לעלות כל כך הרבה? לפי כתבה של הגרדיאן, הבינוי עצמו יעלה 1.05 מיליון $. באופן טבעי זה הסעיף הכי גדול. שאר הסכום יושקע בארכיטקטורה (300,000$), ניהול פרויקטים (175,000 $) ומדידות (40,000 $). לאט לאט העלויות מצטברות והפרויקט מתייקר.
נקווה שהעלויות בפועל לא יחרגו מעבר להערכה הגבוהה ממילא.
מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?
1. יש נטיה לומר שממשלות מטילות עודף רגולציה מאחר שעלות הרגולציה מוטלת על האזרחים והעסקים ולא עליהן. זה כנראה נכון תיאורטית, אבל זו לא הסיבה היחידה.
במקרה הזה - גם כשהגוף הציבורי משלם על הפרויקט הוא עשוי להיות בזבזני. למשל, כי מנהלים את הפרויקט באופן בזבזני (בוחרים ספקים יקרים) או לא משווים עלויות.
2. לכאורה הסיפור הזה הוא על הוצאות של רשות מקומית ולא על רגולציה. אבל רגולציה נמצאת בכמעט כל תחום וכל פעילות בחיים שלנו. והיא גם חלה על רשויות מקומיות. פרויקט תכנון ובניה כפוף להמון רגולציה - תכנון עירוני, רישוי בניה, חיבור למערכת מים וחשמל ועוד.
3. דוגמה קטנה וישירה: עיריית סן פרנסיסקו שילמה 40,000 $ על מדידות. מדובר על מבנה בגודל של חדר קטן - רק 14 מ"ר. למה המדידות עלו כל כך הרבה? אולי זה בגלל רגולציה. כתבתי בעבר על הרגולציה של קליפורניה שמייקרת את עלות המדידות.
4. ולכן כשאנחנו מדברים על רגולציה והעלויות שלה - לא נכון לדבר רק על ההשפעה על העסקים. גם פעילות של גופים ציבוריים מתייקרת בגלל רגולציה. ובגלל שהתקציב של הגופים האלו מוגבל, המשמעות היא שהציבור מקבל פחות מוצרים ושירותים ציבוריים.
5. יש כלל שהעלויות בפועל יהיו יותר גבוהות מאשר בתכנון (אני בטוח שיש חוק פרקינסון על זה ואם לא - צריך להמציא אחד). זה קורה גם בפרויקטים וגם ברגולציה. אחת הסיבות שזה קורה היא תופעה שנקראת "אופטימיות של מקבלי החלטות" - אנחנו נוטים להעריך ביתר את התועלות ובחסר את העלויות. וכשפוגשים את המציאות מגלים שהחשבון יקר יותר ממה שחשבנו.
6. וכמובן - אל תשלמו 1.7 מיליון $ על תא שירותים אחד. זה לא הגיוני.
לפני שבועיים מטוס דרימליינר שלי חברת Boeing צלל בחדות באזור אוסטרליה.
זה הזכיר לי שבדיוק לפני חמש שנים התרסק מטוס Boeing 737 MAX. מאחר שזו הייתה התרסקות שניה מאוד סוג - בכל העולם קירקעו את המטוסים האלו. האם זה עומד לקרות שוב?
בזמנו ניתחתי את הכשלים של הרגולטור בארה"ב, ה-FAA, שאיפשרו את הכשל וההתרסקות.
נקווה שהאמריקאים הסיקו את המסקנות ותיקנו את הליקויים.
זה הזכיר לי שבדיוק לפני חמש שנים התרסק מטוס Boeing 737 MAX. מאחר שזו הייתה התרסקות שניה מאוד סוג - בכל העולם קירקעו את המטוסים האלו. האם זה עומד לקרות שוב?
בזמנו ניתחתי את הכשלים של הרגולטור בארה"ב, ה-FAA, שאיפשרו את הכשל וההתרסקות.
נקווה שהאמריקאים הסיקו את המסקנות ותיקנו את הליקויים.
איך עלויות הרגולציה מתחלקות?
מומלץ לקרוא באתר - שם תוכלו גם לראות תרשימים וגרפיים
לרגולציה יש עלויות. עסקים מתלוננים על זה, רגולטורים רגילים לשמוע את זה.
בישראל אין לנו עדיין מחקר מקיף על סך עלויות הרגולציה (לפי הערכות מדובר על מאות מיליארדי ש"ח בעלויות ישירות, ושיפור של הרגולציה יכול לחסוך עד 100 מיליארד ש"ח).
לכן, נסתכל על ארה"ב ועל מחקר מעניין שנערך שם.
בתקופת ממשל אובמה, הבית הלבן העריך שהעלות הישירה של רגולציה פדרלית בשנה היא כ-280 מיליארד $.
זה הרבה כסף. אבל יש גורמים שטוענים שהעלויות גבוהות בהרבה. למשל מכון הריטאג' (ימין כלכלי) העריך שהעלויות הן יותר מכפולות - בערך 700 מיליארד $ בשנה. והם לא לבד.
שימו לב שההערכות האלו וגם המשך הדיון יתייחס רק לעלויות הישירות (לא עלויות שנובעות באופן עקיף מהרגולציה ולא עלויות שנובעות מכך שהרגולציה מנעה פעילות מועילה) ורק לרגולציה פדרלית (לא לרגולציה מדינתית או מקומית).
⬅️⬅️ עלות הרגולציה בארה"ב: תמונת מצב
לפני שנה פורסם מחקר על עלויות הרגולציה האמריקאית. החוקרים פיתוח שיטה חדשה לכמת את העלויות הישירות של הציות לרגולציה ובאמצעותה הם מגיעים למספר תובנות מעניינות. בהמשך הפוסט אסביר על השיטה החדשה שהם פיתחו.
התובנה הבסיסית ביותר היא שעלות הציות הישירה לרגולציה עומדת על 289 מיליארד $ בשנה. זה די דומה להערכה של הבית הלבן.
התובנה השניה היא שהעלויות לא מתחלקות באופן שווה בין העסקים. הן גם לא מתחלקות באופן פרופורציונאלי לפי גודל העסק. עסקים בגודל "בינוני" נושאים בעלות רגולציה רבה יחסית.
החוקרים משרטטים את קו הגבול בערך סביב עסק בגודל של 500 עובדים. כשהעסק מאוד קטן (עובדים בודדים) - עלויות הרגולציה נמוכות יחסית. ככל שהעסק גדל מבחינת מספר העובדים, עלות הרגולציה הולכת ותופחת באופן משמעותי. ועסקים מאוד גדולים נהנים מיתרונות לגודל ולכן עלות הרגולציה שם נמוכה יחסית להיקף הפעילות שלהם.
אז הבשורה הקשה היא לעסקים בגודל "בינוני". החוקרים מצאו שעסק עם כ-500 עובדים נושא בעלות גבוהה פר עובד ב-40% בהשוואה לעסק קטן מאותו סוג, ובעלות גבוהה יותר ב-18% בהשוואה לעסק גדול מאותו סוג.
יש במחקר עוד כמה תובנות מעניינות, למשל לגבי עלות הרגולציה בחתכים שונים. בבלוג הבאתי כמה גרפים ותרשימים מעניינים מתוך המחקר: עלות הרגולציה לפי מדינות (ככל שצבע המדינה כהה יותר, כך עלות הרגולציה גבוהה יותר); וגם - עלות הרגולציה לפי גודל העסק בכל סקור.
⬅️⬅️ השפעות חלוקתיות: מה גורם לשוני בעלויות הרגולציה?
החוק אמור לחול על כולם בצורה שווה. אז האינטואיציה אומרת שהעלות צריכה להיות זהה לכולם, או שהיא צריכה להיות תואמת לפי גודל העסק. על פניו לא הגיוני שעסק בינוני ישא בעלויות הרגולציה הגדולות ביותר.
החוקרים הצביעו על שלושה גורמים לעיוות בחלוקת עלויות הרגולציה: עלויות רגולציה קבועות (fixed costs of compliance), רגולציה דיפרנציאלית (tiered systems of regulation) ואכיפה סלקטיבית (disparate enforcement). כל מנגנון עובד אחרת, אז אסביר אותם אחד אחד.
⬅️ עלויות רגולציה קבועות
הכוונה להוראות שחלות באופן שווה על כל המפוקחים וכל העסקים, במנותק מגודל העסק או היקף הפעילות. למשל, אם כל עסק צריך להחזיק מטף כיבוי אש אחד או להגיש דיווח שנתי אחיד - אותה עלות תחול על עסק קטן, על עסק בינוני ועל עסק גדול. התוצאה היא שהעלות היחסית תהיה גבוהה יותר עבור עסק קטן. למשל, דמיינו שחנות בגדים קטנה חייבת לקנות מטף כיבוי אש אחד וגם חנות ענקית של רשת בין-לאומית חייבת לשלם על מטף אחד בלבד. באופן יחסי, העלות גבוהה יותר עבור העסק הקטן.
העניין הוא שיש רגולציות שבכלל לא חלות על עסקים קטנים. זה קורה מכל מיני סיבות. לדוגמה - בגלל שיש עסקים קטנים שלא מבצעים פעילות שכפופה לרגולציה (קיוסק קטן לא כפוף לרגולציה של ייצור מזון שחלה על מסעדות, כי הוא לא מייצר מזון). דוגמה אחרת היא רגולציה פיננסית שחלה רק על חברות ציבוריות. בדרך כלל, עסק קטן עם מעט עובדים לא יהיה חברה ציבורית שנסחרת בבורסה.
ומהצד השני, עסקים גדולים ממילא מעסיקים עובד שתפקידו להתמודד עם הרגולציה. אז יש מישהו אחד שמטפל בהרבה משימות רגולטוריות בבת אחת (קוראים להם קציני ציות, רכזי רישוי, מנהל מחלקת רגולציה וכמובן יועצים משפטיים).
⬅️ רגולציה דיפרנציאלית
יש הוראות שבאופן מכוון חלות רק על חלק מהמפוקחים, או שהן משתנות בהתאם לגודל המפוקח. רגולציות כאלו מטילות יותר עלויות ככל שהעסק גדול יותר. לפי המחקר, עלויות מהסוג הזה קשורות ל-97% מהשוני בין עסקים קטנים לעסקים בינוניים בעלויות הרגולציה.
אלו יכולות להיות רגולציות שחלות לפי מאפיין כמו שטח העסק (אופייני בתכנון ובניה ובכבאות); מספר העובדים (אופייני בדיני עבודה והגנת הצרכן); היקף הפעילות, למשל היקף הייצור (אופייני בתחומי בטיחות,
מומלץ לקרוא באתר - שם תוכלו גם לראות תרשימים וגרפיים
לרגולציה יש עלויות. עסקים מתלוננים על זה, רגולטורים רגילים לשמוע את זה.
בישראל אין לנו עדיין מחקר מקיף על סך עלויות הרגולציה (לפי הערכות מדובר על מאות מיליארדי ש"ח בעלויות ישירות, ושיפור של הרגולציה יכול לחסוך עד 100 מיליארד ש"ח).
לכן, נסתכל על ארה"ב ועל מחקר מעניין שנערך שם.
בתקופת ממשל אובמה, הבית הלבן העריך שהעלות הישירה של רגולציה פדרלית בשנה היא כ-280 מיליארד $.
זה הרבה כסף. אבל יש גורמים שטוענים שהעלויות גבוהות בהרבה. למשל מכון הריטאג' (ימין כלכלי) העריך שהעלויות הן יותר מכפולות - בערך 700 מיליארד $ בשנה. והם לא לבד.
שימו לב שההערכות האלו וגם המשך הדיון יתייחס רק לעלויות הישירות (לא עלויות שנובעות באופן עקיף מהרגולציה ולא עלויות שנובעות מכך שהרגולציה מנעה פעילות מועילה) ורק לרגולציה פדרלית (לא לרגולציה מדינתית או מקומית).
⬅️⬅️ עלות הרגולציה בארה"ב: תמונת מצב
לפני שנה פורסם מחקר על עלויות הרגולציה האמריקאית. החוקרים פיתוח שיטה חדשה לכמת את העלויות הישירות של הציות לרגולציה ובאמצעותה הם מגיעים למספר תובנות מעניינות. בהמשך הפוסט אסביר על השיטה החדשה שהם פיתחו.
התובנה הבסיסית ביותר היא שעלות הציות הישירה לרגולציה עומדת על 289 מיליארד $ בשנה. זה די דומה להערכה של הבית הלבן.
התובנה השניה היא שהעלויות לא מתחלקות באופן שווה בין העסקים. הן גם לא מתחלקות באופן פרופורציונאלי לפי גודל העסק. עסקים בגודל "בינוני" נושאים בעלות רגולציה רבה יחסית.
החוקרים משרטטים את קו הגבול בערך סביב עסק בגודל של 500 עובדים. כשהעסק מאוד קטן (עובדים בודדים) - עלויות הרגולציה נמוכות יחסית. ככל שהעסק גדל מבחינת מספר העובדים, עלות הרגולציה הולכת ותופחת באופן משמעותי. ועסקים מאוד גדולים נהנים מיתרונות לגודל ולכן עלות הרגולציה שם נמוכה יחסית להיקף הפעילות שלהם.
אז הבשורה הקשה היא לעסקים בגודל "בינוני". החוקרים מצאו שעסק עם כ-500 עובדים נושא בעלות גבוהה פר עובד ב-40% בהשוואה לעסק קטן מאותו סוג, ובעלות גבוהה יותר ב-18% בהשוואה לעסק גדול מאותו סוג.
יש במחקר עוד כמה תובנות מעניינות, למשל לגבי עלות הרגולציה בחתכים שונים. בבלוג הבאתי כמה גרפים ותרשימים מעניינים מתוך המחקר: עלות הרגולציה לפי מדינות (ככל שצבע המדינה כהה יותר, כך עלות הרגולציה גבוהה יותר); וגם - עלות הרגולציה לפי גודל העסק בכל סקור.
⬅️⬅️ השפעות חלוקתיות: מה גורם לשוני בעלויות הרגולציה?
החוק אמור לחול על כולם בצורה שווה. אז האינטואיציה אומרת שהעלות צריכה להיות זהה לכולם, או שהיא צריכה להיות תואמת לפי גודל העסק. על פניו לא הגיוני שעסק בינוני ישא בעלויות הרגולציה הגדולות ביותר.
החוקרים הצביעו על שלושה גורמים לעיוות בחלוקת עלויות הרגולציה: עלויות רגולציה קבועות (fixed costs of compliance), רגולציה דיפרנציאלית (tiered systems of regulation) ואכיפה סלקטיבית (disparate enforcement). כל מנגנון עובד אחרת, אז אסביר אותם אחד אחד.
⬅️ עלויות רגולציה קבועות
הכוונה להוראות שחלות באופן שווה על כל המפוקחים וכל העסקים, במנותק מגודל העסק או היקף הפעילות. למשל, אם כל עסק צריך להחזיק מטף כיבוי אש אחד או להגיש דיווח שנתי אחיד - אותה עלות תחול על עסק קטן, על עסק בינוני ועל עסק גדול. התוצאה היא שהעלות היחסית תהיה גבוהה יותר עבור עסק קטן. למשל, דמיינו שחנות בגדים קטנה חייבת לקנות מטף כיבוי אש אחד וגם חנות ענקית של רשת בין-לאומית חייבת לשלם על מטף אחד בלבד. באופן יחסי, העלות גבוהה יותר עבור העסק הקטן.
העניין הוא שיש רגולציות שבכלל לא חלות על עסקים קטנים. זה קורה מכל מיני סיבות. לדוגמה - בגלל שיש עסקים קטנים שלא מבצעים פעילות שכפופה לרגולציה (קיוסק קטן לא כפוף לרגולציה של ייצור מזון שחלה על מסעדות, כי הוא לא מייצר מזון). דוגמה אחרת היא רגולציה פיננסית שחלה רק על חברות ציבוריות. בדרך כלל, עסק קטן עם מעט עובדים לא יהיה חברה ציבורית שנסחרת בבורסה.
ומהצד השני, עסקים גדולים ממילא מעסיקים עובד שתפקידו להתמודד עם הרגולציה. אז יש מישהו אחד שמטפל בהרבה משימות רגולטוריות בבת אחת (קוראים להם קציני ציות, רכזי רישוי, מנהל מחלקת רגולציה וכמובן יועצים משפטיים).
⬅️ רגולציה דיפרנציאלית
יש הוראות שבאופן מכוון חלות רק על חלק מהמפוקחים, או שהן משתנות בהתאם לגודל המפוקח. רגולציות כאלו מטילות יותר עלויות ככל שהעסק גדול יותר. לפי המחקר, עלויות מהסוג הזה קשורות ל-97% מהשוני בין עסקים קטנים לעסקים בינוניים בעלויות הרגולציה.
אלו יכולות להיות רגולציות שחלות לפי מאפיין כמו שטח העסק (אופייני בתכנון ובניה ובכבאות); מספר העובדים (אופייני בדיני עבודה והגנת הצרכן); היקף הפעילות, למשל היקף הייצור (אופייני בתחומי בטיחות,
(אופייני בתחומי בטיחות, בריאות וסביבה) ואפילו היקף המחזור הכספי (אופייני בבנקאות והגנת הצרכן).
⬅️ אכיפה סלקטיבית
החוקרים מצביעים על כך שלעיתים הרגולטורים לא אוכפים את כל ההוראות כלפי כל המפוקחים באותו האופן. למשל, אם הרגולטור מעדיף לבצע ביקורות בעסקים בגודל בינוני ומעלה - ההתמודדות עם הפיקוח והעלויות הנלוות (התלוות למפקח, מילוי טפסים, מענה לשאלות, מסירת מידע נוסף) - מתפזרת באופן לא שווה.
בנוסף, הרבה פעמים האופן שבו פעולת הפיקוח מבוצעת לא מותאמת לגודל של המפוקח. למשל, הרגולטור יבצע את אותה הביקורת באותו ההיקף על מפעל בינוני ועל מפעל גדול; או על בניין של 8 קומות ועל בניין של 30 קומות. יכול להיות שמבחינת הרגולטור, ברגע שהוא בדק 8 קומות אין ערך בבדיקה של קומות נוספות. ויכול להיות שזה נכון והגיוני בחלק מהמקרים. אבל התוצאה היא שעסקים במדרגת הביניים מתמודדים עם אותה עלות ציות כמו העסקים הגדולים, למרות פערי גודל.
מקרה אחר הוא שמפוקחים בגודל בינוני ומעלה יותר בולטים למפקחים בשטח (למשל, סופרמרקט בינוני וסופרמרקט ענק; לעומת מכולת שכונתית) ואז המפקחים מזהים אותם ופועלים מולם באותו האופן.
חשוב לציין שהחוקרים מציפים את הסיבה הזו כפוטנציאלית, אבל הם מעירים שהם לא מצאו ראיות לכך שהיא גורמת לשוני בעלות הרגולציה. מצד שני, חשוב לציין שקשה מאוד למצוא נתונים על ההתנהלות בשטח ולהוכיח אילו השפעות יש להתנהלות של המפקחים בשטח.
⬅️⬅️ הסבר על שיטת המחקר החדשה
החוקרים מתבססים על דוחות לגבי ההשפעה המרכזית של הרגולציה ומוצאים שהעלות המרכזית היא עלות העסקה של עובדים (כי כדי לעמוד בחובות העובדים צריכים לבצע כל מיני פעולות ולפעמים המפוקח צריך לשכור עובדים נוספים). כך למשל, דוח אחד מצא שאצל תעשיינים ויצרנים אחרים 68.4% מהעלויות הן עלויות שכר ומחקר אחר מצא שבסקטור הפיננסי 93.9% מעלויות הציות לרגולציה הן עלויות שכר.
את הנתונים האלו החוקרים הצליבו מול נתונים מהלשכה המרכזית לסטיסטיקה של שוק העבודה (מסתבר שיש כזה גוף בארה"ב). הנתונים האלו כוללים מידע על המשימות שעובדים מבצעים, כמה זמן הם משקיעים לביצוע של משימות מסוגים שונים ואת עלות ההעסקה של עובדים בתפקידים שונים.
כשהחוקרים חיברו הכל יחד, הם קיבלו הערכה של עלות הציות לרגולציה, מנקודת המבט של זמן העבודה והשכר לעובדים עבור פעולות שהממשלה חייבה אותם לבצע. על זה הם מוסיפים חישוב של רכיבי עלות נוספים, כמו רכישה של ציוד.
⬅️⬅️ סיכום
למרות שרגולציה דיפרנציאלית היא הסיבה המרכזית לשוני בעלויות הרגולציה, זה לא דבר פסול. דיפרנציאציה בדרישות היא דבר טוב, אך המחקר מאיר לנו את העובדה שלעיתים היא עלולה לגרום לתוצאות בלתי רצויות ובלתי מכוונות.
רגולציה מעצימה יתרונות לגודל. תמיד עדיף להיות שחקן גדול. אבל בתחום עם הרבה רגולציה, זה משתלם עוד יותר. לכן לרגולציה יש אפקט אנטי-תחרותי שתורם לריכוזיות, מעצם העובדה שהשחקנים הגדולים מתמודדים טוב יותר עם עלויות הרגולציה.
השיח על עלויות הרגולציה - כמה הן ואיך הן מתחלקות - הוא רק תחילת הדיון. ברגע שיש לנו נתונים אפשר להתחיל לבחון את הרגולציה, לשאול את עצמנו שאלות ולהחליט מה לשפר. מחקרים מהסוג הזה עוזרים לנו לקבל תמונת עולם כדי לגבש מדיניות.
⬅️ אכיפה סלקטיבית
החוקרים מצביעים על כך שלעיתים הרגולטורים לא אוכפים את כל ההוראות כלפי כל המפוקחים באותו האופן. למשל, אם הרגולטור מעדיף לבצע ביקורות בעסקים בגודל בינוני ומעלה - ההתמודדות עם הפיקוח והעלויות הנלוות (התלוות למפקח, מילוי טפסים, מענה לשאלות, מסירת מידע נוסף) - מתפזרת באופן לא שווה.
בנוסף, הרבה פעמים האופן שבו פעולת הפיקוח מבוצעת לא מותאמת לגודל של המפוקח. למשל, הרגולטור יבצע את אותה הביקורת באותו ההיקף על מפעל בינוני ועל מפעל גדול; או על בניין של 8 קומות ועל בניין של 30 קומות. יכול להיות שמבחינת הרגולטור, ברגע שהוא בדק 8 קומות אין ערך בבדיקה של קומות נוספות. ויכול להיות שזה נכון והגיוני בחלק מהמקרים. אבל התוצאה היא שעסקים במדרגת הביניים מתמודדים עם אותה עלות ציות כמו העסקים הגדולים, למרות פערי גודל.
מקרה אחר הוא שמפוקחים בגודל בינוני ומעלה יותר בולטים למפקחים בשטח (למשל, סופרמרקט בינוני וסופרמרקט ענק; לעומת מכולת שכונתית) ואז המפקחים מזהים אותם ופועלים מולם באותו האופן.
חשוב לציין שהחוקרים מציפים את הסיבה הזו כפוטנציאלית, אבל הם מעירים שהם לא מצאו ראיות לכך שהיא גורמת לשוני בעלות הרגולציה. מצד שני, חשוב לציין שקשה מאוד למצוא נתונים על ההתנהלות בשטח ולהוכיח אילו השפעות יש להתנהלות של המפקחים בשטח.
⬅️⬅️ הסבר על שיטת המחקר החדשה
החוקרים מתבססים על דוחות לגבי ההשפעה המרכזית של הרגולציה ומוצאים שהעלות המרכזית היא עלות העסקה של עובדים (כי כדי לעמוד בחובות העובדים צריכים לבצע כל מיני פעולות ולפעמים המפוקח צריך לשכור עובדים נוספים). כך למשל, דוח אחד מצא שאצל תעשיינים ויצרנים אחרים 68.4% מהעלויות הן עלויות שכר ומחקר אחר מצא שבסקטור הפיננסי 93.9% מעלויות הציות לרגולציה הן עלויות שכר.
את הנתונים האלו החוקרים הצליבו מול נתונים מהלשכה המרכזית לסטיסטיקה של שוק העבודה (מסתבר שיש כזה גוף בארה"ב). הנתונים האלו כוללים מידע על המשימות שעובדים מבצעים, כמה זמן הם משקיעים לביצוע של משימות מסוגים שונים ואת עלות ההעסקה של עובדים בתפקידים שונים.
כשהחוקרים חיברו הכל יחד, הם קיבלו הערכה של עלות הציות לרגולציה, מנקודת המבט של זמן העבודה והשכר לעובדים עבור פעולות שהממשלה חייבה אותם לבצע. על זה הם מוסיפים חישוב של רכיבי עלות נוספים, כמו רכישה של ציוד.
⬅️⬅️ סיכום
למרות שרגולציה דיפרנציאלית היא הסיבה המרכזית לשוני בעלויות הרגולציה, זה לא דבר פסול. דיפרנציאציה בדרישות היא דבר טוב, אך המחקר מאיר לנו את העובדה שלעיתים היא עלולה לגרום לתוצאות בלתי רצויות ובלתי מכוונות.
רגולציה מעצימה יתרונות לגודל. תמיד עדיף להיות שחקן גדול. אבל בתחום עם הרבה רגולציה, זה משתלם עוד יותר. לכן לרגולציה יש אפקט אנטי-תחרותי שתורם לריכוזיות, מעצם העובדה שהשחקנים הגדולים מתמודדים טוב יותר עם עלויות הרגולציה.
השיח על עלויות הרגולציה - כמה הן ואיך הן מתחלקות - הוא רק תחילת הדיון. ברגע שיש לנו נתונים אפשר להתחיל לבחון את הרגולציה, לשאול את עצמנו שאלות ולהחליט מה לשפר. מחקרים מהסוג הזה עוזרים לנו לקבל תמונת עולם כדי לגבש מדיניות.
⌛ השיטה של פנסילבניה לקיצור בירוקרטיה
מומלץ לקרוא את הפוסט המלא באתר.
רגולציה עולה כסף. אבל היא גם עולה בזמן - כשצריך להמתין לאישור מראש. זה יכול להיות רישיון עסק, היתר בניה, אישור יבוא או מסמך אחר שמצריך פעולה אקטיבית של הממשלה.
הרבה פעמים זמן שווה יותר כסף מכסף.
וההמתנה לאישור כרוכה בתסכול ואי וודאות.
מדינת פנסילבניה התמודדה בדיוק עם תופעה כזו של זמני המתנה ארוכים לאישורים.
הפתרון שלהם גאוני בפשטותו - קובעים לוח זמנים להשלמת הטיפול, ואם הרגולטור לא עומד בו עליו להחזיר את האגרה למגיש הבקשה.
המדיניות הזו נקראת PAyback (יש פה משחק מילים כי PA זה קיצור של שם המדינה). היא הושקה בשנה שעברה על-ידי מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, במסגרת ההתחייבות שלו לצמצם בירוקרטיה ולייעל תהליכים.
במקום לנסות לקצר שלבי עבודה, המושל והצוות שלו בחרו לטפל בתמריצים של הגופים הרגולטוריים. ככה, במקום להיכנס לעבודה סיזיפית על כל הוראה ותהליך, הם העבירו את האחריות אל הרגולטורים.
🔷תוצאות בפועל
התכנית החלה לפעול לפני חצי שנה.
לאחרונה פורסם שהמשרד להגנת הסביבה של פנסילבניה נאלץ להחזיר 41% מהאגרות שהוא גבה - בשל עיכובים בטיפול בבקשות.
לעומתם, יש רגולטורים שהפנימו את המדיניות החדשה ובאמת קיצרו את משך הזמן לאישורים שונים. למשל, זמן ההמתנה לרישיון למכירת רכב התקצר, בממוצע, מ-12 יום ליום אחד בלבד; ההמתנה לרישיון למתווכים במקרקעין התקצרה מ- 15 ימים לעד שבעה ימים, זמן ההמתנה לרישיון רוקח התקצר מ-26 ימים לחמישה ימים; וההמתנה לקבל רישיון רופא התקצרה מ-43 ימים ל-5 ימים. ואולי הדוגמה הכי בולטת היא ברשם החברות של פנסילבניה, שקיצר את משך הזמן לרישום והקמה של חברה מחודשיים לשלושה ימים.
אלו רק דוגמאות, ויש תחומים שבהם הושג קיצור של עשרות ומאות ימים בכל תהליך. גם בדוגמאות האלו אפשר לראות חיסכון של עשרות אחוזים בזמן ההמתנה. וזה מאוד משמעותי.
איך הרגולטורים עשו את זה? ממה שאני מבין, הם נקטו בשיטות שונות, לפי מה שנדרש ואפשר היה לעשות בכל תהליך. לא היה צעד יחיד. וזה בדיוק העניין. המושל גרם לרגולטורים לקחת יוזמה, להתאמץ ולמצוא בעצמם פתרונות לזמני ההמתנה הארוכים. אבל הוא לא אמר להם איך לעשות את זה. הוא השאיר לרגולטורים מרחב תמרון - העיקר שהם יגיעו ליעד. ואם לא - הם אלו שצריכים להחזיר את הכסף ולהיפגע כלכלית.
המדיניות הזו הצליחה בגלל שהאגרות האלו מאוד משמעותיות בעיני הרגולטורים. אובדן של האגרות יהיה תוצאה קשה ובלתי רצויה עבור הרגולטורים.
הרציונאל של המדיניות מבוסס כמובן על הטלת אחריות ויצירת תמריצים לרגולטורים. אבל יש כאן עוד משהו - היבט שירותי. הטיעון הולך ככה: האזרח משלם אגרה עבור שירות כלשהו. אם השירות ניתן באיחור ניכר, זו פגיעה משמעותית באיכות השירות לאזרח ולכן האזרח לא צריך לשלם. רעיונית זה מזכיר הפרת חוזה, או את דומינוס פיצה בארצות הברית ששם אם המשלוח לא הגיע תוך 30 דקות - אתם מקבלים את הפיצה בחינם. רק עם רישיונות ממשלתיים. זה מעין 'החזר' או 'פיצוי' מהמשרד לאזרח.
🔷 סיכום
אני רוצה לסכם בשתי הערות משלימות.
ראשית, כאשר עושים מהלכי ייעול וצמצום צריך לוודא שלא גורמים נזק מכיוון אחר. במקרה הזה - לוודא שזירוז הטיפול לא פוגע באיכות הבדיקה וההגנה על הציבור. מנסיוני זה בהחלט אפשרי כי יש שומנים בתהליכי הרישוי, שאפשר לצמצם בלי לפגוע במהות.
שנית, צריך לזכור שלעיתים קרובות גובה האגרה לא משקף את הנזק האמיתי שנגרם למפוקח. אתן שתי דוגמאות. בתכנון ובניה, דחיה של חצי שנה בקבלת אישור תביא להתייקרות עלויות הבניה, התמשכות הפרויקט, מניעת הכנסה פוטנציאלית ועיכוב של הדיירים בקבלת דירה חדשה. דוגמה נוספת היא רישיון לתרופה. אם תהליך מתארך ומתמשך - גם הציבור מפסיד (כי אין תרופה למחלה) והחברה שפיתחה את התרופה לא יכולה למכור אותה (אובדן הכנסה על פני חודשים ושנים)
גובה האגרה לרוב לא מתקרב לסכומים האלו. אבל יש בכך משהו סמלי עבור מגיש הבקשה.
ועדיין - נראה שהמנגנון הזה עובד ומצליח לגרום לרגולטורים לקחת אחריות על הזמן ולקצר תהליכים.
לפני כמה שנים כתבתי כאן על מנגנון דומה - אישור בשתיקה - שבמסגרתו אם הרגולטור לא הגיב התוצאה היא אישור אוטומטי. מדיניות החזר האגרות של פנסילבניה היא דרך יותר עדינה לטפל באותה בעיה, באופן יותר רך.
מומלץ לקרוא את הפוסט המלא באתר.
רגולציה עולה כסף. אבל היא גם עולה בזמן - כשצריך להמתין לאישור מראש. זה יכול להיות רישיון עסק, היתר בניה, אישור יבוא או מסמך אחר שמצריך פעולה אקטיבית של הממשלה.
הרבה פעמים זמן שווה יותר כסף מכסף.
וההמתנה לאישור כרוכה בתסכול ואי וודאות.
מדינת פנסילבניה התמודדה בדיוק עם תופעה כזו של זמני המתנה ארוכים לאישורים.
הפתרון שלהם גאוני בפשטותו - קובעים לוח זמנים להשלמת הטיפול, ואם הרגולטור לא עומד בו עליו להחזיר את האגרה למגיש הבקשה.
המדיניות הזו נקראת PAyback (יש פה משחק מילים כי PA זה קיצור של שם המדינה). היא הושקה בשנה שעברה על-ידי מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, במסגרת ההתחייבות שלו לצמצם בירוקרטיה ולייעל תהליכים.
במקום לנסות לקצר שלבי עבודה, המושל והצוות שלו בחרו לטפל בתמריצים של הגופים הרגולטוריים. ככה, במקום להיכנס לעבודה סיזיפית על כל הוראה ותהליך, הם העבירו את האחריות אל הרגולטורים.
🔷תוצאות בפועל
התכנית החלה לפעול לפני חצי שנה.
לאחרונה פורסם שהמשרד להגנת הסביבה של פנסילבניה נאלץ להחזיר 41% מהאגרות שהוא גבה - בשל עיכובים בטיפול בבקשות.
לעומתם, יש רגולטורים שהפנימו את המדיניות החדשה ובאמת קיצרו את משך הזמן לאישורים שונים. למשל, זמן ההמתנה לרישיון למכירת רכב התקצר, בממוצע, מ-12 יום ליום אחד בלבד; ההמתנה לרישיון למתווכים במקרקעין התקצרה מ- 15 ימים לעד שבעה ימים, זמן ההמתנה לרישיון רוקח התקצר מ-26 ימים לחמישה ימים; וההמתנה לקבל רישיון רופא התקצרה מ-43 ימים ל-5 ימים. ואולי הדוגמה הכי בולטת היא ברשם החברות של פנסילבניה, שקיצר את משך הזמן לרישום והקמה של חברה מחודשיים לשלושה ימים.
אלו רק דוגמאות, ויש תחומים שבהם הושג קיצור של עשרות ומאות ימים בכל תהליך. גם בדוגמאות האלו אפשר לראות חיסכון של עשרות אחוזים בזמן ההמתנה. וזה מאוד משמעותי.
איך הרגולטורים עשו את זה? ממה שאני מבין, הם נקטו בשיטות שונות, לפי מה שנדרש ואפשר היה לעשות בכל תהליך. לא היה צעד יחיד. וזה בדיוק העניין. המושל גרם לרגולטורים לקחת יוזמה, להתאמץ ולמצוא בעצמם פתרונות לזמני ההמתנה הארוכים. אבל הוא לא אמר להם איך לעשות את זה. הוא השאיר לרגולטורים מרחב תמרון - העיקר שהם יגיעו ליעד. ואם לא - הם אלו שצריכים להחזיר את הכסף ולהיפגע כלכלית.
המדיניות הזו הצליחה בגלל שהאגרות האלו מאוד משמעותיות בעיני הרגולטורים. אובדן של האגרות יהיה תוצאה קשה ובלתי רצויה עבור הרגולטורים.
הרציונאל של המדיניות מבוסס כמובן על הטלת אחריות ויצירת תמריצים לרגולטורים. אבל יש כאן עוד משהו - היבט שירותי. הטיעון הולך ככה: האזרח משלם אגרה עבור שירות כלשהו. אם השירות ניתן באיחור ניכר, זו פגיעה משמעותית באיכות השירות לאזרח ולכן האזרח לא צריך לשלם. רעיונית זה מזכיר הפרת חוזה, או את דומינוס פיצה בארצות הברית ששם אם המשלוח לא הגיע תוך 30 דקות - אתם מקבלים את הפיצה בחינם. רק עם רישיונות ממשלתיים. זה מעין 'החזר' או 'פיצוי' מהמשרד לאזרח.
🔷 סיכום
אני רוצה לסכם בשתי הערות משלימות.
ראשית, כאשר עושים מהלכי ייעול וצמצום צריך לוודא שלא גורמים נזק מכיוון אחר. במקרה הזה - לוודא שזירוז הטיפול לא פוגע באיכות הבדיקה וההגנה על הציבור. מנסיוני זה בהחלט אפשרי כי יש שומנים בתהליכי הרישוי, שאפשר לצמצם בלי לפגוע במהות.
שנית, צריך לזכור שלעיתים קרובות גובה האגרה לא משקף את הנזק האמיתי שנגרם למפוקח. אתן שתי דוגמאות. בתכנון ובניה, דחיה של חצי שנה בקבלת אישור תביא להתייקרות עלויות הבניה, התמשכות הפרויקט, מניעת הכנסה פוטנציאלית ועיכוב של הדיירים בקבלת דירה חדשה. דוגמה נוספת היא רישיון לתרופה. אם תהליך מתארך ומתמשך - גם הציבור מפסיד (כי אין תרופה למחלה) והחברה שפיתחה את התרופה לא יכולה למכור אותה (אובדן הכנסה על פני חודשים ושנים)
גובה האגרה לרוב לא מתקרב לסכומים האלו. אבל יש בכך משהו סמלי עבור מגיש הבקשה.
ועדיין - נראה שהמנגנון הזה עובד ומצליח לגרום לרגולטורים לקחת אחריות על הזמן ולקצר תהליכים.
לפני כמה שנים כתבתי כאן על מנגנון דומה - אישור בשתיקה - שבמסגרתו אם הרגולטור לא הגיב התוצאה היא אישור אוטומטי. מדיניות החזר האגרות של פנסילבניה היא דרך יותר עדינה לטפל באותה בעיה, באופן יותר רך.
הרגולטור - גיא מור
השיטה של פנסילבניה לקיצור בירוקרטיה
רגולציה עולה כסף. אבל היא גם עולה בזמן – כשצריך להמתין לאישור מראש. זה יכול להיות רישיון עסק, היתר בניה, אישור יבוא או מסמך אחר שמצריך פעולה אקטיבית של הממשלה. הרבה פעמים זמן שווה יותר כסף מכ…
רשות ניירות ערך בישראל הקימה מחלקה חדשה לביקורת ואכיפה. המחלקה תאחד את יחידות האכיפה המנהלית והביקורת ותטפל במימון התובענות הייצוגיות.
המחלקה החדשה אמורה לשפר ולחזק את פעילות היישום, הפיקוח והאכיפה של הרשות.
המהלך הוא חלק מתוכנית אסטרטגית לחיזוק תחום הפיקוח והאכיפה, ומטרתו להפוך את הליכי האכיפה ליעילים ומהירים יותר.
https://www.new.isa.gov.il/nav-index/supervised-publications/news030424
המחלקה החדשה אמורה לשפר ולחזק את פעילות היישום, הפיקוח והאכיפה של הרשות.
המהלך הוא חלק מתוכנית אסטרטגית לחיזוק תחום הפיקוח והאכיפה, ומטרתו להפוך את הליכי האכיפה ליעילים ומהירים יותר.
https://www.new.isa.gov.il/nav-index/supervised-publications/news030424
מה יהיה עם התנועה האנטי-מונופוליסטית בארה"ב?
בשנים האחרונות פוליטיקאים אמריקאיים וגופים אזרחיים מקדמים אג׳נדה אנטי-מונופוליסטית, שמטרתה מלחמה בחברות גדולות.
המאבק הוא נגד תאגידים גדולים, בלי הבחנה האם הם מעלים מחירים או מנצלים לרעה את כוח השוק שלהם.
אותם פוליטיקאים וארגונים דורשים להחיל כללים בדיעבד על תאגידים גדולים, כולל ביטול מיזוגים שאושרו חוקית בעבר ופירוק חברות רק משום שהן גדולות.
לפני כמה שנים ניתחתי הצעה כזו וכיניתי אותה 'פופוליסטית'.
הרברט הובנקאמפ הוא אחד המומחים המובילים בעולם לרגולציית תחרות.
הוא לא חושב שמדובר בפופוליזם, אבל שיש בעיות קשות באג׳נדה ובהשלכות שלה.
קריאה מומלצת ומאוד רלוונטית.
בשנים האחרונות פוליטיקאים אמריקאיים וגופים אזרחיים מקדמים אג׳נדה אנטי-מונופוליסטית, שמטרתה מלחמה בחברות גדולות.
המאבק הוא נגד תאגידים גדולים, בלי הבחנה האם הם מעלים מחירים או מנצלים לרעה את כוח השוק שלהם.
אותם פוליטיקאים וארגונים דורשים להחיל כללים בדיעבד על תאגידים גדולים, כולל ביטול מיזוגים שאושרו חוקית בעבר ופירוק חברות רק משום שהן גדולות.
לפני כמה שנים ניתחתי הצעה כזו וכיניתי אותה 'פופוליסטית'.
הרברט הובנקאמפ הוא אחד המומחים המובילים בעולם לרגולציית תחרות.
הוא לא חושב שמדובר בפופוליזם, אבל שיש בעיות קשות באג׳נדה ובהשלכות שלה.
קריאה מומלצת ומאוד רלוונטית.
הרגולטור - גיא מור
תחרות ופופוליזם אמריקאי
דיני הגבלים עסקיים מיועדים למנוע חסמים מלאכותיים לתחרות כדי למנוע פגיעה בצרכנים. זה תחום שמבוסס מאוד על כלכלה, אבל מפעם לפעם עולות הצעות פופוליסטיות שעלולות לגרום ליותר נזק מתועלת. קחו לדוגמה את הה…
⚡💣 מה מונע מאיתנו להפוך את העולם ליותר בטוח?
מומלץ לקרוא את הפוסט המלא באתר הרגולטור - עם לינקים מתאימים.
אתם מפחדים כשאתם נוסעים ברכב שלכם?
סביר להם שלא.
כנראה שאתם לא חוששים שהרכב יפסיק להגיב להגה, או שמשהו אחר יקרה.
זה המצב כי אנחנו חיים בעולם בטוח יחסית. למשל בשנת 2019 בישראל היה יחס של 3.9 הרוגים בתאונות דרכים לכל 100,000 תושבים. זה אומר שישראל היא במקום ה-20 בעולם בבטיחות בהיבט הזה (פרמטר אחר הוא מספר ההרוגים לכל מיליון ק"מ נסיעה).
זה נכון גם בתחבורה אווירית. לפי נתונים של הארגון לתאונות תעופתיות, בין 1970-1990 ממוצע ההרוגים השנתי בתאונות היה 2,288; בעוד שבעשרות שבין 2013-2023 הממוצע השנתי היה 628 הרוגים - בכל העולם. זו ירידה של 73%.
כמובן שכל הרוג ופצוע הוא טרגדיה, אבל בהסתכלות מאקרו – זה ממש מעט. אנחנו חיים בעולם בטוח.
⚠️ מה תורם לבטיחות?
זה נכון לעוד תחומים – בטיחות בעבודה, בטיחות מזון, בטיחות של מוצרים הנדסיים (מעלית של בניין, מנופים ועוד), בטיחות בחשמל. התרגלנו לרמת בטיחות די גבוהה.
רמת הבטיחות הושגה באמצעות רגולציה, אבל גם בזכות עוד מנגנונים. למשל, מערכות לא ממשלתיות לקידום בטיחות, כמו Euro NCAP שכתבתי עליה בעבר. בתמצית, מדובר בשיטת דירוג של רכבים לפי מבחני ריסוק שפותחה ומיושמת עד היום על-ידי גוף לא ממשלתי. בפוסט על ה-Euro NCAP תוכלו לקרוא איך היא שינתה את העולם.
אבל זה לא הכל. רכיב משמעותי נוסף קשור לאנשים שקשורים לפעילות המסוכנת ואפשר לקרוא לו "תרבות בטיחות". הכוונה לנורמות חברתיות רכות שאין עליהן אכיפה ממשלתית ("זה לא מקובל", "זה לא נהוג") וגם לאמונות ולדעות של אנשים, שבגללן הם מקבלים החלטות.
⚠️ שיטות לשינוי התנהגות
בספר Code, לורנס לסיג (Lawrence Lessig) זיהה שיש ארבעה מנופים לשינוי התנהגות של בני אדם:
1. רגולציה – לקבוע כללים מחייבים שאפשר לאכוף.
2. תמריצים – לייצר לאדם תמריץ חיובי או שלילי לעשות משהו, ללא חובה וללא אכיפה.
3. נורמות ואתיקה – נורמות ערכיות (של הפרט או של החברה) שהאדם מאמין בהן ולכן משנה את ההתנהגות שלו.
4. מנגנונים טכניים – הגבלה פיזית. למשל, הצבת גדר גבוהה מקשה עלי (ואולי מונעת ממני) לעבור לשטח המגודר.
רוב הרגולטורים משתמשים רק ברגולציה, בכלי הראשון.
המשמעות היא שלעיתים קרובות הרגולטורים מוותרים מראש על רוב המנגנונים לשינוי התנהגות ומתמקדים רק ברגולציה.
הנה שתי דוגמאות למנגנונים שמבוססים על נורמות ותרבות, שנראה שהייתה להם השפעה משמעותית על הבטיחות.
⚠️השינוי התרבותי
בארצות הברית קיים מנגנון וולונטרי לדיווח ולתחקור תקריות בטיחות בתעופה. המנגנון הזה מאפשר לדווח ולתחקר תקריות בטיחות באופן חסוי (ללא פרסום ופגיעה במוניטין) ונטול אכיפה (אין ענישה).
מה הערך במנגנון הזה אם הוא לא כולל דיווח ותחקור, וגם אין אכיפה על התנהגות מסוכנת? זה מנגנון שנועד לשפר נורמות של בטיחות, להטמיע ידע והבנה של הסיכונים, והוא כלי שמחזק את מי שאכפת לו מהבטיחות (וגם בונה מודעות לכך).
העובדה שאפשר לבחור להשתמש במנגנון הזה ושאין מה להפסיד מכך – מעודדת את החברות והעוסקים בתחום לפנות אליו יותר, לשתף במידע ולקיים שיח פתוח. הרעיון הוא לא לחפש אשמים, אלא לעודד למידה וחתירה לשיפור הבטיחות. זה מנגנון שעובד חזק על הציר של נורמות ואתיקה: "אנחנו רוצים שבטיחות תהיה חשובה לך ונעזור לך להשתפר"
.
חוקרים שונים בחנו את המנגנון הזה וקשה להוכיח קשר סיבתי בין הדיווח על תקריות לבין נתונים שמראים על ירידה בתקריות ותאונות בטיחות. אבל המחקרים כן מראים שמנגנון הדיווח מאפשר להפיק תובנות מהפרקטיקה, דבר שיכול לשפר את הידע המקצועי וגם את המודעות והנכונות להשקיע יותר בבטיחות.
מהלך דומה בוצע בתחום הרכבות בשבדיה. בוצעו שם מהלכים להחלפת ידע מקצועי על תאונות וגם כדי להגביר את המעורבות של עובדים במאמצים לשיפור הבטיחות. התוצאה הייתה הפחתת הסיכון לתאונות רכבת בכ-8%.
אבל נראה שהאמריקאים נכשלים דווקא בתחום התחבורה הכי גדול שלהם – בטיחות בדרכים (רכבים).
המשך>>
מומלץ לקרוא את הפוסט המלא באתר הרגולטור - עם לינקים מתאימים.
אתם מפחדים כשאתם נוסעים ברכב שלכם?
סביר להם שלא.
כנראה שאתם לא חוששים שהרכב יפסיק להגיב להגה, או שמשהו אחר יקרה.
זה המצב כי אנחנו חיים בעולם בטוח יחסית. למשל בשנת 2019 בישראל היה יחס של 3.9 הרוגים בתאונות דרכים לכל 100,000 תושבים. זה אומר שישראל היא במקום ה-20 בעולם בבטיחות בהיבט הזה (פרמטר אחר הוא מספר ההרוגים לכל מיליון ק"מ נסיעה).
זה נכון גם בתחבורה אווירית. לפי נתונים של הארגון לתאונות תעופתיות, בין 1970-1990 ממוצע ההרוגים השנתי בתאונות היה 2,288; בעוד שבעשרות שבין 2013-2023 הממוצע השנתי היה 628 הרוגים - בכל העולם. זו ירידה של 73%.
כמובן שכל הרוג ופצוע הוא טרגדיה, אבל בהסתכלות מאקרו – זה ממש מעט. אנחנו חיים בעולם בטוח.
⚠️ מה תורם לבטיחות?
זה נכון לעוד תחומים – בטיחות בעבודה, בטיחות מזון, בטיחות של מוצרים הנדסיים (מעלית של בניין, מנופים ועוד), בטיחות בחשמל. התרגלנו לרמת בטיחות די גבוהה.
רמת הבטיחות הושגה באמצעות רגולציה, אבל גם בזכות עוד מנגנונים. למשל, מערכות לא ממשלתיות לקידום בטיחות, כמו Euro NCAP שכתבתי עליה בעבר. בתמצית, מדובר בשיטת דירוג של רכבים לפי מבחני ריסוק שפותחה ומיושמת עד היום על-ידי גוף לא ממשלתי. בפוסט על ה-Euro NCAP תוכלו לקרוא איך היא שינתה את העולם.
אבל זה לא הכל. רכיב משמעותי נוסף קשור לאנשים שקשורים לפעילות המסוכנת ואפשר לקרוא לו "תרבות בטיחות". הכוונה לנורמות חברתיות רכות שאין עליהן אכיפה ממשלתית ("זה לא מקובל", "זה לא נהוג") וגם לאמונות ולדעות של אנשים, שבגללן הם מקבלים החלטות.
⚠️ שיטות לשינוי התנהגות
בספר Code, לורנס לסיג (Lawrence Lessig) זיהה שיש ארבעה מנופים לשינוי התנהגות של בני אדם:
1. רגולציה – לקבוע כללים מחייבים שאפשר לאכוף.
2. תמריצים – לייצר לאדם תמריץ חיובי או שלילי לעשות משהו, ללא חובה וללא אכיפה.
3. נורמות ואתיקה – נורמות ערכיות (של הפרט או של החברה) שהאדם מאמין בהן ולכן משנה את ההתנהגות שלו.
4. מנגנונים טכניים – הגבלה פיזית. למשל, הצבת גדר גבוהה מקשה עלי (ואולי מונעת ממני) לעבור לשטח המגודר.
רוב הרגולטורים משתמשים רק ברגולציה, בכלי הראשון.
המשמעות היא שלעיתים קרובות הרגולטורים מוותרים מראש על רוב המנגנונים לשינוי התנהגות ומתמקדים רק ברגולציה.
הנה שתי דוגמאות למנגנונים שמבוססים על נורמות ותרבות, שנראה שהייתה להם השפעה משמעותית על הבטיחות.
⚠️השינוי התרבותי
בארצות הברית קיים מנגנון וולונטרי לדיווח ולתחקור תקריות בטיחות בתעופה. המנגנון הזה מאפשר לדווח ולתחקר תקריות בטיחות באופן חסוי (ללא פרסום ופגיעה במוניטין) ונטול אכיפה (אין ענישה).
מה הערך במנגנון הזה אם הוא לא כולל דיווח ותחקור, וגם אין אכיפה על התנהגות מסוכנת? זה מנגנון שנועד לשפר נורמות של בטיחות, להטמיע ידע והבנה של הסיכונים, והוא כלי שמחזק את מי שאכפת לו מהבטיחות (וגם בונה מודעות לכך).
העובדה שאפשר לבחור להשתמש במנגנון הזה ושאין מה להפסיד מכך – מעודדת את החברות והעוסקים בתחום לפנות אליו יותר, לשתף במידע ולקיים שיח פתוח. הרעיון הוא לא לחפש אשמים, אלא לעודד למידה וחתירה לשיפור הבטיחות. זה מנגנון שעובד חזק על הציר של נורמות ואתיקה: "אנחנו רוצים שבטיחות תהיה חשובה לך ונעזור לך להשתפר"
.
חוקרים שונים בחנו את המנגנון הזה וקשה להוכיח קשר סיבתי בין הדיווח על תקריות לבין נתונים שמראים על ירידה בתקריות ותאונות בטיחות. אבל המחקרים כן מראים שמנגנון הדיווח מאפשר להפיק תובנות מהפרקטיקה, דבר שיכול לשפר את הידע המקצועי וגם את המודעות והנכונות להשקיע יותר בבטיחות.
מהלך דומה בוצע בתחום הרכבות בשבדיה. בוצעו שם מהלכים להחלפת ידע מקצועי על תאונות וגם כדי להגביר את המעורבות של עובדים במאמצים לשיפור הבטיחות. התוצאה הייתה הפחתת הסיכון לתאונות רכבת בכ-8%.
אבל נראה שהאמריקאים נכשלים דווקא בתחום התחבורה הכי גדול שלהם – בטיחות בדרכים (רכבים).
המשך>>
⚠️הקטל בדרכים – הגרסה האמריקאית
מצאתי מחקר של ה-CDC, שבדק את מספר ההרוגים בתאונות בדרגים לכל 100,000 אנשים. ארה"ב היא המדינה הכי פחות בטוחה בהשוואה לכל המדינות המפותחות בעולם.
ונראה שהאמריקאים לא מצליחים להביא לשינוי המצב כבר כמה עשורים. בשנת 1991, 94% מההרוגים בתאונות תחבורה היו בתאונות רכבים. גם אחרי 30 שנים, בשנת 2021, אין כמעט שינוי בנתון הזה. העלייה המשמעותית ביותר היא בתאונות של אופנועים: בשנת 2021 היו 5,932 הרוגים בתאונות אופנועים וכ-82,000 פצועים.
למה זה קורה?
הסבר אחד הוא שנהיגה תחת השפעת אלכוהול היא גורם משמעותי. מתוך תאונות שהיו מעורבים בהן רק אופנועים והולכי רגל, ב-41% מהמקרים רוכב האופנוע היה שתוי ברמה שלא היה כשיר לנהוג. סיפרתי בעבר איך דווקא מדינת יוטה מתחילה לעשות שינוי בתחום הזה.
נתון מטריד אחר הוא שב-36% מתאונות האופנוע שבהן היו הרוגים, לרוכב האופנוע לא היה רישיון נהיגה.
ויש עוד הסברים אפשריים, כמו – אי חבישת קסדה, נהיגה במצבי עייפות ושימוש בקנאביס. כבר שנים יש הצעות לחוקק עוד חוקים או להחמיר את האכיפה והענישה (ובחלק מהנושאים גם בוצעו צעדים בפועל).
⚠️הצורך בכלים נוספים
אבל כבר שנים שבתחום הבטיחות בדרכים האמריקאים מתמקדים בכלים בתחום הרגולציה, ולא חושבים על תרבות הבטיחות או על שינוי ההתנהגות דרך נורמות ולא על בסיס כפייה.
יכול להיות שהדרך לשינוי עוברת דרך הקנייה של ידע והגברת מודעות, לספק משוב חוזר והגברת האחריות של הנהגים בכלי הרכב. אפשר לכפות את כל הדברים האלו, אבל אפשר גם לגרום לציבור הנהגים להטמיע אותם תרבותית. זה לא אומר שצריך לבטל כליל את הרגולציה, אבל אולי הפתרון הוא לא עוד מאותו דבר שכבר שנים לא עובד.
כולנו מכירים את חוקי הנהיגה הבסיסיים. אסור לגעת בטלפון בזמן נהיגה, חובה לאותת לפני ובמהלך מעבר נתיב, חובה לשמור מרחק, אסור לנהוג תחת השפעת אלכוהול ועוד. קיימת גם אכיפה בנושאים האלו, ובחלקם היא הוחמרה מאוד. אבל התופעות האלו לא נעלמו.
יכול להיות שלצד כלי הרגולציה, צריך לשלב עוד מנגנונים – כמו שנעשה בתחום התעופה ובתחום הרכבות.
⚠️המלכודת של הרגולטור
וכאן אנחנו מגיעים למלכודת של הרגולטורים. מלכודת שגם אני חוטא בה בעצמי. כל עוד אנחנו משתמשים במונח "הרגולטור" – אנחנו מגדירים שהתפקיד של אותן יחידות בממשלה הוא לקבוע רגולציה. אנחנו ממסגרים שהם אמורים להשתמש רק ברגולציה ולא בתמריצים, נורמות, כלכלה התנהגותית או בהגבלות פיזיות. כיום לרגולטור מותר לעשות קמפיין הסברה, אבל רובם לא עושים את זה ולא חושבים שזה תפקידם.
יכול להיות שעצם הכינוי "רגולטור" ולא "קובע המדיניות בתחום X" או "הממונה על קידום הבטיחות בתחום X" – היא חלק מהבעיה.
וכאן אנחנו סוגרים מעגל שלם. כי הנורמה התרבותית של הרגולטורים עצמם היא להשתמש רק ברגולציה. אז אם אנחנו רוצים שהם יתחילו ליישם כלים נוספים, כמו נורמות תרבותיות, אנחנו צריכים לשנות את התרבות שנהוגה אצל הרגולטורים עצמם.
מצאתי מחקר של ה-CDC, שבדק את מספר ההרוגים בתאונות בדרגים לכל 100,000 אנשים. ארה"ב היא המדינה הכי פחות בטוחה בהשוואה לכל המדינות המפותחות בעולם.
ונראה שהאמריקאים לא מצליחים להביא לשינוי המצב כבר כמה עשורים. בשנת 1991, 94% מההרוגים בתאונות תחבורה היו בתאונות רכבים. גם אחרי 30 שנים, בשנת 2021, אין כמעט שינוי בנתון הזה. העלייה המשמעותית ביותר היא בתאונות של אופנועים: בשנת 2021 היו 5,932 הרוגים בתאונות אופנועים וכ-82,000 פצועים.
למה זה קורה?
הסבר אחד הוא שנהיגה תחת השפעת אלכוהול היא גורם משמעותי. מתוך תאונות שהיו מעורבים בהן רק אופנועים והולכי רגל, ב-41% מהמקרים רוכב האופנוע היה שתוי ברמה שלא היה כשיר לנהוג. סיפרתי בעבר איך דווקא מדינת יוטה מתחילה לעשות שינוי בתחום הזה.
נתון מטריד אחר הוא שב-36% מתאונות האופנוע שבהן היו הרוגים, לרוכב האופנוע לא היה רישיון נהיגה.
ויש עוד הסברים אפשריים, כמו – אי חבישת קסדה, נהיגה במצבי עייפות ושימוש בקנאביס. כבר שנים יש הצעות לחוקק עוד חוקים או להחמיר את האכיפה והענישה (ובחלק מהנושאים גם בוצעו צעדים בפועל).
⚠️הצורך בכלים נוספים
אבל כבר שנים שבתחום הבטיחות בדרכים האמריקאים מתמקדים בכלים בתחום הרגולציה, ולא חושבים על תרבות הבטיחות או על שינוי ההתנהגות דרך נורמות ולא על בסיס כפייה.
יכול להיות שהדרך לשינוי עוברת דרך הקנייה של ידע והגברת מודעות, לספק משוב חוזר והגברת האחריות של הנהגים בכלי הרכב. אפשר לכפות את כל הדברים האלו, אבל אפשר גם לגרום לציבור הנהגים להטמיע אותם תרבותית. זה לא אומר שצריך לבטל כליל את הרגולציה, אבל אולי הפתרון הוא לא עוד מאותו דבר שכבר שנים לא עובד.
כולנו מכירים את חוקי הנהיגה הבסיסיים. אסור לגעת בטלפון בזמן נהיגה, חובה לאותת לפני ובמהלך מעבר נתיב, חובה לשמור מרחק, אסור לנהוג תחת השפעת אלכוהול ועוד. קיימת גם אכיפה בנושאים האלו, ובחלקם היא הוחמרה מאוד. אבל התופעות האלו לא נעלמו.
יכול להיות שלצד כלי הרגולציה, צריך לשלב עוד מנגנונים – כמו שנעשה בתחום התעופה ובתחום הרכבות.
⚠️המלכודת של הרגולטור
וכאן אנחנו מגיעים למלכודת של הרגולטורים. מלכודת שגם אני חוטא בה בעצמי. כל עוד אנחנו משתמשים במונח "הרגולטור" – אנחנו מגדירים שהתפקיד של אותן יחידות בממשלה הוא לקבוע רגולציה. אנחנו ממסגרים שהם אמורים להשתמש רק ברגולציה ולא בתמריצים, נורמות, כלכלה התנהגותית או בהגבלות פיזיות. כיום לרגולטור מותר לעשות קמפיין הסברה, אבל רובם לא עושים את זה ולא חושבים שזה תפקידם.
יכול להיות שעצם הכינוי "רגולטור" ולא "קובע המדיניות בתחום X" או "הממונה על קידום הבטיחות בתחום X" – היא חלק מהבעיה.
וכאן אנחנו סוגרים מעגל שלם. כי הנורמה התרבותית של הרגולטורים עצמם היא להשתמש רק ברגולציה. אז אם אנחנו רוצים שהם יתחילו ליישם כלים נוספים, כמו נורמות תרבותיות, אנחנו צריכים לשנות את התרבות שנהוגה אצל הרגולטורים עצמם.
⭐רשות הרגולציה מגייסת!
רשות הרגולציה (אסדרה) אחראית לשפר את הרגולציה ולהפחית בירוקרטיה.
אם אתם אוהבים את התכנים כאן וחיפשתם הזדמנות להשפיע בעצמכם על הרגולציה - ההזדמנות שלכם הגיעה.
אנחנו מגייסים לשתי משרות בדרג ניהול - מנהל/ת תחום בכיר/ה.
שני המכרזים פומביים ופתוחים גם למועמדים שלא עובדים בשירות הציבורי.
🎯 ההזדמנות
מה אנחנו עושים ברשות האסדרה?
* מקדמים רפורמות ברגולציה (רישוי עסקים, יבוא, תכנון ובניה, בטיחות ועוד).
* מייצרים פתרונות רוחב - כמו כלים טכנולוגיים, מתודלוגיות לקבלת החלטות.
* מכשירים רגולטורים ומייעצים להם בתהליכי קבלת החלטות.
* בוחנים ומשפרים את הרגולציה הקיימת ורגולציה חדשה.
זאת הזדמנות להיכנס לגוף חדש ורענן, ולקבל ראיית רוחב של כל הממשלה.
אנחנו מחפשים שחקניות קבוצתיות, שמעוניינות לשנות ולהשפיע על דברים גדולים, רוצות להיחשף למגוון תחומי תוכן בעולמות המדיניות הציבורית, ולא מפחדות מאתגרים.
אני מבטיח עבודה מרתקת בצוות מעולה עם הזדמנויות אדירות להשפיע על המציאות בישראל ועל עבודת הממשלה.
⬅️ מנהל/ת תחום בכיר/ה אסדרה ומשרדי ממשלה (מכרז 118113)
* המשרה פתוחה לבעלי כל התארים
* נדרש ניסיון של 5 שנים בהובלת מדיניות ו/או קביעת מדיניות ו/או הובלה וניהול עבודת מטה ו/או ניהול פרויקטים, באחד או יותר מהתחומים הבאים: רגולציה ו/או משפטים ו/או כלכלה.
* * לבעלי תואר שני - 4 שנות ניסיון.
https://merkava.mrp.gov.il/giusp/index.html#/position/06298319
⬅️ מנהל/ת תחום בכיר/ה אסדרה ומשרדי ממשלה (מכרז 118110)
* המשרה מיועדת לכלכלנים.
* נדרש ניסיון של 5 שנים בעבודה כלכלית ובעבודת מדיניות (גיבוש / ניתוח מדיניות, כתיבת מסמכי מדיניות) =או= ניסיון בעבודה כלכלית ובעבודת אסדרה.
* לבעלי תואר שני - 4 שנות ניסיון.
https://merkava.mrp.gov.il/giusp/index.html#/position/06298315
הגשה באתר נציבות שירות המדינה (לינקים למעלה)
אפשר להגיש מועמדות עד ה- 7.5.2024
העבודה בירושלים
מוזמנות ומוזמנים להתייעץ איתי
רשות הרגולציה (אסדרה) אחראית לשפר את הרגולציה ולהפחית בירוקרטיה.
אם אתם אוהבים את התכנים כאן וחיפשתם הזדמנות להשפיע בעצמכם על הרגולציה - ההזדמנות שלכם הגיעה.
אנחנו מגייסים לשתי משרות בדרג ניהול - מנהל/ת תחום בכיר/ה.
שני המכרזים פומביים ופתוחים גם למועמדים שלא עובדים בשירות הציבורי.
🎯 ההזדמנות
מה אנחנו עושים ברשות האסדרה?
* מקדמים רפורמות ברגולציה (רישוי עסקים, יבוא, תכנון ובניה, בטיחות ועוד).
* מייצרים פתרונות רוחב - כמו כלים טכנולוגיים, מתודלוגיות לקבלת החלטות.
* מכשירים רגולטורים ומייעצים להם בתהליכי קבלת החלטות.
* בוחנים ומשפרים את הרגולציה הקיימת ורגולציה חדשה.
זאת הזדמנות להיכנס לגוף חדש ורענן, ולקבל ראיית רוחב של כל הממשלה.
אנחנו מחפשים שחקניות קבוצתיות, שמעוניינות לשנות ולהשפיע על דברים גדולים, רוצות להיחשף למגוון תחומי תוכן בעולמות המדיניות הציבורית, ולא מפחדות מאתגרים.
אני מבטיח עבודה מרתקת בצוות מעולה עם הזדמנויות אדירות להשפיע על המציאות בישראל ועל עבודת הממשלה.
⬅️ מנהל/ת תחום בכיר/ה אסדרה ומשרדי ממשלה (מכרז 118113)
* המשרה פתוחה לבעלי כל התארים
* נדרש ניסיון של 5 שנים בהובלת מדיניות ו/או קביעת מדיניות ו/או הובלה וניהול עבודת מטה ו/או ניהול פרויקטים, באחד או יותר מהתחומים הבאים: רגולציה ו/או משפטים ו/או כלכלה.
* * לבעלי תואר שני - 4 שנות ניסיון.
https://merkava.mrp.gov.il/giusp/index.html#/position/06298319
⬅️ מנהל/ת תחום בכיר/ה אסדרה ומשרדי ממשלה (מכרז 118110)
* המשרה מיועדת לכלכלנים.
* נדרש ניסיון של 5 שנים בעבודה כלכלית ובעבודת מדיניות (גיבוש / ניתוח מדיניות, כתיבת מסמכי מדיניות) =או= ניסיון בעבודה כלכלית ובעבודת אסדרה.
* לבעלי תואר שני - 4 שנות ניסיון.
https://merkava.mrp.gov.il/giusp/index.html#/position/06298315
הגשה באתר נציבות שירות המדינה (לינקים למעלה)
אפשר להגיש מועמדות עד ה- 7.5.2024
העבודה בירושלים
מוזמנות ומוזמנים להתייעץ איתי
כיוונים אפשריים לרגולציה על סיגריות אלקטרוניות
מומלץ לקרוא את הפוסט המלא באתר - יש גם גרפים מעניינים והפניות לעוד מקורות ופוסטים
כשחושבים על טכנולוגיה שמשנה את כללי המשחק, חושבים בדרך כלל על סמארטפונים או בינה מלאכותית. אבל זה נכון גם לגבי סיגריות אלקטרוניות.
לפני כמה שנים כתבתי כאן על דילמת הסיגריות האלקטרוניות: מצד אחד, הן יכולות לסייע למעשנים להיגמל (ונראה שהן פחות מזיקות מסיגריות רגילות); אך מצד שני הן עלולות להיות ערוץ כניסה למעשנים חדשים, בעיקר צעירים ובני נוער.
בתחשיב אצבע שעשיתי הצגתי השווואה בין היתרונות לחסרונות.
השאלה המעשית היא מה רגולטורים צריכים לעשות?
בדרך כלל כבר בנקודה הזו הדיון על רגולציה הופך להיות טכני - מציעים הוראות ומגבלות. במקום להגדיר מטרה או תוצאה רצויה, עוברים לדבר על אמצעים. במקרה הזה - אנחנו קודם כל צריכים להחליט לאן אנחנו שואפים להגיע. למשל, שאף אחד לא יעשן סיגריות רגילות; או אולי שצעירים לא ישתמשו בסיגריות אלקטרוניות.
אנחנו לא שומעים דיון כזה. במקום, השיח הוא על אמצעים - צריך לקבוע מגבלה כלשהי על סיגריות אלקטרוניות.
זה כמובן לא ייחודי לסוגיה הזו, זה קורה כל הזמן, בכל התחומים.
אז בואו נתחיל מהגדרת המטרה.
יסודות
נרכז את הנחות המוצא:
1. לפי מחקר משנת 2015 סיגריות אלקטרוניות בטוחות יותר ב-95% בהשוואה לסיגריות רגילות ששורפות טבק.
2. סיגריות אלקטרוניות עלולות להיות ממכרות וגם להוות שער כניסה לעישון של סיגריות רגילות.
3. סיגריות אלקטרוניות מסייעות למעשנים בגמילה מעישון.
4. כשמישהו רוצה לעשן הוא יכול לבחור: לעשן סיגריה רגילה; לעשן סיגריה אלקטרונית; או לא לעשן בכלל.
*חשוב לציין שאין עדיין מחקרים על ההשפעות ארוכות הטווח של עישון סיגריות אלקטרוניות, אז המידע שיש לנו חלקי.
מטרות אפשריות
אציג שתי מטרות שאפשר להגדיר (כמובן שאפשר לחשוב על מטרות נוספות).
מטרה א': סיגריות אלקטרוניות יהוו חלופה בריאה (ולכן מועדפת) בהשוואה לסיגריות רגילות.
מטרה ב': סיגריות אלקטרוניות יהוו רק כלי לגמילה מעישון.
מהמטרות האלו יגזרו החלופות שנשקול.
לקדם את מטרה א': אלטרנטיבה פחות מזיקה
בנייר מדיניות שפורסם לפני כמה חודשים, מוצעות כל מיני דרכים לקידום מטרה א' (אלטרנטיבה לסיגריות רגילות). על בסיס הנייר הזה אפשר לחשוב על כמה אפשרויות, כמו:
* מיסוי: לקבוע מיסוי גם על סיגריות אלקטרוניות וגם על סיגריות רגילות, אבל לוודא שבכל נקודת זמן המיסוי יותר גבוה על סיגריות רגילות. בנוסף, לאורך זמן להעלות את המס על כל סוגי הסיגריות, אבל תמיד לשמור את המס על סיגריות רגילות גבוה יותר.
בנייר המדיניות הם מציגים ניתוח לפיו אם יעלו את המס על סיגריות אלקטרוניות ב-1$ בלבד, זה יביא להפחתת המכירות שלהן ב29%. הבעיה היא שאם זה הצעד היחיד שיעשו, המכירות של סיגריות רגילות יגדלו ב-10% (מעבר של מעשנים מסיגריות אלקטרוניות לרגילות).
* הגבלות על טעמים: אם אנחנו לא רוצים שסיגריות אלקטרוניות יהפכו להיות שער לעולם העישון עבור אנשים צעירים אפשר לאסור על טעמים שפונים לקהל צעיר (אני משער שטעם תות). דמיינו שיש סיגריות אלקטרוניות רק בטעם קפה, חציל, כבד קצוץ, סודה ואשכולית. מה משותף לכולם? אלו טעמים שמבוגרים אוהבים וצעירים - פחות.
* להגדיר אזורים שאסור לעשן בהם, ולקבוע אזורים שבהם אסור לעשן בכלל, לצד אזורים שמותר לעשן בהם רק סיגריות אלקטרוניות.
* סימון אריזות של סיגריות: לחייב את יצרני הסיגריות לכתוב על גבי חבילות של סיגריות, שסיגריות אלקטרוניות הן אלטרנטיבה פחות מזיקה לבריאות.
הרציונל הוא שגם אם רוצים לצמצם את השימוש בסיגריות אלקטרוניות, צריך להבטיח שלא גורמים לאנשים להשתמש בסיגריות רגילות (בדגש על צעירים).
מאחר שסיגריות אלקטרוניות הפכו בארה"ב לפופולריות מאוד בקרב קהל צעיר, רגולטורים ומחוקקים מיהרו לקבוע עליהן מגבלות. סיפרתי בעבר איך עיריית וושינגטון די.סי קבעה מגבלות שפגעו במיוחד בחלשים. וכתבתי גם על הכישלון של עיריית סן פרנסיסקו - שהגבירה את העישון. הגרף באתר מציג את הכישלון שלהם.
לפי נייר המדיניות, גם סיגריות אלקטרוניות יוצרות סיכונים בריאותיים, למשל עלייה בלחץ הדם, מחלות נשימה, בעיות שונות בריאות והחלשה של מערכת החיסון.
ועדיין - נראה שמעבר מעישון סיגריות רגילות לסיגריות אלקטרוניות הוא עדיף מבחינה בריאותית ישירה. בנוסף, נראה שסיגריות אלקטרוניות מסייעות בגמילה מעישון. בארה"ב יש כ-9 מיליון בוגרים שמעשנים סיגריות אלקטרוניות, ומתוכם כ-7 מיליון (כמעט 80%) דיווחים שהם משתמשים בסיגריות אלקטרוניות כדי להיגמל. זאת אומרת שבטווח הקצר המעבר לסיגריות אלקטרוניות מפחית את הסיכון הבריאות, ובטווח הבינוני הוא אמור לסייע להפסיק לחלוטין לעשן.
מצד שני, קיים חשש שסיגריות אלקטרוניות יצרו התמכרות חדשה, בעיקר בקרב צעירים.
לכן אפשר לשקול לקדם
מומלץ לקרוא את הפוסט המלא באתר - יש גם גרפים מעניינים והפניות לעוד מקורות ופוסטים
כשחושבים על טכנולוגיה שמשנה את כללי המשחק, חושבים בדרך כלל על סמארטפונים או בינה מלאכותית. אבל זה נכון גם לגבי סיגריות אלקטרוניות.
לפני כמה שנים כתבתי כאן על דילמת הסיגריות האלקטרוניות: מצד אחד, הן יכולות לסייע למעשנים להיגמל (ונראה שהן פחות מזיקות מסיגריות רגילות); אך מצד שני הן עלולות להיות ערוץ כניסה למעשנים חדשים, בעיקר צעירים ובני נוער.
בתחשיב אצבע שעשיתי הצגתי השווואה בין היתרונות לחסרונות.
השאלה המעשית היא מה רגולטורים צריכים לעשות?
בדרך כלל כבר בנקודה הזו הדיון על רגולציה הופך להיות טכני - מציעים הוראות ומגבלות. במקום להגדיר מטרה או תוצאה רצויה, עוברים לדבר על אמצעים. במקרה הזה - אנחנו קודם כל צריכים להחליט לאן אנחנו שואפים להגיע. למשל, שאף אחד לא יעשן סיגריות רגילות; או אולי שצעירים לא ישתמשו בסיגריות אלקטרוניות.
אנחנו לא שומעים דיון כזה. במקום, השיח הוא על אמצעים - צריך לקבוע מגבלה כלשהי על סיגריות אלקטרוניות.
זה כמובן לא ייחודי לסוגיה הזו, זה קורה כל הזמן, בכל התחומים.
אז בואו נתחיל מהגדרת המטרה.
יסודות
נרכז את הנחות המוצא:
1. לפי מחקר משנת 2015 סיגריות אלקטרוניות בטוחות יותר ב-95% בהשוואה לסיגריות רגילות ששורפות טבק.
2. סיגריות אלקטרוניות עלולות להיות ממכרות וגם להוות שער כניסה לעישון של סיגריות רגילות.
3. סיגריות אלקטרוניות מסייעות למעשנים בגמילה מעישון.
4. כשמישהו רוצה לעשן הוא יכול לבחור: לעשן סיגריה רגילה; לעשן סיגריה אלקטרונית; או לא לעשן בכלל.
*חשוב לציין שאין עדיין מחקרים על ההשפעות ארוכות הטווח של עישון סיגריות אלקטרוניות, אז המידע שיש לנו חלקי.
מטרות אפשריות
אציג שתי מטרות שאפשר להגדיר (כמובן שאפשר לחשוב על מטרות נוספות).
מטרה א': סיגריות אלקטרוניות יהוו חלופה בריאה (ולכן מועדפת) בהשוואה לסיגריות רגילות.
מטרה ב': סיגריות אלקטרוניות יהוו רק כלי לגמילה מעישון.
מהמטרות האלו יגזרו החלופות שנשקול.
לקדם את מטרה א': אלטרנטיבה פחות מזיקה
בנייר מדיניות שפורסם לפני כמה חודשים, מוצעות כל מיני דרכים לקידום מטרה א' (אלטרנטיבה לסיגריות רגילות). על בסיס הנייר הזה אפשר לחשוב על כמה אפשרויות, כמו:
* מיסוי: לקבוע מיסוי גם על סיגריות אלקטרוניות וגם על סיגריות רגילות, אבל לוודא שבכל נקודת זמן המיסוי יותר גבוה על סיגריות רגילות. בנוסף, לאורך זמן להעלות את המס על כל סוגי הסיגריות, אבל תמיד לשמור את המס על סיגריות רגילות גבוה יותר.
בנייר המדיניות הם מציגים ניתוח לפיו אם יעלו את המס על סיגריות אלקטרוניות ב-1$ בלבד, זה יביא להפחתת המכירות שלהן ב29%. הבעיה היא שאם זה הצעד היחיד שיעשו, המכירות של סיגריות רגילות יגדלו ב-10% (מעבר של מעשנים מסיגריות אלקטרוניות לרגילות).
* הגבלות על טעמים: אם אנחנו לא רוצים שסיגריות אלקטרוניות יהפכו להיות שער לעולם העישון עבור אנשים צעירים אפשר לאסור על טעמים שפונים לקהל צעיר (אני משער שטעם תות). דמיינו שיש סיגריות אלקטרוניות רק בטעם קפה, חציל, כבד קצוץ, סודה ואשכולית. מה משותף לכולם? אלו טעמים שמבוגרים אוהבים וצעירים - פחות.
* להגדיר אזורים שאסור לעשן בהם, ולקבוע אזורים שבהם אסור לעשן בכלל, לצד אזורים שמותר לעשן בהם רק סיגריות אלקטרוניות.
* סימון אריזות של סיגריות: לחייב את יצרני הסיגריות לכתוב על גבי חבילות של סיגריות, שסיגריות אלקטרוניות הן אלטרנטיבה פחות מזיקה לבריאות.
הרציונל הוא שגם אם רוצים לצמצם את השימוש בסיגריות אלקטרוניות, צריך להבטיח שלא גורמים לאנשים להשתמש בסיגריות רגילות (בדגש על צעירים).
מאחר שסיגריות אלקטרוניות הפכו בארה"ב לפופולריות מאוד בקרב קהל צעיר, רגולטורים ומחוקקים מיהרו לקבוע עליהן מגבלות. סיפרתי בעבר איך עיריית וושינגטון די.סי קבעה מגבלות שפגעו במיוחד בחלשים. וכתבתי גם על הכישלון של עיריית סן פרנסיסקו - שהגבירה את העישון. הגרף באתר מציג את הכישלון שלהם.
לפי נייר המדיניות, גם סיגריות אלקטרוניות יוצרות סיכונים בריאותיים, למשל עלייה בלחץ הדם, מחלות נשימה, בעיות שונות בריאות והחלשה של מערכת החיסון.
ועדיין - נראה שמעבר מעישון סיגריות רגילות לסיגריות אלקטרוניות הוא עדיף מבחינה בריאותית ישירה. בנוסף, נראה שסיגריות אלקטרוניות מסייעות בגמילה מעישון. בארה"ב יש כ-9 מיליון בוגרים שמעשנים סיגריות אלקטרוניות, ומתוכם כ-7 מיליון (כמעט 80%) דיווחים שהם משתמשים בסיגריות אלקטרוניות כדי להיגמל. זאת אומרת שבטווח הקצר המעבר לסיגריות אלקטרוניות מפחית את הסיכון הבריאות, ובטווח הבינוני הוא אמור לסייע להפסיק לחלוטין לעשן.
מצד שני, קיים חשש שסיגריות אלקטרוניות יצרו התמכרות חדשה, בעיקר בקרב צעירים.
לכן אפשר לשקול לקדם
הרגולטור - גיא מור
כיוונים אפשריים לרגולציה על סיגריות אלקטרוניות
כשחושבים על טכנולוגיה שמשנה את כללי המשחק, חושבים בדרך כלל על סמארטפונים או בינה מלאכותית. אבל זה נכון גם לגבי סיגריות אלקטרוניות. לפני כמה שנים כתבתי כאן על דילמת הסיגריות האלקטרוניות: מצד אחד, הן…
את המטרה השניה.
לקדם את מטרה ב': סיגריה אלקטרונית היא רק אמצעי לגמילה מעישון
לרגולטור יש את הכוח והיכולת לעצב את השוק. במקרה הזה, אפשר להחליט שסיגריה אלקטרונית היא לא עוד מוצר שנמכר בחנויות למי שרוצה לקנות. וגם לא מוצר שכפוף למגבלת גיל. אפשר לקבוע מגבלה חמורה יותר: לקבוע שאפשר לקנות סיגריה אלקטרונית רק למטרת גמילה מעישון.
בעולם הרפואה, הכלי המקובל בהקשרים האלו הוא מרשם - אישור פרטני שניתן למטופל ספציפי לרכוש תרופה או מכשיר רפואי, למטרה רפואית/ טיפולית מוגדרת.
באמצעות כלי כזה אפשר להשיג את המטרה שהגדרנו מראש: לדאוג שסיגריה אלקטרונית תהיה רק בשימוש למטרות גמילה מעישון סיגריות רגילות. החסרונות די ברורים: זה פוגע בחירות הפרט, מונע אולי יתרונות אחרים ומקשה את הגישה לסיגריות אלקטרונית גם אם אתם רוצים להיגמל (כי תנאי סף ותהליכים בירוקרטיים תמיד יוצרים חסמים וקשיים).
בנוסף, יש עוד סיבות שבגללן אנחנו עשויים לרצות שלא להגביל שימוש בסיגריות אלקטרוניות רק למרשם. למשל, כל עוד ניתן לקנות סיגריות רגילות ללא מרשם - למה לקבוע שיותר קשה לקנות סיגריות אלקטרוניות? זה עלול לגרום לאנשים לעשן סיגריות רגילות.
ויש שיקולים לא רפואיים. למשל, בהיבט של בטיחות באש - סיגריות אלקטרוניות הרבה יותר בטוחות.
ולכן, נצטרך לבחון מגוון רחב של שיקולים ואולי נחליט שעדיף לא להגביל את המעבר של הציבור לסיגריות אלקטרוניות ולא להציב מגבלות כמו מרשם.
עוד אפשרות, מתונה יותר, היא לאסור על סיגריות אלקטרוניות בטעמים. גם צעד כזה מיועד לצמצם את האטרקרטיביות שלהן, כך שהן יהיו בעיקר כלי לגמילה מעישון.
בהקשר הזה אפשר לחשוב על עוד צעדים כמו אישור פרסום של סיגריות אלקטרוניות, ממש כמו סיגריות רגילות, וקביעת גיל מינימום למכירת סיגריות ומוצרי עישון אלקטרוניים. ועוד לא דיברנו על רגולציה שתגביל את מינון הניקוטין בסיגריות מסוגים שונים.
__
אפשר לחשוב על הרבה כלים וחובות מסוגים שונים.
אבל זו לא השאלה.
אנחנו קודם כל צריכים לדעת מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג. ממטרות שונות נגזור כלי מדיניות שונים.
אז לפני שממהרים לקבוע רגולציה, חשוב שנחליט עם עצמנו מה המטרה שלה.
לקדם את מטרה ב': סיגריה אלקטרונית היא רק אמצעי לגמילה מעישון
לרגולטור יש את הכוח והיכולת לעצב את השוק. במקרה הזה, אפשר להחליט שסיגריה אלקטרונית היא לא עוד מוצר שנמכר בחנויות למי שרוצה לקנות. וגם לא מוצר שכפוף למגבלת גיל. אפשר לקבוע מגבלה חמורה יותר: לקבוע שאפשר לקנות סיגריה אלקטרונית רק למטרת גמילה מעישון.
בעולם הרפואה, הכלי המקובל בהקשרים האלו הוא מרשם - אישור פרטני שניתן למטופל ספציפי לרכוש תרופה או מכשיר רפואי, למטרה רפואית/ טיפולית מוגדרת.
באמצעות כלי כזה אפשר להשיג את המטרה שהגדרנו מראש: לדאוג שסיגריה אלקטרונית תהיה רק בשימוש למטרות גמילה מעישון סיגריות רגילות. החסרונות די ברורים: זה פוגע בחירות הפרט, מונע אולי יתרונות אחרים ומקשה את הגישה לסיגריות אלקטרונית גם אם אתם רוצים להיגמל (כי תנאי סף ותהליכים בירוקרטיים תמיד יוצרים חסמים וקשיים).
בנוסף, יש עוד סיבות שבגללן אנחנו עשויים לרצות שלא להגביל שימוש בסיגריות אלקטרוניות רק למרשם. למשל, כל עוד ניתן לקנות סיגריות רגילות ללא מרשם - למה לקבוע שיותר קשה לקנות סיגריות אלקטרוניות? זה עלול לגרום לאנשים לעשן סיגריות רגילות.
ויש שיקולים לא רפואיים. למשל, בהיבט של בטיחות באש - סיגריות אלקטרוניות הרבה יותר בטוחות.
ולכן, נצטרך לבחון מגוון רחב של שיקולים ואולי נחליט שעדיף לא להגביל את המעבר של הציבור לסיגריות אלקטרוניות ולא להציב מגבלות כמו מרשם.
עוד אפשרות, מתונה יותר, היא לאסור על סיגריות אלקטרוניות בטעמים. גם צעד כזה מיועד לצמצם את האטרקרטיביות שלהן, כך שהן יהיו בעיקר כלי לגמילה מעישון.
בהקשר הזה אפשר לחשוב על עוד צעדים כמו אישור פרסום של סיגריות אלקטרוניות, ממש כמו סיגריות רגילות, וקביעת גיל מינימום למכירת סיגריות ומוצרי עישון אלקטרוניים. ועוד לא דיברנו על רגולציה שתגביל את מינון הניקוטין בסיגריות מסוגים שונים.
__
אפשר לחשוב על הרבה כלים וחובות מסוגים שונים.
אבל זו לא השאלה.
אנחנו קודם כל צריכים לדעת מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג. ממטרות שונות נגזור כלי מדיניות שונים.
אז לפני שממהרים לקבוע רגולציה, חשוב שנחליט עם עצמנו מה המטרה שלה.
הרגולטור - גיא מור
כיוונים אפשריים לרגולציה על סיגריות אלקטרוניות
כשחושבים על טכנולוגיה שמשנה את כללי המשחק, חושבים בדרך כלל על סמארטפונים או בינה מלאכותית. אבל זה נכון גם לגבי סיגריות אלקטרוניות. לפני כמה שנים כתבתי כאן על דילמת הסיגריות האלקטרוניות: מצד אחד, הן…
🍻🍷חוקי אלכוהול באירופה
מומלץ לקרוא את הפוסט המלא באתר
בכל חברה יש יחס אחר לאלכוהול. לפעמים מדובר ביחס מורכב, לפעמים זה משקה בסיסי ולפעמים הוא חלק ממסורת דתית או תרבותית. גם בישראל היחס לאלכוהול נמצא בתחום האפור: זה לא אסור, אבל גם לא מקובל בכל מצב ובכל חלקי החברה.
מעבר לשאלה החברתית, אלכוהול הוא בהחלט גורם סיכון. לפי ארגון הבריאות העולמי, באירופה מתים מידי שנה כמעט מיליון איש כתוצאה מצריכת אלכוהול. המשמעות היא ש10% ממקרי התמותה שם קשורים או נובעים מצריכת אלכוהול.
ומאחר שרגולציה היא מקצוע של ניהול סיכונים, בהחלט אפשר למצוא חוקים על אלכוהול. הקטגוריות מוכרות: למי מותר לשתות, האם מותר לנהוג לאחר שתיית אלכוהול וכו'. אבל במקומות שונים בעולם יש חוקים שונים. החוקים האלו מבטאים תפיסות ערכיות, ניהול סיכונים שונה וגם שרידים היסטוריים.
הנה החוקים בשלוש מדינות.
.
🇬🇧🇬🇧בריטניה
🍺מאיזה גיל אפשר לשתות אלכוהול?
בבריטניה חוקי לשתות מגיל 5. אבל זה קצת יותר מסובך מזה.
פורמלית מותר לקנות ולשתות בציבור אלכוהול החל מגיל 18, כמו שאנחנו מכירים בישראל.
אבל יש חריג: החל מגיל 16 מותר לכם לשתות (אך לא לקנות) בירה, יין או סיידר - בתנאי שמתלווה אליכם מבוגר ובתנאי שאתם שותים לצד ארוחה. זו בחירה מאוד מעניינת. יכול להיות שזה לא רק רמת הסיכון, אלא שהם רוצים ללמד את הנערים לשתות באחריות, כדי שבגיל 18 הם לא יפגשו אלכוהול בפעם הראשונה. אולי אפשר להקביל את זה שאצלנו נהג חדש צריך בהתחלה לנהוג עם "נהג מלווה", אז אצלם יש חובה ל"שתיין מלווה".
ויש עוד חריג היסטורי: ילד מגיל 5 יכול לשתות אלכוהול בבית שלו או בדירת מגורים אחרת.
המשמעות היא שחוקית - וגם מבחינת האמירה הנורמטיבית שבספר החוקים - מותר לילדים בגיל 5 לשתות אלכוהול. כל משקה אלכוהולי בכל חוזק, בתנאי שזה בבית.
המצב הזה לא נוח לממשלה ולכן הם מתארים את המצב באופן יותר מעודן: אסור לתת לילד מתחת לגיל 5 לשתות אלכוהול.
ארגוני רופאים בבריטניה זועמים על כך שהחוק הזה עדיין קיים ומידי פעם יוצאים בקריאה לשנות אותו.
🍺ומתי אפשר לשתות אלכוהול בפאב?
זה סיפור מסובך מבחינה היסטורית. בתחילת המאה ה-20 נקבע שפאבים יהיו פתוחים לשעתיים במהלך הצהריים ולמספר שעות נוספות בערב. השינוי המשמעותי ביותר התרחש רק בשנת 1988 כשנקבע שפאבים בריטיים יכולים להיות פתוחים לאורך היום בין 11:00 ל-23:00.
בשנת 2005 החוק תוקן ונקבע שפאבים יכולים להיות פתוחים בכל שעות היממה. לכן מבחינת החוק הכללי, כבר לא קיימת מגבלה.
אבל למה פאבים עדיין רבים נסגרים בשעה 23:00? יש לזה שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שיש עיריות שקובעות ברישיון העסק שהן מעניקות לפאבים מגבלה לגבי שעת הסגירה. זאת אומרת, החוק המדינתי ביטל את המגבלה, אבל השלטון המקומי יצר אותה באמצעות רגולציה אחרת. הסיבה השניה היא שנראה שסגירת פאבים ב-23:00 הפכה למעין מוסכמה חברתית, והבריטים השמרנים התרגלו לזה.
הסיפור על שעות הפתיחה של הפאבים הוא דוגמה לכך שיש המון רגולציות בהמון אפיקים, ולכן גם אם הצלחתם לבטל חוק של הפרלמנט - האיסור יכול להגיע ממקום אחר.
אגב, בסידני שבאוסטרליה אסור להגיש שוטים וקוקטיילים אחרי חצות. ובמדינת קווינסלנד באוסטרליה יש איסור דומה. באתר יש ברושור ממשלתי שבו הם מסבירים שאחרי חצות אפשר להגיש וויסקי, יין וקוקטיילים אבל לא שוטים.
.
🇩🇰🇩🇰דנמרק
🍺מאיזה גיל מותר לשתות?
בדנמרק זה תלוי במשקה שאתם שותים. אם המשקה מכיל עד 16.5% אחוז אלכוהול (למשל, בירה ויין) - מותר לשתות אותו החל מגיל 16. אם המשקה מכיל יותר אלכוהול (וודקה, וויסקי, ג'ין וכו') - תצטרכו להיות בני 18 לפחות.
זו דוגמה מעניינת לרגולציה דיפרנציאלית - שמתאימה את המגבלות לפי רמת הסיכון, במקרה הזה בהתאם לריכוז האלכוהול במשקה.
🍺אל תשתו ותנהגו
אבל הדבר מסתבכים עוד יותר: בדנמרק אסור לרכב על אופניים כשאתם שתויים. נקודה מעניינת: אין סף מוגדר של שיעור אלכוהול שאסור בדם, אלא הגדרה כללית שכפופה לשיקול הדעת של השוטר. אם שוטר סבור שאתם רוכבים על אופניים אבל שתויים מידי - הוא יכול לקנוס אתכם.
הבחירה הזו לא להגדיר רף ספציפי אלא להשאיר את האכיפה לשיקול הדעת של הגורם בשטח יכולה לעבוד לשני כיוונים. מצד אחד, היא לא דוחפת את גורמי הפיקוח לעסוק בפרטים קטנים כמו המינון המדוייק של אלכוהול בדם. המבחן יותר מהותי.
מצד שני, יש פה פתח לשרירותיות במקרה הרע או פשוט לחוסר וודאות וחוסר עקביות במקרה היותר סביר. זה מעניין במיוחד מעיניים ישראליות ואמריקאיות, מכיוון שאצלנו מגדירים באופן מאוד מדויק איפה עובר הקו בין שיעור אלכוהול מותר לשיעור אלכוהול אסור.
.
🇸🇪🇸🇪שוודיה
🍺מאיזה גיל אפשר לשתות?
בשוודיה זה ממש מסובך. בשוודיה יש מונופול ממשלתי על מכירת משקאות עם יותר מ-3.5% אלכוהול (זה מזכיר את המונופול הממשלתי על הימורים
מומלץ לקרוא את הפוסט המלא באתר
בכל חברה יש יחס אחר לאלכוהול. לפעמים מדובר ביחס מורכב, לפעמים זה משקה בסיסי ולפעמים הוא חלק ממסורת דתית או תרבותית. גם בישראל היחס לאלכוהול נמצא בתחום האפור: זה לא אסור, אבל גם לא מקובל בכל מצב ובכל חלקי החברה.
מעבר לשאלה החברתית, אלכוהול הוא בהחלט גורם סיכון. לפי ארגון הבריאות העולמי, באירופה מתים מידי שנה כמעט מיליון איש כתוצאה מצריכת אלכוהול. המשמעות היא ש10% ממקרי התמותה שם קשורים או נובעים מצריכת אלכוהול.
ומאחר שרגולציה היא מקצוע של ניהול סיכונים, בהחלט אפשר למצוא חוקים על אלכוהול. הקטגוריות מוכרות: למי מותר לשתות, האם מותר לנהוג לאחר שתיית אלכוהול וכו'. אבל במקומות שונים בעולם יש חוקים שונים. החוקים האלו מבטאים תפיסות ערכיות, ניהול סיכונים שונה וגם שרידים היסטוריים.
הנה החוקים בשלוש מדינות.
.
🇬🇧🇬🇧בריטניה
🍺מאיזה גיל אפשר לשתות אלכוהול?
בבריטניה חוקי לשתות מגיל 5. אבל זה קצת יותר מסובך מזה.
פורמלית מותר לקנות ולשתות בציבור אלכוהול החל מגיל 18, כמו שאנחנו מכירים בישראל.
אבל יש חריג: החל מגיל 16 מותר לכם לשתות (אך לא לקנות) בירה, יין או סיידר - בתנאי שמתלווה אליכם מבוגר ובתנאי שאתם שותים לצד ארוחה. זו בחירה מאוד מעניינת. יכול להיות שזה לא רק רמת הסיכון, אלא שהם רוצים ללמד את הנערים לשתות באחריות, כדי שבגיל 18 הם לא יפגשו אלכוהול בפעם הראשונה. אולי אפשר להקביל את זה שאצלנו נהג חדש צריך בהתחלה לנהוג עם "נהג מלווה", אז אצלם יש חובה ל"שתיין מלווה".
ויש עוד חריג היסטורי: ילד מגיל 5 יכול לשתות אלכוהול בבית שלו או בדירת מגורים אחרת.
המשמעות היא שחוקית - וגם מבחינת האמירה הנורמטיבית שבספר החוקים - מותר לילדים בגיל 5 לשתות אלכוהול. כל משקה אלכוהולי בכל חוזק, בתנאי שזה בבית.
המצב הזה לא נוח לממשלה ולכן הם מתארים את המצב באופן יותר מעודן: אסור לתת לילד מתחת לגיל 5 לשתות אלכוהול.
ארגוני רופאים בבריטניה זועמים על כך שהחוק הזה עדיין קיים ומידי פעם יוצאים בקריאה לשנות אותו.
🍺ומתי אפשר לשתות אלכוהול בפאב?
זה סיפור מסובך מבחינה היסטורית. בתחילת המאה ה-20 נקבע שפאבים יהיו פתוחים לשעתיים במהלך הצהריים ולמספר שעות נוספות בערב. השינוי המשמעותי ביותר התרחש רק בשנת 1988 כשנקבע שפאבים בריטיים יכולים להיות פתוחים לאורך היום בין 11:00 ל-23:00.
בשנת 2005 החוק תוקן ונקבע שפאבים יכולים להיות פתוחים בכל שעות היממה. לכן מבחינת החוק הכללי, כבר לא קיימת מגבלה.
אבל למה פאבים עדיין רבים נסגרים בשעה 23:00? יש לזה שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שיש עיריות שקובעות ברישיון העסק שהן מעניקות לפאבים מגבלה לגבי שעת הסגירה. זאת אומרת, החוק המדינתי ביטל את המגבלה, אבל השלטון המקומי יצר אותה באמצעות רגולציה אחרת. הסיבה השניה היא שנראה שסגירת פאבים ב-23:00 הפכה למעין מוסכמה חברתית, והבריטים השמרנים התרגלו לזה.
הסיפור על שעות הפתיחה של הפאבים הוא דוגמה לכך שיש המון רגולציות בהמון אפיקים, ולכן גם אם הצלחתם לבטל חוק של הפרלמנט - האיסור יכול להגיע ממקום אחר.
אגב, בסידני שבאוסטרליה אסור להגיש שוטים וקוקטיילים אחרי חצות. ובמדינת קווינסלנד באוסטרליה יש איסור דומה. באתר יש ברושור ממשלתי שבו הם מסבירים שאחרי חצות אפשר להגיש וויסקי, יין וקוקטיילים אבל לא שוטים.
.
🇩🇰🇩🇰דנמרק
🍺מאיזה גיל מותר לשתות?
בדנמרק זה תלוי במשקה שאתם שותים. אם המשקה מכיל עד 16.5% אחוז אלכוהול (למשל, בירה ויין) - מותר לשתות אותו החל מגיל 16. אם המשקה מכיל יותר אלכוהול (וודקה, וויסקי, ג'ין וכו') - תצטרכו להיות בני 18 לפחות.
זו דוגמה מעניינת לרגולציה דיפרנציאלית - שמתאימה את המגבלות לפי רמת הסיכון, במקרה הזה בהתאם לריכוז האלכוהול במשקה.
🍺אל תשתו ותנהגו
אבל הדבר מסתבכים עוד יותר: בדנמרק אסור לרכב על אופניים כשאתם שתויים. נקודה מעניינת: אין סף מוגדר של שיעור אלכוהול שאסור בדם, אלא הגדרה כללית שכפופה לשיקול הדעת של השוטר. אם שוטר סבור שאתם רוכבים על אופניים אבל שתויים מידי - הוא יכול לקנוס אתכם.
הבחירה הזו לא להגדיר רף ספציפי אלא להשאיר את האכיפה לשיקול הדעת של הגורם בשטח יכולה לעבוד לשני כיוונים. מצד אחד, היא לא דוחפת את גורמי הפיקוח לעסוק בפרטים קטנים כמו המינון המדוייק של אלכוהול בדם. המבחן יותר מהותי.
מצד שני, יש פה פתח לשרירותיות במקרה הרע או פשוט לחוסר וודאות וחוסר עקביות במקרה היותר סביר. זה מעניין במיוחד מעיניים ישראליות ואמריקאיות, מכיוון שאצלנו מגדירים באופן מאוד מדויק איפה עובר הקו בין שיעור אלכוהול מותר לשיעור אלכוהול אסור.
.
🇸🇪🇸🇪שוודיה
🍺מאיזה גיל אפשר לשתות?
בשוודיה זה ממש מסובך. בשוודיה יש מונופול ממשלתי על מכירת משקאות עם יותר מ-3.5% אלכוהול (זה מזכיר את המונופול הממשלתי על הימורים
בשוודיה יש מונופול ממשלתי על מכירת משקאות עם יותר מ-3.5% אלכוהול (זה מזכיר את המונופול הממשלתי על הימורים בישראל). החריג למונופול הזה הוא הגשת אלכוהול במסעדות ופאבים. אז אם אתם מייצרים או מייבאים אלכוהול לשוודיה - כדי לשווק אותו לצרכנים תצטרכו למכור אותו קודם כל לממשלה.
וזה משפיע גם על בירות. יש בשוודיה קטגוריה מובחנת של בירות עם פחות מ-3.5% אלכוהול, בגלל שהיא לא כפופה למונופול הממשלתי.
🍺מתי אפשר לקנות אלכוהול?
החנויות של המונופול הממשלתי נסגרות בשעה 19:00 ולכן אי אפשר לקנות אלכוהול בשעות הערב והלילה (גם כאן חל החריג של המסעדות והפאבים).
הסיפור כאן די ברור - מגבלת הזמן מיועדת להפחית צריכה מוגזמת של אלכוהול בשעות הלילה. שימו לב למשהו מעניין - כאן הרגולציה מבוססת על ניתוח שונה של הסיכונים. לא שיעור האלכוהול הוא האלמנט שמחמיר את הסיכון אלא השעה ביום. השוודים בעצם אומרים שקניית ליטר וודקה ב-10:00 בבוקר יוצרת פחות סיכון מקניית אותה וודקה בדיוק בשעה 22:00 בערב. אנחנו מכירים חוק כזה גם מישראל - כאן אסור למכור אלכוהול אחרי השעה 23:00.
__
החוקים בישראל נראים לנו הגיוניים בהשוואה למה שקיים במדינות אחרות. אבל זה רק בגלל שהתרגלנו לזה.
במבט מהצד חלק מהחוקים האלו נשמעים מצחיקים, לא הגיוניים או הזויים. אבל לרגולציה תמיד יש הקשר תרבותי והיסטורי. הסיפור של השוודים עם האלכוהול שונה מהסיפור של הבריטים ולכן במדינה אחת עדיין מותר לשתות מגיל 5 ובמדינה אחרת רק הממשלה מוכרת אלכוהול לצרכנים.
ולכן כדי להבין את הרגולציה צריך לדעת מה ההיגיון והרקע שלה.
*כמובן שהפוסט הזה לא מתיימר להיות ייעוץ משפטי. אם יש לכם התלבטות - קחו עורך דין שוודי, דני או מה שזה לא יהיה.
וזה משפיע גם על בירות. יש בשוודיה קטגוריה מובחנת של בירות עם פחות מ-3.5% אלכוהול, בגלל שהיא לא כפופה למונופול הממשלתי.
🍺מתי אפשר לקנות אלכוהול?
החנויות של המונופול הממשלתי נסגרות בשעה 19:00 ולכן אי אפשר לקנות אלכוהול בשעות הערב והלילה (גם כאן חל החריג של המסעדות והפאבים).
הסיפור כאן די ברור - מגבלת הזמן מיועדת להפחית צריכה מוגזמת של אלכוהול בשעות הלילה. שימו לב למשהו מעניין - כאן הרגולציה מבוססת על ניתוח שונה של הסיכונים. לא שיעור האלכוהול הוא האלמנט שמחמיר את הסיכון אלא השעה ביום. השוודים בעצם אומרים שקניית ליטר וודקה ב-10:00 בבוקר יוצרת פחות סיכון מקניית אותה וודקה בדיוק בשעה 22:00 בערב. אנחנו מכירים חוק כזה גם מישראל - כאן אסור למכור אלכוהול אחרי השעה 23:00.
__
החוקים בישראל נראים לנו הגיוניים בהשוואה למה שקיים במדינות אחרות. אבל זה רק בגלל שהתרגלנו לזה.
במבט מהצד חלק מהחוקים האלו נשמעים מצחיקים, לא הגיוניים או הזויים. אבל לרגולציה תמיד יש הקשר תרבותי והיסטורי. הסיפור של השוודים עם האלכוהול שונה מהסיפור של הבריטים ולכן במדינה אחת עדיין מותר לשתות מגיל 5 ובמדינה אחרת רק הממשלה מוכרת אלכוהול לצרכנים.
ולכן כדי להבין את הרגולציה צריך לדעת מה ההיגיון והרקע שלה.
*כמובן שהפוסט הזה לא מתיימר להיות ייעוץ משפטי. אם יש לכם התלבטות - קחו עורך דין שוודי, דני או מה שזה לא יהיה.
איטליה אוסרת על גידול ומכירה של בשר מתורבת.
הם מסבירים שהתועלת היא בבטיחות מפני סיכונים כלכליים וחברתיים. או במילים אחרות - שהרגולציה נועדה להגן על תעשיית הבשר המקומית מפני תחרות.
נראה שזו רגולציה שבעיקר חוסמת קידמה.
המלצת קריאה: כתבתי כאן על רגולציה בתחום אחר אבל עם אותה מטרה - לשמר את העבר גם במחיר של חסימת התקדמות.
הם מסבירים שהתועלת היא בבטיחות מפני סיכונים כלכליים וחברתיים. או במילים אחרות - שהרגולציה נועדה להגן על תעשיית הבשר המקומית מפני תחרות.
נראה שזו רגולציה שבעיקר חוסמת קידמה.
המלצת קריאה: כתבתי כאן על רגולציה בתחום אחר אבל עם אותה מטרה - לשמר את העבר גם במחיר של חסימת התקדמות.
BBC News
Italy bans lab-grown meat in nod to farmers
The government has hailed the new law, which came as a farmers' group scuffled with two MPs.