יורט

מחוסל בסיכול ממוקד על כביש ואדי אל-חוג'יר שבדרום לבנון.

דובר צה״ל בערבית שוב מוציא אזהרת פינוי לשלושת נמלי הים חודידה א-סאליף וראס עיסא שבתימן

בינתיים בפרדס חנה כרכור

בלבנון דווח כי המחוסל באזור קעקעית אל-ג'סר הוא חוסיין נעמה. מדובר במחבל בחיזבאללה.

טראמפ מציב תנאי נוסף להסכם עם איראן - שהוא לא הגרעין: ״היא חייבת להפסיק לתמוך בטרור באזור״

לאחר הפרסום, צוות המועצה של פרדס חנה-כרכור בעזרת בעלי. עסקים באזור ניקו את הכתובות המסיתות.

אני מצפה מהמשטרה לפתוח בחקירה ולמצוא את העבריין כאילו זה היה כתובת "עם ישראל חי" בכפר ערבי.

הודלפה שיחתו של טראמפ עם נשיא סעודיה

ב-6 בספטמבר 2003 התקבלה בישראל ידיעת זהב על מפגש של צמרת חמאס בדירה בעזה.
אחמד יאסין, מוחמד דף, רנתיסי, הנייה ו-8 בכירים נוספים בארגון - כולם בדירה אחת ובהישג ידו של חיל האוויר.
בעוד המטוסים באוויר הזהירו אנשי חקר הביצועים של חיל האוויר כי בבניין סמוך ישנם אזרחים והמליצו על ביטול הפעולה. לבסוף, בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל על הקומה בה תיערך הפגישה, הוחלט לתקוף תוך שימוש בפצצה אחת של רבע טון בלבד.
הסוף ידוע: המידע על המפגש בקומה השלישית לא היה מדויק וצמרת חמאס כולה ניצלה מחיסול.

אתמול השתמש חיל האוויר בעשרות פצצות במשקל כטון כל אחת כדי לחסל את מוחמד סינוואר.
ביולי שנה שעברה השתמש חיל האוויר בעשרות פצצות במשקל טון כדי לחסל את מוחמד דף.
כך גם בחיסולים של חסן נסראללה (למעלה מ-80 פצצות במשקל טון לפי ההערכות) והאשם ספי א-דין (למעלה מ-70 פצצות של טון).

וכאן מתחייב לשאול: כיצד יתכן שהחוק הבינלאומי שכביכול אסר שימוש בפצצה אחת של טון כדי לחסל את כל צמרת חמאס ב-2003, מאפשר כעת שימוש בעשרות פצצות של טון כדי לחסל את סינוואר, דף, נסראללה וספי א-דין?
הרי בכל החיסולים הללו היה ברור שיפגעו גם אזרחים בלתי מעורבים (במיוחד בחיסולים בביירות בהם הושמדו מתחמי בניינים שלמים).

וכיצד יתכן שאותו מוסר (אוניברסלי...) של אנשי חיל האוויר והפרקליטות הצבאית שמנע שימוש בפצצה אחת של טון בשנת 2003, חי בשלום עם שימוש בעשרות פצצות של טון ב-2024-25?

התשובה היא שדבר בחוק הבינלאומי לא השתנה. וכמובן שאנשי חיל האוויר והפרקליטות הצבאית לא רואים את עצמם כיום כמוסריים פחות ממקביליהם לפני 22 שנים.

מה שהשתנה הוא הנכונות של החברה הישראלית ומקבלי ההחלטות להיכנע לפרשנויות מעוותות וחסרות בסיס של החוק הבינלאומי בכל הנוגע לנזק האגבי הלגיטימי בחיסול רבי מרצחים ומנהיגי אויב.
וכך גם ביחס לנכונות של החברה הישראלית להיכנע לחכמולוגים ולאנשי רוח וצלצולים שמתיימרים להיות בעלי מוסר כל כך מפותח שהם מעניקים שכפ"צ מוסרי לגרועים שבאויבינו.

החברה הישראלית הבינה באיחור של אלפי קורבנות, פצועים ומשפחות שכולות שאין בחוק הבינלאומי שום מגבלה שמונעת לחסל מחבלים בכירים רק כי הם מסתתרים מאחורי אזרחים.
והציבור הישראלי הבין באיחור של עשרות שנים ואלפי טרגדיות שאין בסירוס המתחזה למוסרי שום עליונות מוסרית, כי אם בדיוק להיפך.
העדפת חייהם של אזרחי האויב על פני בטחונם של אזרחי ישראל ולוחמי צה"ל הינה חרפה מוסרית שעלתה לנו בשכול, בסבל וביגון.

ולמי שחושב שלאחר ה-7 באוקטובר החלפנו דיסקט, צר לי לאכזב אבל הלקחים שהפקנו חלקיים ומוגבלים ביותר.
הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי טוענת כעת כי החוק הבינלאומי אוסר על ישראל לחלק את הסיוע ההומניטרי רק באזורים מסוימים ברצועה - צעד שמטרתו לנייד לשם את האוכלוסיה ולבודד את המחבלים באזורים אחרים.
לטענת ירושלמי החוק הבינלאומי מחייב את ישראל להבטיח חלוקת מזון בכל רחבי הרצועה, ואין להסתפק בכך שצה"ל יאפשר יציאת אוכלוסיה לאזורים בהם יחולק סיוע.

אבל פרשנות לחוד ועובדות לחוד. אין שום סעיף בחוק הבינלאומי שאוסר על העברת האוכלוסיה למרחב בטוח בו יחולק סיוע הומניטרי בדרום הרצועה, תוך הטלת מצור על אזורים אחרים ברצועה.
יתרה מכך, סעיף 23 לאמנת ז'נבה הרביעית מתיר לישראל לעשות בדיוק את זה - בניגוד מפורש לעמדת הפצ"רית:
"החובה של צד לסכסוך לאפשר מעבר חופשי כאמור כפופה לתנאי שהצד לא יהיה משוכנע שקיימות סיבות חמורות לחשוש:
(א) כי המשלוחים עשויים להיות מוסטים מיעדם;
(ב) כי הפיקוח על המשלוחים לא יהיה יעיל;
(ג) כי המשלוחים עשויים להביא, במישרין או בעקיפין, ליתרון צבאי ברור לצד האויב.

אולם למרות שפרשנותה של הפצ"רית מופרכת ומסכנת את יכולתה של ישראל להכריע את המערכה, מהדלפות מדיוני הקבינט עולה כי הרמטכ"ל זמיר בוחר לאמץ את עמדתה ולהתעלם מפרשנויות אחרות שכאמור נשענות על סעיף 23 באמנת ז'נבה הרביעית.

משמעות הפרשנות המעוותת של הפצ"רית לחוק הבינלאומי היא שישראל צריכה להמשיך ולהעביר אספקה לוגיסטית לחמאס שתקשה ותסכן את עצם הניצחון במלחמה.
הפרשנות הזו שגויה, חסרת בסיס וחסרת תוקף מוסרי בדיוק כפי שהיו הפרשנויות של מקביליה ביחס לחיסולי בכירים לפני 20 שנים.

העובדה שישראל מטילה כעת עשרות טונות של חומר נפץ בכדי לחסל את אויביה היא שינוי חשוב ומבורך לאחר עשרות שנות סירוס משפטי ופסבדו-מוסרי.
אבל אם אנו באמת חפצי חיים, ואם באמת הפקנו את הלקחים המתבקשים מה-7 באוקטובר, הרי שאנו חייבים להפסיק להיכנע לגחמות ולפרשנויות חסרות בסיס של משפטנים בינוניים ועלובים דוגמת הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי.