סוללים דרך
Photo
פוליטיקה של זהויות וברית המשרתים המדוכאים / איתי אסמן
www.solelim-derech.co.il
הקדמה: אריכות המאמרים שנכתבים כאן היא בגלל מורכבות הסוגיה, כדי לפשט אותה ראשית כל יש לפרק אותה למושגים בסיסיים שאינם מוכרים לציבור. לאחר מכן יש להסביר איך רעיונות אקדמיים ופילוסופיים מתורגמים הלכה למעשה לקמפיינים פוליטיים שנוגעים לחיינו ממש.
הפעם צירפתי סיכום בסוף.
נתחיל.
עיקר השיח של השמאל הפרוגרסיבי כיום בתקשורת בנוי בשפה של פוליטיקת הזהויות, שמובנה: התאגדות של קבוצות שונות סביב זהות אתנית, מינית, דתית וכו׳ כדי לקדם את הערכים שלהם בחברה ובפוליטיקה.
כדי להבין איך המונח הזה התפתח ופרץ לחיינו ועד כמה אנחנו מושפעים ממנו, אתן כמה הקדמות:
א. רב תרבותיות
האידיאולוגיה הרב תרבותית החלה כקריאת תיגר על דחיקתן לשוליים של קבוצות מיעוט. היו קבוצות אתניות שלא קיבלו זכויות אז הן החלו למרוד, כמו למשל מאבק השחורים בצפון אמריקה ובמערב אירופה. הפיכת העולם לכפר גלובלי, הניידות של האדם ושיעורי ההגירה יצרו מציאות שבתוך מדינות לאום נוצרו תרבויות שביקשו להיכנס למדינה אך להישאר עם התרבות שלהן ולשמור על זכויות מיעוט. עד כאן נשמע יפה.
מה קורה כשקבוצות המיעוט האלו מתחילות לטעון שהתרבות של הרוב פוגעת בהן והן מקופחות? בשם שיח זכויות-האדם הן מצליחות לאט לאט לפרק כל סממן לאומי ודתי בשם ״הכלת המיעוטים״ ושיח המדכאים-מדוכאים של מרקס.
ב. ״האישי הוא הפוליטי״
בתרבות המודרנית הייתה הפרדה ברורה בין המרחב האישי למרחב הציבורי. ג׳ון לוק טען שהצורך האינטימי, הרגשי והמיני מתמלא על ידי המשפחה ואילו הסדר החברתי ופתרון בעיות חברתיות מתמלא על ידי המדינה.
ברור לכולם שלא כל בעיה פרטית היא מדינית. בסוף שנות ה-60 הגיעה פמיניסטית רדיקלית (קרול האניש) שהסבירה שכל בעיה פרטית של אשה, היא בעצם בעיה חברתית ומדינית. ולכן אם יש בעיה פרטית לאשה - דרוש פתרון קולקטיבי. אם אשה מרגישה שהיא נחותה מבעלה בקשר הזוגי, זה סימן שצריך לשנות את כל היחסים בין גברים לנשים במדינה באמצעות חקיקה.
הנושא אף התרחב מעבר לסוגיות נשים וגברים אל שאר ההגדרות. למשל - אם יש בעיה לדרוזי פרטי שמשרת בצבא, אז צריך לבטל את כל חוק הלאום הגזעני.
אם תשלבו את הרב תרבותיות עם ״האישי הוא הפוליטי״ תקבלו פוליטיקה של זהויות - ארגוני שמאל שלוקחים אנשים פרטיים עם בעיות אמיתיות, ומסבירים שצריך לשנות את כל יסודות החברה בגללם. המשפחה, הלאום והדת הפכו למוסדות מדכאים שפוגעים בקהילה החדשה שנוצרה.
דהיינו, פוליטיקת הזהויות היא בעצם פוליטיקה של פירוק הזהויות.
ג. הבניה חברתית ומגדרית
לומדי האקדמיה שבקבוצה ישמעו את המושג הזה הרבה, וכדאי להכיר אותו. ״הבניה״ פירושו של דבר שאפשר ליצור חברה חדשה ואפילו מגדר חדש (!). התיאוריה הזו, כמו קודמיה, בנויה על המחשבה שכל המסגרות שנולדנו אליהן בזהות המינית, הלאומית והדתית, הן מסגרות מדכאות שעוצבו על ידי אנשים רעים ומדכאים שרצו להשיג כוח. הם בנו בהחלטתם האישית את החברה, ועכשיו הגיע הזמן לעשות ״פינוי בינוי״. ולכן כל אדם וכל קהילה יכולים להבנות ולהגדיר את עצמם מחדש על פי החלטה אישית.
למשל, נשים הוסללו מלידתן לשחק עם "ברבי", ולכן לא רצו להיות בסיירת מטכ״ל, ההבניה החברתית תתקן את הפשע הזה בו מגדירים לאשה מה להיות. וכך הגענו למצב שגבר יכול להגדיר את עצמו אשה ועוד. איברי הרבייה ועובדות ביולוגיות ופיזיקליות לא יעצרו את תיאוריית ההבנייה לברוא עולם חדש של הגדרות, זהויות וקהילות. תיאוריית ההבנייה מתייחסת למציאות כמו פלסטלינה, כזו שאפשר לעצב בה הכל מחדש.
התופעה הזו מייצרת כל הזמן זהויות חדשות וממילא פוליטיקת הזהויות מתרחבת עד אינסוף לזהויות מובחנות יותר ויותר. שימו לב! גם ההבנייה החברתית משתמשת בשיח של בנייה, אך עניינה הוא - פירוק!
זוהי ההגדרה של הפרוגרס, "הקידמה" כביכול, הדמיון שבוראים עולם חדש, אך בעומק העניין - מדובר בפירוק זהויות כאשר הכל עטוף בשיח נאור ומתקדם. כיוון שאין אמת ואין מהויות, אז ממילא האדם חושב שהוא יכול להמציא הכל מחדש, בלי שום יסודות.
ד. מדרג מדוכאים
כמובן, שבפוליטיקת הזהויות לא כולם שווים. מי שמדוכא יותר- צודק יותר. ממילא, בקונפליקט בין גבר לאשה, האשה מדוכאת יותר ולכן צודקת יותר. אבל אם אשה תהיה במאבק מול להט״ב, הוא ינצח כי הוא מדוכא יותר ממנה. וכמובן, המוסלמי הרצחני הוא המדוכא מעל כולם, ולכן, אירופה מתמלאת בהגירה ענקית של מוסלמים מדוכאים שמבקשים לשמור על זהותם המובחנת. למה הם רוצחים? כי הם מדוכאים. לא נותנים להם מספיק תקציבים ושטחים. את השיח הזה אפשר לשמוע לא מעט אצל בכירי מערכת הביטחון. לעומת זאת, לנערי גבעות שעושים מעשי אלימות לא יתנו תקציבים, שטחים ומשאיות סיוע, כי במדרג הזהויות הם המדכאים.
www.solelim-derech.co.il
הקדמה: אריכות המאמרים שנכתבים כאן היא בגלל מורכבות הסוגיה, כדי לפשט אותה ראשית כל יש לפרק אותה למושגים בסיסיים שאינם מוכרים לציבור. לאחר מכן יש להסביר איך רעיונות אקדמיים ופילוסופיים מתורגמים הלכה למעשה לקמפיינים פוליטיים שנוגעים לחיינו ממש.
הפעם צירפתי סיכום בסוף.
נתחיל.
עיקר השיח של השמאל הפרוגרסיבי כיום בתקשורת בנוי בשפה של פוליטיקת הזהויות, שמובנה: התאגדות של קבוצות שונות סביב זהות אתנית, מינית, דתית וכו׳ כדי לקדם את הערכים שלהם בחברה ובפוליטיקה.
כדי להבין איך המונח הזה התפתח ופרץ לחיינו ועד כמה אנחנו מושפעים ממנו, אתן כמה הקדמות:
א. רב תרבותיות
האידיאולוגיה הרב תרבותית החלה כקריאת תיגר על דחיקתן לשוליים של קבוצות מיעוט. היו קבוצות אתניות שלא קיבלו זכויות אז הן החלו למרוד, כמו למשל מאבק השחורים בצפון אמריקה ובמערב אירופה. הפיכת העולם לכפר גלובלי, הניידות של האדם ושיעורי ההגירה יצרו מציאות שבתוך מדינות לאום נוצרו תרבויות שביקשו להיכנס למדינה אך להישאר עם התרבות שלהן ולשמור על זכויות מיעוט. עד כאן נשמע יפה.
מה קורה כשקבוצות המיעוט האלו מתחילות לטעון שהתרבות של הרוב פוגעת בהן והן מקופחות? בשם שיח זכויות-האדם הן מצליחות לאט לאט לפרק כל סממן לאומי ודתי בשם ״הכלת המיעוטים״ ושיח המדכאים-מדוכאים של מרקס.
ב. ״האישי הוא הפוליטי״
בתרבות המודרנית הייתה הפרדה ברורה בין המרחב האישי למרחב הציבורי. ג׳ון לוק טען שהצורך האינטימי, הרגשי והמיני מתמלא על ידי המשפחה ואילו הסדר החברתי ופתרון בעיות חברתיות מתמלא על ידי המדינה.
ברור לכולם שלא כל בעיה פרטית היא מדינית. בסוף שנות ה-60 הגיעה פמיניסטית רדיקלית (קרול האניש) שהסבירה שכל בעיה פרטית של אשה, היא בעצם בעיה חברתית ומדינית. ולכן אם יש בעיה פרטית לאשה - דרוש פתרון קולקטיבי. אם אשה מרגישה שהיא נחותה מבעלה בקשר הזוגי, זה סימן שצריך לשנות את כל היחסים בין גברים לנשים במדינה באמצעות חקיקה.
הנושא אף התרחב מעבר לסוגיות נשים וגברים אל שאר ההגדרות. למשל - אם יש בעיה לדרוזי פרטי שמשרת בצבא, אז צריך לבטל את כל חוק הלאום הגזעני.
אם תשלבו את הרב תרבותיות עם ״האישי הוא הפוליטי״ תקבלו פוליטיקה של זהויות - ארגוני שמאל שלוקחים אנשים פרטיים עם בעיות אמיתיות, ומסבירים שצריך לשנות את כל יסודות החברה בגללם. המשפחה, הלאום והדת הפכו למוסדות מדכאים שפוגעים בקהילה החדשה שנוצרה.
דהיינו, פוליטיקת הזהויות היא בעצם פוליטיקה של פירוק הזהויות.
ג. הבניה חברתית ומגדרית
לומדי האקדמיה שבקבוצה ישמעו את המושג הזה הרבה, וכדאי להכיר אותו. ״הבניה״ פירושו של דבר שאפשר ליצור חברה חדשה ואפילו מגדר חדש (!). התיאוריה הזו, כמו קודמיה, בנויה על המחשבה שכל המסגרות שנולדנו אליהן בזהות המינית, הלאומית והדתית, הן מסגרות מדכאות שעוצבו על ידי אנשים רעים ומדכאים שרצו להשיג כוח. הם בנו בהחלטתם האישית את החברה, ועכשיו הגיע הזמן לעשות ״פינוי בינוי״. ולכן כל אדם וכל קהילה יכולים להבנות ולהגדיר את עצמם מחדש על פי החלטה אישית.
למשל, נשים הוסללו מלידתן לשחק עם "ברבי", ולכן לא רצו להיות בסיירת מטכ״ל, ההבניה החברתית תתקן את הפשע הזה בו מגדירים לאשה מה להיות. וכך הגענו למצב שגבר יכול להגדיר את עצמו אשה ועוד. איברי הרבייה ועובדות ביולוגיות ופיזיקליות לא יעצרו את תיאוריית ההבנייה לברוא עולם חדש של הגדרות, זהויות וקהילות. תיאוריית ההבנייה מתייחסת למציאות כמו פלסטלינה, כזו שאפשר לעצב בה הכל מחדש.
התופעה הזו מייצרת כל הזמן זהויות חדשות וממילא פוליטיקת הזהויות מתרחבת עד אינסוף לזהויות מובחנות יותר ויותר. שימו לב! גם ההבנייה החברתית משתמשת בשיח של בנייה, אך עניינה הוא - פירוק!
זוהי ההגדרה של הפרוגרס, "הקידמה" כביכול, הדמיון שבוראים עולם חדש, אך בעומק העניין - מדובר בפירוק זהויות כאשר הכל עטוף בשיח נאור ומתקדם. כיוון שאין אמת ואין מהויות, אז ממילא האדם חושב שהוא יכול להמציא הכל מחדש, בלי שום יסודות.
ד. מדרג מדוכאים
כמובן, שבפוליטיקת הזהויות לא כולם שווים. מי שמדוכא יותר- צודק יותר. ממילא, בקונפליקט בין גבר לאשה, האשה מדוכאת יותר ולכן צודקת יותר. אבל אם אשה תהיה במאבק מול להט״ב, הוא ינצח כי הוא מדוכא יותר ממנה. וכמובן, המוסלמי הרצחני הוא המדוכא מעל כולם, ולכן, אירופה מתמלאת בהגירה ענקית של מוסלמים מדוכאים שמבקשים לשמור על זהותם המובחנת. למה הם רוצחים? כי הם מדוכאים. לא נותנים להם מספיק תקציבים ושטחים. את השיח הזה אפשר לשמוע לא מעט אצל בכירי מערכת הביטחון. לעומת זאת, לנערי גבעות שעושים מעשי אלימות לא יתנו תקציבים, שטחים ומשאיות סיוע, כי במדרג הזהויות הם המדכאים.
סוללים דרך
Photo
ה. המדכא האולטימטיבי
הוא הגבר הלבן היהודי האורתודוקס, כלומר, החרדי. הוא מדכא את החילונים, את הנשים, את הלהט״בים ואת הערבים. למה? כי יש לו אמת. וכשיש למישהו אמת, זה פוגע ברגשות של אחרים, ורגשות הרי זה הדבר הכי חשוב שיש בתרבות שלנו. מי שנפגע - הוא וודאי הצודק. וממילא ההגדרות הדתיות של החרדי פוגעות בכל פוליטיקת הזהויות של ההבניות החברתיות והלאומיות והוא מאיים עליהן, לכן צריך לטפל בו.
ממילא, השרה אורית סטרוק היא אולי אשה אבל היא דתיה, ולכן זה מבטל את היותה אשה מדוכאת והיא הופכת ל'פשיסטית שמדכאת מוסלמים מדוכאים'. לזה יאיר גולן התכוון כשאמר ״פמיניזם זה לא הכל בחיים״. יש מדרג מדוכאים.
ו. תיחזוק הקהילה
בגלל שקהילת הזהויות החדשות לא בנויה על יסודות אמיתיים אלא כאלו המומצאים בהבנייה דמיונית, הדרך היחידה לחזק את הקהילה היא על ידי שיח המדוכאים של מרקס. מרקס עסק בעיקר בשיח מטריאליסטי כלכלי שבו הפועלים המסכנים צריכים למרוד בבעלי ההון הרשעים, אך אסכולות חדשות לקחו את שיח המדכאים-מדוכאים הזה ואימצו אותו לכל הקהילות החדשות. וזה בעיקר המזון הקיומי שלהם. ההתקרבנות וההתמסכנות. "אני קרבן - משמע אני קיים". וכמובן, כל הקהילות צריכות להתאחד כדי להיאבק במשפחה, בלאום ובדת - מדוכאי כל העולם התאחדו.
ז. איך כל זה קשור אלינו?
לאחרונה יצא קמפיין פוליטי חדש בשם ״ברית המשרתים״ עם דף המסרים המרקסיסטיים ״הדתיים והחילונים מתים במלחמה והחרדים המדכאים רק רוצים כסף״. לא אכנס כאן לכל הדקויות שהדתיים עושים חצי שירות בסדיר, והנשים הדתיות ברובן לא מתגייסות, ואצל החילונים לא כולם בקרבי. בכוונה עשו כאן ״טשטוש מאחד״. בכוונתי להתייחס כאן לשיח המדוכאים שחדר לתוך השיח של הציבור הדתי לאומי. הציבור הדתי לאומי תמיד היה אידיאליסט וזה היה החינוך שלו מגיל ילדות ועד המכינות והישיבות. הוא מעולם לא אמר ״למה רק אני מיישב את יהודה ושומרון״ ו״למה רק אני בגרעין תורני״. הקמפיין החדש שמציג את המשפחות הדתיות כמדוכאות, לא בלבד שלא יגייס חרדי אחד לצבא, אלא הוא בעיקר משנה את האתוס הדתי הלאומי, מאתוס של גבורה למען כלל ישראל לאתוס של התמסכנות ומתקרבנות. מגזר שגדל על ״הנני״ מתחיל להשתמש בשיח של ״למה רק אני?״. מהאמירה של ״אם צריך גלגל - אני גלגל״, להאשמה ״למה אני הגלגל היחיד״.
בתקופה קשה של מלחמה, העם זקוק לא רק לכוח אדם, כי אם בעיקר לרוח לחימה, לשיח של אידאליים וגבורה. קמפיין ״המשרתים המדוכאים״ בעיקר מנמיך את הרוח הלאומית, וכמובן, עיקר מטרתו הוא הקמת קהילה פוליטית חדשה שמתוחזקת בעיקר על התקרבנות והתאגדות נגד "האנשים הרעים שרק לוקחים לנו כסף".
יש לציין שמדובר על מיעוט במגזר הדתי, אך המיעוט הזה הוא של עיתונאים, פעילים ציבוריים ואנשי דעה, כך שהשיח הזה מתחיל להשפיע בדיפוזיה רעיונית על מגזר שלם.
זה בסדר לדרוש שהחרדים יתגייסו, אך אל תעשו זאת בשיח מדכאים-מדוכאים. באותו זמן ממש מתנהל שיח שטוען שהדתיים פשיסטיים, אוכלי מוות ומבצעים טיהור אתני בעזה. אז למה רוצים לגייס חרדים לצבא הכיבוש?? זו הנקודה, שהמטרה של הדתיים היא לגייס חרדים לצבא, אך המטרה של השמאל היא לפרק את החברה החרדית המדכאת.
לסיכום: שיח פוליטיקת הזהויות משתמש בשיח התמסכנות של קהילות שונות שבנויות על זהויות מסוימות כדי לקדם מהלכים פוליטיים, ובעיקר - כדי לפרק את המשפחה, הלאום והדת. אך הקהילות הללו אינן אמיתיות ולכן כל הזמן זקוקות לשיח של התקרבנות כדי לתחזק את עצמן.
השיח המרקסיסטי הזה של מדכאים-מדוכאים מנסה לחדור לתוך המגזר הדתי הלאומי שביסודו בנוי על שיח אידאליסטי, במטרה לרתום אותו לקמפיין גיוס חרדים ופירוק החברה שלהם. ואל תדאגו, לאחר מכן הם וודאי יעברו למגזר הדתי-לאומי.
בעזרת ה׳ נשתחרר מהתרבות הזרה שמנסה לחדור אלינו, נתמלא רוח וגבורה, אידאלים עליונים, אהבת ישראל אמיתית לכל יהודי (גם אם הוא שומר תורה ומצוות...) עד שננצח בע״ה במלחמה הקיומית ובמלחמת התרבות.
'סוללים דרך'
הוא הגבר הלבן היהודי האורתודוקס, כלומר, החרדי. הוא מדכא את החילונים, את הנשים, את הלהט״בים ואת הערבים. למה? כי יש לו אמת. וכשיש למישהו אמת, זה פוגע ברגשות של אחרים, ורגשות הרי זה הדבר הכי חשוב שיש בתרבות שלנו. מי שנפגע - הוא וודאי הצודק. וממילא ההגדרות הדתיות של החרדי פוגעות בכל פוליטיקת הזהויות של ההבניות החברתיות והלאומיות והוא מאיים עליהן, לכן צריך לטפל בו.
ממילא, השרה אורית סטרוק היא אולי אשה אבל היא דתיה, ולכן זה מבטל את היותה אשה מדוכאת והיא הופכת ל'פשיסטית שמדכאת מוסלמים מדוכאים'. לזה יאיר גולן התכוון כשאמר ״פמיניזם זה לא הכל בחיים״. יש מדרג מדוכאים.
ו. תיחזוק הקהילה
בגלל שקהילת הזהויות החדשות לא בנויה על יסודות אמיתיים אלא כאלו המומצאים בהבנייה דמיונית, הדרך היחידה לחזק את הקהילה היא על ידי שיח המדוכאים של מרקס. מרקס עסק בעיקר בשיח מטריאליסטי כלכלי שבו הפועלים המסכנים צריכים למרוד בבעלי ההון הרשעים, אך אסכולות חדשות לקחו את שיח המדכאים-מדוכאים הזה ואימצו אותו לכל הקהילות החדשות. וזה בעיקר המזון הקיומי שלהם. ההתקרבנות וההתמסכנות. "אני קרבן - משמע אני קיים". וכמובן, כל הקהילות צריכות להתאחד כדי להיאבק במשפחה, בלאום ובדת - מדוכאי כל העולם התאחדו.
ז. איך כל זה קשור אלינו?
לאחרונה יצא קמפיין פוליטי חדש בשם ״ברית המשרתים״ עם דף המסרים המרקסיסטיים ״הדתיים והחילונים מתים במלחמה והחרדים המדכאים רק רוצים כסף״. לא אכנס כאן לכל הדקויות שהדתיים עושים חצי שירות בסדיר, והנשים הדתיות ברובן לא מתגייסות, ואצל החילונים לא כולם בקרבי. בכוונה עשו כאן ״טשטוש מאחד״. בכוונתי להתייחס כאן לשיח המדוכאים שחדר לתוך השיח של הציבור הדתי לאומי. הציבור הדתי לאומי תמיד היה אידיאליסט וזה היה החינוך שלו מגיל ילדות ועד המכינות והישיבות. הוא מעולם לא אמר ״למה רק אני מיישב את יהודה ושומרון״ ו״למה רק אני בגרעין תורני״. הקמפיין החדש שמציג את המשפחות הדתיות כמדוכאות, לא בלבד שלא יגייס חרדי אחד לצבא, אלא הוא בעיקר משנה את האתוס הדתי הלאומי, מאתוס של גבורה למען כלל ישראל לאתוס של התמסכנות ומתקרבנות. מגזר שגדל על ״הנני״ מתחיל להשתמש בשיח של ״למה רק אני?״. מהאמירה של ״אם צריך גלגל - אני גלגל״, להאשמה ״למה אני הגלגל היחיד״.
בתקופה קשה של מלחמה, העם זקוק לא רק לכוח אדם, כי אם בעיקר לרוח לחימה, לשיח של אידאליים וגבורה. קמפיין ״המשרתים המדוכאים״ בעיקר מנמיך את הרוח הלאומית, וכמובן, עיקר מטרתו הוא הקמת קהילה פוליטית חדשה שמתוחזקת בעיקר על התקרבנות והתאגדות נגד "האנשים הרעים שרק לוקחים לנו כסף".
יש לציין שמדובר על מיעוט במגזר הדתי, אך המיעוט הזה הוא של עיתונאים, פעילים ציבוריים ואנשי דעה, כך שהשיח הזה מתחיל להשפיע בדיפוזיה רעיונית על מגזר שלם.
זה בסדר לדרוש שהחרדים יתגייסו, אך אל תעשו זאת בשיח מדכאים-מדוכאים. באותו זמן ממש מתנהל שיח שטוען שהדתיים פשיסטיים, אוכלי מוות ומבצעים טיהור אתני בעזה. אז למה רוצים לגייס חרדים לצבא הכיבוש?? זו הנקודה, שהמטרה של הדתיים היא לגייס חרדים לצבא, אך המטרה של השמאל היא לפרק את החברה החרדית המדכאת.
לסיכום: שיח פוליטיקת הזהויות משתמש בשיח התמסכנות של קהילות שונות שבנויות על זהויות מסוימות כדי לקדם מהלכים פוליטיים, ובעיקר - כדי לפרק את המשפחה, הלאום והדת. אך הקהילות הללו אינן אמיתיות ולכן כל הזמן זקוקות לשיח של התקרבנות כדי לתחזק את עצמן.
השיח המרקסיסטי הזה של מדכאים-מדוכאים מנסה לחדור לתוך המגזר הדתי הלאומי שביסודו בנוי על שיח אידאליסטי, במטרה לרתום אותו לקמפיין גיוס חרדים ופירוק החברה שלהם. ואל תדאגו, לאחר מכן הם וודאי יעברו למגזר הדתי-לאומי.
בעזרת ה׳ נשתחרר מהתרבות הזרה שמנסה לחדור אלינו, נתמלא רוח וגבורה, אידאלים עליונים, אהבת ישראל אמיתית לכל יהודי (גם אם הוא שומר תורה ומצוות...) עד שננצח בע״ה במלחמה הקיומית ובמלחמת התרבות.
'סוללים דרך'
Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
צפייה מודרכת – 'חינוך מודרני' / אודי בן חמו
www.solelim-derech.co.il
כמובן, הסרטון הזה מציג באופן מוקצן את המתרחש במוסדות הלימוד, אך מי שחושב שהתופעות המוצגות בו אינן קיימות במציאות, לא יודע על מה הוא מדבר.
תמיד כדאי לזכור שראשי האוניברסיטאות המפורסמות בארה״ב אפילו לא הצליחו לגנות את החמאס לאחר הטבח בשמחת תורה.
הנה מספר נקודות להתייחסות מבלי להרחיב בהן, כאשר על כל אחת מהן אפשר לעשות סמינריון שלם:
א. כל מה שמתרחש במוסדות הלימוד מבוסס על 'התיאוריה הביקורתית של גזע' - Critical Race Theory (בקיצור CRT).
ב. התפיסות הללו פוגעות לא רק במדעי הרוח והחברה אלא גם במדעים מדויקים.
השיעור בסרטון עוסק במתמטיקה, לכאורה מקצוע פשוט לניתוח לגבי מה נכון ומה לא.
ג. התיאוריה לכאורה נותנת מקום לחלש ולמדוכא אך בפועל פועלת באלימות, השתקה וטרור כלפי מי שיעז לאתגר אותה.
ד. בין יתר המושגים העולים מהסרטון: ׳רב תרבותיות׳, ׳פוליטיקת זהויות׳, ׳שוויון מגדרי׳ ו׳צדק חברתי׳. (׳צדק חברתי׳ או בסלנג ‘ווק’ [woke]. כלומר, אלו התנועות שהתעוררו לתקן את עוולות החברה ולקדם צדק, כשבפועל מדובר בחוסר צדק מזעזע).
ה. ״הוא רק ביטא את עצמו״ זוהי פריבילגיה של החלש בלבד. אם אתה גבר לבן וסטרייט אין לך זכות לבטא את עצמך. הביטוי שלך יהיה פוגעני.
ו. ציטוט מהסרטון:
״עובדות? ומה לגבי רגשות? רגשות יותר חשובים מעובדות״.
ז. אין באמת יכולת לדבר, להתווכח, להציג עמדה בפתיחות. זה מיד מסווג כ׳פוגעני׳, ומכאן הלגיטימציה להפעיל אלימות קצרה מאוד.
נסו להשליך את התפיסות הללו על מערכות המשפט, הביטחון ועוד, ותקבלו את הטירוף שאנו חיים בתוכו.
ימים יגידו אם בחירתו של טראמפ ודבריו על התיקון הנדרש במערכת החינוך בארה״ב יביאו בשורה חדשה.
התפקיד הזה מוטל על כולנו.
'סוללים דרך'
לצפייה בסרטון ביוטיוב: https://youtu.be/iKcWu0tsiZM?si=TbHpYqHpjhGetU51
www.solelim-derech.co.il
כמובן, הסרטון הזה מציג באופן מוקצן את המתרחש במוסדות הלימוד, אך מי שחושב שהתופעות המוצגות בו אינן קיימות במציאות, לא יודע על מה הוא מדבר.
תמיד כדאי לזכור שראשי האוניברסיטאות המפורסמות בארה״ב אפילו לא הצליחו לגנות את החמאס לאחר הטבח בשמחת תורה.
הנה מספר נקודות להתייחסות מבלי להרחיב בהן, כאשר על כל אחת מהן אפשר לעשות סמינריון שלם:
א. כל מה שמתרחש במוסדות הלימוד מבוסס על 'התיאוריה הביקורתית של גזע' - Critical Race Theory (בקיצור CRT).
ב. התפיסות הללו פוגעות לא רק במדעי הרוח והחברה אלא גם במדעים מדויקים.
השיעור בסרטון עוסק במתמטיקה, לכאורה מקצוע פשוט לניתוח לגבי מה נכון ומה לא.
ג. התיאוריה לכאורה נותנת מקום לחלש ולמדוכא אך בפועל פועלת באלימות, השתקה וטרור כלפי מי שיעז לאתגר אותה.
ד. בין יתר המושגים העולים מהסרטון: ׳רב תרבותיות׳, ׳פוליטיקת זהויות׳, ׳שוויון מגדרי׳ ו׳צדק חברתי׳. (׳צדק חברתי׳ או בסלנג ‘ווק’ [woke]. כלומר, אלו התנועות שהתעוררו לתקן את עוולות החברה ולקדם צדק, כשבפועל מדובר בחוסר צדק מזעזע).
ה. ״הוא רק ביטא את עצמו״ זוהי פריבילגיה של החלש בלבד. אם אתה גבר לבן וסטרייט אין לך זכות לבטא את עצמך. הביטוי שלך יהיה פוגעני.
ו. ציטוט מהסרטון:
״עובדות? ומה לגבי רגשות? רגשות יותר חשובים מעובדות״.
ז. אין באמת יכולת לדבר, להתווכח, להציג עמדה בפתיחות. זה מיד מסווג כ׳פוגעני׳, ומכאן הלגיטימציה להפעיל אלימות קצרה מאוד.
נסו להשליך את התפיסות הללו על מערכות המשפט, הביטחון ועוד, ותקבלו את הטירוף שאנו חיים בתוכו.
ימים יגידו אם בחירתו של טראמפ ודבריו על התיקון הנדרש במערכת החינוך בארה״ב יביאו בשורה חדשה.
התפקיד הזה מוטל על כולנו.
'סוללים דרך'
לצפייה בסרטון ביוטיוב: https://youtu.be/iKcWu0tsiZM?si=TbHpYqHpjhGetU51
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
בעקבות 'תיאוריית הגזע הביקורתית'
www.solelim-derech.co.il
נשאלנו על מה שנשלח אמש - 'תיאוריית הגזע הביקורתית' (CRT- Critical Race Theory).
ברשת יש לא מעט חומר על הנושא הזה שמהווה את התשתית לשיח האקדמי והציבורי בארה"ב.
וכידוע, מה שמעבר לים, לא נשאר שם. הכל מגיע אלינו. במוקדם או במאוחר.
האג'נדה הזאת משפיעה על מדיניות צה"ל על ידי היוהל"ם, על מערכת המשפט שהיום הכניסה את שפי פז לכלא, על מערכת החינוך ועוד.
היחס לבעלי כשרונות ולמוצלחים שיביאו תועלת לחברה הולך ונעלם, ולאט לאט מתפתחת כלפיהם איבה, בגלל הטענה שהצלחתם נבעה לא משום כשרונם ומאמצם אלא עקב היותם 'מדכאים'.
תפיסת ה'מֶריטוֹקרטיה' - קידום אנשים לאור כישוריהם בלבד - הולכת ונדחקת לטובת גיוון הרכב העובדים על חשבון עובדים לבנים מוכשרים רק בגלל צבע עורם, ועוד תופעות רבות, מגוונות והרסניות.
בן שפירו (שסרטון שלו נשלח בקבוצות ביום שלישי) הוא אחד הלוחמים הרהוטים, האמיצים והחכמים בתת-התרבות הזאת.
מצורפים דבריו בנושא מתוך מאמר ב'ישראל היום' (ההדגשות אינן במקור):
המרד נגד תיאוריית הגזע הביקורתית / בן שפירו
על פי התקשורת המרכזית, הטענות נגד תיאוריות הגזע הביקורתיות הן הסחת דעת, הכפשה ימנית שנועדה להסתיר את הצדדים האפלים של ההיסטוריה האמריקנית.
לפי פרשן MSNBC צ'אק טוד, הפולמוס סביב התיאוריות הללו הוא "מלאכותי... זה נועד למנוע מאנשים לצפות או לגרום להם להקליק".
לפי איש ה־CNN באקארי סלרס, תיאוריות הגזע הביקורתיות אינן אלא "ההיסטוריה של אמריקה".
ולפי ג'ונתן קפהארט מה"וושינגטון פוסט", הטענות נגד התיאוריות הללו אינן אלא ניסיון למנוע מהאמריקנים "להכיר את ההיסטוריה שלהם".
תיאוריית הגזע הביקורתית, כמובן, אינה ההיסטוריה הממשית של אמריקה. זו השקפת עולם מעוותת שאינה נתמכת בעובדות, שלפיה שורשיהם של כל מוסדות המפתח של אמריקה נעוצים בעליונות לבנה;
זהו קמפיין אקטיביסטי הדורש לפרק את אותם מוסדות.
מייסדי האסכולה הזו כתבו כך במפורש. על פי ריצ'רד דלגאדו וז'אן סטפניק, תיאוריית הגזע הביקורתית מיוסדת על ההנחה ש "גזענות היא הנורמה, ולא החריג. הדרך הרגילה שבה החברה עושה עסקים, החוויה היומיומית הקבועה של אנשים צבעוניים בארץ הזאת".
המשמעות היא ש"קשה לרפא את הגזענות או אפילו לאבחן אותה". לשיטתם, הנגע כה עמוק עד שאפילו מחויבות למדיניות עיוורת-צבעים ושוויונית מלאה, אינה אלא כיסוי להמשך האפליה.
מייסדי האסכולה הזו סבורים כי הלבנים לא מסוגלים להבין את הגזענות, וכי רק "בן מיעוטים יכול לדבר על גזענות".
הפתרון היחיד: להרוס את המערכות היחידות בעולם שאי פעם הצליחו לספק שגשוג וחופש להמונים. כפי שכתב מייסד נוסף של האסכולה הזו, דריק בל, "צריך לפוצץ את כל השקפת העולם הזו של זכויות הפרט, ריבונות העם ושלטון החוק".
התיאוריה הזו אינה כלי אנליטי לניתוח אינטלקטואלי כפי שרבים ממגונניה טוענים בכחש.
דלגאדו וסטפניק ברורים בנושא: "אף שהתיאוריה הזו החלה כתנועה במסגרת חקר המשפט, היא כבר מזמן חרגה מגבולות הדיסציפלינה. כיום רבים בתחום החינוך תופסים את עצמם כתיאורטיקנים ביקורתיים של הגזענות... מדעני המדינה חוקרים אסטרטגיות הצבעה באמצעות הפרדיגמה של גזע... שלא כמו תיאוריות אקדמיות אחרות, בתיאוריות הגזע הביקורתיות יש ממד אקטיביסטי".
אז מה השיגה עד כה האסכולה הזו? את ההכנעה הכמעט מוחלטת של מערכת ההשכלה הגבוהה שלנו; השחתה של התקשורת הממסדית; הזרקה של התיאוריה ההרסנית הזו אל כמעט כל מדורי הממשל הפדרלי.
ובכל זאת, כשאמריקנים באים בטענות למנהלי בתי הספר שלהם למשל, בדרישה שיחדלו מהאינדוקטרינציה ההרסנית הזו, אומרים להם שאין בכלל דבר כזה.
המרד נגד תיאוריות הגזע הביקורתיות נעוץ במסורת אמריקנית עמוקה: דחייה של מהותנות לטובת אינדיבידואליזם; העדפת אחריות אישית על פני דטרמיניזם; ומוכנות להתאחד נגד השבטיות.
עלינו להילחם נגד מי שחטפו את המוסדות שלנו ומפעילים אותם נגד כל אותם ערכים אמריקניים מסורתיים.
'סוללים דרך'
www.solelim-derech.co.il
נשאלנו על מה שנשלח אמש - 'תיאוריית הגזע הביקורתית' (CRT- Critical Race Theory).
ברשת יש לא מעט חומר על הנושא הזה שמהווה את התשתית לשיח האקדמי והציבורי בארה"ב.
וכידוע, מה שמעבר לים, לא נשאר שם. הכל מגיע אלינו. במוקדם או במאוחר.
האג'נדה הזאת משפיעה על מדיניות צה"ל על ידי היוהל"ם, על מערכת המשפט שהיום הכניסה את שפי פז לכלא, על מערכת החינוך ועוד.
היחס לבעלי כשרונות ולמוצלחים שיביאו תועלת לחברה הולך ונעלם, ולאט לאט מתפתחת כלפיהם איבה, בגלל הטענה שהצלחתם נבעה לא משום כשרונם ומאמצם אלא עקב היותם 'מדכאים'.
תפיסת ה'מֶריטוֹקרטיה' - קידום אנשים לאור כישוריהם בלבד - הולכת ונדחקת לטובת גיוון הרכב העובדים על חשבון עובדים לבנים מוכשרים רק בגלל צבע עורם, ועוד תופעות רבות, מגוונות והרסניות.
בן שפירו (שסרטון שלו נשלח בקבוצות ביום שלישי) הוא אחד הלוחמים הרהוטים, האמיצים והחכמים בתת-התרבות הזאת.
מצורפים דבריו בנושא מתוך מאמר ב'ישראל היום' (ההדגשות אינן במקור):
המרד נגד תיאוריית הגזע הביקורתית / בן שפירו
על פי התקשורת המרכזית, הטענות נגד תיאוריות הגזע הביקורתיות הן הסחת דעת, הכפשה ימנית שנועדה להסתיר את הצדדים האפלים של ההיסטוריה האמריקנית.
לפי פרשן MSNBC צ'אק טוד, הפולמוס סביב התיאוריות הללו הוא "מלאכותי... זה נועד למנוע מאנשים לצפות או לגרום להם להקליק".
לפי איש ה־CNN באקארי סלרס, תיאוריות הגזע הביקורתיות אינן אלא "ההיסטוריה של אמריקה".
ולפי ג'ונתן קפהארט מה"וושינגטון פוסט", הטענות נגד התיאוריות הללו אינן אלא ניסיון למנוע מהאמריקנים "להכיר את ההיסטוריה שלהם".
תיאוריית הגזע הביקורתית, כמובן, אינה ההיסטוריה הממשית של אמריקה. זו השקפת עולם מעוותת שאינה נתמכת בעובדות, שלפיה שורשיהם של כל מוסדות המפתח של אמריקה נעוצים בעליונות לבנה;
זהו קמפיין אקטיביסטי הדורש לפרק את אותם מוסדות.
מייסדי האסכולה הזו כתבו כך במפורש. על פי ריצ'רד דלגאדו וז'אן סטפניק, תיאוריית הגזע הביקורתית מיוסדת על ההנחה ש "גזענות היא הנורמה, ולא החריג. הדרך הרגילה שבה החברה עושה עסקים, החוויה היומיומית הקבועה של אנשים צבעוניים בארץ הזאת".
המשמעות היא ש"קשה לרפא את הגזענות או אפילו לאבחן אותה". לשיטתם, הנגע כה עמוק עד שאפילו מחויבות למדיניות עיוורת-צבעים ושוויונית מלאה, אינה אלא כיסוי להמשך האפליה.
מייסדי האסכולה הזו סבורים כי הלבנים לא מסוגלים להבין את הגזענות, וכי רק "בן מיעוטים יכול לדבר על גזענות".
הפתרון היחיד: להרוס את המערכות היחידות בעולם שאי פעם הצליחו לספק שגשוג וחופש להמונים. כפי שכתב מייסד נוסף של האסכולה הזו, דריק בל, "צריך לפוצץ את כל השקפת העולם הזו של זכויות הפרט, ריבונות העם ושלטון החוק".
התיאוריה הזו אינה כלי אנליטי לניתוח אינטלקטואלי כפי שרבים ממגונניה טוענים בכחש.
דלגאדו וסטפניק ברורים בנושא: "אף שהתיאוריה הזו החלה כתנועה במסגרת חקר המשפט, היא כבר מזמן חרגה מגבולות הדיסציפלינה. כיום רבים בתחום החינוך תופסים את עצמם כתיאורטיקנים ביקורתיים של הגזענות... מדעני המדינה חוקרים אסטרטגיות הצבעה באמצעות הפרדיגמה של גזע... שלא כמו תיאוריות אקדמיות אחרות, בתיאוריות הגזע הביקורתיות יש ממד אקטיביסטי".
אז מה השיגה עד כה האסכולה הזו? את ההכנעה הכמעט מוחלטת של מערכת ההשכלה הגבוהה שלנו; השחתה של התקשורת הממסדית; הזרקה של התיאוריה ההרסנית הזו אל כמעט כל מדורי הממשל הפדרלי.
ובכל זאת, כשאמריקנים באים בטענות למנהלי בתי הספר שלהם למשל, בדרישה שיחדלו מהאינדוקטרינציה ההרסנית הזו, אומרים להם שאין בכלל דבר כזה.
המרד נגד תיאוריות הגזע הביקורתיות נעוץ במסורת אמריקנית עמוקה: דחייה של מהותנות לטובת אינדיבידואליזם; העדפת אחריות אישית על פני דטרמיניזם; ומוכנות להתאחד נגד השבטיות.
עלינו להילחם נגד מי שחטפו את המוסדות שלנו ומפעילים אותם נגד כל אותם ערכים אמריקניים מסורתיים.
'סוללים דרך'
חוברת שבועית סוללים דרך 2.pdf
4.8 MB
לבקשת רבים והודות למתנדבים יקרים אנו שולחים את קובץ המאמרים שנשלחו בשבוע זה בגרסת הדפסה ולכל צורך אחר.
שבת שלום!
שבת שלום!
סיפור לא דמיוני נוסף / אודי בן חמו
https://www.solelim-derech.co.il
הם שוב התכנסו לישיבת אסטרטגיה במגדל רב קומות במרכז הארץ.
הרבה אנשים מתיימרים להבין באסטרטגיה, אבל הם באמת יודעים לחשוב ולקדם כזאת.
'המעז מנצח' - כך היה כתוב בגדול על הלוח.
הם חשבו תמיד כמה צעדים קדימה. והצעירים בחבורה התקשו לעקוב אחר המוח האנליטי של אהוד (שם בדוי).
"חברים, צריך להמשיך ללחוץ על סיפור גיוס החרדים, בינתיים זה עובד נהדר", אמר אהוד בעל השם הבדוי והתרווח בכסאו.
"אהוד, תגיד, מה יקרה אם בסוף החרדים באמת יתגייסו? רק זה חסר לנו, שפתאום הצבא יעמיד תנאים ראויים לגיוס", אמר דני, טייס לשעבר מפורום 'טייסים למען ישראל דמוקרטית'.
"הכל בשליטה חברים. קודם כל - זה לא יקרה. החבר'ה בצמרת הצבא לא יאפשרו לזה לקרות, הם מפחדים פחד מוות מכתבה בעיתון 'הארץ' או מאיזו עתירה לבית המשפט של אחת העמותות הנפלאות שלנו, על כך ששילוב נשים ייעצר בגללם".
"זה באמת מדהים, עד כמה אנו שולטים במקומות האלה. צריך להסיר את הכובע בפני מי שחשב על זה לאחר המהפך ב-77", אמר יוני, חבר נוסף מפורום אנשי ההייטק, המשקיע את כל מרצו בהפגנות קפלן וב'אחים לנזק'.
אהוד (שם בדוי, כן?) נשען לאחור בחיוך ממזרי.
כולם הבינו שמשהו אחר, עמוק יותר, מתרחש פה, וחיכו למוצא פיו.
"חברים, לא הבנתם.
משהו הרבה יותר גדול מתרקם ותבטיחו לי שלא תוציאו את זה מפה".
אהוד הבין בתזמונים מדויקים עוד מתקופת הסיירת. לחדר נכנסה בעיתוי מושלם העוזרת שלו עם טפסי שו״ס (שותף סוד), והחתימה את הנוכחים.
כולם העריצו את התחכום והניסיון שלו.
שמו יצא למרחקים עוד בימיו ביחידה.
המשאבים שגייס נשפכו כמים, היצירתיות היתה בשמיים והתעוזה שלו - כמו של לוחם צעיר עם סכין בין השיניים.
אהוד כחכח בגרונו ואמר:
"הקמפיין לשילוב חרדים הוא רק אירוע צד. מעין ׳רעיון קש׳ למשהו גדול יותר".
"אתה מתכוון להפלת הממשלה, כן?" אמרו החברים.
"גם זה אירוע קטן יחסית לעומת הדבר הגדול שקורה פה. התחילו את זה כבר באוסלו, כשרצו לקדם מדינה בעלת זהות אחרת.
כבן קיבוץ, נצר לאליטה המשרתת שבנתה את המדינה, אנחנו הולכים לקראת משהו ענק!
הרעיון הוא בעיקר לשבור את רוחה של הציונות הדתית.
בתנועה הקיבוצית, שרובנו מגיעים ממנה, השבר והייאוש החלו ברגע שמישהו שאל ׳למה רק אנחנו משלמים את המחיר הכבד?׳
כשהפסקנו בקיבוץ להיות חלוצים עד הסוף בלי לפזול ימינה ושמאלה - וזה קשה מאוד - באותו רגע היו מי שידעו שהסדק הזה בחומה עוד ימוטט את כל הבניין.
ובמידה רבה, זה מה שיקרה לציונות הדתית בעוד 20 שנה.
תבינו, העומס עליהם הוא בלתי נתפס והמחיר קשה מנשוא, אבל עיקר ההצלחה שלנו תהיה כשמישהו בציונות הדתית יאמר:
'למה אמא בבני ברק ישנה טוב בלילה, ואמא ביו״ש לא?'
ברגע שזה יקרה, נבין שאנחנו על הסוס.
זה אמנם לא יקרה בין רגע, אבל אנחנו אנשי חזון. יש לנו סבלנות".
הנוכחים היו בהלם. אהוד (שם בדוי) באמת גאון. כשכולם מסתכלים צעד-שניים קדימה - הוא כבר מזהה תהליכים בראשית דרכם.
אהוד קם לצאת ופתח את הדלת. רגע לפני שיצא, הסתובב אל החברים ואמר בחיוך ציני: "אתם יודעים למה הפרויקט הזה יצליח? כי אף אחד מתוך הציונות הדתית לא יעז להגיד בקול רם את מה שאמרנו פה. כולם מיד יקפצו עליו וישתיקו ויוכיחו אותו על חוסר הרגישות".
הוא הסתובב ויצא וכולם פרצו בצחוק גדול.
הם רק לא ידעו דבר אחד: גם ליושב במרומים יש תוכניות משלו.
בשבת, אגב, בעיתוי מצמרר, יקראו על עקידת יצחק ועל צריבת מידת מסירות הנפש באומה.
ובעיקר,
כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.
בניסיון הבלתי נתפס הזה הם יעמדו, ולעד ייזכרו באצילותם בספר דברי הימים של האומה.
שבת שלום!
'סוללים דרך'
https://www.solelim-derech.co.il
הם שוב התכנסו לישיבת אסטרטגיה במגדל רב קומות במרכז הארץ.
הרבה אנשים מתיימרים להבין באסטרטגיה, אבל הם באמת יודעים לחשוב ולקדם כזאת.
'המעז מנצח' - כך היה כתוב בגדול על הלוח.
הם חשבו תמיד כמה צעדים קדימה. והצעירים בחבורה התקשו לעקוב אחר המוח האנליטי של אהוד (שם בדוי).
"חברים, צריך להמשיך ללחוץ על סיפור גיוס החרדים, בינתיים זה עובד נהדר", אמר אהוד בעל השם הבדוי והתרווח בכסאו.
"אהוד, תגיד, מה יקרה אם בסוף החרדים באמת יתגייסו? רק זה חסר לנו, שפתאום הצבא יעמיד תנאים ראויים לגיוס", אמר דני, טייס לשעבר מפורום 'טייסים למען ישראל דמוקרטית'.
"הכל בשליטה חברים. קודם כל - זה לא יקרה. החבר'ה בצמרת הצבא לא יאפשרו לזה לקרות, הם מפחדים פחד מוות מכתבה בעיתון 'הארץ' או מאיזו עתירה לבית המשפט של אחת העמותות הנפלאות שלנו, על כך ששילוב נשים ייעצר בגללם".
"זה באמת מדהים, עד כמה אנו שולטים במקומות האלה. צריך להסיר את הכובע בפני מי שחשב על זה לאחר המהפך ב-77", אמר יוני, חבר נוסף מפורום אנשי ההייטק, המשקיע את כל מרצו בהפגנות קפלן וב'אחים לנזק'.
אהוד (שם בדוי, כן?) נשען לאחור בחיוך ממזרי.
כולם הבינו שמשהו אחר, עמוק יותר, מתרחש פה, וחיכו למוצא פיו.
"חברים, לא הבנתם.
משהו הרבה יותר גדול מתרקם ותבטיחו לי שלא תוציאו את זה מפה".
אהוד הבין בתזמונים מדויקים עוד מתקופת הסיירת. לחדר נכנסה בעיתוי מושלם העוזרת שלו עם טפסי שו״ס (שותף סוד), והחתימה את הנוכחים.
כולם העריצו את התחכום והניסיון שלו.
שמו יצא למרחקים עוד בימיו ביחידה.
המשאבים שגייס נשפכו כמים, היצירתיות היתה בשמיים והתעוזה שלו - כמו של לוחם צעיר עם סכין בין השיניים.
אהוד כחכח בגרונו ואמר:
"הקמפיין לשילוב חרדים הוא רק אירוע צד. מעין ׳רעיון קש׳ למשהו גדול יותר".
"אתה מתכוון להפלת הממשלה, כן?" אמרו החברים.
"גם זה אירוע קטן יחסית לעומת הדבר הגדול שקורה פה. התחילו את זה כבר באוסלו, כשרצו לקדם מדינה בעלת זהות אחרת.
כבן קיבוץ, נצר לאליטה המשרתת שבנתה את המדינה, אנחנו הולכים לקראת משהו ענק!
הרעיון הוא בעיקר לשבור את רוחה של הציונות הדתית.
בתנועה הקיבוצית, שרובנו מגיעים ממנה, השבר והייאוש החלו ברגע שמישהו שאל ׳למה רק אנחנו משלמים את המחיר הכבד?׳
כשהפסקנו בקיבוץ להיות חלוצים עד הסוף בלי לפזול ימינה ושמאלה - וזה קשה מאוד - באותו רגע היו מי שידעו שהסדק הזה בחומה עוד ימוטט את כל הבניין.
ובמידה רבה, זה מה שיקרה לציונות הדתית בעוד 20 שנה.
תבינו, העומס עליהם הוא בלתי נתפס והמחיר קשה מנשוא, אבל עיקר ההצלחה שלנו תהיה כשמישהו בציונות הדתית יאמר:
'למה אמא בבני ברק ישנה טוב בלילה, ואמא ביו״ש לא?'
ברגע שזה יקרה, נבין שאנחנו על הסוס.
זה אמנם לא יקרה בין רגע, אבל אנחנו אנשי חזון. יש לנו סבלנות".
הנוכחים היו בהלם. אהוד (שם בדוי) באמת גאון. כשכולם מסתכלים צעד-שניים קדימה - הוא כבר מזהה תהליכים בראשית דרכם.
אהוד קם לצאת ופתח את הדלת. רגע לפני שיצא, הסתובב אל החברים ואמר בחיוך ציני: "אתם יודעים למה הפרויקט הזה יצליח? כי אף אחד מתוך הציונות הדתית לא יעז להגיד בקול רם את מה שאמרנו פה. כולם מיד יקפצו עליו וישתיקו ויוכיחו אותו על חוסר הרגישות".
הוא הסתובב ויצא וכולם פרצו בצחוק גדול.
הם רק לא ידעו דבר אחד: גם ליושב במרומים יש תוכניות משלו.
בשבת, אגב, בעיתוי מצמרר, יקראו על עקידת יצחק ועל צריבת מידת מסירות הנפש באומה.
ובעיקר,
כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.
בניסיון הבלתי נתפס הזה הם יעמדו, ולעד ייזכרו באצילותם בספר דברי הימים של האומה.
שבת שלום!
'סוללים דרך'
סוללים דרך
Photo
מוצ״ש וזכויותיהם של ישראל / בן יעקב סבו
www.solelim-derech.co.il
שבוע טוב.
כמו בכל מוצאי שבת, נלך בעקבות אליהו הנביא זכור לטוב ונעסוק בזכויותיהם של ישראל.
והפעם:
החטיבות המתמרנות
יצאנו להפוגה קצרה, משתף אתכם קצת מהתמרון בלבנון.
יש שם אחוזות ובתי פאר שבאף סרט הוליוודי לא תראו בחיים: גני שבילים, פסלי שיש, וילונות משי, גילופי עץ משובצים אבני חן ובריכות ענק.
בחדר הילדים סנדלים של ספיידרמן.
״כמו של אחיין שלי״, לוחש ה'צמד-ברזל' שלי בתהייה, ספק לי ספק לעצמו.
לכאורה הם בדיוק כמונו, רוצים לחיות בשקט עם הילדים.
ואז,
מעל הסנדלים רואים על המדף בחדרו - קופת צדקה עם תמונת נסראללה.
ממשיכים לסרוק את האחוזה.
במרתף הבית מרימים שטיח -והנה מנהרות תת-קרקעיות עם אמל''ח משוגע! בכמות ובאיכות טכנולוגית שאי אפשר לספר פה.
ממשיכים לסרוק. גיסי עמיצור מביא לי את הספר 'מיין קאמפף', מתורגם לערבית, שמצא הרגע בספריית ההורים.
הייתם חושבים שזה סתם עוד ספר על המדף. אז ממש לא.
בפנים הכל מסומן וממורקר עם הערות צד בכתב יד. הדברים נלמדים בעיון שלא היה מבייש תלמיד ישיבה. שנאת ישראל האיסלאמית טבועה בהם עמוק.
הם ממש לומדים מכל הבא ליד איך לשנוא אותנו, מבחינתם אפשר להיות חניכי היטלר.
הם לא רוצים את הגליל, לא אסדת גז, ולא הסדר מדיני.
הם רוצים להשמיד את כל העם היהודי - טף, נשים, זקנים וגברים - את כולנו. שום דבר לא ירגיע את הרעב שלהם להשמיד את כל היהודים.
בכל האיתורים האחרים החוויה דומה, לפעמים הסנדלים הם של סופרמן ובמקום נסראללה יש פוסטר של חמינאי.
חוץ מזה - אותו דבר.
אבל אל תדאגו.
אנחנו לא משאירים להם אבן על אבן. את הרוע הזה צריך להשמיד. לשם כך נשלחנו.
ואיזה פלא של חיילים יש לנו.
איזו זכות להילחם עם האנשים הכי טובים שיש:
עמוקים
עדינים
מסורים
גיבורים
וצה''ל, כשהוא רוצה, איזו מכונת מלחמה מפוארת.
תמרון מרשים.
כשתי חטיבות שדוהרות כסוסי אש למשימתן.
אם הייתי יכול לספר לכם את מספר המשאיות של כלי המלחמה של האויב שהוצאנו מלבנון.
אם הייתי יכול לספר לכם עד לאן הגענו.
אם הייתי יכול לספר לכם איזו עוצמה טכנולוגית של נשק האויב מפנה אל עמנו.
הייתם מתרשמים מאוד.
לענ״ד, כדי לשמר את ההישג ששתי החטיבות שלנו עשו היה מספיק כרגע רק כשני גדודים. זהו.
רק צריך להרחיק את הגבול, ואת הכוחות להביא משם.
אבל, לכאבנו הגדול פינינו את כל השטח.
והאויב יתחמש מחדש.
ויארוב, ויטמין את עשרות המטענים שפגשנו שוב.
כי זה כל מה שמעניין אותו ואת צאצאיו.
למה פינינו?
כי לצערנו, מבחינת בכירי צה''ל האויב הוא עדיין 'הנשק'. המנהרות. הארגונים.
הם לא מבינים שכל מי שיחיה בשטח הזה יתעסק כולו רק בהשמדת ישראל. לעולמים.
לכן הבעיה שלנו היא לא לרדוף מי שחושב אחרת לגבי גיוס אצלנו.
צריך רק לרצות לְנצח.
ככה פשוט.
ועלינו האחריות להדהד את זה.
כי העם חכם, הוא מבין את זה טוב טוב.
רק הדיפסטייט עומד בדרכו.
וגם זה לא לאורך זמן.
כי עם ישראל וחיילי ישראל מבינים טוב טוב את גודל השעה.
האתגר הכי גדול הוא שכולם רוצים להיות בפנים, כולם רוצים להיות קדימה, לקבל משימות.
אם יש צורך נחזיק בשטח לעולמים, בכל מקום שצריך. לדעתי האישית חייבים להחזיק עד הליטני. זה המינימום שיכול לשמור על אזרחי מדינת ישראל מהרוע הצרוף שאנחנו רואים כאן.
כמה זמן? כמה שיידרש כדי שלא יהיה עוד טבח נוסף.
בשם ה׳ נעשה ונצליח.
'סוללים דרך'
www.solelim-derech.co.il
שבוע טוב.
כמו בכל מוצאי שבת, נלך בעקבות אליהו הנביא זכור לטוב ונעסוק בזכויותיהם של ישראל.
והפעם:
החטיבות המתמרנות
יצאנו להפוגה קצרה, משתף אתכם קצת מהתמרון בלבנון.
יש שם אחוזות ובתי פאר שבאף סרט הוליוודי לא תראו בחיים: גני שבילים, פסלי שיש, וילונות משי, גילופי עץ משובצים אבני חן ובריכות ענק.
בחדר הילדים סנדלים של ספיידרמן.
״כמו של אחיין שלי״, לוחש ה'צמד-ברזל' שלי בתהייה, ספק לי ספק לעצמו.
לכאורה הם בדיוק כמונו, רוצים לחיות בשקט עם הילדים.
ואז,
מעל הסנדלים רואים על המדף בחדרו - קופת צדקה עם תמונת נסראללה.
ממשיכים לסרוק את האחוזה.
במרתף הבית מרימים שטיח -והנה מנהרות תת-קרקעיות עם אמל''ח משוגע! בכמות ובאיכות טכנולוגית שאי אפשר לספר פה.
ממשיכים לסרוק. גיסי עמיצור מביא לי את הספר 'מיין קאמפף', מתורגם לערבית, שמצא הרגע בספריית ההורים.
הייתם חושבים שזה סתם עוד ספר על המדף. אז ממש לא.
בפנים הכל מסומן וממורקר עם הערות צד בכתב יד. הדברים נלמדים בעיון שלא היה מבייש תלמיד ישיבה. שנאת ישראל האיסלאמית טבועה בהם עמוק.
הם ממש לומדים מכל הבא ליד איך לשנוא אותנו, מבחינתם אפשר להיות חניכי היטלר.
הם לא רוצים את הגליל, לא אסדת גז, ולא הסדר מדיני.
הם רוצים להשמיד את כל העם היהודי - טף, נשים, זקנים וגברים - את כולנו. שום דבר לא ירגיע את הרעב שלהם להשמיד את כל היהודים.
בכל האיתורים האחרים החוויה דומה, לפעמים הסנדלים הם של סופרמן ובמקום נסראללה יש פוסטר של חמינאי.
חוץ מזה - אותו דבר.
אבל אל תדאגו.
אנחנו לא משאירים להם אבן על אבן. את הרוע הזה צריך להשמיד. לשם כך נשלחנו.
ואיזה פלא של חיילים יש לנו.
איזו זכות להילחם עם האנשים הכי טובים שיש:
עמוקים
עדינים
מסורים
גיבורים
וצה''ל, כשהוא רוצה, איזו מכונת מלחמה מפוארת.
תמרון מרשים.
כשתי חטיבות שדוהרות כסוסי אש למשימתן.
אם הייתי יכול לספר לכם את מספר המשאיות של כלי המלחמה של האויב שהוצאנו מלבנון.
אם הייתי יכול לספר לכם עד לאן הגענו.
אם הייתי יכול לספר לכם איזו עוצמה טכנולוגית של נשק האויב מפנה אל עמנו.
הייתם מתרשמים מאוד.
לענ״ד, כדי לשמר את ההישג ששתי החטיבות שלנו עשו היה מספיק כרגע רק כשני גדודים. זהו.
רק צריך להרחיק את הגבול, ואת הכוחות להביא משם.
אבל, לכאבנו הגדול פינינו את כל השטח.
והאויב יתחמש מחדש.
ויארוב, ויטמין את עשרות המטענים שפגשנו שוב.
כי זה כל מה שמעניין אותו ואת צאצאיו.
למה פינינו?
כי לצערנו, מבחינת בכירי צה''ל האויב הוא עדיין 'הנשק'. המנהרות. הארגונים.
הם לא מבינים שכל מי שיחיה בשטח הזה יתעסק כולו רק בהשמדת ישראל. לעולמים.
לכן הבעיה שלנו היא לא לרדוף מי שחושב אחרת לגבי גיוס אצלנו.
צריך רק לרצות לְנצח.
ככה פשוט.
ועלינו האחריות להדהד את זה.
כי העם חכם, הוא מבין את זה טוב טוב.
רק הדיפסטייט עומד בדרכו.
וגם זה לא לאורך זמן.
כי עם ישראל וחיילי ישראל מבינים טוב טוב את גודל השעה.
האתגר הכי גדול הוא שכולם רוצים להיות בפנים, כולם רוצים להיות קדימה, לקבל משימות.
אם יש צורך נחזיק בשטח לעולמים, בכל מקום שצריך. לדעתי האישית חייבים להחזיק עד הליטני. זה המינימום שיכול לשמור על אזרחי מדינת ישראל מהרוע הצרוף שאנחנו רואים כאן.
כמה זמן? כמה שיידרש כדי שלא יהיה עוד טבח נוסף.
בשם ה׳ נעשה ונצליח.
'סוללים דרך'
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
אמש נורו פצצות תאורה בכינון ישיר על ביתו של ראש הממשלה.
היום נחשף כי העבריין החשוד הוא תת-אלוף במילואים, השייך לארגוני המחאה.
דבר נוסף שאירע אתמול הוא שיזם ההיי-טק אייל ולדמן, המקורב לנפתלי בנט ושקיבל פרס ישראל השנה, כתב בחשבון הפייסבוק שלו שראש הממשלה נתניהו הוא בוגד.
נשאלת השאלה, איך אנשים שנחשבים למוצלחים, חכמים ואידיאליסטים - מגיעים לרמות עבריינות וטיפשות כאלו?
ושאלה נוספת - מי האנשים הנאורים וארגוני האחדות השותקים היום, למרות החשיפה הציבורית לפשעים האלו?
מהו ׳מד הזעזוע המוסרי׳ ואיך קובעים אותו?
נתייחס בהמשך.
איתי אסמן
היום נחשף כי העבריין החשוד הוא תת-אלוף במילואים, השייך לארגוני המחאה.
דבר נוסף שאירע אתמול הוא שיזם ההיי-טק אייל ולדמן, המקורב לנפתלי בנט ושקיבל פרס ישראל השנה, כתב בחשבון הפייסבוק שלו שראש הממשלה נתניהו הוא בוגד.
נשאלת השאלה, איך אנשים שנחשבים למוצלחים, חכמים ואידיאליסטים - מגיעים לרמות עבריינות וטיפשות כאלו?
ושאלה נוספת - מי האנשים הנאורים וארגוני האחדות השותקים היום, למרות החשיפה הציבורית לפשעים האלו?
מהו ׳מד הזעזוע המוסרי׳ ואיך קובעים אותו?
נתייחס בהמשך.
איתי אסמן
סוללים דרך
Photo
החשכה הולכת ומתבהרת / איתי אסמן
www.solelim-derech.co.il
בזמן שמדינת ישראל נלחמת באסלאם הרצחני, מתנהל פה מאבק פנימי תרבותי עם אחינו מבית.
טוב היה אילו היינו מצליחים כולנו להתאחד נגד אויבינו שמחוץ; נראה שהייתה צומחת למדינה תועלת רבה מאוד מכך בכל התחומים, כולל שחרור החטופים. אך לצערנו, יש הבוחרים להיאבק גם בינינו, בתוכנו, ואין לנו ברירה אלא להתמודד מול העניין הזה. כי לשתוק אסור.
אנסה לעשות סדר לפי דעתי בקריאת המציאות.
א. חילופי אליטות
לדעתי, ההסבר לשיגעון של אנשים חכמים, שעשו דברים חשובים בחיים וכיום מתנהלים כמו אחרוני העבריינים, הוא העובדה שהם מזהים את איבוד השליטה של המחנה שלהם במדינה.
לא מדובר רק בשתי הדוגמאות שהבאנו מוקדם יותר היום. כל יומיים בערך אנו שומעים בכיר ביטחוני או איש אקדמיה בכיר שמסביר מדוע הדתיים הם אוכלי מוות והימין פאשיסטי.
השמאל אכן עשה דברים חשובים בעבר, כגון תרומה לביטחון, לכלכלה, להתיישבות ועוד.
אך כיום קבוצות נוספות עושות זאת, בהצלחה לא פחותה.
הגיע הזמן לתת גם להן לנהל את המדינה, הצבא, בית המשפט ועוד.
זוהי בחירת העם.
הכאב של השמאל בשל איבוד השליטה במוקדי הכוח מובן, אבל אסור בשום פנים ואופן להיכנע לבריונות שהם מפגינים.
מי שעבר על החוק הוא עבריין והוא צריך להיכנס לכלא, גם אם הוא בדרגת אלוף וגם אם קיבל פרס ישראל. דרגות הן לא שכפ״ץ המתיר כל מעשה עוולה.
ב. מי שותק היום?
בשנים האחרונות קמו כל מיני ארגוני אחדות, פיוס ומעגלי שיח, נכתבו כל מיני אמנות שמסבירות מדוע חייבים לדבר יפה ואסור להסית. אבל ככל שהזמן חולף, מתברר שיש כאן סלקטיביות.
נפתלי בנט טבע את המושג ״מכונת הרעל״ כלפי אזרחים כואבים שמחו נגדו ברשתות על כך שגנב את קולם והעביר אותו לאחים המוסלמים ולשמאל.
אבל כיום הוא שותק סביב ההסתה של חברו/שותפו אייל ולדמן, וגם סביב ירי פצצות התאורה על בית ראש הממשלה. האין זה רעל מסוכן?
יאיר גולן, ראש המחנה ה'ליברלי' וה'דמוקרטי', שמזהיר את כולנו תמיד מתהליכים בימין שמזכירים לו את גרמניה הנאצית ורוצה לחנך מחדש את הציונות הדתית. כן, גם הוא בחר לשתוק היום.
ראש השב״כ, רונן בר, שבתקופת בנט כראש ממשלה הזהיר מהשסעים הפנימיים בחברה הישראלית והזהיר מפני רצח פוליטי. בזמנו היה נדמה שתפקיד השב״כ הוא להגן על הדמוקרטיה ולמנוע קרע בעם, ומאז שיש ממשלת ימין קולו בקושי נשמע. גם היום, אחרי לחץ גדול הוא בחר להתייחס נקודתית לאירוע החמור, ולא לקרקע שעליה צמחה ההסתה שגרמה לאירוע הנורא הזה להתרחש. האם יכול להיות שראש השב״כ נגוע בפוליטיזציה קשה?
ארגון הרבנים 'צהר' קם בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל. לפני כ-5 שנים התראיין המנכ"ל הרב סתיו בגלי צה״ל ואמר שהשיח השתנה וכבר לא משתמשים במילה ״בוגד״.
אם כן, מדוע כשאנשי אליטת השמאל משתמשים במילה הזו יש שתיקה? האם קשה לבקר אותם? ממה חוששים?
׳אמנת בראשית׳ - שנוסחה על ידי הרב גרנות וכל חותמיה התחייבו לא לפסול איש את רעהו, לנהוג בכבוד הדדי ולהפסיק עם השיח המפלג, מדוע הם אינם מגנים את אייל ולדמן? מדוע לא יוצאת קריאה נגד ירי פצצת תאורה על בית ראש הממשלה? האם לא מדובר גם לדידם בקו אדום שנחצה?
רבנים שיצאו נגד נוער הגבעות - לפעמים מתפרסמות כתבות על אלימות של נערים ביהודה ושומרון שפוגעים בכוחות הביטחון. כמובן לא מדובר בכל נוער הגבעות אלא באנשי קיצון. אך לא מעט פעמים רבנים ליברליים יצאו נגדם בתקשורת והתראיינו נגדם. אך לצאת נגד תת-אלוף בצה״ל שיורה פצצת תאורה על בית ראש הממשלה? דממה.
ישנן כמובן עוד דוגמאות, אך נסתפק באלו המרכזיות.
חשוב מאוד לשמור על עקביות וקוהרנטיות.
לא יכול להיות שיש גינוי מתמיד כלפי נערים ואנשים פשוטים, אך כאשר מדובר באליטה עבריינית, לפתע כולם ממלאים פיהם מים. מי שמתיימר להיות מכון לאתיקה ומוסר וארגון אחדות שמוציא גינויים - ושותק בפרשייה החמורה הזו, מתברר למפרע שדבריו לא היו כנים אלא נגועים באג׳נדה פוליטית מסוימת.
זכותו של ארגון להיות פוליטי, זה לגיטימי; אך זכותו של הציבור גם לדעת על כך. אין דבר כזה ״ארגון א-פוליטי״.
מי ששותק היום, קורץ למחנה פוליטי מסוים. וברור גם כן מה מעצב את עולמו המוסרי, מה מזעזע אותו ומה הוא מכיל.
לרוב המוסר מתעצב על פי קבוצת השתייכות והתייחסות, ולכן מי שמרגיש שקבוצות ההתייחסות שלו היא האליטה השמאלנית, לא מסוגל מנטלית לגנות אותה. נראה שהרבה יותר קל לגנות מסורתיים, חרדים או נערי גבעות.
ג. יש סיבה לאופטימיות
בעיניי, האנשים ששותקים על האירועים שהוזכרו לעיל, איבדו את הלגיטימציה הציבורית שלהם להטיף בענייני אתיקה ומוסר, ולא צריך למהר להצטרף לכל קריאה שלהם להצטרף לאחדות ולכל גינוי לאנשים ממחנה הימין, לפני ששואלים אותם מדוע הגינוי תמיד סלקטיבי.
www.solelim-derech.co.il
בזמן שמדינת ישראל נלחמת באסלאם הרצחני, מתנהל פה מאבק פנימי תרבותי עם אחינו מבית.
טוב היה אילו היינו מצליחים כולנו להתאחד נגד אויבינו שמחוץ; נראה שהייתה צומחת למדינה תועלת רבה מאוד מכך בכל התחומים, כולל שחרור החטופים. אך לצערנו, יש הבוחרים להיאבק גם בינינו, בתוכנו, ואין לנו ברירה אלא להתמודד מול העניין הזה. כי לשתוק אסור.
אנסה לעשות סדר לפי דעתי בקריאת המציאות.
א. חילופי אליטות
לדעתי, ההסבר לשיגעון של אנשים חכמים, שעשו דברים חשובים בחיים וכיום מתנהלים כמו אחרוני העבריינים, הוא העובדה שהם מזהים את איבוד השליטה של המחנה שלהם במדינה.
לא מדובר רק בשתי הדוגמאות שהבאנו מוקדם יותר היום. כל יומיים בערך אנו שומעים בכיר ביטחוני או איש אקדמיה בכיר שמסביר מדוע הדתיים הם אוכלי מוות והימין פאשיסטי.
השמאל אכן עשה דברים חשובים בעבר, כגון תרומה לביטחון, לכלכלה, להתיישבות ועוד.
אך כיום קבוצות נוספות עושות זאת, בהצלחה לא פחותה.
הגיע הזמן לתת גם להן לנהל את המדינה, הצבא, בית המשפט ועוד.
זוהי בחירת העם.
הכאב של השמאל בשל איבוד השליטה במוקדי הכוח מובן, אבל אסור בשום פנים ואופן להיכנע לבריונות שהם מפגינים.
מי שעבר על החוק הוא עבריין והוא צריך להיכנס לכלא, גם אם הוא בדרגת אלוף וגם אם קיבל פרס ישראל. דרגות הן לא שכפ״ץ המתיר כל מעשה עוולה.
ב. מי שותק היום?
בשנים האחרונות קמו כל מיני ארגוני אחדות, פיוס ומעגלי שיח, נכתבו כל מיני אמנות שמסבירות מדוע חייבים לדבר יפה ואסור להסית. אבל ככל שהזמן חולף, מתברר שיש כאן סלקטיביות.
נפתלי בנט טבע את המושג ״מכונת הרעל״ כלפי אזרחים כואבים שמחו נגדו ברשתות על כך שגנב את קולם והעביר אותו לאחים המוסלמים ולשמאל.
אבל כיום הוא שותק סביב ההסתה של חברו/שותפו אייל ולדמן, וגם סביב ירי פצצות התאורה על בית ראש הממשלה. האין זה רעל מסוכן?
יאיר גולן, ראש המחנה ה'ליברלי' וה'דמוקרטי', שמזהיר את כולנו תמיד מתהליכים בימין שמזכירים לו את גרמניה הנאצית ורוצה לחנך מחדש את הציונות הדתית. כן, גם הוא בחר לשתוק היום.
ראש השב״כ, רונן בר, שבתקופת בנט כראש ממשלה הזהיר מהשסעים הפנימיים בחברה הישראלית והזהיר מפני רצח פוליטי. בזמנו היה נדמה שתפקיד השב״כ הוא להגן על הדמוקרטיה ולמנוע קרע בעם, ומאז שיש ממשלת ימין קולו בקושי נשמע. גם היום, אחרי לחץ גדול הוא בחר להתייחס נקודתית לאירוע החמור, ולא לקרקע שעליה צמחה ההסתה שגרמה לאירוע הנורא הזה להתרחש. האם יכול להיות שראש השב״כ נגוע בפוליטיזציה קשה?
ארגון הרבנים 'צהר' קם בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל. לפני כ-5 שנים התראיין המנכ"ל הרב סתיו בגלי צה״ל ואמר שהשיח השתנה וכבר לא משתמשים במילה ״בוגד״.
אם כן, מדוע כשאנשי אליטת השמאל משתמשים במילה הזו יש שתיקה? האם קשה לבקר אותם? ממה חוששים?
׳אמנת בראשית׳ - שנוסחה על ידי הרב גרנות וכל חותמיה התחייבו לא לפסול איש את רעהו, לנהוג בכבוד הדדי ולהפסיק עם השיח המפלג, מדוע הם אינם מגנים את אייל ולדמן? מדוע לא יוצאת קריאה נגד ירי פצצת תאורה על בית ראש הממשלה? האם לא מדובר גם לדידם בקו אדום שנחצה?
רבנים שיצאו נגד נוער הגבעות - לפעמים מתפרסמות כתבות על אלימות של נערים ביהודה ושומרון שפוגעים בכוחות הביטחון. כמובן לא מדובר בכל נוער הגבעות אלא באנשי קיצון. אך לא מעט פעמים רבנים ליברליים יצאו נגדם בתקשורת והתראיינו נגדם. אך לצאת נגד תת-אלוף בצה״ל שיורה פצצת תאורה על בית ראש הממשלה? דממה.
ישנן כמובן עוד דוגמאות, אך נסתפק באלו המרכזיות.
חשוב מאוד לשמור על עקביות וקוהרנטיות.
לא יכול להיות שיש גינוי מתמיד כלפי נערים ואנשים פשוטים, אך כאשר מדובר באליטה עבריינית, לפתע כולם ממלאים פיהם מים. מי שמתיימר להיות מכון לאתיקה ומוסר וארגון אחדות שמוציא גינויים - ושותק בפרשייה החמורה הזו, מתברר למפרע שדבריו לא היו כנים אלא נגועים באג׳נדה פוליטית מסוימת.
זכותו של ארגון להיות פוליטי, זה לגיטימי; אך זכותו של הציבור גם לדעת על כך. אין דבר כזה ״ארגון א-פוליטי״.
מי ששותק היום, קורץ למחנה פוליטי מסוים. וברור גם כן מה מעצב את עולמו המוסרי, מה מזעזע אותו ומה הוא מכיל.
לרוב המוסר מתעצב על פי קבוצת השתייכות והתייחסות, ולכן מי שמרגיש שקבוצות ההתייחסות שלו היא האליטה השמאלנית, לא מסוגל מנטלית לגנות אותה. נראה שהרבה יותר קל לגנות מסורתיים, חרדים או נערי גבעות.
ג. יש סיבה לאופטימיות
בעיניי, האנשים ששותקים על האירועים שהוזכרו לעיל, איבדו את הלגיטימציה הציבורית שלהם להטיף בענייני אתיקה ומוסר, ולא צריך למהר להצטרף לכל קריאה שלהם להצטרף לאחדות ולכל גינוי לאנשים ממחנה הימין, לפני ששואלים אותם מדוע הגינוי תמיד סלקטיבי.
סוללים דרך
Photo
המציאות ברוך ה׳ מתקדמת, הרוב המוחלט של עם ישראל הבין שנחצו כאן קווים אדומים. העם מבריא.
תקשורת של הנדסת תודעה ואליטה מתחלפת כבר לא תקבע לו את ערכי המוסר עם ״פירוטכניקה מקובלת״. ככל שאנחנו יותר מחוברים לשורשים, למשפחה, למסורת, לדת וללאומיות ולא נבהלים מכל מיני אקדמאים ואלופים שחלף זמנם, כך יש לנו חיסון המאפשר להחזיק מעמד בתקופה הקשה והגורלית הזו של חילופי האליטות.
החיבור שלנו צריך להיות לכלל ישראל ההיסטורי ולא לקבוצות כוח חולפות.
בעזרת ה׳.
'סוללים דרך'
תקשורת של הנדסת תודעה ואליטה מתחלפת כבר לא תקבע לו את ערכי המוסר עם ״פירוטכניקה מקובלת״. ככל שאנחנו יותר מחוברים לשורשים, למשפחה, למסורת, לדת וללאומיות ולא נבהלים מכל מיני אקדמאים ואלופים שחלף זמנם, כך יש לנו חיסון המאפשר להחזיק מעמד בתקופה הקשה והגורלית הזו של חילופי האליטות.
החיבור שלנו צריך להיות לכלל ישראל ההיסטורי ולא לקבוצות כוח חולפות.
בעזרת ה׳.
'סוללים דרך'