קונטקסט חשוב לידיעות על האפשרות של רכישת נטפים, אפשר למצוא במסמך המדיניות הראשון שסין הוציאה לשנת 2026.

מדי שנה, כמו שעון, הממשל המרכזי בבייג׳ינג פותח את השנה הפוליטית עם ״מסמך מרכזי מספר 1״. מדובר במסורת שהחלה עוד בשנות ה-80 שבה המסמך הראשון שיוצא מטעם המפלגה מוקדש כולו לחקלאות, לכפר ולאוכלוסייה הכפרית, וזה לא במקרה - יש בכך חשיבות סמלית משמעותית ביותר.

גם כשסין בונה ערים של עשרות מליוני אנשים ומובילה בבינה מלאכותית, המנהיגות בבייג׳ינג מזכירה לעצמה ולעולם שהבסיס ליציבות השלטון הקומוניסטי בסין נמצאת בחיבור לחקלאות ולאדמה.
המושג המסורתי של ״קערת אורז מברזל״ (铁饭碗 - Tiě fàn wǎn), שסימל בעבר ביטחון תעסוקתי מוחלט ודאגה של המדינה לכל צורכי האזרח ״מהעריסה ועד לקבר״, הוא בסופו של דבר, לפני הכל, הביטחון התזונתי של סין כולה.

המסמך של שנת 2026, שפורסם בשבוע שעבר, הוא מעניין במיוחד כי הוא מסמן את תחילתה של תכנית החומש ה-15. אם בשנים קודמות הטון היה הגנתי ושיקף חששות מול ״סביבה בינלאומית מורכבת״, המסמך הנוכחי משדר ביטחון עצמי גבוה הרבה יותר. לראשונה, אנחנו רואים שימוש במונח השאפתני האצה בבניית ״מעצמה חקלאית״ (农业强国).

נטפים, מהחברות הישראליות שפרצו את הדרך להטמעת טכנולוגיות ישראליות בסין, וזכתה שם להצלחה אדירה והערכה רבה לחדשנותה - שכרגיל עם הזמן התמתנה לנוכח תחרות מקומית גוברת - יכולה להיות נדבך חשוב באסטרטגיה הזו של סין.

הנה כמה מהנקודות המרכזיות שעולות מהמסמך החדש:

ביטחון תזונתי לפני הכל: הפרק הראשון במסמך הוקדש לשיפור יכולת הייצור האיכותית, וכולל יעד מפסרי מפורש: ייצוב תפוקת הדגנים על כ-700 מיליון טון. סין לא רק רוצה יותר, כמו בשאר התעשיות - היא רוצה חכם יותר: המיקוד עבר מ״כמות הדונמים״ ל״יכולת הייצור״, במיוחד בכל הנוגע לסויה - נקודת התורפה המסורתית של סין ביבוא מזון.

בינה מלאכותית בשירות המחרשה: אחד החידושים המרתקים, גם אם מתבקשים לנוכח אסטרטגיית הפיתוח הרחבה של סין, הוא השילוב המפורש של טכנולוגיות קצה. הממשל קורא להאצת השילוב בין AI לפיתוח חקלאי, והרחבת השימוש ברחפנים וברובוטיקה. ככל שכוח העבודה הכפרי מצטמצם, סין מבינה שהיא זקוקה ל״עובד חקלאי״ מיומן שמפעיל מערכות אוטונומיות. את רכישת נטפים, אם אכן תתממש, אפשר בהחלט לראות כחלק מהמגמה הזו.

סוף תקופת המעבר בעוני: נקודה חשובה היא המעבר ל״סיוע מותאם ושגרתי״. אחרי שתקופת המעבר של חמש שנים למיגור העוני הסתיימה ב-2025, הממשל עובר למודל קבוע שבו המטרה היא למנוע נסיגה של אוכלוסיות חלשות בחזרה לעוני.

משילות ונוער: בצד החברתי, המסמך נוגע בנקודה רגישה: מניעה וטיפול בעבריינות נוער בכפר. מדובר בהכרה בסיכונים החברתיים שנוצרים מהגירה פנימית והתרופפות המבנה המשפחתי והקהילתי בכפרים.

יציבות אדמיניסטרטיבית: המסמך קובע דרישה נוקשה לגבי גיוס עובדי מדינה לרשויות המקומיות בכפרים, מתוך כוונה למנוע את ״ריקון״ היכולת הניהולית בדרגים הנמוכים לטובת המרכזים העירוניים.

לסיכום, מסמך מספר 1 של 2026 מלמד אותנו שסין רואה בחקלאות הרבה יותר מייצור מזון - מדובר בעמוד תווך אסטרטגי, חברתי וטכנולוגי. המטרה היא להפוך את הכפר למנוע צמיחה מודרני, שיכול לעמוד בלחצים בינלאומיים, לקחת חלק חשוב ביכולת ההסתמכות העצמית של סין - ולעזור לספק יציבות פנימית ארוכת טווח

פגישה מעניינת התקיימה בשבוע שעבר בין וואנג חו-נינג, האידאולוג הבכיר של המפלגה הקומוניסטית, וסגן יו"ר מפלגת ה-KMT, שיאו שו-צן.

מדובר במהלך שנועד לאותת שיש עוד "נתיב פתוח" להידברות, גם אם הוא עובר דרך מפלגת האופוזיציה הטאיוואנית ולא דרך הממשל המכהן - וכמובן יש בו אירוניה היסטורית ותגובות שונות משני צדי מצרי טאיוואן.

נתחיל בעיקרי הדברים: וואנג הדגיש את החשיבות המכרעת של "קונצנזוס 1992" וההתנגדות לעצמאות טאיוואן כתנאי סף לכל שיח. הוא קרא להעמקת השילוב הכלכלי, הזמין חברות טאיוואניות לקחת חלק בתוכנית החומש ה-15 של סין, ואף הזכיר את מורשת סון יאט-סן כסמל משותף. שיאו, מצדו, הדהיד את המסר כשאמר ששני הצדדים הם "צאצאיו של הקיסר הצהוב" וכי יש להחליף את העימות בהתייעצות.

יש כאן כאמור אירוניה היסטורית מרתקת.

ה-KMT היא המפלגה שנלחמה בקומוניסטים במלחמת אזרחים עקובה מדם, אך בבסיסן ההיסטורי שתי המפלגות חלקו תפיסה דומה: שתיהן ראו בסין ובטאיוואן ישות ריבונית אחת, והתווכחו רק על זהות השליט הלגיטימי. היום, כשהממשל הנוכחי בטאיוואן מוביל קו של זהות נפרדת, האויבים המרים מהעבר מוצאים עצמם כפרטנרים היחידים לדיאלוג על בסיס הרעיון של "סין אחת".

מעבר להיסטוריה והפוליטיקה, לדיאלוג הזה יש חשיבות אסטרטגית.

עבור בייג'ינג, כל עוד קיים ערוץ תקשורת עם כוח פוליטי גדול בטאיוואן, נשמרת האמונה שניתן להשיג התקדמות באמצעים פוליטיים. זהו מרכיב חיוני שמשמש כ"בלם" לתחושת הדחיפות; כשיש עם מי לדבר על הסכמות אפשריות, הצורך לעבור לעימות פיזי או למצור צבאי הופך לפחות מיידי.

התגובות למהלך משקפות את השסע הפוליטי העמוק באי. בטאיוואן, הממשל המכהן (של מפלגת ה-DPP) רואה בביקור כניעה מסוכנת ששוחקת את הריבונות, בעוד ה-KMT מציגה זאת כאחריות לאומית שנועדה למנוע מלחמה. בסין היבשתית, התקשורת הממסדית ממסגרת את הביקור כהוכחה לכך שהאיחוד הוא בלתי נמנע וזוכה לתמיכה בקרב "הכוחות השפויים" באי, תוך הצגת ה-DPP כקומץ בדלנים המבודד מהעם (והתעלמות אלגנטית מהעובדה שהקומץ הזה זכה לא מזמן שוב בבחירות הדמוקרטיות באי ונמצא בכהונתו השלישית ברצף).

האם הדיאלוג הזה ימנע הסלמה?
בטווח הקצר, ואולי גם הבינוני - קיום הדיאלוג הוא חשוב מהסיבות שהוזכרו קודם. אבל בטווח הארוך, שום דיאלוג לא צפוי להביא להסכמות ממשיות - שכן המינימום של סין היבשתית (איחוד מלא של האי אליה) נמצא בבירור מעל מה שהרוב הגדול בקרב העם בטאיוואן, כולל בין מצביעי ה-KMT, מוכן להסכים לו

‏מי שגדלו בשנות ה-80 או ה-90 בוודאי זוכרים שהמאבק למען טיבט היה הדבר שכל סלב, אקטיביסט או סטודנט בפקולטה למדעי הרוח יכל לתמוך בו, בין אם באמת - או פשוט לשים את הסטיקר הנכון (אז עוד לא היה האשטאג...). אלא שבינתיים הרבה כסף קטארי ואחר זרם למדיה ולאקדמיה, הרשתות החברתיות שינו את השיח וכיום כידוע אין בעולם עוד רוע זולת ישראל והיהודים - וגם המאבק על טיבט הוא כבר משהו שהתרחק מאד מהכותרות.

אבל הסיפור של טיבט הוא סיפור מרתק ומורכב - ובין אם הייתם בין אלו שתמכו בסיפור הטיבטי ברמת מחויבות כזו או אחרת, או שאין לכם משוג על מה בכלל מדובר - הפרק שעלה הבוקר בלהבין את סין הוא עבורכם.

בפרק הזה חוזרת אלינו בפעם השלישית ד״ר מיכל זלצר-לביד ‎@Michalavid מאוניברסיטת בר-אילן, מומחית למיעוטים האתניים בסין, לשיחה על הסיפור של טיבט והמיעוט הטיבטי בסין.
בשנות ה-80 וה-90 הנושא הטיבטי היה במרכז השיח הציבורי הגלובלי והדלאי לאמה היה מהמנהיגים המפורסמים ואהובים ביותר בעולם, אבל מאז הזמנים השתנו וגם המאבק הטיבטי למען עצמאות והשבתה של הממשלה הגולה הטיבטית כבר רחוק ממרכז תשומת הלב - אך בהחלט עדיין קיים.

בפרק נגענו בהיסטוריה של ממלכת טיבט והתרבות הטיבטית, יחסיה המורכבים והמשתנים עם הקיסרות הסינית לאורך השנים, וספציפית הסוגיה הטיבטית תחת סין הקומוניסטית.

סיפור מרתק ומורכב שמיכל הציגה בצורה מעמיקה וחידשה לי לא מעט.

לצפיה ביוטיוב:
https://youtu.be/klF7v5xhT8s?si=VUtELjNAmL42ZiPJ

להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסט
share.transistor.fm/s/7e33d001‎

מה בין גזר הדין של סמל המאבק הדמוקרטי בהונג קונג, ביקורי המנהיגים בביג׳ינג והעברת הנמלים האסטרטגיים בתעלת פנמה מידיה של קבוצת האצ׳ינסון? את התשובה אפשר למצוא במסמך טרי המגדיר את מדיניות סין לגבי הונג קונג בראי הביטחון הלאומי.

המסמך שפרסמה בייג'ינג השבוע הוא לא סתם סיכום מנהלים לדרך בה סין רואה את הדברים, אלא גם הבהרה של התנאים מכאן והאלה, וגם כתב הגנה אסטרטגי שפורסם בתזמון לא מקרי – יום אחד בלבד אחרי שג׳ימי לאי, איל התקשורת בן ה-78 שהיה סמל למאבק למען דמוקרטיה בהונג קונג, נשלח ל-20 שנות מאסר.

המערב כרגיל ״הביע זעזוע״ - אבל לא עד כדי הימנעות מחתימה על הסכמים כלכליים בבייג׳ינג ימים ספורים לפני. בייג׳ינג מצידה מגדירה את ההרשעה הזו כ"החלטה צודקת הכרחית לשמירה על שלטון החוק" - והמסמך שפורסם מבהיר שמדובר גם בהצהרת כוונות להתנהלות הצפויה בעתיד.

מעבר לנושאי הביטחון הלאומי הברורים מבחינת בייג׳ינג בנוגע למערכת הפוליטית והמאבק הדמוקרטי זצ״ל, המסמך מרחיב לכמה נקודות מעניינות, ובמיוחד שווה לשים לב לפרק החמישי, תחת הכותרת של "ביטחון ופיתוח", המסמך קורא לפתע להגברת הביטחון בתחומים לא קונבנציונליים ומונה ספציפית את תחום ה"ספנות". למה שמסמך מדיניות על עיר-מדינה יעסוק בביטחון ימי גלובלי?

המתבקש הוא כמובן היותה של הונג קונג אחד מההאבים החשובים בעולם לסחורות ימיותה, אבל התשובה האמיתית מסתתרת כנראה אלפי קילומטרים משם, בפנמה. לאחרונה ביטלה ממשלת פנמה באופן חד-צדדי את הזיכיון של ענקית הנמלים ההונג-קונגית האצ'ינסון (CK Hutchison) להפעלת נמלים אסטרטגיים בתעלה - בהמשך להסכם למכירתם שנחתם לפני כשנה עם קונסורציום בהובלת בלאק-רוק, נסיון סיני לעצור אותו ולחץ אמריקאי חזק לקיימו.

עבור בייג'ינג, זה לא סכסוך עסקי אלא מתקפה מדינית. המסמך קושר זאת ישירות לצורך בשיפור מנגנונים נגד "סנקציות זרות ושיפוט ארוך-טווח" (Long-arm jurisdiction) , מונח קוד שבייג'ינג משתמשת בו כדי לתקוף את השימוש של ארה"ב במערכת המשפט שלה כדי לאכוף אינטרסים מחוץ לגבולותיה.

זוהי עליית מדרגה בתפיסה הסינית: הונג קונג היא לא רק מרכז פיננסי, אלא מוצב קדמי במאבק הגלובלי. הפגיעה בחברה הונג-קונגית בפנמה נתפסת כפגיעה בביטחון הלאומי של סין גופא.

כדי להצדיק את היד הקשה הזו פנימה והחוצה, המסמך בונה נרטיב היסטורי משוכתב. הוא מתאר את מחאות 2019 לא כדרישה לדמוקרטיה, אלא כחלק מ"תוכנית שלושת השלבים" מתוכננת היטב של כוחות עוינים להשתלט על המועצה המחוקקת ולשתק את הממשל. מול ה"תוכנית" הזו, בייג'ינג מציגה משוואה חד משמעית - ביטחון לאומי הוא תנאי לפיתוח כלכלי.

השורה התחתונה של המסמך ברורה מאד - הונג קונג תמשיך להיות האב פיננסי מרכזי של סין והגשר לעולם, עם נתוני סחר מרשימים והנפקות בבורסה , אבל רק בתנאי שהתשתית העסקית שלה – מחברות המחזיקות נמלים בפנמה ועד הבנקים הגלובליים במרכז הפיננסי של האי – תשרת קודם כל את הביטחון הלאומי של סין כמו שרואה אותו המפלגה היושבת בבייג׳ינג.

שבוע טוב לכולם, ראש השנה הסיני שוב בפתח - ביום שלישי הקרוב, ה-17 בפברואר 2026, נפרד רשמית משנת הנחש ונקבל בברכה את שנת הסוס.
ולא סתם סוס - אלא סוס האש!

סין ברובה המוחלט כבר לגמרי בחופש - והיום או מחר הם הימים הטובים ביותר לשלוח הודעה לחברים, לקולגות ולשותפים העסקיים בסין. במה שכבר הפך למסורת ושלמחתי אני שומע מהמון אנשים שהם קיבלו מזה הרבה ערף - אני מצרף כאן מדריך עדכני עם ברכות מותאמות לשנה החדשה הנוכחית.

נתחיל מקצת רקע: בתרבות הסינית, הסוס (马 Mǎ) הוא סמל עוצמתי וחיובי מאד המייצג אצילות, הצלחה וחיוניות. לא מדובר רק בבהמת עבודה, אלא בדומה למקומות שונים במחזותינו - סוס איכותי מסורתית היה סמל סטטוס נחשק של קיסרים, גנרלים ובעלי מעמד גבוה. בסין הסוס מזוהה עם אנרגיית ה"יאנג" - אקטיבית, תנועתית ופורצת קדימה.

השנה ספציפיצ מדובר בשילוב נדיר ועוצמתי במיוחד: סוס האש (丙午 - Bǐng Wǔ מונח ייחודי לשנה זו), אירוע שקורה פעם ב-60 שנה - היות ו-12 החיות בזודיאק הסיני המתחלפות מדי שנה נעות גם ב-5סייקלים המשויכים לחמשת האלמנטים. אלמנט האש מעצים עוד יותר אל אלמנט היאנג אצל הסוס, ומוסיף שכבות של תשוקה, דינמיות וטרנספורמציה. בעבר, ובאמונות תפלות גם היום, נתפסה שנה זו כלא צפויה ובעלת פוטנציאל לאירועים דרמטיים ומשני גורלות - לטובה, אבל לא פחות ואולי אף יותר למי שמעדיף את הצפוי והסטדנרטי - לרעה. כיום לתחושתי מרבית חברי שהם מדגם לא לגמרי מייצג - מאמינים פשוט שזו צפויה להיות שנה של שינויים מהירים, הזדמנויות מרגשות ומהלכים נועזים - ובוודאי לא שנה סטטית ומשעממת… אפילו שקשה להגיד שהיתצה שנה סטטיצ ומשעמממת מתישהו בחמש השנים האחרונות…

אנשים שנולדו בשנת הסוס נחשבים לעצמאיים, כריזמטיים ואהובים על הבריות, אם כי לעיתים גם חסרי סבלנות בשל האנרגיה המתפרצת שלהם. בעולם העסקי והאישי, - האמונה הסינית החיובית תראה בשנה זו הזדמנות מצוינת לפרויקטים יצירתיים ולפריצות דרך, כל עוד נדע לתעל את ה"אש" הזו לבנייה ולא לשריפה.
ואחרי ההקדמה והקונטקסט - הנה החלק הפרקטי של הברכות המוצעות:
כמו בשנים הקודמות, חילקתי את הברכות לשלושה סגנונות שיכולים להתאים לנמענים שונים לפי טיב ואופי מערכת היחסים ביניכם :

אופציה 1: ברכה כללית עם הנגיעה התרבותית מתאימה לכל אדם, חברים או מכרים רחוקים.

祝你在火马年里，红红火火，马到成功！

תרגום: "מאחל לך שנת סוס אש משגשגת ולוהטת (מילולית: אדומה ובוערת), והצלחה מיידית עם הגעת הסוס!". הזכרתי כבר בעבר שבסינית הביטוי ״על הסוס״ - משמעותו משהו כמו ״מיד מגיע!״. אז מתבקש…


אופציה 2: ברכה עסקית, מעט פורמלית יותר - מתאימה לשותפים עסקיים, לקוחות או קולגות. היא משתמשת בשפה רשמית יותר ומרגישה אולי קצת פחות ״אינטימית״ אבל בהחלט מכובדת ומכבדת.

愿丙午之年，事业如骏马奔腾，步步高升，共创辉煌！

תרגום: ״מי ייתן שבשנת סוס האש, הקריירה שלך (מתאים גם לבעלי עסקים) תדהר כסוס משובח, תעלה מעלה מעלה, ויחד ניצור זוהר והצלחה!" שימו לב שכאן השתמשנו במונח "Bǐng Wǔ" המתאים ספציפית לסוס האש - זה ייראה של מקצוענים :)


אופציה 3: ברכה אישית ועמוקה - מתאימה לחברים ותיקים, מי שאתם מנהלים איתם קשר שוטף, ויותר מסתם שומרים על קשר מנומס או עסקי גרידא. אצלי היה לי חשוב להתייחס במיוחד לחברים קרובים שעברו איתי ואיתנו את הטלטלות של השנים האחרונות - וגם בצד שלהם היו תלאות ואתגרים לא פשוטים - היא מכירה בכך, אבל גם משדרת חוסן, אופטימיות ותקווה משותפת.

回头看，舟已过万重山；向前看，铁蹄铮铮是平原。火马年，老友在旁，便是好年。

תרגום: "במבט לאחור, הסירה שלנו כבר חצתה רבבות הרים ; במבט קדימה, צליל הפרסות מסמן מישור פתוח ונוח. בשנת סוס האש, כשחבר ותיק לצידי, זו כבר שנה טובה."
אנחנו משתמשים כןא בדימוי הסוס כדי לסמן את העתיד החיובי, החדש שלפנינו.

וכמובן, כמו בכל שנה, לכל אחת מהאופציות תוכלו להוסיף בסוף (או בהתחלה, אבל אני שם בסוף) אחת או יותר מן הברכות הקלאסיות של ראש השנה הסיני:

新年快乐 - שנה טובה / 春节快乐 - חג אביב שמח (השם השני של ראש השנה הסיני)
万事如意 - משהו בסגנון ״שכל שאיפותיך יתגשמו״
身体健康 - בריאות טובה

שתהיה לכולנו שנת סוס אש עוצמתית, דוהרת ומלאה בבשורות טובות.

שנת סוס שמחה לכל מי שחוגג :)

בפרק של "להבין את סין" שעלה הבוקר אנחנו צוללים לעומק החג החשוב ביותר בתרבות הסינית – ראש השנה הסיני, הידוע גם כחג האביב (Chunjie 春节).

נגעתי קצת בשנה הנוכחית, שנת סוס האש - אבל המיקוד של הפרק היה קצת על החוויה האישית שלי עם החג בסין, ובעיקר על ההיבטים התרבותיים והשורשים המיתולוגיים של החג - למשל מפלצת ה"ניאן" ואיך היא קשורה לזה שסין נצבעת באדום בכל שנה, נבין למה הסינים מנסים לשחד את "אל המטבח" עם סוכריות דביקות, ולמה בשולחן החג אסור לכם לסיים את הדג מהצלחת.

בפרק אנחנו מדברים גם על הנדידה האנושית הגדולה ביותר בעולם שמתרחשת מדי שנה, הלחץ המשפחתי שמביא צעירים ״לשכור בני זוג״ לחג, מופע הגאלה השנתי שהוא האירוע הנצפה ביותר בטלוויזיה עם כמיליארד צופים מדי שנה - וגם איך מינפו מסורת של מתנות לחג לבניית הסופר-אפליקציה המצליחה ביותר בעולם.

שתהיה לכם שנת סוס שמחה ומוצלחת, והאזנה וצפיה נעימה

להאזנה בכל פלטפוטרמות הפודקאסט:
https://share.transistor.fm/s/77278d6b

לצפיה:
https://youtu.be/sTCe937ka_Q?si=ZajqrE_vWDjQeI5y

התחרות הבין מעצמתית על עיצוב התודעה והנראטיב באמצעות בינה מלאכותית - החזית הקריטית של מלחמת המידע.

ממש אחרי שיצא המודל הפתוח, היעיל והמרשים של דיפסיק בשנה שעברה ונתן שוק לכל הנוף התחרותי של הבינה המלאכותית - הטייק המרכזי שלי היה שפחות משמדובר ב״סוף של אנבידיה״ או ש״הסינים בדרך להשתלט על השוק״ - מדובר ביריית הפתיחה לתחרות הבין-מעצמתית על עיצוב התודעה והנראטיב הגלובלי - דרך מודלי הבינה המלאכותית שהפכו ל״מקור האמת״ החדש.

בדיקה טכנית של ה-China Media Project שפורסמה בשבוע חושפת מנגנון עמוק במודלי Qwen3 של עליבאבא: לא רק צנזורה של "מה אסור להגיד", אלא הנדסה אקטיבית של "מה חובה להגיד".
באמצעות טכניקה המכונה Thought Token Forcing, המאפשרת להציץ להוראות הפנימיות שהמודל נותן לעצמו בתהליך ההסקה - התגלו הנחיות מפורשות לשאלות על סין באנגלית:
חיוביות מובנית: המודל מונחה לשמור על תשובה "חיובית ובנייה".
מיקוד בהישגים: דרישה להתמקד בתרומת סין לעולם, כגון יוזמת ה"חגורה והדרך" (BRI).
סינון ביקורת: הנחיה גורפת להימנע מכל הצהרה שלילית על מדיניות סין.
לעומת זאת, בשאלות על ארה"ב המודל נותר "נייטרלי", מה שמאפשר לו להציג ביקורת על המערב תחת כסות אובייקטיבית. המחקר לא בדק מה העמדות או ההנחיות לגבי ישראל, אבל הפוטנציאל למניפולציה ברור, וכנראה כבר קורה בפועל לא רק במודלים הסיניים - עוד על כך בהמשך.
האסטרטגיה הזו, המכונה "הדרכת דעת קהל" היא המשך ישיר למדיניות ה-Information Guidance שהחלה לאחר 1989. מדובר במעבר משליטה ריכוזית במידע להשפעה עקיפה על נרטיבים גלובליים.
השימוש ב-AI שאנחנו רואים מייצר שלושה יתרונות אסטרטגיים:
תחכום לעומת סירוב: בניגוד למודלים שפשוט מסרבים לענות על נושאים רגישים, Qwen3 מייצר מצג שווא של ידע שלם. המשתמש לא מרגיש "חסום", אלא מוזן בנתונים שנבחרו בקפידה.
ניצול ואקום מערבי: המודלים הסיניים הפתוחים, הנגישים והיעילים מוצגים כחלופה ל"בריונות הטכנולוגית" של ארה"ב, מה שקורץ למדינות ה"דרום הגלובלי".
עיצוב תפיסתי עמוק: זוהי מערכת המייצאת את "עקרון סין האחת" ואת תפיסת העולם של סין בנושאים כמו זכויות אדם, ממשל בינ״ל וכו׳ - של בייג'ינג, כברירת המחדל. בשאלות על זכויות אדם למשל, המודל מונחה להתעלם מסטנדרטים מערביים.
ההשלכות אסטרטגיות ברורות.
בעוד הכותרות הפופולריות מציגות את הקרב הגדול ככזה שעוסק בעוד מבחן שהמודל האחרון עבר ובתחרות על כוח מחשוב - זה קצת מזכיר את הדרך בה ישראל מנצחת קינטית, אבל מפסידה את הנראטיב. גם כאן, במקביל לתחרות על ביצועים שמעל פני השטח - יש כאן קרב על עיצוב ״ברירת המחדל״ של האמת. הטמעת מודלים אכלו בתשתיות מידע עולמיות מאפשרת הטיה עדינה אבל עקבית, ובאפקט של ריבית דריבית - של דעת הקהל בסוגיות גאופוליטיות וערכיות.

ישראל, כמו שאתם יכולים לדמיין - נמצאת בצד הבעייתי מאד של התחרות הזו - כאחת מהמטרות המרכזיות לעיוות הנראטיב ההיסטורי ויצירת אמת חדשה. אלה קינן ולא מעט ישראלים נוספים עושים עבודת קודש בנסיון להילחם מול תופעה שיטתית של עיוות העובדות ויצירת חומרי גלם שקריים - במיוחד דרך קמפיין עריכה ממומן ומאורגן היטב של שונאי ישראל בויקיפדיה (ראיתם מה קרה לערכים של נאס דיילי למשל אחרי שהצהיר שהוא בעד זכות הקיום של ישראל?).
ויקיפדיה היא כמעט תמיד תוצאה מובילה בגוגל - ומקור ״מזון״ מרכזי למודלי השפה המערביים. אז אלה והצוות שלה דאגו למשל ליצור מנוע בינה מלאכותית Here4Good שהוא נקי מהעיוותים האלו…

אבל תחשבו על הגודל והמימון של הכוחות שעובדים ממול.
ועכשיו תחשבו שבדרום הגלובלי מקבלים מודלים שלא רק ניזונים מדאטה מעוות ושקרי ושאינם דואגים לשורת הרווח לפני הכל - אלא גם מקבלים הנחיות מתואמות ליישור קו עם הנראטיב המתאים לשלולחיהם - כיום הוא הגנה על שמה הטוב של סין… מחר הוא בקלות יכול להיות הנראטיב הפרו-פלסטיני…

אם פספסתם במקרה את מופע הקונג-פו של הרובוטים של חברת יוניטרי (Unitree) בערב הגאלה הטלויזיוני המסורתי של ראש השנה הסיני השבוע - כדאי לכם מאד לראות.
הנה הוא כאן... ראיתם? יופי 🙂 נמשיך.

כשרואים את הרובוטים היומנואידים שלהם מבצעים מופע מגוון ומסונכרן להפליא לצד בני אנוש - עולה שוב המחשבה שכבר הזכרתי כאן ובפודקאסט - איך רק לפני כמה שנים, הרובוטים של החברה נחשבו לחיקויים סיניים מביכים ולא מתפקדים של המובילות המערביות.

על פני השטח, אפשר לומר שמדובר במופע מתוסרט על מרחב אימונים סטרילי. אבל כשבוחנים את היכולות שהופגנו שם – יציבות, דינמיות וסנכרון תנועתי – מבינים שמדובר בתצוגת תכלית של משהו עמוק ומשמעותי ביותר שעומד בבסיס היתרון התחרותי של סין בתחום.

בעוד המערב, ובמיוחד ארה"ב, מחזיקים כרגע ביתרון ב"מוח" (התוכנה וה-AI המתקדם ביותר), סין מפעילה את הפלייבוק המוכר שלה:
תמריצים ממשלתיים זורמים לתחום טכנולוגי מועדף, חברות רעבות מתחרות ביניהן על שחרור מהיר של עשרות דגמים לשטח במחירים שהמערב יכול רק לחלום עליהם, וכך זוכים בצבירת ניסיון מעשי ושיפור מהיר באיטרציות חוזרות.

הנה כמה נקודות מפתח ליתרון שהפלייבוק הסיני של פיתוח תעשייתי מאפשר לה בתחום הרובוטיקה:

אבולוציה דרך כמות: בהקשר של תעשיות אחרות קראתי לזה מודל הון סיכון ממשלתי - עם הרבה פחות בדיקות נאותות. 100 חברות סיניות משחררות 200 דגמים בינוניים, "מלכלכות את הידיים" בבעיות מהעולם האמיתי, ומשפרות אותם בקצב אקספוננציאלי. זהו חוק המספרים הגדולים, ובתעשיה הסינית זה הכי גדול שאפשר - מתוך אלפי מוטציות וניסיונות, החזקים ביותר שורדים, משתכללים - ואז גם נאבקים תחרותית בינם לבין עצמם - ובקצה יוצאות במהירות יחסית חברות שמובילות את התעשיה העולמית.

סייקל הייצור והמחיר: ככל שיש יותר רובוטים בשטח, עלויות הייצור יורדות, מה שמאפשר לחדור לעוד שווקים, לקבל עוד פידבק, ולהשקיע שוב בשיפור הטכנולוגיה. סין פותחת פער ברכיבים הקריטיים ובחומרה, כשהיא נשענת על יתרון מובנה בתחומים שהיא פיתחה לתעשיות משיקות אחרות - סוללות, חיישנים, אקטואטורים, חומרים תעשייתים ועד- שלרוב מרכזים בקלאסטרים באוזרים תעשייתיים מרכזיים, והכל עם יכולות ייצור בסקייל שאין לו אח ורע.

צמצום פערים וה"מוח" לעומת ה״כוח״: גם אם המערב מוביל במודלי ה-AI וב״מוח״ של הרובוטים, הפער הזה מצטמצם. את הפער בתוכנה הרבה יותר קל לסגור במהירות יחסית לעומת את הפער בבניית כוח ייצור תעשייתי לאורך כל שרשרת הערך - וכאן היתרון של סין הוא משמעותי ביותר.

בניגוד לתחום המינרלים הקריטיים, שם המערב התעורר באיחור של עשורים, כאן נראה שההתפקחות מגיעה מוקדם יותר. ועדיין, האקוסיסטם הסיני כבר בנה ידע ייחודי ומנוסה של אלפי מהנדסים שמתמודדים עם אתגרי השטח יום יום. תצוגת התכלית במופע ראש השנה הסיני היא אולי מופע ראווה שמבוסס על אימונים יעודיים ארוכים - אבל ככל שהזמן עובר ויותר ויותר רובוטים סינים נכנסים לשימוש בתעשיות שונות - מנעד ואיכות היכולות שלהם רק ילכו וישתפרו.

המערב לא יכול להרשות לעצמו לחכות שאילון מאסק או גאון תורן אחר יגיע להושיע אותו עם מוצר סופי - אלא לבנות, כמו סין, עצמאות לאורך כל שרשרת הערך של התעשיות שיגדירו את העולם בעשורים הקרובים. וגם כאן, כמו בתחומים רבים האחרים - הדרך הנכונה היחידה להתחרות היא בשילוב כוחות.

בפרק השבוע בפודקאסט על ראש השנה הסיני הזכרתי את המנהג האולטרא-פופולרי של פיצוץ נפצים וזיקוקי דינור - שבמקור נועדו להפחיד את המפלצת ״ניאן״ שבאה לטרוף אנשים ויבול ממש לפני עונת החלקאות החדשה...
אז המנהג שנשאר פופולרי מאד עד היום גם אם בלא מעט ערים מגבילים אותו מטעמי בטיחות ואיכות חיים - מוצג כאן בסרטון עדכני מהעיר שניאנג (Shenyang), וכמו שאתם יכולים לראות - כנראה ששם אין ממש מגבלות...
מומלץ לצפות עם רמקולים פתוחים ולהתריע מפני מי שבסביבתכם שאין אירוע פח״ע בקרבתכם...

שבת שלום

החזית המפתיעה ביותר, והקרה ביותר של ״המלחמה הקרה״ בין ארה״ב וסין התרחשה דווקא באיטליה, באולימפיאדת החורף של 2026 שזה עתה נסתיימה לה.

העלילה כאן נראית כאילו נכתבה בסרט הוליוודי, או בייג׳ינגאי - שתי נערות, שתיהן נולדו וגדלו באזור המפרץ בקליפורניה לאמהות או אבות שהגיעו מסין. שתיהן התגלו כעילויי ספורט יוצאי דופן כבר בגיל הילדות, ושתיהן הגיעו לפסגת האולימפוס של ספורט החורף. אבל כאן הדמיון נגמר, והפוליטיקה העולמית נכנסת לתמונה.

בצד אחד של הזירה ניצבת איילין גו (Eileen Gu), "נסיכת השלג" כפי שהיא מכונה לעתים בחיבה בסין - עליה כבר כתבתי באולימפיאדת החורף בבייג׳ינג 2022 - והסיפור שלה בפני עצמו נראה כמו תסריט מפולש היטב. גו היא החבילה השלמה - דוגמנית יפיפיה, סטודנטית בסטנפורד וגולשת סקי ששווה עשרות מיליוני דולרים. ב-2019, כשהיא רק בת 15, היא קיבלה את ההחלטה דרמטית לעזוב את נבחרת ארה"ב - בה גדלה והתחנכה ולייצג את סין. המטרה הרשמית? "לעורר השראה במיליוני צעירים בסין". המטרה הלא רשמית? להפוך לפנים של המעצמה העולה בעלת אוכלוסיית הענק הפטריוטית, מה שהשתלם לה בחוזי עתק עם חברות סיניות רבות - ששווים לה כמה עשרות מליוני דולרים מדי שנה.

מהצד השני נמצאת אליסה ליו (Alysa Liu) עם נרטיב שנראה סוג של נגטיב לזה של גו. אביה, ארתור ליו, הוא פליט פוליטי שנמלט מסין לאחר שהשתתף במחאות בכיכר טיאננמן ב-1989. עבור משפחת ליו, סין היא לא שוק מסחרי מבטיח אלא מדינה שרדפה את האב ועל חשדות שפורסמו אף ניסתה לרגל אחריו ואחרי בתו על אדמת ארה"ב. אליסה נשארה נאמנה לדגל הפסים והכוכבים, גם כשהסינים לפי הדיווחים ניסו "לצוד" אותה במסגרת פרויקט אזרוח ספורטאי על ממוצא סיני.

באולימפיאדת בייג'ינג 2022, גו הייתה הכוכבת הבלתי מעורערת עם שתי מדליות זהב ואחת מכסף. ליו, לעומתה, סיימה במקום השישי ופרשה מהספורט זמן קצר לאחר מכן בשל הלחץ והטראומה - שכללה ליווי צמוד בבייג'ינג של מאבטחים ואנשי מחלקת המדינה האמריקאית - בשל חשש מוצהר לבתו של הדיסיסנט הסיני שברח לאמריקה - משירותי הביטחון בסין.

אבל במילאנו 2026, הגלגל הסתובב.
ליו ״עשתה סימון ביילס״ - חזרה מהפרישה וקטפה את מדליית הזהב האישית בהחלקה אמנותית – הישג אמריקני שלא נראה 24 שנים. גו, לעומתה, חוותה משחקים מורכבים יותר: היא אמנם הפכה לגולשת הסקי המעוטרת בהיסטוריה עם שתי מדליות כסף נוספות בסלופסטייל ובביג אייר, אך איבדה את הזהב וספגה ביקורת חריפה על הופעותיה מול המצלמות, שנתפסו כמתנשאות לעומת הלבביות המופגנת של ליו.

צריך לזכור שבשני הצדדים מתייחסים לספורטאיות כדרך פוטוגנית במיוחד לעשות פרופגנדה - אצל ליו, "צריך להתחיל מהשורשים של אבא שלי" כמו שאמרה. הנאמנות שלה לארה"ב היא הצהרה פוליטית חיה על ״החירות האמריקאית מול הדיקטטורה הסינית״. אצל גו, נראה שכן מדובר גם בזיקה תרבותית עמוקה (היא דוברת מנדרינית רהוטה ובילתה את הקיצים שלה אצל משפחת אמה בבייג'ינג) - אבל ברור שמדובר גם בהחלטה עסקית קרה. בסין היא אלילה; בארה"ב היא הייתה "עוד ספורטאית מצטיינת". המותג "איילין גו" פורח בתוך הוואקום של לאומנות סינית גואה המחפשת פנים מערביות נוצצות - ואם במשחק הזה הרווח הסיני הוא גם הפסד ישיר אמריקאי - מה אפשר לבקש יותר?

הנראטיב הלאומני הזה כמובן פורח גם ברשתות החברתיות.
בארה"ב, ליו מוצגת כ"מהגרת הטובה" – זו שמכירה טובה למדינה שקלטה את אביה ומעריכה את ההזדמנות שניתנה לה. גו, לעומת זאת, הפכה לשק חבטות של משפיענים בימין האמריקני - כולל סגן הנשיא ג'יי-די ואנס בכבודו ובעצמו - שתהו איך מי שנהנתה ממערכת החינוך והחופש האמריקני בוחרת לייצג "מדינה מפרת זכויות אדם".

בסין, התמונה הפוכה.
גו היא "נסיכת השלג", סמל לעוצמה סינית שיכולה "לקנות" או למשוך כישרונות מהמערב, ולכך שכל סיני - גם אם הוא חי בחו״ל, בעצם מחובר בטבורו התרבותי לאמא סין. ליו לעומת זאת כמעט לא קיימת בשיח הסיני, ואלו שכן מזכירים אותה מכנים את משפחתה "אנטי-סינית" - תוך כדי שהם כמובן משמיטים כל קשר לאביה ולטיאננמן.

וכך, שתי נערות קליפורניות נושאות כל אחת על כתפיה משקל של מעצמה אחרת, על ערכיה, תרבותה והתדמית שהיא מבקשת לשדר לאזרחיה ולעולם - בקרב שבו המדליות הן רק KPI לניצחון תודעתי.

מודל הוידאו החדש של מבית היוצר של טיקטוק משגע את העולם - ובמיוחד את הוליווד.

עוד רגע בסגנון DeepSeek של טכנולוגיה סינית שמערערת את התפיסה של יחסי הכוחות בין העמצמות בתחרות הקריטית על בינה מלאכותית - מתרחש בשבוע+ האחרון.

בייטדאנס, החברה האם של טיקטוק בין היתר, קיבלה את שנת הדרקון עם מפגן כוח טכנולוגי שמרעיד את אמות הסיפים של תעשיית התוכן העולמית. מודל יצירת הוידאו שלה, Seedance 2.0 הפך במהירות לדבר הכי חם ומרשים בתחום יצירת המדיה בעזרת AI.

בזמן שבסין חוגגים את העליונות הטכנולוגית ויוצרי תוכן דיגיטלי ברחבי העולם עפים על האפשרויות - ביניהם היוצרים הישראלים The Dor Brothers ששברו את הרשת עם סרטון אסונות של כמה דקות שנראה כמו הפקת טופ-הוליווד ונוצר ביום אחד בלבד - לא כולם במערב מרוצים מההתפתחות.

אני בטוח שגם גוגל ו-openAI לא שמחו מאד לראות את המתחרה הסינית עוקפת את מודלי הודיאו שלהם בסיבוב, אבל עוד יותר מכך אלו ענקיות התוכן – נטפליקס, דיסני, פארמאונט ו-וורנר ברוס – שלא בזבזו זמן ושיגרו מכתבי התראה לפני תביעה (Cease and Desist).
נטפליקס האשימה את בייטדאנס בהפעלת "מנוע פיראטי במהירות גבוהה" - היות והמודל מאפשר למשתמשים ליצור סרטונים ריאליסטיים להחריד של דמויות מוגנות בזכויות יוצרים, מ"Stranger Things" ועד "משחקי הדיונון", כשהם משולבים בסיטואציות הזויות או דמיוניות.

אז למה כולם כל כך מתרגשים (או מפחדים)?

מבחינה טכנולוגית, Seedance 2.0 מרגיש כמו קפיצת מדרגה משמעותית. בייטדאנס, שרובנו מכירים מטיקטוק, היא לפני הכל חברת AI מדהימה - שם הכוח של מנוע ההמלצות של טיקטוק שהפך אותה לסנסציה. נראה שהחברה עושה שימוש בידע שצברה ובארכיטקטורה מאוחדת של אודיו ווידאו שמאפשרת למודל להבין לא רק איך דברים נראים, אלא גם איך הם נשמעים ומתנהגים במרחב. בניגוד למודלים מוקדמים שסבלו מ"הזיות פיזיקליות" (רגליים שנמסות לתוך הרצפה או חפצים מרחפים), המודל הזה מפגין הבנה עמוקה בחוקי הפיזיקה – בין אם זה תנועה של בד שמתנפנף ברוח או הדינמיקה המורכבת של זוג מחליקים על הקרח.

היתרון המוצרי של , Seedance 2.0 טמון ביכולת השליטה או ה״בימוי״. המשתמש הוא כבר לא רק "כותב פרומפטים", אלא מעין במאי דיגיטלי שיכול להזין תמונות, קטעי וידאו קיימים וקבצי קול בו-זמנית כדי לקבל תוצאה קולנועית מהודקת. גם כאן - ניכר שבייטדאנס עושה שימוש בכמה מהפרקטיקות שהפכו את אלפיקציית עריכת הסרטונים שלי, Capcut, לסופר פופולרית.

מעניין לציין שבייטדאנס לא לבד במערכה.
כמעט במקביל, המתחרה הגדולה שלה בתחום הסרטונים הקצרים בסין, קואיישואו (Kuaishou), השיקה את Kling 3.0 – מודל מרשים מאד בפני עצמו - גם אם זוכה לפחות הייפ במערב, שמתחרה ראש בראש על תואר "מלך הוידאו הגנרטיבי". זה לא במקרה. לצד יכולות המודל והאלגוריתמיקה, בייטדאנס (בומידה קצת פחותה קואיישואו) מחזיקה בנכס היקר של עולם ה-AI: דאטה מגוון ואיכותי, בכמויות. זו גם הסיבה שגוגל היא כנראה המתחרה האמריקאית עם הסיכוי הטוב ביותר לקחת מבייטדאנס את הבכורה - בזכות הנכס האדיר של יוטיוב.

את המשמעויות אפשר לקחת כמובן לאלף כיוונים שונים ככל שתרצו - אבל ברור שהן חורגות בהרבה מגבולות ה"סרטון המגניב בטיקטוק".

אנחנו נכנסים לעידן שבו עלויות ההפקה של תוכן באיכות קולנועית צונחות באופן דרמטי. עבור אולפנים קטנים ויוצרי תוכן עצמאיים, מדובר בדמוקרטיזציה של כלי הפקה שהיו שמורים פעם רק לתקציבי ענק. מצד שני, טשטוש הגבולות בין מציאות לזיוף (Deepfakes) לרמות באמת מדהימות, מעלים שאלות קשות על לא רק על עתיד זכויות היוצרים - אלא בעיקר על העתיד שלנו כחברה…

סרטון המלא של האחים דור - באמת רמה מטורפת, והכל נעשה ביום אחד... בלתי נתפס.

פרק חדש לפודקאסט!

ד״ר אייל פרופר Eyal Propper היה הקונסול הכללי בשנגחאי בשיא פריחת יחסי הסחר והשת״פ הטכנולוגי בין ישראל וסין, וליווה את כינון היחסים בין המדינות בתפקידים נוספים שמילא בבייג׳ינג כדיפלומט צעיר עם הקמת השגרירות ולאחר מכן כציר המדיני כעבור כעשור.

בפרק הזה הוא משתף מחוויתיו ותובנותיו לגבי כינון היחסים - מביקורו הראשון של רה״מ ישראלי בסין וקונצרט התזמורת הפילהרמונית הישראלית ב״היכל העם הגדול״ בבייג׳ינג עד לתגובה הסינית למלחמת חרבות ברזל, ממערכת היחסים ביטחונית בתקופת אייזנברג ודרך משברי הפלקון וההארפי, מכינון ה״שותפות המקיפה לחדשנות״ בעשור שעבר ועד למלחמת הסחר בין ארה״ב וסין - ועוד.

שיחה מעניינת עם אדם שליווה את מערכת היחסים בתקופת המפתח שלה, והוסיף לנסיון הפרקטי גם מחקר אקדמי וספרות מקצועית בנושא.

לצפיה:
https://youtu.be/RbXLQx-_CQE?si=n0jZhdxal-VVa3DH

להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסט:
https://share.transistor.fm/s/79194c8a

לחובבי ז׳אנר הטיהורים והשחיתויות בצמרת הצבא הסיני - זה עבורכם.

מכון המחקר האמריקאי CSIS אסף וארגן בסיס נתונים מסודר של כל הטיהורים, ההיעלמויות והתחלופות בצמרת הצבא הסיני בשנים האחרונות - בדגש על התקופה שלפני קונגרס המפלגה האחרון ב-2022 ועד היום. הנתונים חושפים בצורה מרוכזת וברורה יותר את היקף הטלטלה חסרת תקדים בצמרת הביטחונית של סין.

לפי המאגר המפורט, מאז 2022 "נעלמו" או טוהרו רשמית לא פחות מ-101 קצינים בכירים - בהם 36 גנרלים בדרגות של שלושה ושני כוכבים. חשיבות הפרסום נובעת מכך שהוא עושה סדר בערפל הסיני המפורסם: לראשונה, יש לנו ניתוח סיסטמטי שמראה כי לא מדובר ב"ניקוי אורוות" שגרתי, או בסתם עוד נקודת שיא בקמפיין המתמשך של המנהיג העליון של סין במלחמה נגד השחיתות. הההיקף והשיטתיות מרגישים כמו תהליך תחלופה פנימית מאורגן שמוביל שי שמוחקת דור שלם של מפקדים, כולל אלו שהוא עצמו קידם בשנים האחרונות.

יש כמה נתונים מדהימים שעולים מהדו"ח, ובראשם כנראה שיעור ה"תחלופה" הכפויה בדרגים הגבוהים ביותר. מתוך 47 קצינים שהחזיקו בדרגת גנרל (שלושה כוכבים) ב-2022 או קודמו אליה מאז, 87% טוהרו או נעלמו. מדובר במספרים שקשה לתפוס במערכת צבאית מודרנית: מתוך 52 תפקידי מפתח בפיקוד העליון של צבא השחרור העממי (PLA), רק כ-21% מאוישים כרגע באופן קבוע לפי הבדיקה של CSIS. השאר או שאינם מאוישים, או מאוישים על ידי ממלאי מקום זמניים. שי לא חס גם על ה"נסיכים" - אותם בני אצולה של המפלגה - ואפילו על מי שנתפסו כנאמניו הקרובים ביותר, כמו סגן יו"ר הוועדה הצבאית המרכזית ג'אנג יו-שייה עליו כתבתי באריכות בחודש שעבר. המסר הברור הוא שאיש אינו חסין, ושהנאמנות הפוליטית נבחנת מחדש בכל בוקר.

הטיהורים הללו אינם רק עניין של פוליטיקה פנימית, אלא צפויים להשפיע ישירות על הכשירות המבצעית. הנתונים מראים פגיעה קשה במיוחד ב"חיל הטילים" הסיני - האחראי על המערך האסטרטגי והגרעיני - שם כל ארבעת המפקדים האחרונים טוהרו, במה שנתפס במזנו כשחיתות שהביאה לחוסר כשירות מבצעית מספקת. גם בזירה המבצעית יש סימנים בעייתיים: נראה שכשכמעט כל המטה הכללי ומרבית מפקדי הזירות נמצאים תחת חקירה או מודחים, וסביר שכתוצאה מכך היכולת לתכנן ולהוציא לפועל מהלכים רב-זרועיים מורכבים נפגעת.

סין של 2026 אולי נראית תוקפנית מתמיד כלפי חוץ, אך המאגר של CSIS מראה שאלא אם מדובר בתרחיש לא סביר של תרגיל הטעיה בסדר גודל היסטורי - בפנים, המכונה הצבאית של סין נמצאת ברגע שברירי, לפחות בטווח המיידי.

לינק לסיכום של עיקרי הממצאים - וגם קישור לקובץ אקסל של מאגר הנתונים שנאספו:
https://chinapower.csis.org/china-pla-military-purges/

עד שסין תוציא הודעה רשמית מסודרת, הנה כמה ליוקטים מהרשת בינתיים:

סין כידוע הבינה כבר אתמול לאן הדברים הולכים וסמוך לעת הודעת ארה״ב לעובדים לא חיוניים לעזוב את ישראל אתמול, סין הוציאה הודעה דומה לאנשיה באיראן

מאז - אין תגובה רשמית גם לאחר התקיפות, אבל כבר יש שני מאמרי מערכת, וכמובן את הרשתות החברתיות - הנושא נכון לעכשיו בצמרת הנושאים החמים בווייבו (הטוויטר הסיני). הגולשים הסינים לא נראים כמתרשמים במיוחד מהסיכוי של איראן, חלקם קוראים לה להכות חזרה - הרוב רואים לשלום עולמי או מעירים הערות ציניות על היכולות האיראניות להגן על עצמה.
אף אחד, אבל ממש אף אחד - לא קורא לסין להתערב...

בגלובל טיימס, שופר המפלגה בשפה האנגלית (כלומר פונה לקהל מחוץ לסין), ראיינו כמה מומחים למזה״ת ממוסדות מחקר מובילים בשנגחאי. המסר שלהם היה שהיעד האמיתי של וושינגטון הוא שינוי משטר, ובדומה לעבר - המו״מ מבחינתם היה רק כיסוי לתקיפה.

הם מבהירים שהתקיפות, שבוצעו מהאוויר ומהים, התמקדו בטהראן ובערים מרכזיות נוספות, ופגעו במוסדות שלטון ובמתקני ביטחון וגרעין רגישים - ושסביר שהתקיפה תהיה אווירית בלבד בשל הרצון להימנע מ״הבוץ האיראני״. הם צופים שאיראן תגיב ישירות לבסיסים האמריקאים באזור (כשאני קראתי את המאמר זה כבר קרה...) ותפעיל את רשת השלוחים שלה נגד מטרות בשטח המדינות שלהן או מול ישראל.

בצ׳יינה דיילי כתב פרופ׳ טיאן וון-לין, מומחה למזה״ת מאונ׳ רנמין:
התקיפה המשותפת של ארה"ב וישראל בשטח איראן מהווה עליית מדרגה אסטרטגית וצבאית משמעותית, המעידה על רמת תיאום גבוהה מבעבר. עבור ישראל, המבצע נועד להוכיח כי איראן חדירה ולערער את התפיסה של חסינות המולדת האיראנית בעיני אזרחיה ושכניה. בנוסף, הלחץ הצבאי נועד להחריף את מצבה הכלכלי של איראן ולערער את יציבות המשטר מבית.
עבור ארה"ב, המעורבות הישירה משקפת מעבר מהסתמכות על סנקציות והרתעה לשימוש בכוח צבאי מחושב במטרה לשפר את עמדות המיקוח שלה, לאחר שלחץ מוגבל לא הניב את התוצאות הרצויות.

עם זאת, מעורבות אמריקאית ישירה מצמצמת את היכולת לשלוט בגובה הלהבות ומגבירה את הסיכון להסלמה מהירה ובלתי נשלטת - ודינמיקה זו עלולה להפוך במהירות לעימות אזורי נרחב, שבו הלוגיקה של הרתעה מתחלפת בלוגיקה של הישרדות, ולפיכך גם למעשים קיצוניים יותר.

שינחואה בינתיים מדווחים בעיקר באופן יבש, ומצטטים הצהרות איראניות על התגובה.

השלב הבא, כנראה יהיה תגובה רשמית של משרד החוץ הסיני - ואם יורשה לי לנחש: גינוי של הבחירה בתוקפנות במקום מו״מ, חשש ליציבות האזורית - וקריאה לאו״ם ולכוחות בעולם להחזיר את הצדיים למו״מ בדרכי שלום...

הגיע הגינוי הסיני הרשמי הראשון - בהודעה של דוברות משרד החוץ. אין הפתעות

"סין מודאגת מאוד מהתקיפות הצבאיות נגד איראן שפתחו ארה"ב וישראל. יש לכבד את הריבונות, הביטחון והשלמות הטריטוריאלית של איראן.

סין קוראת להפסקה מיידית של הפעולות הצבאיות, ללא הסלמה נוספת של המצב המתוח, חידוש הדיאלוג והמשא ומתן, ומאמצים לשמור על שלום ויציבות במזרח התיכון."

הצעד הבא הצפוי: קריאה לכינוס דחוף של מועצת הביטחון של האו"ם

בשבוע הבא ייערך האירוע הפוליטי המרכזי של 2026 בסין עם כינוסן של ״שתי הפגישות״ ( 两会Lianghui).
למרות שבמערב נוטים לפעמים לנפנף את האירועים האלו כטקסים סמליים בלבד- למרות שמדובר בגופים שהם במידה רבה חותמות גומי להחלטות משמעותיות במתקבלות ע״י מנגנוני המפלגה מבעוד מועד - זו חלון ההצצה המשמעותי ביותר בלוח השנה אל תוך התכניות, המטרות והיעדים שסין מציבה לעצמה. והשנה - לא מדובר רק בתכניות ל2026, אלא גם בהצגת תכנית החומש ה-15, לשנים 2026-2030.

אז מה זה בעצם ״שתי הפגישות״?
מדובר בכינוי לשני כינוסים שנערכים במקביל:
הקונגרס הלאומי העממי (NPC): הגוף המחוקק של סין (כ-2,900 נציגים). זה המקום שבו מאשרים חוקים, תקציבים ומינויים בכירים.
הוועדה המייעצת הפוליטית של העם הסיני (CPPCC): גוף מייעץ רחב יותר (כ-2,170 נציגים) שכולל גם דמויות מהחברה האזרחית, המדע והתרבות.
שיאו הרשמי של האירוע הוא ״דו״ח עבודת הממשלה״ שנושא ראש הממשלה ביום כינוס הקונגרס הלאומי העממי - השנה זה ב-5 במרץ (הוועדה המייעצת הפוליטית נפתחת כבר יום קודם). רה״מ לי צ׳יאנג יציג את הישגי השנה החולפת ויציב את יעדי התמ״ג, האינפלציה והתעסוקה לשנה הקרובה. בסין, היעדים האלו הם לא המלצה - הם פקודת עבודה למנגנון המפלגתי והממשלתי כולו שמתיישרים לפיה. הצפי הוא שלא יהיו שינויים גדולים מהשנה שעברה והשמרנות הכלכלית הזהירה תימשך - יעד צמיחה של 4.5%-5%, ויעדי האינפלציה, חוב-תוצר ותעסוקה עירונית לא ישתנו מהותית גם הם.

למה השנה יש ציפיה מיוחדת לאירוע?
אם בכל שנה אנחנו מסתכלים על התכנית השנתית, השנה אנחנו מקבלים מסמך אסטרטגי וחשוב הרבה יותר: השקת תכנית החומש ה-15 (2026-2030).

תכניות החומש הן הדי-אן-איי של הכלכלה הסינית מאז שנות ה-50. התכניות האחרונות קבעו תעשיות, תחומי מחקר ויוזמות מועדפות - ובכך מבטיחות שיוזרמו אליהם מאות מיליארדי דולרים ציבוריים ופרטיים דרך בניית תכניות ויעדים לכל תחום ותעשיה מועדפים.
הצפי הוא שתכנית החומש ה-15 תוסיף להתמקד במחקר ופיתוח טכנולוגיות קריטיות, מאמצי מסחור של תחומים שהחלו לצמוח בתכנית החומש הקודמת - ואולי, רק אולי - גם העברת דגש רב יותר אמיתי לעידוד צריכה מקומית.
ניחוש שלי - גם השנה ההצהרות יהיו שם בנושא, אבל תכניות אסטרטגיות אמיתיות שמוכנות לתעדף גידול בביקושים המקומיים על חשבון השתלטות על עוד שווקי ייצוא - אני לא חושב שיהיו כאן.
לב העניין גם בתכנית הזו תהיה ההתמודדות של סין עם נקודות חנק טכנולוגיות שבהן היא חייבת להשיג עצמאות כדי להתמודד עם התחרות מול ארה״ב - וסביר שנראה בתכנית הקרובה יעדים שאתפניים במיוחד ללוקליזציה כמעט מלאה בכמעט כל התחומים.

דוחות העבודה וההצהרות הרשמיות הן חשובות, אבל ניתוח מעמיק של ״שתי הפגישות״ דורש הסתכלות על מה שקורה מתחת לפני השטח - ולצערנו כרוך לא פעם בניחושים ו״קריאה בעלי התה״. במיוחד חשוב לשים לב לפגישות ששי לוקח בהן חלק פעיל ולכל ציטוט שלו שמתפרסם (חלק גדול מאד מתפרסם רק לאחר שבועות וחודשים מתום הפגישות). לדוגמא - בתכנית החומש הקודמת היו הצהרות של שי על העומס הגדול של התחרות בחינוך על הילדים הסינים והנטל הכלכלי על הוריהם. זה היה מעניין - אבל אני לא מכיר מישהו שצפה שכמה חודשים מאוחר יותר שי יחליט להנחית פטיש 5 קילו ולרסק את כל תעשיית החינוך אונליין בתשלום שהיתה סופר פופולרית במדינה - ובוול-סטריט.

אז גם בכנס שייפתח בשבוע הבא - המשחק יהיה לשים לב להצהרות הרשמיות, אבל גם לבכירים שלא מגיעים לפגישות שהיו אמורים להיות בהם, לציטוטים של שי שמהודהדים ע״י גורמים אחרים, ל״מילים טרנדיות״ שחוזרות על עצמן בנאומים ומאמרי מערכת (למשל - אינוולוציה ומלחמת המחירים הקיצונית בשוק הפנימי בסין בתעשיות לא מעטות). דרך כל אלה - אפשר להרכיב תמונה טובה של הכיוון שאליו ספינת הענק של הכלכלה הסינית תנווט לא רק ב-2026, אלא בחמש השנים הקרובות - ע״י צמרת המפלגה, ובראשה כמובן הקפטן שעל ההגה.