תהלים מזמורים עג־עה – איך מתמודדים עם הרוע?

הספר השלישי בתהלים עושה תפנית חדה מהסיום של הספר השני. לעומת החזון האוטופי ממזמור ע"ב, על מלכות חזקה ששומרת על צדק ומשפט, הספר השלישי כולל מזמורי קינה ותלונה רבים על מצבם הרע של עם ישראל ועל העדר הצדק בעולם ובמידה רבה אפשר לזהות אותו כספר החורבן. הספר השלישי מחולק לשני חלקים מרכזיים. בתחילתו רצף ארוך של מזמורי אסף (ע"ג-פ"ג) ובחלקו השני רצף מזמורים של בני קורח (פ"ד-פ"ח). את הספר חותם מזמור פ"ט בתלונה קשה כנגד הקב"ה. ננתח בקצרה את שלוש המזמורים הראשונים בספר, המזמורים שפותחים את חטיבת מזמורי אסף, וננסה להציע מהלך ששוזר את שלושתם.

מזמור עג מתמודד עם בעיית הצדק בעולם – רשע וטוב לו. בתור יהודי נאמן המשורר מאמין בקביעה: "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱ–לֹהִים לְבָרֵי לֵבָב" (ע"ג, א). הוא מאמין בראש בכך שיש סדר בעולם: מי שצדיק יקבל שכר ומי שרשע יענש. לצערנו, המציאות מתכחשת פעמים רבות לאמת הפשוטה הזו ובכך מכניסה אותנו למבוכה. לאורך החלק הראשון של המזמור המשורר מתלונן על כך שהוא מתמוטט ונפגע, ומקנא ברשעים שחיים בשלווה. הרשעים מתכחשים להשגחת ה' ועושים מה שהם רוצים: "וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵ-ל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן" (ע"ה, יא). מבין השורות נראה שגם המשורר מזדהה עם התחושה של הרשעים ומתקשה להאשים אותם במחשבות האלה. באמצע המזמור מגיעה התפנית: "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם" (ע"ג, יז). משהו בהגעה שלו למקדש ובמפגש עם השכינה עושה למשורר שני דברים: הוא מבין שהטובה של הרשעים היא אחיזת עיניים זמני: "אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת" (ע"ג, יח), והוא מבין שה' בעצם נמצא איתו כל הזמן הזה: "וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי" (ע"ג, כג).

הנקודה הראשונה חשובה ברמה הפילוסופית. ההבנה שהרשעים יבואו על עונשם מרגיעה את המשורר שהתקומם כנגד חוסר הצדק, אבל הנקודה השניה חשובה יותר ברמה הקיומית. בנקודה הראשונה המשורר מבין שיהיה לרשעים רע בעתיד, אבל בנקודה השניה הוא מבין שלו עצמו טוב כבר עכשיו. המפגש עם השכינה משנה את הפרספקטיבה, את סדרי העדיפויות, את ההבנה מה נחשב הצלחה בחיים ומה חשוב. פתאום הוא מבין שהוא לא צריך משהו אחר מלבד ה': "מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ" (ע"ג, כה), ושבעצם: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱ-לֹהִים לִי טוֹב" (ע"ג, כח)

כל זה מתמוטט במזמור עד. המקדש נתן למשורר את הפרספקטיבה, והוא הרגיש שה' נמצא איתו. אך אז גם המקדש נחרב, והתחושה בעם היא יאוש מוחלט ונטישה של הקב"ה: "לָמָה אֱ–לֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח" (עד, א). המזמור מדגיש את היאוש וחוזר על ביטויים כמו "לנצח" (ע"ג, א, ג, י, יט), "תמיד" (ע"ד, כג) ו"עד מתי" (ע"ד, י), כשהתחושה הכללית היא שלא ברור איך אפשר לצאת מהגלות. בשונה ממזמור מ"ד, גם הוא מזמור קינה קשה שכבר למדנו, המשורר כאן לא מתיימר לטעון שהחורבן היה לא מוצדק או שאחנו היינו צדיקים, אבל הוא כן מבקש שהגלות תיגמר כבר. החורבן היה מוצדק, אבל עד מתי? גם סיום המזמור מדגים איך למרות שתפילת המשורר היא שהקב"ה יחזור ויושיע את עמו, הוא מפקפק בהצלחת התפילה, כשהצליל בו המזמור מסיים הוא קולם של אויבי ה' מחריבים את המקדש: "אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד" (ע"ד, כג). הקריאה של מזמור ע"ד לקב"ה לשמוע את קול המחרפים, לקום ולהושיע, תלווה אותנו לאורך הספר, אך היא מקבלת את המענה הראשוני שלה כבר בשני המזמורים הבאים. את מזמור ע"ה אנחנו לומדים היום ואת מזמור ע"ו נלמד מחר.

מזמור ע"ה נאמר, בצורה חריגה לספר תהלים, מפיו של הקב"ה עצמו. בדרך כלל ספר תהלים הוא ספרם של בני האדם שפונים לקב"ה, בשונה מספרי הנבואה שכוללים את דברי ה' לבני האדם. אך גם בתהלים, כשבנקודת המבט האנושית נראה שאין פתרון, הקב"ה הוא זה שמדבר: "כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט" (ע"ה, ג) – הרגע יגיע ואני אשפוט, תחכו ויהיה בסדר. המסרים דומים לרעיונות שאפשר לפגוש בספרי הנבואה (ראו ספר חבקוק), אבל נראה שיש משמעות מיוחדת לאזכור שלהם גם פה בתהלים, כאמירה שבני ישראל הזכירו לעצמם מדור לדור ברגעים קשים.

גם המזמור שלנו, שמצטט את דבר ה', עוטף אותו בדבריו של המשורר: "כִּי אֱ-לֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים... וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב" (ע"ה, ח־י). גם בדור שכבר אין בו תקשורת ישירה עם ה': "אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה" (ע"ד, ט). גם בדור שקשה לראות בו את האור בקצה המנהרה או להבין לאן התוכנית הא-להית הולכת, היהודים המאמינים עוד יכולים לצטט את הקב"ה ולהבטיח בבטחון מהול בתקווה "כִּי אֱ-לֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (ע"ה, ח)

מצרף תרשים שמציג מבנה מתפתח ומסר של חטיבת מזמורי אסף (ע"ג-פ"ג) שפותחת את הספר השלישי.

תהלים עו-עח

קישורים לעזרים ללימוד הפרקים:

טקסט של הפרקים באפליקציית ספריא (ביאור הרב שטיינזלץ ושאר הפרשנים זמינים באפליקציה):
https://www.sefaria.org/Psalms.76

סיכום בהיר באתר התנ”ך:
פרק ע״ו: https://tinyurl.com/5p8wj3ex
פרק ע״ז: https://tinyurl.com/vapzcd7r
פרק ע״ח: https://tinyurl.com/z5j2d3jv

הקראה של הפרק בתוספת ביאור של הרב מרדכי פרנקו:
פרק ע״ו: https://tinyurl.com/3cd9hb6r
פרק ע״ז: https://tinyurl.com/yrb2uhu2
פרק ע״ח: https://tinyurl.com/3n79sw6v

הקראת הפרק מבית 929:
פרק ע״ו: https://tinyurl.com/3pmf8ntv
פרק ע״ז: https://tinyurl.com/yvdjv48p
פרק ע״ח: https://tinyurl.com/mvbzpfrk

להרחבות נוספות באתר התנ"ך:
https://www.hatanakh.com/daily?chapter=26.75.0

תהילים מזמור עו – ויהי בשלם סוכו

לאחר כמה מזמורים שבהם הייתה מצוקה גדולה במסגרת המאבק מול הרשעים, לצד מצב עגום של הר ציון, מזמור ע"ו מתאר מצב הפוך: שם ה' נודע ומתגדל ביהודה ובישראל, והשכינה חוזרת לציון. רובו של המזמור מתאר את משפטו של ה' על הגיבורים ואנשי הצבא של האומות. בכך נראה שמזמור ע"ו משלים את מזמור ע"ה: במזמור ע"ה נאמר שיגיע היום שבו ה' ישפוט את הרשעים והצדיקים במשפט צדק, ובמזמור ע"ו המשפט מתבצע. סופו של המזמור בכך שכולם מכירים במלכות ה' ושולחים מנחה לציון: "נִדֲרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא" (ע"ו, יב).

תהילים מזמור עז – התבוננות מחשבתית מתוך הצרה

מזמור ע"ז ייחודי בכך שהוא מתאר לנו תהליכי תודעה פנימיים שהמשורר עובר, כפי שמציין ד"ר בני גזונדהייט (https://youtu.be/jvG10uX6GjY). המזמור נפתח בזעקה מתוך קושי גדול עליו המשורר ממאן להינחם (ע"ז, ג). בהמשך, המשורר עובר להסתכל על צרתו מפרספקטיבה היסטורית רחבה יותר: "חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים" (ע"ז, ו), ומצהיר על כך שהוא עובר לנהל שיח פנימי בתוך נפשו: "אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה" (ע"ז, ז). מכאן הוא מפנה שלוש שאלות לה' (ע"ז, ח-י), ותוהה האם חלילה ה' עזב ושכח את עמו: "הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה" (ע"ז, י).

המענה מגיע דרך השורש זכר, כנגד השאלה שהועלתה – האם ה' שכח. המשורר נזכר במעשיו של ה' לעמו: "אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָ-הּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ" (ע"ז, יב) ואומר שיש להגות בהם ולספר עליהם: "וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה" (ע"ז, יג). הוא מתאר נפלאות שה' עשה לעמו, ובמרכזן קריעת ים סוף, עד חתימת המזמור בהנהגת ה' את עמו בשנות ההליכה במדבר: "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (ע"ז, כא). כיצד נפלאות ה' לעמו בעבר נותנות מענה למצוקותיו של המשורר בהווה? המזמור הבא, מזמור ע"ח, ימשיך להיזכר בהיסטוריה. אם במזמור ע"ז המשורר נזכר בחסדיו של ה', במזמור ע"ח הוא ייזכר בכפיות הטובה של ישראל לאורך הדורות, ובחוסר נאמנותם לה' למרות חסדיו הרבים. ייתכן שזו תשובה לשאלה האם ה' שכח את עמו: הוא לא שכח אותם – הוא מקיים איתם קשר קרוב, קשר שבו יש גם ענישה כאשר העם חוטא.

תהילים מזמור עח – חורבן שילה והבחירה בדוד

מזמור ע"ח הוא אחד מכמה מזמורים היסטוריים בספר תהילים – מזמורים שסוקרים את ההיסטוריה. למזמורים אלה יש חשיבות ייחודית בלימוד תנ"ך, כי הם בעצם דוגמה לפרשנות הכי מוקדמת לתנ"ך, שמתרחשת עוד בתוך התנ"ך עצמו: כאשר המזמור בתהילים מתאר אירועים שמוכרים לנו מהתורה ומספרי הנביאים, אנחנו יכולים לראות כיצד הוא מבין ומפרש אותם.

מזמור ע"ח עובר על קורות עם ישראל. הוא מאריך בתיאור תקופת המדבר ומתאר גם את הכניסה לארץ, ההתנחלות וייסוד המלוכה והמקדש. הוא מותח ביקורת על כפיות הטובה של ישראל כלפי הקב"ה לאורך תקופה המדבר, וגם לאורך תקופת ההתנחלות בארץ. הקב"ה עושה לישראל ניסים רבים וגואל אותם, והם בתמורה לא שומעים בקולו ולא בוטחים בו. מומלץ לעיין בצורה מפורטת יותר על האירועים ההיסטוריים המוזכרים במזמור, ולנסות להבין כיצד המזמור מבין אותם ומפרש אותם.

נציין שתי נקודות מעניינות נוספות שעולות במזמור:

העברת המסורת: אחד היסודות המרכזיים ביהדות הוא העברת המסורת מדור לדור. במזמור ע"ח יש עדות לתודעה היסטורית של שימור והעברת מסורת, מפיו של המשורר. המזמור מתאר גם את קבלת המסורת מן האבות: "אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ" (ע"ח, ג) וגם את העברתה לדורות הבאים: "לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת ה'" (ע"ח, ד).

חורבן שילה והבחירה בבית דוד: חורבן שילה לא מוזכר במפורש בספר שמואל. אצלנו במזמור הוא מוזכר: "שָׁמַע אֱ-לֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל: וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם" (ע"ח, נט-ס). המזמור תופס את חורבן שילה כחלק ממהלך רחב יותר של מאיסת ה' בשבט אפרים, ובחירה בירושלים ובבית דוד: "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר: וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב... וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ" (ע"ח, סז-ע).

לומדי שניים ליום בעבר ובהווה: מלאו את המשוב שלנו!

חברים יקרים, נשמח אם תקדישו 5 דקות למלא משוב קצר שיעזור לנו מאוד להשתפר, ללמוד ולדייק את מיזם שניים ליום.

נשמח לכל מי שימלא - גם מי שאיתנו בקצב וגם מי שרק נמצא בקבוצה ולא קורא את ההודעות.

בתודה גדולה לכולם מראש!

https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfICiOQ2A3CxLuIMFYwh3_WRcHRUmjMTmeq63kyDZqFAA84GQ/viewform?usp=publish-editor

תהלים עט-פא

קישורים לעזרים ללימוד הפרקים:

טקסט של הפרקים באפליקציית ספריא (ביאור הרב שטיינזלץ ושאר הפרשנים זמינים באפליקציה):
https://www.sefaria.org/Psalms.79

סיכום בהיר באתר התנ”ך:
פרק ע״ט: https://tinyurl.com/bsramrbz
פרק פ׳: https://tinyurl.com/52u53mx9
פרק פ״א: https://tinyurl.com/48cpfmjp

הקראה של הפרק בתוספת ביאור של הרב מרדכי פרנקו:
פרק ע״ט: https://tinyurl.com/rs83j2wt
פרק פ׳: https://tinyurl.com/5us5fbf2
פרק פ״א: https://tinyurl.com/yjt9h7bp

הקראת הפרק מבית 929:
פרק ע״ט: https://tinyurl.com/mr4aj5te
פרק פ׳: https://tinyurl.com/2p5e76te
פרק פ״א: https://tinyurl.com/4n2768vt

להרחבות נוספות באתר התנ"ך:
https://www.hatanakh.com/daily?chapter=26.78.0

תהלים מזמור ע"ט – באו גוים נחלתך

המזמור הוא מזמור קינה ותחינה לאומי בו המשורר זועק לה' על המצב הקשה בחורבן. בשונה מחלק ממזמורי הקינה האחרים (ראו למשל מ"ד, פ"ט), המשורר מודע לאשמת העם בחורבן ומתייחס לחטאיהם, אך מבקש שה' בכל זאת יגאל את עמו בעבור שמו: "עָזְרֵנוּ אֱ-לֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ" (ע"ט, ט). לאורך כל המזמור מודגש ההבדל בין הגויים שלא קוראים בשמו של ה' לעומת עם ישראל שקורא בשמו.

פסוקי הסיום של המזמור מעצימים את הניגוד: הגויים מחרפים את שמו של ה', ועם ישראל מספר את תהילותיו. למרות חטאי העבר, עם ישראל הוא עדיין עמו של הקב"ה, ויקדש את שמו: "וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲ–דֹנָי: וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ" (ע"ט, יב-יג).

תהלים מזמור פ' – הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת

בספרו "עיונים בספר תהלים", הרב אלחנן סמט (https://tinyurl.com/bdfs98e5) מחלק את מזמור פ' לארבעה חלקים בהתאם לפזמון שחוזר בסוף כל חלק. הפזמונים אינם זהים ויש תהליך של הרחבת שם ה' לאורך המזמור. בסוף החלק הראשון "אֱ-לֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" (פ', ד), בסוף החלק השני "אֱ-לֹהִים צְבָ-אוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" (פ', ד), בסוף החלק השלישי שמו של ה' נשאר זהה והפניה משתנה: "אֱ-לֹהִים צְבָ-אוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת" (פ', טו), ואילו בסוף החלק האחרון הפניה הופכת לאישית יותר, מערכת היחסים חוזרת ונוסף גם שמו של ה': "ה' אֱ-לֹהִים צְבָ-אוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" (פ', כ).

החלק הראשון הוא תפילה לפני קרב והחלק השני הוא קינה לאחר הכשלון בקרב. על פי שמות השבטים שמוזכרים במזמור, אפרים, בנימין ומנשה, ועל פי הכינוי לה' בשם "יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים" מסתבר להציע שמדובר על קרב אבן העזר (שמו"א, ג) בו בני ישראל הביאו את הארון למלחמה וחשבו שהארון יעניק להם את הנצחון. המלחמה נגמרה בכשלון מוחלט: משכן שילה (שנמצא בנחלת אפרים, בין נחלות בנימין ומנשה) נחרב, הארון נפל בידי פלשתים, והפלשתים שלטו בארץ. החלקים השלישי והרביעי מציגים משל לגפן. בחלק השלישי מתואר איך הקב"ה לקח את הגפן ממצרים ונטע אותה בארץ. הגפן הצליחה: "כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵ-ל" (פ', יא), עד שלפתע ה' פרץ את גדריה והיא הוכתה. המשורר שואל בכאב "לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ" (פ', יג). החלק הרביעי חותם את המזמור בתפילה שה' ישוב ויטע את הגפן, בניו, וישוב להאיר פנים לעם ישראל. הסדר שבין החלקים יוצר מבנה כיאסטי של: תפילה, כשלון, כשלון, תפילה, כשהתקווה היא שהיפוך הסדר יוביל גם להיפוך המגמה והתפילה האחרונה תצליח יותר מן הראשונה.
השבטים עליהם מדובר במזמור זה הם אותם שבטים שהוזכרו במזמור ע"ח כשבטים שה' מאס בהם כאשר בחר בשבט יהודה: "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (ע"ח, סז). גם על שבטים אלו, שנתלשו ממקומם, אנחנו מתפללים שיחזרו וה' יטע לצידו: "תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ" (פ', יח).

גם בספרי הנביאים עם ישראל נמשל לגפן. ירמיהו שואל: "וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" (ירמיהו ב', כא), וישעיהו "מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים" (ישעיהו ה', ד). בנביא מי ששואל את השאלה הוא הקב"ה, ומי שביצע את הבגידה הוא עם ישראל, ואילו אצלנו זה הפוך (פ', יג). הדברים חוזרים להבדל שחזרנו עליו רבות בין תהלים וספרי הנבואה – הנבואה מביאה את נקודת המבט של הקב"ה ותהלים את נקודת המבט של עם ישראל. המזמור שלנו מדגיש את מה שמדגישה כל חטיבת המזמורים. גם אם מהזווית הא-להית ה' העניש אותנו, אנחנו מבטיחים שהקשר לא התנתק וזועקים שיחזור: "וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא: ה' אֱ-לֹהִים צְבָ-אוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" (פ', יט-כ).

תהלים מזמור פ"א – לו עמי שומע לי

המזמור מוכר לנו כשיר של יום חמישי, וככל הנראה שימש כתפילה והמנון בראש השנה או אפילו בראשי חודשים בכלל. פתיחת המזמור קוראת להריע, לשיר, לנגן ולתקוע בשופר לכבודו של ה' בראש החודש. בהמשך המזמור מתוארת הצלת ה' את ישראל ממצרים והאזהרה מעשרת הדברות: "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר: אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (פ"א, י-יא). לאחריה מובאת במפורש המשוואה – אם שומעים בקול ה' הוא יכניע את אויבנו וישלח שפע. אם לא, אז: "וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם" (פ"א, יג).

אפשר לפרש שהמזמור נאמר בימים של קושי, כאשר העם מתקשה להלל את שמו של ה' במעמד ראש החודש, והמשורר מפציר בו: "לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ" (פ"א, יד). הכל תלוי בנו, אם רק נעבוד את ה' נזכה לישועה. יתכן שהוא נאמר גם בתקופות של ישועה, ואז המשורר מבקש לתקן את הטעויות מיציאת מצרים, איך גם שם זכו לישועה אך שכחו מהר מאוד מה הישועה מחייבת. המזמור קורא לעם שהפעם ישמרו את הנאמנות לה' לאורך זמן. השיבוץ של המזמור כחלק ממזמורי אסף והספר השלישי משלים נקודה חשובה בחטיבה. מזמורי אסף מביאים את זעקת העם לקב"ה בזמנים קשים שיחזור ויושיע אותנו. המזמור שלנו, יחד עם המזמור הבא, מביאים כביכול את התשובה הא-להית: החזרה של ה' אלינו תלויה במעשים שלנו.

תהלים פב-פד

קישורים לעזרים ללימוד הפרקים:

טקסט של הפרקים באפליקציית ספריא (ביאור הרב שטיינזלץ ושאר הפרשנים זמינים באפליקציה):
https://www.sefaria.org/Psalms.82

סיכום בהיר באתר התנ”ך:
פרק פ״ב: https://tinyurl.com/yc3ezm92
פרק פ״ג: https://tinyurl.com/yc6ejuzv
פרק פ״ד: https://tinyurl.com/4ss8twmj

הקראה של הפרק בתוספת ביאור של הרב מרדכי פרנקו:
פרק פ״ב: https://tinyurl.com/msjydaaw
פרק פ״ג: https://tinyurl.com/yse9me2u
פרק פ״ד: https://tinyurl.com/478bz6vr

הקראת הפרק מבית 929:
פרק פ״ב: https://tinyurl.com/54pzyks4
פרק פ״ג: https://tinyurl.com/esmu97se
פרק פ״ד: https://tinyurl.com/2rpm6y3n

להרחבות נוספות באתר התנ"ך:
https://www.hatanakh.com/daily?chapter=26.81.0

תהילים פ"ב – משפט האדם מול משפט ה'

את מזמור פ"ב אנחנו מכירים מסידור התפילה, בתור שיר של יום שלישי. המזמור מתאר את האכזבה הגדולה ממשפטם של בני האדם. הוא קורא לשופטים שישפטו משפט צדק – "פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ" (פ"ב, ד) אבל מהר מאוד מתאכזב ומגלה שאין ביכולתם לעשות זאת: "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ" (פ"ב, ה). את הפער בין הציפיות מן השופטים לבין המציאות המאכזבת המזמור מדגיש בעזרת משחק מילים על המילה אלוהים. למילה "אלוהים" יש כמה משמעויות: היא יכולה לתאר שופטים אנושיים (ראו למשל שמות כ"ב, ח), היא יכולה לתאר אנשים נשגבים (בראשית ו', ב) והיא כמובן משמשת גם כאחד משמותיו של ה'.

המזמור עושה שימוש בכל אחת מהמשמעויות של "אלוהים". בתחילתו, הוא מכנה את השופטים האנושיים "אלוהים" (לפי פירוש רד"ק על פסוק א). בהמשך, הוא מתאר את הציפייה שהשופטים האנושיים יהיו נכבדים ונישאים: "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (פ"ב, ו), ציפייה שהתנפצה כשגילה שהם חדלים וכושלים כאחד האדם: "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (פ"ב, ז). התקווה לזכות למשפט צדק מפי השופטים בני האדם, נגוזה. מכאן, המזמור מגיע למסקנתו וקורא לה' להיות זה שמחולל משפט צדק בארץ: "קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם" (פ"ב, ח).

תהילים פ"ג – מזמור מצוקה לאומי

נהוג לומר את מזמור פ"ג בזמנים של מלחמה וצרה לאומית, וזה מתאים לתוכן המזמור. המזמור מתאר התאחדות של עמים רבים כנגד ישראל, ביוזמה להשמידם מעל פני האדמה: "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" (פ"ג, ה). המזמור מסביר שכריתת הברית של הגויים כנגד ישראל, היא למעשה קריאת תיגר על ה' בכבודו ובעצמו: "כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ" (פ"ב, ו) ולכן הוא מבקש מה' שלא יחריש ושלא ישקוט כנגדם. המזמור מזכיר את סיפור הניצחון על סיסרא ויבין (שופטים ד') ואת הניצחון על מלכי ושרי מדין (שופטים ז'-ח'), ומבקש שגורלם של אויבי ישראל יהיה כגורלם של הללו.

המזמור נחתם בכך שלא רק שהאויבים יוכנעו, אלא שהכניעה שלהם גם תיצור עבורם הזדמנות להכיר בשם ה' ולתקן את דרכיהם: "מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ ה'" (פ"ב, יז). אותם גויים שכרתו ברית וקראו תיגר על ה', ישובו לבקש את שמו ויכירו במלכותו: "וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ" (פ"ב, יט).

תהילים פ"ד – כיסופים לחצרות ה'

בדומה למזמורי בני קורח אחרים, גם מזמור פ"ד עוסק בכיסופים לחצרות ה' וברצון להסתופף בצל השכינה. הוא מתאר את נפלאותיו של המקדש בעיניו: "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת" (פ"ד, ב) ואת הכיסופיו אליו: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי" (פ"ד, ג). להסתופפות בבית ה' יש במזמור שתי משמעויות. משמעות אחת היא מוסרית: בית ה' מוצג במזמור כהפוך מ"אוהלי הרשע". כך, הבחירה להיות בחצרות ה' היא בחירה להיות חלק מעדת הצדיקים ולהתרחק מעדת הרשעים. משמעות שנייה קשורה לתחושות של הגנה וביטחון. השהות בחצרות ה' מעניקה שמירה והגנה להולכים בדרכיו: "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱ-לֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים: ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ" (פ"ד, יב-יג).

הערב: השיעור השני בסדרה של ד"ר בני גזונדהייט על ספר תהילים כסיפור!

נדבר על המבנה הסימטרי של הספרים השני והשלישי של תהילים - מזמורים מ"ב-פ"ט.

נתראה!

תהלים פה-פז

קישורים לעזרים ללימוד הפרקים:

טקסט של הפרקים באפליקציית ספריא (ביאור הרב שטיינזלץ ושאר הפרשנים זמינים באפליקציה):
https://www.sefaria.org/Psalms.85

סיכום בהיר באתר התנ”ך:
פרק פ״ה: https://tinyurl.com/yuf38jj4
פרק פ״ו: https://tinyurl.com/vzmh3hsy
פרק פ״ז: https://tinyurl.com/5vfw358c

הקראה של הפרק בתוספת ביאור של הרב מרדכי פרנקו:
פרק פ״ה: https://tinyurl.com/ycnfe2tv
פרק פ״ו: https://tinyurl.com/mrxakwvd
פרק פ״ז: https://tinyurl.com/2pevjhye

הקראת הפרק מבית 929:
פרק פ״ה: https://tinyurl.com/544r4r6j
פרק פ״ו: https://tinyurl.com/mryk8zcx
פרק פ״ז: https://tinyurl.com/3x72t83h

להרחבות נוספות באתר התנ"ך:
https://www.hatanakh.com/daily?chapter=26.84.0

תהלים מזמור פ"ה – אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף

המזמור מתחלק לשלושה חלקים. בחלק הראשון (ב-ד) המשורר מודה לקב"ה שסלח לעם ושב את שבות יעקב, אך בחלק השני (ה-ח) שוב מופיעה בקשה מהקב"ה שיסלח ויפר את הכעס. בפרשנים ישנם הסברים שונים ליחס שבין החלקים. האבן עזרא מציע לפרש שכמו שהקב"ה סלח על חטאים וגאל את עם ישראל בעבר, כך מבקשים שיגאל בדור הנוכחי. רש"י מסביר שמדובר על אמצע הדרך בתהליך הגאולה, ומבקשים שכמו שה' גאל עד עכשיו כך ימשיך לגאולה שלימה. אפשר לדמות את המצב במזמור למצב בדור שלנו – ברוך ה' חזרנו לארץ ויש הרבה על מה להודות, אבל יחד עם זאת יש גם עוד הרבה מאוד לאן להתקדם.

לאחר הבקשה המשורר עוצר לקבל את תשובת ה': "אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵ-ל" (פ"ה, ט). החלק השלישי (ט-יד) במזמור מביא את תשובת הקב"ה, שמסביר שהפסקת הכעס של הקב"ה והשלמת הגאולה תלויה במעשים שלנו. אם נהיה יראי שמיים כבוד ה' יחזור לארצנו (פ"ה, י), ואם הארץ תתמלא אמת וחסד, גם הקב"ה ישיב בשפע מן השמיים (פ"ה, יב-יג).

תהלים מזמורים פ"ו־פ"ז – כל גויים אשר עשית יבואו להשתחוות לפניך

תהלים מזמור פ"ו – תפילה לדוד
בדיוק באמצעו של אוסף מזמורי בני קורח בספר השלישי (מזמורים פד־פח) משובץ מזמור של דוד המלך: "תְּפִלָּה לְדָוִד" (פ"ו, א). הספר השני נחתם בהצהרה שנגמרו תפילותיו של דוד: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" (ע"ב, כ), והמזמור שלנו הוא המזמור היחיד בספר השלישי שמיוחס לדוד. בשיעור המצורף (https://youtu.be/yc_2EvJqS8c) ד"ר בני גזונדהייט מסביר שהמגמה של מזמורי בני קורח (פ"ד-פ"ח) היא להציע מסלול לתקווה אחרי החורבן והיאוש שמשתקפים במזמורי אסף (ע"ג-פ"ג). זו הסיבה שבני קורח משבצים בדיוק במרכז האוסף את המודל האידיאלי אליו שואפים לחזור – דוד המלך. למרות שדוד כבר מת, וכלו תפילותיו, אנחנו בכל זאת מחזירים אותו למרכז הבמה בסיבוב נוסף במזמור "תפילה לדוד". כמו שלומד כל ילד בגן: "דוד מלך ישראל חי וקיים". גם אם הוא מת, דמותו ממשיכה לחיות וללוות את התפילות של כל עם ישראל.

המזמור הוא מזמור תחינה שמבקש מהקב"ה עזרה וגם מבטיח שהמשורר יכבד את שמו של ה'. במהלך המזמור דוד מזכיר גם חזון אוניברסלי: "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲ-דֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ" (פ"ו, ט). החזון מקבל משמעות מיוחדת בלימוד המזמור הבא – מזמור פ"ז.

מזמור פז – וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ
ציון מיוחדת על פני שאר הערים בעולם. היא כוללת בתוכה אנשים ממוצא שונה, ובכל זאת זה נחשב שכולם נולדו בה - לכולם יש חלק בירושלים: "וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ" (פ"ז, ה). יש פרשנים שהסבירו (למשל רש"י, רשב"ם) שהכוונה היא לקיבוץ הגלויות: מגיעים יהודים מכל קצוות תבל, וכולם הם ילדי ירושלים. בילקוט שמעוני (רמז תתלט) יש מדרש עם חידוש עוד יותר גדול: גם את העמים שיבואו לעבוד את ה' בירושלים, הקב"ה יספור כאילו נולדו בה מחדש: "ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה" (פ"ז, ו). הרעיון הזה מתחבר להבטחה מהמזמור הקודם על הגעת העמים לעבוד את ה' בירושלים וחוזר על עצמו גם בספרות הנבואה: בנבואות אחרית הימים מהחלק הראשון של ישעיהו (ב, ב) החלק השני של ישעיהו (נו, ז), מיכה (ד, א) וזכריה (יד, טו), הנביאים ראו בירושלים עיר כללית בה ילמדו מאיתנו כל הגויים לעבוד את ה'. שנזכה שיתגשם בנו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב', ב).