חדשות כורדיסטן

רשמית: סוריה היא מדינת דאע״ש.

ואני אומר את זה שוב, בלי לגמגם:
סוריה היא מדינת דאע״ש.
כל ניסיון לדבר על סוריה כעל לא מדינת דאע״ש הוא חטא מוסרי ועוול היסטורי.

כחלק מהניסיון שלי לשמור על שפיות מול אירועי השכונה שלנו, אני מזכיר לעצמי טריק קטן שעוזר ברגעים קשים:
״תזכור שזה לא 100% רוע״.
שום דבר בעולם אינו רוע מוחלט.

על פי סיפור הבריאה הדרוזי, העולם נברא כטוב מוחלט ואור טהור. הרוע נגזר ממנו רק כדי שתהיה אפשרות להבחין, לבחור, ולהחליט באיזה צד אנחנו עומדים כבעלי תבונה ונפש.

אירועים דרמטיים כמו השבעה באוקטובר, הטבח בדרוזים, וכעת גם הכיבוש של המחוז הכורדי בצפון־מזרח סוריה מספקים לנו הצצה לאמת מזוקקת.
השאלה האמיתית היא:
האם יש לנו את הכלים לראות אותה,
והאם אנחנו אמיצים מספיק לראות את המציאות כפי שהיא ולא כפי שהיינו רוצים שתהיה.

ובמילים דרוזיות:
קבלה מוחלטת של רצון האל בכל מצב.

אני מודה על כך שהצלחתי לבנות, בעזרתכם, במה שבה אני יכול לומר את דעתי קבל עם ועדה. ולו רק כדי שאוכל להגיד להיסטוריה: אמרתי את האמת שלי.

ויש כלל ברזל במזרח התיכון:
אל תקשיבו בהכרח למה שאנשים אומרים תסתכלו על מה שהם עושים.

הדרוזים יכולים לצאת בעשרות אלפים להפגנות נגד חוק הלאום, למחות נגד מדינת ישראל, ואפילו לחוש כעס ותסכול עמוק.
אבל בבוקר של השבעה באוקטובר, לכל הדרוזים בארץ (ולא רק) היה ברור באיזה צד הם נמצאים.
ולמי שיגיד ״לא כולם״. נכון. אבל אלה הם, הלכה למעשה, בטלים בשישים.

ועכשיו - לסוריה.

אבו מוחמד אל־ג׳ולאני נשלח בסוף 2011 על ידי מנהיג המדינה האסלאמית, אבו בכר אל־בגדאדי, להקים את שלוחת דאע״ש בסוריה.
לא במקרה המשמעות המילולית של דאע״ש היא המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה.

ב־2012 ג׳ולאני מקים את ג׳בהת אל־נוסרה כשלוחה של דאע״ש.
ב־2013 הוא עורק לאל־קאעידה ונלחם בדאע״ש. מלחמה עקובה מדם, שבה איבדה ג׳בהת אל־נוסרה את מספר הלוחמים הגדול ביותר שלה.
בהמשך היא מתגלגלת להיות היאת תחריר א־שאם.

והיום?
אותם האנשים הם הנהגת סוריה.

העולם מקבל את סוריה כמדינה לגיטימית,
בזמן שכל המיעוטים במדינה זועקים שמוקמת בה ח׳ליפות אסלאמית:
העולם סירב לראות כשזה קרה לעאלווים במרץ 2025,
סירב לראות מול הדרוזים בדמשק באפריל–מאי,
סירב לראות בטבח הדרוזים ביולי,
ועכשיו מסרב לראות גם כשהכורדים נמחצים.

העולם מסרב לראות גם כשדגל דאע״ש מונף מחדש בא־ראקה בירת דאע״ש לשעבר.
הכיכרות שבהן הוצאו נשים להורג מתמלאות שוב במחבלים משוחררים מבתי הכלא של הכורדים, שהחזיקו עשרות אלפי אנשי דאע״ש(הסרטון מטאבקה ב 20.1.2026).

רק שהפעם
יש להם דגל באו״ם,
צבא סדיר ולא סדיר,
חיל ים ואוויר,
מודיעין,
וכסף תורכי וקטארי.

ברוכים הבאים לסוריה 2026.

אין כאן הרבה חדשות טובות עבורנו כישראלים.
אבל לא הכול שחור.

אנחנו לא לבד.

הכורדים, הדרוזים, הנוצרים, העאלווים, האיסמאעילים, האשורים, האחמדים, היזידים כולם בני ברית פוטנציאליים.
וגם קרובי משפחותיהם ותומכיהם בחו״ל.
כולם מבינים שהמלחמה מול דאע״ש היא מלחמת קיום.

גם אם לא כולם היו חובבי ציון בעבר
הצטלבות האינטרסים כאן עמוקה, משמעותית, ודורשת דיון ציבורי רציני.
במיוחד נוכח קריסת הקונספציות הישנות והאינטרסים של ארצות הברית, שלא תמיד חופפים לשלנו.

האירופאים כבר מתכוננים לשלם לג׳ולאני כדי שיחזיר מהגרים סורים הביתה.
האינטרס האירופי ברור.
גם האינטרס של טורקיה ברור: היא צועדת למעמד של איראן החדשה, רק בגרסת הסולטנות של רג׳פ טאיפ ארדואן, שמעניקה לג׳ולאני לגיטימציה בינלאומית.

גם האמריקאים היו ברורים:
השטחים הכורדיים נפלו כמעט ללא לחימה,
והתפקיד של SDF במלחמה בדאע״ש הוכרז כ״הסתיים״.

אבל מאיפה שאני עומד נראה
שהמלחמה שלהם בדאע״ש רק מתחילה.

146 views12:03