כשצפיתי בפעם הראשונה ב"פינת הטרלול" ההיא של דרוקר, בעיקר הרגשתי שהיא מבטאת חוסר מודעות היסטורית, כאילו הסיפור של העם היהודי התחיל רק לפני 100 שנה ולא נמשך כבר אלפי שנים של אמונה "מטורללת"

לרגל תשעה באב, ובעקבות הדף היומי של לפני שבועיים בערך, כמה מחשבות על "אגדות החורבן" 👆

מזמן לא הזכרתי כאן את הספר "לברכה ולא לקללה" שהוציא אחי, הרב אמנון דוקוב, אז הנה -
אברי גלעד קיבל עותק של הספר, קראב אהב, והחליט להזמין אותו לשוחח עליו במועדון הספרים בתוכנית שלו הבוקר.
תהנו

את חטאי אנוכי מזכיר היום:
מכיוון שערכתי בזמנו את הטורים של יעקיבני בבשבע (ערכתי = הצקתי לו שיישלח כבר כי הדד-ליין עבר, קראתי כי זה כיף, והעברתי לעורכת הלשונית), לא קראתי את הספר שלו כשהוא יצא.

ואז לפני זמן קצר, החלטתי לפתוח בכל זאת, ומה אגיד לכם - נזכרתי כמה האיש מוכשר ושנון ברמה גאונית.
פשוט היה כיף לקרוא.

אז אם אתם מחפשים ספר שיעלה לכם חיוך על השפתיים (ושאחרי זמן תוכלו לשוב אליו שוב) - מומלץ ממש

אז הלילה הודיה כריש-חזוני ואנכי חוגגות ט"ו באב!
עם הרבנית ד"ר מירב טובול כהנא שתדבר איתנו על מעבר מאבל לנחמה.
עם הרב אמנון דוקוב שישוחח איתנו על הספר החדש שלו 'לברכה ולא לקללה' ויסביר לנו אם טו באב הוא רק חג צרכני...
ועם מוריה שפירא מנהלת תוכן ואסטרטגיה בשילה בקדומה, על האתר שבו הכל התחיל.
הערב, גלצ. מתחילות ב23 הולכות בחצות.
בואו!

דוקוב נשמהההה ❤️

תודה רבה. הכל בזכותך כפי שכבר נכתב בתודות בגוף הספר ובהקדשה הפרטנית בעותק שלך ואני מקווה שבזה סיימתי להתרפס ואפשר לשים את כל העניין הזה מאחורינו 😜

ולעוקבים החביבים אספר שבמחסן ידיעות שוכנים ממש עכשיו עותקים אחרונים של הספר (מקווה שבקרוב תודפס מהדורה נוספת)
ניתן לחטוף כאן >> https://www.ybook.co.il/book/7932/%D7%9C%D7%90-%D7%A2%D7%A9%D7%95-%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95

ואם כבר אני משווק את עצמי לדעת נספר לכם שאני עושה כל מיני סטנדאפ החודש. ירושלים בחמישי ובהמשך נתניה ופ"ת. הנה כרטיסים תבואו להגיד שלום>>

3.8 ירושלים >> https://tic.li/zepDo9g
7.8 נתניה >> https://tickchak.co.il/48658
19.8 גולה פ"ת >> https://tic.li/OoD3qly

https://twitter.com/knessett/status/1687020859225976832?s=46&t=_JJkz03gImGIuuR7yJ8SwQ
קלאסי כל פעם מחדש

גדי טאוב, עירית לינור, ארז תדמור, ינון מגל, יותם זמרי, נועם פתחי, שרה העצני, רן ברץ ועוד לא מעט שמות מצטרפים למה שנראה בעיני כמו עובדה שמעניין להצביע עליה כאן בעולמם של הדוסים - הדוברים/כותבים המרכזיים בתקשורת בעד קידום הרפורמה, לא בדיוק באים מקרב בוגרי המגזר.

דמויות כמו אראל סגל, שמעון ריקלין או ידידיה מאיר (ועוד), שבהחלט נמצאים אף הם ברשימה הנ"ל - נמנים על מי שהצהירו לא פעם שהם לא רואים את עצמם כחלק מציבור הסרוגים.

זה לא שאין תומכי רפורמה נלהבים מקרב אנשי התקשורת מהמגזר, אבל נדמה שהם מיעוט בקבוצה הזו (במקור ראשון למשל, שני התומכים הכי גדולים הם ברץ וזמרי, שלא בדיוק נמנים על המגזר.

מנגד, בבשבע וברוב עלוני השבת (עד כמה שהתרשמתי) דווקא כן התרשמתי שאפשר לראות תמיכה די נלהבת.

יש לי כמה הרהורים ראשוניים על סיבות ומשמעויות, אבל נסתפק כרגע בהצבעה על העובדות הללו כפי שהן נראות בעיני

סיפור נאה של גרינצ ידידנו (נסו לעקוב אחרי השתרשרות הדברים)

https://twitter.com/avishaigrinzaig/status/1688282311580643328

והמלצה נוספת להערב על הטור של שנבל:
"אני נטפל דווקא לענייני צרכנות כי בהם, לכאורה לפחות, אין הטיות פוליטיות של ימין ושמאל. אין פה קשר למחאה או לסרבנות, לנסיגה משטחים או סיפוח. כאן אפשר לראות באופן צלול, נקי מדעות קדומות, כיצד עובדת התקשורת הישראלית"

https://www.makorrishon.co.il/opinion/650933/

ובכן רונן צור החליט לתבןע את גרינצ ידידנו.
כנראה שחשפת משהו שאסור היה לחשוף.
כנראה שנגעת בקדוש שאסור לגעת בו.
מאמינה ביושרה שלך ובמקצועיות שלך גרינצ.
בהצלחה!

קשה לי לתאר את הדילמה שאלי ציפורי נמצא בה עכשיו

בסוף יתגלה שרונן צור מ ייצג אותי נגד ציפורי, ואפשר לסגור את המעגל

מה הסיכוי

https://www.facebook.com/693919991/posts/pfbid0zkEhQ7f8q1scMToxCXkwiTyDGGZN7cybkEMmdLgpZh5HTojPRN9eBHrgouMrK2PEl/?mibextid=Nif5oz

בשבוע שעבר מצעד הגינויים לערוץ 14 לא פסק.
רק שחלקו נשען על עיוות מוחלט של דבריו של שי גולדן.
פינתי החדשה בגיא זוהר.

הרב משה צוריאל נפטר הלילה.

שני הדברים שהכי נצרבו אצלי היו ההתלהבות שלו מכל פיסת מידע הלכתית או מחשבתית בספרות חז״ל, ראשונים ואחרונים. הוא היה ממש ספר תורה מהלך, עם זיכרון פנומנלי.

דבר נוסף שנצרב אצלי זה ההליכה שלו אחר האמת כפי שהוא רואה אותה, גם אם היו לכך מחירים לא מבוטלים עבורו ב״דעת הקהל״ ודעתו לא הייתה פופולרית.

כבר כעשור לצערי לא היינו בקשר, אבל לפתע לפני כשנתיים וחצי קיבלתי שיחת טלפון. על הצג הופיע ״הרב משה צוריאל״. לא הבנתי מי מה מו.

״שלום אבישי. זה משה צוריאל, ראיתי שהגשת תביעה״

הייתי בטוח שישאל אותי על ״ערכאות של גוים״ (יש תשובה, ואכמ״ל)…

ואז הוסיף: ״טוב מאוד. לא לוותר״ והוסיף שצריך לא להסכים לקבלת הגידופים וההשמצות כדבר לגיטימי בשיח הציבורי.

ואז מיד אמר ״ערב טוב״ וסיים את השיחה.

זה הדהים אותי מהרבה בחינות.

א׳) שבכלל שמר את המספר שלי (לא חושב שהיה לו סלולרי), או שטרח להשיג את המספר

ב׳) הטריח את עצמו לחזק תלמיד לשעבר שלא בקשר איתו כבר כמה וכמה שנים.

ג׳) התכליתיות שלו. מצד אחד רצון לחזק. מצד שני, לא רצה לבזבז זמן. לא התחיל לפטפט ולהעלות נוסטלגיה ולדון על ענייני השעה. כל השיחה הייתה מקסימום 30 שניות.


סליחה שיצא לי קצת המנוח ואני.


חבל על דאבדין