אחרי תקופה שהוא היה מונח ליד המיטה, החלטתי השבת לפתוח סוף סוף את האוטוביוגרפיה של נתניהו, ובמקרה נתקלתי בקטע הזה.
איכשהו מרגיש לי רלוונטי

הודיה ואני שוב התווכחנו קצת, והיה שם גם איזה אחד יותם זמרי

https://www.makorrishon.co.il/podcasts/753150/

מעדכן גם כאן בערוץ הק׳ שהחל מהשבוע, אכתוב טור שבועי בעיתון בשבע על ענייני דיומא.

והפעם: על שופטים שהתחשבו במצבו הסוציו-אקונומי של מחבל מרפיח, לאחר ה-7 באוקטובר

שבת שלום

https://www.inn.co.il/news/634561

הו הו!

ברוך הבא נשמה אם תעז להיות מצחיק אני אדאג שלא תעבוד בעיר הזאת יותר

הסר חשש מליבך

נסתם הגולל על מגלגלי העיניים מסוג "תראו לי איפה מנסור עבאס הסית לטרור". הוא לא הסית, הוא העביר לו כסף

והקרדיט לפרסום של גרינצייג נציגנו

‏בצהריים שלפני החג השני הוא עמד בצומת שליד שדה התעופה, ודפק לנו על חלון הרכב בפרצוף מסכן.
"ממש לא נעים לי, אבל אני וארוסתי נתקענו עם הרכב בכביש הראשי ואני צריך כסף לקנות דלק כאן בתחנה", אמר כשהוא מצביע לכיוון בחורה שעמדה מבואסת באי תנועה.
עוד כשהוא התקרב אשתי הצדיקה אמרה "נראה לי שיש פה מישהו שצריך עזרה", ואחרי הבקשה שלו התחילה לחפש מזומן בתיקים. אז שלפתי 20 שקלים שהיו לי בכיס ונתתי לה שתעביר לו.

אחרי שהבחור הלך אמרתי לצדיקה שלי שמכל מיני סיבות הסיפור שלו מפוקפק בעיני, אבל שיהיה, ואני נתתי את זה במתנה בלב שלם.

היום בדרך הביתה מהעבודה ראיתי אותו ואת ארוסתו (?) בבגדים אחרים אבל באותו מקום - הוא עובר בין המכוניות והיא עם מבט מסכן על האי תנועה.
לא עצרתי לתת לו כסף, אבל האמת היא שמשום מה ריחמתי עליהם אפילו יותר

אירוע שבהחלט מסעיר לא מעט אנשים, ובצדק

https://www.makorrishon.co.il/news/756345/

במרכז יב"ע לא נשארים חייבים...

https://www.makorrishon.co.il/news/756557/

איפושהו באמצע תוכלו לראות את תגובתו הלא רשמית של הרב לורנץ לאירוע

קלאסי

האמריקנים מודים שעצרו את משלוחי הנשק כדי למנוע מישראל להיכנס לרפיח אבל ח״כ מהקואליציה מסנגר עליהם בהתנדבות עם נימוק חלופי

הסנטור לינדזי גרהאם מזכיר איך נראים אמריקאים שבאמת אוהבים את ישראל

אם למישהו יש בכלל התלבטות אם לחגוג השנה או לא, או שהוא מכיר מישהו כזה שמתלבט - טור חובה של קלמן ליבסקינד.

לקרוא, להפיץ - וביום העצמאות לחגוג

https://m.maariv.co.il/journalists/Article-1097953

חזרתי אתמול בלילה הביתה מטקס יום הזיכרון המרגש במושב נחלים, חשבתי על יום העצמאות המתקרב, ונזכרתי במה שקראנו בחג החירות:
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה

לא הרבה אחרי חורבן בית המקדש השני, אחד האסונות הגדולים בתולדות עם ישראל, אירוע של אובדן הריבונות, מוות, פילוג ושנאת החינם, נפגשים חמשת גדולי הדור וחוגגים.
הם לא "יושבים", הם "מסובין" - שרועים בנוחות של בני מלכים, מסיבה של מסובין לאורך כל הלילה, שם הם מדברים בלי סוף על הנס העצום של יציאת מצרים.
ירושלים חרבה, הריבונות אבדה, מספרי הרוגים בלתי נתפסים, שועלים הולכים במקום קודש הקודשים, רומא הרשעה שולטת ביד ברזל, אבל הם מדברים על ניסים וחוגגים את "זמן חרותנו".

ההגדה של פסח מלאה בניגודים הללו. במתח הזה שבין הרגעים הקשים ביותר, בהם (בדרך כלל) נמצא הכותב, לבין הגאולה.
נדמה לי למשל שזו המשמעות הסימבולית של הפיוט "בחצי הלילה" - סיפורי הניסים שהתרחשו כשהכל נראה אבוד. על האור שמופיע בשיא החושך.
מוקדם יותר, לפני אמירת ההלל אנחנו מסבירים שאנחנו מודים למי ש-
הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת - לְחֵרוּת
מִיָּגוֹן - לְשִׂמְחָה,
וּמֵאֵבֶל - לְיוֹם טוֹב,
וּמֵאֲפֵלָה - לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד - לִגְאֻלָּה.
תיאורים כל כך קשים - יגון, אבל, אפלה. ומשם מגיעה הגאולה, גאולה שבזמן ניסוח ההגדה כבר לא ממש הייתה. ועדיין - מודים ומהללים.

וצריך גם לומר שחמשת גדולי הדור לא עשו סתם מסיבה. לא הוללות ושכרות כדי לשכוח את הצרות. הם ישבו וסיפרו על הניסים. הזכירו את כל הטוב שעם ישראל זכה לו. את המהפך ההיסטורי הבלתי יאמן, את התגשמות ההבטחות והנבואות, את יד ה' שהתגלתה בעולמנו.
ואולי זה גם ההסבר של ה"דיינו" המפורסם. היכולת לומר תודה על כל שלב ושלב. מכירים בכך שגם אם רק היינו יוצאים ממצרים, אם רק היה מכה באויבינו, אם רק היה נקרע לנו הים, על כל צעד שכזה צריך לומר תודה. גם כשהשאיפה המלאה עוד לא הושגה, גם אם הטוב המלא עוד נראה רחוק. גם אם רק היה מכניסנו לארץ ישראל - דיינו.

וכשאני נזכר בזה, ברור לי שמסקנת ההגדה, זו שמגיעה בסוף ה"מגיד", נכונה גם לימינו:
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ *חַיָּבִים* לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְבָרֵךְ, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ
וְנֹאמַר לְפָנָיו: הַלְלוּיָהּ

מסר של הרב זרביב ליום העצמאות. צולם מבעוד יום

אם תאזינו עד הסוף לפודקאסט סיכום השבוע של מקור ראשון, תגלו מה המשימה שלקחתי על עצמי (ולמה המשפט הזה כולל סתירה פנימית)

https://open.spotify.com/episode/6wsg27ucLK2DLAJav6bpLf?si=QK0-zXtyTFSFAV9aRg3FvA