הדוסים
3.36K subscribers
1.79K photos
179 videos
52 files
1.4K links
בהנהגת יאיר יעקבי ובהשתתפות: שלמה פיוטרקובסקי. גדעון דוקוב. אורלי גולדקלנג. מנדי גרוזמן. אבישי גרינצייג. הודיה כריש-חזוני. עפרה לקס. אריאל פלקסין. אריאל שנבל
Download Telegram
תמר גבירץ-הירדני:
היתה לי איזו תובנה השבת בעקבות פרשת השבוע שבה שלח פרעה את עמנו ממצרים ושרנו את שירת הים -
האולפנים הישראליים שמרלרלים בלי סוף על איך אנחנו מפסידים? איך לא נצליח להגשים את יעדי המלחמה? איך ניתן הכל תמורת החטופים מרוב שאנחנו נואשים, ובכך מעלים את המחיר וביבי ביבי ביבי? אז מסתבר שהציבור הישראלי לא כל כך צופה בזה, כלומר מדובר במוצר די מיותר מבחינה ישראלית. לעומת זאת חמאס וחיזבאללה הם צופים אדוקים שלא מפספסים מילה. אם מקשיבים לנאומים של נסארללה או מסתובבים ברשתות הפלסטיניות רואים את האולפנים הישראליים האלה ממש מככבים, מצוטטים, זוכים לתפוצה אדירה עם תרגום לערבית באלג'זירה או לפרסית אצל האיראנים. עד עכשיו זה ממש עצבן אותי אבל הנה התובנה משבת:
אויבינו מסיקים מסקנות שגויות מכל הדרעק התקשורתי הזה וחושבים שהנה אנחנו תכף מתמוטטים ועוד רגע הם יזכו לניצחון מזהיר ולכן הם מקשיחים את לבם ולא מפסיקים את המלחמה ולא משלחים את החטופים. זה, רבותיי "ויכבד ה' את לב פרעה". אני בטוחה שבני ישראל היו שמחים להתחפף ממצרים כבר אחרי מכת כינים או מקסימום ערוב, אבל הוחלט משמים שיהיו שם עשר מכות ולא פחות, כי אויבינו צריכים להתרסק כליל עפר ואפר. נדרשו מאבותינו החבולים סבלנות ועמידות עצומות כדי לא להשתגע בדרך וכנראה שגם מאתנו.
האולפנים האלה הם אפוא הכלי שנועד "להכביד את לב פרעה" וכל המלרלרים לא מבינים שהם חלק מתוכנית גדולה מהם באלף מספרים. אז אני הפסקתי להתעצבן ואני סומכת על אלוהים שיוביל את הספינה הזאת לאן שהיא צריכה לשוט. יש לי הרגשה טובה שאנחנו בכיוון הנכון ושיהיה לנו שבוע טוב 🙂
דברים נכוחים שכותב אסף פאסי:

את הדברים הבאים אני כותב בצער. הם לא פופלריים, הם כואבים, והם נכתבים באהבה עצומה למדינה שלי, לכל האזרחים בה, למשפחות השכול ולמשפחות החטופים.
השורה התחתונה היא שהעסקה המתרקמת כעת עלולה לחסל את מדינת ישראל. אבל לפני זה אני רוצה להקדים הקדמה קצרה וחשובה.
**
לצד הרצח האונס והטבח של השביעי באוקטובר, החמאס תכנן באופן קר ומנוכר גם את השבי. המטרה המרכזית שלו הייתה לשבות את הציבור הישראלי. שלא נתבלבל, ניסיונותיו הפסיכולוגיים כנגדנו אינם מקומיים לטובת הורדת רעשי המלחמה מעל ראשו כעת, אלא כחלק מתוכנית כוללת להשמדתנו.
עשרות הישראלים החטופים שנותרו בחיים ומוחזקים בידי חמאס (מתוך 136 המוחזקים שם) מוחזקים אצלו בשביל דבר אחד- לוודא את התרסקותנו. לצד חכמה אדירה של האסטרטגים והמתכננים של היום הארור ההוא והבא בעקבותיו זה ארגון שמייצג עם קר ומנוכר גם כלפי ילדיו ואחיו. והקרות וחוסר הרגש שלו הם הכלים העיקריים בהם הוא עדיף עלינו בשדה הנוראי של הקטל בו הוא שולט כעת. כי בכל השאר, אנחנו מחסלים אותו.
**
ועכשיו לעסקת הרוצחים הנרקמת בימים אלה בין ממשלת ישראל לבין טובחי ילדנו בשביעי לאוקטובר.
שלושה דברים עיקריים מבקש האויב בעיסקה:
* האחד הוא הפסקת אש מוחלטת. הייתה לנו כבר אחת כזו, והתוצאות שלה היו הרוגים רבים מחיילנו. כיצד? החמאס ידע שאנו נוצרים את האש. הוא יצא ממחילותיו. בדרך זו הוא גם העביר את החטופים והחטופות למקומות קשים יותר להגעה ובעיקר חקר וגילה את עומק הטרגדיה עבורו אך לצד זה גם את האזורים בהם ישראל נכשלת. עשרת הימים שניתנו לחמאס הספיקו לו כדי להחזיר יכולות אש, תקיפה, והריגת חיילים. וכך יום אחר יום מותר לפרסום כי החמאס השתמש בימי ההפוגה כדרך בה הוחזר לו החמצן, ויכולת ההרג.
* השני הוא הכנסת דלק מזון וכל מה שיכול לסייע לחמאס לשלוט בשטח. לשלוט במחבלים ובשליטה בהם. לתדלק את מכונות ההרג שלו, ולהרוג עוד יהודים. הניסיונות בחודש האחרון לעצור את הסיוע שנותן נתניהו לחמאס נעצרות באלימות לא מרוסנת. הן מצד הממשל הישראלי, והן באיומים מפורשים מצד הממשל האמריקאי. וזה לא סתם- האויב לוחץ מאוד, דרך נציגיו ושליחיו בעולם כולו ודרך מלחמה פסיכולוגית ברשתות ובמדיה, שלא לעצור לו את חמצן ההרג.
* והשלישי זה שחרורם של המחבלים. וכאן קריטי שנבין משהו בסיסי מאוד. הסיפור איננו רק האם נצליח שברגותי ועבאס א-סייד ואבראהים חאמד ועלי סלאמה והיטלרים נוספים לא ישוחררו. הסיפור איננו רק כמה הרוגים יצליחו להרוג ההיטלרים הללו, כאשר ראינו בשחרורים קודמים שיהודים רבים נהרגו כתוצאה מהעסקאות הללו (כולל אירוע השביעי באוקטובר עצמו שתוכנן ע״י משוחרר עסקת שליט). הסיפור האמיתי הוא שבמספרים מטורפים כאלה, אנו גם יוצרים היטלרים חדשים מאלה המשתחררים, לצד היטלרים חדשים באלה שבשטח ורואים את דאגת החמאס לאנשיו. כי משתלם לרצוח יהודים. משתלם להיות מחבל. ומשתלם לחטוף ישראלים. חשוב גם לציין לאור המלחמה הפסיכולוגית הצפויה לנו באולפנים שהסיפור איננו רק מניעת שחרורם של הארכי מחבלים המוכרים. ההיסטוריה מוכיחה שאיננו מכירים את שמות הרוצחים הבולטים הבאים. כפי שאיש לא שיער שדווקא סינוואר, הנחמד, שהרג רק ערבים ושאיש בצמרת השבכ והביטחון לא התנגד לשחרורו בעסקת שליט, יהפוך להיות להיטלר חדש.
**
שלושת הנקודות שהעליתי הן חלק מאסטרטגיה קרה. עסקה שתתן לחמאס ימים רבים של הפוגה, תחזק את כוחותיו בסחורות בדלק ובשיפור איכות החימוש, ותבנה את שמו כארגון הטרור החזק שניצח את המעצמה הישראלית - מול עמו ומול העולם כולו, היא עסקה שמשמעותה נוראית לעתיד כולנו ולעתיד האומה הישראלית. כן, זה עשרות החטופים הישראלים שלנו שנותרו בחיים, שכל אחד מהם הוא עולם, אך דרכם מכוון אלינו האויב את נשק יום הדין שעלול להשמיד כאן אלפים ויותר, ולהרוג את ההישגים המדהימים שהושגו בשדה הקרב בחודשי ההתעוררות שהיו כאן מאז טבח השביעי באוקטובר.
**
וזה הכי קשה בעולם לומר זאת. וכן, אף אחד מאיתנו לא בחר בכך. אבל מול אויב קר חייבים לעבוד בשכל ובתבונה. חייבים. לא כי רוצים לאבד מישהו, אלא כי אנו מבינים שחיי כולנו יהיו בסכנה אם ניתן לאויב את מבוקשו ונצחונו.
**
ולסיום אני חייב להתייחס על מה כן. לא, אני לא מוותר על חיי חטופינו. אני רוצה שנילחם על כל אחד ואחת מהם. ואיך? בדיוק בדרך שחמאס לא רוצה. בהמשך ובעמקת השליטה בשטח האויב. בעצירת החמצן המים האוכל הסחורות והדלק לרצועה. בעצירת כל דבר שאפשר לעצור לאסירי האויב הנמצאים בכלא הישראלי. שיבינו שם שככל שהחמאס נלחם בנו בעזה מצבם יהיה קשה יותר ויותר.
הניצחון שלנו יכול להגיע. אך הוא מצריך הרמטיות ועוצמה מול ארה״ב והעולם. והוא מצריך נכונות ל״כל מחיר״ מול האויב ולא במחירי החיים שלנו. אם נהיה דבקים במיטוט החמאס ננצח, אם נהפוך לאלה המצילים ומחיים אותו גם עכשיו, נחרוץ את גורל כולנו.
לפני כמה ימים שאלה אותי הבת שלי על פרסום שהופיע בחדשות בעניינה של השרה אורית סטרוק. "תעשי לעצמך כלל", המלצתי לה, "אל תאמיני לאף דיווח שנוגע בה. 90% מהדיווחים עליה מבוססים על שקר, מניפולציות והוצאת דברים מהקשרם, ומכיוון שאת ה־10% הנותרים לא תדעי לזהות, צאי מנקודת הנחה שמשקרים לך כל הזמן".

***

זה הפתיח לטור של קלמן ליבסקינד, בו הוא מציע כלל חשוב. וכמו שהוא כותב שם - סטרוק היא רק דוגמה

https://m.maariv.co.il/journalists/Article-1072972
ועוד מילה על מה שאפשר לכנות "המנגנון הנפשי של לשון הרע":
כשאדם עובד בחברה מסוימת, ושומע מהרבה קולגות אמירות רעות על אדם מסוים, אזי גם אם השומע הוא אדם הכי מלמד זכות, תעבור בו המחשבה שאם כולם מספרים רעות על אותו עובד, כנראה שלא מדובר בטיפוס שכדאי לחבור אליו.

וכך, בקנה מידה גדול יותר, עובד המנגנון התקשורתי: כשאנשים שומעים שוב ושוב, בכל מיני כלי תקשורת, דברים רעים על אורית סטרוק (או כל דמות אחרת), ואז פוגשים את אותם דברים ברשתות ובשיחות סלון (שתכלס הרי בנויים ממידע שהם צורכים בתקשורת), נוצר בו איזה רושם ותדמית שליליים על אותה דמות, כי הרי אם כולם אומרים עליו דברים רעים, כנראה שלפחות יש בזה שמץ של אמת
והבוקר בראיון ברדיו, מתן כהנא מסביר שאחרי המלחמה צריך להחזיר את שלטון עזה ל"גורמים מקומיים", נגד שלטון צבאי וכמובן שאפילו לא מוכן לשמוע על התיישבות מחודשת בגוש קטיף. לא עכשיו ולא אף פעם.
לא שלמישהו עוד היה ספק אבל טב לזכור גם עכשיו, אחרי הכל, שכהנא ושות׳ עשו עלינו אקזיט לא נורמלי. איזה כתם יא וולי
אני רק שאלה
*אובדן דרך מוחלט - דימוי אויב כשאנחנו האויב?!*

'הצופות' - פורום נשות המגויסים ביו"ש המומות וכואבות על השחרת שם המתיישבים וחיילי צה"ל על ידי אלוף פיקוד המרכז.

באלוני שילה, יישוב שבו 80% מגבריו מגויסים כעת לחזיתות השונות, נערך היום תרגיל אגודתי רחב היקף, במסגרתו תרגלו כוחות המילואים תרחיש חטיפת ערבי על ידי מתיישבים.

לא היפוך קנים, לא שימוש בנשקי אוסלו נגדנו, אלא הזייה חסרת כל שחר ובסיס שמקורה במוח קודח במיוחד ומנותק מהמציאות באופן מפחיד ומחפיר כאחד.

לו יצוייר שבכפר עזה היה נערך היום תרחיש של חטיפת ילד עזתי בידי הקיבוצניקים, היינו שותקים?

*איננו מוכנות לשתוק על זה. אנו דורשות את הדחת האחראים על תרחיש ההזיות עוד הערב*

לא ייתכן שבנינו ובני הזוג שלנו מוסרים את נפשם בחאן יונס ולבנון ואנו מופקרות על ידי מפקדים שרואים בנו אויב.


בפייסבוק: https://www.facebook.com/61553617299634/posts/pfbid08GCQdiSfF24xNPLFbTSEHMMVFNqLqpgg3ssMydSy2SspZW5d5u7vAcC85sZ65765l/

בטוויטר: https://twitter.com/hatsofot/status/1754575762856804742?t=1C_6n4eTmSwij6Fo3sm_SQ&s=19
לא יודע אם ספציפית הדיווח הזה נכון, אבל ברמה העקרונית זו הסיבה שצרי קואליציה עם מפלגות ימין, עם סמוטריץ ובן גביר בקבינט.
נכון, זה לא יהיה "ימין על מלא" כמו שאולי היינו רוצים כי בסוף העולם, הפקידות, מערכת הביטחון, מערכת המשפט וכמובן התקשורת, כולם מושכים שמאלה, אבל נתניהו יכול להשתמש במפלגות הימין כמנוף שנותן קצת איזון.
בממשלת אחדות בלי מפלגות ימין, כשהליכוד הוא הסמן הימני, אין מנוף (ואני כבר לא מדבר על ממשלות שמאל, שפשוט היו דוהרות שמאלה בלי מעצורים)
מניח שזה ידוע למי שטיפונת, אבל ממש טיפונת מעורב בעיר שלו (טיפונת זה מספיק) עד כמה שהצבעה מוניציפלית חשובה ומשפיעה ישירות על החיים שלו בכל מקום בו הוא מתגורר.

אני מבין שכולנו כבר שבעי קלפיות ועם תחושה (מוצדקת) שכל שבוע יש בחירות במדינה הזאת ומה גם שהפעם אלו שני פתקים ובלאגן והמון אנשים כן ולא מוכרים בשלטי חוצות, שלא לדבר על טריליוני השיחות שאנחנו מקבלים. אבל דווקא הבחירות המקומיות הן יציבות, משפיעות באמת, וקריטיות, בטח בניגוד לסדרת סבבי הכן-ביבי/פויה-ביבי שלמעשה היו הדבר היחיד שאפיין את הבחירות "הגדולות".
צאו להצביע בקיצור
מוצאי שבת בתחנת הדלק בבית קמה: תושבי האזור התאספו למלווה מלכה לעילוי נשמת הגיבור הקדוש רנ"ג אורי מויאל הי"ד
הדוסים
דברי טעם של שלמה ידידנו https://www.makorrishon.co.il/opinion/749724/
והנה דברים די דומים שאומרת לא אחרת מאשר היועצת של בני גנץ לנושא...

https://twitter.com/kann_news/status/1772661330488500362?t=-5NnJ_U5ujSo_PBk0wozHA&s=19
הדוסים
וזו הערה קטנה שלי בנושא (אופס, קישור לא נכון) https://www.makorrishon.co.il/opinion/750122/
אופס. הקישור הלא נכון ובנושא אחר לגמרי. אבל אולי בכל זאת יעניין אתכם