הספד - של יונתן ליהונתן.
**
יונתן ש. הוא בנה של חברה קרובה שלי מיכל.
הוא שרת כלוחם בצוות חוד ביחידת מגלן יחד עם יהונתן דויטש ז״ל מבית שאן שנרצח בפיגוע השבוע.
הנה ההספד שהוא נשא מעל קברו של יהונתן.
**
דויטשי,
אחינו לנשק,
ישבתי והתחבטתי יחד עם שאר החברים מהצוות היאך להעיר על דמות של חבר צעיר שנפל, ומצאתי את עצמי משרטט קווים וחש את כבד האסון שנפל עליך.

למי שלא הבחין,
דויטש מטבעו בחר את חיי העשייה כדרך חיים.
דויטש היה לוחם מצטיין למרות שמטבעו הוא היה דוחה סמכות ומרדן ואף על פי כן עשה שירות מלא ללא פשרות.

איש השורה הראשונה, שבחר שלא לדבר במילים גבוהות, ושלא תואמות לטון שלו.
אלא, לדבר במעשים.
ציונות - *נטו*.

היה משפט של זאב וילנאי שדויטש חיבב במיוחד -

״אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ, ואין ידיעת הארץ בלא מגע בלתי - אמצעי איתה.
עם עמיריה וגיאותיה, עם הריה ומישוריה.
רק הרואה בעיניו כמה יפה היא עד לכאב..
יוכל לאהוב את הארץ אהבה של ממש״

דויטש אהב את הארץ והספיק לראות עם עיניו הצעירות והטהורות לא מעט מהנופים והאתרים שכל כך העריך.
הוא הרבה לטייל ולשתף חוויות מאותם טיולים עם הצוות.
לאורך השירות בקומנדו,
גברה אהבתו למולדת, מתקופת הניווטים, ועד למסכמים של היחידה.
הוא אהב לשוטט במרחבים של מולדתנו ולגלות איזורים חדשים, כאלו שטרם הכיר -
משהו שהוא לא הכי אופייני לדויטש,
כי הרי הוא הכיר כל פינה וחור.

באחד מהמסעות הרבים והמפרכים שהיו לנו בטירונות יחידה, דויטש היה מתחת לאלונקה כתף אל כתף עם שאר חברי הצוות.
הוא ידע שיש חוק שאוסר עלינו לדבר, ואם תופסים את מי שמדבר אז מורידים אותו מהרוטציה של האלונקה.
בכל זאת הוא החליט למלמל לנו את הדברים הבאים תוך כדי הליכה מפרכת.

״זכות ללכת היכן שאחרים נלחמו ונפלו, ולהתגאות במדינה היפה שבנינו במו ידינו.״

הצוות היה מותש ונאחז באוויר, בקושי עומד על הרגליים.
ואני זוכר שאמרתי לעצמי בראש.
״בחייאת דויטש, מה לעזעזאל אתה רוצה מאיתנו
אנחנו נמצאים ליד בא״פ לכיש ואין פה נפש חיה״

יהונתן, נפל למרגלות הר הגלבוע.
לפני 3000 שנים נפל על הגלבוע יהונתן בן שאול בקרב מול הפלשתים.
על מותו קונן דוד את המילים הבאות -
״קשת יהונתן, לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם״

*״צר לי עליך אחי יהונתן, איך נפלו גיבורים״*

היינו אמורים עוד להספיק לטייל כל הצוות.
להיות איתו ברגעים המאושרים ביותר.
שביל ישראל המדובר, עוד שבת של אחדות בפורום תקוותנו והחתונה הראשונה של הצוות - משהו שכל כך ציפינו לו.

סוד קסמו של דויטש הוא שהוא חי ונשם בשביל אותם רגעי אושר.

היה בו משהו מן הנוף הישראלי הזה שכל כך אהב וטיפח כל הזמן.
משהו מרתק ומיוחד מאוד .

אוּרי, תחייה, רועי, יאיר, גלעד, רוני, אייל ואמונה היקרים.
מעכשיו ולתמיד, איתכם בכל צעד.
*אוהבים ומחבקים צוות סבוראי*

*לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש*

בתמונה: משמאל על האלונקה יונתן ש., ימין על האלונקה יהונתן דויטש

צפו: ״מה בעצם קרה ב7/10 ואיך מדינת ישראל תצא מהבור ותחזור לעצמה?״

- קטע קצר מתוך הרצאה שנתתי בועידת החינוך של ״ישראל היום״

הוזמנתי לשוחח עם פלוגת צנחנים מילואימניקים נפלאים שעולים עכשיו לחודשיים תעסוקה בצפון.
בסוף המפגש ברכתי אותם ואת כל חיילינו בברכת הבנים.

שבת שלום עם אהוב שלי 🇮🇱❤️