הכל מבלבל? מדעת עושה סדר!

גם אתן שמעתן שאופטלגין מסוכן? נתקלתם בזה שאופטלגין נאסר לשימוש בהרבה מדינות?

אז, לא מדוייק.

אופטלגין הוא משכך כאבים יעיל מאוד ויכול להיות חלופה, במקרים מסויימים, למשככי כאבים שעלולים להיות ממכרים. כמו תרופות אחרות וחומרים אחרים, הוא עלול לגרום לתגובה אלרגית וישנן תופעות לוואי נדירות (תופעת לוואי מאוד נדירה של אופטלגין היא שגרמה למדינות מסוימות להגביל את השימוש בו, ללא קשר לתגובה אלרגית). אבל, בשורה התחתונה, אופטלגין הוא תרופה טובה ובטוחה לשימוש.

במקרה של חשש, מומלץ להתייעץ עם רופא/ת המשפחה.

הרחבה ומקורות באתר העמותה:
https://www.midaat.org.il/articles/health-and-sickness/optalgin/

הצטרפו אלינו היום להרצאה מעניינת:

התמודדות עם סטרס ופיתוח חוסן בזמן משבר - הזווית המוחית
הרצאתה של ד"ר נועה אלבלדה, חוקרת מוח.

ימים לא פשוטים עוברים על כולנו, והרבה מהמשאבים המוחיים שלנו מוקדשים להתמודדות עם המצב. בואו לשמוע הרצאה על איך נבנה חוסן ונטפח תקווה שנוכל להתמודד בהצלחה גם במצבי משבר.

יום ראשון, ה18.02 בשעה 20:00 בפייסבוק של קהלת מדעת.

לאיוונט: https://www.facebook.com/share/R5CH6rNT2gcmxERX/?mibextid=9VsGKo

התחלנו- מוזמנים ומוזמנות להצתרף! מחכים כמה דקות לכולם/ן.
https://www.facebook.com/600869773/videos/7103584176426149/

🔹זברות, סוסים, ומחלות נדירות🔹
 
לכבוד 'יום המחלות הנדירות הבינלאומי' המצוין ב28 בפברואר ופעם ב4 שנים ב29 לפברואר, רצינו לספר לכם על כמה מחלות נדירות.
באופן כללי במדע, ובפרט ברפואה, ישנו עיקרון מנחה שמסייע להתנהלות היום-יומית, בשם התער של אוקאם' (Occam's Razor). אותו תער (להב), שנקרא גם לעיתים 'עיקרון הפשטות', קובע כי כאשר עוסקים בבעיות מורכבות, הפתרון הנכון ביותר הוא לרוב הפתרון הפשוט ביותר [1].
בסוף שנות ה-40 הונצח העיקרון במשפט הבא: "כששומעים פרסות - חשבו על סוסים, ולא על זברות". מאז ועד היום, רווח הכינוי 'זברה' עבור מחלות נדירות, אקזוטיות או לא צפויות.
ברוח המאורע, היום נפעל הפוך - נשמע פרסות ונחשוב על זברות.

1️⃣ תסמונת אליס בארץ הפלאות
2️⃣ תסמונת הלב השבור
3️⃣ תסמונת 'ילד הבועה'
 
🔸תסמונת אליס בארץ הפלאות (AIWS)🔸

תסמונת 'אליס בארץ הפלאות' היא הפרעה נוירולוגית-פסיכיאטרית, אשר מתבטאת בהזיית ראייה (הלוסינציה ויזואלית). משמעות התופעה היא שחוש הראייה 'בוגד' במטופל. ההזיה גורמת לנפגע לתפוס את ממדי גופו באופן שאינו פרופורציונלי במציאות - הוא תופס את חלקם כקטנים מדי ואת חלקם כגדולים מדי, ממש כמו אליס בספרו המפורסם של לואיס קארול (ומכאן שמה של התסמונת). ישנם אף דיווחים על מטופלים שלא הצליחו לשתות כוס מים, מכיוון שהכוס נראתה להם קרובה מדי, או רחוקה מדי, מן הפה. הגורם לתסמונת אינו ברור, אך מחקרים שנעשו עד כה מצביעים על כמה גורמים אפשריים, בעיקר מיגרנות וזיהומים מוחיים, אך גם שבץ מוחי, גידול מוחי, חבלת ראש, שימוש בחומרים מסוכנים ובסמים, הפרעות פסיכיאטריות אחרות, אפילפסיה ועוד. יש לציין כי בכ-20% מהמקרים לא נמצא גורם. 
על פי רוב, התופעה חולפת מעצמה תוך כ-24 שעות, אך על הרופא המטפל להתייחס בכובד ראש, לכך שהגורם להפרעה הוא נזק מוחי חד (שבץ/גידול).
התסמונת יכולה להתרחש בכל גיל, אך שכיחה בעיקר בילדות ובגיל ההתבגרות, אך יש לזכור שמדובר בתופעה נדירה במיוחד.  עד כה דווחו כ-200 מקרים בלבד ברחבי העולם. [2]

🔸תסמונת הלב השבור (TS)🔸
 
תסמונת הלב השבור היא כינוי ציורי לתסמונת ״טאקוצובו״, או קרדיומיופתיה מושרית-לחץ (stress induced cardiomyopathy).  מדובר בהפרעה לבבית נדירה, המאופיינת בפגיעה חולפת בתפקוד חדר שמאל של הלב, המדמה תסמינים של אוטם שריר הלב, כולל כאבים בחזה, שינויים באק״ג וכדומה, כל זאת ללא ממצאים פתולוגיים מתאימים (כלומר, ללא עדות לחסימת עורקים כליליים בצנתור). הפרוגנוזה היא לרוב טובה, כל עוד המאורע החריף מטופל כהלכה.
התסמונת, האופיינית בעיקר לנשים מבוגרות [3], נגרמת לעיתים עקב אירוע רגשי סוער, שמוביל לשינוי מבני של ממש בלב המטופלת, שינוי בו מבנהו החרוטי הרגיל של הלב הופך באופן זמני למבנה עגלגל, דמוי כד. 
התסמונת התגלתה לראשונה ביפן, ומשמעות השם ״טאקצובו״ ביפנית היא  'כד תמנונים' - כלי דיג היסטורי בתרבות היפנית, שצורתו דומה לצורה האופיינית שמקבל חדר שמאל של הלב בתסמונת. הפרעה זו מהווה כ-2% מכלל התקפי הלב, וככל הנראה ישנם כ-10 מקרים על כל 100,000 שנות אדם [4].
  
🔸תסמונת ילד הבועה (SCID)🔸
 
במהלך שנות ה-70, התפרסם ילד אמריקאי, שנאלץ לחיות בבועה מתוך חשש לחייו [5]. אותו ילד, דיוויד ווטר (David Vetter), סבל מהפרעה שנקראת 'כשל-חיסוני משולב חמור', או בקיצור SCID. בעקבות פרסום המקרה של ווטר, התקבע הכינוי הנוסף למחלה - תסמונת 'ילד הבועה' (Bubble Boy Syndrome).
 למעשה,  מדובר באוסף של כמה מחלות, אשר מתבטאות כולן בפגיעה מולדת במערכת החיסון. בשל הדיכוי החיסוני, כל מפגש עם העולם החיצון מהווה סכנת חיים של ממש [6]. שכיחותה של ההפרעה עומדת על כ-1 ל- 70,000 לידות. [7]
על פי רוב ההפרעה מתבטאת בזיהומים חוזרים, עיקשים ולעיתים מסכני חיים, שלשולים מרובים, פטרת עיקשת בעור ובלשון,  ופגיעה בגדילה ובהתפתחות. ללא טיפול, תוחלת החיים הממוצעת עומדת על כשנתיים. הטיפול הראשוני כולל אנטיביוטיקה מניעתית, מתן נוגדנים (אימונוגלובולינים) והימנעות מחיסונים חיים. השתלת מח עצם היא הטיפול המרפא השכיח ביותר הקיים היום, ובזכותו המטופלים עשויים לשרוד ולהגיע לבגרות [8]. 
משנת 2015 קיימת בדיקת סקר יילודים ל- SCID כחלק מתוכנית סקר היילודים הארצית. איתור מוקדם, לפני הופעת הזיהומים, מונע תחלואה קשה ואשפוזים מיותרים ועשוי להציל חיים [9].

🔹לסיכום🔹
 
בעולם הרפואה, כמו בתחומים אחרים בחיינו, אנו רגילים להתייחס למצבים השכיחים והמוכרים. או במילים אחרות: "אם זה נראה כמו ברווז, שוחה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז - סביר להניח שאכן מדובר בברווז". אך לעיתים אנו פוגשים במצבים נדירים: הפרעה בדימוי הגוף יכולה להיות הזיה שנובעת ממיגרנה או שבץ, התקף לב יכול להיות 'מלכודת תמנונים', ופטרת בלשון יכולה להיות סימן לדיכוי חיסוני מולד.

אלו יכולים להיות גם אירועים תמימים, אבל צריך לזכור, לפעמים, אלו זברות - ולא סוסים.🦓

לקריאה נוחה עם מקורות באתר שלנו - - https://www.midaat.org.il/articles/diseases/rare-diseases/

יום האישה הוא הזדמנות נהדרת לשים בקדמת הבמה את נושא בריאות האישה, רפואת נשים (גניקולוגיה ומיילדות) ורפואה לנשים.

במשך ההיסטוריה, מקומן של נשים נפקד מהרפואה. הן לא זכו לעסוק במחקר או בטיפול, ולתלונות רפואיות שלהן התייחסו בביטול במקרה הטוב וכהיסטריה (כלומר הרחם אשם בכל) במקרה הרע. ההכרה שלנשים דרושה רפואה ייעודית מותאמת, לא רק לשם קידום בריאותן אלא גם לשם שילובן המלא בחברה, היא רעיון חדש בעולם הרפואה. על אף ההכרה, הדרך עוד ארוכה, ודרוש שיפור במגוון תחומים, ובהם: שילוב של נשים במחקרים קליניים כנבדקות, פיתוח רפואה מותאמת לנשים ורפואת נשים מתקדמת, ושילוב נשים בצוותים רפואיים ובצוותי מחקר.

עם זה, נעשים כבר מחקרים ייעודיים על נשים, ואחד מתחומי המחקר המרתקים והרלוונטיים לימים האלה הוא בריאותן של נשים לוחמות. התראיינו בנושא ד”ר תילי פישר יוסף, רופאת משפחה וחברת עמותת מדעת, וד”ר איתמר נצר, רופא נשים וחבר ועד בעמותת מדעת, והם מציגים כמה מהאתגרים שלוחמות בשטח עומדות בפניהם, וכמה מהתרופות והטיפולים המונעים הזמינים להן. נציין שאין כאן שום המלצה על טיפול כזה או אחר, וכל החלטה בעניין צריכה להתקבל בשיחה עם הרופא/ה המטפל/ת או רופא/ת הנשים. חשוב שהשיחות האלה ינוהלו מבעוד מועד, ושכל לוחמת תצטייד מראש בכל מה שיכול לסייע לה בשטח.

אחד האתגרים עבור לוחמות הוא זיהום נרתיקי או גירוי של הנרתיק או אזור הפות – דבר הנובע מהיעדר גישה למקלחת ואפשרות לשטוף את ההפרשות הטבעיות מהנרתיק, וגם מהיעדר גישה לבדיקה וטיפול של רופא. הגורם הנפוץ ביותר לזיהום נרתיקי הוא שמרים (המוכרים והנפוצים הם מסוג קנדידה), שיוצרים זיהום פטרייתי. לכן הטיפול הראשוני ללוחמות שחשות תסמינים הוא בתרופה אנטי פטרייתית שמספקים הצבא או רופא/ה פרטי/ת. בנוסף, עבור לוחמות שסובלות מזיהום פטרייתי חוזר ישנו טיפול תרופתי מונע, המאפשר תפקוד רציף בשטח.

לא כל גירוי באזור הפות או המפשעה הוא זיהום נרתיקי. גירויי עור באזורים האלה יכולים להיגרם מלחות מוגברת או משפשוף מהמדים. במקרים כאלה, אפשר לנסות קודם כל קרם חיתולים, קרם אנטי‐פטרייתי ללא מרשם, או אבקה לספיחת לחות. רק אם אין שיפור, תידרש תרופה במרשם רופא.

בעיה נפוצה נוספת היא זיהומי עור מתחת לקפלי השדיים. הזיהומים האלה נגרמים מהלחות באזור, והם בדרך כלל פטרייתיים. חזיות כותנה נושמות, אבקות לפיזור על העור לספיחת הלחות, ומשחות לטיפול בזיהום הפטרייתי יכולים לסייע במניעת הזיהום ובטיפול בו.

עוד אתגר גדול עבור הלוחמות הוא המחזור החודשי. האתגר של דימום בתנאי שטח דורש תכנון מראש, ובחירה אישית של כל חיילת וחיילת איך להתמודד איתו. יש כיום מגוון אפשרויות, ובהן: הפסקה קצרת טווח או ארוכת טווח של המחזור (בעזרת תרופות ייעודיות, גלולות למניעת הריון, או התקן תוך רחמי). את ההחלטה בעניין חשוב לקבל עם רופא/ת הנשים או הרופא/ה המטפל/ת. יש להביא בחשבון את ההתאמה של האופציה למטופלת ואת תופעות הלוואי.

המחזור החודשי כולל גם תקופה מאתגרת בין הביוץ לדימום. בתקופה זו יש רבות שסובלות מתסמונת קדם וסתית, שיש לה מאפיינים פיזיים – נפיחות בטנית, כאבי ראש ורגישות מוגברת בשדיים – ולפעמים גם רגשיים, כגון חרדה, דיכאון ושינויים במצב הרוח. גם לתופעות אלו יכול/ה רופא/ה להתאים פתרון – למשל גלולות למניעת הריון, או תרופות נוגדות דיכאון וחרדה במינון נמוך. גם כאן דרושה התאמה של הטיפול למטופלת הספציפית בידי הרופא/ה המטפל/ת או רופא/ת הנשים.

עוד הועלה בעניינן של לוחמות החשש לפגיעה ברצפת האגן עקב הרמת משאות כבדים. אבל במחקר שנעשה בצה”ל על נשים שהרימו משאות כאלה לא נמצא כל נזק לאגן ולא נצפתה דליפת שתן. יתר על כן, תופעת הדליפה היתה שכיחה אצלן פחות מאשר אצל חיילות שישבו שעות ארוכות מול מסכי מחשב.

אשר לסיכון לבעיית הפוסט טראומה (הידועה בעגה המקצועית כתגובת דחק פוסט טראומתית), לא נעשו מחקרים על חיילי וחיילות צה”ל במלחמה הנוכחית. עם זה, נתונים מהעבר מלמדים שנשים לוחמות מיטיבות להסתגל פסיכולוגית למצבי דחק.

אנחנו מקווים ומקוות שכל יום בשנה יהיה יום האישה, שרפואת הנשים והרפואה לנשים ימשיכו להתפתח, ושכל הלוחמים והלוחמות והחטופים והחטופות, ישובו הביתה בשלום.

לכתבה המקורית שפורסמה באנגלית: https://www-timesofisrael-com.cdn.ampproject.org/c/s/www.timesofisrael.com/equal-but-different-the-specific-health-considerations-of-female-combat-soldiers/amp/

היום הוא יום שוויון האביב!

החל ממחר יחל האביב ואיתו, עבור חלקנו, אלרגיה עונתית.

אלרגיה היא תגובה של מערכת החיסון. מערכת החיסון שלנו היא מערכת מתוחכמת מאוד. היא מורכבת מסוגים רבים של תאים, שמנטרלים איומים על הגוף שלנו, אך במקרים מסוימים מערכת החיסון עלולה להתבלבל ולהגיב באופן לא רצוי לחומרים זרים שאינם גורמי מחלה, כמו למשל אבקנים או קרדית אבק הבית, בתגובה הנקראת אלרגיה. התוצאות של תגובה זו נעות מאי נוחות קלה עד לסכנת חיים של ממש.

אלרגנים הם חומרים הגורמים לאלרגיה. הנפוצים ביותר הם אבקני צמחים, שגורמים לרוב לגירויים בדרכי הנשימה, נזלת ודמע. צמחים רעילים מסוימים עלולים לגרום לתגובת אלרגיה בעור בעקבות מגע, ועקיצות חרקים (כמו למשל דבורים) עלולות לגרום לתגובה קלה של פריחה וגרד בעור, ובמקרים קשים לתגובה חריפה ומסכנת חיים.

אלרגיה היא מצב שעלול לסכן חיים, ולכן יש להתייחס אליה ברצינות מבחינת טיפול ומניעה. תחום הטיפול באלרגיה ממשיך להתפתח כל העת, ואלרגולוגים מומחים מסוגלים לתת כיום מענה טוב יותר מבעבר, גם למצבים מורכבים. לא כדאי לסבול ומאוד מומלץ להתייעץ!

למידע נוסף על אלרגיה ולמקורות, באתר מדעת: https://www.midaat.org.il/articles/health-and-sickness/allergies/

חודש מרץ הוא חודש המודעות לאנדומטריוזיס.
אנו אמנם בסוף החודש, אך כדאי להכיר את המחלה ולזכור שהמתמודדות איתה חוות את הקושי כל השנה, גם בפן הבריאותי וגם בפן החברתי.

מהו אנדומטריוזיס?
אנדומטריוזיס היא מחלה כרונית המושפעת משינויים הורמונליים החלים על רירית הרחם במהלך המחזור החודשי, אך אינה מוגבלת לזמן הווסת בלבד. רירית הרחם היא השכבה הפנימית של הרחם הנקראת גם אנדומטריום (Endometrium). השכבה הזו הולכת ונבנית בשבועיים הראשונים של המחזור, ובמידה שלא התקיימה הפריה, השינויים ההורמונליים יגרמו לרירית להתנוון ולנשור, וזהו דימום הווסת.
מיקומה הטבעי של רירית הרחם הוא בתוך הרחם, אך אצל כ-10% מהנשים והנערות ישנם נגעים דמויי רקמת רירית הרחם גם במקומות נוספים, בעיקר על השחלות, על החצוצרות, על דפנות האגן, על שלפוחית השתן ועל המעי הגס. הנגעים הללו נבנים ונהרסים בהתאם לשינויים ברמות ההורמונים, אולם בניגוד לרירית שנפלטת בדימום הווסת, נגעי האנדומטריוזיס כלואים בבטן ובאגן וגורמים לציסטות (כיסי נוזל) ולהידבקויות בין איברים העלולות לפגום בתפקוד האיברים שעליהם הן יושבות ולגרום לכאבים קשים.
נשים עם אנדומטריוזיס מדווחות על כאבים קשים במיוחד באזור האגן לאורך כל החודש, המתגברים לעתים סביב ימי הווסת. תסמינים נוספים אפשריים הם כאבים בזמן קיום יחסי מין או אחריהם, כאבים או קשיים ביציאות, דימום וסתי כבד, ודימומים בין הווסתות. כשליש עד חצי מהחולות עלולות לסבול מירידה בפוריות, למשל כאשר הנגעים חוסמים את החצוצרה או במצב של פגיעה ישירה בשחלות.
תסמיני המחלה עלולים לפגוע פגיעה ניכרת באיכות החיים, ובכלל זה במישור החברתי, הבין-אישי, הזוגי והמיני. חלק מהנשים אף מתקשות לנהל אורח חיים עצמאי ולכלכל את עצמן.

מה גורם לאנדומטריוזיס?
ישנן כמה השערות בנוגע לגורמים לאנדומטריוזיס, אך נותרה כברת דרך ארוכה עד להבנת הסיבות למחלה ולהבדלים בין ההסתמנות במטופלות שונות.
סביר להניח שאנדומטריוזיס קשורה בגורמים גנטיים, מכיוון שישנם מקרים של אנדומטריוזיס בקרובות משפחה, אך לא זוהו גנים הגורמים למחלה.
תאוריות אחרות הן: שחלק קטן מהרקמה שנשרה במחזור החודשי מוצא את דרכו אל החצוצרות ומשם לחלל הבטן, ליצירת נגעים באיברים אחרים, שמקורם של נגעי האנדומטריוזיס הוא תאי רירית הרחם שנדדו אל איברים אחרים באגן במהלך ההתפתחות העוברית, או שתאים במערכת המין הופכים לתאי רירית הרחם מסיבה שאינה ידועה.
התאוריה העדכנית בנושא, אף שאינה מלאה עדיין, קושרת את שתי ההשערות האחרונות, וכך מסבירה גם מדוע לפעמים נתקלים במחלה בקרב גברים ואף בקרב עובּרות נקבות.
אחד מתפקידי מערכת החיסון הוא לוודא שכל תא נמצא במקומו הנכון ושהתאים אינם נודדים מאיבר לאיבר וייתכן שהגורם לתופעה נעוץ באי יכולת מערכת החיסון לפנות תאים אלו. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שאנדומטריוזיס מאופיינת בפעילות דלקתית מוגברת במערכת הרבייה.

איך מאבחנים אנדומטריוזיס?
המחלה קשה לאבחון, המודעות נמוכה בקרב מטופלות ורופאים, היחס הספקני מצד הרופאים כלפי מטופלות והטאבו החברתי סביב נושא הווסת. קבלת האבחנה מתעכבת בממוצע כ- 10-7 שנים מהופעת התסמינים ולשם האבחון יש צורך בניתוח שבו מוחדר אל האגן סיב אופטי דק, המאפשר צילום באיכות גבוהה ונטילת דגימה (ביופסיה), ואף הסרה ניתוחית של נגעי המחלה.

איך אפשר לטפל באנדומטריוזיס?
כיום לא מוכרת דרך למנוע הופעת אנדומטריוזיס, ולא ניתן לרפא את המחלה.
מרבית הטיפולים כוללים משככי כאבים וכן טיפולים הורמונליים שתפקידם למנוע בנייה של רקמת רירית הרחם, הן ברחם עצמו והן מחוצה לו.
טיפולים הורמונליים כוללים: גלולות למניעת הריון ותרופות המייצרות מצב כימי זמני של אל-וסת (בדומה לגיל המעבר). במקרים שטיפולים אלו לא היטיבו את התסמינים, וישנה פגיעה משמעותית באיכות החיים, קיימת אפשרות לנתח ולהסיר את הנגעים, אך טיפול זה אינו מונע היווצרות נגעים חדשים. קיימים גם ניתוחים חדשניים לטיפול בסימפטומים באמצעות נטרול העצבים המובילים תחושת כאב מהבטן והאגן. הקו הטיפולי האחרון הוא כריתה של הרחם, של החצוצרות ושל השחלות, אך גם טיפול זה אינו מבטיח עצירה מלאה של המחלה.

לסיכום, אנדומטריוזיס היא מחלה כרונית ומגבילה, אשר אין לה טיפול יעיל. חשוב להעלות את המודעות של הסובלות והרופאים/ות למחלה, על מנת לקצר את זמן האבחון ולהתחיל לטפל מוקדם ככל האפשר על מנת להביא להקלה, ולו חלקית.

*נכתב ע"י עמותת מדעת וקהילת אנדומטריוזיס ישראל (ע"ר)

למידע נוסף ומקורות:
https://www.midaat.org.il/articles/health-and-sickness/endometriosis/

לכבוד "יום האח/ות הבינלאומי" שחל השנה בערב יום הזיכרון, נודה לאחיות ולאחים על עבודתם החשובה לאורך כל השנה. אחיות ואחים נמצאים בלב הטיפול הרפואי בשגרה, ובוודאי בחירום, הם אנשי ונשות הצוות הראשונים שנפגוש. מדעת מצדיעה לצוות הסיעודי, אחיות ואחים, על עבודתם החשובה למען הבריאות של כולנו.

מה זה אומר בפועל? מוזמנות ומוזמנים לקרוא את הדברים שכתבה חברת העמותה הוותיקה, נטלי חניה יהב על עבודתה כאחות בריאות הציבור - על המקצועיות, האחריות והרגישות שמאפיינות את שגרת היומיום שלה:

⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️

להגיע כל בוקר לעבודה כשהלב מתרחב ואת יודעת שזקוקים לך וכעת את יכולה לתת את המירב שלך.

כשאני שומעת את האישה שאחרי לידה – לדעת גם להקשיב למה שהיא אומרת לי. להקשיב לעייפות, לקושי, לפחד מהלא נודע כשהיא מבקשת ממני לראות את מצבה בתוך חוסר הוודאות הזה.

לראות גם את האיש שמגיע ומנסה לתמוך במי שכרגע במרכז העניינים, וגם הוא מרגיש מוזר. אמנם לא השתנה בו משהו פיזית אבל משהו שונה בנפשו.

לזכור להגיד "היי, כל הכבוד לך, אמא ורעיה, שאת מצליחה לתקתק את הכל. תראי איזו תינוקת מוצלחת עשית!"

לשמוח שאני יכולה לראות שהיום גם האבות מגיעים עם התינוקות ומעורבים בכל פן בגידול שלהם, ולהחמיא לאבא שמצליח לנחם ולחבק למרות שהחברה מצפה ממנו ומהתינוק "להיות גבר" ולא לבכות אחרי החיסון.

לחוש את הדיכאון שמתקרב כשהאמא מגיעה עם התינוקת שמייבבת בעגלה ומתיישבת מולי בלי להסתכל אליה או להרים אותה והיא מתנצלת ומסבירה לי שהתינוקת בוכה המון ואמרו לה שכנראה זה מהשיניים והיא לא יודעת כבר מה לעשות.

להריח את האישה שמגיעה עם שק של אלימות מצד בן הזוג על הגב. היא מהססת כמה לשתף ואיך לשתף ולפעמים בכלל לא מבינה שזו התנהגות אלימה וכל פעם מחדש לחשוב איך לשאול מה שלומה ומה קורה, ולדעתה כל הגברים אותו דבר, אבל את יודעת שזה ממש לא מייצג את כל הגברים. להתקשר כי היא לא הגיעה בתור שלה ולומר לה שאני דואגת לה והיא תגיד ששכחה וכשהיא מגיעה סוף סוף היא כבר סומכת עלי ותבכה בלי מילים על מה שהיא עוברת. רק תסמן לי בדף ובלי יותר מדי פרטים אדע שהחשש שלי היה נכון ושהיא חווה אלימות על כל גווניה.

לדעת לקשר אותה לאנשי המקצוע הנכונים, למי שיכול לעזור לה, ושתדע שזה שהיא עצובה או חיה באלימות לא אומר שהיא לא כשירה לגדל את התינוקות שלה. להפך, זה רק יעשה אותה יותר טובה.

להיות בשביל כל אחת, לנגב את הדמעות כי היא ממש רצתה להניק אבל זה נורא כאב לה והתינוק בכה אז היא נתנה בקבוק. ולומר לה, "התינוק שלך יגדל נהדר עם בקבוק ואם תרצי בילד הבא, בואי אלי ויחד עם הדרכה וליווי תוכלי להניק."

וגם בשביל זו שהנקה עשתה לה לא טוב, ותחושות לא נעימות בגוף או עוררה אצלה טראומה מינית מהעבר יחד עם הלידה.

וכמובן בשביל זו שרצתה להניק והיא מצליחה וטוב לה וטוב לתינוקת.

לעודד את האישה שגם אם חלמה על לידה טבעית אבל בסוף היה סיבוך ונאלצה ללדת בניתוח קיסרי, ש"העיקר ששתיכן בריאות", ולהכיר תודה לצוות הרפואי והסיעודי שהצילו אותן. כי לצערך יש גם מקרים בהם העובר, התינוק או הילד לא שרדו ואין מילים שיכולות לנחם על הצער הגדול באובדן הזה.

להבין שאצל כל אחד ואחת יש נקודה רגישה. זה יכול להיות המשקל או האוכל, ההתפתחות או החיסון, ולדעת להנגיש את העצה או ההסבר הנכונים למשפחה.

כשעושים מעקב הריון ועולים על המשקל והאישה חוששת מגופה המשתנה – להזכיר לה שהיא יוצרת חיים ואנחנו עוקבות אחרי הכל כדי לא לפספס דבר. וכמה מדהימה היא שהיא עושה את זה.

לקבל באהבה את האישה שרצתה כל כך הרבה שנים לחבק תינוק משלה בזרועותיה והצליחה עם תינוק שאישה אחרת ילדה, וזה ברור שהוא שלה בלי התלבטות.

להסביר להורים כמה חשוב להגיע להתחסן, כי אחרי שנים רצופות של התפרצויות של מחלות קשות את יודעת שאפשר למנוע את רובן הגדול של המחלות והסיבוכים הקשים שלהן. כי התערבות של חיסון עם תופעות הלוואי החולפות שלו היא כאין וכאפס לעומת הידיעה על ילד שהסתבך מאוד בגלל שפעת, או תינוקת שנדבקה מאמה בשעלת, או לנסות לנהל שיחה בחקירה אפידמיולוגית עם חולה קורונה שנחנק בשיחה כי אין לו חמצן ואת יודעת שאת במירוץ נגד הזמן – כי צריך לבודד את כל מי שבא איתו במגע ועלול לסכן אחרים.

לצאת כל יום מהעבודה חזרה הביתה למשפחה ולחברים, לחבק את כולם חזק ולהגיד תודה על מה שיש לי.

קריאה נוחה באתר >>>
https://www.midaat.org.il/2021/05/12/public-health-nurse/

בשבועות האחרונים אנו שומעים על יותר ויותר מקרי שעלת בארץ.

שעלת היא מחלה מסוכנת שעלולה להיות קטלנית, בעיקר לתינוקות מתחת לגיל שנה, וגורמת לאשפוזים ממושכים, ואף למוות. לכן חיסון נשים בהריון, תינוקות צעירים וסביבתם הקרובה, נמצא בעדיפות עליונה.

מהי שעלת?
שעלת היא מחלה חיידקית מאוד מדבקת שמובילה לשיעול קשה ואלים שיכול להימשך מספר חודשים.
למחלה יש שלושה שלבים:
* שלב הדגירה בו לא רואים תסמיני מחלה. שלב זה יכול להימשך שבוע - שבועיים.
* השלב הקטרלי - שלב שמאופיין בתסמיני הצטננות רגילים כמו נזלת, הרגשה רעה וחום. בשלב זה שנמשך כשבוע, השיעול מתון יחסית.
* שלב פרוקסיסמלי - השלב בו השיעול מתגבר והופך להיות קשה ומשמעותי. שלב זה יכול להימשך מספר חודשים.

הטיפול במחלה הוא על ידי מתן אנטיביוטיקה. במידה והאנטיביוטיקה ניתנת במהלך שני השלבים הראשונים, ניתן למנוע את הופעת השלב השלישי הקשה. אם התרופה ניתנת במהלך השלב השלישי, לא בטוח שהיא תשפיע על מהלך המחלה, אבל היא יכולה למנוע את המשך הפצת החיידק לסביבה. לכן חשוב לתת אותה גם בשלב זה, כדי לקטוע את שרשרת ההדבקה.

התחסנות יכולה למנוע את המחלה, אך החסינות דועכת לאחר מספר שנים, וזו הסיבה העיקרית להופעת גלים של תחלואה בארץ ובעולם.

מתי יש חשד לשעלת?
- שיעול שנמשך זמן רב
- ⁠שיעול או צינון קשה אחרי חשיפה לחולה שעלת מאובחן
ואז מה עלי לעשות?
לפנות לרופאת המשפחה להיבדק.

הרופאה איבחנה שעלת, מה עכשיו?
- טיפול בהתאם לזמן שעבר מאז תחילת התסמינים
- ⁠בודקים חשיפה של אנשים מסביב ודואגים לחיסון ו/או טיפול מונע בהתאם להנחיות
- הרופאה המאבחנת תדווח למשרד הבריאות

מה נחשב לחשיפה?
- בני משפחה שגרים יחד
- ⁠הילדים והצוות בגן הילדים
מה עלול להיחשב לחשיפה?
- בני משפחה רחוקים
- ⁠הילדים והצוות בבית הספר
- ⁠צוות רפואי מטפל
ומה לגבי חשיפה למישהו שנחשף?
- רק אם התפתחה מחלה

מה לעשות אם הייתה חשיפה?
לגשת לרופאת המשפחה או הילדים כדי שתחליט על הצורך בקבלת אנטיביוטיקה כטיפול מונע ו/או השלמת מנות חיסון.

מה לגבי חיסון בזמן התפרצות?
החיסון מפחית את הסיכון להידבק ומונע סיבוכים קשים של שעלת.
- ילדים שלא השלימו 3 מנות חיסון שעלת: יש לצמצם את המרווח בין מנות החיסון: מנה ראשונה בגיל 6 שבועות. שתי מנות נוספות, 4 שבועות בין המנות. בגיל שנה ומעלה, מנת דחף 6-12 חודשים לאחר המנה השלישית.
- ⁠ילדים מעל גיל 8 שלא חוסנו נגד שעלת: יש להשלים 3 מנות חיסון: מנה שניה 6-8 שבועות אחרי הראשונה. מנה שלישית 6-12 חודשים לאחר המנה השניה.
- ⁠מבוגרים שלא קיבלו מנה אחת של חיסון שעלת לאחר גיל 18: מנת חיסון אחת.
- ⁠נשים בהריון בשבוע 27-36 להריון: מנת חיסון אחת. מתחסנות תמיד להגנה על היילוד, ללא קשר למספר המנות שקיבלו בעבר.

לא בטוחים לגבי מצב החיסון של הילדים? אפשר להתייעץ עם אחות טיפת חלב במוקד קול הבריאות 5400*

אתמול, יום שני 24.6, פורסמה כתבה ב ידיעות אחרונות Yedioth Ahronoth וב ynet בנוגע לשיעור ההתחסנות באוכלסייה בישראל.

המנהלת המקצועית של העמותה, ד"ר מורן פרידמן, התייחסה לנתונים:
"ביותר ממחצית היישובים בישראל יש אחוזי התחסנות נמוכים, ברמה שמעמידה את האוכלוסיה בסכנה".

אנו מדגישים את חשיבות החיסונים במניעת מחלות אלה שהן מחלות קשות ומדבקות מאוד.

בנוסף אומרת ד"ר פרידמן "אחוזי ההתחסנות האלו מסבירים את ההתפרצויות שאנו רואים היום בישראל".

מדעת, למען בריאות מושכלת, הינה עמותה הפועלת להנגשת מידע אמין בנוגע לבריאות הציבור ממקורות מהימנים. אנו שואפים לפעול תוך שיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות אך לצערנו, על אף מאמצי העמותה ופניות מרובות למשרד, נתונים אלו לא פורסמו כנדרש ע"פ חוק. שיתוף המידע, כפי שאומרת ד"ר פרידמן, יעזור לארגונים אזרחיים ורשויות מקומיות לפעול לקידום בריאות התושבים.

איך תוכלו לקדם חיסונים באזורכם? נשמח לסייע בהסברה!

מלבד הסברה בתקשורת ובאתר האינטרנט אנו מפעילים את פרוייקט ווטסאפ דוק בו נוכל לענות על שאלות בנוגע לחיסונים בערב מרוכז לקהילה שלכם (הורי בית הספר, הישוב או מקום העבודה). אנו מגיעים גם להרצאות או להרצאות בזום בנושאי חיסונים ובריאות.

לשאלות נוספות, או הזמנת הרצאה- פנו אלינו: https://ask.midaat.org.il/
לקריאת הכתבה המלאה: https://www.ynet.co.il/yedioth/article/yokra13973976?utm_source=ynet.co.il&utm_medium=Share&utm_campaign=Whatsapp&utm_term=yokra13973976&utm_content=Article%20Top
למידע נגיש על חיסונים בפורטל החיסונים של מדעת: https://www.midaat.org.il/vaccination/