אריאל קלנר

הגבול שנכשל: למה ישראל חייבת להגיע לליטאני
בהקשר של חיזבאללה יש למעשה רק שאלה אחת:
האם ישראל מוכנה להשלים עם קיומה של איראן קטנה על גבולה.

מאז החלטת מועצת הביטחון 1701, לאחר מלחמת לבנון השנייה, הדרישה הבינלאומית הייתה פשוטה: דרום לבנון יהיה מפורז מנשק חיזבאללה. בפועל קרה ההפך הגמור. האזור הפך לבסיס הצבאי הגדול ביותר של הארגון: עשרות אלפי רקטות, מערך נ״ט מתקדם וכוחות רדואן שתכליתם חדירה ליישובי הגליל.

כלומר: ההסדר קרס.

למרות מבצע חיצי צפון והמכות האדירות שהנחית צה״ל על חיזבאללה הכוללות החלשה משמעותית של ארגון הטרור הרצחני, המציאות לא השתנתה באופן מהותי. אויב בעל אידיאולוגיה נאצית רצחנית נשאר קרוב לגבולה הצפוני של ישראל.
במצב כזה עומדות בפני ישראל שתי אפשרויות בלבד:
להמשיך לנהל “סבבים” מול ארגון טרור רצחני שמתחזק משנה לשנה, או לשנות את המציאות הגיאוגרפית והצבאית.

מכאן נגזרים שני עקרונות אסטרטגיים:
יצירת גבול בר־הגנה על הליטאני, ורדיפה מתמדת של חיזבאללה עד להשמדתו.

גבול בר־הגנה

נהר הליטאני הוא גבול טבעי. אמנם כל קו הגנה דינו להיפרץ ואין קו שמאפשר שאננות, אך כאן מדובר בקו שמעניק יתרון ברור למגן.
נהר הליטאני הוא הנהר הארוך ביותר בלבנון (כ-170 ק״מ). הוא מתחיל באזור בעלבכ בבקעת הלבנון, זורם דרומה ואז מערבה ונשפך לים התיכון צפונית לצור.
• מדרום לנהר נמצאים הרי דרום לבנון.

המשמעות הטופוגרפית:
השטח בין הגבול לבין הליטאני מורכב מרכסים ועמקים שמובילים לכיוון הגליל העליון. לכן זהו קו הגבול הטבעי בין ישראל ללבנון.
בהחלטות הבינלאומיות נקבע כי הוא יהיה קו ההפרדה בין חיזבאללה לבין גבול ישראל. כאשר הקו הזה אינו נאכף, ההחלטות עצמן אינן אלא מילים על נייר.

המסקנה ברורה: יצירת מרחב ביטחון עד הליטאני ומניעת חזרתו של חיזבאללה דרומה.

השמדת חיזבאללה

כאן נכנס עיקרון עמוק יותר, עתיק יותר, כזה שמלווה את עם ישראל מאז ימי קדם ונכון שבעתיים במזרח התיכון:
הבא להרגך השכם להורגו.

בניגוד לאמירה של הרמטכ״ל לשעבר גדי אייזנקוט, זו איננה סיסמה. זהו סם החיים של עם הנמצא תחת איום קיומי.

הרעיון שמאחורי חיזבאללה איננו רק ארגון טרור. זהו ביטוי מקומי של רעיון גדול ממנו: האידאולוגיה השיעית־הפונדמנטליסטית של משטר האייתוללות באיראן, שמטרתה המוצהרת היא השמדת ישראל.

עם רעיון רצחני כזה אסור ללמוד לחיות. בוודאי לא אחרי השבעה באוקטובר.

את האחריות לפירוק חיזבאללה מנשקו הטלנו על מדינת לבנון. אולם אם לבנון אינה מסוגלת או אינה מוכנה לעשות זאת, על ישראל לדאוג לביטחונה בעצמה.

מכאן שאין מקום לנורמליזציה של ארגון כזה:
לא כנציגים בממשלה, לא כחברי פרלמנט ולא כחלק ממועצות עיר. מעמדם צריך להיות דומה למעמדן של המפלגות הנאציות באירופה לאחר 1945, רעיון שנדחק אל מחוץ לחוק וללגיטימיות.

מי שרוצה למנוע את מלחמת לבנון הרביעית צריך להבין דבר פשוט:
לא מנצחים את חיזבאללה באמצעות ניהול סיכונים.

מנצחים אותו באמצעות רדיפה בלתי פוסקת,
ובאמצעות שינוי גאו־אסטרטגי של המציאות בשטח.

👍8❤1

115 viewsedited 13:23