היום יצאה לדרך החקיקה שלי במאבק נגד המימון המדינתי הזר.
צפו בדבריי בועדת חוקה:

קצת נתונים על היקף המימון הזר.
.
.

באיזו זכות ממשלות זרות מממנות כאן עמותות שמכפישות את חיילינו ומספקות הגנה לרוצחים שפלים של יהודים??
החוק שלי ישים לזה סוף!
—
צפו בדברים בערוץ 12.

עוד שעה בערך אצל שר הבינוי והשיכון.
שאלות נוקבות !
צפו

1 - https://main.knesset.gov.il/news/broadcast/pages/default.aspx
2 - https://www.youtube.com/@KnessetTV/streams
3- https://www.knesset.tv/live/

מה לדעתכם הייתה תגובת ספרד אם היינו מממנים שם בדלנים באסקים?

צפו בקטע הקצר ⬆️
—
לראיון המלא ב 12 -
https://youtu.be/8Ou5vxA2x_E

מה היה קורה אם ישראל היתה מממנת
עמותות חתרניות בבריטניה ובספרד ?

כחבר קואליציה אני מחויב לומר את האמת:: הגליל מיובש וחיילי המילואים לא מתוגמלים. דרשתי מהשר גולדקנופף תשובות ולא קיבלתי.
אני לא מתכוון להרפות לשניה.
מה שבכוחי אעשה למען הגליל ולמען אלה שנותנים את כל כולם למדינה.🇮🇱

מוזמנים לצפות:

מה שטוב אצל יצחק עמית זה שאת הדיקטטורה אתה מקבל ישר לפרצוף בלי מסכות.

‏יצחק עמית כבר לא מסתיר. לא עוטף, לא מדבר על ״איזונים ובלמים״, לא מכסה באדרת ״זכויות האדם״ או ״שלטון החוק״. הוא פשוט אומר את זה כמו שזה: המילה האחרונה שייכת לשופטים.

‏וזה נאמר לא בחדרי דיונים ולא בעלון פנימי – אלא מול תלמידי תיכון. מול הדור הבא. עם דימוי מגוחך של שופט כדורגל. האם התלמידים שחלקם בוודאי מכירים את המשחק שמעו על שופט כדורגל שלא שופט לפי החוקים ושפוסל חוקים שלא מוצאים חן בעיניו מסיבות ״מהותיות״? האם הם היו ממשיכים לתת אמון במשחק כשהם יודעים שכל החלטה תלויה בגחמת השופט שהוא גם המחוקק וגם מחליט שהחוקים חלים מתי שבא לו ורק על מי שבא לו?

‏במילים פשוטות: עמית חושב שהוא מעלינו. מעל הכנסת. מעל הממשלה. מעל העם.
‏למה? ככה! כי הוא החליט ככה.

‏אז כמה טוב שרואים את האמת: זו לא דמוקרטיה. זו אוליגרכיה שיפוטית.

‏בית משפט שלא נבחר על ידי העם, שלא כפוף לחוק ושרואה את עצמו כבעל המילה האחרונה, הוא עריץ.

ואת העריצות הזאת יש לנו מחויבות להפסיק.
‏וגם אם תארך הדרך, בסוף העריצות המשפטית תגיע לסיום.
‏לא נעצור!

ביום של זיכרון הסטורי, יום כניעת גרמניה הנאצית, המלחמה ברשע ממשיכה והיא גובה מחירים כבדים.
היום, ה-9 במאי, אנו מציינים את יום כניעת גרמניה הנאצית, שמסמל את הניצחון על משטר הרשע האפל ביותר בהיסטוריה האנושית.

ביום הזה, בלב כבד ובצער עמוק אני כואב את נפילתם של סמל ישי אליקים אורבך, לוחם בגדוד ההנדסה 605, וסמ"ר ים פריד, לוחם סיירת גולני. מטובי בניה של הארץ הזאת, שנפלו בקרב בדרום רצועת עזה מול הנאצים המודרניים ששמו לעצמם למטרה להשלים את מה שהנאצים ההם לא סיימו.

אולם היום, אנו לוחמים בנאצים בעצמנו. לקחנו את גורלנו בידינו, דור המכבים קם לתחיה ולא נעצור עד שיגיע היום שרעיון הרשע האיסלאמיסטי-נאצי מעזה ועד איראן ימוגר מן העולם.

אני שולח תנחומים מעומק הלב למשפחות השכולות ומחבק אותן בשעתן הקשה. יהי זכרם ברוך.
מבקש גם לשלוח איחולי החלמה שלמה ומהירה ללוחמים שנפצעו בקרבות.

פרשת אחרי קדושים - אחרי הלווית שני קדושים שנפלו אתמול.

במעלות קדושים וטהורים.
הדברים נכתבים כשאני יוצא מהלוויית הלוחם הקדוש ישי אליקים אורבך שנפל אתמול יחד עם סמ״ר ים פריד הי”ד.
ישי, מוזיקאי מחונן, בחר להיות לוחם. אלמנתו ומשפחתו סיפרו על יראת השמיים, העדינות והדבקות באמת. ועם זאת, לוחם מצטיין עז נפש למען עמו וארצו.
אכן, אחרי מות קדושים.

“קדושים תהיו – כי קדוש אני”
מילים שהן פסגת הקריאה המוסרית-רוחנית של עם ישראל: להיות קדושים. קדושה איננה רק מוסר אנושי. היא בוודאי איננה נחמדות אוניברסלית.
קדושה היא הבדלה והיבדלות.
הבדלה בין טהור לטמא. בין אור לחושך. בין ישראל לעמים.
הבדלה שהיא גם גורל וגם ייעוד.

השבוע ציינו את יום הרצל – חוזה המדינה, האיש שהבין בשלב מסוים בחייו שיהודי יכול לנסות לברוח מן הקדושה, אך לעולם לא יוכל להימלט ממנה. ואת ההבנה הזו הוא תירגם למעשה ששינה את פני ההסטוריה.

בספרו אלטנוילנד, מפי הדמות פרידריך, כתב הרצל את הדברים החריפים הבאים על היהודים שניסו “להיטמע”:
“הם חשבו שייראו מכובדים יותר, אם לא יזוהו כיהודים. אבל דווקא כך חשפו את נשמתם האמיתית, נשמה של משרתים או עבדים משוחררים. מה הפלא שזכו ביחס מזלזל, אם הם עצמם לא הפגינו כל הערכה עצמית? הם הזדנבו אחרי האחרים וקיבלו את העונש המגיע להם – הדחיה. עיוורון תמוה מנע מהם להסיק את המסקנה הנכונה, אלא דווקא את היפוכה… הם עשו הכל כדי להימנע ממגע כלשהו עם היהדות, ובשל כך נוצרה התחושה שהיהדות בזויה, רעה ומושחתת. אבל הבוגדים האלה לא התחמקו מעונש. קרה להם מה שקורה לפליטים מאזור נגוע במגיפה. הם הפכו לחשודים ונשארו בהסגר.”

זה היה נכון אז – וזה נכון היום.
מי שמנסה למחוק את זהותו – מגלה שהעולם לא שוכח מי הוא באמת.
דווקא הניסיון לברוח מהיהדות, מהבדלה, מהקדושה – מוליד בוז, שנאה, הסגר.

והיום – יום כניעת גרמניה הנאצית.
האויב האכזרי ביותר של עם ישראל, של הרוח, של הקדושה.
הנאצים שנאו אותנו לא כי היינו מאיימים, אלא כי היינו נבדלים.
ואויבי הקדושה לא נעלמו. הם כאן. בעזה, ביהודה ושומרון, בסוריה, בלבנון ובאיראן.
והקדושה שלנו עדיין מעוררת את שנאתם – כי היא מזכירה להם שיש אמת.
והיום גם היום הקשה שבו איבדנו שניים מטובי הלוחמים.
סמל ישי אליקים אורבך וסמ״ר ים פריד הי”ד.

נזכרתי היום בסיפורו של הרב אברהם גוסטמן זצ״ל, ניצול השואה ששכל שם את בנו מאירק’ה.
כאשר הלך לנחם את פרופ’ ישראל אומן שבנו שלמה נפל במלחמת לבנון, אמר:
“עכשיו בשמיים, מאירק’ה שלי אומר לשלוימל’ה שלך: אשריך! אתה זכית! אני לא זכיתי. אני לא זכיתי לזרוק את עצמי מנגד כדי להציל את כלל ישראל. אתה זכית!”
ופרופ’ אומן השיב לו בדמעות: “ניחמתני. ניחמתני.”

כך נראית קדושה.
כך נראה עם שמוסר נפשו על נשמתו. על ייעודו. על זהותו.

״קדושים תהיו כי קדוש אני״ זה לא רק טקסט עתיק – זה שיקוף של מה שקורה כאן ועכשיו.
זו ברית גורל וברית ייעוד.
״קדושים תהיו״.
שבת שלום.

קישור לכתבה:

https://news.walla.co.il/item/3748282

בעל הבית לא מסתובב עם אפוד מגן.
מי שצריך להיות אזוק וכפות אלו הנוח'בות.
—-
לראיון המלא בערוץ הכנסת: ⬇️
https://youtu.be/jv47VP6yWVg

לא כתב אישום, חקיקה!

‏הזעקה של שפי פז והאם השכולה מירב חג׳אג׳ לגבי האיחוד האירופי שמתערב במדיניות ההגירה של מדינת ישראל לא שבה ריקם.

‏יש כאן דוגמא מובהקת להתערבות מדינתית זרה ופסולה ע״י מימון עמותות מקומיות שייפעלו מתוך המדינה וכנגד מדיניות ההגירה המוצהרת של ישראל בשם אותן מדינות זרות.

‏זהו עיוות שזועק לשמיים ולכן אני מקדם את הצעת החוק לבלימת מימון עמותות בידי מדינות זרות אשר מטרתן להשפיע על מדיניות הביטחון, החוץ וההגירה של ישראל באמצעים לא דיפלומטיים ולא בשדה המדיני. זוהי הדרך להגן על ריבונות המדינה.

‏מדיניות ההגירה של מדינת ישראל צריכה להיקבע ע״י אזרחי ישראל ולא בידי מדינות זרות.

https://www.israelhayom.co.il/news/law/article/17947879